לימודי תורה- לפי נושאים- מחשבת.

מגן דוד 2מגן דוד הוא שני משולשים, האחד שקצהו למעלה והשני קצהו למטה.

אִם אֶסַּק שָׁמַיִם, שָׁם אָתָּה; וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ. תהלים.

נקודה למחשבה.

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם–אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.  וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ, בְּשָׁלוֹם:  תִּקָּבֵר, בְּשֵׂיבָה טוֹבָה: בראשית.

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה.  וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה:  כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם: בראשית.

כביאור דוד:

וַיִּקְרָא רָעָב, עַל-הָאָרֶץ;    כָּל-מַטֵּה-לֶחֶם שָׁבָר. שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ;    לְעֶבֶד, נִמְכַּר יוֹסֵף. עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו (רַגְלוֹ);    בַּרְזֶל, בָּאָה נַפְשׁוֹ. עַד-עֵת בֹּא-דְבָרוֹ–    אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ. שָׁלַח מֶלֶךְ, וַיַתִּירֵהוּ;    מֹשֵׁל עַמִּים, וַיְפַתְּחֵהוּ. שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ;    וּמֹשֵׁל, בְּכָל-קִנְיָנוֹ. לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ;    וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם. וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם;    וְיַעֲקֹב, גָּר בְּאֶרֶץ-חָם: בראשית.

עבדות זרע יעקב היתה ידועה. יוסף הבין שבורא עולם קבע שבדרך מכירתו על ידי אחיו הוא יגיע למצרים לפניהם כדי שבעת רעה ידועה מראש יהיה להם מקלט.. והוא קיבל את הדבר למרות שהיה קשה מאוד בעת של לפני שפרעה שמו למושל על כל קנינו.

אני טוענת שזאת למידה גם בשביל עשיו וזרעו אחריו. סיפור יעקב ועשיו הוא גם הוא סיפור שבורא עולם קבע אותו, גם בכורת יעקב נקבעה מבורא עולם.

וזה המבחן של עשיו, להבין ולקבל שהכל נהיה בדברו של בורא עולם, גם בכורתו של יעקב. זה מבחן אמונה של עשיו וזרעו אחריו.

צריך לזכור שלעשיו גם יש ברית, יצחק הביא בברית גם את בנו עשיו.

וַיְהִי, כְּמוֹת אַחְאָב; וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב, בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.  וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם, בַּיּוֹם הַהוּא–מִשֹּׁמְרוֹן; וַיִּפְקֹד, אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל.  וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל-יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ-יְהוּדָה לֵאמֹר, מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי–הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל-מוֹאָב, לַמִּלְחָמָה; וַיֹּאמֶר אֶעֱלֶה, כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ.  וַיֹּאמֶר, אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ נַעֲלֶה; וַיֹּאמֶר, דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם.  וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ-יְהוּדָה, וּמֶלֶךְ אֱדוֹם, וַיָּסֹבּוּ, דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים; וְלֹא-הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:  אֲהָהּ–כִּי-קָרָא יְהוָה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, לָתֵת אוֹתָם בְּיַד-מוֹאָב.   וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט, הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה, וְנִדְרְשָׁה אֶת-יְהוָה, מֵאוֹתוֹ; וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר, פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט, אֲשֶׁר-יָצַק מַיִם עַל-יְדֵי אֵלִיָּהוּ. וַיֹּאמֶר, יְהוֹשָׁפָט, יֵשׁ אוֹתוֹ, דְּבַר-יְהוָה; וַיֵּרְדוּ אֵלָיו, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט–וּמֶלֶךְ אֱדוֹם.  וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מַה-לִּי וָלָךְ–לֵךְ אֶל-נְבִיאֵי אָבִיךָ, וְאֶל-נְבִיאֵי אִמֶּךָ; וַיֹּאמֶר לוֹ, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אַל כִּי-קָרָא יְהוָה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, לָתֵת אוֹתָם בְּיַד-מוֹאָב.  וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, חַי-יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, כִּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ-יְהוּדָה, אֲנִי נֹשֵׂא–אִם-אַבִּיט אֵלֶיךָ, וְאִם-אֶרְאֶךָּ. וְעַתָּה, קְחוּ-לִי מְנַגֵּן; וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד-יְהוָה.  וַיֹּאמֶר, כֹּה אָמַר יְהוָה:  עָשֹׂה הַנַּחַל הַזֶּה, גֵּבִים גֵּבִים.  כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה, לֹא-תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא-תִרְאוּ גֶשֶׁם, וְהַנַּחַל הַהוּא, יִמָּלֵא מָיִם; וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם, וּבְהֶמְתְּכֶם.  וְנָקַל זֹאת, בְּעֵינֵי יְהוָה; וְנָתַן אֶת-מוֹאָב, בְּיֶדְכֶם. מלכים.

במקרה הזה אפשר ללמוד שאדום, עשיו הלך ביחד עם ישראל ויהודה להלחם במואב, כי מואב פשע בישראל וביחס למואב , עשיו וישראל ויהודה היו בני ברית.

לֹא-תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא; לֹא-תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי-גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ: דברים.

זה נאמר על ישראל:

כִּי אֱוִיל עַמִּי, אוֹתִי לֹא יָדָעוּ–בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה, וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה; חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ. רָאִיתִי, אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה-תֹהוּ, וָבֹהוּ; וְאֶל-הַשָּׁמַיִם, וְאֵין אוֹרָם.  רָאִיתִי, הֶהָרִים, וְהִנֵּה, רֹעֲשִׁים; וְכָל-הַגְּבָעוֹת, הִתְקַלְקָלוּ.  רָאִיתִי, וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם; וְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, נָדָדוּ.  רָאִיתִי, וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל הַמִּדְבָּר; וְכָל-עָרָיו, נִתְּצוּ מִפְּנֵי יְהוָה–מִפְּנֵי, חֲרוֹן אַפּוֹ.  כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה, שְׁמָמָה תִהְיֶה כָּל-הָאָרֶץ; וְכָלָה, לֹא אֶעֱשֶׂה: ירמיהו.

זה נאמר על עשיו:

וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. בֶּן-אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ עַל-הַר שֵׂעִיר; וְהִנָּבֵא, עָלָיו.  וְאָמַרְתָּ לּוֹ, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי אֵלֶיךָ, הַר-שֵׂעִיר; וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיךָ, וּנְתַתִּיךָ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה.  עָרֶיךָ חָרְבָּה אָשִׂים, וְאַתָּה שְׁמָמָה תִהְיֶה; וְיָדַעְתָּ, כִּי-אֲנִי יְהוָה.  יַעַן, הֱיוֹת לְךָ אֵיבַת עוֹלָם, וַתַּגֵּר אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, עַל-יְדֵי-חָרֶב–בְּעֵת אֵידָם, בְּעֵת עֲוֺן קֵץ.  לָכֵן חַי-אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, כִּי-לְדָם אֶעֶשְׂךָ, וְדָם יִרְדְּפֶךָ; אִם-לֹא דָם שָׂנֵאתָ, וְדָם יִרְדְּפֶךָ.  וְנָתַתִּי אֶת-הַר שֵׂעִיר, לְשִׁמְמָה וּשְׁמָמָה; וְהִכְרַתִּי מִמֶּנּוּ, עֹבֵר וָשָׁב. וּמִלֵּאתִי אֶת-הָרָיו, חֲלָלָיו; גִּבְעוֹתֶיךָ וְגֵיאוֹתֶיךָ וְכָל-אֲפִיקֶיךָ, חַלְלֵי-חֶרֶב יִפְּלוּ בָהֶם.  שִׁמְמוֹת עוֹלָם אֶתֶּנְךָ, וְעָרֶיךָ לֹא תישבנה (תָשׁוֹבְנָה); וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה: יחזקאל.

וַיְהִ֕י כִּֽיזָעֲק֥וּ בְנֵֽייִשְׂרָאֵ֖ל אֶליְהוָ֑ה עַ֖ל אֹד֥וֹת מִדְיָֽן:וַיִּשְׁלַ֧ח יְהוָ֛ה אִ֥ישׁ נָבִ֖יא אֶלבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּהאָמַ֥ר יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָנֹכִ֞י הֶעֱלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וָאֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽיםוָאַצִּ֤ל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּ֖ד כָּללֹחֲצֵיכֶ֑ם וָאֲגָרֵ֤שׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וָאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם אֶתאַרְצָֽםוָאֹמְרָ֣ה לָכֶ֗ם אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם לֹ֤א תִֽירְאוּ֙ אֶתאֱלֹהֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יוֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקוֹלִֽיוַיָּבֹ֞א מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה וַיֵּ֙שֶׁב֙ תַּ֤חַת הָֽאֵלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעָפְרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְיוֹאָ֖שׁ אֲבִ֣י הָֽעֶזְרִ֑י וְגִדְע֣וֹן בְּנ֗וֹ חֹבֵ֤ט חִטִּים֙ בַּגַּ֔ת לְהָנִ֖יס מִפְּנֵ֥י מִדְיָֽן:וַיֵּרָ֥א אֵלָ֖יו מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו יְהוָ֥ה עִמְּךָ֖ גִּבּ֥וֹר הֶחָֽיִלוַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו גִּדְעוֹן֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י וְיֵ֤שׁ יְהוָה֙ עִמָּ֔נוּ וְלָ֥מָּה מְצָאַ֖תְנוּ כָּלזֹ֑את וְאַיֵּ֣ה כָֽלנִפְלְאֹתָ֡יו אֲשֶׁר֩ סִפְּרוּלָ֨נוּ אֲבוֹתֵ֜ינוּ לֵאמֹ֗ר הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הֶעֱלָ֣נוּ יְהוָ֔ה וְעַתָּה֙ נְטָשָׁ֣נוּ יְהוָ֔ה וַֽיִּתְּנֵ֖נוּ בְּכַףמִדְיָֽן:וַיִּ֤פֶן אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֹּ֗אמֶר לֵ֚ךְ בְּכֹחֲךָ֣ זֶ֔ה וְהוֹשַׁעְתָּ֥ אֶתיִשְׂרָאֵ֖ל מִכַּ֣ף מִדְיָ֑ן הֲלֹ֖א שְׁלַחְתִּֽיךָ: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

בכחך זה:

וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו גִּדְעוֹן֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י וְיֵ֤שׁ יְהוָה֙ עִמָּ֔נוּ וְלָ֥מָּה מְצָאַ֖תְנוּ כָּלזֹ֑את וְאַיֵּ֣ה כָֽלנִפְלְאֹתָ֡יו אֲשֶׁר֩ סִפְּרוּלָ֨נוּ אֲבוֹתֵ֜ינוּ לֵאמֹ֗ר הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הֶעֱלָ֣נוּ יְהוָ֔ה וְעַתָּה֙ נְטָשָׁ֣נוּ יְהוָ֔ה וַֽיִּתְּנֵ֖נוּ בְּכַףמִדְיָֽן:

וַיֹּ֗אמֶר לֵ֚ךְ בְּכֹחֲךָ֣ זֶ֔ה וְהוֹשַׁעְתָּ֥ אֶתיִשְׂרָאֵ֖ל מִכַּ֣ף מִדְיָ֑ן הֲלֹ֖א שְׁלַחְתִּֽיךָ

גם בזה:

וְלָ֥מָּה מְצָאַ֖תְנוּ כָּלזֹ֑את וְאַיֵּ֣ה

הנביא שדורש את תשועת בורא עולם לעם.

כמו משה שעמד בפרץ למען העם, כמבקש טוב לעם.

וְאַיֵּ֣ה

הַכֹּהֲנִים, לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְהוָה, וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי, וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי: ירמיהו.

נביא שליח:

וַיִּשְׁלַ֧ח יְהוָ֛ה אִ֥ישׁ נָבִ֖יא אֶלבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּהאָמַ֥ר יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָנֹכִ֞י הֶעֱלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וָאֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽיםוָאַצִּ֤ל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּ֖ד כָּללֹחֲצֵיכֶ֑ם וָאֲגָרֵ֤שׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וָאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם אֶתאַרְצָֽם: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

ונמשח נכון להוביל את ישראל בעת שחטא:

וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו גִּדְעוֹן֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י וְיֵ֤שׁ יְהוָה֙ עִמָּ֔נוּ וְלָ֥מָּה מְצָאַ֖תְנוּ כָּלזֹ֑את וְאַיֵּ֣ה כָֽלנִפְלְאֹתָ֡יו אֲשֶׁר֩ סִפְּרוּלָ֨נוּ אֲבוֹתֵ֜ינוּ לֵאמֹ֗ר הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הֶעֱלָ֣נוּ יְהוָ֔ה וְעַתָּה֙ נְטָשָׁ֣נוּ יְהוָ֔ה וַֽיִּתְּנֵ֖נוּ בְּכַףמִדְיָֽן:שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

כביאור דוד:

כִּי-עָלֶיךָ, הֹרַגְנוּ כָל-הַיּוֹם;    נֶחְשַׁבְנוּ, כְּצֹאן טִבְחָה. עוּרָה, לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי;    הָקִיצָה, אַל-תִּזְנַח לָנֶצַח. לָמָּה-פָנֶיךָ תַסְתִּיר;    תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ. כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ;    דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ. קוּמָה, עֶזְרָתָה לָּנוּ;    וּפְדֵנוּ, לְמַעַן חַסְדֶּךָ: תהלים.

כִּי-עָלֶיךָ, הֹרַגְנוּ כָל-הַיּוֹם;

הרצון של רועים כמו לפיד ובנט וגנץ להחטיא את ישראל כשהם רועים את ישראל לחטוא לבורא עולם היא הסיבה שאתם העם של בורא עולם. אם לא הייתם העם של בורא עולם האנשים האלה לא היו טומנים לכם את הבור שנפלתם בו.

למרות שנאמר ללפיד, בנט וגנץ ועבאס שחטא הדבר והדבר מחטיא את ישראל והגר, רועים אלה ממשיכים לקיים את הדבר. אם היו אנשים אלה מאמינים ורוצים בטובת צאן האדם שהם מנהיגים אותו אז הם היו מתקנים טעות ומהר. 

הרועים האלה הם רועים שמובילים את צאן מרעיתם לכר דשא מורעל לו.

ועוד פעם אני אומר.

ההומו גם הוא קורבן לדבר שנפל בבור הזה, ההומו יכול להבין דבר אם אוהב ישראל הוא ומבלי שידרש ממנו יוציא עצמו מירושלים וילך כרגע לגולה תל אביב.

וָ֠אֶקַּח אֶת–אֲבִיכֶ֤ם אֶת–אַבְרָהָם֙ מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר וָאוֹלֵ֥ךְ אוֹת֖וֹ בְּכָל–אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן (וארב) וָאַרְבֶּה֙ אֶת–זַרְע֔וֹ וָֽאֶתֶּן–ל֖וֹ אֶת–יִצְחָֽק: וָאֶתֵּ֣ן לְיִצְחָ֔ק אֶֽת–יַעֲקֹ֖ב וְאֶת–עֵשָׂ֑ו וָאֶתֵּ֨ן לְעֵשָׂ֜ו אֶת–הַ֤ר שֵׂעִיר֙ לָרֶ֣שֶׁת אוֹת֔וֹ וְיַעֲקֹ֥ב וּבָנָ֖יו יָרְד֥וּ מִצְרָֽיִם: בְּרִ֛ית לָעָ֖ם.

וָאֶתֵּ֣ן לְיִצְחָ֔ק אֶֽת–יַעֲקֹ֖ב וְאֶת–עֵשָׂ֑ו

גם עשו מוזכר כבן שבורא עולם נתן ליצחק. יצחק אהב את עשו.

ועשיו גם קיבל ירושה:

וָאֶתֵּ֨ן לְעֵשָׂ֜ו אֶת–הַ֤ר שֵׂעִיר֙

כמו ישמעאל בן אברהם, שגם הוא קיבל ירושה:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ, יִצְחָק; וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם, לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.וּלְיִשְׁמָעֵאל, שְׁמַעְתִּיךָ–הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, בִּמְאֹד מְאֹד:  שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד, וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל: בְּרִ֛ית לָעָ֖ם.

גם ילדי הפלגשים קבלו:

וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה, וּשְׁמָהּ קְטוּרָה.  וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-זִמְרָן וְאֶת-יָקְשָׁן, וְאֶת-מְדָן, וְאֶת-מִדְיָן–וְאֶת-יִשְׁבָּק, וְאֶת-שׁוּחַ. וְיָקְשָׁן יָלַד, אֶת-שְׁבָא וְאֶת-דְּדָן; וּבְנֵי דְדָן, הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים.  וּבְנֵי מִדְיָן, עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ, וַאֲבִידָע, וְאֶלְדָּעָה; כָּל-אֵלֶּה, בְּנֵי קְטוּרָה.  וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, לְיִצְחָק.  וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת; וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, בְּעוֹדֶנּוּ חַי, קֵדְמָה, אֶל-אֶרֶץ קֶדֶם: בראשית.

ממלכת שבא אפשר מה זה אומר מתנות:

וּמַלְכַּת-שְׁבָא, שֹׁמַעַת אֶת-שֵׁמַע שְׁלֹמֹה–לְשֵׁם יְהוָה; וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ, בְּחִידוֹת. וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה, בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד, גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב-מְאֹד, וְאֶבֶן יְקָרָה; וַתָּבֹא, אֶל-שְׁלֹמֹה, וַתְּדַבֵּר אֵלָיו, אֵת כָּל-אֲשֶׁר הָיָה עִם-לְבָבָהּ. וַיַּגֶּד-לָהּ שְׁלֹמֹה, אֶת-כָּל-דְּבָרֶיהָ:  לֹא-הָיָה דָבָר נֶעְלָם מִן-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ.  וַתֵּרֶא, מַלְכַּת-שְׁבָא, אֵת, כָּל-חָכְמַת שְׁלֹמֹה; וְהַבַּיִת, אֲשֶׁר בָּנָה.  וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם, וּמַשְׁקָיו, וְעֹלָתוֹ, אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְהוָה; וְלֹא-הָיָה בָהּ עוֹד, רוּחַ.  וַתֹּאמֶר, אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי–עַל-דְּבָרֶיךָ, וְעַל-חָכְמָתֶךָ.  וְלֹא-הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים, עַד אֲשֶׁר-בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי, וְהִנֵּה לֹא-הֻגַּד-לִי, הַחֵצִי:  הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב, אֶל-הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי.  אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ, אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה, הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד, הַשֹּׁמְעִים אֶת-חָכְמָתֶךָ.  יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּרוּךְ, אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ, לְתִתְּךָ עַל-כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל–בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, לְעֹלָם, וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ, לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.  וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב, וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד–וְאֶבֶן יְקָרָה; לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב, אֲשֶׁר-נָתְנָה מַלְכַּת-שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: מלכים.

מתפילת דוד לפני מותו לשלמה :

וִיחִי– וְיִתֶּן-לוֹ, מִזְּהַב שְׁבָא: וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָמִיד; כָּל-הַיּוֹם, יְבָרְכֶנְהוּ: תהלים.

מִזְּהַב שְׁבָא:

מִ

לא את כל הזהב של שבא, מזהב שבא.

וכך קרה. מרצונה ובחפץ לב נתנה מלכת שבא לשלמה לעבודת המקדש.

.
וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י הוֹלֵךְ֙ הַיּ֔וֹם בְּדֶ֖רֶךְ כָּל–הָאָ֑רֶץ וִידַעְתֶּ֞ם בְּכָל–לְבַבְכֶ֣ם וּבְכָל–נַפְשְׁכֶ֗ם כִּ֣י לֹֽא–נָפַל֩ דָּבָ֨ר אֶחָ֜ד מִכֹּ֣ל | הַדְּבָרִ֣ים הַטּוֹבִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֜ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֵיכֶם֙ עֲלֵיכֶ֔ם הַכֹּל֙ בָּ֣אוּ לָכֶ֔ם לֹֽא–נָפַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ דָּבָ֥ר אֶחָֽד: וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁר–בָּ֤א עֲלֵיכֶם֙ כָּל–הַדָּבָ֣ר הַטּ֔וֹב אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם אֲלֵיכֶ֑ם כֵּן֩ יָבִ֨יא יְהוָ֜ה עֲלֵיכֶ֗ם אֵ֚ת כָּל–הַדָּבָ֣ר הָרָ֔ע עַד–הַשְׁמִיד֣וֹ אוֹתְכֶ֗ם מֵ֠עַל הָאֲדָמָ֤ה הַטּוֹבָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָכֶ֔ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם: בְּ֠עָבְרְכֶם אֶת–בְּרִ֨ית יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶם֮ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה אֶתְכֶם֒ וַהֲלַכְתֶּ֗ם וַעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶ֑ם וְחָרָ֤ה אַף–יְהוָה֙ בָּכֶ֔ם וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֔ה מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר נָתַ֥ן לָכֶֽם: בְּרִ֛ית לָעָ֖ם.

מפה אפשר לראות סוג של משוואה ומשוואה הפוכה לה:

אם תלכו בדרך של בורא עולם, יביא עליכם טובה.
ואם לא יביא עליכם רעה.

אותו הדבר גם פה:

לְבִלְתִּי–בוֹא֙ בַּגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה הַנִּשְׁאָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אִתְּכֶ֑ם וּבְשֵׁ֨ם אֱלֹהֵיהֶ֤ם לֹא–תַזְכִּ֙ירוּ֙ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֔יעוּ וְלֹ֣א תַעַבְד֔וּם וְלֹ֥א תִֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶֽם: בְּרִ֛ית לָעָ֖ם.

וּבְשֵׁ֨ם אֱלֹהֵיהֶ֤ם לֹא–תַזְכִּ֙ירוּ֙ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֔יעוּ וְלֹ֣א תַעַבְד֔וּם וְלֹ֥א תִֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶֽם:

וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֔יעוּ

ברור לכולנו שגם בשם אלהינו יהוה לא משביעים עובדי עובדי אלהים אחרים באלהינו:

בדיוק על אותו רעיון שאסור להתחתן עם הגוים האלה להזכירכם בטקס חתונה יש שבועה. ברור שאי אפשר לעשות שבועה בבורא עולם במעמד חתונה עם זרים לישראל, שאסורים לישראל:

וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶ֑ם לְאַהֲבָ֖ה אֶת–יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם: כִּ֣י | אִם–שׁ֣וֹב תָּשׁ֗וּבוּ וּדְבַקְתֶּם֙ בְּיֶ֙תֶר֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה הַנִּשְׁאָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אִתְּכֶ֑ם וְהִֽתְחַתַּנְתֶּ֥ם בָּהֶ֛ם וּבָאתֶ֥ם בָּהֶ֖ם וְהֵ֥ם בָּכֶֽם: בְּרִ֛ית לָעָ֖ם.

ומי הם הגויים האלה:

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.  כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם-בָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ; וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לֹא תַעֲשׂוּ, וּבְחֻקֹּתֵיהֶם, לֹא תֵלֵכוּ. אֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת-חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ, לָלֶכֶת בָּהֶם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.  וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם:  אֲנִי, יְהוָה. אִישׁ אִישׁ אֶל-כָּל-שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה:  אֲנִי, יְהוָה.   עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ, לֹא תְגַלֵּה:  אִמְּךָ הִוא, לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ. עֶרְוַת אֵשֶׁת-אָבִיךָ, לֹא תְגַלֵּה:  עֶרְוַת אָבִיךָ, הִוא. עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת-אָבִיךָ, אוֹ בַת-אִמֶּךָ, מוֹלֶדֶת בַּיִת, אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ–לֹא תְגַלֶּה, עֶרְוָתָן. עֶרְוַת בַּת-בִּנְךָ אוֹ בַת-בִּתְּךָ, לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן:  כִּי עֶרְוָתְךָ, הֵנָּה.  עֶרְוַת בַּת-אֵשֶׁת אָבִיךָ מוֹלֶדֶת אָבִיךָ, אֲחוֹתְךָ הִוא–לֹא תְגַלֶּה, עֶרְוָתָהּ. עֶרְוַת אֲחוֹת-אָבִיךָ, לֹא תְגַלֵּה:  שְׁאֵר אָבִיךָ, הִוא.  עֶרְוַת אֲחוֹת-אִמְּךָ, לֹא תְגַלֵּה:  כִּי-שְׁאֵר אִמְּךָ, הִוא.  עֶרְוַת אֲחִי-אָבִיךָ, לֹא תְגַלֵּה:  אֶל-אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב, דֹּדָתְךָ הִוא.  {עֶרְוַת כַּלָּתְךָ, לֹא תְגַלֵּה:  אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא, לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ.  עֶרְוַת אֵשֶׁת-אָחִיךָ, לֹא תְגַלֵּה:  עֶרְוַת אָחִיךָ, הִוא.   עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ, לֹא תְגַלֵּה:  אֶת-בַּת-בְּנָהּ וְאֶת-בַּת-בִּתָּהּ, לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ–שַׁאֲרָה הֵנָּה, זִמָּה הִוא.  וְאִשָּׁה אֶל-אֲחֹתָהּ, לֹא תִקָּח:  לִצְרֹר, לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ–בְּחַיֶּיהָ. וְאֶל-אִשָּׁה, בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ–לֹא תִקְרַב, לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ.  וְאֶל-אֵשֶׁת, עֲמִיתְךָ–לֹא-תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ, לְזָרַע:  לְטָמְאָה-בָהּ.  וּמִזַּרְעֲךָ לֹא-תִתֵּן, לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ; וְלֹא תְחַלֵּל אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.  וְאֶת-זָכָר–לֹא תִשְׁכַּב, מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה:  תּוֹעֵבָה, הִוא.  וּבְכָל-בְּהֵמָה לֹא-תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ, לְטָמְאָה-בָהּ; וְאִשָּׁה, לֹא-תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ–תֶּבֶל הוּא.  אַל-תִּטַּמְּאוּ, בְּכָל-אֵלֶּה:  כִּי בְכָל-אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם.  וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וָאֶפְקֹד עֲוֺנָהּ עָלֶיהָ; וַתָּקִא הָאָרֶץ, אֶת-יֹשְׁבֶיהָ.  וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, וְלֹא תַעֲשׂוּ, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה:  הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.  כִּי אֶת-כָּל-הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל, עָשׂוּ אַנְשֵׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם; וַתִּטְמָא, הָאָרֶץ. לֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם. כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה–וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת, מִקֶּרֶב עַמָּם.  וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא תִטַּמְּאוּ, בָּהֶם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא.

ברור שאסור להשביע את אוחנה והורוביץ בתורתנו שמצווה להרוג ולהקיא גויים אלה מהארץ שנתן לישראל בורא עולם.
הומו הוא מהגויים האלה, אם אדם שהיה  יהודי ועשה תועבה זאת הוא המר עצמו לגויים האלה.

וַחֲזַקְתֶּ֣ם מְאֹ֔ד לִשְׁמֹ֣ר וְלַעֲשׂ֔וֹת אֵ֚ת כָּל–הַכָּת֔וּב בְּסֵ֖פֶר תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה לְבִלְתִּ֥י סוּר–מִמֶּ֖נּוּ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול: בְּרִ֛ית לָעָ֖ם.

וְלַעֲשׂ֔וֹת

את זה:

וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה–תּוֹעֵבָה עָשׂוּ, שְׁנֵיהֶם; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם: ויקרא.

ברור לכולנו, שבעת שיונתן היילו הושם בכלא לאחר שהרג את האיש השוכב את זכאי משכבי אשה,  בעת שהאדם שתקף את מצעד הגאווה בירושלים יושב בכלא, אתם לא שומרים לעשות, שמעתם מה התורה אומרת בעניינו של אוחנה ובחרתם לא לעשות. אבותיכם אמרו נעשה ונשמע, אתם העדפתם את המשוואה ההפוכה, שמעתם ובחרתם לא לעשות. שופט הומוסקסואל זה לא ההומו שעשה את תועבותיו בחדרי חדרים, לקבל שופט הומוסקסואל עליכם זה לקבל תורה של גויים זרים עליכם. זה לנטוש את בורא עולם ותורת ישראל.

וגם פה יש משוואה הפוכה:

וַֽיְהִי֙ מִיָּמִ֣ים רַבִּ֔ים אַ֠חֲרֵי אֲשֶׁר–הֵנִ֨יחַ יְהוָ֧ה לְיִשְׂרָאֵ֛ל מִכָּל–אֹיְבֵיהֶ֖ם מִסָּבִ֑יב וִיהוֹשֻׁ֣עַ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִֽים:וַיִּקְרָ֤א יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ לְכָל–יִשְׂרָאֵ֔ל לִזְקֵנָיו֙ וּלְרָאשָׁ֔יו וּלְשֹׁפְטָ֖יו וּלְשֹֽׁטְרָ֑יו וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אֲנִ֣י זָקַ֔נְתִּי בָּ֖אתִי בַּיָּמִֽים: וְאַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֗ם אֵת֩ כָּל–אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם לְכָל–הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם ה֖וּא הַנִּלְחָ֥ם לָכֶֽם: בְּרִ֛ית לָעָ֖ם.

ה֖וּא הַנִּלְחָ֥ם לָכֶֽם

וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ, אֶת-רוּחַ קָדְשׁוֹ; וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב, הוּא נִלְחַם-בָּם: ישעיהו.

הוּא נִלְחַם-בָּם

כִּ֣י אִםשׁ֣וֹב תָּשׁ֗וּבוּ וּדְבַקְתֶּם֙ בְּיֶ֙תֶר֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה הַנִּשְׁאָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אִתְּכֶ֑ם וְהִֽתְחַתַּנְתֶּ֥ם בָּהֶ֛ם וּבָאתֶ֥ם בָּהֶ֖ם וְהֵ֥ם בָּכֶֽם:יָד֙וֹעַ֙ תֵּֽדְע֔וּ כִּי֩ לֹ֨א יוֹסִ֜יף יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֗ם לְהוֹרִ֛ישׁ אֶתהַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִלִּפְנֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֜ם לְפַ֣ח וּלְמוֹקֵ֗שׁ וּלְשֹׁטֵ֤ט בְּצִדֵּיכֶם֙ וְלִצְנִנִ֣ים בְּעֵינֵיכֶ֔ם עַדאֲבָדְכֶ֗ם מֵ֠עַל הָאֲדָמָ֤ה הַטּוֹבָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָכֶ֔ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם: בְּרִ֛ית לָעָ֖ם.

גם זאת דרך שבורא עולם נלחם בם:

וַיַּכְעִיסוּ, בְּמַעַלְלֵיהֶם; וַתִּפְרָץ-בָּם, מַגֵּפָה: תהלים.

גם במקרה הזה יש משוואה הפוכה:

וּבְשֵׁ֨ם אֱלֹהֵיהֶ֤ם לֹא–תַזְכִּ֙ירוּ֙ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֔יעוּ

בשבועה נשבעים בשם אלהים. לא כל הבטחה שיוצאת מפיך היא שבועה, שנשבעים נשבעים בשם.

וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיָּבֹאוּ אֶל-עָרֵיהֶם–בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי; וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה, וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים. וְלֹא הִכּוּם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי-נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלֹּנוּ כָל-הָעֵדָה, עַל-הַנְּשִׂיאִים. וַיֹּאמְרוּ כָל-הַנְּשִׂיאִים, אֶל-כָּל-הָעֵדָה, אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם, בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה, לֹא נוּכַל לִנְגֹּעַ בָּהֶם.  זֹאת נַעֲשֶׂה לָהֶם, וְהַחֲיֵה אוֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה עָלֵינוּ קֶצֶף, עַל-הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם:  יהושע.

כִּי-נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; יהושע.

צריך לחשוב בעת הזאת שבני ובנות ישראל נשבעים בספר התורה לעשות כפי שפוקד עליהם המפקד שלהם , כידוע לכולנו בנט מגייס הומואים וטראנס ג'נדרים לצבא וחלק מהם מפקדים…

אני טוענת שאסור להשבע למפקדים אלה בתורת ישראל , אני טוענת שאסור לקבל שבועה ולהשביע אנשים אלה בתורת ישראל.

וַיֹּסִ֙פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְחַזֵּ֨ק יְהוָ֜ה אֶתעֶגְל֤וֹן מֶֽלֶךְמוֹאָב֙ עַליִשְׂרָאֵ֔ל עַ֛ל כִּֽיעָשׂ֥וּ אֶתהָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽהוַיֶּאֱסֹ֣ף אֵלָ֔יו אֶתבְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן וַעֲמָלֵ֑ק וַיֵּ֗לֶךְ וַיַּךְ֙ אֶתיִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּֽירְשׁ֖וּ אֶתעִ֥יר הַתְּמָרִֽיםוַיַּעַבְד֤וּ בְנֵֽייִשְׂרָאֵל֙ אֶתעֶגְל֣וֹן מֶֽלֶךְמוֹאָ֔ב שְׁמוֹנֶ֥ה עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה: שֹׁפְטִים- פרשת עָתְנִיאֵ֣ל, אֵה֔וּד וְשַׁמְגַּ֣ר.

וַיֹּסִ֙פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה

זה הרע:

וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יָשְׁב֖וּ בְּקֶ֣רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֑י הַחִתִּ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽיוַיִּקְח֨וּ אֶתבְּנוֹתֵיהֶ֤ם לָהֶם֙ לְנָשִׁ֔ים וְאֶתבְּנוֹתֵיהֶ֖ם נָתְנ֣וּ לִבְנֵיהֶ֑ם וַיַּעַבְד֖וּ אֶתאֱלֹהֵיהֶֽם: שֹׁפְטִים- פרשת עָתְנִיאֵ֣ל, אֵה֔וּד וְשַׁמְגַּ֣ר.

והרע הזה הוא אובדן ברית יש צורך לחדש ברית:

וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא, וּכְהִתְוַדֹּתוֹ, בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל, לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים:  נִקְבְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב-מְאֹד, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים–כִּי-בָכוּ הָעָם, הַרְבֵּה-בֶכֶה. וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן-יְחִיאֵל מִבְּנֵי עולם (עֵילָם), וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא–אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ, וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ; וְעַתָּה יֵשׁ-מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל, עַל-זֹאת.  וְעַתָּה נִכְרָת-בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל-נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם, בַּעֲצַת אֲדֹנָי, וְהַחֲרֵדִים, בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ; וְכַתּוֹרָה, יֵעָשֶׂה.  קוּם כִּי-עָלֶיךָ הַדָּבָר, וַאֲנַחְנוּ עִמָּךְ:  חֲזַק, וַעֲשֵׂה: עזרא.

אובדן ברית במובן אובדן ירושת הארץ או חלק  מירושת הארץ:

וַיִּֽחַראַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָבְר֜וּ הַגּ֣וֹי הַזֶּ֗ה אֶתבְּרִיתִי֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶתאֲבוֹתָ֔ם וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ לְקוֹלִֽיגַּםאֲנִי֙ לֹ֣א אוֹסִ֔יף לְהוֹרִ֥ישׁ אִ֖ישׁ מִפְּנֵיהֶ֑ם מִןהַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁרעָזַ֥ב יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיָּמֹֽתלְמַ֛עַן נַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶתיִשְׂרָאֵ֑ל הֲשֹׁמְרִ֣ים הֵם֩ אֶתדֶּ֨רֶךְ יְהוָ֜ה לָלֶ֣כֶת בָּ֗ם כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁמְר֥וּ אֲבוֹתָ֖ם אִםלֹֽאוַיַּנַּ֤ח יְהוָה֙ אֶתהַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה לְבִלְתִּ֥י הוֹרִישָׁ֖ם מַהֵ֑ר וְלֹ֥א נְתָנָ֖ם בְּיַדיְהוֹשֻֽׁעַ: שֹׁפְטִים- פרשת עָתְנִיאֵ֣ל, אֵה֔וּד וְשַׁמְגַּ֣ר.

עָבְר֜וּ הַגּ֣וֹי הַזֶּ֗ה אֶתבְּרִיתִי֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶתאֲבוֹתָ֔ם

ובורא עולם חיזק את אויבי ישראל וישראל לא ירשו את עיר התמרים:

וַיְחַזֵּ֨ק יְהוָ֜ה אֶתעֶגְל֤וֹן מֶֽלֶךְמוֹאָב֙ עַליִשְׂרָאֵ֔ל עַ֛ל כִּֽיעָשׂ֥וּ אֶתהָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽהוַיֶּאֱסֹ֣ף אֵלָ֔יו אֶתבְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן וַעֲמָלֵ֑ק וַיֵּ֗לֶךְ וַיַּךְ֙ אֶתיִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּֽירְשׁ֖וּ אֶתעִ֥יר הַתְּמָרִֽים: שֹׁפְטִים- פרשת עָתְנִיאֵ֣ל, אֵה֔וּד וְשַׁמְגַּ֣ר.

נקודה למחשבה:

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן: וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהֹוָה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יְהֹוָה מִיִּשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר: וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ: וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: במדבר.

וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה

וַיַּכְעִיסוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם וַתִּפְרָץ בָּם מַגֵּפָה: וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה:  וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם: תהלים.

וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה:

למי אתם רוצים להתפלל שתעצר המגפה כששר הבריאות הוא תועבה על פי תורתנו.

תראה, כדי שמושל, רועה בישראל יעשה תפקידו הוא צריך את בורא עולם שימלא בו רוח חוכמה לעשות בדיוק כמו שלמדנו במקרה בצלאל:

וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָֽהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַֽעֲשׂת אֶֽת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹֽה: וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָֽהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהוָֹה חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה לַֽעֲשׂת אֹתָֽהּ: שמות.

ברור מה הדבר אומר כשיש צווי להרוג את שר הרופאים שלכם. שאתה בחרת במושל כזה מאוד שחשוב שתבין את זה:

וּזְעַקְתֶּם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִלִּפְנֵ֣י מַלְכְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם לָכֶ֑ם וְלֹֽאיַעֲנֶ֧ה יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא: שמואל.

וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם: וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל יְהוָה: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם: שמואל.

כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם:

.

וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה וַיְבִיאֶהָ אֶל עִיר דָּוִד עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב: רַק הָעָם מְזַבְּחִים בַּבָּמוֹת כִּי לֹא נִבְנָה בַיִת לְשֵׁם יְהוָה עַד הַיָּמִים הָהֵם: וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת יְהוָה לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר: וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא: בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְהוָֹה אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ: וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אַתָּה עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב עִמָּךְ וַתִּשְׁמָר לוֹ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה וַתִּתֶּן לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ כַּיּוֹם הַזֶּה: וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהָי אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא: וְעַבְדְּךָ בְּתוֹךְ עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ עַם רָב אֲשֶׁר לֹא יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה: וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט:  הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ: וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל יָמֶיךָ: וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ וְהַאַרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ: וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו: מלכים.

בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה

וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ: וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא סָגַר אֶת פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו: וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף:  וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה: וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים:  וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים: וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְלֹא הָלְכוּ בִדְרָכַי לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּדָוִד אָבִיו: וְלֹא אֶקַּח אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה מִיָּדוֹ כִּי נָשִׂיא אֲשִׁתֶנּוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי וְחֻקֹּתָי: וְלָקַחְתִּי הַמְּלוּכָה מִיַּד בְּנוֹ וּנְתַתִּיהָ לְּךָ אֵת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים: וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם: וְאֹתְךָ אֶקַּח וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וְהָיִיתָ מֶּלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל: וְהָיָה אִם תִּשְׁמַע אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ וְהָלַכְתָּ בִדְרָכַי וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִשְׁמוֹר חֻקּוֹתַי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד עַבְדִּי וְהָיִיתִי עִמָּךְ וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בָּנִיתִי לְדָוִד וְנָתַתִּי לְךָ אֶת יִשְׂרָאֵל: וַאעַנֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת אַךְ לֹא כָל הַיָּמִים: מלכים.

הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ

וַיֵּרֶד יְהֹוָה בְּעַמּוּד עָנָן וַֽיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַֽהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּֽצְאוּ שְׁנֵיהֶֽם:  וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִֽהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהֹוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּֽחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּֽוֹ: לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶֽאֱמָן הֽוּא:  פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהֹוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶֽׁה: במדבר.

בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע

בַּֽחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּֽוֹ:

פֶּה אֶל פֶּה וּמַרְאֶה אֲדַבֶּר בּוֹ

וּתְמֻנַת יְהֹוָה יַבִּיט

וְלֹא בְחִידֹת

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהֹוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל:  וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי:  וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהֹוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ:  כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק:  וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם:  וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה: יְהֹוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם:  וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה:  וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה: וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר:  וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת:  וַיֹּאמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם:  הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם:  וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי:  וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ:  וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל:  וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ:  וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת:  וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו:  וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְהֹוָה דַּרְכּוֹ אִם לֹא:  וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם:  וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין:  וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר:  וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן:  וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהֹוָה:   רביעי  וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהֹוָה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי: בראשית.

בְחִידֹת

וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַֽהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶֽךָ: אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וְאַֽהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵל מֵֽאַרְצֽוֹ: שמות.

לב שומע.

המצווה ביום כיפור היא לענות את הנפש, לא כתוב שצריך לצום ביום כיפור.

אני טוענת שהמשל הנכון לענות בצום את הנפש, הוא שיש לצום ממזגן ומאוורר מתוך המקום שיש עניים שאין להם מזגן, אותם קבוצת עניים שמהם גם ניצולי שואה מתים מקור בלילה.

לענות את הנפש במקום הזה שאתה כמנהיג בישראל, כרועה בישראל, מבין על בשרך את סבלות העני ביום כיפור.

דויד בן ישי שהיה מלך בירושלים, כתב בשיריו המאוגדים בתהלים למען העני כמבין את סבלות העני גם כי הוא היה במקום הזה.

בנו, שלמה, לא היה במקום הזה, אך זאת היתה בקשתו בתחילה: 

וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה: וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: מלכים.

אמר לי פעם בחור מוסלמי (מזרע ישמעאל/אברהם) מכפר קאסם שהם צמים ברמאדן גם כדי להרגיש את סבלות העני.

דִּרְשׁוּ יְהוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד:  זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו:  זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו:  הוּא יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו:  זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר: תהלים.

.

פרשת מעל בחרם.

וַיִּשְׁלַח֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ אֲנָשִׁ֜ים מִֽירִיח֗וֹ הָעַ֞י אֲשֶׁ֨ר עִםבֵּ֥ית אָ֙וֶן֙ מִקֶּ֣דֶם לְבֵֽיתאֵ֔ל וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ לֵאמֹ֔ר עֲל֖וּ וְרַגְּל֣וּ אֶתהָאָ֑רֶץ וַֽיַּעֲלוּ֙ הָאֲנָשִׁ֔ים וַֽיְרַגְּל֖וּ אֶתהָעָֽי: וַיָּשֻׁ֣בוּ אֶליְהוֹשֻׁ֗עַ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָיו֮ אַליַ֣עַל כָּלהָעָם֒ כְּאַלְפַּ֣יִם אִ֗ישׁ א֚וֹ כִּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֣ים אִ֔ישׁ יַעֲל֖וּ וְיַכּ֣וּ אֶתהָעָ֑י אַלתְּיַגַּעשָׁ֙מָּה֙ אֶתכָּלהָעָ֔ם כִּ֥י מְעַ֖ט הֵֽמָּהוַיַּעֲל֤וּ מִןהָעָם֙ שָׁ֔מָּה כִּשְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיָּנֻ֕סוּ לִפְנֵ֖י אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי: וַיַּכּ֨וּ מֵהֶ֜ם אַנְשֵׁ֣י הָעַ֗י כִּשְׁלֹשִׁ֤ים וְשִׁשָּׁה֙ אִ֔ישׁ וַֽיִּרְדְּפ֞וּם לִפְנֵ֤י הַשַּׁ֙עַר֙ עַדהַשְּׁבָרִ֔ים וַיַּכּ֖וּם בַּמּוֹרָ֑ד וַיִּמַּ֥ס לְבַבהָעָ֖ם וַיְהִ֥י לְמָֽיִם: מַ֖עַל בַּחֵ֑רֶם.

 

וַיָּשֻׁ֣בוּ אֶליְהוֹשֻׁ֗עַ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָיו֮ אַליַ֣עַל כָּלהָעָם֒ כְּאַלְפַּ֣יִם אִ֗ישׁ א֚וֹ כִּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֣ים אִ֔ישׁ יַעֲל֖וּ וְיַכּ֣וּ אֶתהָעָ֑י אַלתְּיַגַּעשָׁ֙מָּה֙ אֶתכָּלהָעָ֔ם כִּ֥י מְעַ֖ט הֵֽמָּה:

 

המרגלים הציעו ליהושע לא לשלוח כח גדול ללחום באנשי העי כי הם מעט אנשים ולמרות שאנשי העי היה כח קטן הוא הכה בצבא ישראל. בדיוק כמו שקרה הפוך שאנחנו ככח קטן הכנו בצבאות גדולים ועצומים.

 

וַיַּעֲל֤וּ מִןהָעָם֙ שָׁ֔מָּה כִּשְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיָּנֻ֕סוּ לִפְנֵ֖י אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי: וַיַּכּ֨וּ מֵהֶ֜ם אַנְשֵׁ֣י הָעַ֗י כִּשְׁלֹשִׁ֤ים וְשִׁשָּׁה֙ אִ֔ישׁ וַֽיִּרְדְּפ֞וּם לִפְנֵ֤י הַשַּׁ֙עַר֙ עַדהַשְּׁבָרִ֔ים וַיַּכּ֖וּם בַּמּוֹרָ֑ד וַיִּמַּ֥ס לְבַבהָעָ֖ם וַיְהִ֥י לְמָֽיִם: 

 

זה מלמד שאם בורא עולם לא איתנו אז גם כוחות קטני או נחשבים חלשים, יביסו אותנו.

וכך קרה במקרה המלחמה עם אנשי העי יען כי בורא עולם לא היה עמנו ככתוב בתחילת הפרשה:

 

וַיִּמְעֲל֧וּ בְנֵֽייִשְׂרָאֵ֛ל מַ֖עַל בַּחֵ֑רֶם וַיִּקַּ֡ח עָכָ֣ן בֶּןכַּרְמִי֩ בֶןזַבְדִּ֨י בֶןזֶ֜רַח לְמַטֵּ֤ה יְהוּדָה֙ מִןהַחֵ֔רֶם וַיִּֽחַראַ֥ף יְהוָ֖ה בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: מַ֖עַל בַּחֵ֑רֶם.

 

וַיִּֽחַראַ֥ף יְהוָ֖ה בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֲהָ֣הּאֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה לָ֠מָה הֵעֲבַ֨רְתָּ הַעֲבִ֜יר אֶתהָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶתהַיַּרְדֵּ֔ן לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָאֱמֹרִ֖י לְהַאֲבִידֵ֑נוּ וְלוּ֙ הוֹאַ֣לְנוּ וַנֵּ֔שֶׁב בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּֽן: בִּ֖י אֲדֹנָ֑י מָ֣ה אֹמַ֔ר אַ֠חֲרֵי אֲשֶׁ֨ר הָפַ֧ךְ יִשְׂרָאֵ֛ל עֹ֖רֶף לִפְנֵ֥י אֹיְבָֽיווְיִשְׁמְע֣וּ הַֽכְּנַעֲנִ֗י וְכֹל֙ יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְנָסַ֣בּוּ עָלֵ֔ינוּ וְהִכְרִ֥יתוּ אֶתשְׁמֵ֖נוּ מִןהָאָ֑רֶץ וּמַֽהתַּעֲשֵׂ֖ה לְשִׁמְךָ֥ הַגָּדֽוֹל: וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶליְהוֹשֻׁ֖עַ קֻ֣ם לָ֑ךְ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אַתָּ֖ה נֹפֵ֥ל עַלפָּנֶֽיךָחָטָא֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וְגַם֙ עָבְר֣וּ אֶתבְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אוֹתָ֑ם וְגַ֤ם לָֽקְחוּ֙ מִןהַחֵ֔רֶם וְגַ֤ם גָּֽנְבוּ֙ וְגַ֣ם כִּֽחֲשׁ֔וּ וְגַ֖ם שָׂ֥מוּ בִכְלֵיהֶֽם: וְלֹ֨א יֻכְל֜וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיהֶ֔ם עֹ֗רֶף יִפְנוּ֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כִּ֥י הָי֖וּ לְחֵ֑רֶם לֹ֤א אוֹסִיף֙ לִֽהְי֣וֹת עִמָּכֶ֔ם אִםלֹ֥א תַשְׁמִ֛ידוּ הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽם: מַ֖עַל בַּחֵ֑רֶם.

 

וְלֹ֨א יֻכְל֜וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיהֶ֔ם עֹ֗רֶף יִפְנוּ֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כִּ֥י הָי֖וּ לְחֵ֑רֶם לֹ֤א אוֹסִיף֙ לִֽהְי֣וֹת עִמָּכֶ֔ם אִםלֹ֥א תַשְׁמִ֛ידוּ הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽם:

 

זה בדיוק כמו שהמשטרה באם תהפוך לכסף את החרמת יבול של מגדלי גראס לא חוקיים  ויעשו השוטרים חלוקת שלל בינהם וזאת במקום להעביר את הפדיון לקופת האוצר ככתוב וכמצווה בספר יהושע- פרשת רחב:

 

וַיְהִי֙ בַּפַּ֣עַם הַשְּׁבִיעִ֔ית תָּקְע֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים בַּשּׁוֹפָר֑וֹת וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֤עַ אֶלהָעָם֙ הָרִ֔יעוּ כִּֽינָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם אֶתהָעִֽיר: וְהָיְתָ֨ה הָעִ֥יר חֵ֛רֶם הִ֥יא וְכָלאֲשֶׁרבָּ֖הּ לַֽיהוָ֑ה רַק֩ רָחָ֨ב הַזּוֹנָ֜ה תִּֽחְיֶ֗ה הִ֚יא וְכָלאֲשֶׁ֣ר אִתָּ֣הּ בַּבַּ֔יִת כִּ֣י הֶחְבְּאַ֔תָה אֶתהַמַּלְאָכִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שָׁלָֽחְנוּוְרַקאַתֶּם֙ שִׁמְר֣וּ מִןהַחֵ֔רֶם פֶּֽןתַּחֲרִ֖ימוּ וּלְקַחְתֶּ֣ם מִןהַחֵ֑רֶם וְשַׂמְתֶּ֞ם אֶתמַחֲנֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ לְחֵ֔רֶם וַעֲכַרְתֶּ֖ם אוֹתֽוֹ: וְכֹ֣ל כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב וּכְלֵ֤י נְחֹ֙שֶׁת֙ וּבַרְזֶ֔ל קֹ֥דֶשׁ ה֖וּא לַֽיהוָ֑ה אוֹצַ֥ר יְהוָ֖ה יָבֽוֹא: וַיָּ֣רַע הָעָ֔ם וַֽיִּתְקְע֖וּ בַּשֹּֽׁפָר֑וֹת וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ הָעָ֜ם אֶתק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֗ר וַיָּרִ֤יעוּ הָעָם֙ תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַתִּפֹּ֨ל הַֽחוֹמָ֜ה תַּחְתֶּ֗יהָ וַיַּ֨עַל הָעָ֤ם הָעִ֙ירָה֙ אִ֣ישׁ נֶגְדּ֔וֹ וַֽיִּלְכְּד֖וּ אֶתהָעִֽיר: וַֽיַּחֲרִ֙ימוּ֙ אֶתכָּלאֲשֶׁ֣ר בָּעִ֔יר מֵאִישׁ֙ וְעַדאִשָּׁ֔ה מִנַּ֖עַר וְעַדזָקֵ֑ן וְעַ֨ד שׁ֥וֹר וָשֶׂ֛ה וַחֲמ֖וֹר לְפִיחָֽרֶב: יְהוֹשֻׁ֣עַ- פרשת רָחָ֖ב.

 

רַקאַתֶּם֙ שִׁמְר֣וּ מִןהַחֵ֔רֶם פֶּֽןתַּחֲרִ֖ימוּ וּלְקַחְתֶּ֣ם מִןהַחֵ֑רֶם וְשַׂמְתֶּ֞ם אֶתמַחֲנֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ לְחֵ֔רֶם וַעֲכַרְתֶּ֖ם אוֹתֽוֹ: וְכֹ֣ל כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב וּכְלֵ֤י נְחֹ֙שֶׁת֙ וּבַרְזֶ֔ל קֹ֥דֶשׁ ה֖וּא לַֽיהוָ֑ה אוֹצַ֥ר יְהוָ֖ה יָבֽוֹא: 

 

*כמובן של להבדיל אלף הבדלות סוחרי גראס יהודים הם לא חוטאים שיש להמשיל אותם לאנשי כנען בחטאיהם, אך הדבר נכון לגבי כל החרמת שלל לא רק שלל מלחמה .

וְלֹ֨א יֻכְל֜וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיהֶ֔ם עֹ֗רֶף יִפְנוּ֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כִּ֥י הָי֖וּ לְחֵ֑רֶם לֹ֤א אוֹסִיף֙ לִֽהְי֣וֹת עִמָּכֶ֔ם אִםלֹ֥א תַשְׁמִ֛ידוּ הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽם קֻ֚ם קַדֵּ֣שׁ אֶתהָעָ֔ם וְאָמַרְתָּ֖ הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמָחָ֑ר כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל חֵ֤רֶם בְּקִרְבְּךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֣א תוּכַ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֶ֔יךָ עַדהֲסִירְכֶ֥ם הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽם: וְנִקְרַבְתֶּ֥ם בַּבֹּ֖קֶר לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וְהָיָ֡ה הַשֵּׁבֶט֩ אֲשֶׁריִלְכְּדֶ֨נּוּ יְהוָ֜ה יִקְרַ֣ב לַמִּשְׁפָּח֗וֹת וְהַמִּשְׁפָּחָ֞ה אֲשֶֽׁריִלְכְּדֶ֤נָּה יְהוָה֙ תִּקְרַ֣ב לַבָּתִּ֔ים וְהַבַּ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר יִלְכְּדֶ֣נּוּ יְהוָ֔ה יִקְרַ֖ב לַגְּבָרִֽים: וְהָיָה֙ הַנִּלְכָּ֣ד בַּחֵ֔רֶם יִשָּׂרֵ֣ף בָּאֵ֔שׁ אֹת֖וֹ וְאֶתכָּלאֲשֶׁרל֑וֹ כִּ֤י עָבַר֙ אֶתבְּרִ֣ית יְהוָ֔ה וְכִֽיעָשָׂ֥ה נְבָלָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל: וַיַּשְׁכֵּ֤ם יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיַּקְרֵ֥ב אֶתיִשְׂרָאֵ֖ל לִשְׁבָטָ֑יו וַיִּלָּכֵ֖ד שֵׁ֥בֶט יְהוּדָֽה: וַיַּקְרֵב֙ אֶתמִשְׁפַּ֣חַת יְהוּדָ֔ה וַיִּלְכֹּ֕ד אֵ֖ת מִשְׁפַּ֣חַת הַזַּרְחִ֑י וַיַּקְרֵ֞ב אֶתמִשְׁפַּ֤חַת הַזַּרְחִי֙ לַגְּבָרִ֔ים וַיִּלָּכֵ֖ד זַבְדִּֽי: וַיַּקְרֵ֥ב אֶתבֵּית֖וֹ לַגְּבָרִ֑ים וַיִּלָּכֵ֗ד עָכָ֞ן בֶּןכַּרְמִ֧י בֶןזַבְדִּ֛י בֶּןזֶ֖רַח לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה: וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶלעָכָ֗ן בְּנִי֙ שִֽׂיםנָ֣א כָב֗וֹד לַֽיהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וְתֶןל֣וֹ תוֹדָ֑ה וְהַגֶּדנָ֥א לִי֙ מֶ֣ה עָשִׂ֔יתָ אַלתְּכַחֵ֖ד מִמֶּֽנִּי: וַיַּ֧עַן עָכָ֛ן אֶתיְהוֹשֻׁ֖עַ וַיֹּאמַ֑ר אָמְנָ֗ה אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ לַֽיהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכָזֹ֥את וְכָזֹ֖את עָשִֽׂיתִי: (ואראהוָאֵ֣רֶא בַשָּׁלָ֡ל אַדֶּ֣רֶת שִׁנְעָר֩ אַחַ֨ת טוֹבָ֜ה וּמָאתַ֧יִם שְׁקָלִ֣ים כֶּ֗סֶף וּלְשׁ֨וֹן זָהָ֤ב אֶחָד֙ חֲמִשִּׁ֤ים שְׁקָלִים֙ מִשְׁקָל֔וֹ וָֽאֶחְמְדֵ֖ם וָֽאֶקָּחֵ֑ם וְהִנָּ֨ם טְמוּנִ֥ים בָּאָ֛רֶץ בְּת֥וֹךְ הָאָֽהֳלִ֖י וְהַכֶּ֥סֶף תַּחְתֶּֽיהָוַיִּשְׁלַ֤ח יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מַלְאָכִ֔ים וַיָּרֻ֖צוּ הָאֹ֑הֱלָה וְהִנֵּ֧ה טְמוּנָ֛ה בְּאָהֳל֖וֹ וְהַכֶּ֥סֶף תַּחְתֶּֽיהָוַיִּקָּחוּם֙ מִתּ֣וֹךְ הָאֹ֔הֶל וַיְבִאוּם֙ אֶליְהוֹשֻׁ֔עַ וְאֶ֖ל כָּלבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּצִּקֻ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽהוַיִּקַּ֣ח יְהוֹשֻׁ֣עַ אֶתעָכָ֣ן בֶּןזֶ֡רַח וְאֶתהַכֶּ֣סֶף וְאֶתהָאַדֶּ֣רֶת וְֽאֶתלְשׁ֣וֹן הַזָּהָ֡ב וְֽאֶתבָּנָ֡יו וְֽאֶתבְּנֹתָ֡יו וְאֶתשׁוֹרוֹ֩ וְאֶתחֲמֹר֨וֹ וְאֶתצֹאנ֤וֹ וְאֶֽתאָהֳלוֹ֙ וְאֶתכָּלאֲשֶׁרל֔וֹ וְכָליִשְׂרָאֵ֖ל עִמּ֑וֹ וַיַּעֲל֥וּ אֹתָ֖ם עֵ֥מֶק עָכֽוֹרוַיֹּ֤אמֶר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מֶ֣ה עֲכַרְתָּ֔נוּ יַעְכֳּרְךָ֥ יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּרְגְּמ֨וּ אֹת֤וֹ כָליִשְׂרָאֵל֙ אֶ֔בֶן וַיִּשְׂרְפ֤וּ אֹתָם֙ בָּאֵ֔שׁ וַיִּסְקְל֥וּ אֹתָ֖ם בָּאֲבָנִֽיםוַיָּקִ֨ימוּ עָלָ֜יו גַּלאֲבָנִ֣ים גָּד֗וֹל עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּ֥שָׁב יְהוָ֖ה מֵחֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ עַלכֵּ֠ן קָרָ֞א שֵׁ֣ם הַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ עֵ֣מֶק עָכ֔וֹר עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: מַ֖עַל בַּחֵ֑רֶם.

 

וְלֹ֨א יֻכְל֜וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיהֶ֔ם עֹ֗רֶף יִפְנוּ֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כִּ֥י הָי֖וּ לְחֵ֑רֶם לֹ֤א אוֹסִיף֙ לִֽהְי֣וֹת עִמָּכֶ֔ם אִםלֹ֥א תַשְׁמִ֛ידוּ הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽם קֻ֚ם קַדֵּ֣שׁ אֶתהָעָ֔ם וְאָמַרְתָּ֖ הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמָחָ֑ר כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל חֵ֤רֶם בְּקִרְבְּךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֣א תוּכַ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֶ֔יךָ עַדהֲסִירְכֶ֥ם הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽם:

 

החטא:

וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶלעָכָ֗ן בְּנִי֙ שִֽׂיםנָ֣א כָב֗וֹד לַֽיהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וְתֶןל֣וֹ תוֹדָ֑ה וְהַגֶּדנָ֥א לִי֙ מֶ֣ה עָשִׂ֔יתָ אַלתְּכַחֵ֖ד מִמֶּֽנִּי: וַיַּ֧עַן עָכָ֛ן אֶתיְהוֹשֻׁ֖עַ וַיֹּאמַ֑ר אָמְנָ֗ה אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ לַֽיהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכָזֹ֥את וְכָזֹ֖את עָשִֽׂיתִי:

 

הדין:

וַיִּשְׁלַ֤ח יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מַלְאָכִ֔ים וַיָּרֻ֖צוּ הָאֹ֑הֱלָה וְהִנֵּ֧ה טְמוּנָ֛ה בְּאָהֳל֖וֹ וְהַכֶּ֥סֶף תַּחְתֶּֽיהָוַיִּקָּחוּם֙ מִתּ֣וֹךְ הָאֹ֔הֶל וַיְבִאוּם֙ אֶליְהוֹשֻׁ֔עַ וְאֶ֖ל כָּלבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּצִּקֻ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽהוַיִּקַּ֣ח יְהוֹשֻׁ֣עַ אֶתעָכָ֣ן בֶּןזֶ֡רַח וְאֶתהַכֶּ֣סֶף וְאֶתהָאַדֶּ֣רֶת וְֽאֶתלְשׁ֣וֹן הַזָּהָ֡ב וְֽאֶתבָּנָ֡יו וְֽאֶתבְּנֹתָ֡יו וְאֶתשׁוֹרוֹ֩ וְאֶתחֲמֹר֨וֹ וְאֶתצֹאנ֤וֹ וְאֶֽתאָהֳלוֹ֙ וְאֶתכָּלאֲשֶׁרל֔וֹ וְכָליִשְׂרָאֵ֖ל עִמּ֑וֹ וַיַּעֲל֥וּ אֹתָ֖ם עֵ֥מֶק עָכֽוֹרוַיֹּ֤אמֶר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מֶ֣ה עֲכַרְתָּ֔נוּ יַעְכֳּרְךָ֥ יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּרְגְּמ֨וּ אֹת֤וֹ כָליִשְׂרָאֵל֙ אֶ֔בֶן וַיִּשְׂרְפ֤וּ אֹתָם֙ בָּאֵ֔שׁ וַיִּסְקְל֥וּ אֹתָ֖ם בָּאֲבָנִֽים:

 

תחשבו על הדין של עכן  מהמקום שהמעל שלו הביא לאסון לישראל:

וַיַּעֲל֤וּ מִןהָעָם֙ שָׁ֔מָּה כִּשְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיָּנֻ֕סוּ לִפְנֵ֖י אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי: וַיַּכּ֨וּ מֵהֶ֜ם אַנְשֵׁ֣י הָעַ֗י כִּשְׁלֹשִׁ֤ים וְשִׁשָּׁה֙ אִ֔ישׁ וַֽיִּרְדְּפ֞וּם לִפְנֵ֤י הַשַּׁ֙עַר֙ עַדהַשְּׁבָרִ֔ים וַיַּכּ֖וּם בַּמּוֹרָ֑ד וַיִּמַּ֥ס לְבַבהָעָ֖ם וַיְהִ֥י לְמָֽיִם: מַ֖עַל בַּחֵ֑רֶם.

 

וַיִּמַּ֥ס לְבַבהָעָ֖ם וַיְהִ֥י לְמָֽיִם:

.

לֹֽאהָיְתָ֣ה עִ֗יר אֲשֶׁ֤ר הִשְׁלִ֙ימָה֙ אֶלבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלְתִּ֥י הַחִוִּ֖י יֹשְׁבֵ֣י גִבְע֑וֹן אֶתהַכֹּ֖ל לָקְח֥וּ בַמִּלְחָמָֽה כִּ֣י מֵאֵ֣ת יְהוָ֣ה הָיְתָ֡ה לְחַזֵּ֣ק אֶתלִבָּם֩ לִקְרַ֨את הַמִּלְחָמָ֤ה אֶתיִשְׂרָאֵל֙ לְמַ֣עַן הַֽחֲרִימָ֔ם לְבִלְתִּ֥י הֱיוֹתלָהֶ֖ם תְּחִנָּ֑ה כִּ֚י לְמַ֣עַן הַשְׁמִידָ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶתמֹשֶֽׁה וַיָּבֹ֨א יְהוֹשֻׁ֜עַ בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא וַיַּכְרֵ֤ת אֶתהָֽעֲנָקִים֙ מִןהָהָ֤ר מִןחֶבְרוֹן֙ מִןדְּבִ֣ר מִןעֲנָ֔ב וּמִכֹּל֙ הַ֣ר יְהוּדָ֔ה וּמִכֹּ֖ל הַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל עִםעָרֵיהֶ֖ם הֶחֱרִימָ֥ם יְהוֹשֻֽׁעַ לֹֽאנוֹתַ֣ר עֲנָקִ֔ים בְּאֶ֖רֶץ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֗ק בְּעַזָּ֛ה בְּגַ֥ת וּבְאַשְׁדּ֖וֹד נִשְׁאָֽרוּוַיִּקַּ֨ח יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶתכָּלהָאָ֗רֶץ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֣ר יְהוָה֮ אֶלמֹשֶׁה֒ וַיִּתְּנָהּ֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ לְנַחֲלָ֧ה לְיִשְׂרָאֵ֛ל כְּמַחְלְקֹתָ֖ם לְשִׁבְטֵיהֶ֑ם וְהָאָ֥רֶץ שָׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה: עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה.

וְהָאָ֥רֶץ שָׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה

די מעניין לחשוב על התחבולה שעשו אנשי גבעון לעשות שלום עם ישראל, כי אנחנו מכירים בתחבולות תעשה לך מלחמה ואנשי גבעון בתחבולות עשו להם שלום.

וַיְהִ֣י כִשְׁמֹ֣עַ כָּֽלהַמְּלָכִ֡ים אֲשֶׁר֩ בְּעֵ֨בֶר הַיַּרְדֵּ֜ן בָּהָ֣ר וּבַשְּׁפֵלָ֗ה וּבְכֹל֙ ח֚וֹף הַיָּ֣ם הַגָּד֔וֹל אֶלמ֖וּל הַלְּבָנ֑וֹן הַֽחִתִּי֙ וְהָ֣אֱמֹרִ֔י הַֽכְּנַעֲנִי֙ הַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽיוַיִּֽתְקַבְּצ֣וּ יַחְדָּ֔ו לְהִלָּחֵ֥ם עִםיְהוֹשֻׁ֖עַ וְעִםיִשְׂרָאֵ֑ל פֶּ֖ה אֶחָֽדוְיֹשְׁבֵ֨י גִבְע֜וֹן שָׁמְע֗וּ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה יְהוֹשֻׁ֛עַ לִֽירִיח֖וֹ וְלָעָֽיוַיַּעֲשׂ֤וּ גַםהֵ֙מָּה֙ בְּעָרְמָ֔ה וַיֵּלְכ֖וּ וַיִּצְטַיָּ֑רוּ וַיִּקְח֞וּ שַׂקִּ֤ים בָּלִים֙ לַחֲמ֣וֹרֵיהֶ֔ם וְנֹאד֥וֹת יַ֙יִן֙ בָּלִ֔ים וּמְבֻקָּעִ֖ים וּמְצֹרָרִֽיםוּנְעָל֨וֹת בָּל֤וֹת וּמְטֻלָּאוֹת֙ בְּרַגְלֵיהֶ֔ם וּשְׂלָמ֥וֹת בָּל֖וֹת עֲלֵיהֶ֑ם וְכֹל֙ לֶ֣חֶם צֵידָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה נִקֻּדִֽים: וַיֵּלְכ֧וּ אֶליְהוֹשֻׁ֛עַ אֶלהַֽמַּחֲנֶ֖ה הַגִּלְגָּ֑ל וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו וְאֶלאִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל מֵאֶ֤רֶץ רְחוֹקָה֙ בָּ֔אנוּ וְעַתָּ֖ה כִּרְתוּלָ֥נוּ בְרִֽית: עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה

ושוב:

אחרי שבני יוסף לקחו חלקם ואחרי שבני יהודה לקחו חלקם האיץ יהושע בשבעת השבטים הנותרים לדרוש את חלקם, וללכת לארץ לכתוב אותה, כמו לעשות מה שקוראים לו מפה, למפות את הארץ ולחלק בינהם גורל לכל שבט , ולא דרש זאת מהלויים:

קָּ֨הֲל֜וּ כָּלעֲדַ֤ת בְּנֵֽייִשְׂרָאֵל֙ שִׁלֹ֔ה וַיַּשְׁכִּ֥ינוּ שָׁ֖ם אֶתאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָאָ֥רֶץ נִכְבְּשָׁ֖ה לִפְנֵיהֶֽםוַיִּוָּֽתְרוּ֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר לֹֽאחָלְק֖וּ אֶתנַֽחֲלָתָ֑ם שִׁבְעָ֖ה שְׁבָטִֽים: וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶלבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַדאָ֙נָה֙ אַתֶּ֣ם מִתְרַפִּ֔ים לָבוֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶתהָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָכֶ֔ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבֽוֹתֵיכֶֽםהָב֥וּ לָכֶ֛ם שְׁלֹשָׁ֥ה אֲנָשִׁ֖ים לַשָּׁ֑בֶט וְאֶשְׁלָחֵ֗ם וְיָקֻ֜מוּ וְיִֽתְהַלְּכ֥וּ בָאָ֛רֶץ וְיִכְתְּב֥וּ אוֹתָ֛הּ לְפִ֥י נַֽחֲלָתָ֖ם וְיָבֹ֥אוּ אֵלָֽי:וְהִֽתְחַלְּק֥וּ אֹתָ֖הּ לְשִׁבְעָ֣ה חֲלָקִ֑ים יְהוּדָ֞ה יַעֲמֹ֤ד עַלגְּבוּלוֹ֙ מִנֶּ֔גֶב וּבֵ֥ית יוֹסֵ֛ף יַעַמְד֥וּ עַלגְּבוּלָ֖ם מִצָּפֽוֹןוְאַתֶּ֞ם תִּכְתְּב֤וּ אֶתהָאָ֙רֶץ֙ שִׁבְעָ֣ה חֲלָקִ֔ים וַֽהֲבֵאתֶ֥ם אֵלַ֖י הֵ֑נָּה וְיָרִ֨יתִי לָכֶ֤ם גּוֹרָל֙ פֹּ֔ה לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ: כִּ֠י אֵֽיןחֵ֤לֶק לַלְוִיִּם֙ בְּקִרְבְּכֶ֔ם כִּֽיכְהֻנַּ֥ת יְהוָ֖ה נַחֲלָת֑וֹ וְגָ֡ד וּרְאוּבֵ֡ן וַחֲצִי֩ שֵׁ֨בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֜ה לָקְח֣וּ נַחֲלָתָ֗ם מֵעֵ֤בֶר לַיַּרְדֵּן֙ מִזְרָ֔חָה אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָהֶ֔ם מֹשֶׁ֖ה עֶ֥בֶד יְהוָֽהוַיָּקֻ֥מוּ הָאֲנָשִׁ֖ים וַיֵּלֵ֑כוּ וַיְצַ֣ו יְהוֹשֻׁ֡עַ אֶתהַהֹלְכִים֩ לִכְתֹּ֨ב אֶתהָאָ֜רֶץ לֵאמֹ֗ר לְ֠כוּ וְהִתְהַלְּכ֨וּ בָאָ֜רֶץ וְכִתְב֤וּ אוֹתָהּ֙ וְשׁ֣וּבוּ אֵלַ֔י וּ֠פֹה אַשְׁלִ֨יךְ לָכֶ֥ם גּוֹרָ֛ל לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה בְּשִׁלֹֽה: הָאָ֖רֶץ הַנִּשְׁאָ֑רֶת.

 כִּ֠י אֵֽיןחֵ֤לֶק לַלְוִיִּם֙ בְּקִרְבְּכֶ֔ם כִּֽיכְהֻנַּ֥ת יְהוָ֖ה נַחֲלָת֑וֹ

כשקוראים הלאה בפרשה הזאת יש חלק גדול מהפרשה שהוא לעצמו כמו מפה. לאנשים שהכירו את הארץ על שמות הישובים וחבלי הארץ שלה , תאור החלוקה בכתב הוא תאור שהם יכלו להבין ולדעת במדויק את גבולות הארץ ואת החלוקה בתוכה.

יְהוֹשֻׁ֣עַ- פרשת הָאָ֖רֶץ הַנִּשְׁאָ֑רֶת.

ולישראל יאמר- פרשת בלק ופנחס-לימודי תורה- תוכנית לימוד- לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה עצמאות.

לֹֽא-הִבִּ֥יט אָ֨וֶן֙ בְּיַֽעֲקֹ֔ב וְלֹֽא-רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֤ה אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ: אֵ֖ל מֽוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתֽוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽוֹ: כִּ֤י לֹא-נַ֨חַשׁ֙ בְּיַֽעֲקֹ֔ב וְלֹא-קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵֽאָמֵ֤ר לְיַֽעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה-פָּ֖עַל אֵֽל: פרשת בלק ופִּֽינְחָ֨ס.

וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה-פָּ֖עַל אֵֽל:

ועל כן-

לֹא-נַ֨חַשׁ֙ בְּיַֽעֲקֹ֔ב וְלֹא-קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל 

פרשת ואלה שמות היא פרשה של לפני המכות הגדולות שקיבל פרעה. הלב של פרעה הוקשח לקבל את דבר הבורא לשחרר את ישראל נקבע מראש, כמו שנקבע מראש קריעת מלכותו של שלמה מיד בנו שהונח לו לעשות את החטא יביא את הסיבה לקרוע את מלכותו של שלמה מיד בנו.

מלכים- ספר ראשון- מלכות רחבעם וירבעם- פרשת כִּֽי–הָיְתָ֤ה סִבָּה֙ מֵעִ֣ם יְהוָ֔ה- לימודי שנת שבעים ושתים..

יְהוָה בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ יְהוָה בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם: תהלים.

שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם הַקְשִׁיבִי אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וִיהִי אֲדֹנָי יְהוִה בָּכֶם לְעֵד אֲדֹנָי מֵהֵיכַל קָדְשׁוֹ: מיכה.

עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם: תהלים.

בלעם היה משיח עם בורא עולם- פרשת בלק ופנחס-לימודי תורה- תוכנית לימוד- לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה עצמאות.

בלעם שאינו מישראל גם הוא מבורך- אדות בלעם כפי שידע בלק:

אֵ֤ת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ֙ מְבֹרָ֔ךְ וַֽאֲשֶׁ֥ר תָּאֹ֖ר יוּאָֽר:

כמו עם ישראל:

וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל-בִּלְעָ֔ם לֹ֥א תֵלֵ֖ךְ עִמָּהֶ֑ם לֹ֤א תָאֹר֙ אֶת-הָעָ֔ם כִּ֥י בָר֖וּךְ הֽוּא:

וכמו שנאמר לאברהם:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:  וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:  וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה: בראשית.

על כל מה שמובן מכך על איך אנחנו רואים את הגויים יש גויים ויש גויים. ויש גם גויים שהם לא בכורים אך מבורכים.

ובלעם גם משיח עם בורא עולם.

ומתוך המקום הזה לראות את הגויים, כמו כורש המלך הפרסי שבורא עולם העיר אותו לעזור לישראל.

וזה פָּרַס, חבר ותיק מאוד של ישראל:

וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר יְהוָה מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר יְהוָה אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה: מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם: עזרא.

המים אשר מעל השמים.

הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם: תהלים.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם:וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן:וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי: בראשית.

וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם: –

הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ

הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ

מבחינת יכולת האדם לנשום, חוסר יכולת האדם לנשום בחלל החיצון ובעומק מים בים , אין הבדל.

אך מבחינת תכונות חומר, יש הבדל.

מבחינת לחיות בירח זה כמו שתקים עיר תת ימית בירח.

במחשבה הראשונה, אתה תגיד שהמים מעל השמים הם העננים.

העננים הם האד שעלה מן הארץ. המים שמעל השמים היו לפני האד שעלה מן הארץ.

וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהֹוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה: וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה: בראשית.

על אותו משל שהאור היה לפני בריאת השמש.

פרשת הפיקודים- פיקודי זכרים- לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

שימו לב שיש הבדל בין פיקודי כהנים ולויאים מבחינת השנים. כהן מתפקד מגיל שלושים ועד חמישים לעבודת הלוי והכהן. אצל כלל ישראל מבן עשרים שנה ומעלה.

שימו לב שאין פיקודי נשים גם לא כיוצאות צבא ומשכך לא משרתות בצבא וגם לאחר גיל עשרים הן לא בפיקודים, על כל מה שמשתמע מכך.

כיווני מחשבה:

וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל יוֹאָב וְאֶל שָׂרֵי הָעָם לְכוּ סִפְרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן וְהָבִיאוּ אֵלַי וְאֵדְעָה אֶת מִסְפָּרָם: וַיֹּאמֶר יוֹאָב יוֹסֵף יְהוָה עַל עַמּוֹ כָּהֵם מֵאָה פְעָמִים הֲלֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֻּלָּם לַאדֹנִי לַעֲבָדִים לָמָּה יְבַקֵּשׁ זֹאת אֲדֹנִי לָמָּה יִהְיֶה לְאַשְׁמָה לְיִשְׂרָאֵל: דברי הימים.

וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל דָּוִיד וַיְהִי כָל יִשְׂרָאֵל אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב: וְלֵוִי וּבִנְיָמִן לֹא פָקַד בְּתוֹכָם כִּי נִתְעַב דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב: וַיֵּרַע בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים עַל הַדָּבָר הַזֶּה וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל: דברי הימים.

וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל-הַפְּקֻדִ֔ים שֵׁשׁ-מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֑ים וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַֽחֲמִשִּֽׁים:  וְהַלְוִיִּ֖ם לְמַטֵּ֣ה אֲבֹתָ֑ם לֹ֥א הָתְפָּֽקְד֖וּ בְּתוֹכָֽם: פרשת הַפְּקֻדִ֡ים– במדבר.

פרשת בהר סיני- תבואה לשלוש שנים- לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וְכִ֣י תֹֽאמְר֔וּ מַה-נֹּאכַ֖ל בַּשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֑ת הֵ֚ן לֹ֣א נִזְרָ֔ע וְלֹ֥א נֶֽאֱסֹ֖ף אֶת-תְּבֽוּאָתֵֽנוּ: וְצִוִּ֤יתִי אֶת-בִּרְכָתִי֙ לָכֶ֔ם בַּשָּׁנָ֖ה הַשִּׁשִּׁ֑ית וְעָשָׂת֙ אֶת-הַתְּבוּאָ֔ה לִשְׁלֹ֖שׁ הַשָּׁנִֽים: וּזְרַעְתֶּ֗ם אֵ֚ת הַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁמִינִ֔ת וַֽאֲכַלְתֶּ֖ם מִן-הַתְּבוּאָ֣ה יָשָׁ֑ן עַ֣ד | הַשָּׁנָ֣ה הַתְּשִׁיעִ֗ת עַד-בּוֹא֙ תְּב֣וּאָתָ֔הּ תֹּֽאכְל֖וּ יָשָֽׁן:  פרשת בְּהַר סִינַי.

וַֽאֲכַלְתֶּ֖ם מִן-הַתְּבוּאָ֣ה יָשָׁ֑ן עַ֣ד | הַשָּׁנָ֣ה הַתְּשִׁיעִ֗ת

מעניין איך הם איחסנו את הסחורה, איך בימי קדם שמרו על טריות התבואות למשך שנתיים.

הסתר פנים מבניו בנותיו.

וַיַּרְא יְהֹוָה וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו:  וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם: דברים.

הרבה מכם שמעתם את האימרה- הסתר פנים. שאנו נמצאים בעת שבורא עולם מסתיר פניו מעמנו.

אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם

זה כמו שאתה שם קבוצת בני אדם באי בודד ומבודד ומניח להם שם לחיות מבודדים מהעולם ולא מתערב עד נקודת זמן מסויימת. ולהם אין יכולת לראות אותך או לדבר איתך . והם צריכים להסתדר לבד.

ככה עם ישראל בעת של הסתר פנים.

יגידו בעת הזאת הרבה אנשים שבסך הכל עם ישראל סתדר לא רע בעת הזאת.

בזמן הזה בעת הזאת נראה שאיכשהו יותר בטוח לישראל.

ככה גם היה נראה לפני השואה בארופה.

בעת  הזאת של הסתר הפנים. עת הסתר הפנים של בורא עולם מעמנו נמשכת כבר הרבה שנים. מבחינת עת הסתר הפנים אז העת הזאת היא אותה עת של גלות ספרד שלפני האינקוויזיציא היה יחסית בסדר לעם ישראל בעת ההיא של הסתר הפני שעודה נמשכת.

מבחינת הסתר הפנים אנחנו באותה עת של גלות ספרד ובאותה עת של השואה והעת הזאת נמשכת. ואין נביא עמנו שיודע עד מה..

דרך הזמן- לימודי תורה על הדרך- חודש חמישי שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ: בראשית.

תראה, בשיר הם אומרים הבוקר בא אז תגיד תודה.

ומה אני אומרת.

אני אומרת הבוקר תמיד יגיע, גם אחרי שתלך מהעולם הזה, למחרת לכתך הבוקר יגיע.

תחשוב על העת, על הבוקר כדבר ניצב בדרך, והזמן הוא הדרך ואתה הולך בדרך, נע בזמן במעגליות, ואתה הולך בזמן ומגיע לבוקר וממשיך ללכת בזמן ומגיע לצהרים וככה אתה הולך בזמן בלי הפסקה עד שאתה שובת. עד שאתה מת.

וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב: תהלים.

לשון רבים, לשון יחיד.וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: בראשית.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ

נַעֲשֶׂה

בְּצַלְמֵנוּ

כִּדְמוּתֵנוּ

לשון רבים.

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים

לשון יחיד.

יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם: תהלים.

יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו

בְּעֹשָׂיו

לשון רבים.

בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם:

בְמַלְכָּם:

לשון יחיד.

ברא-יצר-ויבן.

וּמָ֣ה הָ֠אָ֠רֶץ הַשְּׁמֵנָ֨ה הִ֜וא אִם-רָזָ֗ה הֲיֵֽשׁ-בָּ֥הּ עֵץ֙ אִם-אַ֔יִן וְהִ֨תְחַזַּקְתֶּ֔ם וּלְקַחְתֶּ֖ם מִפְּרִ֣י הָאָ֑רֶץ וְהַ֨יָּמִ֔ים יְמֵ֖י בִּכּוּרֵ֥י עֲנָבִֽים: פרשת מִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה- שְׁלַח-לְךָ֣.

וְהַ֨יָּמִ֔ים יְמֵ֖י בִּכּוּרֵ֥י עֲנָבִֽים:

צריך לבדוק את המועד המדויק.

זאת לא עת בציר, זאת עת בכורים.

פרשת מִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה- שְׁלַח-לְךָ֣- במקרה ו.. הימה ולא קדמה ולא תימנה גם לגר- לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד יְהוָה: איכה.

וְנִסְלַ֗ח לְכָל-עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֑ם כִּ֥י לְכָל-הָעָ֖ם בִּשְׁגָגָֽה:

ואני אומרת לעבאס שאם יקרה משהו, יהודים ומוסלמים באותה הסירה מערבה ולא קדמה.. תהיה קול תרועה הימה גם לגר.

פרשת מִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה- שְׁלַח-לְךָ֣- דיבת הארץ זאת לא דיבת הממשל- לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו: וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן אֶפְרָתִים מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי מוֹאָב וַיִּהְיוּ שָׁם: רות.

וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים

בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה: ספר שופטים.

וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת-הָעָ֖ם אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַֽעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי-יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ: וְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר-עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַֽעֲל֣וֹת אֶל-הָעָ֑ם כִּֽי-חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ:  וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יֽוֹשְׁבֶ֨יהָ֙ הִ֔וא וְכָל-הָעָ֛ם אֲשֶׁר-רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת: וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת-הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן-הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֨ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵֽינֵיהֶֽם: פרשת מִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה- שְׁלַח-לְךָ֣.

בעת שאין מלך בארץ, ובורא עולם מסתיר פניו מעמנו והמלך אינו מלך שנמשח על ידי נביא הבורא לא ניתן להחיל משפט הוצאת דיבת הארץ כמשפט הזה:

בְּמִסְפַּ֨ר הַיָּמִ֜ים אֲשֶׁר-תַּרְתֶּ֣ם אֶת-הָאָ֘רֶץ֘ אַרְבָּעִ֣ים יוֹם֒ יוֹם לַשָּׁנָ֞ה יוֹם לַשָּׁנָ֗ה תִּשְׂאוּ֙ אֶת-עֲוֹנֹ֣תֵיכֶ֔ם אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וִֽידַעְתֶּ֖ם אֶת-תְּנֽוּאָתִֽי: אֲנִ֣י יְהֹוָה֘ דִּבַּ֒רְתִּי֒ אִם-לֹ֣א | זֹ֣את אֶֽעֱשֶׂ֗ה לְכָל-הָֽעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את הַנּֽוֹעָדִ֖ים עָלָ֑י בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּ֛ה יִתַּ֖מּוּ וְשָׁ֥ם יָמֻֽתוּ: וְהָ֣אֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר-שָׁלַ֥ח מֹשֶׁ֖ה לָת֣וּר אֶת-הָאָ֑רֶץ וַיָּשֻׁ֗בוּ (וילונו) וַיַּלִּ֤ינוּ עָלָיו֙ אֶת-כָּל-הָ֣עֵדָ֔ה לְהוֹצִ֥יא דִבָּ֖ה עַל-הָאָֽרֶץ: וַיָּמֻ֨תוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים מֽוֹצִאֵ֥י דִבַּת-הָאָ֖רֶץ רָעָ֑ה בַּמַּגֵּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה: פרשת מִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה- שְׁלַח-לְךָ֣.

מֽוֹצִאֵ֥י דִבַּת-הָאָ֖רֶץ רָעָ֑ה

פרשת מִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה- שְׁלַח-לְךָ֣- קריאת כיוון- לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

כלי כרוז:

וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת-הַֽמַּחֲנֽוֹת:

שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף

המחצרצים:

וּבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת וְהָי֥וּ לָכֶ֛ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם:

קריאה לפני מסע:

וְתָֽקְע֖וּ בָּהֵ֑ן וְנֽוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֨יךָ֙ כָּל-הָ֣עֵדָ֔ה אֶל-פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:

תקיעה אחת לנשיאים.

וְאִם-בְּאַחַ֖ת יִתְקָ֑עוּ וְנֽוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֨יךָ֙ הַנְּשִׂיאִ֔ים רָאשֵׁ֖י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

תקיעת תרועה לתחילת מסע לכיוון מזרח:

וּתְקַעְתֶּ֖ם תְּרוּעָ֑ה ראשונה וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַֽחֹנִ֖ים קֵֽדְמָה:

תרועה שנית לכיוון תימנה- ימינה מכיוון מזרח, משמע- כיוון דרום מזרח:

וּתְקַעְתֶּ֤ם תְּרוּעָה֙ שֵׁנִ֔ית וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַֽחֹנִ֖ים תֵּימָ֑נָה תְּרוּעָ֥ה יִתְקְע֖וּ לְמַסְעֵיהֶֽם:

ואם צריך להקהיל את המחנות- תקיעה וא תרועה:

וּבְהַקְהִ֖יל אֶת-הַקָּהָ֑ל תִּתְקְע֖וּ וְלֹ֥א תָרִֽיעוּ:

בעת מסעות העם יש סימנים שלא במילים להניע את העם שזה כמו עוד שפה שרק העם יודע וככה אפשר לכוון את העם בדרך מסודרות וידועה לעם כדבר הבורא,

וּבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת וְהָי֥וּ לָכֶ֛ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם: וְכִֽי-תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל-הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹֽתֶ֖ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֑ת וְנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנֽוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹֽיְבֵיכֶֽם:

וְנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנֽוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹֽיְבֵיכֶֽם:

זאת אומרת שהתרועה היא קריאת כיוון וגם קריאה לבורא להושיע אותנו.

הדבר מזכיר גם זכרון המשוררים לעת צרה כשעם ישראל חוטא ומוחל עליו דין:

פרשת מופת- הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה וַֽאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר.

וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֤ח הָעֵז֙ אֶֽת־מִקְנְךָ֔ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְךָ֖ בַּשָּׂדֶ֑ה כָּל־הָֽאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה אֲשֶֽׁר־יִמָּצֵ֣א בַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יֵֽאָסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וְיָרַ֧ד עֲלֵהֶ֛ם הַבָּרָ֖ד וָמֵֽתוּ׃ הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים׃ וַֽאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃ פרשת מוֹפֵ֑ת.

זה:

הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים׃

וזה:

וַֽאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃

וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה, בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמֶר, מִי לַיהוָה אֵלָי; וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו, כָּל-בְּנֵי לֵוִי. שמות.

פרשת מופת- עמידה בפרץ.

וַיְמַהֵ֣ר פַּרְעֹ֔ה לִקְרֹ֖א לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר חָטָ֛אתִי לַֽיהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם׃ וְעַתָּ֗ה שָׂ֣א נָ֤א חַטָּאתִי֙ אַ֣ךְ הַפַּ֔עַם וְהַעְתִּ֖ירוּ לַֽיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם וְיָסֵר֙ מֵֽעָלַ֔י רַ֖ק אֶת־הַמָּ֥וֶת הַזֶּֽה׃ וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל־יְהוָֽה׃ 

וַיַּֽהֲפֹ֨ךְ יְהוָ֤ה רֽוּחַ־יָם֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד וַיִּשָּׂא֙ אֶת־הָ֣אַרְבֶּ֔ה וַיִּתְקָעֵ֖הוּ יָ֣מָּה סּ֑וּף לֹ֤א נִשְׁאַר֙ אַרְבֶּ֣ה אֶחָ֔ד בְּכֹ֖ל גְּב֥וּל מִצְרָֽיִם׃ וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ פרשת מוֹפֵ֑ת.

גם אחרי מכה זאת וגם עם קודמותיה, פרעה ביקש ממשה שיעתור לבורא עולם שיקל עליו ומשה עשה זאת והעתירה התקבלה.

בהמשך משה עשה אותו הדבר עם ישראל שחטאו, כפי שהסביר דוד:

יַעֲשׂוּ-עֵגֶל בְּחֹרֵב;    וַיִּשְׁתַּחֲווּ, לְמַסֵּכָה.
וַיָּמִירוּ אֶת-כְּבוֹדָם;    בְּתַבְנִית שׁוֹר, אֹכֵל עֵשֶׂב.
שָׁכְחוּ, אֵל מוֹשִׁיעָם–    עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם.
נִפְלָאוֹת, בְּאֶרֶץ חָם;    נוֹרָאוֹת, עַל-יַם-סוּף.
וַיֹּאמֶר,    לְהַשְׁמִידָם:
לוּלֵי, מֹשֶׁה בְחִירוֹ–    עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו;
לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ,    מֵהַשְׁחִית: תהלים.

משה עמד בפרץ למען ישראל, היו עתות שלא היה מי שיעמוד בפרץ:

וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר-גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי, בְּעַד הָאָרֶץ–לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ; וְלֹא, מָצָאתִי: ישעיהו.

פרשת ויקהל- חטאי אבות למידה לבנים- לימודי תורה- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּֽאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם ׀ עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה ׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֨נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ׃ פרשת וַיַּקְהֵ֣ל.

צריך לחשוב על הדבר בכוונה כיוונים.

עם ישראל בעת שהטיל ספק במשה, היה עם שמשה השליח הוביל ורעה אותו לצאת מכור הברזל במוראות ונפלאות גדולים, כולל קריעת ים סוף ובמקום הזה העם הטיל ספק במשה שהיה השליח להעלותם מארץ מצרים.

לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ׃

וזה המקום שהיו בו אבותנו שלנו והדבר כתוב בתורתנו שאבותנו העבירו לנו. זאת אומרת שאבותנו היו נכונים להעביר לנו למרות שתורתנו לא מציגה אותם באור לא מחמיא כמו שאומרים.

ככתוב בתהלים:

מַשְׂכִּיל לְאָסָף הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי: אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם: אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ: לֹא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם לְדוֹר אַחֲרוֹן מְסַפְּרִים תְּהִלּוֹת יְהוָה וֶעֱזוּזוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם: לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם: וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי אֵל וּמִצְוֹתָיו יִנְצֹרוּ:  וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת אֵל רוּחוֹ: תהלים.תהלים.

זאת תורה שמלמדת גם מה לא לעשות ובדרך שהיא מלמדת היא גם על ידי הצגת חיטאי אבות והלקח הנמשל הנלמד מסיפורי חטאיהם של אבותנו.

ככתוב:

חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהוָה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה:  עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ: תהלים.

פרשת ויקהל- עליה שנית- לימודי תורה בשנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

פרשת ויקהל- בינה למעשה- לימודי תורה בשנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וְעָשָׂה֩ בְצַלְאֵ֨ל וְאָֽהֳלִיאָ֜ב וְכֹ֣ל ׀ אִ֣ישׁ חֲכַם־לֵ֗ב אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְהוָ֜ה חָכְמָ֤ה וּתְבוּנָה֙ בָּהֵ֔מָּה לָדַ֣עַת לַֽעֲשֹׂ֔ת אֶֽת־כָּל־מְלֶ֖אכֶת עֲבֹדַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה יְהוָֽה׃ פרשת וַיַּקְהֵ֣ל.

נָתַ֨ן יְהוָ֜ה חָכְמָ֤ה וּתְבוּנָה֙ בָּהֵ֔מָּה לָדַ֣עַת לַֽעֲשֹׂ֔ת

חלוקת המשפט לשנים:

חָכְמָ֤ה וּתְבוּנָה֙ בָּהֵ֔מָּה

בָּהֵ֔מָּה לָדַ֣עַת לַֽעֲשֹׂ֔ת

פרשת ויקהל- שישה קנים ושבעה נרות – לימודי תורה בשנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַמְּנֹרָ֖ה זָהָ֣ב טָה֑וֹר מִקְשָׁ֞ה עָשָׂ֤ה אֶת־הַמְּנֹרָה֙ יְרֵכָ֣הּ וְקָנָ֔הּ גְּבִיעֶ֛יהָ כַּפְתֹּרֶ֥יהָ וּפְרָחֶ֖יהָ מִמֶּ֥נָּה הָיֽוּ׃ וְשִׁשָּׁ֣ה קָנִ֔ים יֹֽצְאִ֖ים מִצִּדֶּ֑יהָ שְׁלֹשָׁ֣ה ׀ קְנֵ֣י מְנֹרָ֗ה מִצִּדָּהּ֙ הָֽאֶחָ֔ד וּשְׁלֹשָׁה֙ קְנֵ֣י מְנֹרָ֔ה מִצִּדָּ֖הּ הַשֵּׁנִֽי׃ שְׁלֹשָׁ֣ה גְ֠בִעִים מְֽשֻׁקָּדִ֞ים בַּקָּנֶ֣ה הָֽאֶחָד֮ כַּפְתֹּ֣ר וָפֶרַח֒ וּשְׁלֹשָׁ֣ה גְבִעִ֗ים מְשֻׁקָּדִ֛ים בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד כַּפְתֹּ֣ר וָפָ֑רַח כֵּ֚ן לְשֵׁ֣שֶׁת הַקָּנִ֔ים הַיֹּֽצְאִ֖ים מִן־הַמְּנֹרָֽה׃ וּבַמְּנֹרָ֖ה אַרְבָּעָ֣ה גְבִעִ֑ים מְשֻׁ֨קָּדִ֔ים כַּפְתֹּרֶ֖יהָ וּפְרָחֶֽיהָ׃ וְכַפְתֹּ֡ר תַּחַת֩ שְׁנֵ֨י הַקָּנִ֜ים מִמֶּ֗נָּה וְכַפְתֹּר֙ תַּ֣חַת שְׁנֵ֤י הַקָּנִים֙ מִמֶּ֔נָּה וְכַפְתֹּ֕ר תַּֽחַת־שְׁנֵ֥י הַקָּנִ֖ים מִמֶּ֑נָּה לְשֵׁ֨שֶׁת֙ הַקָּנִ֔ים הַיֹּֽצְאִ֖ים מִמֶּֽנָּה׃ כַּפְתֹּֽרֵיהֶ֥ם וּקְנֹתָ֖ם מִמֶּ֣נָּה הָי֑וּ כֻּלָּ֛הּ מִקְשָׁ֥ה אַחַ֖ת זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃ 

וַיַּ֥עַשׂ אֶת־נֵֽרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וּמַלְקָחֶ֥יהָ וּמַחְתֹּתֶ֖יהָ זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃ כִּכָּ֛ר זָהָ֥ב טָה֖וֹר עָשָׂ֣ה אֹתָ֑הּ וְאֵ֖ת כָּל־כֵּלֶֽיהָ׃ פרשת וַיַּקְהֵ֣ל. 

וְשִׁשָּׁ֣ה קָנִ֔ים יֹֽצְאִ֖ים מִצִּדֶּ֑יהָ

וַיַּ֥עַשׂ אֶת־נֵֽרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה

פרשת ויקהל- איש איש ממלאכתו- לימודי תורה בשנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁ֗ה אֶל־בְּצַלְאֵל֮ וְאֶל־אָֽהֳלִיאָב֒ וְאֶל֙ כָּל־אִ֣ישׁ חֲכַם־לֵ֔ב אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה חָכְמָ֖ה בְּלִבּ֑וֹ כֹּ֚ל אֲשֶׁ֣ר נְשָׂא֣וֹ לִבּ֔וֹ לְקָרְבָ֥ה אֶל־הַמְּלָאכָ֖ה לַֽעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽהּ׃ פרשת וַיַּקְהֵ֣ל.

כֹּ֚ל אֲשֶׁ֣ר נְשָׂא֣וֹ לִבּ֔וֹ לְקָרְבָ֥ה אֶל־הַמְּלָאכָ֖ה לַֽעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽהּ

מי שמיועד לעשות את המלאכה הזאת:

כָּל־אִ֣ישׁ חֲכַם־לֵ֔ב אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה חָכְמָ֖ה בְּלִבּ֑וֹ

נָתַ֧ן יְהוָ֛ה

וַיָּבֹ֨אוּ֙ כָּל־הַ֣חֲכָמִ֔ים הָֽעֹשִׂ֕ים אֵ֖ת כָּל־מְלֶ֣אכֶת הַקֹּ֑דֶשׁ אִֽישׁ־אִ֥ישׁ מִמְּלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁר־הֵ֥מָּה עֹשִֽׂים׃ פרשת וַיַּקְהֵ֣ל.

פרשת מופת- נחש-תנין.

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כָּבֵ֖ד לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה מֵאֵ֖ן לְשַׁלַּ֥ח הָעָֽם׃ לֵ֣ךְ אֶל־פַּרְעֹ֞ה בַּבֹּ֗קֶר הִנֵּה֙ יֹצֵ֣א הַמַּ֔יְמָה וְנִצַּבְתָּ֥ לִקְרָאת֖וֹ עַל־שְׂפַ֣ת הַיְאֹ֑ר וְהַמַּטֶּ֛ה אֲשֶׁר־נֶהְפַּ֥ךְ לְנָחָ֖שׁ תִּקַּ֥ח בְּיָדֶֽךָ׃  פרשת מוֹפֵ֑ת.

וְהַמַּטֶּ֛ה אֲשֶׁר־נֶהְפַּ֥ךְ לְנָחָ֖שׁ

וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַֽהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהוָ֑ה וַיַּשְׁלֵ֨ךְ אַֽהֲרֹ֜ן אֶת־מַטֵּ֗הוּ לִפְנֵ֥י פַרְעֹ֛ה וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו וַיְהִ֥י לְתַנִּֽין׃ פרשת מוֹפֵ֑ת.

וַיְהִ֥י לְתַנִּֽין׃ 

על אותו מקרה מתואר למה הפך המקל, תנין ונחש זה מאותו מין..מאותו סוג. לכן פעם אחת החיה תוארה כתנין ובאיזכור השני של אותו נס מאמר שהמקל הפך לנחש.

פרשת חיי שרה תולדות- לקח אשה משם, אך לא ישב שם- לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים ושלוש לקוממיות.

וַיֹּאמֶר אֵלָיואַבְרָהָםהִשָּׁמֶר לְךָפֶּןתָּשִׁיב אֶתבְּנִי שָׁמָּה.יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִםאֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי,וַאֲשֶׁר דִּבֶּרלִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּעלִי לֵאמֹרלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶתהָאָרֶץ הַזֹּאתהוּאיִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָוְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִימִשָּׁםוְאִםלֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁהלָלֶכֶת אַחֲרֶיךָוְנִקִּיתָמִשְּׁבֻעָתִי זֹאתרַק אֶתבְּנִילֹא תָשֵׁב שָׁמָּהפרשת חיי שרה- תולדות.

רַק אֶתבְּנִילֹא תָשֵׁב שָׁמָּה.

זאת אומרת שבכל מקרה, אין חזרה לארץ  חרן.

הוא לקח אשה משם, ולא הלך לארץ שממנה הוא לקח אשה. הוא לא הולך לבית אביה, היא יוצאת מבית אביה אליו.

.פרשת לך- לך- הדרך שהלך בה אברהם- לימודי שנת שבעים ושלוש- תוכנית לימוד..

למחשבה:

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵֽאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃

אברהם הלך מארץ אבותיו, מבית אביו ואמו לארץ שבורא עולם הראה לו והבטיח לזרעו אחריו.

אני חושבת על כך בהקשר הגר שבוחר לחבור לישראל ומקבל את התורה למשפט לו ואף מל עצמו.

או גם נוצרי שקיבל עליו את חוקת התורה.

הגר למעשה בחבירתו לישראל הולך בדרך שהלך בה אברהם.

על פי תורתנו הגר חייב בעול התורה ואף נענש אם לא עושה כמצווה עליו.

בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ וְהָאָ֗רֶץ הָֽיְתָ֥ה תֹ֨הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃

וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃ וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃ וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃

וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב

וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ

החושך נבדל מהאור הטוב.

אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים אֲאַזֶּרְךָ וְלֹא יְדַעְתָּֽנִי: לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה כִּי-אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי יְהוָה וְאֵין עֽוֹד: יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה כָל-אֵֽלֶּה: ישעיהו.

יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ
עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע

.

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַיּ֖וֹם וּבֵ֣ין הַלָּ֑יְלָה וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים׃ וְהָי֤וּ לִמְאוֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃  וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּֽוֹכָבִֽים׃  וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָֽרֶץ׃  וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלְהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַחֹ֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם רְבִיעִֽי׃ פרשת בראשית.

זאת אומרת שללא השמש והירח לא היינו יכולים להבדיל בין חושך לאור שבלעדיהם האור והחושך היו נראים לנו אותו הדבר, ללא היכולת להבדיל בינהם.

פרשת נח- וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ׃- לימודי שנת שבעים ושלוש- תכנית לימוד.

וַיְהִ֖י לְשִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וּמֵ֣י הַמַּבּ֔וּל הָי֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ׃ בִּשְׁנַ֨ת שֵׁשׁ־מֵא֤וֹת שָׁנָה֙ לְחַיֵּי־נֹ֔חַ בַּחֹ֨דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָֽה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה נִבְקְעוּ֙ כָּֽל־מַעְיְנֹת֙ תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה וַֽאֲרֻבֹּ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם נִפְתָּֽחוּ׃ וַיְהִ֥י הַגֶּ֖שֶׁם עַל־הָאָ֑רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃ פרשת נֹ֕חַ.

החודש השני הוא החודש אחרי פסח. חודש אחרי חודש האביב. המבול בא בעת קיץ, או מעט לפני הקיץ, חודש שאינו מאופין בגשם.

וַיָּ֣רַח יְהוָה֮ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם  כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָֽאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי׃  עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ׃ פרשת נֹ֕חַ.

וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ׃

פרשת נח- נשמת רוח חיים באפיו- לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות- תוכנית לימוד.

וַיִּגְוַ֞ע כָּל־בָּשָׂ֣ר ׀ הָֽרֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ בָּע֤וֹף וּבַבְּהֵמָה֙ וּבַ֣חַיָּ֔ה וּבְכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ וְכֹ֖ל הָֽאָדָֽם׃ כֹּ֡ל אֲשֶׁר֩ נִשְׁמַת־ר֨וּחַ חַיִּ֜ים בְּאַפָּ֗יו מִכֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בֶּחָֽרָבָ֖ה מֵֽתוּ׃ וַיִּ֜מַח אֶֽת־כָּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה מֵֽאָדָ֤ם עַד־בְּהֵמָה֙ עַד־רֶ֨מֶשׂ֙ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּמָּח֖וּ מִן־הָאָ֑רֶץ וַיִּשָּׁ֧אֶר אַךְ־נֹ֛חַ וַֽאֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָֽה׃ פרשת נֹ֕חַ.

כֹּ֡ל אֲשֶׁר֩ נִשְׁמַת־ר֨וּחַ חַיִּ֜ים בְּאַפָּ֗יו

עוד דבר שמחזק שהפלה היא לא בהכרח המתה של משהו כל עוד למשהו אין אף, אין נשמת חיים באפיו, כי אין לו אף. אין לו נשמת חיים. אין לו חיים. אתה לא יכול להרוג דבר שאין לו חיים.

פרשת לך- לך- אנשי השם. יש הבה ויש הבה. אנשי השם הבעל הם לא אנשי השם של בורא עולם- לימודי שנת שבעים ושלוש- תוכנית לימוד..

וַיְהִ֥י כָל־הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים׃ וַיְהִ֖י בְּנָסְעָ֣ם מִקֶּ֑דֶם וַֽיִּמְצְא֥וּ בִקְעָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ שִׁנְעָ֖ר וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם׃

וַיֹּֽאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר  הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר׃ וַיֹּֽאמְר֞וּ הָ֣בָה ׀ נִבְנֶה־לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן־נָפ֖וּץ עַל־פְּנֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ׃

וַיֵּ֣רֶד יְהוָ֔ה לִרְאֹ֥ת אֶת־הָעִ֖יר וְאֶת־הַמִּגְדָּ֑ל אֲשֶׁ֥ר בָּנ֖וּ בְּנֵ֥י הָֽאָדָֽם׃ וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה  אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַֽחִלָּ֣ם לַֽעֲשׂ֑וֹת וְעַתָּה֙ לֹֽא־יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָֽזְמ֖וּ לַֽעֲשֽׂוֹת׃ הָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה וְנָֽבְלָ֥ה שָׁ֖ם שְׂפָתָ֑ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ אִ֖ישׁ שְׂפַ֥ת רֵעֵֽהוּ׃ וַיָּ֨פֶץ יְהוָ֥ה אֹתָ֛ם מִשָּׁ֖ם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַֽיַּחְדְּל֖וּ לִבְנֹ֥ת הָעִֽיר׃ עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ בָּבֶ֔ל כִּי־שָׁ֛ם בָּלַ֥ל יְהוָ֖ה שְׂפַ֣ת כָּל־הָאָ֑רֶץ וּמִשָּׁם֙ הֱפִיצָ֣ם יְהוָ֔ה עַל־פְּנֵ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ׃ פרשת לך לך.

וַיֹּֽאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר  הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר׃ 

וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה  אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַֽחִלָּ֣ם לַֽעֲשׂ֑וֹת וְעַתָּה֙ לֹֽא־יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָֽזְמ֖וּ לַֽעֲשֽׂוֹת׃

יש הבה:

וַיֹּֽאמְר֞וּ הָ֣בָה ׀ נִבְנֶה־לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן־נָפ֖וּץ עַל־פְּנֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ׃

ויש הבה:

הָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה וְנָֽבְלָ֥ה שָׁ֖ם שְׂפָתָ֑ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ אִ֖ישׁ שְׂפַ֥ת רֵעֵֽהוּ׃ וַיָּ֨פֶץ יְהוָ֥ה אֹתָ֛ם מִשָּׁ֖ם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַֽיַּחְדְּל֖וּ לִבְנֹ֥ת הָעִֽיר׃

.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: בראשית.

הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַֽחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָֽאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָֽאָדָם וְיָֽלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵֽעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּֽׁם: בראשית.

פרשת נח- בני האלהים- לימודי שנת שבעים ושלוש.

וַהֲקִֽמֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבָאתָ֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה אַתָּ֕ה וּבָנֶ֛יךָ וְאִשְׁתְּךָ֥ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃  וּמִכָּל־הָ֠חַי מִֽכָּל־בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־הַתֵּבָ֖ה לְהַֽחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃ מֵֽהָע֣וֹף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֽוֹת׃ וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֗ מִכָּל־מַֽאֲכָל֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֔ל וְאָֽסַפְתָּ֖ אֵלֶ֑יךָ וְהָיָ֥ה לְךָ֛ וְלָהֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃ פרשת נֹ֕חַ.

לְהַֽחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃

מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֽוֹת׃

וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם: וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת: עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד: בראשית.

וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:

כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת:

האשה נאצלה מהאיש, האשה נלקחה מהאדם האחד.

מתוך המקום הזה נחשוב מה היה האדם לפני שהאשה נלקחה ממנו עצמו.

פרשת בראשית – הנחש מגן עדן והשטן בארץ עוץ- לימודי תורה- שנת שבעים ושלוש לקוממיות.

וַיִּֽהְי֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ עֲרוּמִּ֔ים הָֽאָדָ֖ם וְאִשְׁתּ֑וֹ וְלֹ֖א יִתְבֹּשָֽׁשׁוּ׃ פרשת בראשית.

וַתֹּ֥אמֶר הָֽאִשָּׁ֖ה אֶל־הַנָּחָ֑שׁ מִפְּרִ֥י עֵֽץ־הַגָּ֖ן נֹאכֵֽל׃ וּמִפְּרִ֣י הָעֵץ֮ אֲשֶׁ֣ר בְּתוֹךְ־הַגָּן֒ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תִגְּע֖וּ בּ֑וֹ פֶּן־תְּמֻתֽוּן׃ וַיֹּ֥אמֶר הַנָּחָ֖שׁ אֶל־הָֽאִשָּׁ֑ה לֹֽא־מ֖וֹת תְּמֻתֽוּן׃  כִּ֚י יֹדֵ֣עַ אֱלֹהִ֔ים כִּ֗י בְּיוֹם֙ אֲכָלְכֶ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנִפְקְח֖וּ עֵֽינֵיכֶ֑ם וִֽהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹֽדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע׃ פרשת בראשית.

וַיֹּ֥אמֶר הַנָּחָ֖שׁ אֶל־הָֽאִשָּׁ֑ה לֹֽא־מ֖וֹת תְּמֻתֽוּן׃  כִּ֚י יֹדֵ֣עַ אֱלֹהִ֔ים כִּ֗י בְּיוֹם֙ אֲכָלְכֶ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנִפְקְח֖וּ עֵֽינֵיכֶ֑ם וִֽהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹֽדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע׃ 

וַתֵּ֣רֶא הָֽאִשָּׁ֡ה כִּ֣י טוֹב֩ הָעֵ֨ץ לְמַֽאֲכָ֜ל וְכִ֧י תַֽאֲוָה־ה֣וּא לָֽעֵינַ֗יִם וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל וַתִּקַּ֥ח מִפִּרְי֖וֹ  וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל׃ פרשת בראשית.

וְעֵ֕ץ  הַדַּ֖עַת ט֥וֹב וָרָֽע׃

וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל

וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל׃

וַתִּפָּקַ֨חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַֽיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּֽעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת׃ פרשת בראשית.

ערומים והתבוששו.

אפשר להסתכל על הנחש גם בהקשר של זה:

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה וַיָּבוֹא גַֽם-הַשָּׂטָן בְּתוֹכָֽם: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהוָה וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּךְ בָּֽהּ: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל-עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָֽע: וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהוָה וַיֹּאמַר הַֽחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִֽים:  הֲלֹֽא-(את) אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד-בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָֽרֶץ: וְאוּלָם שְֽׁלַֽח-נָא יָֽדְךָ וְגַע בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ אִם-לֹא עַל-פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶֽךָּ: איוב.

פרשת מופת- בלהטיהם.

וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ כִּי֩ יְדַבֵּ֨ר אֲלֵכֶ֤ם פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר תְּנ֥וּ לָכֶ֖ם מוֹפֵ֑ת וְאָֽמַרְתָּ֣ אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֧ח אֶֽת־מַטְּךָ֛ וְהַשְׁלֵ֥ךְ לִפְנֵֽי־פַרְעֹ֖ה יְהִ֥י לְתַנִּֽין׃

וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַֽהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהוָ֑ה וַיַּשְׁלֵ֨ךְ אַֽהֲרֹ֜ן אֶת־מַטֵּ֗הוּ לִפְנֵ֥י פַרְעֹ֛ה וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו וַיְהִ֥י לְתַנִּֽין׃ 

וַיִּקְרָא֙ גַּם־פַּרְעֹ֔ה לַֽחֲכָמִ֖ים וְלַֽמְכַשְּׁפִ֑ים וַיַּֽעֲשׂ֨וּ גַם־הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֛יִם בְּלַֽהֲטֵיהֶ֖ם כֵּֽן׃

וַיַּשְׁלִ֨יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּֽהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם׃ פרשת מוֹפֵ֑ת.

וַיַּֽעֲשׂ֨וּ גַם־הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֛יִם בְּלַֽהֲטֵיהֶ֖ם כֵּֽן׃

לחרטומים גם היו יכולות, לשנות חומר.. גם הם הפכו את המקל לתנין..

מחיקה מספר דברי הימים של ישראל, או אולי אי רישום בספר דברי הימים של ישראל.

וְאֶת-זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּֽוֹעֵבָה הִֽוא: וּבְכָל-בְּהֵמָה לֹֽא-תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה-בָהּ וְאִשָּׁה לֹֽא-תַֽעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ תֶּבֶל הֽוּא: אַל-תִּֽטַּמְּאוּ בְּכָל-אֵלֶּה כִּי בְכָל-אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶֽם: וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָֽאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת-יֽשְׁבֶֽיהָ: וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַֽעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּֽוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָֽאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתֽוֹכֲכֶֽם: כִּי אֶת-כָּל-הַתּֽוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵֽׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָֽרֶץ: וְלֹֽא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַֽמַּֽאֲכֶם אֹתָהּ כַּֽאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶֽם:כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַֽעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּֽוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָֽעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּֽם: ויקרא.

כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַֽעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּֽוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָֽעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּֽם:

וכמו אלה:

כִּֽי-יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב | עִם-אִשָּׁה בְעֻֽלַת-בַּעַל וּמֵתוּ גַּם-שְׁנֵיהֶם הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם-הָֽאִשָּׁה וְהָֽאִשָּׁה וּבִֽעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵֽל: דברים.

וכמו הממזר:

לֹֽא-יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהֹוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹֽא-יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְהֹוָֽה: דברים.

אפשר ללמוד מספר דברי הימים של ישראל, מי נכנס ומי לא נכנס לספר זה.

זרע קין לא נכתב בספר דברי הימים.

גם אלה וגם אלה.

זאת הרי בדיחה, שהממזר חוגג  את חג הפסח..

ברור לכל שאיש השוכב את זכר משכבי אשה הוא אינו יהודי. יען כי בורא עולם, קדוש ישראל ויוצרו אמר שאיש השוכב את זכר משכבי אשה הוא תועבה ומות יומת.

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּֽוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּֽם: ויקרא.

ומשכך ברור לכל שילדיו של מוטי אלון לא נולדו לאב יהודי. אותו הדבר עם מר אוחנה ובעלו.

ומשכך בניו של מוטי אלון אינם יהודים וזאת יופי של נקמה בריבעים ושילשים.

להזכירכם היהדות ככתוב בתורתנו הקדושה היא מאב לבניו ובנותיו. בדיוק כמו שאברהם העביר ליצחק ויצחק ליעקב.

מדוזות.

מ- WIKIPEDIA אודות מנהגי יהדות ארופה בעת ימי בין המיצרים:

בגדים מכובסים.

כמו כן נהגו האשכנזים שלא ללבוש בגדים מכובסים בימים אלו, וכן שלא ללבוש בגדים חדשים אפילו בשבת, גם אם הבגדים נקנו לפני ראש חודש אב. וגם לא לכבס או לגהץ בגדים, וכן שלא להתרחץ רחיצה של תענוג (דוגמאות לרחיצה שאינה של תענוג: רחיצה במים פושרים לאדם בריא וכן רחיצה במים חמים לזקן או מצונן וכדומה), וכן נהגו יהודי מרוקו.

זאת הלכה שנקבעה בעת גלות כדי לנהוג זהירות והגנה עצמית.

ניתן ללמוד שיהודים בארופה הותקפה את התקפה הזאת:

 יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל-לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָֽל:  וְאַתָּה יְהוָה אַל-תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חֽוּשָׁה: תהלים.

זהו משל,

שאם כבר מישהו רוצה את בגדיך כמבקש את גורלך, אז על אותו משל שיקח את הבגדים המלוכלכים שלך.

השמים החדשים והארץ החדשה.

קַוֹּה קִוִּיתִי יְהוָה וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי: וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן וַיָּקֶם עַל סֶלַע רַגְלַי כּוֹנֵן אֲשֻׁרָי: וַיִּתֵּן בְּפִי שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּה לֵאלֹהֵינוּ יִרְאוּ רַבִּים וְיִירָאוּ וְיִבְטְחוּ בַּיהוָה: תהלים- דוד.

כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֳדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם יְהוָה כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם:וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יְהוָה: ישעיהו.

צריך לחשוב על זה בקשר לזה:

מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: קהלת – שלמה.

וזה:

וַיִּתְאַנַּף יְהוָה בִּשְׁלֹמֹה כִּי נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם: וְצִוָּה אֵלָיו עַל הַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה: וַיֹּאמֶר יְהוָה לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ: אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה: מלכים.

פרשת ויצא יעקב- אלהי אברהם ונחור- לימודי תורה- שנת שבעים ושלוש לקוממיות.

הברית בין לבן ויעקב:

וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן לְיַֽעֲקֹ֑ב הִנֵּ֣ה ׀ הַגַּ֣ל הַזֶּ֗ה וְהִנֵּה֙ הַמַּצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָרִ֖יתִי בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ׃ עֵ֚ד הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְעֵדָ֖ה הַמַּצֵּבָ֑ה אִם־אָ֗נִי לֹֽא־אֶעֱבֹ֤ר אֵלֶ֨יךָ֙ אֶת־הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְאִם־אַ֠תָּה לֹֽא־תַעֲבֹ֨ר אֵלַ֜י אֶת־הַגַּ֥ל הַזֶּ֛ה וְאֶת־הַמַּצֵּבָ֥ה הַזֹּ֖את לְרָעָֽה׃ אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ אֱלֹהֵ֖י אֲבִיהֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֣ע יַֽעֲקֹ֔ב בְּפַ֖חַד אָבִ֥יו יִצְחָֽק׃ פרשת ויצא יעקב.

אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙

צריך לבדוק איזה נחור.

וַיְחִי שְׂרוּג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת נָחוֹר:  וַיְחִי שְׂרוּג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נָחוֹר מָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: וַיְחִי נָחוֹר תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת תָּרַח: וַיְחִי נָחוֹר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת תֶּרַח תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:  וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן:  וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט: וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים:  וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה:  וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד:  וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:  וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן:

וַיְחִי שְׂרוּג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת נָחוֹר:

וַיְחִי נָחוֹר תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת תָּרַח:

וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן:

לימודי דברי הימים – פרשה שלישית בתאמה לפרשת לך-לך.

דברי הימים – פרשה שלישית בתאמה לפרשת לך-לך.

עֵ֥בֶר פֶּ֖לֶג רְעֽוּ׃ שְׂר֥וּג נָח֖וֹר תָּֽרַח׃ אַבְרָ֖ם ה֥וּא אַבְרָהָֽם׃

את השם אברם קיבל אברם מאביו מולידו תרח. את השם אברהם הוא קיבל מבורא עולם.

גם את השם ישראל קיבל יעקב מבורא עולם.

צריך לחשוב על הדבר ביחס לזה:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם: וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְהֹוָה בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל: וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ: שמות.

 “מלבד עבודתו בחצר המלך, העניק הרמב”ם מזור להמונים שצבאו על דלתותיו, יהודים ונכרים כאחד. המשורר הערבי אל-סעיד אבן סינא אלמולך כתב עליו:

“גלנוס ריפא את הגוף/ והרמב”ם גוף ונפש./
ידיעותיו קנו לו שם כרופא הדור/ הוא ידע לשכך את כאב הבערות/
לוּ באה הלבנה לידיו/ היה מרפא את כתמי פניה…” WIKIPEDIA.

“אם יש לך ספק כלשהו בדבר מה (מן הקוראן) שהורד אליך שאל את (בני ישראל) שקיבלו ולמדו את הספר לפניך.” (סורה 10 פסוק 94).

“השיטה שאומצה על ידי הרמב”ם בטיפוליו המקצועיים הייתה להתחיל עם טיפול פשוט, תוך שהוא משתדל לרפא על ידי תוכנית תזונה שנקבעה עוד לפני מתן תרופות. במכתב שמיען לתלמידו החביב יוסף אבן שמעון, שלמענו חיבר את מורה נבוכים, כותב הרמב”ם: “הנך יודע כמה קשה המקצוע הזה עבור מי שפועל במדויק ולפי המצפון, ועבור מי שקובע רק את אשר הוא יכול לתמוך בטיעון או בסמכות”. במכתב נוסף, שהופנה אל שמואל אבן תיבון, הוא מתאר את תפקידו המקצועי המפרך, שמעסיק אותו כל היום ולעתים קרובות בחלק גדול של הלילה.” WIKIPEDIA.

.

בספר ישעיהו כתוב:

בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן, וְנִשְׁבָּעוֹת, לַיהוָה צְבָאוֹת:  עִיר הַהֶרֶס, יֵאָמֵר לְאֶחָת. בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַיהוָה, בְּתוֹךְ, אֶרֶץ מִצְרָיִם; וּמַצֵּבָה אֵצֶל-גְּבוּלָהּ, לַיהוָה. וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַיהוָה צְבָאוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:  כִּי-יִצְעֲקוּ אֶל-יְהוָה מִפְּנֵי לֹחֲצִים, וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָם. וְנוֹדַע יְהוָה לְמִצְרַיִם, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת-יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא; וְעָבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה, וְנָדְרוּ-נֵדֶר לַיהוָה וְשִׁלֵּמוּ. וְנָגַף יְהוָה אֶת-מִצְרַיִם, נָגֹף וְרָפוֹא; וְשָׁבוּ, עַד-יְהוָה, וְנֶעְתַּר לָהֶם, וּרְפָאָם.

“אלו הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה כלל, וכבר נכרתה מפיהם ומלבם. והם מייחדים לאל יתעלה ייחוד כראוי…” (תשובות הרמב”ם, פריימן, הוצאת “מקיצי נרדמים“, התרצ”ד, סימן שסט)” WIKIPEDIA.

נִצָּב לָרִיב, יְהוָה; וְעֹמֵד, לָדִין עַמִּים.  יְהוָה בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא, עִם-זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו; וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם, גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם.  מלכם (מַה-לָּכֶם) תְּדַכְּאוּ עַמִּי, וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ:  נְאֻם-אֲדֹנָי יְהוִה, צְבָאוֹת.  ישעיהו.

אני טוענת שהרעלה במקורה נועדה למנוע טחינת פני עניות.

כשעשירה מבקשת לטחון פני עניה ולשים את הטחינה על פני העשירה ולהפך.

בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר אֲדֹנָי, אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים וְהַשְּׁבִיסִים–וְהַשַּׂהֲרֹנִים.  הַנְּטִפוֹת וְהַשֵּׁירוֹת, וְהָרְעָלוֹת. הַפְּאֵרִים וְהַצְּעָדוֹת וְהַקִּשֻּׁרִים, וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ וְהַלְּחָשִׁים. ישעיהו.

אָלָה, פִּיהוּ מָלֵא–וּמִרְמוֹת וָתֹךְ;    תַּחַת לְשׁוֹנוֹ, עָמָל וָאָוֶן.
יֵשֵׁב, בְּמַאְרַב חֲצֵרִים–בַּמִּסְתָּרִים, יַהֲרֹג נָקִי;    עֵינָיו, לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ.
יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר, כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה–  יֶאֱרֹב, לַחֲטוֹף עָנִי;
יַחְטֹף עָנִי,  בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ.

נִצָּב לָרִיב, יְהוָה; וְעֹמֵד, לָדִין עַמִּים. יְהוָה בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא, עִם-זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו; וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם, גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם. מלכם (מַה-לָּכֶם) תְּדַכְּאוּ עַמִּי, וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ:  נְאֻם-אֲדֹנָי יְהוִה, צְבָאוֹת. ישעיהו.

הרעלה היא לא טיפול מהשורש לטחינת פני עניים, חשוב לעקור את המחלה מהשורש, כפי שהציעה היועצת הנחמדה מחנות התרופות מהבריאה בכיכר בוויצמן. זו הקרובה לחנות ה- ICE CREAM.

פרשת וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל- אורחות חיים מודרנים.

וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַֽעֲרֹתֶ֥יהָ הֹֽלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ׃ וַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה׃ שְׁמוֹת֙ – פרשת וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל.

וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר

וְנַֽעֲרֹתֶ֥יהָ הֹֽלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר

וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם: לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ: שמות.

פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה

בין המילים בסיפור המוביל, ניתן גם ללמוד על אורחות חיים יום יומיים… כמו ללכת בבוקר לרחוץ בנחל, ולעשות הליכה על שפת הים.

כמו שעשים גם בעת הזאת הליכה בוקר בים ורחצה… .

בְּרֵאשִׁית,

כדי להסביר לך את דברי בענין רוח ונשמה אסביר זאת באמצעותו של האדם שאת תפקידו הגדרת כנפח. לנפח נדרש שני כלים כדי לעשות את עבודתו. פטיש ואש. עם האש הוא מחמם את הברזל ועם הפטיש הוא יוצר את צורת הברזל שהוא מבקש ליצור. שני נפחים שישתמשו באותם כלי העבודה ישיגו תוצאות שונות אם במבחינת איכות העבודה ואם מבחינת מה שאתה קורא לו סגנון. וזה תלוי ראש, תלוי מחשבה. כל נפח חושב בדרך שונה. וכך לגבי הבריאה.

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.

זאת אומרת שכל רוח בעולם, היא רוחו של בורא עולם. כמו הנפח שאתה מכיר, כל אדם הוא כלי שמתפעל את אותה הרוח. לכולם יש את אותה רוח. הכלי, הגוף, הוא שמפעיל את הרוח. כך שאני מתקנת את משלו של דוד המלך- חילקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל. כן, מותר לא להסכים עם דוד המלך, אני חושבת שפחדו (יותר נכון לומר, הכרה של דוד המלך בפעולה שכזאת) של דוד המלך מפעולת אוון שכזאת, קיימה את התוצאה שהפועלים שפעלו על דוד המלך ביקשו להשיג. כך שאתה לא יכול באמת לעשות את פעולת – העברת גורל ונשמה מאדם לאדם. האמונה שיש סוגי רוח, היא שמקיימת את הפעולה הזאת. האמונה בבורא עולם ששמו יהוה שהוא אחד ואין מלבדו, מונעת ממך להשיג תוצאה מפעולה שכזאת. אתה מבין וודאי שלמרות שאני אוהבת את דוד המלך ולא בזה לו, אני מרשה לעצמי לתקן את משלו. הוא לא אלהים אתה וודאי יודע. לכן אין עניין להשיג את ספורותיו של דוד המלך. דוד המלך מת. והוא בעצמו אמר: לא המתים יהללו-יה ולא כל יורדי דומה. דוד המלך עשה את עבודתו בעולם הזה ועתה צריך לשיר חדש. כמו שדוד המלך אמר.

אין ערך להחלפה, הנשמה, רוח החיים היא אותה רוח חיים, החלפה שכזאת היא החלפה של נקי בנקי, הגוף שלך, גוף של איש ששכב את זכר משכבי אשה, או עם בעולת בעל הוא אותו גוף.. ואתה לא יכול להחליף את הגוף שלך.

 נורדאו- פרק שני.

"משנת 1928 החלה עליה ציונית של משפחות ובני נוער מסוריה לישראל. הצעירים הגיעו לקיבוצים שונים בצפון הארץ, והמשפחות התיישבו בעיקר בתל אביב.בשנת 1936, עם תחילתו של המרד הערבי הגדול בארץ ישראל, נפגעו קשות גם יהודי סוריה אשר נחשדו על ידי הסורים כציונים." וויקיפדיא.

על כך לא כתוב בדפי ההיסטוריא של המדינה, על העליה מסוריא שהתחילה הרבה הרבה לפני קום המדינה, לא לימדו בבתי הספר כעליה א' או עליה ב'. אני לא מרבה לדבר על אבי בעניין, כדי לא לעשות טובה אישית לעצמי, אבי היה בפלמ"ח ובהגנה והוא בא מסוריא, ולא כתוב על כך בדפי ההיסטוריא.. אני יודעת שהיו לו חברים שבאו מסוריא ולחמו ביחד איתו, כמו החבר'ה שבאו מרוסיא ולימדו אותו את השיר פטמויצ'קה שעכשיו יש סמלוטי (מטוסי קרב) ולכן אדייבוצ'קה, אדייבוצ'קה פטום.. (בנות בנות אחר כך..). אני למדתי מהשכנות בגטו הרוסי בראש העין לומר- מלצ'יקי מלצ'יקי פטום..

.

מעשה המרכבה.. 

כל חקלאי פיקח יודע שאם לוקחים עץ תפוזים מהפרדס וגודעים חלק מענפיו ניתן לשתול ענפים מעץ אשכולית או קלמנטינה במקום הכריתה של הענפים שנכרתו מעץ התפוזים, וככה עץ התפוזים יכול להצמיח מתוכו גם אשכולית..

זה הרי אווילי לחשוב שיש אדם היודע את מנין השנים לפי ספורות הבריאה.  גם בתורה לא נוהגים לספור לפי ספירת הבריאה את מנין השנים. בתורה מציינים שנה לפי שנים של חיי אדם, שנים לפי מקרה שקרה כמו מנין השנים מיום יציאת מצרים. לגבי השנה הנהוגה בישראל אני הייתי בוחרת את השנה של יום העצמאות כמנין השנים בארץ ישראל בדור הזה. עת.
עוד דרך להבין את – אאזרך ולא ידעתני.

בסופו של יום, גם אם יש צדיק בסדום, הוא לא יכול להיות צדיק כי הוא/היא לא יכול/ה לדרוש את מות אביהם ששכב עם בעולת בעל, או את מות אמהותיהם ששכבו עם איש שאינו אביהם. זאת הסיבה שלא ניתן למצוא צדיק בסדום. הצדיקים בסדום לא יכולים להיות צדיקים אם הם יורשים בסופו של יום את הכסף שנוצר באמצעות חטאי אביהם ואימהותיהם. כיורשים את הכסף, הם יורשים את החטאים. זאת הסיבה שגם דבריו של שבזי שאמר שתבוא תשועה בזכות החנונים- לא יכולים להתקיים בסופו של יום. לכן סדום נשרפה.

רמבם מועדיםהמחשבה שאברהם הוא אבינו לעיתים מטעה ביחס שלנו לבורא עולם. בעת ישעיהו אמרו-

כִּי-אַתָּה אָבִינוּ–כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ, וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ: אַתָּה יְהוָה אָבִינוּ, גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ.

לכן כשעושים ברית מילה עושים אותה עם יהוה, כי אברהם מת.

לֹא הַמֵּתִים, יְהַלְלוּ-יָהּ; תהלים.

מתוך המקום הזה צריך לחשוב על עניין  השמות. בתורה אין כפל שמות  ויצחק לא קרא לבנו על שם אביו אברהם. כי אתם יודעים אברהם עשה את שלו בעתו ונושא משך הזרע צריך להמשיך.

ישן חדש ישן.

כשקוראים בכתבים של יהודים מהתקופות המאוחרות

ושלא מספרי הקודש החתומיםאתם יודעים כותבים כמו דוד המלך דוד המלך שכתב את התהליםדוד המלך שכתב שלא כמו מלך שאנחנו מכירים בסטייל אליזבתאו סטייל מנהיגי עולם שאנחנו מכירים היוםדוד המלך כשכתב את התהלים הוא כתב כעבד יהוההכי טוב יהיה לתאר את כתיבתו של דוד בתהלים  במילותיו של דוד..

הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים,  אֶליַד אֲדוֹנֵיהֶםכְּעֵינֵי שִׁפְחָהאֶליַד גְּבִרְתָּהּכֵּן עֵינֵינוּאֶליְהוָה אֱלֹהֵינוּ— עַדשֶׁיְּחָנֵּנוּ

בתהליםהשירה של דוד היא פניה ישירה לבורא עולם תוך משתף אותו במצוקות גדולות מאוד ומבקש את עזרתו,תעצומות נפש גדולות מאוד ואלו תעצומות של אדם שהוא מלך והוא מדבר עם יהוה כעבד כמו הקבצנית הזקנה ברחוב שמבקשת עזרה

איבן גבירול שחי בתקופה מאוחרת יותר וזאת בתקופת הגלותכמו יהודה הלוי כתב הרבה בהשאלה מדוד המלך.כשקוראים את הכתבים האנשים האלהמעבר לתכנים הספרותיים כמו שאתם קוראים להם,  מעבר לתחושת הקדושה שהם מעוררים בליבותינו יש דבר שצריך לחשוב עליו וזאת הקרבההקרבה לבורא עולםהקרבה והבאמת ובתמים של ליבותיהם

במחשבה המיידית כשקוראים את איבן גבירולתורה כתובים ושירה יהודיה נראה ישןלא קשור לעת הזו… … חכמים אמרו זה הישן חדש חדשזה סוג של תודעה שנובעת מדרך חיים שהתודעה של ימנו לא יכולה להכילשכמו שבורא עולם נשגב מבינתנוכך הבינה בעת הזו התרחקה במהלך הדורות במהלך הגלות ועד ימנו אנו ממש מבינתם של האנשים האלה כמו דוד ואיבן גבירול ויהודה הלוי וכמו שבזי.  מה שאני אומרת הוא שהישן הוא החדשכפי שהציע ברסלב ובצדק,הוא למעשה חדש וזאת רק בגלל שהזמנים החדשים לא מייצרים חדשלכן אנחנו מוצאים עצמנו הרבה פעמים מתמודדים ברוחניות עם אותן בעיות שהתמודדו לפני אלפי שנים ואם כך אין באמת חדש..

בנט- העסקת עובדי קבלן.

שבעה ספרי תורה.

לגבי התורה, התורה שלנו היא לא חומש. היא שבעה ספרים. בראשית שמות ויקרא במדבר דברים יהושע ושופטים. ספר יהושע הוא המשך של ספר דברים שנחתם במות משה שלא מיוחס החומש וסמיכת ידו של יהושע. ספר יהושע נפתח במות משה ותחילת הנהגתו של יהושע, ספר יהושע נחתם במותו של יהושע ובמות אלעזר בן אהרון. ספר שופטים מתחיל באחרי מות יהושע. יש חוט מקשר ברור בין שבעת הספרים.לספר שמואל אין קשר ברור עם ספר שופטים. בחלוקה של תורה נביאים כתובים ספר יהושע וספר שופטים צריכים להיות בתורה, זה יותר נכון עם ההגיון.

דברי בענין זה הם ללמידת פרשות השבוע.

שהיינו בגלות היה נכון לקרוא עד דברים. בעת יהושע זאת עת השיבה של ישראל וכיבוש הארץ. כיבוש להחלת דבר הבורא כפי שבורא עולם יעד את ישראל לעשות מירושלים לעמים כולם כגוי קדוש שמביא את דבר הבורא לעמים כולם. ולכן בעת חזרתו של ישראל לארצו נכון ללמוד כחלק מתוכנית לימוד קבועה גם את ספר יהושע כדי לחזור נכון לאחר הגלות. ברור לכל שבעת הזאת אנו יותר קרובים לעת סוף שפוט השופטים שאמנם אנו בארץ אך מלך בארץ.

עשתי עשר.

אחת ההוכחות להיות העם היהודי במצב גלות היא שהמדינה קבעה חוקים בהתאם למועדים נוצרייםלמשל,מקבלי ביטוח לאומימקבלים שכר כל 28 בחודש לפי הספורות הנוצריותוהרבה אנשים מקבלים שכר ב– 9-10בחודש לפי הספורות הנוצריות.

מה שקבוע הוא הספירה הנוצריתמבחינה זו למועדים היהודים אין ערךאין קיבועלמעט מקרי מועדים יהודים שמאלצים את נותן השכר להקדים את מועד השכר ועדיין למועד היהודי אין ערך קבוע מבחינת השכר.

לכסף יש משמעות רבה לנוכח הידיעה שעם ישראל נדרש לתת כסף לצורך כיפורי נפש במדבר.

האמרה שהחיים והמוות ביד הלשוןכנראה נוצרה מלימודי מקרה מגדל בבל כשבורא עולם הרס את השפה כדי להרוס את מגדל בבלהמועדים שקבעו בישראל גם לצורך קבלת שכר כופים על העם בישראל שיחה שמקיימת את הספורות ואת המועדים הנוצריים.

חשוב לומר את הדברים כדי שנבין שהעם לא אשם ומנהגים אלו נקבעו ע"י המדינה שלא קבעה בחוק יסוד שהיא יהודיהלכן העם נתון תחת שלטון זרמשמע העם בגלות,בגלות כמו בגלות נוהגים גם לפי מועדי השלטוןהמשל הכי טוב לדבר הוא ימי הגלות תחת שלטון פרס בתורה שהעם ציין את מועדי השלטון וגם את מועדי העם היהודי ככתוב בתורה.

בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּיעָשָׂר חֹדֶשׁהוּאחֹדֶשׁ שְׁבָט,בִּשְׁנַת שְׁתַּיִםלְדָרְיָוֶשׁהָיָה דְבַריְהוָהאֶלזְכַרְיָה בֶּןבֶּרֶכְיָהוּבֶּןעִדּוֹא הַנָּבִיאלֵאמֹר.

עשתי עשר היא המילה הנכונה למה שאתם מכירים כספרה אחד עשרגם במנין חודשים וגם במנין ספורות שאינם חודשים.

עַל הַמַּחֲלֹקֶת הָרִאשׁוֹנָה, לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן—יָשָׁבְעָם,בֶּן–זַבְדִּיאֵל; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה,אָלֶף. מִן–בְּנֵי–פֶרֶץ, הָרֹאשׁ לְכָל–שָׂרֵי הַצְּבָאוֹת—לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן.

וְעַל מַחֲלֹקֶת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִידּוֹדַי הָאֲחוֹחִי וּמַחֲלֻקְתּוֹוּמִקְלוֹת,הַנָּגִידוְעַלמַחֲלֻקְתּוֹעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָהאָלֶף.  

שַׂר הַצָּבָא הַשְּׁלִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, בְּנָיָהוּ בֶן–יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן רֹאשׁ; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. הוּא בְנָיָהוּ גִּבּוֹר הַשְּׁלֹשִׁים, וְעַל–הַשְּׁלֹשִׁים; וּמַחֲלֻקְתּוֹ, עַמִּיזָבָד בְּנוֹ.  

הָרְבִיעִי לַחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי, עֲשָׂהאֵל אֲחִי יוֹאָב, וּזְבַדְיָה בְנוֹ,אַחֲרָיו; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. 

הַחֲמִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, הַשַּׂר שַׁמְהוּת הַיִּזְרָח; וְעַל,מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. 

הַשִּׁשִּׁי לַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי, עִירָא בֶן–עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי; וְעַל,מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. הַשְּׁבִיעִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי,חֶלֶץ הַפְּלוֹנִי מִן–בְּנֵי אֶפְרָיִם; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה,אָלֶף. 

הַשְּׁמִינִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי לַזַּרְחִי; וְעַל,מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. 

הַתְּשִׁיעִי לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי, אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתוֹתִי לבנימיני (לַבֵּן יְמִינִי); וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. 

הָעֲשִׂירִי לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, מַהְרַי הַנְּטוֹפָתִי לַזַּרְחִי; וְעַל,מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף.

עַשְׁתֵּי–עָשָׂר לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר הַחֹדֶשׁ, בְּנָיָה הַפִּרְעָתוֹנִי מִ

"האומנם התיחסה הציונות הדתית אל התנועה הציונית כמנוף להרמת קרנה של היהדות בעולם וביחוד בארץ ישראל? או שהפכה את היהדות למנוף להרמת קרנה של הציונות עד שזו האחרונה הפכה ל "דת", כשהתורה וחוקיה משתעבדים לה, ומשרתים אותה. בשאלה מרכזית זו עוסק הספר "דת הציונות", תוך כדי שהוא דן במכלול הנושאים הקשורים להבדלים ההשקפתיים שבין היהדות החרדית והציונות הדתית, ובהשלכות המעשיות של הבדלים אלה כפי שבאו לידי ביטוי במאה השנים האחרונות. הספר חושף עובדות רבות, וחומר רב, המוסתרים מהחברה הדתית לאומית ע"י רבניה, מנהיגיה, ומסגרות החינוך שלה." מתוך הספר שת הציונות מאתר- אזמרך בלאומים.

אנשים שמכירים את ולדימיר ויסוצקי שכתב את השיר טמבל ומר "אפילו אלהים נקשר בחבל" יוכלו להבין שולדימיר דיבר בדיוק על דבריו של יואל אלחנן.

ברור לכולנו שלא ניתן להעביד את בורא עולם אך דת הציונות עושה שימוש של הבה ונתחכמה בתורה.

ן–בְּנֵי אֶפְרָיִם; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף.

הַשְּׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר הַחֹדֶשׁ, חֶלְדַּי הַנְּטוֹפָתִי לְעָתְנִיאֵל;וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. אין חודש אחד עשר.אחרי חודש עשירי יש חודש – עַשְׁתֵּי עָשָׂר ואחרי חודש זה יש חודש– שְׁנֵים עָשָׂר.

פה ניתן לראות שגם מנין החודשים וגם מנין שאינו חודשים במספרים, לא כולל בתוכו את הספרה אחד עשר.

(יש עניין עם הספרה אחד עשר אצל אוייבי העם היהודי והעמים כולםיש את ה– nine eleven שהרבה מכם שמעתם את המושג הרבה מכם לא יודעים שגם miriam makeba דיברה על העניין כשגלתה מדרום אפריקה בשנות השישים לפי הספורות הנוצריות).

ההוכחה הכי טובה שהחודשים שאתם מכיריםכמו שבט כסלו טבתאינם חודשים יהודים היא שאין להם משמעות בשפה העברית..

זה מצויין שהשלטון הוא שלטון זר בישראלכך העם היהודי במצב גלות והוא אינו חוטאגם לא בשפתוכי שובהמדינה לא קבעה חוק יסוד שהמדינה יהודיהאז תגידו שהעם בוחר ואני אומר שגם באמריקה ובארופה יהודים בוחרים לפרלמנט.

יורדי דומה.

הרמב"ם אמר ואני מסכימה עם דעתו, שהמוסלמים מייחדים את האל כראוי. הרב עובדיה יוסף אמר שלדעתו יהודי יכול להתפלל במסגד תפילה יהודיה ואני מסכימה עם דעתו. אני חושבת שמהמקום של אהבת היהודים והמוסלמים לבורא עולם שהוא אחד ושמו אחד-  יבוא שלום.

אתם צריכים להבין שהמוסלמים בימיו של הרמב"ם אישרו אותו. מלכים מוסלמים התייעצו איתו, כמו שאמר להם הנביא מוחמד-  "אם יש לך ספק כלשהו בדבר מה (מן הקוראן) שהורד אליך שאל את (בני ישראל) שקיבלו ולמדו את הספר לפניך." (סורה 10 פסוק 94)." וויקיפדיא.

בתורתנו כתוב על כך-

וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם, כָּל-הַגּוֹיִם:  כִּי-תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. מלאכי.

 משל יעקב עשו.

יעקב נהיה בסופו של יום ישראל. ישר-אל. למה בסופו של יום, יעקב היה ישר עם עשיו, הבכורה היא של יעקב. עשו מכר, אך יעקב לא היה ישר עם אביו. לכן רק לאחר שיעקב נענש, הוא קיבל את התואר- ישר-אל. כמו שיעקב רימה את אביו כשהיה עיוור, כך רימו את יעקב פעמיים, פעם אחת כשהוא לא ראה עם מי מתחתן ופעם שנית כשבניו שיקרו אותו שיוסף מת.

חשוב להבין, המכירה חייבת להיות ישרה, הקונה חייב לאמר שהוא מבקש את הבכורה והמוכר צריך להשבע כשהוא מוכר את הבכורה תמורת נזיד עדשים, כמשל למעט כסף שלא מביאה תמורה אמיתית- לאחר עיכול האוכל המוכר שוב פעם רעב, שוב פעם- עני.

%d7%9e%d7%90%d7%96%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9d

בשורה התחתונה הגרמנים שלמו שילומים בעבור חטאיהם, אלו מאזני צדק שהחטאים של הנאצים בצד אחד של המאזניים, והכסף לכפרה בצד השני של המאזניים. משמע הכסף של העם הגרמני יורד או נמצא בנקודת איזון עם החטאים של הנאצים. הנאצים וצאצאיהם בחרו להעמיד כסף כקורבן לחטאיהם כמקובל על בני האדם שהם חטאו להם. למרות שקשה לחשוב על כך, אלו מאזני צדק. יען כי יש קבלה של כספי כיפורים מצד קבוצת בני האדם שטוענים שבני האדם שהם מקבלים מהם כסף חטאו להם. והגרמנים התוודו שחטאו במעשים שכולנו יודעים שעשו והסכימו לשלם את דרישת הכסף מהאנשים שהם חטאו.

כתובת החודש העשירי.

וַוַיְהִי דְּבַר-יְהוָה צְבָאוֹת, אֵלַי לֵאמֹר.  כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ.  זכריה.

לפי הנבואות של העם היהודי, יבואו ימים בהם צום החודש העשירי יהפך ליום שמחה לעם היהודי.

בחודש הרביעי (חודש תמוז לפי ספורות בבל) העלה בנט מדת הציונות את ציבור התועבה, שוכבי משכב הזכר, לעשות להם שמחה בירושלים כדי לדחות את השמחה ליהודים, חשוב מאוד לשמור ולא לתת לבנט ודרוקמן לעשות זאת בחודש הזה .

עזרא ונחמיה.

"על פי המחקר, הספרים נכתבו על ידי שני כותבים שונים וחוברו יחד לאחר כתיבתם, כפי שספר תרי עשר אוחד לאחר כתיבת חלקיו. חלק מהראיות שמובאות הן שבספר עזרא משולבים רישיונות חשובים בלשונם, לעומת ספר נחמיה שלא הביא את הרישיון לעלייה וגם לא הביא את הרישיון לבניית ירושלים.בנוסף, בראש ספר נחמיה יש 'כתובת', בעוד שבראש ספר עזרא אין. בנוסף, פרק ח' בנחמיה עוסק בעיקר בעזרא, וסביר להניח שאילו היה מחבר אחד לשני הספרים הוא היה מכניס את הפרק הזה בספר עזרא. כמו כן, הכותב של ספר עזרא מונה את השנה מחודש ניסן[7], כמקובל בתורה, ואילו בנחמיה הסופר החליט למנות את השנה מתשרי[8]." וויקיפדיא.

לא מניסן ולא מתשרי, בורא עולם אמר שהחודש הראשון הוא חודש האביב- ראש החודשים החודש של חג הפסח. לא אמר ניסן..

עזרא ונחמיה חיו בגלות ומשכך השתמשו בשמות החודשים שלהם. כמו שאתה היית בגלות והשתמשת במועדים של ארץ הגלות.

וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי הַגּוֹלָה אֶת הַפָּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן: עזרא.

חודש ראשון ולא חודש ניסן ולא חודש שביעי.

בחודש שביעי, סוכות ולא חודש ראשון ולא תשרי.

וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: נחמיה.

השלום והאמת.

הצרה היא שהרבה מכם לא רואים את המשך הסרט עם אסתר "המלכה".. ברור שהיה המשך לסרט.. זה שאין המשך סרט בכתובים זה לא אומר שאין המשך לסרט..

הרי סיפור מגילת אסתר היה בגלות ובגלות אמרו אבות אבותנו ואמהות אמהותינו- לשנה הבאה בירושלים הבנויה. מה היה קורה אם ארבע שנים אחר שאסתר התחתנה עם האחשוראש עם ישראל היה יוצא מפרס לירושלים.. בחזרה הביתה.. ברור לכולנו שאסתר היתה נשארת בפרס.. האחשוראש לא היה עושה עליה לירושלים… הוא המלך של פרס, אתם יודעים..

אני טוענת שאסתר הוכרתה מישראל, בת ישראל שהופקרה..


פרנסי העיר 2
אשדוד.

לֹא-נוֹתַר עֲנָקִים, בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  רַק, בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד–נִשְׁאָרוּ. יהושע.

"אשדוד קרויה על שם אחת מחמש ערי פלשתים ששכנו באזור," וויקיפדיא.

גם גת ואשקלון היו ערים פלשתיות. אין סיבה לקרוא לערים בישראל על שם ערים פלשתיות. אלו ערים אויבות של העם היהודי.

חמשת הערים הפלישתיות הן הערים של חמשת המלכים שיהושע הרג.

עבד אברהם. ליטא ארעא- אונקלוס.

וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. וַיֹּאמֶר, לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר. הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ, חָלָל:  אֵיךְ, נָפְלוּ גִבּוֹרִים. אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן:  פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם–וּשְׂדֵי תְרוּמֹת:  כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּבּוֹרִים–מָגֵן שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן.

לצורך העניין גם לאברהם היה עבד, זה לא עבד שאתם חושבים שהוא, אברהם שלח את עבדו למצוא לבנו כלה והעבד ביקש את עזרת בורא עולם לעשות את המלאכה שאמר לו אברהם לעשות, העבד של אברהם היה עבד שמשיח עם יהוה, הוא לא היה אדם געול. כשבורא עולם שחרר את עם ישראל מעבדות מצרים משה שאל את בורא עולם מי אומר לעם ששלח אותי, בורא עולם אמר לו שיגיד לעם שאהיה שלח אותו. וכפי שניתן ללמוד, בורא עולם היה גם בעבד אברהם.

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם–אֶל-עִיר נָחוֹר. וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר, אֶל-בְּאֵר הַמָּיִם, לְעֵת עֶרֶב, לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת. וַיֹּאמַר–יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה-חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם.  וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה–אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי.

למעוניינים לקרוא את כל הפרק..

אתם צריכים להבין, האב של רבקה לא נתן ככה את רבקה ליצחק.. הוא קרא לנערה ושאל פיה, וזה עוד בימי קדם, שהיו "פרימיטיבים"..

כֶּתֶר מַלְכוּת.

במזמור לאסף נאמר:

אֲנִי-אָמַרְתִּי, אֱלֹהִים אַתֶּם; וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם.

כשנאמר בני עליון כולכם הכוונה לא הייתה שאתם עליונים… הכוונה הייתה שאתם בני העליון ולא העליונים. יהוה אבינו- הוא העליון.

לכן בסופו של יום,

אָכֵן, כְּאָדָם תְּמוּתוּן; וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ.

אתה מ'בין..

 

לנוכח פועלם של בנימין נתניהו ונפתלי בנט כמנהיגים שעושקים את עם ישראל ולא קובעים חוק יסוד שהמדינה יהודיה- כארץ יסדה לעולם. בנימין נתניהו לא יכול לדרוש את גאולת אחרית הימים ולכן הוא מציע מלחמת עד. המלחמה מקיימת את מנהיגותו של בנימין נתניהו שבשורה התחתונה מטיבה עם אלוהים אחרים- שרון יצחק תשובה. אין לו ענין במדינה יהודיה. ומשכך בנימין נתניהו- לא מציע ימים נכונים תחת הנהגתו כי מתווה הגז שהוא חש לאשר אותו, מקבע עושק שמנסה לקבע את מלכותו של שרון יצחק תשובה ונובל אנרג’י על אוצרות העם היהודי כארץ יסדה לעולם ושרון יצחק תשובה (שי”ת) הוא לא השם יתברך.

הר הבית

וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר-שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי-גֵר וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. כִּי אֲנִי יְהוָה לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי-יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם. לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי וְלֹא שְׁמַרְתֶּם שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה נָשׁוּב.  הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ  הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה. בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ.  הָבִיאוּ אֶת-כָּל-הַמַּעֲשֵׂר אֶל-בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד-בְּלִי-דָי. וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאֹכֵל וְלֹא-יַשְׁחִת לָכֶם אֶת-פְּרִי הָאֲדָמָה וְלֹא-תְשַׁכֵּל לָכֶם הַגֶּפֶן בַּשָּׂדֶה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל-הַגּוֹיִם  כִּי-תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. מלאכי.

וְאֶת-עֵשָׂו, שָׂנֵאתִי; וָאָשִׂים אֶת-הָרָיו שְׁמָמָה, וְאֶת-נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר.עשיו

טעיתי בניסוח.

יעקב לא גנב את הברכה והבכורה, הוא קנה אותה ביושר מעשו.

וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם. – פרשת תרומה.

כֵּן תַּעֲשֶׂה
וְעָשִׂיתָ
תַּעֲשֶׂה
תַּעֲשֶׂה
תַּעֲשֶׂה
וְעָשִׂיתָ
תְּצַפֶּה
וְצִפִּיתָ
וַהֲקֵמֹתָ
וְעָשִׂיתָ
מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ.

 שתי תורות.

ספר תהלים הוא ספר המתאר את מאבקו של דוד המלך באויביו.
אם בספר שמואל מדובר על קורות חייו של דוד המלך, אלו שמעל פני השטח,
ילדותו, משיחתו , מעשה גבורתו,  מאבקו בשאול , מלחמתו נגד הפלישתים.
שאלו סוג של קורות חיים של מנהיגים כאלו או אחרים שקראנו עליהם בעבר.
ספר תהילים מתאר את מאבקו הרוחני של דוד המלך.
מלחמתו של דוד המלך בתהילים היא בזדים שהליצוהו בפועלי האוון ביורדי הדומא
במכשפים, בחובר חברים מחוכם שראשו ראש פתנים אכזר..
בספר תהלים מתאר דוד המלך את הפעולות הרוחניות שנעשו עליו
ע”י אותם שדים שחידדו עליו לשונם..שחרשו חרשים על גבו..שהתוו את חייו..
שצירם אינם צירנו.. שמגפן סדום גפנם. שחמת תנינים יינם.בתהלים והתורה אפשר ללמוד הפוך ללמוד להרע. יש איזכור של מעשיהם הרעים יש איזכור של המקומות בהם נפל ישראל. יש כאלה , אויבי ישראל שיכולים ללמוד מהתורה איך להרע לישראל, איך להפיל את ישראל. במה להרע ובאיזו דרך לעשות זאת.

בראשית ברא. בראשית.השם- יְהוָה אֱלֹהִים.
הפעולה- וַיִּיצֶר.
סוג האדם– אִישׁ.
סוג היצירה- 
 עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים;

הפעולה– וַיִּבֶן.
סוג האדם- אִשָּׁה.
סוג הבניה: הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם.
המיקום- בְגַן-עֵדֶן.
הפעולה– וַיִּטַּע.
הציווי- לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.
מי הוא האלהים.

“נחזור: אלוהים “חייב” להיות מעבר לעולם, משני טעמים. טעם ראשון, אם יהיה בעולם או יתערב בנעשה בעולם, הרי שככל יתר הדברים בעולם, הוא יהיה נתון, בעיקרון, להכרה ולידיעה האנושית – ואזי, כאמור, יהפך לעובדה חסרת ערך כשאר העובדות בעולם. והטעם השני, אם האל יתערב בעולם הוא “יתדבק” במקריות העולם. לפיכך אל הנמצא בעולם ומתערב בו, אל מוּכר או שיכול להיות מוכר לאדם, נהפך לאליל, ועבודתו היא עבודה זרה. ” הארץ מצטטים מדבריו של לייבוביץ’.

http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2425155

לייבוביץ’ דיבר שטויות. דבריו של לייבוביץ’ הם האדרת האל והפיכתו לבלתי מושג בדרך שהיא הפיכת אלהים יהוה למושג שמהותו עליונות ללא ערך. וזאת עבודה זרה שלעצמה.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. תורת ישראל.

המילה אהיה כשם תואר שיסביר לעם ישראל מי שלח את משה, ממחישה את נוכחותו, את היותו, את מקריותו של יהוה במקרה העולם הזה. מתוך מקום שלא מבקש שיזכיר את שמו אלא את מהות שליחותו של משה להביא להיות דבר יהוה בעולם הזה.

כתוב בפרוש-

וְהוֹשַׁעְתִּי אֶת-הַצֹּלֵעָה, 

עם ה’ בסוף המילה. לא את הצולע.בימי גן עדן אכלו אדם וחווה מעץ הדעת. ואז בא אלוהים אמר: עכשיו תקבלו עונש. אתה האיש, בזיעת אפך תאכל לחם. את האישה ,את התשוקה שלך תהיה לאישך ו לא רק, הוא ימשול בך. וזה עונש. במחשבה מעמיקה נוספת אפשר ללמוד מהענין שאם תשוקתה של האישה לאיש ומשילות האיש על האישה זה עונש.

לצורך העניין,

לייבוביץ’, מלובביץ’ ועובדיה יוסף, היו אנשים שנסעו מעבר לים ועלו השמיימה כדי לשמוע אותה ולהשמיע אותה לעשותה.

לצורך העניין,

גם אילן רמון שקרא תהילים ועשה קידוש בשמיימה, עשה אותו דבר.

עלות הטיסה לחלל החיצון מאוד יקרה, אתה לוקח כסף מכאן ושורף אותו שם.. זה כסף שהיית צריך להשתמש בו בלבבך, בתוך כדור הארץ. אי אפשר לעשות עם הכסף ככה שהמצב ככה ככה…

לייבוביץ’ אמר שהמציאות שהוא רואה גם היא מוטלת בספק. כמשל הוא אמר לאדם שישב מולו שהמציאות שהוא רואה עכשיו היא אותו יושב מולו, גם מציאות זו מוטלת בספק.

המציאות שהוא ראה היא אינה המציאות אותה אדם אחר רואה.
כל אדם רואה את המציאות, את העולם, דרך העיניים שלו/ה. אם יש צופן גנטי, אז יש צופן נפשי ומשכך מכלול שונה בין אדם לאדם היוצר זווית ראיה יחודית לכל אדם ואדם שדרכה הוא או היא רואים את העולם.

ומשכך המסקנה המתבקשת היא שבזרע אברהם (אב כל הדתות) שהתרבה ככוכבים על פני השמיים, צריך להשקיע.  כמספר בני האדם כך מספר העולמות שיש לחקור ולהשקיע כדי ליצור אפשרות לקיום חיים שם.

יש אנשים שישמעו אותי מדברת כך אודות רבניהם יחושו שאני מחללת קודש.
כמו אותו ייחוס של רב כלפי פגיעה ברבו כחילול כבוד השם.
אני חייבת להודות שתהיתי באותו רגע, לאיזה שם הוא מתכון.

די מעניין שגם לעובדיה יוסף וגם למלובביץ' וגם ללייבוביץ', אין משך.

האנשים האלה היו רועים בישראל, שהצאן שלהם נותר ללא רועה.

ויהי אור.

ג'ים מוריסון

מבחינת היכולת לעשות את העולם הזה טוב יותר-

                             העולם נהיה טוב יותר,

                          צריך רק לרצות.