לימודי תורה על הדרך- חודש זה:

חודש רביעי – שנת שבעים וארבע לקוממיות.

שיהיה חודש טוב.

וַיֹּרֵ֗ם אֱלֹ֫הִ֥ים חֵ֥ץ פִּתְא֑וֹם הָ֝י֗וּ מַכּוֹתָֽם:

וַיַּכְשִׁיל֣וּהוּ עָלֵ֣ימוֹ לְשׁוֹנָ֑ם יִ֝תְנֹדֲד֗וּ כָּל-רֹ֥אֵה בָֽם:

וַיִּֽירְא֗וּ כָּל-אָ֫דָ֥ם וַ֭יַּגִּידוּ פֹּ֥עַל אֱלֹהִ֗ים וּֽמַעֲשֵׂ֥הוּ הִשְׂכִּֽילוּ: תהלים- מזמור ארבעה ושישים. 

פִּתְא֑וֹם הָ֝י֗וּ מַכּוֹתָֽם:

וַ֭יַּגִּידוּ פֹּ֥עַל אֱלֹהִ֗ים

וּֽמַעֲשֵׂ֥הוּ הִשְׂכִּֽילוּ:

ההשכלה היא כמשל למען יראו ויראו המובן לכולנו.

אפשר להמשיל גם את הדבר לגילוי הבורא בעת שחרור ממצרים, שהשחרור של ישראל היה גם להודיע בעמים עלילותיו..

כמו עם רחב, ששמעה על שחרור ישראל ונמס ליבה ומהמקום הזה היא עזרה למרגלים ובתמורה קיבלה נחלה בישראל.

כמו הגבעונים מהאמורי שהשכילו ובקשו גם הם כמו רחב, להצטרף לישראל, גם במעמד עבדים לישראל.

עד כדי כך…

הפסח של רחב- פרשת רחב- תוכנית לימוד-לימודי תורה- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

שבועה וקיומה.

תבינו,

אחת התלונות המרכזיות של הנאצים נגד ה- JUDEN היתה שהם שופכים דם תינוקות.

צריך לחשוב על הדבר בשני אופנים,

כולם יודעים שהאשכנזים חטפו ילדים מבני העדה התימנית, צריך לחשוב גם למה האחראים לדבר לא הושמו בכלא והילדים לא הוחזרו למשפחותיהם.

יש רמיזה למי הם האנשים האלה שחטפו את הילדים של העדה התימנית:

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לִמְקֹמֹתָם, בִּשְׁמֹתָם:  אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עַלְוָה, אַלּוּף יְתֵת. אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה אַלּוּף אֵלָה, אַלּוּף פִּינֹן.  אַלּוּף קְנַז אַלּוּף תֵּימָן, אַלּוּף מִבְצָר. אַלּוּף מַגְדִּיאֵל, אַלּוּף עִירָם; אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם, לְמֹשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם–הוּא עֵשָׂו, אֲבִי אֱדוֹם: בראשית. 

אַלּוּף קְנַז אַלּוּף תֵּימָן,

תראו ,

זה ברור לכולנו שעדה שחוטפת ילדים משדי אמהותיהן אלה אנשים הרשעים ביותר עלי אדמות.

ותחשבו שהם עשו הדבר הזה אחרי שואה.

אֵלֶּה עָשִׂיתָ, וְהֶחֱרַשְׁתִּי–    דִּמִּיתָ, הֱיוֹת-אֶהְיֶה כָמוֹךָ; אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה    לְעֵינֶיךָ. בִּינוּ-נָא זֹאת, שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ: פֶּן-אֶטְרֹף, וְאֵין מַצִּיל: תהלים.

אני טוענת שהאשכנזים רצו נפשות מהילדים האלה ואת הזכויות של ישראל דרך הילדים האלה:

כִּי-תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ, וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת–כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס; וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה, וְהָעָם אֲשֶׁר-זָעַם יְהוָה עַד-עוֹלָם.וְעֵינֵיכֶם, תִּרְאֶינָה; וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל יְהוָה, מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל: מלאכי.

וְהָעָם אֲשֶׁר-זָעַם יְהוָה עַד-עוֹלָם. וְעֵינֵיכֶם, תִּרְאֶינָה;

חשוב מאוד שבני העדה התימנית לא יקבלו פיצויים מהאנשים האלה כמאשרים הדבר ומוכרים ילדיהם בדיעבד ומתוך המקום הזה נקווה שבורא עולם ינקום דמם.

חודש שלישי- שנת שבעים וארבע לקוממיות.

שיהיה חודש טוב.

שבועה וקיומה.

משל כבשת הראש- מי האיש.

נעשה ונשמע- הרפו ודעו- החרש ואאלפך.

ברית בראשית.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.  וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע:  לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.  וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן: בראשית.

וְכִבְשֻׁהָ;

וּרְדוּ

הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל

לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.

למעשה, זאת הברית הראשונה של בורא עולם עם בני האדם.

ההבטחה של בורא עולם שהארץ , כל הארץ מה שאתם קוראים לו כדור הארץ, הובטח לאדם וזרעו אחריו.

בדיוק כמו ההבטחה שהובטחה לזרע אברהם את ירושת ארץ כנען.

כמעט אותו נוסח.

מתוך המקום הזה אישרו הגויים את הארץ לישראל כפי שאישרו בעת הזאת.

ומפה כל אחד ואחת מכם יכולים לחשוב בכיווני המחשבה שלכם הלאה , מה זה אומר אישור הגויים שיש להם את ההבטחה הזאת מבחינה "גלובלית" כמו שאומרים..

ברית נח, ברית אברהם, ברית חורב.

הַרְפּ֣וּ וּ֭דְעוּ כִּי-אָנֹכִ֣י אֱלֹהִ֑ים אָר֥וּם בַּ֝גּוֹיִ֗ם אָר֥וּם בָּאָֽרֶץ: מזמור שישה וארבעים.

הַרְפּ֣וּ וּ֭דְעוּ

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַֽעֲשֶׂה וְנִשְׁמָֽע: שמות- תורת ישראל.

נַֽעֲשֶׂה וְנִשְׁמָֽע:

אָמַ֗רְתִּי אֶֽשְׁמְרָ֣ה דְרָכַי֮ מֵחֲט֪וֹא בִלְשׁ֫וֹנִ֥י אֶשְׁמְרָ֥ה לְפִ֥י מַחְס֑וֹם בְּעֹ֖ד רָשָׁ֣ע לְנֶגְדִּֽי:

נֶאֱלַ֣מְתִּי ד֭וּמִיָּה הֶחֱשֵׁ֣יתִי מִטּ֑וֹב וּכְאֵבִ֥י נֶעְכָּֽר: תהלים- מזמור תשעה ושלושים.

אָמַ֗רְתִּי אֶֽשְׁמְרָ֣ה דְרָכַי֮ מֵחֲט֪וֹא בִלְשׁ֫וֹנִ֥י 

וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ, לֹא אֶשְׁמָע;    וּכְאִלֵּם, לֹא יִפְתַּח-פִּיו. וָאֱהִי–כְּאִישׁ, אֲשֶׁר לֹא-שֹׁמֵעַ;    וְאֵין בְּפִיו, תּוֹכָחוֹת. כִּי-לְךָ יְהוָה הוֹחָלְתִּי;    אַתָּה תַעֲנֶה, אֲדֹנָי אֱלֹהָי. תהלים- מזמור תשעה ושלושים.

אַתָּה תַעֲנֶה, אֲדֹנָי אֱלֹהָי.

פָּדָה נפשי (נַפְשׁוֹ), מֵעֲבֹר בַּשָּׁחַת;    וחיתי (וְחַיָּתוֹ), בָּאוֹר תִּרְאֶה: איוב.

עיצה זאת גם נאמרה על ידי הנביא עמוס:

לָכֵן, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא–יִדֹּם:  כִּי עֵת רָעָה, הִיא:

לעתים גם בעת ש:

חַם-לִבִּ֨י | בְּקִרְבִּ֗י בַּהֲגִיגִ֥י תִבְעַר-אֵ֑שׁ דִּ֝בַּ֗רְתִּי בִּלְשֽׁוֹנִי: תהלים- מזמור תשעה ושלושים. 

בַּהֲגִיגִ֥י תִבְעַר-אֵ֑שׁ

לא לדבר או להתלונן או לאמר כל דבר בעת שחם לבנו ובמחשבותינו מחשבות כעס המשולות לאש..

חַם-לִבִּ֨י | בְּקִרְבִּ֗י

בעת כזאת יכולים לאמר דברים שאסור לאמר אותם ובמקום הזה לחטוא.

לָכֵן, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא–יִדֹּם:  כִּי עֵת רָעָה, הִיא:

הַמַּשְׂכִּיל

הַחֲרֵשׁ, וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה: איוב.

וַאֲאַלֶּפְךָ

תהלים- מזמור ארבעים. – לימודי תורה (michalinka.com)

.

וַיִּשְׁלַ֧ח יְהוָ֛ה אֶתנָתָ֖ן אֶלדָּוִ֑ד וַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ שְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֗ים הָיוּ֙ בְּעִ֣יר אֶחָ֔ת אֶחָ֥ד עָשִׁ֖יר וְאֶחָ֥ד רָֽאשׁלְעָשִׁ֗יר הָיָ֛ה צֹ֥אן וּבָקָ֖ר הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וְלָרָ֣שׁ אֵֽיןכֹּ֗ל כִּי֩ אִםכִּבְשָׂ֨ה אַחַ֤ת קְטַנָּה֙ אֲשֶׁ֣ר קָנָ֔ה וַיְחַיֶּ֕הָ וַתִּגְדַּ֥ל עִמּ֛וֹ וְעִםבָּנָ֖יו יַחְדָּ֑ו מִפִּתּ֨וֹ תֹאכַ֜ל וּמִכֹּס֤וֹ תִשְׁתֶּה֙ וּבְחֵיק֣וֹ תִשְׁכָּ֔ב וַתְּהִיל֖וֹ כְּבַֽת: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיָּ֣בֹא הֵלֶךְ֮ לְאִ֣ישׁ הֶֽעָשִׁיר֒ וַיַּחְמֹ֗ל לָקַ֤חַת מִצֹּאנוֹ֙ וּמִבְּקָר֔וֹ לַעֲשׂ֕וֹת לָאֹרֵ֖חַ הַבָּאל֑וֹ וַיִּקַּ֗ח אֶתכִּבְשַׂת֙ הָאִ֣ישׁ הָרָ֔אשׁ וַֽיַּעֲשֶׂ֔הָ לָאִ֖ישׁ הַבָּ֥א אֵלָֽיו: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיַּחְמֹ֗ל לָקַ֤חַת מִצֹּאנוֹ֙

וַיִּקַּ֗ח אֶתכִּבְשַׂת֙ הָאִ֣ישׁ הָרָ֔אשׁ וַֽיַּעֲשֶׂ֔הָ לָאִ֖ישׁ הַבָּ֥א אֵלָֽיו:

וַיִּֽחַראַ֥ף דָּוִ֛ד בָּאִ֖ישׁ מְאֹ֑ד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶלנָתָ֔ן חַייְהוָ֕ה כִּ֣י בֶןמָ֔וֶת הָאִ֖ישׁ הָעֹשֶׂ֥ה זֹֽאתוְאֶתהַכִּבְשָׂ֖ה יְשַׁלֵּ֣ם אַרְבַּעְתָּ֑יִם עֵ֗קֶב אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶתהַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְעַ֖ל אֲשֶׁ֥ר לֹֽאחָמָֽל: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיִּֽחַראַ֥ף דָּוִ֛ד בָּאִ֖ישׁ מְאֹ֑ד

וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶלנָתָ֔ן חַייְהוָ֕ה כִּ֣י בֶןמָ֔וֶת הָאִ֖ישׁ הָעֹשֶׂ֥ה זֹֽאתוְאֶתהַכִּבְשָׂ֖ה יְשַׁלֵּ֣ם אַרְבַּעְתָּ֑יִם

וַיֹּ֧אמֶר נָתָ֛ן אֶלדָּוִ֖ד אַתָּ֣ה הָאִ֑ישׁ: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

אַתָּ֣ה הָאִ֑ישׁ:

לאחר חטאו של דוד בורא עולם שלח את נתן ונתן המשיל את משל כבשת הראש (העני), שהעשיר שיש לו צאן כבשים גדול העדיף לשחוט לאורח שלו את הכבשה היחידה של העני כי הוא חמל על כבשיו, כי הוא לא רצה לשחוט משלו.

ודוד שמע את המקרה וכעס והציע להעניש את העשיר..

וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶלנָתָ֔ן חַייְהוָ֕ה כִּ֣י בֶןמָ֔וֶת הָאִ֖ישׁ הָעֹשֶׂ֥ה זֹֽאתוְאֶתהַכִּבְשָׂ֖ה יְשַׁלֵּ֣ם אַרְבַּעְתָּ֑יִם

שדוד אמר את מה שהוא אמר , הוא לא ראה את עצמו בסרט.. הוא לא הבין שהוא הציע את עונשו שלו עצמו.

ונתן הסביר לו שבחטאו לאוריה החיטי הוא עשה את אותו הדבר שהעשיר עשה לרש וכבשתו:

במקרה הזה הרש היה אוריה שהיתה לו אשה אחת ולדוד כמה נשים ודוד רצה את האשה של אוריה .

כֹּהאָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָנֹכִ֞י מְשַׁחְתִּ֤יךָֽ לְמֶ֙לֶךְ֙ עַליִשְׂרָאֵ֔ל וְאָנֹכִ֥י הִצַּלְתִּ֖יךָ מִיַּ֥ד שָׁאֽוּלוָאֶתְּנָ֨ה לְךָ֜ אֶתבֵּ֣ית אֲדֹנֶ֗יךָ וְאֶתנְשֵׁ֤י אֲדֹנֶ֙יךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וָאֶתְּנָ֣ה לְךָ֔ אֶתבֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל וִֽיהוּדָ֑ה וְאִ֨םמְעָ֔ט וְאֹסִ֥פָה לְּךָ֖ כָּהֵ֥נָּה וְכָהֵֽנָּהמַדּ֜וּעַ בָּזִ֣יתָ אֶתדְּבַ֣ר יְהוָ֗ה לַעֲשׂ֣וֹת הָרַע֮ (בעינובְּעֵינַי֒ אֵ֣ת אוּרִיָּ֤ה הַֽחִתִּי֙ הִכִּ֣יתָ בַחֶ֔רֶב וְאֶ֨תאִשְׁתּ֔וֹ לָקַ֥חְתָּ לְּךָ֖ לְאִשָּׁ֑ה וְאֹת֣וֹ הָרַ֔גְתָּ בְּחֶ֖רֶב בְּנֵ֥י עַמּֽוֹןוְעַתָּ֗ה לֹאתָס֥וּר חֶ֛רֶב מִבֵּיתְךָ֖ עַדעוֹלָ֑ם עֵ֚קֶב כִּ֣י בְזִתָ֔נִי וַתִּקַּ֗ח אֶתאֵ֙שֶׁת֙ אוּרִיָּ֣ה הַחִתִּ֔י לִהְי֥וֹת לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וָאֶתְּנָ֨ה לְךָ֜ אֶתבֵּ֣ית אֲדֹנֶ֗יךָ וְאֶתנְשֵׁ֤י אֲדֹנֶ֙יךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וָאֶתְּנָ֣ה לְךָ֔ אֶתבֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל וִֽיהוּדָ֑ה וְאִ֨םמְעָ֔ט וְאֹסִ֥פָה לְּךָ֖ כָּהֵ֥נָּה וְכָהֵֽנָּה:

אֵ֣ת אוּרִיָּ֤ה הַֽחִתִּי֙ הִכִּ֣יתָ בַחֶ֔רֶב וְאֶ֨תאִשְׁתּ֔וֹ לָקַ֥חְתָּ לְּךָ֖ לְאִשָּׁ֑ה וְאֹת֣וֹ הָרַ֔גְתָּ בְּחֶ֖רֶב בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן

ברור שאחרי המשל של נתן ואחרי הצעתו של דוד להעניש את העשיר, לדוד לא נותר אלא לקבל את הדין והמשפט ברור ואין כל מקום להצטדקויות או להסברים נוספים של נתן:

וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל נָתָ֔ן חָטָ֖אתִי לַֽיהוָ֑ה: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

מאוד יפה הדרך שניהל נתן בשליחות הבורא את משפטו של דוד.

על אותה רעיוניות:

וַיֹּאמֶר יְהוָה, זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם–כִּי כָבְדָה, מְאֹד.  אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם-לֹא, אֵדָעָה. וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים, וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה; וְאַבְרָהָם–עוֹדֶנּוּ עֹמֵד, לִפְנֵי יְהוָה: בראשית.

לסדום היתה שואה בסופו של יום:

וַיהוָה, הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה–גָּפְרִית וָאֵשׁ:  מֵאֵת יְהוָה, מִן-הַשָּׁמָיִם.  וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל, וְאֵת כָּל-הַכִּכָּר, וְאֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הֶעָרִים, וְצֶמַח הָאֲדָמָה: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

גם לצמח האדמה .. כמו פצצת אטום במובן לנו.

אתם האנשים:

וְאֶת-זָכָר–לֹא תִשְׁכַּב, מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה:  תּוֹעֵבָה, הִוא.  וּבְכָל-בְּהֵמָה לֹא-תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ, לְטָמְאָה-בָהּ; וְאִשָּׁה, לֹא-תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ–תֶּבֶל הוּא.  אַל-תִּטַּמְּאוּ, בְּכָל-אֵלֶּה:  כִּי בְכָל-אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם.  וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וָאֶפְקֹד עֲוֺנָהּ עָלֶיהָ; וַתָּקִא הָאָרֶץ, אֶת-יֹשְׁבֶיהָ. וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, וְלֹא תַעֲשׂוּ, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה:  הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.  כִּי אֶת-כָּל-הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל, עָשׂוּ אַנְשֵׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם; וַתִּטְמָא, הָאָרֶץ.  וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם.  כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה–וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת, מִקֶּרֶב עַמָּם: ויקרא.

וְאֶת-זָכָר–לֹא תִשְׁכַּב, מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה:  תּוֹעֵבָה, הִוא.

כִּי אֶת-כָּל-הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל, עָשׂוּ אַנְשֵׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם; וַתִּטְמָא, הָאָרֶץ.  וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם: ויקרא.

וזה חוק. וזה הדין של ההומו ושל קבוצת האנשים שבחרו באוחנה להיות שר המשפטים והמשטרה שלהם.

ותזכרו:

אַל-תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ, בַּהֲדֹף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר, בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְהוָה, לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת:  וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, יְהוָה מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ.  לֹא בְצִדְקָתְךָ, וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ, אַתָּה בָא, לָרֶשֶׁת אֶת-אַרְצָם:  כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ, וּלְמַעַן הָקִים אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְיָדַעְתָּ, כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת–לְרִשְׁתָּהּ:  כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף, אָתָּה: דברים.

תהלים- מזמור תשעה וארבעים. – לימודי תורה (michalinka.com)

לֹא בְצִדְקָתְךָ, וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ, אַתָּה בָא, לָרֶשֶׁת אֶת-אַרְצָם:  כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ,

אני מזהירה אתכם עם ישראל. אתם עושים את הדרך חזרה למולדתכם- חרן.

אני אומרת זאת שלא תשכחו מאיפה באתם, הארץ הזאת היא לא מולדת זרע אברהם, היו פה לפניכם..בורא עולם נתן לכם את הארץ הזאת. וזאת למען..

זה יותר מסוכן מהאיראנים אתם כמתגרים בבורא עולם, אתם מותחים גבול יותר מידי בענין הזה.

האדם שמזהיר אותך מסכנה, הוא לא שונא לך.

שמואל- מלכות דוד.

(עוד לא סיימתי את הלימודים של הפרשה, אך יש לכם אפשרות לראות את לימודי בזמן הלמידה).

.

.

.

.

.

.