לימודי תורה- לפי נושאים- החרב המתהפכת.

על פי תורתנו הציצית נועדה למען לא יתור לבבך אחר רואות עינך. מרואות עיני נראה לי שהלובשים ציצית, לא לובשים אותה נכונה. אני לא רואה הגיון להלביש בציצית זאת עוללים ויונקים. ובחיוך, ברור שמלבוש זה אינו מלבוש אשה.

נקודה למחשבה.

הזונה סטלה המגמרת בסרט אסקימו לימון היתה בעולת בעל שהיה יורד ים. והיא עסקה בזנות בעת שבעלה היה בלב ים. 

זאת אומרת שכוכבי הסרט שכבו עם בעולת בעל שבדרך זאת נכרתו מישראל ואיבדו ברית.

והם היו ROLL MODEL של חלק  מנערי העת ההיא.

ידוע שבאוקראינה יש הרבה צפרטיסטים. ידוע שיש לא יהודים שהגיעו מאוקראינה לארץ.

תחשוב שאשת צפרטיסט (אפרטהייד- בורים- בור בעברית, שהקרביים שלהם כקבר פתוח אליו הם רוצים לשאוב את נפשך) עוסקת בזנות באומן שהזנות למעשה באה להביא אותך לחטוא את החטא הזה במקום שאתה לא תמים בו. לאחר משכב זה איבדת את חלקך בארץ הזאת, ויש מישהו שתרם לך את הנסיעה הזאת שאליו מתועלת ירושתך לאחר שאיבדת אותה. גם מתוך המקום שאדם שנוגע בקבר טמא במשך שבוע ימים.

אני מציעה, לדוסים לרחוק כדי לשמור נפשם. לא רק מבתי הזונות בחוץ לארץ. גם בארץ יש כאלה שרוצים לתפוס אותך במגרש הזה.. שלא יתור לבבך אחרי רואות עינך את מקומות אלה.

יש מצב שישלחו לפה קוזאקים שבאו לארץ בתחפושת יהודים לעשות לי פוגרום, אם אמות, תדעו שלא התאבדתי.

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  אִישׁ אִישׁ כִּי-תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל.  וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ, שִׁכְבַת-זֶרַע, וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ, וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה; וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה.  וְעָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהִוא נִטְמָאָה; אוֹ-עָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהִיא לֹא נִטְמָאָה.  וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת-אִשְׁתּוֹ, אֶל-הַכֹּהֵן, וְהֵבִיא אֶת-קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ, עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים; לֹא-יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן, וְלֹא-יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה–כִּי-מִנְחַת קְנָאֹת הוּא, מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֺן.  וְהִקְרִיב אֹתָהּ, הַכֹּהֵן; וְהֶעֱמִדָהּ, לִפְנֵי יְהוָה. וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים, בִּכְלִי-חָרֶשׂ; וּמִן-הֶעָפָר, אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן, יִקַּח הַכֹּהֵן, וְנָתַן אֶל-הַמָּיִם.  וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת-הָאִשָּׁה, לִפְנֵי יְהוָה, וּפָרַע אֶת-רֹאשׁ הָאִשָּׁה, וְנָתַן עַל-כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא; וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ, מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים.  וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן, וְאָמַר אֶל-הָאִשָּׁה אִם-לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ, וְאִם-לֹא שָׂטִית טֻמְאָה, תַּחַת אִישֵׁךְ–הִנָּקִי, מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה.  וְאַתְּ, כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ–וְכִי נִטְמֵאת; וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת-שְׁכָבְתּוֹ, מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ: במדבר.

שִׁכְבַת-זֶרַע,

וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת-שְׁכָבְתּוֹ,

זאת אומרת ששחקנית קולנוע בעולת בעל, משחקת כשוכבת עם שחקן שאינו בעלה. ובמשכב זה השחקן לא נתן את שכבתו בה- היא לא נחשבת אשה שנטמאה.

שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.

וַיֹּסִ֣פוּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לַעֲשׂ֣וֹת הָרַע֮ בְּעֵינֵ֣י יְהוָה֒ וַיַּעַבְד֣וּ אֶתהַבְּעָלִ֣ים וְאֶתהָעַשְׁתָּר֡וֹת וְאֶתאֱלֹהֵ֣י אֲרָם֩ וְאֶתאֱלֹהֵ֨י צִיד֜וֹן וְאֵ֣ת אֱלֹהֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ אֱלֹהֵ֣י בְנֵיעַמּ֔וֹן וְאֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּעַזְב֥וּ אֶתיְהוָ֖ה וְלֹ֥א עֲבָדֽוּהוּוַיִּֽחַראַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּמְכְּרֵם֙ בְּיַדפְּלִשְׁתִּ֔ים וּבְיַ֖ד בְּנֵ֥י עַמּֽוֹןוַֽיִּרְעֲצ֤וּ וַיְרֹֽצְצוּ֙ אֶתבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑יא שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֜ה שָׁנָ֗ה אֶֽתכָּלבְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן בְּאֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֥ר בַּגִּלְעָֽד: שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.
וַֽיִּזְעֲקוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶליְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ וְכִ֤י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶתאֱלֹהֵ֔ינוּ וַֽנַּעֲבֹ֖ד אֶתהַבְּעָלִֽיםוַ֥יֹּאמֶר יְהוָ֖ה אֶלבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ וּמִןהָ֣אֱמֹרִ֔י וּמִןבְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן וּמִןפְּלִשְׁתִּֽיםוְצִידוֹנִ֤ים וַֽעֲמָלֵק֙ וּמָע֔וֹן לָחֲצ֖וּ אֶתְכֶ֑ם וַתִּצְעֲק֣וּ אֵלַ֔י וָאוֹשִׁ֥יעָה אֶתְכֶ֖ם מִיָּדָֽםוְאַתֶּם֙ עֲזַבְתֶּ֣ם אוֹתִ֔י וַתַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים לָכֵ֥ן לֹֽאאוֹסִ֖יף לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶתְכֶֽם:לְכ֗וּ וְזַֽעֲקוּ֙ אֶלהָ֣אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם בָּ֑ם הֵ֛מָּה יוֹשִׁ֥יעוּ לָכֶ֖ם בְּעֵ֥ת צָרַתְכֶֽם: שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.

לְכ֗וּ וְזַֽעֲקוּ֙ אֶלהָ֣אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם בָּ֑ם הֵ֛מָּה יוֹשִׁ֥יעוּ לָכֶ֖ם בְּעֵ֥ת צָרַתְכֶֽם:

וְיִפְתָּ֣ח הַגִּלְעָדִ֗י הָיָה֙ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל וְה֖וּא בֶּןאִשָּׁ֣ה זוֹנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד גִּלְעָ֖ד אֶתיִפְתָּֽח: וַתֵּ֧לֶד אֵֽשֶׁתגִּלְעָ֛ד ל֖וֹ בָּנִ֑ים וַיִּגְדְּל֨וּ בְֽנֵיהָאִשָּׁ֜ה וַיְגָרְשׁ֣וּ אֶתיִפְתָּ֗ח וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹֽאתִנְחַ֣ל בְּבֵיתאָבִ֔ינוּ כִּ֛י בֶּןאִשָּׁ֥ה אַחֶ֖רֶת אָֽתָּה: שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.

וַיְהִ֖י מִיָּמִ֑ים וַיִּלָּחֲמ֥וּ בְנֵֽיעַמּ֖וֹן עִםיִשְׂרָאֵֽלוַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁרנִלְחֲמ֥וּ בְנֵֽיעַמּ֖וֹן עִםיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּֽלְכוּ֙ זִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד לָקַ֥חַת אֶתיִפְתָּ֖ח מֵאֶ֥רֶץ טֽוֹבוַיֹּאמְר֣וּ לְיִפְתָּ֔ח לְכָ֕ה וְהָיִ֥יתָה לָּ֖נוּ לְקָצִ֑ין וְנִֽלָּחֲמָ֖ה בִּבְנֵ֥י עַמּֽוֹן: וַיֹּ֤אמֶר יִפְתָּח֙ לְזִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד הֲלֹ֤א אַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אוֹתִ֔י וַתְּגָרְשׁ֖וּנִי מִבֵּ֣ית אָבִ֑י וּמַדּ֜וּעַ בָּאתֶ֤ם אֵלַי֙ עַ֔תָּה כַּאֲשֶׁ֖ר צַ֥ר לָכֶֽם: שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.

וַיֹּ֤אמֶר יִפְתָּח֙ לְזִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד הֲלֹ֤א אַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אוֹתִ֔י וַתְּגָרְשׁ֖וּנִי מִבֵּ֣ית אָבִ֑י וּמַדּ֜וּעַ בָּאתֶ֤ם אֵלַי֙ עַ֔תָּה כַּאֲשֶׁ֖ר צַ֥ר לָכֶֽם:

מֵרֵאשִׁית, עֲרִסֹתֵיכֶם, תִּתְּנוּ לַיהוָה, תְּרוּמָה–לְדֹרֹתֵיכֶם.   וְכִי תִשְׁגּוּ–וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה:  אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה.  אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֲלֵיכֶם, בְּיַד-מֹשֶׁה:  מִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, וָהָלְאָה–לְדֹרֹתֵיכֶם: במדבר.

למרות שיפתח היה בן אשה זונה לגלעד, הוא היה ראשית עריסה לבית גלעד מיום הציווי והלאה.

אמו של יפתח היתה זונה מישראל. המקרה היחיד שאני חושבת עליו שהוליד ראש לישראל ממעשה זנות הוא עם תמר הכנענית, שבכיסוי פנים כמנהג הזנות במעשה זנות שכבה עם יהודה והולידה לו בן לאחריו מות בניו, בנו הראשון הומת כי היה בן כנענית ורע בעיני בורא עולם בנו השני של יהודה מת, מת כי לא נשא את אלמנת אחיו ובהמשך בתחבולות הולידה תמר ליהודה בן :

וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו; וַיֵּט עַד-אִישׁ עֲדֻלָּמִי, וּשְׁמוֹ חִירָה.  וַיַּרְא-שָׁם יְהוּדָה בַּת-אִישׁ כְּנַעֲנִי, וּשְׁמוֹ שׁוּעַ; וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ.  וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, עֵר. וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, אוֹנָן.  וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁלָה; וְהָיָה בִכְזִיב, בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ.  וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה, לְעֵר בְּכוֹרוֹ; וּשְׁמָהּ, תָּמָר.  וַיְהִי, עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה–רַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיְמִתֵהוּ, יְהוָה.  וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ; וְהָקֵם זֶרַע, לְאָחִיךָ.  וַיֵּדַע אוֹנָן, כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע; וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע, לְאָחִיו. וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת, גַּם-אֹתוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית-אָבִיךְ, עַד-יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי–כִּי אָמַר, פֶּן-יָמוּת גַּם-הוּא כְּאֶחָיו; וַתֵּלֶךְ תָּמָר, וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ: בראשית. 

לאחר מות אשת יהודה ובניו ממנה:

וַיִּרְבּוּ, הַיָּמִים, וַתָּמָת, בַּת-שׁוּעַ אֵשֶׁת-יְהוּדָה; וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה, וַיַּעַל עַל-גֹּזְזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי–תִּמְנָתָה. וַיֻּגַּד לְתָמָר, לֵאמֹר:  הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה, לָגֹז צֹאנוֹ.  וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ, וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף, וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, אֲשֶׁר עַל-דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה:  כִּי רָאֲתָה, כִּי-גָדַל שֵׁלָה, וְהִוא, לֹא-נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה. וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה:  כִּי כִסְּתָה, פָּנֶיהָ.  וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל-הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר הָבָה-נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ, כִּי לֹא יָדַע, כִּי כַלָּתוֹ הִוא; וַתֹּאמֶר, מַה-תִּתֶּן-לִי, כִּי תָבוֹא, אֵלָי. וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי-עִזִּים מִן-הַצֹּאן; וַתֹּאמֶר, אִם-תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ.  וַיֹּאמֶר, מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן-לָךְ, וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ, וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַתַּהַר לוֹ.  וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ, וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ; וַתִּלְבַּשׁ, בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ.  וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת-גְּדִי הָעִזִּים, בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי, לָקַחַת הָעֵרָבוֹן, מִיַּד הָאִשָּׁה; וְלֹא, מְצָאָהּ. וַיִּשְׁאַל אֶת-אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ, לֵאמֹר, אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם, עַל-הַדָּרֶךְ; וַיֹּאמְרוּ, לֹא-הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה.  וַיָּשָׁב, אֶל-יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר, לֹא מְצָאתִיהָ; וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ, לֹא-הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה.  וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח-לָהּ, פֶּן נִהְיֶה לָבוּז; הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ. וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף. הִוא מוּצֵאת, וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה; וַתֹּאמֶר, הַכֶּר-נָא–לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה.  וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי, כִּי-עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיהָ, לְשֵׁלָה בְנִי; וְלֹא-יָסַף עוֹד, לְדַעְתָּהּ.  וַיְהִי, בְּעֵת לִדְתָּהּ; וְהִנֵּה תְאוֹמִים, בְּבִטְנָהּ.   וַיְהִי בְלִדְתָּהּ, וַיִּתֶּן-יָד; וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת, וַתִּקְשֹׁר עַל-יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר, זֶה, יָצָא רִאשֹׁנָה.  וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ, וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו, וַתֹּאמֶר, מַה-פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, פָּרֶץ.  וְאַחַר יָצָא אָחִיו, אֲשֶׁר עַל-יָדוֹ הַשָּׁנִי; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, זָרַח: בראשית.

וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים;

יהודה עם תמר שהולידו את פרץ הוא ראשית זרע דוד:

וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן.  וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב.  וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד.  וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד: רות. 

וְגַם אֶת-רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה, לְהָקִים שֵׁם-הַמֵּת עַל-נַחֲלָתוֹ, וְלֹא-יִכָּרֵת שֵׁם-הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו, וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ:  עֵדִים אַתֶּם, הַיּוֹם.  וַיֹּאמְרוּ כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בַּשַּׁעַר, וְהַזְּקֵנִים–עֵדִים; יִתֵּן יְהוָה אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶךָ, כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל, וַעֲשֵׂה-חַיִל בְּאֶפְרָתָה, וּקְרָא-שֵׁם בְּבֵית לָחֶם.  וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ, אֲשֶׁר-יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה–מִן-הַזֶּרַע, אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָה לְךָ, מִן-הַנַּעֲרָה, הַזֹּאת: רות.

זאת אומרת שראשית עריסה מתקבל גם ממעשה זנות, וראשית זאת יכול להיות ראש בישראל כמו יפתח:

וַיֹּ֤אמֶר יִפְתָּח֙ לְזִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד הֲלֹ֤א אַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אוֹתִ֔י וַתְּגָרְשׁ֖וּנִי מִבֵּ֣ית אָבִ֑י וּמַדּ֜וּעַ בָּאתֶ֤ם אֵלַי֙ עַ֔תָּה כַּאֲשֶׁ֖ר צַ֥ר לָכֶֽםוַיֹּאמְרוּ֩ זִקְנֵ֨י גִלְעָ֜ד אֶליִפְתָּ֗ח לָכֵן֙ עַתָּה֙ שַׁ֣בְנוּ אֵלֶ֔יךָ וְהָלַכְתָּ֣ עִמָּ֔נוּ וְנִלְחַמְתָּ֖ בִּבְנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיִ֤יתָ לָּ֙נוּ֙ לְרֹ֔אשׁ לְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֥י גִלְעָֽדוַיֹּ֨אמֶר יִפְתָּ֜ח אֶלזִקְנֵ֣י גִלְעָ֗ד אִםמְשִׁיבִ֨ים אַתֶּ֤ם אוֹתִי֙ לְהִלָּחֵם֙ בִּבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן וְנָתַ֧ן יְהוָ֛ה אוֹתָ֖ם לְפָנָ֑י אָנֹכִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לְרֹֽאשׁוַיֹּאמְר֥וּ זִקְנֵֽיגִלְעָ֖ד אֶליִפְתָּ֑ח יְהוָ֗ה יִהְיֶ֤ה שֹׁמֵ֙עַ֙ בֵּֽינוֹתֵ֔ינוּ אִםלֹ֥א כִדְבָרְךָ֖ כֵּ֥ן נַעֲשֶֽׂה: שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.

וַיַּעֲבֹ֥ר יִפְתָּ֛ח אֶלבְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן לְהִלָּ֣חֶם בָּ֑ם וַיִּתְּנֵ֥ם יְהוָ֖ה בְּיָדֽוֹוַיַּכֵּ֡ם מֵעֲרוֹעֵר֩ וְעַדבּוֹאֲךָ֙ מִנִּ֜ית עֶשְׂרִ֣ים עִ֗יר וְעַד֙ אָבֵ֣ל כְּרָמִ֔ים מַכָּ֖ה גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וַיִּכָּֽנְעוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.

 וַיִּשְׁפֹּ֥ט יִפְתָּ֛ח אֶתיִשְׂרָאֵ֖ל שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וַיָּ֗מָת יִפְתָּח֙ הַגִּלְעָדִ֔י וַיִּקָּבֵ֖ר בְּעָרֵ֥י גִלְעָֽד: שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.

אני חשבתי בענין המזוזה.

שנכנסים לבית, המזוזה נמצאת בצד ימין ואז מנשקים בצד ימין עם יד ימין.

שיוצאים מן הבית המזוזה נמצאת ביד שמאל ואז מנשקים בצד שמאל ביד ימין.

ומה אני מציעה.

כדי לפתור את הבעיה, יש לשים מזוזה בשני הצדדים.

לא נראה לי שיש בעיה הלכתית בדבר.

וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת: וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה: שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ: וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם: וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם: שמות.

פרשת המנחה- בהעלתך-הקרבה במשך שבעה ימים – לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י אֶפְרָ֑יִם אֱלִֽישָׁמָ֖ע בֶּן-עַמִּיהֽוּד: קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת-כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֘ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם | מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה:  כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת: פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן-בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ-אֶחָ֥ד בֶּן-שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה:  שְׂעִיר-עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת: וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֘ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי-שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן אֱלִֽישָׁמָ֖ע בֶּן-עַמִּיהֽוּד: פרשת הַמִּנְחָה֙-בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙.

פה אפשר לראות הקרבה במשך שבעה ימים גם ביום השביעי זאת אומרת שהדבר נעשה גם בשבת.

שבועות בשנת שבעים ושתים.

פראנס היא לא צרפת.וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי:  וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר: לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן: וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם: וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יְהוָה וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן: וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה: וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ:  וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר: קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן וְיָשַׁבְתָּ שָׁם הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ: מלכים.

קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן

שיהיה ברור ליעל גרמן, היא לא משרתת כשגרירה בצרפת. היא משרתת ב- FRANCE. מי שקרא בשם למדינת FRANCE בשם צרפת טעה. פראנס היא לא צרפת. וזאת על פי דבר תורה.

ברור שהיא לא אליהו התשבי .. 

בערבית גרמניא- זה אלמניא.

פרשת קדשים- אותו ואת שאינו בנו- תוכנית לימוד- לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות .

אפשר לראות הקבלה חוקתית של המשפט הזה:

וְשׁ֖וֹר אוֹ-שֶׂ֑ה אֹת֣וֹ וְאֶת-בְּנ֔וֹ לֹ֥א תִשְׁחֲט֖וּ בְּי֥וֹם אֶחָֽד: פרשת קְדשִׁים.

עם זה:

רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לֹֽא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּֽחֲלֵב אִמּֽוֹ: שמות.

ברור שאפשר לשחוט שור עם  שור שאינו בנו. ומשכך צריך לחשוב מה הדבר אומר לגבי בישול של גדי בחלב של מי שאינה אימו.

פרשת לוט ואברהם- חמאה וחלב ובן הבקר בארוחה אחת- לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים ושלוש לקוממיות.

וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה בְּאֵֽלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם׃ וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃ וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַֽעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ׃ יֻקַּֽח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַֽחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִֽשָּׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ׃ וְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַֽעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּֽעֲבֹ֔רוּ כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַֽל־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּֽעֲשֶׂ֖ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃

וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַֽהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַֽעֲשִׂ֥י  עֻגֽוֹת׃ וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַֽעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ׃ וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ׃ פרשת לוט ואברהם.

וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַֽעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ׃ וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם 

ידוע לכל שכתוב- לא יבשל גדי בחלב אמו.

יש מצב שהחלב היה מהאם של הגדי- הכבשה או העז ולא מאם העגל- הפרה.

פרשת לוט ואברהם- אלוף העם שלא מהעם- לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים ושלוש לקוממיות.

וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ אַמְרָפֶ֣ל מֶֽלֶךְ־שִׁנְעָ֔ר אַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר כְּדָרְלָעֹ֨מֶר֙ מֶ֣לֶךְ עֵילָ֔ם וְתִדְעָ֖ל מֶ֥לֶךְ גּוֹיִֽם׃ עָשׂ֣וּ מִלְחָמָ֗ה אֶת־בֶּ֨רַע֙ מֶ֣לֶךְ סְדֹ֔ם וְאֶת־בִּרְשַׁ֖ע מֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֑ה שִׁנְאָ֣ב ׀ מֶ֣לֶךְ אַדְמָ֗ה וְשֶׁמְאֵ֨בֶר֙ מֶ֣לֶךְ צְבֹיִ֔ים וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִיא־צֹֽעַר׃ כָּל־אֵ֨לֶּה֙ חָֽבְר֔וּ אֶל־עֵ֖מֶק הַשִּׂדִּ֑ים ה֖וּא יָ֥ם הַמֶּֽלַח׃ שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה עָֽבְד֖וּ אֶת־כְּדָרְלָעֹ֑מֶר וּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה מָרָֽדוּ׃ וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה בָּ֣א כְדָרְלָעֹ֗מֶר וְהַמְּלָכִים֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֤וּ אֶת־רְפָאִים֙ בְּעַשְׁתְּרֹ֣ת קַרְנַ֔יִם וְאֶת־הַזּוּזִ֖ים בְּהָ֑ם וְאֵת֙ הָֽאֵימִ֔ים בְּשָׁוֵ֖ה קִרְיָתָֽיִם׃ וְאֶת־הַֽחֹרִ֖י בְּהַרְרָ֣ם שֵׂעִ֑יר עַ֚ד אֵ֣יל פָּארָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּדְבָּֽר׃ פרשת לוט ואברהם.

וְאֶת־הַֽחֹרִ֖י בְּהַרְרָ֣ם שֵׂעִ֑יר עַ֚ד אֵ֣יל פָּארָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּדְבָּֽר׃

עשיו שמבניו היו אלוף חורי ואלוף שעיר ואלוף תימן, נולד אחרי לבן אברהם.

זאת אומרת שעשיו הוא לא חורי ולא תימני ואלוף שעיר. לוטן הוא אלוף שעיר.

והוא אלוף שלהם אך לא בן עמם.

לא כל שקל הוא שקל הקודש- פרשת פיקודי המשכן- לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַֽחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָֽעֹבֵ֜ר עַל־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֨לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַֽחֲמִשִּֽׁים׃ פרשת פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙.

בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃

צריך לשים לב לצרוף המילים- שקל וקודש. שקל הקודש יכול להתקיים רק שיש בית מקדש. וכשמו כן הוא שקל, מטבע שקול.

ברור לכל ששטר ה- 200 ש' הוא אינו מטבע שקול, הוא שטר שיש לו ערך לקנות כך וכך לערך השטר בפני עצמו אין קשר למה ניתן לעשות עם ערכו של השטר. יש מצב שעלות הפקת השטר היא כמו שקל או שניים  כולל שכר העבודה ליצורו.

ברור שהשקל הנהוג בשוק כמטבע ושטר הוא אינו שקל קודש, ולא יכול להיות מומשל לשקל הקודש לעבודה רוחנית , ולא רק כי אין משכן קודש בעת הזאת ואין את עבודת הקודש:

מלכים- ספר ראשון- מלכות רחבעם וירבעם- פרשת וַיְהִי֙ בַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה- לימודי שנת שבעים ושתים. 

כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהוָ֡ה לֹֽאתַעֲלוּ֩ וְלֹאתִלָּ֨חֲמ֜וּן עִםאֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵֽייִשְׂרָאֵ֗ל שׁ֚וּבוּ אִ֣ישׁ לְבֵית֔וֹ כִּ֧י מֵאִתִּ֛י נִהְיָ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיִּשְׁמְעוּ֙ אֶתדְּבַ֣ר יְהוָ֔ה וַיָּשֻׁ֥בוּ לָלֶ֖כֶת כִּדְבַ֥ר יְהוָֽהפרשת- וַיְהִי֙ בַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה.

כִּ֧י מֵאִתִּ֛י נִהְיָ֖ה

העם לא נלחם זה בזה בעת חטא של חלק ממחנות ישראל כציווי הבורא יען כי החטא הוא בדבר בורא עולם, כמו שהקשחת לב פרעה לא להכנע לאחר המכה הראשונה שהיתה הסיבה למכה השנית וכן הלאה עד הריגת בנו והלאה עד הטבעת כל פרשיו.

כמו במקרה פרעה שהשמדת חיילו נקבעה מראש והקשחת ליבו היתה בדבר בורא עולם, גם במקרה שלמה שהקשחת הלב של רחבעם היתה מעם יהוה ומשכך הסיבה להכחדתו.

וימס לבבנו- חלק שני.

וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּֽצְא֗וּ לָלֶ֨כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃ פרשת לך לך.

וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־סְדֹ֖ם אֶל־אַבְרָ֑ם תֶּן־לִ֣י הַנֶּ֔פֶשׁ וְהָֽרְכֻ֖שׁ קַֽח־לָֽךְ׃ פרשת לוט ואברהם.

מלך סדום ביקש לקנות נפש.

אברם ושרי ולוט- עשו נפש.

יש הבדל בין לקנות נפש לבין לעשות נפש.

גם רחב עשתה נפש. היא לא קנתה נפש.

וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת יְרִיחוֹ: יהושע.

שחורדינית אתה יודע.

ברור לך שהיותי בעת הזאת אינה קשורה לזמנים או לימים שדברתי עמכם כשבקרתי במקומותיכם. ברור לכל שהעת שהייתם נוכחים בחיי היתה עת שביקרתי במקומותיכם..  

ומשכך אין כל טעם שתציעו לי חברות. 

וזה בסדר, אני יודעת, לא חשבתם להציע.

לא רציתי שתציעו.

מה לי ולכם.. לא היה את זה ביננו.

כך שלא צריך לדבר על זה שלא קרה.

שלא היה.

אתה לא צריך לדבר בשפה מפגרת כדי שהמפגר יבין אותך, אתה לא צריך לצעוק למפגר כדי שהוא ישמע אותך.

יש מצב שהמפגר נהיה מפגר יותר כי מדברים אליו אנשים שמפגרים עצמם וזאת הלמידה שלו. ילד מפגר שהוריו מדברים אליו בדרך מפגרת, הוריו למעשה מפגרים אותו יותר. ילד מדבר כמו שההורים שלו וסביבתו מדברים איתו.

בשורה התחתונה,

אם יבוא לפה אדם מימי דוד המלך, יש התכנות גדולה שהוא יאמר שהעברים מדברים וכותבים כמו מפגרים לנוכח השפה המקולקלת..

עם ישראל שהגיע לפה לאחר כ- אלפיים שנות גלות משול לילד שגדל ובגר שמדבר בעת הזאת בשפה שלימדו אותו במוסרות המדינה.

יש מצב ששדרנית רדיו הושעתה מהעבודה כי אמרה קוממיות ולא עצמאות בעת החדרת המילה עצמאות במקום המילה קוממיות בקרב ישראל. ההקפדה המרובה בעניין השפה היתה למעשה סוג של נוקשות או קיצוניות שנועדה לייצר את אמינות הדיעה של החרדים לדבר.

בדיוק כמו הקיצוניות של ישיבת אור עציון וישיבות חרדיות.

קבלת הרבנים של המפלגות הדתיות את שר משפטים  השוכב את זכר משכבי אשה, למעשה מסירה את מסכת היהודי החרד שהם שמו על עצמם.

אני טוענת שמסיבה זאת יש לעצור את המיסים המשולמים לבני הישיבות של מפלגות אלה.

שאתה מעביר להם מס אתה מאשר את לימודיהם ושפיטתם. 

וגם נושא באשמה. קבלת שר משפטים שנחשב לחוטא גמור כמושל בירושלים, היא הפלת אשמה על ישראל. יש לעם ישראל זכות על שהדבר נעשה בעת מלחמות ובמקרה זה בעת מגפה. בעת שלאחר המגפה עם ישראל צריך לדרוש שהאיש השוכב את זכר משכבי אשה יתפטר מתפקידו ואני אומרת גם ממקום מושבו בכנסת.

לשוב עד…

וְשָׁבוּ עַד יְהוָה וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם:

וְשָׁבוּ עַד יְהוָה וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם:

וְשָׁבוּ עַד יְהוָה

וְנֶעְתַּר

צריך לחשוב על ענין התשובה.

לאן אתה שב אחרי…

לאן אתה מבקש לשוב..

עד למי אתה מבקש לשוב.

וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת: 

וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת: 

וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה

לכל דבר מידה. שלמה שבנה בית לבורא עולם ואת בית המלך בנה כמצווה עליו ואת כל אשר חשק לעשות.

יש את הציווי ויש את החשקים.

הרבה פעמים יש שעושים כמצווה וכחשקים, חשקך אינו חשק אדם אחר ולהפך. לעתים החשק שלך הוא דכאון לאחר ולהפך.

בענין החשקים אין יכולת לשפוט טוב או רע או להאשים אדם בחטא שחשקיו אינם כחשקיך. אפילו שהרוב קבעו חשקים כאלה או אחרים שאינם כתובים בתורה, אתה לא יכול לכפות את חשקי הכלל על היחיד. או למנוע חשקי בני אדם כפי שמנעו האשכנזים את יצירת הרב שלום שבזי בתוכניות הלימוד או כפי שדכאו את היוצרים המזרחים בישראל.

extrim.

למרות שאדם עושה דברים מסוכנים, אין אישור להוציא אותו להורג כי הוא עושה דבר מסוכן.

 

אגב, אני טוענת שהפליטה של עשן מאוטובוס הכי מסוכנת בתחנת האוטובוס, כי בתחילת נסיעה יש הכי הרבה עשן. אולי אני טועה אשמח אם המומחים לדבר יבארו או יוכיחו את טעותי.

אחת הסיבות שבארצות מזרח אסיא שמים מסכות בערים היא בגלל פליטת עשן בערים.

צריך לבדוק את הסכנה בעת שעושים מנגל, על פחמים עם דלק או על גז.

דישון דישן דשן ודשן ולוטן.

וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו: וְאֵלֶּה בְנֵי עֲנָה דִּשֹׁן וְאָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה: וְאֵלֶּה בְּנֵי דִישָׁן חֶמְדָּן וְאֶשְׁבָּן וְיִתְרָן וּכְרָן: אֵלֶּה בְּנֵי אֵצֶר בִּלְהָן וְזַעֲוָן וַעֲקָן: אֵלֶּה בְנֵי דִישָׁן עוּץ וַאֲרָן: אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי אַלּוּף לוֹטָן אַלּוּף שׁוֹבָל אַלּוּף צִבְעוֹן אַלּוּף עֲנָה: אַלּוּף דִּשֹׁן אַלּוּף אֵצֶר אַלּוּף דִּישָׁן אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי לְאַלֻּפֵיהֶם בְּאֶרֶץ שֵׂעִיר: בראשית.

דִּשֹׁן

דִישָׁן

(וַאֲרָן- כמו זלמן ארן).

ברור לך ששרון יצחק תשובה זאת לא התשובה הנכונה.

אין חנינה ואין תשובה.

נו… הבה…

נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ

נוּ

וַיֵּרֶד יְהֹוָה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: וַיָּפֶץ יְהֹוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר: בראשית.

הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה

הָבָה

בָּרְכוּ יְהוָה מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ: תהלים.

צופן WISE KEY BAR- בר אילן- עץ החיים- עץ הדעת PAGAN- GUN- גן עדן- סרק- סריקה- שריקה- WE SELL.
יתחטא ביום השלישי- פרשות ויקרא, צו, שמיני- לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.וּבְשַׂ֗ר זֶ֚בַח תּוֹדַ֣ת שְׁלָמָ֔יו בְּי֥וֹם קָרְבָּנ֖וֹ יֵֽאָכֵ֑ל לֹֽא-יַנִּ֥יחַ מִמֶּ֖נּוּ עַד-בֹּֽקֶר:  וְאִם-נֶ֣דֶר | א֣וֹ נְדָבָ֗ה זֶ֚בַח קָרְבָּנ֔וֹ בְּי֛וֹם הַקְרִיב֥וֹ אֶת-זִבְח֖וֹ יֵֽאָכֵ֑ל וּמִֽמָּ֣חֳרָ֔ת וְהַנּוֹתָ֥ר מִמֶּ֖נּוּ יֵֽאָכֵֽל: וְהַנּוֹתָ֖ר מִבְּשַׂ֣ר הַזָּ֑בַח בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵֽף:  וְאִ֣ם הֵֽאָכֹ֣ל יֵֽ֠אָכֵ֠ל מִבְּשַׂר-זֶ֨בַח שְׁלָמָ֜יו בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁי֘ לֹ֣א יֵֽרָצֶה֒ הַמַּקְרִ֣יב אֹת֗וֹ לֹ֧א יֵֽחָשֵׁ֛ב ל֖וֹ פִּגּ֣וּל יִֽהְיֶ֑ה וְהַנֶּ֛פֶשׁ הָֽאֹכֶ֥לֶת מִמֶּ֖נּוּ עֲוֹנָ֥הּ תִּשָּֽׂא: פרשת וַיִּקְרָא- צַו- שְּׁמִינִי.

הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים: הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִטְהָר:  במדבר.

עת דודים- MONDAY- פענוח צופן- שבירת קסם- חידוש כתובה.

יש מצב שהבריטים לא אהבו את עת דודים בנוסח דודי אל פאיד על דיאנה האם של המלך המיועד…

וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה–וַתִּהְיִי-לִי

שפיטת נפש.

למדתי שעור חשוב היום מבחור בשם חי.

בעת הזאת אנו בעת שאין מקדש בישראל, והעת הזאת היא עת שאפשר להמשיל אותה לעת סוף ספר שופטים, שאין מלך בארץ ואיש הישר בעינו יעשה. ומשכך אנו נמנעים משפיטה. גם שפיטת אישים השוכבים את זכר משכבי אשה. לנוכח ידיעתי שיש הרבה הומואים שנהיו הומואים גם בשל אינוס שהם למעשה קורבנות, איןלבני אדם את היכולת לדעת מי הזקוק לעזרה ומי להעניש ויש דברים שרק בורא עולם יכול לדעת למי הרחמים ולמי לא.

אין SYMETRY- שבירת קסם.

בשורה התחתונה את צריכה להיות יתומה ואמך אלמנה (אם אמך גרושה מאביך , אז היא לא אלמנה) כדי להיות מתאימה ללבוש בגדי. כדי לקבל את גורלי. עד שאביך לא ימות את לא יכולה לבנות עצמך ממני. ואם התחתנת לפני שאביך מת, את לא נחשבת ליתומה כשאביך ימות. גבר מגיל עשרים ומעלה לא יכול להחשב יתום, גרושה שחוזרת לבית אביה (אם היא לא בת כהן) נחשבת ליתומה שאביה מת.

ישובי עשיו :

וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם בְּהַר שֵׂעִיר:  אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי עֵשָׂו אֱלִיפַז בֶּן עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו רְעוּאֵל בֶּן בָּשְׂמַת אֵשֶׁת עֵשָׂו: וַיִּהְיוּ בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן אוֹמָר צְפוֹ וְגַעְתָּם וּקְנַז:“בשנת 1982 הוקמה במקום היאחזות נח”ל בשם “נחל אליפז” על ידי גרעין קוצן של השומר הצעיר, והיישוב אוזרח בינואר 1983” WIKIPEDIA.

אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי ישְׁבֵי הָאָרֶץ לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה:

“לוֹטָן הוא קיבוץ בערבה, מצפון לאילת, השייך למועצה אזורית חבל אילות. הקיבוץ הוקם ב-1983 ונקרא על שם אחת המשפחות לשבטי אדום ושֵׂעִיר (מי שניתן לשייכם כבני עשו), אשר גרו באותו האזור בימי המקרא[2].

וְדִשׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי בְּנֵי שֵׂעִיר בְּאֶרֶץ אֱדוֹם:

“דִּישׁוֹן הוא מושב בגליל העליון בין הערים קריית שמונה וצפת וליד הגבול בין ישראל ללבנון והשייך למועצה אזורית מבואות החרמון. היישוב הוקם בשנת 1953 על ידי יהודים ממרוקו וקבוצת רווקים שעלו ממזרח אירופה.” WIKIPEDIA.

היותי.

דוד המלך היה איש מלחמה, הוא נלחם מלחמת קודש, דוד המלך לא היה אדם מהסוג של גנץ. דוד המלך הסיר שטן ופגע רע מהארץ ובורא עולם הניח לשלמה מסביב ולכן אחד הראשונים שעשה שלמה היה  ברית שלום עם חירם מלך לבנון לצורך מסחר שיעודו בניית בית המקדש לבורא עולם. זאת אומרת שקיום חברה נכונה בישראל תניח לנו מסביב במובן שהעמים יאשרו את ישראל כמושלים בירושלים השלמה לצורך בניית בית המקדש לבורא עולם.

אני טוענת שלא יהיה שלום אם לא יהיו מנהיגים כמו דוד שהיה עבד הבורא שיידעו להוציא שטן ופגע רע מישראל. בורא עולם לא יניח לישראל מסביב לישראל כל עוד יתקיים שטן ופגע רע בישראל.

אתה לא יכול לאמר שאני מדברת גבוהה ובודה דיעה, הדברים כתובים בתורה.

בראשית לא היה אפס.

אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים אֲאַזֶּרְךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי: לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד: ישעיהו.

בתורה כתוב שאפס בלעדי בורא עולם.

בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ: וְהָאָ֗רֶץ הָֽיְתָ֥ה תֹ֨הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְח֖שֶׁךְ עַל-פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל-פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם: בראשית.

ספר בראשית נפתח כשכתוב שבראשית היה תהו ובהו ורוח אלהים ריחפה על פני המים. כך שהראשית אצלנו היא אינה אפס.

לא נכון למספר נקודת התחלה כמו קומה ראשונה בספרה אפס.

כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן: ישעיהו.

האפס הידוע לנו בתורה הוא העריץ. האדם שמבקש להיות אלהים על בני אדם הוא אפס.

 שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָֽד: דברים.

ובורא עולם הוא אחד ואין עוד.

אם אתה מבקש לתפוס את מקום בורא עולם- אתה אפס.

Subject: החורף הזה, כחלון יהיה אשם אם-
שלום,
שיהיה ברור לכל,
בחורף הזה כחלון יהיה אשם אם זקן או זקנה ימצאו מתים מקור בבתיהם.
בחורף הזה כחלון יהיה אשם אם חסרי בית ימצאו מתים מקור ברחוב.
וכמובן שבעת הזאת שר הרווחה  כץ מהתעשיא הצבאית- אשם במצב הקשה בו  נמצאים עניי ישראל ששילמו ביטוח לאומי ומהביטוח לאומי מעבירים כסף לקופת האוצר ומקופת האוצר דרך קופת המדען נותנים לטייקונים, כדי שיהיה להם כסף לקנות את התעשיא הצבאית ולשלם מליונים לבן של כץ השכיר בתעשיא הצבאית.
נכתב על ידי העלמה מיכל כהן.

על פי הספורות הבבליות חודש אב הוא החודש ה-11 במנין חודשי בבל.

תשעה באב הוא בספורות 9/11 – חורבן הבית- פריצת חומות.

על פי תורת העם היהודי, חודש אב חל בחודש החמישי. צום תשעה באב על פי תורתנו הוא צום החודש החמישי.

והדבר מוביל לקוד 9-5 .

רבין נרצח בשנת 95 על פי הספורות הנוצריות.

נפולאון בונפרטה היה יעקובין.

הציפורים- אפרטהייד- צפרטיסטים של של SIMON MAGOS.

 סם משלשל- שבירת קסם.הסם הזה הוא תרופה לשמנים ורעל לרזים.
עלי הגיון.

אגב,

גם לפני הבחירות הקודמות היתה מלחמה.

ימי שנותנו- שבירת קסם.

יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה: תהלים.

אתה לא יכול לעשות פעולת רהבם  עמל ואוון על אנשים מגיל שבעים ומעלה.

שלושים וחמש.

תבינו,

ברור לי ולכם שמאוד התאמצתם לא להתבייש ממעשיכם כדי לא להיות במצב של התבוששו ולצאת מגן עדן, מה שלא הבנת שזה לא המשפט הנכון, מגן עדן כל האנושות יצאה מלפני הרבה הרבה מאוד שנים, זאת הסיבה שגם בעת הזו הנשים נושאות בעונש שהעניש בורא עולם את האשה-  אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ–בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ. בראשית.

לא דובר בתורה על תשוקת האשה לאיש ועל משילות האיש על האשה לפני חטא גן עדן.

על מעשיך ומעשי עדתך יש דיני מוות ולא משנה הדבר אם אתה ועדתך מתביישים או לא מתביישים בחטאיכם.

גם אייכמן לא התבייש במעשיו וכל זאת נידון למוות.