לימודי תורה- על הדרך- כל הכתובות.

לימודי תורה- על הדרך- כל הכתובות- החל מחודש האביב- שנת שבעים וארבע.

חודש ראשון- חודש האביב- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

לימודי תורה על הדרך- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה עצמאות.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים. וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.  וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים:  אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים.  וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ. וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי: בראשית.

אימי היתה אומרת כל שנה לפני נקיונות הפסח שאין טעם לנקות את התריסים כי תמיד אחרי פסח יש אובך שמאבק את התריסים. היום בבוקר, ראיתי שכך הדבר.

הפער בים פסח של שנה קודמת לשנה זאת הוא שלושה עשר חודשים ולא שנים עשר חודשים וגם בפער זה, חוקיות עונות השנה שאחרי פסח בחודש האביב יש אובך באוויר שמאבק את התריסים.

יְהוָה, אֶרֶךְ אַפַּיִם וגדול- (וּגְדָל-) כֹּחַ, וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה; יְהוָה, בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ, וְעָנָן, אֲבַק רַגְלָיו: נחום.

"הלוח העברי הוא לוח שנה המבוסס על שילוב מחזור הירח ומחזור השמש (לוח ירחי-שמשי) עם התחשבות בימות השבוע. כל שנה מכילה 12 (בשנה פשוטה) או 13 חודשים (בשנה מעוברת) המתחילים כל אחד במולד הירח. המספר המשתנה של חודשי השנה שומר על הקבלה בין שנה עברית ממוצעת למחזור השמש. היממה בלוח העברי מתחילה עם שקיעת החמה או צאת הכוכבים.

אורך שנה פשוטה בלוח העברי הוא 353–355 ימים ואורך שנה מעוברת הוא 383–385 ימים.

בעבר נקבעו חודשי הלוח העברי על ידי בית דין לפי עֵדוּת-רְאִיָּה, ואילו כעת הוא לוח מְחֻשָּׁב. המסורת מייחסת שינוי זה לתקנה של רבי הלל נשיאה בשנת ד'קי"ט (359 לספירה)." וויקיפדיא.

עָשָׂה יָרֵחַ, לְמוֹעֲדִים;    שֶׁמֶשׁ, יָדַע מְבוֹאוֹ: תהלים.

שמש ידע מבואו.

לימודי תורה על הדרך- נקיונות לפסח.

עוד ינובון. עוד יניבו.

מגדיל ישועות.

לגבי רועים.

רועה צאן כבשים או פרות לא יוביל את הצאן לכר דשא מורעל.

אותו הדבר לגבי רועה צאן אדם.

יש הבדל בין מזון הבהמה למזון האדם.

רועה אדם לא מוביל את הצאן שלו רק לשובע מזון.

גם לשובע רצונות.

איש השוכב את זכר משכבי אשה, או מושל רועה, שמקיים את הדבר, מוביל את ישראל וגם את ישמעאל למזון מורעל לו בעת הזאת.

קיום מצוות – זכור כי גר היית בארץ מצרים.

ולא שאלת נפש אויבך- גם אויבך מאמין בבורא עולם ומייחל לחסדו.

ברית נח- ברית אברהם- ברית חורב.

כצאן למוות ירעם- פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ; וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל–חַי רָצוֹן:

חילול קודש- הצעת מחשבה לחג.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח:  כָּל-בֶּן-נֵכָר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ. וְכָל-עֶבֶד אִישׁ, מִקְנַת-כָּסֶף–וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ.  תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ.  בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל, לֹא-תוֹצִיא מִן-הַבַּיִת מִן-הַבָּשָׂר חוּצָה; וְעֶצֶם, לֹא תִשְׁבְּרוּ-בוֹ.  כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ. וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה–הִמּוֹל לוֹ כָל-זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ, וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ; וְכָל-עָרֵל, לֹא-יֹאכַל בּוֹ. תּוֹרָה אַחַת, יִהְיֶה לָאֶזְרָח, וְלַגֵּר, הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.  וַיַּעֲשׂוּ, כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, כֵּן עָשׂוּ.   וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:  הוֹצִיא יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם–עַל-צִבְאֹתָם: שמות.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח:  כָּל-בֶּן-נֵכָר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ.

וְכָל-עֶבֶד אִישׁ, מִקְנַת-כָּסֶף–וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ.

 תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ. 

וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה–הִמּוֹל לוֹ כָל-זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ, וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ;

הִמּוֹל לוֹ כָל-זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ, וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ;

זאת אומרת שאדם שלא מלו אותו, לא יכול להחשב אזרח במדינת ישראל נכונה.

לימודים מספר שמואל- מלכות שאול- פסח בשנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

פסח לבורא עולם וחג המצות- פסח בשנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

בן נכר לא יאכל בו- פסח בשנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם,

מְפַלְּטִ֗י מֵאֹ֫יְבָ֥י אַ֣ף מִן-קָ֭מַי תְּרוֹמְמֵ֑נִי מֵאִ֥ישׁ חָ֝מָ֗ס תַּצִּילֵֽנִי:

עַל-כֵּ֤ן | אוֹדְךָ֖ בַגּוֹיִ֥ם | יְהוָ֑ה וּלְשִׁמְךָ֥ אֲזַמֵּֽרָה:

(מגדל) מַגְדִּיל֮ יְשׁוּע֪וֹת מַ֫לְכּ֥וֹ וְעֹ֤שֶׂה חֶ֨סֶד | לִמְשִׁיח֗וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֗וֹ עַד-עוֹלָֽם: תהלים מזמור שמונה עשר.

וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה, מֵחָכְמַת כָּל-בְּנֵי-קֶדֶם, וּמִכֹּל, חָכְמַת מִצְרָיִם.  וַיֶּחְכַּם, מִכָּל-הָאָדָם, מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע, בְּנֵי מָחוֹל; וַיְהִי-שְׁמוֹ בְכָל-הַגּוֹיִם, סָבִיב.  וַיְדַבֵּר, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל; וַיְהִי שִׁירוֹ, חֲמִשָּׁה וָאָלֶף. וַיְדַבֵּר, עַל-הָעֵצִים, מִן-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר; וַיְדַבֵּר עַל-הַבְּהֵמָה וְעַל-הָעוֹף, וְעַל-הָרֶמֶשׂ וְעַל-הַדָּגִים.  וַיָּבֹאוּ, מִכָּל-הָעַמִּים, לִשְׁמֹעַ, אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה–מֵאֵת כָּל-מַלְכֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת-חָכְמָתוֹ.  וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ-צוֹר אֶת-עֲבָדָיו, אֶל-שְׁלֹמֹה, כִּי שָׁמַע, כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ:  כִּי אֹהֵב, הָיָה חִירָם לְדָוִד–כָּל-הַיָּמִים.   וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה, אֶל-חִירָם לֵאמֹר. אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-דָּוִד אָבִי, כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו, מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה, אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ–עַד תֵּת-יְהוָה אֹתָם, תַּחַת כַּפּוֹת רגלו (רַגְלָי).  וְעַתָּה, הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב:  אֵין שָׂטָן, וְאֵין פֶּגַע רָע. וְהִנְנִי אֹמֵר–לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי:  כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, אֶל-דָּוִד אָבִי לֵאמֹר, בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל-כִּסְאֶךָ, הוּא-יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי.  וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ-לִי אֲרָזִים מִן-הַלְּבָנוֹן, וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם-עֲבָדֶיךָ, וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ, כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר:  כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת-עֵצִים–כַּצִּדֹנִים.  וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם, אֶת-דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה–וַיִּשְׂמַח מְאֹד; וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה הַיּוֹם, אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם, עַל-הָעָם הָרָב הַזֶּה: מלכים.

אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-דָּוִד אָבִי, כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו, מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה, אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ–עַד תֵּת-יְהוָה אֹתָם, תַּחַת כַּפּוֹת רגלו (רַגְלָי).

מְפַלְּטִ֗י מֵאֹ֫יְבָ֥י אַ֣ף מִן-קָ֭מַי תְּרוֹמְמֵ֑נִי מֵאִ֥ישׁ חָ֝מָ֗ס תַּצִּילֵֽנִי:

עַל-כֵּ֤ן | אוֹדְךָ֖ בַגּוֹיִ֥ם | יְהוָ֑ה וּלְשִׁמְךָ֥ אֲזַמֵּֽרָה:

חירם מלבנון לא היה אויב דוד, הוא היה הגוי הזה שבגויים מודים לבורא עולם שהושיע את ישראל:

וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ-צוֹר אֶת-עֲבָדָיו, אֶל-שְׁלֹמֹה, כִּי שָׁמַע, כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ:  כִּי אֹהֵב, הָיָה חִירָם לְדָוִד–כָּל-הַיָּמִים:

(מגדל) מַגְדִּיל֮ יְשׁוּע֪וֹת מַ֫לְכּ֥וֹ וְעֹ֤שֶׂה חֶ֨סֶד | לִמְשִׁיח֗וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֗וֹ עַד-עוֹלָֽם:

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם, אֶת-דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה–וַיִּשְׂמַח מְאֹד; וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה הַיּוֹם, אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם, עַל-הָעָם הָרָב הַזֶּה:

הוא היה חבר שגם הוא מודה ומברך את בורא עולם וחבר לישראל כשישראל היה נכון כמו בעת דוד.

יִירְאוּ מֵיְהוָה, כָּל-הָאָרֶץ;    מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ, כָּל-יֹשְׁבֵי תֵבֵל.
כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי;    הוּא-צִוָּה, וַיַּעֲמֹד.
יְהוָה, הֵפִיר עֲצַת-גּוֹיִם;    הֵנִיא, מַחְשְׁבוֹת עַמִּים.
עֲצַת יְהוָה, לְעוֹלָם תַּעֲמֹד;    מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ, לְדֹר וָדֹר.
אַשְׁרֵי הַגּוֹי, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהָיו;    הָעָם, בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ. מזמור שלושה ושלושים.

הֵנִיא, מַחְשְׁבוֹת עַמִּים.

 וַיהוָה, נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לוֹ; וַיְהִי שָׁלֹם, בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה, וַיִּכְרְתוּ בְרִית, שְׁנֵיהֶם: מלכים.

וַיִּכְרְתוּ בְרִית, שְׁנֵיהֶם:

נקווה שיבואו ימים שישראל יהיה נכון בארצו ומחשבות העם של חירם יהיו לשלום עם ישראל בארץ הזאת.

משילות מושלים הומוסקסואלים כמו אוחנה וכמו הורוביץ על ישראל בבחירת ישראל שמה את ישראל כלא נכון בארצו וזאת על פי תורת ישראל.

עכשיו גם יש מהומות בירושלים ורוחות המלחמה הבאה בקיץ מתחילות שוב לנשוב באוויר..

כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו, מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה, אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ–עַד תֵּת-יְהוָה אֹתָם, תַּחַת כַּפּוֹת רגלו (רַגְלָי). וְעַתָּה, הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב:  אֵין שָׂטָן, וְאֵין פֶּגַע רָע. וְהִנְנִי אֹמֵר–לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי: 

ברור לכולנו כשבעת שהומוסקסואל הוא מחוקק נבחר בישראל בירושלים, עם ישראל לא נכון לבנות בית לשם בורא עולם בירושלים.

לכן אני אומרת, צאו מירושלים לא יעלה על הדעת שבן ישראל ישלח את בנו להלחם ואולי גם למות במלחמה הבאה בקיץ, וזאת כדי לקיים את התעבת ירושליים. כדי להתקיים כגוי הזה בירושלים:

מִזְמוֹר, לְאָסָף: אֱלֹהִים, בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ– טִמְּאוּ, אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ; שָׂמוּ אֶת-יְרוּשָׁלִַם  לְעִיִּים: תהלים.

אני מציעה שהכנסת תיסוג לגולה תל אביב.

שִׁוִּ֬יתִי יְהוָ֣ה לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד כִּ֥י מִֽ֝ימִינִ֗י בַּל-אֶמּֽוֹט: לָכֵ֤ן | שָׂמַ֣ח לִ֭בִּי וַיָּ֣גֶל כְּבוֹדִ֑י אַף-בְּ֝שָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח: תהלים- מזמור שישה עשר.

גם בעוניי:

ביאור תהלים:

זְכֹר-דָּבָר, לְעַבְדֶּךָ–    עַל, אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי.
זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי:    כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי.
זֵדִים, הֱלִיצֻנִי עַד-מְאֹד;    מִתּוֹרָתְךָ, לֹא נָטִיתִי.
זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם יְהוָה;    וָאֶתְנֶחָם.
זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי, מֵרְשָׁעִים–    עֹזְבֵי, תּוֹרָתֶךָ.
זְמִרוֹת, הָיוּ-לִי חֻקֶּיךָ–    בְּבֵית מְגוּרָי.
זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה שִׁמְךָ יְהוָה;    וָאֶשְׁמְרָה, תּוֹרָתֶךָ.
זֹאת הָיְתָה-לִּי:    כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי.

חודש שני- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

יָד לְיָד, לֹא-יִנָּקֶה רָּע;    וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט: משלי.

צריך לחשוב אם יש תוקף לרחיצת יד ביד.

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו וְאֶל-בֵּית אָבִיו, אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה; וְאֹמְרָה אֵלָיו, אַחַי וּבֵית-אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ-כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי. וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן, כִּי-אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ; וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם, הֵבִיאוּ.  וְהָיָה, כִּי-יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה; וְאָמַר, מַה-מַּעֲשֵׂיכֶם. וַאֲמַרְתֶּם, אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד-עַתָּה–גַּם-אֲנַחְנוּ, גַּם-אֲבֹתֵינוּ:  בַּעֲבוּר, תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, כִּי-תוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כָּל-רֹעֵה צֹאן.

כִּי-תוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כָּל-רֹעֵה צֹאן.

וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם–כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו. וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח וְאֶל-כָּל-עֲדָתוֹ, לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע יְהוָה אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו.  זֹאת, עֲשׂוּ:  קְחוּ-לָכֶם מַחְתּוֹת, קֹרַח וְכָל-עֲדָתוֹ. וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהוָה, מָחָר, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, הוּא הַקָּדוֹשׁ; רַב-לָכֶם, בְּנֵי לֵוִי.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-קֹרַח:  שִׁמְעוּ-נָא, בְּנֵי לֵוִי.  הַמְעַט מִכֶּם, כִּי-הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל, לְהַקְרִיב אֶתְכֶם, אֵלָיו–לַעֲבֹד, אֶת-עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהוָה, וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה, לְשָׁרְתָם.  וַיַּקְרֵב, אֹתְךָ, וְאֶת-כָּל-אַחֶיךָ בְנֵי-לֵוִי, אִתָּךְ; וּבִקַּשְׁתֶּם, גַּם-כְּהֻנָּה.

וַיַּקְרֵב, אֹתְךָ, וְאֶת-כָּל-אַחֶיךָ בְנֵי-לֵוִי, אִתָּךְ; וּבִקַּשְׁתֶּם, גַּם-כְּהֻנָּה.

כמו שישראל היו תועבה למצרים, לכן גושן.

כמו שללוי אסור להכנס למקום שלכהן מותר,

כך הומוסקסואל הוא תועבה לירושלים.

אז אל תעלב הומוסקסואל, " זה לא אישי נגדך"..

צא מירושלים מר בנט, אתה וההומואים שלך.

זה מאוד מסוכן לישראל הכניסה של ההומו  לקדושה הזאת בחסות ישראל,

שלא יקרה לישראל מה שקרה לקורח ועדתו.

לזכות ישראל יאמר..

כי לא שונא הוא לו.

במחול בתוף וכינור- לימודי תורה.

כל עצמותי תאמרנה.

"לא אישי נגדך"

וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה, נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר–לֹא-נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת:  כְּתֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי, הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי, הַמִּצְרִי, וְהָאֱמֹרִי. כִּי-נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם, לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם, וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ, בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת; וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים, הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה–רִאשׁוֹנָה: עזרא.

כִּי-נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם, לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם,

וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא, וּכְהִתְוַדֹּתוֹ, בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל, לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים:  נִקְבְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב-מְאֹד, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים–כִּי-בָכוּ הָעָם, הַרְבֵּה-בֶכֶה.  וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן-יְחִיאֵל מִבְּנֵי עולם (עֵילָם), וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא–אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ, וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ; וְעַתָּה יֵשׁ-מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל, עַל-זֹאת. וְעַתָּה נִכְרָת-בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל-נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם, בַּעֲצַת אֲדֹנָי, וְהַחֲרֵדִים, בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ; וְכַתּוֹרָה, יֵעָשֶׂה. קוּם כִּי-עָלֶיךָ הַדָּבָר, וַאֲנַחְנוּ עִמָּךְ:  חֲזַק, וַעֲשֵׂה: עזרא.

וְעַתָּה נִכְרָת-בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל-נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם, בַּעֲצַת אֲדֹנָי,

אפילו שהאב מישראל, אם האם אסורה על האב, הילדים לא יכולים להחשב בישראל.

הבנים שהתחתנו עם בנותיהם היו צריכים להוציא גם את הנשים וגם את הילדים כדי לשוב לישראל. לכן כריתת הברית לוותה בהוצאת הנשים והנולד מהן.

אשה מבני נכר גם מעמי הנכר המותרים לישראל, אם היא לא בתולה , הולדה ממנה נחשבת השחתת זרע.

חוקי ישראל ביחס לגויים. הם כמו חוקי הכהן ביחס לישראל בענין זה.

חודש שלישי-עד שבועות- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

משל כבשת הראש- מי האיש.

נעשה ונשמע- הרפו ודעו- החרש ואאלפך.

הַרְפּ֣וּ וּ֭דְעוּ כִּי-אָנֹכִ֣י אֱלֹהִ֑ים אָר֥וּם בַּ֝גּוֹיִ֗ם אָר֥וּם בָּאָֽרֶץ: מזמור שישה וארבעים.

הַרְפּ֣וּ וּ֭דְעוּ

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַֽעֲשֶׂה וְנִשְׁמָֽע: שמות- תורת ישראל.

נַֽעֲשֶׂה וְנִשְׁמָֽע:

הַחֲרֵשׁ, וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה: איוב.

וַאֲאַלֶּפְךָ.

ביכורי אתרי עת השלום לשנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות:

.