וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹֽר: אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִֽם: וְלֹֽא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּֽיךָ: בראשית. השם אברהם ניתן לאברהם מבורא עולם. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּֽי שָׁמַע יְהֹוָה אֶל עָנְיֵֽךְ: בראשית. השם ישמעאל ניתן לישמעאל ממלאך בורא עולם. וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָֽה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵֽד: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָֽאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶֽיךָ: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַֽהֲקִֽמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַֽחֲרָֽיו: בראשית. השם יצחק ניתן לו מבורא עולם. וַיֵּצֵא הָֽרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָֽׂו: וְאַֽחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּֽעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַֽעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָֽם: בראשית. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: בראשית. השם ישראל ניתן ליעקב מבורא עולם.
לֹ֣א אֶת-אֲבֹתֵ֔ינוּ כָּרַ֥ת יְהֹוָ֖ה אֶת-הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּ֣י אִתָּ֔נוּ אֲנַ֨חְנוּ אֵ֥לֶּה פֹ֛ה הַיּ֖וֹם כֻּלָּ֥נוּ חַיִּֽים: פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים. לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם: וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי אֵל וּמִצְוֹתָיו יִנְצֹרוּ: תהלים. וְהֽוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ: מאב לבן.. אביו של אלוף לוטן, לא יכול היה להודיע לבנו, ובנו לא יכל להודיע לבנו שלא יכל להודיע לבנו , עד עצם היום הזה. מה שקרה בְּחֹרֵֽב לא בזכרון של אלוף לוטן ומשך זרעו. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִֽהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַֽעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָֽה: עבדות זרע יעקב, עבדות עם ישראל היתה ידועה מראש, גם יציאת מצרים, וגם מתן תורה..
|
|
אַרְבָּ֘עִ֤ים שָׁנָ֨ה | אָ֘ק֤וּט בְּד֗וֹר וָאֹמַ֗ר עַ֤ם תֹּעֵ֣י לֵבָ֣ב הֵ֑ם וְ֝הֵ֗ם לֹא-יָדְע֥וּ דְרָכָֽי: אֲשֶׁר-נִשְׁבַּ֥עְתִּי בְאַפִּ֑י אִם-יְ֝בֹא֗וּן אֶל-מְנוּחָתִֽי: תהלים. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ וַיֹּאמֶר אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי: וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתָנִי וְאַתָּה שָׁאוּל: וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי – שמואל. מְנוּחָתִֽי: זאת אומרת שיש שיגיעו למנוחתו ויש שלא. |
|
|
|
לימודי פרשת וזאת הברכה.:
הַפְקֵ֣ד עָלָ֣יו רָשָׁ֑ע וְ֝שָׂטָ֗ן יַעֲמֹ֥ד עַל-יְמִינֽוֹ:
בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ יֵצֵ֣א רָשָׁ֑ע וּ֝תְפִלָּת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה לַֽחֲטָאָֽה: תהלים ל- פרשת וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה. זכריה- פרק שלישי – כִּֽי–אַנְשֵׁ֥י מוֹפֵ֖ת הֵ֑מָּה. וַיַּרְאֵ֗נִי אֶת–יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל עֹמֵ֕ד לִפְנֵ֖י מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֑ה וְהַשָּׂטָ֛ן עֹמֵ֥ד עַל–יְמִינ֖וֹ לְשִׂטְנֽוֹ: וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל–הַשָּׂטָ֗ן יִגְעַ֨ר יְהוָ֤ה בְּךָ֙ הַשָּׂטָ֔ן וְיִגְעַ֤ר יְהוָה֙ בְּךָ֔ הַבֹּחֵ֖ר בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם הֲל֧וֹא זֶ֦ה א֖וּד מֻצָּ֥ל מֵאֵֽשׁ: וִיהוֹשֻׁ֕עַ הָיָ֥ה לָבֻ֖שׁ בְּגָדִ֣ים צוֹאִ֑ים וְעֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י הַמַּלְאָֽךְ: וַיַּ֣עַן וַיֹּ֗אמֶר אֶל–הָעֹמְדִ֤ים לְפָנָיו֙ לֵאמֹ֔ר הָסִ֛ירוּ הַבְּגָדִ֥ים הַצֹּאִ֖ים מֵעָלָ֑יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו רְאֵ֨ה הֶעֱבַ֤רְתִּי מֵעָלֶ֙יךָ֙ עֲוֹנֶ֔ךָ וְהַלְבֵּ֥שׁ אֹתְךָ֖ מַחֲלָצֽוֹת: וָאֹמַ֕ר יָשִׂ֛ימוּ צָנִ֥יף טָה֖וֹר עַל–רֹאשׁ֑וֹ וַיָּשִׂימוּ֩ הַצָּנִ֨יף הַטָּה֜וֹר עַל–רֹאשׁ֗וֹ וַיַּלְבִּשֻׁ֙הוּ֙ בְּגָדִ֔ים וּמַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה עֹמֵֽד: וַיָּ֙עַד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה בִּיהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר: כֹּה–אָמַ֞ר יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת אִם–בִּדְרָכַ֤י תֵּלֵךְ֙ וְאִ֣ם אֶת–מִשְׁמַרְתִּ֣י תִשְׁמֹ֔ר וְגַם–אַתָּה֙ תָּדִ֣ין אֶת–בֵּיתִ֔י וְגַ֖ם תִּשְׁמֹ֣ר אֶת–חֲצֵרָ֑י וְנָתַתִּ֤י לְךָ֙ מַהְלְכִ֔ים בֵּ֥ין הָעֹמְדִ֖ים הָאֵֽלֶּה: שְֽׁמַֽע–נָ֞א יְהוֹשֻׁ֣עַ | הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֗וֹל אַתָּה֙ וְרֵעֶ֙יךָ֙ הַיֹּשְׁבִ֣ים לְפָנֶ֔יךָ כִּֽי–אַנְשֵׁ֥י מוֹפֵ֖ת הֵ֑מָּה כִּֽי–הִנְנִ֥י מֵבִ֛יא אֶת–עַבְדִּ֖י צֶֽמַח: כִּ֣י | הִנֵּ֣ה הָאֶ֗בֶן אֲשֶׁ֤ר נָתַ֙תִּי֙ לִפְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ עַל–אֶ֥בֶן אַחַ֖ת שִׁבְעָ֣ה עֵינָ֑יִם הִנְנִ֧י מְפַתֵּ֣חַ פִּתֻּחָ֗הּ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּמַשְׁתִּ֛י אֶת–עֲוֹ֥ן הָאָֽרֶץ–הַהִ֖יא בְּי֥וֹם אֶחָֽד: בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת תִּקְרְא֖וּ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ אֶל–תַּ֥חַת גֶּ֖פֶן וְאֶל–תַּ֥חַת תְּאֵנָֽה: זכריה. וַיָּ֙עַד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה בִּיהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר: כֹּה–אָמַ֞ר יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת אִם–בִּדְרָכַ֤י תֵּלֵךְ֙ וְאִ֣ם אֶת–מִשְׁמַרְתִּ֣י תִשְׁמֹ֔ר וְגַם–אַתָּה֙ תָּדִ֣ין אֶת–בֵּיתִ֔י וְגַ֖ם תִּשְׁמֹ֣ר אֶת–חֲצֵרָ֑י וְנָתַתִּ֤י לְךָ֙ מַהְלְכִ֔ים בֵּ֥ין הָעֹמְדִ֖ים הָאֵֽלֶּה: שְֽׁמַֽע–נָ֞א יְהוֹשֻׁ֣עַ | הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֗וֹל אַתָּה֙ וְרֵעֶ֙יךָ֙ הַיֹּשְׁבִ֣ים לְפָנֶ֔יךָ כִּֽי–אַנְשֵׁ֥י מוֹפֵ֖ת הֵ֑מָּה כִּֽי–הִנְנִ֥י מֵבִ֛יא אֶת–עַבְדִּ֖י צֶֽמַח: כִּ֣י | הִנֵּ֣ה הָאֶ֗בֶן אֲשֶׁ֤ר נָתַ֙תִּי֙ לִפְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ עַל–אֶ֥בֶן אַחַ֖ת שִׁבְעָ֣ה עֵינָ֑יִם הִנְנִ֧י מְפַתֵּ֣חַ פִּתֻּחָ֗הּ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּמַשְׁתִּ֛י אֶת–עֲוֹ֥ן הָאָֽרֶץ–הַהִ֖יא בְּי֥וֹם אֶחָֽד: זכריה. במקרה יהושע, מלאך עמד על ימינו. וַיַּ֨עַל מֹשֶׁ֜ה מֵֽעַרְבֹ֤ת מוֹאָב֙ אֶל-הַ֣ר נְב֔וֹ רֹ֚אשׁ הַפִּסְגָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל-פְּנֵ֣י יְרֵח֑וֹ וַיַּרְאֵ֨הוּ יְהֹוָ֧ה אֶת-כָּל-הָאָ֛רֶץ אֶת-הַגִּלְעָ֖ד עַד-דָּֽן: וְאֵת֙ כָּל-נַפְתָּלִ֔י וְאֶת-אֶ֥רֶץ אֶפְרַ֖יִם וּמְנַשֶּׁ֑ה וְאֵת֙ כָּל-אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיָּ֥ם הָאַֽחֲרֽוֹן: וְאֶת-הַנֶּ֗גֶב וְאֶת-הַכִּכָּ֞ר בִּקְעַ֧ת יְרֵח֛וֹ עִ֥יר הַתְּמָרִ֖ים עַד-צֹֽעַר: וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלָ֗יו זֹ֤את הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּ֠עְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַֽעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַֽרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה הֶרְאִיתִ֣יךָ בְעֵינֶ֔יךָ וְשָׁ֖מָּה לֹ֥א תַֽעֲבֹֽר: וַיָּ֨מָת שָׁ֜ם מֹשֶׁ֧ה עֶֽבֶד-יְהֹוָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ מוֹאָ֖ב עַל-פִּ֥י יְהֹוָֽה: וַיִּקְבֹּ֨ר אֹת֤וֹ בַגַּי֙ בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב מ֖וּל בֵּ֣ית פְּע֑וֹר וְלֹֽא-יָדַ֥ע אִישׁ֙ אֶת-קְבֻ֣רָת֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וּמֹשֶׁ֗ה בֶּן-מֵאָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה בְּמֹת֑וֹ לֹא-כָֽהֲתָ֥ה עֵינ֖וֹ וְלֹא-נָ֥ס לֵחֹֽה: וַיִּבְכּוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת-מֹשֶׁ֛ה בְּעַֽרְבֹ֥ת מוֹאָ֖ב שְׁלֹשִׁ֣ים י֑וֹם וַֽיִּתְּמ֔וּ יְמֵ֥י בְכִ֖י אֵ֥בֶל מֹשֶֽׁה: וִֽיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן-נ֗וּן מָלֵא֙ ר֣וּחַ חָכְמָ֔ה כִּֽי-סָמַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אֶת-יָדָ֖יו עָלָ֑יו וַיִּשְׁמְע֨וּ אֵלָ֤יו בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ וַֽיַּֽעֲשׂ֔וּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת-מֹשֶֽׁה: וְלֹֽא-קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ יְהֹוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל-פָּנִֽים: לְכָל-הָֽ֙אֹתֹ֜ת וְהַמּֽוֹפְתִ֗ים אֲשֶׁ֤ר שְׁלָחוֹ֙ יְהֹוָ֔ה לַֽעֲשׂ֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכָל-עֲבָדָ֖יו וּלְכָל-אַרְצֽוֹ: וּלְכֹל֙ הַיָּ֣ד הַֽחֲזָקָ֔ה וּלְכֹ֖ל הַמּוֹרָ֣א הַגָּד֑וֹל אֲשֶׁר֙ עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל-יִשְׂרָאֵֽל: פרשת וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה. א֘וֹדֶ֤ה יְהוָ֣ה מְאֹ֣ד בְּפִ֑י וּבְת֖וֹךְ רַבִּ֣ים אֲהַֽלְלֶֽנּוּ: כִּֽי-יַ֭עֲמֹד לִימִ֣ין אֶבְי֑וֹן לְ֝הוֹשִׁ֗יעַ מִשֹּׁפְטֵ֥י נַפְשֽׁוֹ: תהלים ל- פרשת וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה. לימודים מספר זכריה- פרק שלישי.אנשי מופת המה:
יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב: שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם: נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם נוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף: וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית: תהלים. משה היה כמלאך לימין העם כשעָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית…
וככה למחשבת …:מדבריו של צ'ה גואוורה:"“מהפכה עם חופש העיתונות לא יכולה להתבצע. העיתונות היא כלי של האליגרכיה” "האוניברסיטה אינה יכולה להיות מגדל השן, המרוחקת מהחברה, המנותקת מההישגים הפרקטיים של המהפכה. אם גישה כזאת תשרור באוניברסיטה, היא תמשיך לספק לחברה עורכי דין שאנו לא צריכים."" WIKIPEDIA. הברונים השודדים:"הכינוי הוחל תחילה בעיקר על יזמים ואנשי עסקים שהיו קשורים בבניית פסי רכבת ברחבי ארצות הברית, מימנו את הבנייה, סיפקו את החומרים לה או עשו שימוש ברכבות כדי להעביר מטענים. כך נכללו בכינוי אנדרו קרנגי, שהיה איל פלדה ורכבות, ג'ון ד. רוקפלר, שהיה היזם החשוב ביותר בתעשיית הנפט בארצות הברית במאה ה-19, איל הרכבות קורנליוס ואנדרבילט, לילנד סטנפורד, שהיה סנטור ובעל חברת רכבות, ג'יימס ג'. היל, בעליו של קו גרייט נורת'רן, ג'יימס ביוקנן דיוק, מייסד "חברת הטבק האמריקנית" ומאוחר יותר גם הבנקאי הנודע ג'יי. פי. מורגן. . "הכינוי "ברונים שודדים" שימש את הסופר מרק טוויין כביטוי של לגלוג, אך גם של הערכה והערצה ליזמים הנועזים של התקופה, שייצגו את הרוח לאורה חי טוויין ואת שאיפותיו הוא.[1] ברוח התפישה המקובלת אז כתב טווין כך: "מלכי הרכבות האלו הם בין הדגולים שבבני האדם, ואולי אפשר לומר, הדגולים שבבני האדם באמריקה". טוויין נטה למחול לברונים על נוהגם, כל עוד היו גלויים ובוטים. על אנדרו קרנגי כתב בהערצה: "הוא קנה תהילה, ושילם עליה במזומן."[2] מתיו ג'וזפסון הגדיר את יחסו של הציבור לברונים השודדים בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 כך: "העשירים החדשים, שזכו במהירות כה רבה לכוח רב בתחום הכלכלי, נהנו מהערכה רבה כמעט אצל כל האמריקנים במשך לפחות עשרים שנה אחרי מלחמת האזרחים… מידת ההסכמה הציבורית למעשיהם משתקפת בתיאורים גלויים ולעיתים תמימים בהתלהבותם בעיתונות התקופה."" WIKIPEDIA. . . במקרה ורמוס ומקרה הילדים האנסים הפרקליטות ובית המשפט הסכימו להחיל זיכוי בתמורה לכסף. גם במקרה אונס. מערכת המשפט של המדינה היא עורכת דין וסנגוריא של העם במובן שהיא אמונה על צדק לאדם , על צדק לעם. מדבריו של צ'ה גואוורה:""האוניברסיטה אינה יכולה להיות מגדל השן, המרוחקת מהחברה, המנותקת מההישגים הפרקטיים של המהפכה. אם גישה כזאת תשרור באוניברסיטה, היא תמשיך לספק לחברה עורכי דין שאנו לא צריכים."" WIKIPEDIA. הסכמה להחיל שפיטה וזיכוי מסוג זה היא כקטגוריא לישראל שברור לכל שבחור שאנס ואין לו כסף לשלם , ישב בכלא. משמע יש קבוצת אנשים שלא חלה עליהם הרתעה שיפוטית והבאה באשמה אם יעשה כך וכך… אני טוענת שלנוכח שיצר לב האדם רע מנעוריו , שפיטה מסוג זה אף מעודדת את הזכר העשיר לא לשלוט ביצרו…גם במגרשים שמשחק בהם ורמוס השחקנים לא כובשים את יצרם… ""העשירים החדשים, שזכו במהירות כה רבה לכוח רב בתחום הכלכלי, נהנו מהערכה רבה כמעט אצל כל האמריקנים במשך לפחות עשרים שנה אחרי מלחמת האזרחים… מידת ההסכמה הציבורית למעשיהם משתקפת בתיאורים גלויים ולעיתים תמימים בהתלהבותם בעיתונות התקופה."" WIKIPEDIA. |
.