לימודי תורה לפי נושאים- כהנים.

דבר תורה:

כֹּה-אָמַר יְהוָה, לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר-הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד-לְפָנָיו גּוֹיִם, וּמָתְנֵי מְלָכִים, אֲפַתֵּחַ–לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם, וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ.  אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ, וַהֲדוּרִים אושר (אֲיַשֵּׁר); דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר, וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ.  וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ, וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים:  לְמַעַן תֵּדַע, כִּי-אֲנִי יְהוָה הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ–אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.  לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי; וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ, אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי.  אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד, זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים; אֲאַזֶּרְךָ, וְלֹא יְדַעְתָּנִי. לְמַעַן יֵדְעוּ, מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה, כִּי-אֶפֶס, בִּלְעָדָי:  אֲנִי יְהוָה, וְאֵין עוֹד. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע; אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה: ישעיהו.

מי היה כורש:

וּבִשְׁנַת אַחַת, לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת דְּבַר-יְהוָה, מִפִּי יִרְמְיָה:  הֵעִיר יְהוָה, אֶת-רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס, וַיַּעֲבֶר-קוֹל בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, וְגַם-בְּמִכְתָּב לֵאמֹר.  כֹּה אָמַר, כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס–כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם; וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת, בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ, יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וְיַעַל, לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה; וְיִבֶן, אֶת-בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל–הוּא הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם: עזרא.

כורש היה מלך פרס שנבחר לעזור לנו להשתחרר מהגלות ולבנות את בית המקדש השני.

כדי להבין את המשפט הזה:

וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ, וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים:  לְמַעַן תֵּדַע, כִּי-אֲנִי יְהוָה הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ–אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. 

צריך לראות תקדים שנראה איך ניתנים אוצרות החושך כמו האוצרות בדרום אפריקה:

וּמַלְכַּת-שְׁבָא, שֹׁמַעַת אֶת-שֵׁמַע שְׁלֹמֹה–לְשֵׁם יְהוָה; וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ, בְּחִידוֹת. וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה, בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד, גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב-מְאֹד, וְאֶבֶן יְקָרָה; וַתָּבֹא, אֶל-שְׁלֹמֹה, וַתְּדַבֵּר אֵלָיו, אֵת כָּל-אֲשֶׁר הָיָה עִם-לְבָבָהּ.  וַיַּגֶּד-לָהּ שְׁלֹמֹה, אֶת-כָּל-דְּבָרֶיהָ:  לֹא-הָיָה דָבָר נֶעְלָם מִן-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ. וַתֵּרֶא, מַלְכַּת-שְׁבָא, אֵת, כָּל-חָכְמַת שְׁלֹמֹה; וְהַבַּיִת, אֲשֶׁר בָּנָה. וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם, וּמַשְׁקָיו, וְעֹלָתוֹ, אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְהוָה; וְלֹא-הָיָה בָהּ עוֹד, רוּחַ.  וַתֹּאמֶר, אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי–עַל-דְּבָרֶיךָ, וְעַל-חָכְמָתֶךָ.  וְלֹא-הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים, עַד אֲשֶׁר-בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי, וְהִנֵּה לֹא-הֻגַּד-לִי, הַחֵצִי:  הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב, אֶל-הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי.  אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ, אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה, הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד, הַשֹּׁמְעִים אֶת-חָכְמָתֶךָ.  יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּרוּךְ, אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ, לְתִתְּךָ עַל-כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל–בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, לְעֹלָם, וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ, לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.  וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב, וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד–וְאֶבֶן יְקָרָה; לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב, אֲשֶׁר-נָתְנָה מַלְכַּת-שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.  וְגַם אֳנִי חִירָם, אֲשֶׁר-נָשָׂא זָהָב מֵאוֹפִיר:  הֵבִיא מֵאֹפִיר עֲצֵי אַלְמֻגִּים, הַרְבֵּה מְאֹד–וְאֶבֶן יְקָרָה.  וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת-עֲצֵי הָאַלְמֻגִּים מִסְעָד לְבֵית-יְהוָה, וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ, וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים, לַשָּׁרִים; לֹא בָא-כֵן עֲצֵי אַלְמֻגִּים, וְלֹא נִרְאָה, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה. וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת-שְׁבָא, אֶת-כָּל-חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה, מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן-לָהּ, כְּיַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה; וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ, הִיא וַעֲבָדֶיהָ: מלכים.

מלכת שבא נתנה לשלמה מרצון חופשי לאחר שיסתה בחידות את שלמה:

וּמַלְכַּת-שְׁבָא, שֹׁמַעַת אֶת-שֵׁמַע שְׁלֹמֹה–לְשֵׁם יְהוָה; וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ, בְּחִידוֹת.

ולאחר שבחנה אותו:

וַתֵּרֶא, מַלְכַּת-שְׁבָא, אֵת, כָּל-חָכְמַת שְׁלֹמֹה; וְהַבַּיִת, אֲשֶׁר בָּנָה. וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם, וּמַשְׁקָיו, וְעֹלָתוֹ, אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְהוָה; וְלֹא-הָיָה בָהּ עוֹד, רוּחַ.  וַתֹּאמֶר, אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי–עַל-דְּבָרֶיךָ, וְעַל-חָכְמָתֶךָ.  וְלֹא-הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים, עַד אֲשֶׁר-בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי, וְהִנֵּה לֹא-הֻגַּד-לִי, הַחֵצִי:  הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב, אֶל-הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי.  אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ, אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה, הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד, הַשֹּׁמְעִים אֶת-חָכְמָתֶךָ.  יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּרוּךְ, אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ, לְתִתְּךָ עַל-כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל–בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, לְעֹלָם, וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ, לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.

וכל זה בעת שנבנה בית מקדש שהכהנים הם שעומדים מאחורי כל זה כפי שנלמד מבצלאל:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה. וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת–לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת. וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת.  וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ:  הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן.  מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת: שמות.

 מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת:

בצלאל בנה במדבר והעם תרם:

וַיָּבֹאוּ, כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-נְשָׂאוֹ לִבּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ, הֵבִיאוּ אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל-עֲבֹדָתוֹ, וּלְבִגְדֵי, הַקֹּדֶשׁ.  וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים, עַל-הַנָּשִׁים; כֹּל נְדִיב לֵב, הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל-כְּלִי זָהָב, וְכָל-אִישׁ, אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַיהוָה.  וְכָל-אִישׁ אֲשֶׁר-נִמְצָא אִתּוֹ, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי–וְשֵׁשׁ וְעִזִּים; וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, הֵבִיאוּ. כָּל-מֵרִים, תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת, הֵבִיאוּ, אֵת תְּרוּמַת יְהוָה; וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים, לְכָל-מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה–הֵבִיאוּ. וְכָל-אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב, בְּיָדֶיהָ טָווּ; וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה, אֶת-הַתְּכֵלֶת וְאֶת-הָאַרְגָּמָן, אֶת-תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וְאֶת-הַשֵּׁשׁ.  וְכָל-הַנָּשִׁים–אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה, בְּחָכְמָה:  טָווּ, אֶת-הָעִזִּים.  וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ–אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם, וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים:  לָאֵפוֹד, וְלַחֹשֶׁן.  וְאֶת-הַבֹּשֶׂם, וְאֶת-הַשָּׁמֶן:  לְמָאוֹר–וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.  כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם, לְהָבִיא לְכָל-הַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשׂוֹת בְּיַד-מֹשֶׁה–הֵבִיאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל נְדָבָה, לַיהוָה. שמות.

שלמה בנה את בית המקדש בירושלים.

הכהנים הם שעובדים בקודש, שלמה בונה, בצלאל בונה, משה עובד בקודש ומשח את בצלאל כמו שלמה נמשח על ידי כהנים, 

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִד, קִרְאוּ-לִי לְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּלְנָתָן הַנָּבִיא, וְלִבְנָיָהוּ, בֶּן-יְהוֹיָדָע; וַיָּבֹאוּ, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם, קְחוּ עִמָּכֶם אֶת-עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם, וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת-שְׁלֹמֹה בְנִי, עַל-הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר-לִי; וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ, אֶל-גִּחוֹן. וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא, לְמֶלֶךְ–עַל-יִשְׂרָאֵל; וּתְקַעְתֶּם, בַּשּׁוֹפָר, וַאֲמַרְתֶּם, יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. וַעֲלִיתֶם אַחֲרָיו, וּבָא וְיָשַׁב עַל-כִּסְאִי, וְהוּא יִמְלֹךְ, תַּחְתָּי; וְאֹתוֹ צִוִּיתִי לִהְיוֹת נָגִיד, עַל-יִשְׂרָאֵל וְעַל-יְהוּדָה.  וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶן-יְהוֹיָדָע אֶת-הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר אָמֵן:  כֵּן יֹאמַר יְהוָה, אֱלֹהֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.  כַּאֲשֶׁר הָיָה יְהוָה עִם-אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כֵּן יהי (יִהְיֶה) עִם-שְׁלֹמֹה; וִיגַדֵּל, אֶת-כִּסְאוֹ, מִכִּסֵּא, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד.  וַיֵּרֶד צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶן-יְהוֹיָדָע, וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי, וַיַּרְכִּבוּ אֶת-שְׁלֹמֹה, עַל-פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ דָּוִד; וַיֹּלִכוּ אֹתוֹ, עַל-גִּחוֹן.  וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת-קֶרֶן הַשֶּׁמֶן, מִן-הָאֹהֶל, וַיִּמְשַׁח, אֶת-שְׁלֹמֹה; וַיִּתְקְעוּ, בַּשּׁוֹפָר, וַיֹּאמְרוּ כָּל-הָעָם, יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: מלכים.

וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא, לְמֶלֶךְ–עַל-יִשְׂרָאֵל;

משיחת שלמה נעשתה על ידי כהנים ומשם הלאה.

מלכת שבא נתנה לשלמה לאחר שבנה בית לשם בורא עולם בירושלים:

וַתֵּרֶא, מַלְכַּת-שְׁבָא, אֵת, כָּל-חָכְמַת שְׁלֹמֹה; וְהַבַּיִת, אֲשֶׁר בָּנָה. וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם, וּמַשְׁקָיו, וְעֹלָתוֹ, אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְהוָה;

ומה עושים הכהנים ועל מה שכרם:

כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים, אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לַיהוָה–נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק-עוֹלָם:  בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהוָה, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַהֲרֹן, בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל, וְחֵלֶק, לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם:  אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וְלִבְנֵי לֵוִי, הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה, חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עֹבְדִים, אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד: במדבר.

זאת בעבור עבודה בקדש באהל מועד.

אותו הדבר בבית המקדש בירושלים, וזאת גם מהגויים שנותנים למלך והמלך ממה שנותנים לו הגויים נותן מעשר לכהנים.

לגבי הבנים והבנות יש הבדל בין בנות כהן לבין בני כהן.

בני כהן  מתוקף היותם כהנים הם משך לאבותיהם. הבנות מקבלות רק שהן בבית אביהן:

נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק-עוֹלָם: 

וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ,

שבת יוצאת מבית אביה היא לא זכאית לתרומות באם לא התחתנה עם כהן, ניתן ללמוד על כך ממקרה שבת כהן התחתנה והתגרשה מה התנאי לחזרתה לבית אביה כמקבלת דרך אביה תרומות:

וּבַת-כֹּהֵן–כִּי תִהְיֶה, לְאִישׁ זָר:  הִוא, בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל.  וּבַת-כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה, וְזֶרַע אֵין לָהּ–וְשָׁבָה אֶל-בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ, מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל; וְכָל-זָר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ: ויקרא.

וּבַת-כֹּהֵן–כִּי תִהְיֶה, לְאִישׁ זָר:  הִוא, בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל.

זר הכוונה לאדם שאינו כהן, כהנים ולווים נבדלים מישראל ואין להם חלק ונחלה בישראל:

 בָּעֵת הַהִוא, הִבְדִּיל יְהוָה אֶת-שֵׁבֶט הַלֵּוִי, לָשֵׂאת, אֶת-אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה–לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. עַל-כֵּן לֹא-הָיָה לְלֵוִי, חֵלֶק וְנַחֲלָה–עִם-אֶחָיו:  יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לוֹ: דברים.

אותו הדבר הדבר עם כהן ולוי, ללוי אסור להתקרב לקודש הקודשים המותר לכהן כמו במקרה קורח:

וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם–כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו.  וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח וְאֶל-כָּל-עֲדָתוֹ, לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע יְהוָה אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו.  זֹאת, עֲשׂוּ:  קְחוּ-לָכֶם מַחְתּוֹת, קֹרַח וְכָל-עֲדָתוֹ.וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהוָה, מָחָר, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, הוּא הַקָּדוֹשׁ; רַב-לָכֶם, בְּנֵי לֵוִי.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-קֹרַח:  שִׁמְעוּ-נָא, בְּנֵי לֵוִי. הַמְעַט מִכֶּם, כִּי-הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל, לְהַקְרִיב אֶתְכֶם, אֵלָיו–לַעֲבֹד, אֶת-עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהוָה, וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה, לְשָׁרְתָם. וַיַּקְרֵב, אֹתְךָ, וְאֶת-כָּל-אַחֶיךָ בְנֵי-לֵוִי, אִתָּךְ; וּבִקַּשְׁתֶּם, גַּם-כְּהֻנָּה: במדבר.

וַיַּקְרֵב, אֹתְךָ, וְאֶת-כָּל-אַחֶיךָ בְנֵי-לֵוִי, אִתָּךְ; וּבִקַּשְׁתֶּם, גַּם-כְּהֻנָּה:

ובהמשך:

וַיְדַבֵּר אֶל-הָעֵדָה לֵאמֹר, סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה, וְאַל-תִּגְּעוּ, בְּכָל-אֲשֶׁר לָהֶם:  פֶּן-תִּסָּפוּ, בְּכָל-חַטֹּאתָם.  וַיֵּעָלוּ, מֵעַל מִשְׁכַּן-קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם–מִסָּבִיב; וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים, פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם, וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם, וְטַפָּם.  וַיֹּאמֶר, מֹשֶׁה, בְּזֹאת תֵּדְעוּן, כִּי-יְהוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה:  כִּי-לֹא, מִלִּבִּי. אִם-כְּמוֹת כָּל-הָאָדָם, יְמֻתוּן אֵלֶּה, וּפְקֻדַּת כָּל-הָאָדָם, יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם–לֹא יְהוָה, שְׁלָחָנִי.  וְאִם-בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה, וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת-פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים, שְׁאֹלָה–וִידַעְתֶּם, כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת-יְהוָה.  וַיְהִי, כְּכַלֹּתוֹ, לְדַבֵּר, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ.  וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים–שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל.  וְכָל-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם–נָסוּ לְקֹלָם:  כִּי אָמְרוּ, פֶּן-תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ.  וְאֵשׁ יָצְאָה, מֵאֵת יְהוָה; וַתֹּאכַל, אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ, מַקְרִיבֵי, הַקְּטֹרֶת: במדבר.

שלמה וישראל קיבלו מ- זהב שבא בעת בנית בית מקדש לשם יהוה. לא את כל זהב שבא, על פי חוקת המעשרות והתרומות, אז מעשר ועוד כאשר הלב שלה היה נדיב לתת.

כהנים לא עובדים בקודש עם חורבן בית המקדש והסתר פניו של בורא עולם מעימנו אבדה משרת הכהן.

לא מגיע לנו שכר חלף בעבור עבודה בקודש, בעבור מלאכה שאנו לא עושים היום.

אפילו שאני לומדת תורה בבית, אני לא עושה עבודה בקודש, אני גם לא משרתת אתכם אני לא מתפרנסת מהדבר.

בכל דור ודור כהנים ללא קשר לעת מקדש או לעת באין מקדש מכוונת בית לשרת בקודש, לכהנים יש זכות להתפלל בשם הבורא והם היכולים לעמוד בפרץ בעת שואה או צרה וצוקה, לכן חשוב לשמור על כהנים. וגם ישראל מצווים לתת מנחלתם אחוזה לכהנים. אחוזה- אחוז. חלק מנחלתם.

מי שאתם משלמים לו בעבור לימודיו בתורה כמו תלמידי ישיבות הם אלה שיכולים לברך אתכם, הם אלה שאתם משלמים להם שכר כדי לעמוד בפרץ למענכם בעת שואה או בעת צרה וצוקה. הם הכהנים שלכם. כפי הנלמד מתורתנו, כהן יכול להיות, כהן פרעה, כהן מדין יש גם נביא בעל  ויש כהן לוי . מי שאתה משלם לו הוא הכהן שלך. ראינו גם שתלמידים אלה מקבלים אחוזות דרך עמידר וכו' . אלה הכהנים שלך. אלה המשרתים שלך. אני לא יודעת אם הם כהנים לוי. ממקרה קורח שהיה לוי נלמד שגם לוי לא יכול להכנס למקום כהן משבט הלוי, אז אדרבא ואדרבא כמו שאומרים, אדם מישראל או שאינו מישראל.

נקודה למחשבה:

ללוי אין נחלה בישראל ומשכך אתה לא יכול לעשות החלפת גורלות עם כהן בענין נחלות, אתה לא יכול לקחת נחלה שלא מירושות כהן ולהעביר לאדם שלך.

אותו הדבר עם תרומות ומעשרות. באין משרת כהן לא מגיע לכהן תרומות ומשכך גם בענין זה אתה לא יכול לעשות החלפת גורלות .

אם אתה נותן מנחלתך אחוז ותרומה לכהן שאינו כהן לוי ואדם זה הוא סוג של חרטום כמו כהני פרעה ואתה נשמע לעצותיו ומקבל את דעותיו. זה סוג של המרה. שאתה מקבל על עצמך אלוהים אחרים שהאדם הזה ככהן בעל הוא הכהן שלך  במשמעות שהוא מברך אותך ואתה מתברך ממנו והמבורגר או תשובה נותן לך כסף או עבודה.

בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אִ֛ישׁ הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָ֖יו יַעֲשֶֽׂה: וַיְהִינַ֗עַר מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה מִמִּשְׁפַּ֖חַת יְהוּדָ֑ה וְה֥וּא לֵוִ֖י וְה֥וּא גָֽרשָֽׁםוַיֵּ֨לֶךְ הָאִ֜ישׁ מֵהָעִ֗יר מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה לָג֖וּר בַּאֲשֶׁ֣ר יִמְצָ֑א וַיָּבֹ֧א הַראֶפְרַ֛יִם עַדבֵּ֥ית מִיכָ֖ה לַעֲשׂ֥וֹת דַּרְכּֽוֹ: וַיֹּאמֶרל֥וֹ מִיכָ֖ה מֵאַ֣יִן תָּב֑וֹא וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו לֵוִ֣י אָנֹ֗כִי מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה וְאָנֹכִ֣י הֹלֵ֔ךְ לָג֖וּר בַּאֲשֶׁ֥ר אֶמְצָֽאוַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ מִיכָ֜ה שְׁבָ֣ה עִמָּדִ֗י וֶֽהְיֵהלִי֮ לְאָ֣ב וּלְכֹהֵן֒ וְאָנֹכִ֨י אֶֽתֶּןלְךָ֜ עֲשֶׂ֤רֶת כֶּ֙סֶף֙ לַיָּמִ֔ים וְעֵ֥רֶךְ בְּגָדִ֖ים וּמִחְיָתֶ֑ךָ וַיֵּ֖לֶךְ הַלֵּוִֽי:וַיּ֥וֹאֶל הַלֵּוִ֖י לָשֶׁ֣בֶת אֶתהָאִ֑ישׁ וַיְהִ֤י הַנַּ֙עַר֙ ל֔וֹ כְּאַחַ֖ד מִבָּנָֽיווַיְמַלֵּ֤א מִיכָה֙ אֶתיַ֣ד הַלֵּוִ֔י וַיְהִיל֥וֹ הַנַּ֖עַר לְכֹהֵ֑ן וַיְהִ֖י בְּבֵ֥ית מִיכָֽהוַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔ה עַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּֽייֵיטִ֥יב יְהוָ֖ה לִ֑י כִּ֧י הָיָהלִ֛י הַלֵּוִ֖י לְכֹהֵֽן:  שֹׁפְטִים- פרשת אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל.

בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אִ֛ישׁ הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָ֖יו יַעֲשֶֽׂה:

מה זה אומר בימים ההם אין מלך בישראל:

וַיִּתְקַבְּצוּ, כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה.  וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ; עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ–כְּכָל-הַגּוֹיִם.  וַיֵּרַע הַדָּבָר, בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ, תְּנָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ; וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל, אֶל-יְהוָה.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ:  כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם: שמואל.

זאת אומרת בימים ההם בורא עולם לא מלך על ישראל.

שמואל הוא המליך את המלך הראשון בישראל, עת שפוט השופטים היתה עת של לפני שמואל וזאת היתה של אין מלך בישראל במובן שבורא עולם הסתיר פניו מעמו.

ומפה נבין מה הוא הכהן בעת של הסתר פנים:

וַיְהִינַ֗עַר מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה מִמִּשְׁפַּ֖חַת יְהוּדָ֑ה וְה֥וּא לֵוִ֖י וְה֥וּא גָֽרשָֽׁםוַיֵּ֨לֶךְ הָאִ֜ישׁ מֵהָעִ֗יר מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה לָג֖וּר בַּאֲשֶׁ֣ר יִמְצָ֑א וַיָּבֹ֧א הַראֶפְרַ֛יִם עַדבֵּ֥ית מִיכָ֖ה לַעֲשׂ֥וֹת דַּרְכּֽוֹ: וַיֹּאמֶרל֥וֹ מִיכָ֖ה מֵאַ֣יִן תָּב֑וֹא וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו לֵוִ֣י אָנֹ֗כִי מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה וְאָנֹכִ֣י הֹלֵ֔ךְ לָג֖וּר בַּאֲשֶׁ֥ר אֶמְצָֽאוַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ מִיכָ֜ה שְׁבָ֣ה עִמָּדִ֗י וֶֽהְיֵהלִי֮ לְאָ֣ב וּלְכֹהֵן֒ וְאָנֹכִ֨י אֶֽתֶּןלְךָ֜ עֲשֶׂ֤רֶת כֶּ֙סֶף֙ לַיָּמִ֔ים וְעֵ֥רֶךְ בְּגָדִ֖ים וּמִחְיָתֶ֑ךָ וַיֵּ֖לֶךְ הַלֵּוִֽי:

כהן הוא המברך את ישראל ועומד בפרץ בעת קצף (לא קצף של אמבטיא) , בעת של עתות מלחמה ועתות מצוקה והרוצים להתברך מכהן צריכים לפרנס אותו בתמורה:

וַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ מִיכָ֜ה שְׁבָ֣ה עִמָּדִ֗י וֶֽהְיֵהלִי֮ לְאָ֣ב וּלְכֹהֵן֒ וְאָנֹכִ֨י אֶֽתֶּןלְךָ֜ עֲשֶׂ֤רֶת כֶּ֙סֶף֙ לַיָּמִ֔ים וְעֵ֥רֶךְ בְּגָדִ֖ים וּמִחְיָתֶ֑ךָ וַיֵּ֖לֶךְ הַלֵּוִֽי:

בָּעֵת הַהִוא, הִבְדִּיל יְהוָה אֶת-שֵׁבֶט הַלֵּוִי, לָשֵׂאת, אֶת-אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה–לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.  עַל-כֵּן לֹא-הָיָה לְלֵוִי, חֵלֶק וְנַחֲלָה–עִם-אֶחָיו:  יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לוֹ: דברים.

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, בְּכֹהֲנָיו,  וּשְׁמוּאֵל, בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ; קֹרִאים אֶל-יְהוָה,  וְהוּא יַעֲנֵם. תהלים.

וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר:  רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא.  הֶרֶף מִמֶּנִּי, וְאַשְׁמִידֵם, וְאֶמְחֶה אֶת-שְׁמָם, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; וְאֶעֱשֶׂה, אוֹתְךָ, לְגוֹי-עָצוּם וָרָב, מִמֶּנּוּ.  וָאֵפֶן, וָאֵרֵד מִן-הָהָר, וְהָהָר, בֹּעֵר בָּאֵשׁ; וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית, עַל שְׁתֵּי יָדָי.  וָאֵרֶא, וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם–עֲשִׂיתֶם לָכֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה:  סַרְתֶּם מַהֵר–מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶתְכֶם. וָאֶתְפֹּשׂ, בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם, מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי; וָאֲשַׁבְּרֵם, לְעֵינֵיכֶם.  וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהוָה כָּרִאשֹׁנָה, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה–לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי, וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי:  עַל כָּל-חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ. כִּי יָגֹרְתִּי, מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה, אֲשֶׁר קָצַף יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי, גַּם בַּפַּעַם הַהִוא. וּבְאַהֲרֹן, הִתְאַנַּף יְהוָה מְאֹד–לְהַשְׁמִידוֹ; וָאֶתְפַּלֵּל גַּם-בְּעַד אַהֲרֹן, בָּעֵת הַהִוא.  וְאֶת-חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר-עֲשִׂיתֶם אֶת-הָעֵגֶל, לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ, וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב, עַד אֲשֶׁר-דַּק לְעָפָר; וָאַשְׁלִךְ, אֶת-עֲפָרוֹ, אֶל-הַנַּחַל, הַיֹּרֵד מִן-הָהָר. וּבְתַבְעֵרָה, וּבְמַסָּה, וּבְקִבְרֹת, הַתַּאֲוָה–מַקְצִפִים הֱיִיתֶם, אֶת-יְהוָה.  וּבִשְׁלֹחַ יְהוָה אֶתְכֶם, מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לֵאמֹר, עֲלוּ וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם; וַתַּמְרוּ, אֶת-פִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ.  מַמְרִים הֱיִיתֶם, עִם-יְהוָה, מִיּוֹם, דַּעְתִּי אֶתְכֶם.  וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהוָה, אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת-אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה–אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי:  כִּי-אָמַר יְהוָה, לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם.  וָאֶתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה, וָאֹמַר, אֲדֹנָי יְהוִה אַל-תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ, אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּגָדְלֶךָ–אֲשֶׁר-הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה. זְכֹר, לַעֲבָדֶיךָ–לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק, וּלְיַעֲקֹב:  אַל-תֵּפֶן, אֶל-קְשִׁי הָעָם הַזֶּה, וְאֶל-רִשְׁעוֹ, וְאֶל-חַטָּאתוֹ: דברים.

כביאור דוד:

שָׁכְחוּ, אֵל מוֹשִׁיעָם–  עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם. נִפְלָאוֹת, בְּאֶרֶץ חָם;    נוֹרָאוֹת, עַל-יַם-סוּף. וַיֹּאמֶר,    לְהַשְׁמִידָם: לוּלֵי, מֹשֶׁה בְחִירוֹ–   עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו;
לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ,   מֵהַשְׁחִית: תהלים.

 וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר-בִּשְׁעָרֶיךָ, לֹא תַעַזְבֶנּוּ: כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה, עִמָּךְ: דברים.

ונחזור לפרשה:

בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אִ֛ישׁ הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָ֖יו יַעֲשֶֽׂה: וַיְהִינַ֗עַר מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה מִמִּשְׁפַּ֖חַת יְהוּדָ֑ה וְה֥וּא לֵוִ֖י וְה֥וּא גָֽרשָֽׁםוַיֵּ֨לֶךְ הָאִ֜ישׁ מֵהָעִ֗יר מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה לָג֖וּר בַּאֲשֶׁ֣ר יִמְצָ֑א וַיָּבֹ֧א הַראֶפְרַ֛יִם עַדבֵּ֥ית מִיכָ֖ה לַעֲשׂ֥וֹת דַּרְכּֽוֹ: וַיֹּאמֶרל֥וֹ מִיכָ֖ה מֵאַ֣יִן תָּב֑וֹא וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו לֵוִ֣י אָנֹ֗כִי מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה וְאָנֹכִ֣י הֹלֵ֔ךְ לָג֖וּר בַּאֲשֶׁ֥ר אֶמְצָֽאוַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ מִיכָ֜ה שְׁבָ֣ה עִמָּדִ֗י וֶֽהְיֵהלִי֮ לְאָ֣ב וּלְכֹהֵן֒ וְאָנֹכִ֨י אֶֽתֶּןלְךָ֜ עֲשֶׂ֤רֶת כֶּ֙סֶף֙ לַיָּמִ֔ים וְעֵ֥רֶךְ בְּגָדִ֖ים וּמִחְיָתֶ֑ךָ וַיֵּ֖לֶךְ הַלֵּוִֽי:וַיּ֥וֹאֶל הַלֵּוִ֖י לָשֶׁ֣בֶת אֶתהָאִ֑ישׁ וַיְהִ֤י הַנַּ֙עַר֙ ל֔וֹ כְּאַחַ֖ד מִבָּנָֽיווַיְמַלֵּ֤א מִיכָה֙ אֶתיַ֣ד הַלֵּוִ֔י וַיְהִיל֥וֹ הַנַּ֖עַר לְכֹהֵ֑ן וַיְהִ֖י בְּבֵ֥ית מִיכָֽהוַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔ה עַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּֽייֵיטִ֥יב יְהוָ֖ה לִ֑י כִּ֧י הָיָהלִ֛י הַלֵּוִ֖י לְכֹהֵֽן: שֹׁפְטִים- פרשת אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל.

וַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ מִיכָ֜ה שְׁבָ֣ה עִמָּדִ֗י וֶֽהְיֵהלִי֮ לְאָ֣ב וּלְכֹהֵן֒ וְאָנֹכִ֨י אֶֽתֶּןלְךָ֜ עֲשֶׂ֤רֶת כֶּ֙סֶף֙ לַיָּמִ֔ים וְעֵ֥רֶךְ בְּגָדִ֖ים וּמִחְיָתֶ֑ךָ וַיֵּ֖לֶךְ הַלֵּוִֽי: וַיּ֥וֹאֶל הַלֵּוִ֖י לָשֶׁ֣בֶת אֶתהָאִ֑ישׁ וַיְהִ֤י הַנַּ֙עַר֙ ל֔וֹ כְּאַחַ֖ד מִבָּנָֽיווַיְמַלֵּ֤א מִיכָה֙ אֶתיַ֣ד הַלֵּוִ֔י וַיְהִיל֥וֹ הַנַּ֖עַר לְכֹהֵ֑ן וַיְהִ֖י בְּבֵ֥ית מִיכָֽה:

עֲשֶׂ֤רֶת כֶּ֙סֶף֙ לַיָּמִ֔ים-  מעשר. מעשר זה לא בהכרח עשר מעשר זה עשרה אחוז.

וְעֵ֥רֶךְ בְּגָדִ֖ים- לתת כסף לקנות ביגוד.

וּמִחְיָתֶ֑ךָ- קורת גג, מזון ועוד..

 וַיְהִינַ֗עַר מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה מִמִּשְׁפַּ֖חַת יְהוּדָ֑ה וְה֥וּא לֵוִ֖י וְה֥וּא גָֽרשָֽׁםוַיֵּ֨לֶךְ הָאִ֜ישׁ מֵהָעִ֗יר מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה לָג֖וּר בַּאֲשֶׁ֣ר יִמְצָ֑א וַיָּבֹ֧א הַראֶפְרַ֛יִם עַדבֵּ֥ית מִיכָ֖ה לַעֲשׂ֥וֹת דַּרְכּֽוֹ:

ובהמשך:

וַיִּשְׁלְח֣וּ בְנֵידָ֣ן מִֽמִּשְׁפַּחְתָּ֡ם חֲמִשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֣ים מִקְצוֹתָם֩ אֲנָשִׁ֨ים בְּנֵיחַ֜יִל מִצָּרְעָ֣ה וּמֵֽאֶשְׁתָּאֹ֗ל לְרַגֵּ֤ל אֶתהָאָ֙רֶץ֙ וּלְחָקְרָ֔הּ וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶ֔ם לְכ֖וּ חִקְר֣וּ אֶתהָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֤אוּ הַראֶפְרַ֙יִם֙ עַדבֵּ֣ית מִיכָ֔ה וַיָּלִ֖ינוּ שָֽׁםהֵ֚מָּה עִםבֵּ֣ית מִיכָ֔ה וְהֵ֣מָּה הִכִּ֔ירוּ אֶתק֥וֹל הַנַּ֖עַר הַלֵּוִ֑י וַיָּס֣וּרוּ שָׁ֗ם וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ מִֽיהֱבִיאֲךָ֣ הֲלֹ֔ם וּמָֽהאַתָּ֥ה עֹשֶׂ֛ה בָּזֶ֖ה וּמַהלְּךָ֥ פֹֽהוַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם כָּזֹ֣ה וְכָזֶ֔ה עָ֥שָׂה לִ֖י מִיכָ֑ה וַיִּשְׂכְּרֵ֕נִי וָאֱהִיל֖וֹ לְכֹהֵֽןוַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ שְׁאַלנָ֣א בֵאלֹהִ֑ים וְנֵ֣דְעָ֔ה הֲתַצְלִ֣יחַ דַּרְכֵּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר אֲנַ֖חְנוּ הֹלְכִ֥ים עָלֶֽיהָוַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם הַכֹּהֵ֖ן לְכ֣וּ לְשָׁל֑וֹם נֹ֣כַח יְהוָ֔ה דַּרְכְּכֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר תֵּֽלְכוּבָֽהּ: שֹׁפְטִים- פרשת אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל.

כהן מברך לשלום.

שנבין ביחד את הדבר,

מי היה מיכה:

וַֽיְהִיאִ֥ישׁ מֵֽהַראֶפְרָ֖יִם וּשְׁמ֥וֹ מִיכָֽיְהוּ: שֹׁפְטִים- פרשת אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל.

מיכה היה משבט אפרים בעת הסתר פנים. והוא אימץ את הכהן:

וַיְהִינַ֗עַר מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה מִמִּשְׁפַּ֖חַת יְהוּדָ֑ה וְה֥וּא לֵוִ֖י וְה֥וּא גָֽרשָֽׁםוַיֵּ֨לֶךְ הָאִ֜ישׁ מֵהָעִ֗יר מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה לָג֖וּר בַּאֲשֶׁ֣ר יִמְצָ֑א וַיָּבֹ֧א הַראֶפְרַ֛יִם עַדבֵּ֥ית מִיכָ֖ה לַעֲשׂ֥וֹת דַּרְכּֽוֹ: וַיֹּאמֶרל֥וֹ מִיכָ֖ה מֵאַ֣יִן תָּב֑וֹא וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו לֵוִ֣י אָנֹ֗כִי מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה וְאָנֹכִ֣י הֹלֵ֔ךְ לָג֖וּר בַּאֲשֶׁ֥ר אֶמְצָֽאוַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ מִיכָ֜ה שְׁבָ֣ה עִמָּדִ֗י וֶֽהְיֵהלִי֮ לְאָ֣ב וּלְכֹהֵן֒ וְאָנֹכִ֨י אֶֽתֶּןלְךָ֜ עֲשֶׂ֤רֶת כֶּ֙סֶף֙ לַיָּמִ֔ים וְעֵ֥רֶךְ בְּגָדִ֖ים וּמִחְיָתֶ֑ךָ וַיֵּ֖לֶךְ הַלֵּוִֽי:וַיּ֥וֹאֶל הַלֵּוִ֖י לָשֶׁ֣בֶת אֶתהָאִ֑ישׁ וַיְהִ֤י הַנַּ֙עַר֙ ל֔וֹ כְּאַחַ֖ד מִבָּנָֽיווַיְמַלֵּ֤א מִיכָה֙ אֶתיַ֣ד הַלֵּוִ֔י וַיְהִיל֥וֹ הַנַּ֖עַר לְכֹהֵ֑ן וַיְהִ֖י בְּבֵ֥ית מִיכָֽהוַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔ה עַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּֽייֵיטִ֥יב יְהוָ֖ה לִ֑י כִּ֧י הָיָהלִ֛י הַלֵּוִ֖י לְכֹהֵֽן: שֹׁפְטִים- פרשת אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל.

ואז באו בני דן ועשו מחטף:

וַיִּשְׁלְח֣וּ בְנֵידָ֣ן מִֽמִּשְׁפַּחְתָּ֡ם חֲמִשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֣ים מִקְצוֹתָם֩ אֲנָשִׁ֨ים בְּנֵיחַ֜יִל מִצָּרְעָ֣ה וּמֵֽאֶשְׁתָּאֹ֗ל לְרַגֵּ֤ל אֶתהָאָ֙רֶץ֙ וּלְחָקְרָ֔הּ וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶ֔ם לְכ֖וּ חִקְר֣וּ אֶתהָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֤אוּ הַראֶפְרַ֙יִם֙ עַדבֵּ֣ית מִיכָ֔ה וַיָּלִ֖ינוּ שָֽׁםהֵ֚מָּה עִםבֵּ֣ית מִיכָ֔ה וְהֵ֣מָּה הִכִּ֔ירוּ אֶתק֥וֹל הַנַּ֖עַר הַלֵּוִ֑י וַיָּס֣וּרוּ שָׁ֗ם וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ מִֽיהֱבִיאֲךָ֣ הֲלֹ֔ם וּמָֽהאַתָּ֥ה עֹשֶׂ֛ה בָּזֶ֖ה וּמַהלְּךָ֥ פֹֽהוַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם כָּזֹ֣ה וְכָזֶ֔ה עָ֥שָׂה לִ֖י מִיכָ֑ה וַיִּשְׂכְּרֵ֕נִי וָאֱהִיל֖וֹ לְכֹהֵֽןוַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ שְׁאַלנָ֣א בֵאלֹהִ֑ים וְנֵ֣דְעָ֔ה הֲתַצְלִ֣יחַ דַּרְכֵּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר אֲנַ֖חְנוּ הֹלְכִ֥ים עָלֶֽיהָוַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם הַכֹּהֵ֖ן לְכ֣וּ לְשָׁל֑וֹם נֹ֣כַח יְהוָ֔ה דַּרְכְּכֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר תֵּֽלְכוּבָֽהּ: שֹׁפְטִים- פרשת אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל.

והם עלו למלחמה עם הצדונים:

 וַיֵּלְכוּ֙ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ לָ֑יְשָׁה וַיִּרְא֣וּ אֶתהָעָ֣ם אֲשֶׁרבְּקִרְבָּ֣הּ יוֹשֶֽׁבֶתלָ֠בֶטַח כְּמִשְׁפַּ֨ט צִדֹנִ֜ים שֹׁקֵ֣טוּבֹטֵ֗חַ וְאֵיןמַכְלִ֨ים דָּבָ֤ר בָּאָ֙רֶץ֙ יוֹרֵ֣שׁ עֶ֔צֶר וּרְחֹקִ֥ים הֵ֙מָּה֙ מִצִּ֣דֹנִ֔ים וְדָבָ֥ר אֵיןלָהֶ֖ם עִםאָדָֽם: וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶלאֲחֵיהֶ֔ם צָרְעָ֖ה וְאֶשְׁתָּאֹ֑ל וַיֹּאמְר֥וּ לָהֶ֛ם אֲחֵיהֶ֖ם מָ֥ה אַתֶּֽםוַיֹּאמְר֗וּ ק֚וּמָה וְנַעֲלֶ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם כִּ֤י רָאִ֙ינוּ֙ אֶתהָאָ֔רֶץ וְהִנֵּ֥ה טוֹבָ֖ה מְאֹ֑ד וְאַתֶּ֣ם מַחְשִׁ֔ים אַלתֵּעָ֣צְל֔וּ לָלֶ֥כֶת לָבֹ֖א לָרֶ֥שֶׁת אֶתהָאָֽרֶץ: שֹׁפְטִים- פרשת אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל.

בהמשך התלונן מיכה בפני בני דן שהם לקחו לו את הכהן, אך נאלץ לסגת כי עם הכהן כוחם היה רב משלו:

וַיָּס֣וּרוּ שָׁ֔מָּה וַיָּבֹ֛אוּ אֶלבֵּֽיתהַנַּ֥עַר הַלֵּוִ֖י בֵּ֣ית מִיכָ֑ה וַיִּשְׁאֲלוּל֖וֹ לְשָׁלֽוֹםוְשֵׁשׁמֵא֣וֹת אִ֗ישׁ חֲגוּרִים֙ כְּלֵ֣י מִלְחַמְתָּ֔ם נִצָּבִ֖ים פֶּ֣תַח הַשָּׁ֑עַר אֲשֶׁ֖ר מִבְּנֵידָֽן:וַֽיַּעֲל֞וּ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים הַהֹלְכִים֮ לְרַגֵּ֣ל אֶתהָאָרֶץ֒ בָּ֣אוּ שָׁ֔מָּה לָקְח֗וּ אֶתהַפֶּ֙סֶל֙ וְאֶתהָ֣אֵפ֔וֹד וְאֶתהַתְּרָפִ֖ים וְאֶתהַמַּסֵּכָ֑ה וְהַכֹּהֵ֗ן נִצָּב֙ פֶּ֣תַח הַשַּׁ֔עַר וְשֵׁשׁמֵא֣וֹת הָאִ֔ישׁ הֶחָג֖וּר כְּלֵ֥י הַמִּלְחָמָֽה: וְאֵ֗לֶּה בָּ֚אוּ בֵּ֣ית מִיכָ֔ה וַיִּקְחוּ֙ אֶתפֶּ֣סֶל הָאֵפ֔וֹד וְאֶתהַתְּרָפִ֖ים וְאֶתהַמַּסֵּכָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ הַכֹּהֵ֔ן מָ֥ה אַתֶּ֖ם עֹשִֽׂים: וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵ֜שׁ שִֽׂיםיָדְךָ֤ עַלפִּ֙יךָ֙ וְלֵ֣ךְ עִמָּ֔נוּ וֶֽהְיֵהלָ֖נוּ לְאָ֣ב וּלְכֹהֵ֑ן הֲט֣וֹב הֱיוֹתְךָ֣ כֹהֵ֗ן לְבֵית֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד א֚וֹ הֱיוֹתְךָ֣ כֹהֵ֔ן לְשֵׁ֥בֶט וּלְמִשְׁפָּחָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽלוַיִּיטַב֙ לֵ֣ב הַכֹּהֵ֔ן וַיִּקַּח֙ אֶתהָ֣אֵפ֔וֹד וְאֶתהַתְּרָפִ֖ים וְאֶתהַפָּ֑סֶל וַיָּבֹ֖א בְּקֶ֥רֶב הָעָֽם: וַיִּפְנ֖וּ וַיֵּלֵ֑כוּ וַיָּשִׂ֨ימוּ אֶתהַטַּ֧ף וְאֶתהַמִּקְנֶ֛ה וְאֶתהַכְּבוּדָּ֖ה לִפְנֵיהֶֽםהֵ֥מָּה הִרְחִ֖יקוּ מִבֵּ֣ית מִיכָ֑ה וְהָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר בַּבָּתִּים֙ אֲשֶׁר֙ עִםבֵּ֣ית מִיכָ֔ה נִֽזְעֲק֔וּ וַיַּדְבִּ֖יקוּ אֶתבְּנֵידָֽןוַֽיִּקְרְאוּ֙ אֶלבְּנֵידָ֔ן וַיַּסֵּ֖בּוּ פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ לְמִיכָ֔ה מַהלְּךָ֖ כִּ֥י נִזְעָֽקְתָּוַיֹּ֡אמֶר אֶתאֱלֹהַי֩ אֲשֶׁרעָשִׂ֨יתִי לְקַחְתֶּ֧ם וְֽאֶתהַכֹּהֵ֛ן וַתֵּלְכ֖וּ וּמַהלִּ֣י ע֑וֹד וּמַהזֶּ֛ה תֹּאמְר֥וּ אֵלַ֖י מַהלָּֽךְ: וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ בְּנֵידָ֔ן אַלתַּשְׁמַ֥ע קוֹלְךָ֖ עִמָּ֑נוּ פֶּֽןיִפְגְּע֣וּ בָכֶ֗ם אֲנָשִׁים֙ מָ֣רֵי נֶ֔פֶשׁ וְאָסַפְתָּ֥ה נַפְשְׁךָ֖ וְנֶ֥פֶשׁ בֵּיתֶֽךָ: וַיֵּלְכ֥וּ בְנֵידָ֖ן לְדַרְכָּ֑ם וַיַּ֣רְא מִיכָ֗ה כִּיחֲזָקִ֥ים הֵ֙מָּה֙ מִמֶּ֔נּוּ וַיִּ֖פֶן וַיָּ֥שָׁב אֶלבֵּיתֽוֹוְהֵ֨מָּה לָקְח֜וּ אֵ֧ת אֲשֶׁרעָשָׂ֣ה מִיכָ֗ה וְֽאֶתהַכֹּהֵן֮ אֲשֶׁ֣ר הָיָהלוֹ֒ וַיָּבֹ֣אוּ עַללַ֗יִשׁ עַלעַם֙ שֹׁקֵ֣ט וּבֹטֵ֔חַ וַיַּכּ֥וּ אוֹתָ֖ם לְפִיחָ֑רֶב וְאֶתהָעִ֖יר שָׂרְפ֥וּ בָאֵֽשׁ: וְאֵ֨ין מַצִּ֜יל כִּ֧י רְֽחוֹקָההִ֣יא מִצִּיד֗וֹן וְדָבָ֤ר אֵיןלָהֶם֙ עִםאָדָ֔ם וְהִ֕יא בָּעֵ֖מֶק אֲשֶׁ֣ר לְבֵיתרְח֑וֹב וַיִּבְנ֥וּ אֶתהָעִ֖יר וַיֵּ֥שְׁבוּ בָֽהּ: שֹׁפְטִים- פרשת אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל.

חשוב להבין שהלוי הוא גם נושא חטאת העם:

וְלִבְנֵי לֵוִי, הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה, חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עֹבְדִים, אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד.  וְלֹא-יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, לָשֵׂאת חֵטְא, לָמוּת. וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא, אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד, וְהֵם, יִשְׂאוּ עֲוֺנָם:  חֻקַּת עוֹלָם, לְדֹרֹתֵיכֶם, וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה.  כִּי אֶת-מַעְשַׂר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיהוָה תְּרוּמָה, נָתַתִּי לַלְוִיִּם, לְנַחֲלָה; עַל-כֵּן, אָמַרְתִּי לָהֶם, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה: במדבר.

וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא, אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד, וְהֵם, יִשְׂאוּ עֲוֺנָם: חֻקַּת עוֹלָם, לְדֹרֹתֵיכֶם, וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה.

וְהֵם, יִשְׂאוּ עֲוֺנָם: חֻקַּת עוֹלָם,

חֻקַּת עוֹלָם

וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה.  כִּי אֶת-מַעְשַׂר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיהוָה תְּרוּמָה, נָתַתִּי לַלְוִיִּם, לְנַחֲלָה;

אם אתה לא לוי, ומקבל מהעם את טובות הכהן אז אתה נושא בחטא למות  זה גם מקום שאסור לך להתקרב אליו כחוק עולם לעומתך לוי , נושא חטא אך הוא לא נושא חטא למות כישראל אם יקרב.

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן–זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ.  כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה.   וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה.  וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:  כִּי יוֹם כִּפֻּרִים, הוּא, לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. כִּי כָל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא-תְעֻנֶּה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה–וְנִכְרְתָה, מֵעַמֶּיהָ. וְכָל-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל-מְלָאכָה, בְּעֶצֶם, הַיּוֹם הַזֶּה–וְהַאֲבַדְתִּי אֶת-הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִקֶּרֶב עַמָּהּ. כָּל-מְלָאכָה, לֹא תַעֲשׂוּ:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם.  שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב–מֵעֶרֶב עַד-עֶרֶב, תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם: ויקרא.

חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם:

זאת אומרת שגם יום כיפור חוקת עולם. היכולת לכפר ביום כיפור על חטאים זאת חוקת עולם כמו הכהנים:

וְהֵם, יִשְׂאוּ עֲוֺנָם: חֻקַּת עוֹלָם:

בסידור של יום כיפור גם מכוונים בתפילה שהכהנים והלוים יהיו כעומדים בפרץ למען העם בעת דינים וממשילים הדבר כמו היה הקרבת קורבנות בבית המקדש שחרב.

מפה אפשר ללמוד שחשוב לשמור על כהן , גם כי מצווה על ישראל לעשות זאת וגם כדי להתברך מהם, לנצח במלחמות לצלוח עתות שואה ומצוקה.

צריך להבין שיש גויים אויבי ישראל גם בקרב ישראל  שיודעים זאת ופועלים להחליש או להפיל כהנים שהם כף הזכות של ישראל ולכן במקרה זה:

פַּלְּטוּ-דַל וְאֶבְיוֹן; מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ: תהלים.

או לעתים להביא כהן למצב עוני בעת שלטון עוין לישראל יש התכנות שכהן עני יסכים לדבר שלא טוב מבחינתכם שיסכים לו, גם במקרה כהן עני קיימת החוקה הזאת באם עשה זאת בעת עוניו:

שִׁפְטוּדַל וְיָתוֹםעָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ: תהלים.

פרשת הארץ הנשארת.

וִיהוֹשֻׁ֣עַ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלָ֗יו אַתָּ֤ה זָקַ֙נְתָּה֙ בָּ֣אתָ בַיָּמִ֔ים וְהָאָ֛רֶץ נִשְׁאֲרָ֥ה הַרְבֵּֽהמְאֹ֖ד לְרִשְׁתָּֽהּ: הָאָ֖רֶץ הַנִּשְׁאָ֑רֶת.

ברור יש הבדל בין הנחלה הזאת:

וְעַתָּ֗ה חַלֵּ֞ק אֶתהָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את בְּנַחֲלָ֖ה לְתִשְׁעַ֣ת הַשְּׁבָטִ֑ים וַחֲצִ֖י הַשֵּׁ֥בֶט הַֽמְנַשֶּֽׁהעִמּ֗וֹ הָרֽאוּבֵנִי֙ וְהַגָּדִ֔י לָקְח֖וּ נַחֲלָתָ֑ם אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן לָהֶ֜ם מֹשֶׁ֗ה בְּעֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙ מִזְרָ֔חָה כַּאֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָהֶ֔ם מֹשֶׁ֖ה עֶ֥בֶד יְהוָֽה: הָאָ֖רֶץ הַנִּשְׁאָ֑רֶת.

לנחלה הזאת:

רַ֚ק לְשֵׁ֣בֶט הַלֵּוִ֔י לֹ֥א נָתַ֖ן נַחֲלָ֑ה אִשֵּׁ֨י יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ ה֣וּא נַחֲלָת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּרלֽוֹ: הָאָ֖רֶץ הַנִּשְׁאָ֑רֶת.

אִשֵּׁ֨י יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙

וּלְשֵׁ֙בֶט֙ הַלֵּוִ֔י לֹֽאנָתַ֥ן מֹשֶׁ֖ה נַחֲלָ֑ה יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ ה֣וּא נַחֲלָתָ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָהֶֽם: הָאָ֖רֶץ הַנִּשְׁאָ֑רֶת.

יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ ה֣וּא נַחֲלָתָ֔ם

יש חוקי מסחר באדמות חוקים של קניה ומכירת אדמות בישראל שהם נבדלים מארצות של עמים אחרים מבחינת חוקה וזאת מתוקף העובדה שבורא עולם הוריש לנו את הארץ הזאת הארץ הזאת ועם הירושה הזאת יש תנאים. הארץ הזאת היא לא קנין של ישראל בכסף. זה קנין במעשים. בתפקיד שיעד בורא עולם לישראל כדרך תורת ישראל. זה התשלום שצריך עם ישראל לשלם כדי שיוכל לרשת או לדרוש את הארץ הזאת, את האדמה הזאת, ככתוב:

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַֽחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָֽנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַֽעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּֽחְיוּ וּבָאתֶם וִֽירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹֽתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶֽם: דברים.

גם ממקרה כלב בן יפונה מיתן לחזק את טענתי שירושת הארץ היא למען עשות דבר בורא עולם כמיועד לנו:

כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶתמֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיַּחְלְק֖וּ אֶתהָאָֽרֶץ: וַיִּגְּשׁ֨וּ בְנֵֽייְהוּדָ֤ה אֶליְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בַּגִּלְגָּ֔ל וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו כָּלֵ֥ב בֶּןיְפֻנֶּ֖ה הַקְּנִזִּ֑י אַתָּ֣ה יָדַ֡עְתָּ אֶֽתהַדָּבָר֩ אֲשֶׁרדִּבֶּ֨ר יְהוָ֜ה אֶלמֹשֶׁ֣ה אִישׁהָאֱלֹהִ֗ים עַ֧ל אֹדוֹתַ֛י וְעַ֥ל אֹדוֹתֶ֖יךָ בְּקָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ: בֶּןאַרְבָּעִ֨ים שָׁנָ֜ה אָנֹכִ֗י בִּ֠שְׁלֹחַ מֹשֶׁ֨ה עֶֽבֶדיְהוָ֥ה אֹתִ֛י מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לְרַגֵּ֣ל אֶתהָאָ֑רֶץ וָאָשֵׁ֤ב אֹתוֹ֙ דָּבָ֔ר כַּאֲשֶׁ֖ר עִםלְבָבִֽי: וְאַחַי֙ אֲשֶׁ֣ר עָל֣וּ עִמִּ֔י הִמְסִ֖יו אֶתלֵ֣ב הָעָ֑ם וְאָנֹכִ֣י מִלֵּ֔אתִי אַחֲרֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽיוַיִּשָּׁבַ֣ע מֹשֶׁ֗ה בַּיּ֣וֹם הַהוּא֮ לֵאמֹר֒ אִםלֹ֗א הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֨ר דָּרְכָ֤ה רַגְלְךָ֙ בָּ֔הּ לְךָ֨ תִֽהְיֶ֧ה לְנַחֲלָ֛ה וּלְבָנֶ֖יךָ עַדעוֹלָ֑ם כִּ֣י מִלֵּ֔אתָ אַחֲרֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽיוְעַתָּ֗ה הִנֵּה֩ הֶחֱיָ֨ה יְהוָ֣ה אוֹתִי֮ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּר֒ זֶה֩ אַרְבָּעִ֨ים וְחָמֵ֜שׁ שָׁנָ֗ה מֵ֠אָז דִּבֶּ֨ר יְהוָ֜ה אֶתהַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֶלמֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁרהָלַ֥ךְ יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּדְבָּ֑ר וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֣י הַיּ֔וֹם בֶּןחָמֵ֥שׁ וּשְׁמוֹנִ֖ים שָׁנָֽה: עוֹדֶ֨נִּי הַיּ֜וֹם חָזָ֗ק כַּֽאֲשֶׁר֙ בְּי֨וֹם שְׁלֹ֤חַ אוֹתִי֙ מֹשֶׁ֔ה כְּכֹ֥חִי אָ֖ז וּכְכֹ֣חִי עָ֑תָּה לַמִּלְחָמָ֖ה וְלָצֵ֥את וְלָבֽוֹאוְעַתָּ֗ה תְּנָהלִּי֙ אֶתהָהָ֣ר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁרדִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֣י אַתָּֽהשָׁמַעְתָּ֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא כִּֽיעֲנָקִ֣ים שָׁ֗ם וְעָרִים֙ גְּדֹל֣וֹת בְּצֻר֔וֹת אוּלַ֨י יְהוָ֤ה אוֹתִי֙ וְה֣וֹרַשְׁתִּ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽהוַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהוֹשֻׁ֑עַ וַיִּתֵּ֧ן אֶתחֶבְר֛וֹן לְכָלֵ֥ב בֶּןיְפֻנֶּ֖ה לְנַחֲלָֽה: עַלכֵּ֣ן הָיְתָֽהחֶ֠בְרוֹן לְכָלֵ֨ב בֶּןיְפֻנֶּ֤ה הַקְּנִזִּי֙ לְֽנַחֲלָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר מִלֵּ֔א אַחֲרֵ֕י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וְשֵׁ֨ם חֶבְר֤וֹן לְפָנִים֙ קִרְיַ֣ת אַרְבַּ֔ע הָאָדָ֧ם הַגָּד֛וֹל בָּעֲנָקִ֖ים ה֑וּא וְהָאָ֥רֶץ שָׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה:

 עַלכֵּ֣ן הָיְתָֽהחֶ֠בְרוֹן לְכָלֵ֨ב בֶּןיְפֻנֶּ֤ה הַקְּנִזִּי֙ לְֽנַחֲלָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר מִלֵּ֔א אַחֲרֵ֕י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: 

כי אם לא אז:

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ: ויקרא.

מבחינת סחר מכר בנחלות, ברור שנחלתו של הלוי מחוץ לשוק כמו שאומרים. לא מתקיים מסחר בנחלה הזאת. כל חוקי המסחר בנחלות מתייחסים לנחלת אדמה.

יש הבדל בין חוקי ירושת לוי  לבין חוקי ירושת ישראל.

חלק מחוקי ותנאי לירושת ישראל הוא לתת מנחלתם שבורא עולם הוריש להם, אחוזה לשבט הלוי:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה בְּעַֽרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹֽר:  צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָֽתְנוּ לַלְוִיִּם מִֽנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרָשׁ לֶֽעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּֽם: במדבר.

וגם יש הבדל בין ירושת כהן לוי לירושת לוי שאינו כהן כפי שלמדנו מפרשת קורח לוי שאינו כהן לא יכול לגשת לעבוד בקודש שעובד בו הכהן.

פרשת קרח- חקת.

כהן מחוייב להתחתן עם בתולה ואסור לו להתחתן עם גרושה, כהן כזה משחית זרעו ומשכך אינו יורש ואינו מוריש, לא כך ישראל.

יש הבדל בין חוקי ירושת בת ישראל לבין חוקי ירושת בת לוי.

חוק בנות המנשה הוא חוק שמתיר לבת לרשת את נחלת אביה באם לאביה אין בנים וגם זאת בתנאי, בתנאי שהן מתחתנות עם בן השבט.

וְאֶל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ כִּֽי-יָמ֗וּת וּבֵן֙ אֵ֣ין ל֔וֹ וְהַֽעֲבַרְתֶּ֥ם אֶת-נַֽחֲלָת֖וֹ לְבִתּֽוֹ: וְאִם-אֵ֥ין ל֖וֹ בַּ֑ת וּנְתַתֶּ֥ם אֶת-נַֽחֲלָת֖וֹ לְאֶחָֽיו: וְאִם-אֵ֥ין ל֖וֹ אַחִ֑ים וּנְתַתֶּ֥ם אֶת-נַֽחֲלָת֖וֹ לַֽאֲחֵ֥י אָבִֽיו: וְאִם-אֵ֣ין אַחִים֘ לְאָבִיו֒ וּנְתַתֶּ֣ם אֶת-נַֽחֲלָת֗וֹ לִשְׁאֵר֞וֹ הַקָּרֹ֥ב אֵלָ֛יו מִמִּשְׁפַּחְתּ֖וֹ וְיָרַ֣שׁ אֹתָ֑הּ וְֽהָ֨יְתָ֜ה לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְחֻקַּ֣ת מִשְׁפָּ֔ט כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת-מֹשֶֽׁה: פרשת- אַֽחֲרֵ֣י הַמַּגֵּפָ֑ה.

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים: וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו: וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֵּה אַחֵר כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד: במדבר.

וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד:

בנות שבט מנשה.

ירושת בנות מנשה- שבירת קסם.

על בת כהן נאמר כך:

וּבַת כֹּהֵן כִּי תִֽהְיֶה לְאִישׁ זָר הִוא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵֽל:  וּבַת כֹּהֵן כִּי תִֽהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּֽוֹ: ויקרא.

אם בת הכהן התחתנה עם כהן, אין בעיה. מי שאינו כהן נחשב זר, גם מבחינת תרומות. את התרומות האלה אדם זר לכהונה לא יכול לרשת.

רק בת כהן שאין לה זרע יכולה לשוב לבית אביה באם התחתנה עם זר והתגרשה ממנו. זאת אומרת שהבן שלה מבעלה שגרש אותה, גם הוא נחשב זר. ומי הזר לכהונה, גם לוי שאינו כהן ושבטי ישראל שאינם לוי נחשבים זרים לכהונה.

ברור שמי שאינו יכול לעבוד באהל מועד לא יכול לקבל את שכר החלף הזה:

תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל לַֽיהֹוָה נָתַתִּֽי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק-עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהֹוָה לְךָ וּֽלְזַרְעֲךָ אִתָּֽךְ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶֽל-אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹֽא-יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל: וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַֽעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַֽחֲלָה חֵלֶף עֲבֹֽדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עֹֽבְדִים אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵֽד: וְלֹֽא-יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד לָשֵׂאת חֵטְא לָמֽוּת: וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַֽחֲלָֽה: כִּי אֶת-מַעְשַׂר בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַֽיהֹוָה תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַֽחֲלָה עַל-כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַֽחֲלָֽה: במדבר.

תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל לַֽיהֹוָה נָתַתִּֽי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק-עוֹלָם

כִּי שָׂכָר הוּא לָכֶם חֵלֶף עֲבֹדַתְכֶם בְּאֹהֶל מוֹעֵד:

ברור שבאין קדש, ובאין עבדת כהן, לא מגיע לכהנים שכר בעבור שרות שהם לא נותנים.

לימודי חודש תשיעי- פרשת ברכה וקללה- לא תעזבנו- לימודי שנת שבעים ושתים לקוממיות.

.

פרשת הפיקודים- בת כהן גרושה באין קודש קודשים- לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

גם בהתפקדות כהנים, אפשר לראות שאין התפקדות של בנות.

הכהונה היא מאב לבן.

בת כהן שנמצאת בבית אביה:

כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיהֹוָה נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהֹוָה לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: במדבר.

ומה קורה עם בת כהן שהתחתנה והתגרשה:

וּבַת כֹּהֵן כִּי תִֽהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּֽוֹ: ויקרא.

זה במקרה ואין לה זרע, אין לה ילדים מבעלה לשעבר. ואם יש לה ילדים אז הם נחשבים זרים

וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּֽוֹ:

וְאֶת-אַֽהֲרֹ֤ן וְאֶת-בָּנָיו֙ תִּפְקֹ֔ד וְשָֽׁמְר֖וּ אֶת-כְּהֻנָּתָ֑ם וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת:

כמובן שבעת הזאת אין סכנה כזאת, אין את עבודת הכהן אדם שאינו כהן שמתקרב לכהן לא מתקרב אליו בקודש. אז אין בעיה.

מרים לא העבירה הלאה- פרשת מי מריבה- לימודי תורה- תוכנית לימוד- לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה עצמאות.

קַ֚ח אֶֽת-אַהֲרֹ֔ן וְאֶת-אֶלְעָזָ֖ר בְּנ֑וֹ וְהַ֥עַל אֹתָ֖ם הֹ֥ר הָהָֽר: וְהַפְשֵׁ֤ט אֶֽת-אַהֲרֹן֨ אֶת-בְּגָדָ֔יו וְהִלְבַּשְׁתָּ֖ם אֶת-אֶלְעָזָ֣ר בְּנ֑וֹ וְאַֽהֲרֹ֥ן יֵֽאָסֵ֖ף וּמֵ֥ת שָֽׁם: פרשת מֵ֣י מְרִיבָ֔ה.

הציווי שנצטווה משה לפני מות אהרון הוא להעביר את בגדי אהרן לבנו, יורשו. מאב לבן כציווי התורה.

במקרה אהרון, היה לו תפקיד, לתפקיד היה  את בגדי השרד שלו, לא כל בגד הוא בגד שרד. אהרן כראש שבט הלוי העביר את מטה שבט הלוי לבנו.

לא כך עם מרים.

וַיָּבֹ֣אוּ בְנֵֽי-יִ֠שְׂרָאֵ֠ל כָּל-הָ֨עֵדָ֤ה מִדְבַּר-צִן֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ וַתָּ֤מָת שָׁם֙ מִרְיָ֔ם וַתִּקָּבֵ֖ר שָֽׁם: פרשת מֵ֣י מְרִיבָ֔ה.

האיש הנכון במקום הנכון- פרשת מי מריבה- לימודי תורה- תוכנית לימוד- לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה עצמאות.

וַיָּבֹא֩ מֹשֶׁ֨ה וְאַֽהֲרֹ֜ן מִפְּנֵ֣י הַקָּהָ֗ל אֶל-פֶּ֨תַח֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ עַל-פְּנֵיהֶ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד-יְהֹוָ֖ה אֲלֵיהֶֽם:

אהל המועד כפי שנבנה במדבר היה למעשה הכלי הנכון שממנו יכלו לדבר משה ואהרן עם בורא עולם ולא רק, משה ואהרון הם אלה שגם היו הנכונים לדבר עם בורא עולם, גם מתוקף טהרתם וגם מתוקף בחירת בורא עולם בהם לכהן לו.

אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי: אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַיהוָה מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב: תהלים.

להזכיר את מקרה שלמה וחירם ששלמה אמר שהמלחמות שנלחם דוד היו למעשה ההכנה לבנית בית המקדש, או לנכונות הארץ הזאת לקיים בית מקדש.

וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חִירָם לֵאמֹר: אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ עַד תֵּת יְהוָה אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת (רגלו) רַגְלָי:וְעַתָּה הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע: וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל דָּוִד אָבִי לֵאמֹר בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל כִּסְאֶךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי:מלכים.

פרשת המנחה- בהעלתך-לוי ולוי כהן- איש איש על מלאכתו – לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וְאֵ֣ת | אַרְבַּ֣ע הָֽעֲגָלֹ֗ת וְאֵת֙ שְׁמֹנַ֣ת הַבָּקָ֔ר נָתַ֖ן לִבְנֵ֣י מְרָרִ֑י כְּפִי֙ עֲבֹ֣דָתָ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן-אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן:  וְלִבְנֵ֥י קְהָ֖ת לֹ֣א נָתָ֑ן כִּֽי-עֲבֹדַ֤ת הַקֹּ֨דֶשׁ֙ עֲלֵהֶ֔ם בַּכָּתֵ֖ף יִשָּֽׂאוּ: פרשת הַמִּנְחָה֙-בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ .

כִּֽי-עֲבֹדַ֤ת הַקֹּ֨דֶשׁ֙ עֲלֵהֶ֔ם בַּכָּתֵ֖ף יִשָּֽׂאוּ:

מפה ניתן ללמוד שגם בעבודת הקודש יש ללויאים ולכהנים כמה מלאכות ולכל אחד יש את המלאכה שלו, וזה מתערב בזה.

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהוָֹה חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂת אֹתָהּ: וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה אֵת כָּל הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לַעֲשׂת אֹתָהּ וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר: וַיָּבֹאוּ כָּל הַחֲכָמִים הָעֹשִׂים אֵת כָּל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים: שמות.

אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים:

פרשת ויסע ישראל- במראות.

וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֤ים ׀ לְיִשְׂרָאֵל֙ בְּמַרְאֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה וַיֹּ֖אמֶר יַֽעֲקֹ֣ב ׀ יַֽעֲקֹ֑ב וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃ פרשת וַיִּסַּ֤ע יִשְׂרָאֵל֙.

בְּמַרְאֹ֣ת

.וַיֵּרֶד יְהֹוָה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם:וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהֹוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהֹוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה: במדבר.

בַּמַּרְאָה אֵלָיו

בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר

פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה

בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהֹוָה יַבִּיט

פרשת קורח-חוקת- ראש אחד לכל מטה- ראש מטה יהודה לא יכול להיות ראש מטה לוי- לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה עצמאות.

וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן-יִצְהָ֥ר בֶּן-קְהָ֖ת בֶּן-לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַֽאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן-פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן: פרשת קֹ֔רַח- חֻקַּ֣ת.

קֹ֔רַח- שבט לוי.

מה בקש קורח:

וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל-מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל-אַהֲרֹ֗ן וַיֹּֽאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֘ רַב-לָכֶם֒ כִּ֤י כָל-הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְהֹוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל-קְהַ֥ל יְהֹוָֽה: וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּפֹּ֖ל עַל-פָּנָֽיו: וַיְדַבֵּ֨ר אֶל-קֹ֜רַח וְאֶֽל-כָּל-עֲדָתוֹ֘ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְהֹוָ֧ה אֶת-אֲשֶׁר-ל֛וֹ וְאֶת-הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר-בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו: זֹ֖את עֲשׂ֑וּ קְחוּ-לָכֶ֣ם מַחְתּ֔וֹת קֹ֖רַח וְכָל-עֲדָתֽוֹ: וּתְנ֣וּ בָהֵ֣ן | אֵ֡שׁ וְשִׂ֩ימוּ֩ עֲלֵיהֶ֨ן קְטֹ֜רֶת לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ מָחָ֔ר וְהָיָ֗ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר-יִבְחַ֥ר יְהֹוָ֖ה הוּא הַקָּד֑וֹשׁ רַב-לָכֶ֖ם בְּנֵ֥י לֵוִֽי: וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל-קֹ֑רַח שִׁמְעוּ-נָ֖א בְּנֵ֥י לֵוִֽי: הַמְעַ֣ט מִכֶּ֗ם כִּֽי-הִבְדִּיל֩ אֱלֹהֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶתְכֶם֙ מֵֽעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל לְהַקְרִ֥יב אֶתְכֶ֖ם אֵלָ֑יו לַֽעֲבֹ֗ד אֶת-עֲבֹדַת֙ מִשְׁכַּ֣ן יְהֹוָ֔ה וְלַֽעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י הָֽעֵדָ֖ה לְשָֽׁרְתָֽם: וַיַּקְרֵב֙ אֹֽתְךָ֔ וְאֶת-כָּל-אַחֶ֥יךָ בְנֵֽי-לֵוִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבִקַּשְׁתֶּ֖ם גַּם-כְּהֻנָּֽה: פרשת קֹ֔רַח- חֻקַּ֣ת.

וַיַּקְרֵב֙ אֹֽתְךָ֔ וְאֶת-כָּל-אַחֶ֥יךָ בְנֵֽי-לֵוִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבִקַּשְׁתֶּ֖ם גַּם-כְּהֻנָּֽה:

קורח היה משבט הלוי אך לא כהן. קרח רצה להיות כהן גם למרות שבורא עולם לא בחר בו. מדרישת קורח נוצרה מחלוקת, גם מחנאות.

כדי שהדברים יהיו ברורים משה בקש שיראה נס כדי שהעם ידע מי הכהן מבורא עולם ואם קורח משבט הלוי, מהשבט של אהרון ומשה יכול לכהן גם הוא..

בקשתו של קורח לא התקבלה:

פרשת קורח-חוקת- מקבל שכר החלף הוא נושא העוון- לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה עצמאות.

וְלִבְנֵ֣י לֵוִ֔י הִנֵּ֥ה נָתַ֛תִּי כָּל-מַֽעֲשֵׂ֥ר בְּיִשְׂרָאֵ֖ל לְנַֽחֲלָ֑ה חֵ֤לֶף עֲבֹֽדָתָם֨ אֲשֶׁר-הֵ֣ם עֹֽבְדִ֔ים אֶת-עֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: וְלֹֽא-יִקְרְב֥וּ ע֛וֹד בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל-אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לָשֵׂ֥את חֵ֖טְא לָמֽוּת: וְעָבַ֨ד הַלֵּוִ֜י ה֗וּא אֶת-עֲבֹדַת֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהֵ֖ם יִשְׂא֣וּ עֲוֹנָ֑ם חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִנְחֲל֖וּ נַֽחֲלָֽה:

ללוי שאינו כהן , אסור להכנס למקום כהן ולישראל אסור להכנס למקום לוי יען כי

וְלֹֽא-יִקְרְב֥וּ ע֛וֹד בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל-אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לָשֵׂ֥את חֵ֖טְא לָמֽוּת:

לוי לא מת שהוא נושא עוון:

וְעָבַ֨ד הַלֵּוִ֜י ה֗וּא אֶת-עֲבֹדַת֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהֵ֖ם יִשְׂא֣וּ עֲוֹנָ֑ם

עוון ישראל, לא של האפרטהייד (כדי שאפרטהייד לא ינקו פה את מה שלכלכו שם).

ובשביל זה עם ישראל נותן מעשר ללויאים, מעשר שנחשב לשכר והלויאים משכר זה נותנים מעשר לכהנים.

ברור שמקבל המעשר הוא הנושא בעוון.

פרשת כל הדברים האלה- פן יפרץ בם- לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו יְהוָה֙ מִן־הָהָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָֽאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָֽאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃ וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִֽהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ׃ וְאַתֶּ֧ם תִּֽהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּֽהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ פרשת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה.

וְאַתֶּ֧ם תִּֽהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּֽהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

כִּֽי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּֽׁב: במדבר.

עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּֽׁב:

בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְהֹוָה אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהֹוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה: עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו יְהֹוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לוֹ: דברים.

בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְהֹוָה אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהֹוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶם: וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת: וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתְּךָ וּמִשְׁמֶרֶת כָּל הָאֹהֶל אַךְ אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ וְלֹא יָמֻתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם: וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם: וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֶם מַתָּנָה נְתֻנִים לַיהֹוָה לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד: וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת: במדבר.

זאת אומרת,

שישראל לגויים הוא כמו לוי  לישראל  והכהן ללוי.

צריך לזכור שיש גם הבדלה בין כהנים ללויאים.

ללוי אסור להכנס לקדש הקדשים כמו לכהן. כפי שלמדנו מפרשת קורח:

מֶ֚לַח בְּרִ֣ית אֱלֹהֶ֔יךָ- פרשות ויקרא, צו, שמיני- לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וְכָל-קָרְבַּ֣ן מִנְחָֽתְךָ֘ בַּמֶּ֣לַח תִּמְלָח֒ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֗ית מֶ֚לַח בְּרִ֣ית אֱלֹהֶ֔יךָ מֵעַ֖ל מִנְחָתֶ֑ךָ עַ֥ל כָּל-קָרְבָּֽנְךָ֖ תַּקְרִ֥יב מֶֽלַח: פרשת וַיִּקְרָא- צַו- שְּׁמִינִי.

מֶ֚לַח בְּרִ֣ית אֱלֹהֶ֔יךָ

כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיהֹוָה נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהֹוָה לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: במדבר.

לוי הגר.

וַיְהִינַ֗עַר מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה מִמִּשְׁפַּ֖חַת יְהוּדָ֑ה וְה֥וּא לֵוִ֖י וְה֥וּא גָֽרשָֽׁם פרשת אין מלך בישראל.

בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְהֹוָה אֶת-שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת-אֲרוֹן בְּרִית-יְהֹוָה לַֽעֲמֹד לִפְנֵי יְהֹוָה לְשָֽׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּֽה: עַל-כֵּן לֹֽא-הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַֽחֲלָה עִם-אֶחָיו יְהֹוָה הוּא נַֽחֲלָתוֹ כַּֽאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֽוֹ: במדבר.

הנחלה היא נחלת יהודה שהנער משבט הלוי נחשב לגר בגלל הבדלת שבט הלוי מישראל. ללוי אין נחלת אדמה בישראל, שבטי ישראל מצווים לתת אחוזה מנחלתם לשבט הלוי שבורא עולם נחלתו לכן שבט הלוי הוא כגר בקרב ישראל.

פרשת מופת- עמידה בפרץ.

וַיְמַהֵ֣ר פַּרְעֹ֔ה לִקְרֹ֖א לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר חָטָ֛אתִי לַֽיהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם׃ וְעַתָּ֗ה שָׂ֣א נָ֤א חַטָּאתִי֙ אַ֣ךְ הַפַּ֔עַם וְהַעְתִּ֖ירוּ לַֽיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם וְיָסֵר֙ מֵֽעָלַ֔י רַ֖ק אֶת־הַמָּ֥וֶת הַזֶּֽה׃ וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל־יְהוָֽה׃ 

וַיַּֽהֲפֹ֨ךְ יְהוָ֤ה רֽוּחַ־יָם֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד וַיִּשָּׂא֙ אֶת־הָ֣אַרְבֶּ֔ה וַיִּתְקָעֵ֖הוּ יָ֣מָּה סּ֑וּף לֹ֤א נִשְׁאַר֙ אַרְבֶּ֣ה אֶחָ֔ד בְּכֹ֖ל גְּב֥וּל מִצְרָֽיִם׃ וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ פרשת מוֹפֵ֑ת.

גם אחרי מכה זאת וגם עם קודמותיה, פרעה ביקש ממשה שיעתור לבורא עולם שיקל עליו ומשה עשה זאת והעתירה התקבלה.

בהמשך משה עשה אותו הדבר עם ישראל שחטאו, כפי שהסביר דוד:

יַעֲשׂוּ-עֵגֶל בְּחֹרֵב;    וַיִּשְׁתַּחֲווּ, לְמַסֵּכָה.
וַיָּמִירוּ אֶת-כְּבוֹדָם;    בְּתַבְנִית שׁוֹר, אֹכֵל עֵשֶׂב.
שָׁכְחוּ, אֵל מוֹשִׁיעָם–    עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם.
נִפְלָאוֹת, בְּאֶרֶץ חָם;    נוֹרָאוֹת, עַל-יַם-סוּף.
וַיֹּאמֶר,    לְהַשְׁמִידָם:
לוּלֵי, מֹשֶׁה בְחִירוֹ–    עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו;
לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ,    מֵהַשְׁחִית: תהלים.

משה עמד בפרץ למען ישראל, היו עתות שלא היה מי שיעמוד בפרץ:

וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר-גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי, בְּעַד הָאָרֶץ–לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ; וְלֹא, מָצָאתִי: ישעיהו.

פרשת וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל- משה האביר.

וַיְהִ֣י ׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־עִבְרִ֖י מֵֽאֶחָֽיו׃ וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל׃ שְׁמוֹת֙ – פרשת וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל.

וַיִּשְׁמַ֤ע פַּרְעֹה֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ לַֽהֲרֹ֣ג אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַיִּבְרַ֤ח מֹשֶׁה֙ מִפְּנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־מִדְיָ֖ן וַיֵּ֥שֶׁב עַֽל־הַבְּאֵֽר׃

וּלְכֹהֵ֥ן מִדְיָ֖ן שֶׁ֣בַע בָּנ֑וֹת וַתָּבֹ֣אנָה וַתִּדְלֶ֗נָה וַתְּמַלֶּ֨אנָה֙ אֶת־הָ֣רְהָטִ֔ים לְהַשְׁק֖וֹת צֹ֥אן אֲבִיהֶֽן׃ וַיָּבֹ֥אוּ הָֽרֹעִ֖ים וַיְגָֽרְשׁ֑וּם וַיָּ֤קָם מֹשֶׁה֙ וַיּ֣וֹשִׁעָ֔ן וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־צֹאנָֽם׃ שְׁמוֹת֙ – פרשת וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל.

ברור כולנו שמשה היה אביר.

משה היה נושא משך זרע של לוי שחתך את איבר זכרותו של האנס שאנס את אחותו ולא הסכים להביא את האנסים בברית.

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ: בראשית.

וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ וַיִּמֹּלוּ כָּל זָכָר כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר: וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ: בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם: בראשית.

פרשת מופת- הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה וַֽאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר.

וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֤ח הָעֵז֙ אֶֽת־מִקְנְךָ֔ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְךָ֖ בַּשָּׂדֶ֑ה כָּל־הָֽאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה אֲשֶֽׁר־יִמָּצֵ֣א בַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יֵֽאָסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וְיָרַ֧ד עֲלֵהֶ֛ם הַבָּרָ֖ד וָמֵֽתוּ׃ הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים׃ וַֽאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃ פרשת מוֹפֵ֑ת.

זה:

הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים׃

וזה:

וַֽאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃

וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה, בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמֶר, מִי לַיהוָה אֵלָי; וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו, כָּל-בְּנֵי לֵוִי. שמות.

פרשת תרומה- לכבוד ולתפארת- לימודי תורה- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וַיֹּאמֶר֩ יְהוָ֨ה אֶל־מֹשֶׁ֜ה קַח־לְךָ֣ סַמִּ֗ים נָטָ֤ף ׀ וּשְׁחֵ֨לֶת֙ וְחֶלְבְּנָ֔ה סַמִּ֖ים וּלְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה בַּ֥ד בְּבַ֖ד יִֽהְיֶֽה׃ וְעָשִׂ֤יתָ אֹתָהּ֙ קְטֹ֔רֶת רֹ֖קַח מַֽעֲשֵׂ֣ה רוֹקֵ֑חַ מְמֻלָּ֖ח טָה֥וֹר קֹֽדֶשׁ׃ וְשָֽׁחַקְתָּ֣ מִמֶּנָּה֮ הָדֵק֒ וְנָֽתַתָּ֨ה מִמֶּ֜נָּה לִפְנֵ֤י הָֽעֵדֻת֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָׁ֑מָּה קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים תִּֽהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃

וְהַקְּטֹ֨רֶת֙ אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשֶׂ֔ה בְּמַ֨תְכֻּנְתָּ֔הּ לֹ֥א תַֽעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם קֹ֛דֶשׁ תִּֽהְיֶ֥ה לְךָ֖ לַֽיהוָֽה׃ אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יַֽעֲשֶׂ֥ה כָמ֖וֹהָ לְהָרִ֣יחַ בָּ֑הּ וְנִכְרַ֖ת מֵֽעַמָּֽיו׃ פרשת  תְּרוּמָ֑ה.

וְקִנְּמָן־בֶּ֥שֶׂם 

צירוף המילים קנמון-בושם ביחס לקינמון מעיד שזה היעוד של הקינמון הריח שלו כבושם ולא רק כתבלין למאכל.והוא משמש כבושם לייצור שמן משחת- קדש. וזה לקודש.

ואסור לרקוח כמוהו כי הוא מיועד לקודש.  גם הקטורת במתכונת הזאת אסורה לשימושים אחרים. מה שמיועד לקודש מובדל ממה שאינו בקודש ומותר רק לקודש.

אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יַֽעֲשֶׂ֥ה כָמ֖וֹהָ לְהָרִ֣יחַ בָּ֑הּ וְנִכְרַ֖ת מֵֽעַמָּֽיו׃

מתוך המקום הזה נחשוב שוב על על הלבשת בגדי  הכהנים על מי שאינו כהן כמו במקרה קרח, שיש בגדי כבוד ותפארת לכהנים בקודש שאסור גם ללויאים שאינם כהנים מזרע אהרן.

וְלִבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה כֻתֳּנֹ֔ת וְעָשִׂ֥יתָ לָהֶ֖ם אַבְנֵטִ֑ים וּמִגְבָּעוֹת֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃  פרשת  תְּרוּמָ֑ה.

ובנותך אתך- פרשות ויקרא, צו, שמיני- לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

הֵרִ֨ים מִמֶּ֜נּוּ בְּקֻמְצ֗וֹ מִסֹּ֤לֶת הַמִּנְחָה֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ וְאֵת֙ כָּל-הַלְּבֹנָ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל-הַמִּנְחָ֑ה וְהִקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֗חַ רֵ֧יחַ נִיחֹ֛חַ אַזְכָּֽרָתָ֖הּ לַֽיהוָֹֽה:וְהַנּוֹתֶ֣רֶת מִמֶּ֔נָּה יֹֽאכְל֖וּ אַֽהֲרֹ֣ן וּבָנָ֑יו מַצּ֤וֹת תֵּֽאָכֵל֙ בְּמָק֣וֹם קָדֹ֔שׁ בַּֽחֲצַ֥ר אֹֽהֶל-מוֹעֵ֖ד יֹֽאכְלֽוּהָ: לֹ֤א תֵֽאָפֶה֙ חָמֵ֔ץ חֶלְקָ֛ם נָתַ֥תִּי אֹתָ֖הּ מֵֽאִשָּׁ֑י קֹ֤דֶשׁ קָֽדָשִׁים֙ הִ֔וא כַּֽחַטָּ֖את וְכָֽאָשָֽׁם:  כָּל-זָכָ֞ר בִּבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ יֹֽאכֲלֶ֔נָּה חָק-עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם מֵֽאִשֵּׁ֖י יְהוָֹ֑ה כֹּ֛ל אֲשֶׁר-יִגַּ֥ע בָּהֶ֖ם יִקְדָּֽשׁ: פרשת וַיִּקְרָא- צַו- שְּׁמִינִי.

כָּל-זָכָ֞ר בִּבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ יֹֽאכֲלֶ֔נָּה

וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר הִוא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל:  וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ: במדבר.

וְאֵת֩ חֲזֵ֨ה הַתְּנוּפָ֜ה וְאֵ֣ת | שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֗ה תֹּֽאכְלוּ֙ בְּמָק֣וֹם טָה֔וֹר אַתָּ֕ה וּבָנֶ֥יךָ וּבְנֹתֶ֖יךָ אִתָּ֑ךְ כִּֽי-חָקְךָ֤ וְחָק-בָּנֶ֨יךָ֙ נִתְּנ֔וּ מִזִּבְחֵ֥י שַׁלְמֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פרשת וַיִּקְרָא- צַו- שְּׁמִינִי.

וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַֽהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַֽחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹֽת:  וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַֽיהוָֹה כִּֽי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹֽכְבוֹ רָמָה בַיָּֽם: שמות.

מרים, אהרן ומשה הם ראשית הכהנה, הבדלת הלויאים מישראל נעשה בעתם ולא בעת אביהם.

לאחר מכן, בת כהן ויחוסה הוא ביחס לאביה הוא מיום הציווי והלאה, חוקת הכהנים והבדלת הכהנים נעשתה לאחר מכן..

תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִֽהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶֽם: וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָֽמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹֽאֲכֶם אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָֽׁמָּה: וְהָיָה בַּֽאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַֽיהֹוָֽה: רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָֽהּ: מֵֽרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַֽיהֹוָה תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶֽם:  וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַֽעֲשׂוּ אֵת כָּל-הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל-מֹשֶֽׁה: אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֲלֵיכֶם בְּיַד-מֹשֶׁה מִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה וָהָלְאָה לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם: שמות.

בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְהֹוָה אֶת-שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת-אֲרוֹן בְּרִית-יְהֹוָה לַֽעֲמֹד לִפְנֵי יְהֹוָה לְשָֽׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּֽה: עַל-כֵּן לֹֽא-הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַֽחֲלָה עִם-אֶחָיו יְהֹוָה הוּא נַֽחֲלָתוֹ כַּֽאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֽוֹ: דברים.

בחוקת הכהנים יחוס בת בת הכהן הוא ביחס לאביה ולא ביחס לאחיה.

כמובן שלאחר מות אב גם בנות כהנים שאינן בעולות בעל שייכות לקבוצה הזאת:

אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשֽׁוֹ: תהלים.

כך שאח או דוד לא מושלים ביתומים על כל המשתמע מכך.

וְכָל-זָר לֹא-יֹאכַל קֹדֶשׁ תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא-יֹאכַל קֹֽדֶשׁ: וְכֹהֵן כִּֽי-יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹֽאכְלוּ בְלַחְמֽוֹ: וּבַת-כֹּהֵן כִּי תִֽהְיֶה לְאִישׁ זָר הִוא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵֽל: וּבַת-כֹּהֵן כִּי תִֽהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל-בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכָל-זָר לֹא-יֹאכַל בּֽוֹ: וְאִישׁ כִּֽי-יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִֽשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת-הַקֹּֽדֶשׁ: וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת-קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר-יָרִימוּ לַֽיהוָֹֽה: וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה בְּאָכְלָם אֶת-קָדְשֵׁיהֶם כִּי אֲנִי יְהוָֹה מְקַדְּשָֽׁם: ויקרא.

תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל לַֽיהֹוָה נָתַתִּֽי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק-עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהֹוָה לְךָ וּֽלְזַרְעֲךָ אִתָּֽךְ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶֽל-אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹֽא-יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל: וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַֽעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַֽחֲלָה חֵלֶף עֲבֹֽדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עֹֽבְדִים אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵֽד: וְלֹֽא-יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד לָשֵׂאת חֵטְא לָמֽוּת: וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַֽחֲלָֽה: כִּי אֶת-מַעְשַׂר בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַֽיהֹוָה תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַֽחֲלָה עַל-כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַֽחֲלָֽה: במדבר.

תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל לַֽיהֹוָה נָתַתִּֽי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק-עוֹלָם.

לימודי חודש תשיעי- פרשת ברכה וקללה- לא תעזבנו- לימודי שנת שבעים ושתים לקוממיות.

וְהַלֵּוִ֥י אֲשֶׁר-בִּשְׁעָרֶ֖יךָ לֹ֣א תַֽעַזְבֶ֑נּוּ כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ חֵ֥לֶק וְנַֽחֲלָ֖ה עִמָּֽךְ:  מִקְצֵ֣ה | שָׁל֣שׁ שָׁנִ֗ים תּוֹצִיא֙ אֶת-כָּל-מַעְשַׂר֙ תְּבוּאָ֣תְךָ֔ בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑וא וְהִנַּחְתָּ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ: וּבָ֣א הַלֵּוִ֡י כִּ֣י אֵין-לוֹ֩ חֵ֨לֶק וְנַֽחֲלָ֜ה עִמָּ֗ךְ וְ֠הַגֵּר וְהַיָּת֤וֹם וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְאָֽכְל֖וּ וְשָׂבֵ֑עוּ לְמַ֤עַן יְבָֽרֶכְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל-מַֽעֲשֵׂ֥ה יָֽדְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶֽׂה: פרשת בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה.

וְהַלֵּוִ֥י אֲשֶׁר-בִּשְׁעָרֶ֖יךָ לֹ֣א תַֽעַזְבֶ֑נּוּ כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ חֵ֥לֶק וְנַֽחֲלָ֖ה עִמָּֽךְ:

אני טוענת שאתה לא יכול להאשים לוי או כהן שלא משרתים אותך ושלעתים נאלצים לעבוד אדם שלא כמיועד להם ויד נעלמה אונסת אותם לא לעשות כדבר הבורא.

בעת שלא מעבירים תרומות ומעשרות לכהנים כמפקירים אותם לא יכולים לטעון נגדם שהם לא משרתים את העם.

תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל לַֽיהֹוָה נָתַתִּֽי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק-עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהֹוָה לְךָ וּֽלְזַרְעֲךָ אִתָּֽךְ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶֽל-אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹֽא-יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל: וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַֽעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַֽחֲלָה חֵלֶף עֲבֹֽדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עֹֽבְדִים אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵֽד: וְלֹֽא-יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד לָשֵׂאת חֵטְא לָמֽוּת: וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַֽחֲלָֽה: כִּי אֶת-מַעְשַׂר בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַֽיהֹוָה תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַֽחֲלָה עַל-כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַֽחֲלָֽה: במדבר.

תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל לַֽיהֹוָה נָתַתִּֽי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק-עוֹלָם

כִּי שָׂכָר הוּא לָכֶם חֵלֶף עֲבֹדַתְכֶם בְּאֹהֶל מוֹעֵד:

ברור שבאין קדש, ובאין עבדת כהן, לא מגיע לכהנים שכר בעבור שרות שהם לא נותנים.

ספר מלכים- פרשת לְמַ֙עַן֙ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרְתִּי – לימודי שנת שבעים ושתים לקוממיות- קריאה שנית.

וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא וְיָֽרָבְעָ֖ם יָצָ֣א מִירוּשָׁלִָ֑ם וַיִּמְצָ֣א אֹת֡וֹ אֲחִיָּה֩ הַשִּׁילֹנִ֨י הַנָּבִ֜יא בַּדֶּ֗רֶךְ וְה֤וּא מִתְכַּסֶּה֙ בְּשַׂלְמָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה וּשְׁנֵיהֶ֥ם לְבַדָּ֖ם בַּשָּׂדֶֽה:  וַיִּתְפֹּ֣שׂ אֲחִיָּ֔ה בַּשַּׂלְמָ֥ה הַחֲדָשָׁ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָלָ֑יו וַיִּ֨קְרָעֶ֔הָ שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר קְרָעִֽים:  וַיֹּ֙אמֶר֙ לְיָֽרָבְעָ֔ם קַחלְךָ֖ עֲשָׂרָ֣ה קְרָעִ֑ים כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֨י קֹרֵ֤עַ אֶתהַמַּמְלָכָה֙ מִיַּ֣ד שְׁלֹמֹ֔ה וְנָתַתִּ֣י לְךָ֔ אֵ֖ת עֲשָׂרָ֥ה הַשְּׁבָטִֽים:  וְהַשֵּׁ֥בֶט הָאֶחָ֖ד יִֽהְיֶהלּ֑וֹ לְמַ֣עַן עַבְדִּ֣י דָוִ֗ד וּלְמַ֙עַן֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתִּי בָ֔הּ מִכֹּ֖ל שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽלפרשת לְמַ֙עַן֙ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרְתִּי.

.

וְנָתַתִּ֣י לְךָ֔ אֵ֖ת עֲשָׂרָ֥ה הַשְּׁבָטִֽים

וְהַשֵּׁ֥בֶט הָאֶחָ֖ד יִֽהְיֶהלּ֑וֹ

מלך לא מולך על שבט הלוי.

בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְהֹוָה אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהֹוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה: עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו יְהֹוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לוֹ: דברים.

לימודים מספר מלכים- ספר ראשון- מלכות יהושפט ואחאב פרשת- וַיָּלֹ֤קּוּ הַכְּלָבִים֙ אֶת–דָּמ֔וֹ וְהַזֹּנ֖וֹת רָחָ֑צוּ כִּדְבַ֥ר יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר- לימודי שנת שבעים ושתים.

וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט הַאֵ֨ין פֹּ֥ה נָבִ֛יא לַיהוָ֖ה ע֑וֹד וְנִדְרְשָׁ֖ה מֵאוֹתֽוֹוַיֹּ֣אמֶר מֶֽלֶךְיִשְׂרָאֵ֣ל אֶֽליְהוֹשָׁפָ֡ט ע֣וֹד אִישׁאֶחָ֡ד לִדְרֹשׁ֩ אֶתיְהוָ֨ה מֵאֹת֜וֹ וַאֲנִ֣י שְׂנֵאתִ֗יו כִּ֠י לֹֽאיִתְנַבֵּ֨א עָלַ֥י טוֹב֙ כִּ֣י אִםרָ֔ע מִיכָ֖יְהוּ בֶּןיִמְלָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט אַליֹאמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ כֵּֽן:

נביא אומר את מה שבורא עולם אומר לו לאמר שיהיה.

מלך ישראל לא אהב את מיכיהו כי הוא אמר לו את האמת.

נביא לא קובע מה יהיה, 

יש אנשים שאוהבים או מעדיפים לשמוע ממי שאומר להם את מה שהם רוצים לשמוע. לעתים אזהרה מנביא יכולה למנוע אסון או כשלון.

לעתים אמירת דבר שמוצא חן בעיני השומעים יכולה לגרום לכשלון או לאסון.

לימודי תורה- פרשת ירושת הארץ- שנת שבעים ושתים לקוממיות.

אֹ֣כֶל תִּשְׁבְּר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וַֽאֲכַלְתֶּ֑ם וְגַם-מַ֜יִם תִּכְר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וּשְׁתִיתֶֽם:

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב: וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים

יעקב קנה את את בכורתו של עשו באוכל.

לעשו יש את ירושתו שלו לכן חשוב לשלם לו בכסף בעבור פרי אדמתו.

תראה, אני בת כהן ומסל ירושותי היא תורת ישראל שאבותי הורידו לישראל.

ואני אומרת לזרע עֵשָׂו , אתה קורא בירושתי- אתה חיב לי כסף.

אני מזכירה זאת לכל זרע עשיו וכנען.

זכויות יוצרים.

אתם חייבים לי כסף.

אתם לא קבלתם את התורה.

בענין הזה, גם ישראל חייבים לי.

תראה, בעת שעשיו וכנענים נחפשים ליהודים יכולה לקרות תקלה ונאכל שלא בכסף מהם.  גם אם אכלתי מעשיו ללא ידיעה, עשיו חייב לי הרבה יותר מאלף ארוחות. תרומות ומעשרות מגיעות גם לבת כהן באם היא לא בעולת בעל.

תהלים לפרשת אחרי המגפה- לימודי שנת שבעים ושתים לקוממיות.

ספר מלכים- פרשת מות דוד- למידה בשנת שבעים ושתים לקוממיות.

וַאֲדֹנִיָּ֧ה בֶןחַגִּ֛ית מִתְנַשֵּׂ֥א לֵאמֹ֖ר אֲנִ֣י אֶמְלֹ֑ךְ וַיַּ֣עַשׂ ל֗וֹ רֶ֚כֶב וּפָ֣רָשִׁ֔ים וַחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו:  וְלֹֽאעֲצָב֨וֹ אָבִ֤יו מִיָּמָיו֙ לֵאמֹ֔ר מַדּ֖וּעַ כָּ֣כָה עָשִׂ֑יתָ וְגַםה֤וּא טֽוֹבתֹּ֙אַר֙ מְאֹ֔ד וְאֹת֥וֹ יָלְדָ֖ה אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם:  וַיִּהְי֣וּ דְבָרָ֔יו עִ֚ם יוֹאָ֣ב בֶּןצְרוּיָ֔ה וְעִ֖ם אֶבְיָתָ֣ר הַכֹּהֵ֑ן וַֽיַּעְזְר֔וּ אַחֲרֵ֖י אֲדֹנִיָּֽהפרשת מות דוד- ספר מלכים.

מִתְנַשֵּׂ֥א לֵאמֹ֖ר אֲנִ֣י אֶמְלֹ֑ךְ

ממליך את עצמו.

הוא נותן הוראה לכהן להמליכו.

יש הבדל בין זה לבין זה-

וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּיהוָה הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ וַיֹּאמֶר יְהוָה הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים: וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְהוָה כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ: ספר שמואל.

ברור שחסידות חב"ד לא יכולה לקבוע שמלובביץ' משיח:

כִּֽיתִפְאֶ֣רֶת עֻזָּ֣מוֹ אָ֑תָּה וּ֝בִרְצֹנְךָ֗ (תריםתָּר֥וּם קַרְנֵֽנוּכִּ֣י לַֽ֭יהוָה מָֽגִנֵּ֑נוּ וְלִקְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֣ל מַלְכֵּֽנוּאָ֤ז דִּבַּ֥רְתָּֽבְחָ֡זוֹן לַֽחֲסִידֶ֗יךָ וַתֹּ֗אמֶר שִׁוִּ֣יתִי עֵ֭זֶר עַלגִּבּ֑וֹר הֲרִימ֖וֹתִי בָח֣וּר מֵעָֽםמָ֭צָאתִי דָּוִ֣ד עַבְדִּ֑י בְּשֶׁ֖מֶן קָדְשִׁ֣י מְשַׁחְתִּֽיואֲשֶׁ֣ר יָ֭דִי תִּכּ֣וֹן עִמּ֑וֹ אַףזְרוֹעִ֥י תְאַמְּצֶֽנּוּ: תהלים

משיח בישראל הוא משיח שנמשח בשמן הקודש. יחוס משיחיות לאדם בעת שאין בית מקדש ובעת של הסתר פנים, הוא חטא בפני עצמו.

והמשיח שלהם מת:

בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:  הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיהוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם: לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה:  וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ: תהלים.

ספר מלכים- פרשת בְּתָם–לֵבָ֣ב וּבְיֹ֔שֶׁר לַעֲשׂ֕וֹת- לימודי שנת שבעים ושתים לקוממיות- מעודכן.

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְהֹוָה מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר: וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב: כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת יְהֹוָה מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְהֹוָה לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן: מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ אֵת כָּל תְּרוּמַת יְהֹוָה מִכָּל חֶלְבּוֹ אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ: וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ וְנֶחְשַׁב לַלְוִיִּם כִּתְבוּאַת גֹּרֶן וּכִתְבוּאַת יָקֶב: וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם אַתֶּם וּבֵיתְכֶם כִּי שָׂכָר הוּא לָכֶם חֵלֶף עֲבֹדַתְכֶם בְּאֹהֶל מוֹעֵד: וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ וְאֶת קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תְחַלְּלוּ וְלֹא תָמוּתוּ: במדבר.

וְלֹא יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לָשֵׂאת חֵטְא לָמוּת: וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה: כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיהֹוָה תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה עַל כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה:

תזכור את זה לפני שאתה סותר:

בְּתָם–לֵבָ֣ב וּבְיֹ֔שֶׁר לַעֲשׂ֕וֹת

ברור שבאין בית מקדש ואין עבודת כהן בקודש, כהנים לא זכאים לתרומות ומעשרות.

פרשת אחרי המגפה- ירושת נחלות- לימודי שנת שבעים ושתים לקוממיות.

אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים: פרשת- אַֽחֲרֵ֣י הַמַּגֵּפָ֑ה.

בפיקודים אלה לא נחשבים הלויאים והכהנים. כפי שניתן ללמוד גם מפרשה זאת: 

וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַלֵּוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְגֵרְשׁוֹן מִשְׁפַּחַת הַגֵּרְשֻׁנִּי לִקְהָת מִשְׁפַּחַת הַקְּהָתִי לִמְרָרִי מִשְׁפַּחַת הַמְּרָרִי:  אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת לֵוִי מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי מִשְׁפַּחַת הַחֶבְרֹנִי מִשְׁפַּחַת הַמַּחְלִי מִשְׁפַּחַת הַמּוּשִׁי מִשְׁפַּחַת הַקָּרְחִי וּקְהָת הוֹלִד אֶת עַמְרָם: וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּלֶד לְעַמְרָם אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וְאֵת מִרְיָם אֲחֹתָם: וַיִּוָּלֵד לְאַהֲרֹן אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר: וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְהֹוָה: וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה כִּי לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא נִתַּן לָהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פרשת- אַֽחֲרֵ֣י הַמַּגֵּפָ֑ה.

במקרה של בנות המנשה מדובר בירושת נחלה ולכהנים אין נחלה בישראל.

ומשכך חוק ירושת הנחלות אינה מדברת על ירושת כהן.

כהן זה תפקיד בת כהן לא יכולה להתפקד בפיקודי הגברים כיורשת את  אביה בעבודה בקודש.

תהלים לפרשת מי מריבה- ביד משה ואהרון- לימודי שנת שבעים ושתיים לקוממיות.

וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ:  מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם: ישעיהו.

ים סוף-  לא בים התיכון נבקעו המים.. אפילו שבעליה מחוף הים ביפו שמו רחוב ים סוף לא משם… תסתכל ב- GPS תראו איפה ים סוף ולא איפה רחוב ים סוף… הם יראו לך בדיוק…

קורח.

פרשת המנחה- בהעלתך- מברכים ומבורכים- לימודי שנת שבעים ושתים לקוממיות.

דַּבֵּ֤ר אֶֽל-אַהֲרֹן֙ וְאֶל-בָּנָי֣ו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָֽרֲכ֖וּ אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם: יְבָֽרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ:  יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה | פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ: יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה | פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם: וְשָׂמ֥וּ אֶת-שְׁמִ֖י עַל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽאֲנִ֖י אֲבָֽרְכֵֽם: פרשת הַמִּנְחָה֙-בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙.

המברכים- אַהֲרֹן֙ וְאֶל-בָּנָי֣ו

המבורכים -בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל

כהנים מברכים ובורא עולם הוא שמקיים את הברכה.

כִּי שָׂכָר הוּא לָכֶם חֵלֶף עֲבֹדַתְכֶם בְּאֹהֶל מוֹעֵד:

עידן עופר שולט על ים המלח. מקבל הקלות במס, ומשלם בעבור אוצרות המלח תמלוגים נמוכים, עידן עופר מקבל מענקים מקופת האוצר.
ברור שאין קשר בין עידן עופר לעבודת הכהן, אתם יודעים, מעבירים וככה… חופ'ש…
משפט המלך.
והרווחים שהוא עושה מברית המלח שהוא עשה עם ויקטור מדינה ובייגה שוחט, לא משמשים למען יהיה טרף בביתו..
המעשר והתרומה הם למען יהיה טרף בבית הבורא.
כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵל לַֽיהֹוָה נָתַתִּֽי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהֹוָה לְךָ וּֽלְזַרְעֲךָ אִתָּֽךְ: במדבר.
הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי: מלאכי.
אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ: אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה: תהלים.
אני מקווה שהעם מבין שמכירה מלאה של ים המלח לפוטאש וויתור על מה שקראו לו מניית זהב על ים המלח שהמדינה שומרת לעצמה הוא הסבת ברית המלח מכהני שבט הלוי לשאינם כהנים משבט הלוי על כל מה שמשתמע מכך. יש כהני פרעה, כהני מדין, לא כל כהן הוא כהן משבט הלוי.
אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ: תהלים.
להבדיל בין קודש לחל- פרשות ויקרא, צו, שמיני- לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות. יַ֣יִן וְשֵׁכָ֞ר אַל-תֵּ֣שְׁתְּ | אַתָּ֣ה | וּבָנֶ֣יךָ אִתָּ֗ךְ בְּבֹֽאֲכֶ֛ם אֶל-אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְלֹ֣א תָמֻ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם:  וּֽלְהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הַקֹּ֖דֶשׁ וּבֵ֣ין הַחֹ֑ל  וּבֵ֥ין הַטָּמֵ֖א וּבֵ֥ין הַטָּהֽוֹר: פרשת וַיִּקְרָא- צַו- שְּׁמִינִי.

בְּבֹֽאֲכֶ֛ם אֶל-אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד

וּֽלְהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הַקֹּ֖דֶשׁ וּבֵ֣ין הַחֹ֑ל

שאתה שותה יין או שכר בשבת בביתך אתה לא עושה זאת בקודש אהל מועד.

ראשית הכהונה.

ההבדל ביני לבין מרים הוא שמרים לא היתה בת כהן ואני כן.

מרים היתה אחות כהן. אחות אהרון הכהן.

יוכבד ועמרם לא היו כהנים.

אהרון היה הכהן הראשון.

שמונה עשרה.

אִ֣ם הַכֹּהֵ֧ן הַמָּשִׁ֛יחַ יֶֽחֱטָ֖א לְאַשְׁמַ֣ת הָעָ֑ם…

וְאִ֨ם כָּל-עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ יִשְׁגּ֔וּ…

אֲשֶׁ֥ר נָשִׂ֖יא יֶֽחֱטָ֑א…

וְאִם-נֶ֧פֶשׁ אַחַ֛ת תֶּֽחֱטָ֥א..

בתורה יש הבדלה בענין חטאים על פי מי הוא החוטא, יש הבדל בין חטאי מנהיגים לבין חטאי העם, ישב הבדל בין חטאי העם לבין חטא של יחדים בעם. דין של מנהיג אינו דין של אדם שאינו מנהיג. אני חושבת מנהיג שאינו מוכן לקבל דין של מנהיג, לא יכול להיות מנהיג בישראל.

TATE.

על פי תורת ישראל שמואל נביאו של בורא עולם משח את דוד ושאול למלך. אין לנושאי משכו של מלובביץ' זכות להכריז על ביאת משיח ועל משיחים לעם היהודי. נושאי משכו של מלובביץ' מנהלים תעשיית החטאת העם היהודי באמונות לא לו.

זרע של עגבניא לא מצמיח פרי הדר.

כי האדם עץ השדה.

ברור לכל שאם תשתול זרע של עגבניא באדמת פרי ההדר לא יצמח מהזרע פרי הדר.

מרחם של אשה גרושה לא יוולד כהן. מרחם של אשה לא בתולה לא יוולד כהן אם בעלה הכהן לא הוא שפתח אותה. מרחם של אשה שאינה משבטי ישראל ושבעלה כהן, לא יוולד כהן. מרחם של אשה שבעלה לא כהן, לא יוולד כהן.

מזרע של עשו שהנשתל ברחם של יהודיה לא יוולד יהודי.

פרשת קרח-חקת- המעשר מן המעשר- לימודי שנת שבעים ושתיים לקוממיות.

כִּ֞י אֶת-מַעְשַׂ֣ר בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יָרִ֤ימוּ לַֽיהֹוָה֙ תְּרוּמָ֔ה נָתַ֥תִּי לַלְוִיִּ֖ם לְנַֽחֲלָ֑ה עַל-כֵּן֙ אָמַ֣רְתִּי לָהֶ֔ם בְּתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִנְחֲל֖וּ נַֽחֲלָֽה: וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: וְאֶל-הַלְוִיִּ֣ם תְּדַבֵּר֘ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶם֒ כִּֽי-תִ֠קְח֠וּ מֵאֵ֨ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת-הַֽמַּעֲשֵׂ֗ר אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧תִּי לָכֶ֛ם מֵֽאִתָּ֖ם בְּנַֽחֲלַתְכֶ֑ם וַהֲרֵֽמֹתֶ֤ם מִמֶּ֨נּוּ֙ תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה מַֽעֲשֵׂ֖ר מִן-הַֽמַּעֲשֵֽׂר: וְנֶחְשַׁ֥ב לָכֶ֖ם תְּרֽוּמַתְכֶ֑ם כַּדָּגָן֙ מִן-הַגֹּ֔רֶן וְכַֽמְלֵאָ֖ה מִן-הַיָּֽקֶב: כֵּ֣ן תָּרִ֤ימוּ גַם-אַתֶּם֙ תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה מִכֹּל֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֣ר תִּקְח֔וּ מֵאֵ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּנְתַתֶּ֤ם מִמֶּ֨נּוּ֙ אֶת-תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה לְאַֽהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן: מִכֹּל֙ מַתְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם תָּרִ֕ימוּ אֵ֖ת כָּל-תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֑ה מִכָּ֨ל-חֶלְבּ֔וֹ אֶֽת-מִקְדְּשׁ֖וֹ מִמֶּֽנּוּ: וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם בַּהֲרִֽימְכֶ֤ם אֶת-חֶלְבּוֹ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְנֶחְשַׁב֙ לַלְוִיִּ֔ם כִּתְבוּאַ֥ת גֹּ֖רֶן וּכִתְבוּאַ֥ת יָֽקֶב: וַֽאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּכָל-מָק֔וֹם אַתֶּ֖ם וּבֵֽיתְכֶ֑ם כִּֽי-שָׂכָ֥ר הוּא֙ לָכֶ֔ם חֵ֥לֶף עֲבֹֽדַתְכֶ֖ם בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: וְלֹֽא-תִשְׂא֤וּ עָלָיו֙ חֵ֔טְא בַּהֲרִֽימְכֶ֥ם אֶת-חֶלְבּ֖וֹ מִמֶּ֑נּוּ וְאֶת-קָדְשֵׁ֧י בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל לֹ֥א תְחַלְּל֖וּ וְלֹ֥א תָמֽוּתוּ: במדבר פרשת קֹ֔רַח- חֻקַּ֣ת.

הלוים מקבלים את המעשר מהעם כשכר בעבור עבודתם, ולכן על הלויאים חלה החובה לתרום מעשר משכרם.

סדר עולמי חדש- זה הישן חדש חדש…

בשביל הסדר-

כהן שהתחתן עם אשה לא בתולה או גרושה מישראל וגם שלא מישראל, השחית זרעו. ילדיו אינם כהנים.

*ישראל, יהודי שהתחתן עם אשה שאינה מישראל ואינה בתולה, ילדיו אינם ישראל. אינם יהודים.

*אשה יהודיה שהתחתנה עם אדם שאינו יהודי, ילדיה אינם יהודים וגם היא בחוץ.

בת כהן גרושה שאין לה זרע, חוזרת לבית אביה כנעוריה.

בת כהן שהתחתנה עם אדם שאינו כהן, ילדיה לא נחשבים כהנים וזרים לכהנים.

בת כהן גרושה שיש לה זרע מבעלה (ילדים), לא חוזרת לבית אביה כנעוריה. גם היא נחשבת זרה לכהנים. מקומות הכהונה זה מקום שהיא לא יכולה להיות חלק ממנו. לצורך הענין כנלמד מפרשת קורח גם לוי לא יכול לשבת במקומות כהונה. היא חוזרת לשבט, אך לא למקומות הכהונה של שבט הלוי. וזאת בעת שיש את מלאכת הכהן, עת שיש בית מקדש.

אלמנת כהן יכולה להתחתן בשנית עם כהן, בדיוק כמו רות שהיתה אלמנה מבן שבט יהודה ומשכך יכלה לבחור שלא לחזור לבית אביה ולהתחתן בשנית עם בן שבט יהודה.

וזר לא יקרב אליכם.

וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן-יִצְהָ֥ר בֶּן-קְהָ֖ת בֶּן-לֵוִ֑יצריך להבין שקרח היה בן שבט לוי, לא כל בן שבט לוי יכול לעשות את תפקיד הכהן רב, אז על אחת כמה וכמה בן שאינו בן לוי.

כך שהיועץ המשפטי לממשלה שדרש שכל בן יוכל לרשום עצמו ככהן במשרד הפנים, הוא אדם בור שאינו מבין במשפט העברי.

מיכל בת יהודה משבט הלוי.

מיכל בת שאול ויהונתן בן שאול, לא היו יהודים.

וַיְהִי אִישׁ (מבן) (ימין) מִבִּנְיָמִין וּשְׁמוֹ קִישׁ בֶּן אֲבִיאֵל בֶּן צְרוֹר בֶּן בְּכוֹרַת בֶּן אֲפִיחַ בֶּן אִישׁ יְמִינִי גִּבּוֹר חָיִל: וְלוֹ הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם: שמואל.

אני מיכל בת יהודה משבט הלוי.

אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל: במדבר.

בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְהֹוָה אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה לַֽעֲמֹד לִפְנֵי יְהֹוָה לְשָֽׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּֽה:עַל כֵּן לֹֽא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַֽחֲלָה עִם אֶחָיו יְהֹוָה הוּא נַֽחֲלָתוֹ כַּֽאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֽוֹ: דברים.

ברור לכל שכהנים הם משבט הלוי ומשכך אנחנו לא יהודים, אנחנו לא משבט יהודה.

ירושה. 

כִּי אֵין-חֵלֶק לַלְוִיִּם בְּקִרְבְּכֶם, כִּי-כְהֻנַּת יְהוָה נַחֲלָתוֹ; יהושע.

ברור לכל שאת הכְהֻנַּה לא ירשו שבט הלוי מיעקב. ברור לכל שמנהיגי זרע יעקב , מנהיגי עם ישראל בכל הדורות שלאחר מכן לא יכולים למכור את נחלת הכהנים, כי לשבט הלוי אין נחלה בישראל כְהֻנַּת יְהוָה היא הנחלה של שבט הלוי ואין לכל ישראל חלק בה.

אברהם הוריש ליצחק את הבכורה, הברית והברכה.  זה היה שק הירושה שהיה לאברהם להוריש. כידוע לכל גם לעשו וגם לישמעאל עשו ברית מילה. יצחק הוריש הבכורה, הברית והברכה ליעקב.

ליצחק היה את אותו שק ירושה כמו לאברהם להוריש. אותו הדבר עם יעקב שהוריש לבניו את אותו שק ירושה שהוריש לו אביו.

ברור לכל שאדם שספר עצמו בעת הזאת בספורות יצחק לא יכול להוריש לזרע עשו את סיפור עבדות בני יעקב במצרים, הוא לא יכול להוריש לזרע עשו את השחרור ממצרים ואת חג הפסח והוא לא יכול להוריש לזרע עשו את מעמד הר סיני וקבלת התורה.

נחלת הכהנים. 

וְאַתֶּם תִּכְתְּבוּ אֶת-הָאָרֶץ, שִׁבְעָה חֲלָקִים, וַהֲבֵאתֶם אֵלַי, הֵנָּה; וְיָרִיתִי לָכֶם גּוֹרָל פֹּה, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ. כִּי אֵין-חֵלֶק לַלְוִיִּם בְּקִרְבְּכֶם, כִּי-כְהֻנַּת יְהוָה נַחֲלָתוֹ; יהושע.

כדי להבין מדוע אתה לא יכול לעשות החלפת גורל עם כהן.

תחשוב שיש לך בית חרושת ואתה רוצה לשכור מנהל שינהל לך את בית החרושת,  ברור לכל שאתה תקבע מי ינהל לך את בית החרושת. אתה תקבע מי יהיה האיש שתתן לו אישור חתימה לחתום על ה"צ'קים" לספקים.

תחשוב על כך שהבחור שמינית להיות מנהל של בית החרושת שלך מאס בתפקידו, לא רוצה לעבוד בשביל יותר ותחשוב שהוא מציע את המשרה שלו למכירה ואז הוא מוכר את התפקיד שלו כמנהל עסקיך ב"מליון" וככה מתישב על כיסא המנהל בחור חדש שאתה לא מינית אותו והוא מתחיל לנהל את עסקייך וגם חותם על ה"צ'קים" לספקים..

ספר מלכים- פרשת לְמַ֙עַן֙ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרְתִּי – לימודי שנת שבעים ושתים לקוממיות- קריאה שנית.

וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא וְיָֽרָבְעָ֖ם יָצָ֣א מִירוּשָׁלִָ֑ם וַיִּמְצָ֣א אֹת֡וֹ אֲחִיָּה֩ הַשִּׁילֹנִ֨י הַנָּבִ֜יא בַּדֶּ֗רֶךְ וְה֤וּא מִתְכַּסֶּה֙ בְּשַׂלְמָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה וּשְׁנֵיהֶ֥ם לְבַדָּ֖ם בַּשָּׂדֶֽה:  וַיִּתְפֹּ֣שׂ אֲחִיָּ֔ה בַּשַּׂלְמָ֥ה הַחֲדָשָׁ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָלָ֑יו וַיִּ֨קְרָעֶ֔הָ שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר קְרָעִֽים:  וַיֹּ֙אמֶר֙ לְיָֽרָבְעָ֔ם קַחלְךָ֖ עֲשָׂרָ֣ה קְרָעִ֑ים כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֨י קֹרֵ֤עַ אֶתהַמַּמְלָכָה֙ מִיַּ֣ד שְׁלֹמֹ֔ה וְנָתַתִּ֣י לְךָ֔ אֵ֖ת עֲשָׂרָ֥ה הַשְּׁבָטִֽים:  וְהַשֵּׁ֥בֶט הָאֶחָ֖ד יִֽהְיֶהלּ֑וֹ לְמַ֣עַן עַבְדִּ֣י דָוִ֗ד וּלְמַ֙עַן֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתִּי בָ֔הּ מִכֹּ֖ל שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽלפרשת לְמַ֙עַן֙ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרְתִּי.

וְנָתַתִּ֣י לְךָ֔ אֵ֖ת עֲשָׂרָ֥ה הַשְּׁבָטִֽים

וְהַשֵּׁ֥בֶט הָאֶחָ֖ד יִֽהְיֶהלּ֑וֹ

מלך לא מולך על שבט הלוי.

בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְהֹוָה אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהֹוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה: עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו יְהֹוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לוֹ: דברים.

עבודת אוהל מועד- שבירת קסם. 

כָּל הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם: מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה וַעֲבֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד: וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם שְׁמֹנַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנִים: עַל פִּי יְהֹוָה פָּקַד אוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ וּפְקֻדָיו אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה: במדבר.

עבודת הכהן , כולל הקרבה, יכולה להעשות על ידי בנים, כהנים ובני כהנים משבט הלוי, מבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה.להזכירך פרוייק'ה, גם כהן שהתחתן עם לא בתולה, גרושה ושאינה מבנות ישראל, לא יכול לעשות את עבודת אוהל מועד, לא הוא ולא זרעו.

איש איש.

וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶתאַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶתבָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָֽשַׁחְתָּ֙ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶתיָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִֽהֲנוּ לִֽי: וַֽעֲשֵׂ֤ה לָהֶם֙ מִכְנְסֵיבָ֔ד לְכַסּ֖וֹת בְּשַׂ֣ר עֶרְוָ֑ה מִמָּתְנַ֥יִם וְעַדיְרֵכַ֖יִם יִֽהְיֽוּוְהָיוּ֩ עַלאַֽהֲרֹ֨ן וְעַלבָּנָ֜יו בְּבֹאָ֣ם | אֶלאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶלהַמִּזְבֵּ֨חַ֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ וְלֹֽאיִשְׂא֥וּ עָוֹ֖ן וָמֵ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם ל֖וֹ וּלְזַרְע֥וֹ אַֽחֲרָֽיו: שמות.

צריך לחשוב אם הבשר של גבר מיְרֵכַ֖יִם ועד מָּתְנַ֥יִם נחשב לעֶרְוָ֑ה בכל מקרה, או רק במקום קדוש כמו אוהל מועד או כשנגשים למזבח. כי אם הבשר מִמָּתְנַ֥יִם וְעַדיְרֵכַ֖יִם הוא בשר עֶרְוָ֑ה, אז כשאב ובן הולכים לים אז הבן מגלה את עֶרְוַת האב והאב מגלה את עֶרְוַת בנו.

מום. 

כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי יְהוָֹה מוּם בּוֹ אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב:

כהן שיש לו כל מום, גם מום בלב, לא יכול להקריב. הוא לא יכול לעשות את מלאכת הכהנים.

וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ: ויקרא.

כידוע, בת חוזרת לבית אביה גם אחרי גירושיה, אצל בנות כהנים יש חוקים מיוחדים.

בת כהן לא חוזרת לבית אביה כנעוריה אם יש לה זרע מהבעל שגרש אותה. לא רק בנים, זרע מיוחס גם לאשה כפי שלמדנו מספר בראשית.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ.  וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ: בראשית.

הדבר גם מלמד שבנה של בת כהן שהתחתנה עם לא כהן, לא מקבל כהונה מאמו. והדבר גם מחזק את הכתוב שהיהדות היא מהאב ולא מהאם.

 וְה֕וּא אִשָּׁ֥ה בִבְתוּלֶ֖יהָ יִקָּֽח: אַלְמָנָ֤ה וּגְרוּשָׁה֙ וַֽחֲלָלָ֣ה זֹנָ֔ה אֶת-אֵ֖לֶּה לֹ֣א יִקָּ֑ח כִּ֛י אִם-בְּתוּלָ֥ה מֵֽעַמָּ֖יו יִקַּ֥ח אִשָּֽׁה: וְלֹֽא-יְחַלֵּ֥ל זַרְע֖וֹ בְּעַמָּ֑יו כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָֹ֖ה מְקַדְּשֽׁוֹ: ויקרא.

משמע, כהן שלוקח אשה שאינה בתולה או גרושה או אלמנה או זונה או אשה שלא מעם ישראל, מחלל זרעו ואת משך זרעו.

בגדי כהן.

יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶםוְעַללְבוּשִׁייַפִּילוּ גוֹרָל. תהלים.

את בגדי הכהן בורא עולם נתן לכהן לכהן לו, אתה לא יכול לקבל בגדי כהן. לכן על כהן אתה לא יכול לעשות פעולת ה- ALTALENA\נדנדה. אתה לא יכול לעלות מהורדת כהן.

כך שגעילת כהן לא תייצר את הערך שאתה מבקש לאחר הגעילה. אם אתה לא יכול להיות כהן, אז גם הבת שלך לא יכולה להיות בת כהן. אשתך לא יכולה להיות כהנת אם אתה לא כהן. ואם אתה כהן, אין לך סיבה לגעול כהן, אלא אם רק שמת לעצמך את השם כהן, ואתה לא באמת כהן ומשכך, תקרא שוב פעם את מה שכתבתי.

שבירת הקסם- חלק רביעי.

אתה לא חשבת על כך שאם אתה גועל כהנים , אתה לא יכול להבנות מהם במובן של להשליך את גורל הכהן עליך

לאחר הגעילה, אתה לא יכול למנות עצמך ככהן, כי בורא עולם קובע מי יהיו כהניו, לכן אתה לא יכול להשליך את ספורות הכהן על עצמך. אתה לא יכול לקבוע לבורא עולם מי יהיו כהניו, לכן אתה לא יכול לבנות עצמך מכהן יהודי. גם כהן יהודי לא יכול למכור את כהונתו, גם כהן לא יכול לקבוע לבורא עולם מי יהיה כהן של בורא עולם במקומו. כך שגעילת כהן לא תייצר את הערך שאתה מבקש לאחר הגעילה. אם אתה לא יכול להיות כהן, אז גם הבת שלך לא יכולה להיות בת כהן. אשתך לא יכולה להיות כהנת אם אתה לא כהן. ואם אתה כהן, אין לך סיבה לגעול כהן, אלא אם רק שמת לעצמך את השם כהן, ואתה לא באמת כהן ומשכך, תקרא שוב פעם את מה שכתבתי.

חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ;    כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, מְחֵה פְשָׁעָי.
הרבה (הֶרֶב), כַּבְּסֵנִי מֵעֲו‍ֹנִי;    וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי.
כִּי-פְשָׁעַי, אֲנִי אֵדָע;    וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד.

תהלים.

יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶםוְעַללְבוּשִׁייַפִּילוּ גוֹרָל. תהלים.

את בגדי הכהן בורא עולם נתן לכהן לכהן לו, אתה לא יכול לקבל בגדי כהן. לכן על כהן אתה לא יכול לעשות פעולת ה- ALTALENA\נדנדה. אתה לא יכול לעלות מהורדת כהן.

 

.