פרשת דוד ויהונתן- לימודים מספר שמואל- מלכות שאול.

פרשת דוד ויהונתן:

וַיְדַבֵּ֣ר שָׁא֗וּל אֶליוֹנָתָ֤ן בְּנוֹ֙ וְאֶלכָּלעֲבָדָ֔יו לְהָמִ֖ית אֶתדָּוִ֑ד וִיהֽוֹנָתָן֙ בֶּןשָׁא֔וּל חָפֵ֥ץ בְּדָוִ֖ד מְאֹֽדוַיַּגֵּ֤ד יְהוֹנָתָן֙ לְדָוִ֣ד לֵאמֹ֔ר מְבַקֵּ֛שׁ שָׁא֥וּל אָבִ֖י לַהֲמִיתֶ֑ךָ וְעַתָּה֙ הִשָּֽׁמֶרנָ֣א בַבֹּ֔קֶר וְיָשַׁבְתָּ֥ בַסֵּ֖תֶר וְנַחְבֵּֽאתָוַאֲנִ֨י אֵצֵ֜א וְעָמַדְתִּ֣י לְיַדאָבִ֗י בַּשָּׂדֶה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה שָׁ֔ם וַאֲנִ֕י אֲדַבֵּ֥ר בְּךָ֖ אֶלאָבִ֑י וְרָאִ֥יתִי מָ֖ה וְהִגַּ֥דְתִּי לָֽךְ:  דוד ויונתן.

וַיְדַבֵּ֣ר שָׁא֗וּל אֶליוֹנָתָ֤ן בְּנוֹ֙ וְאֶלכָּלעֲבָדָ֔יו לְהָמִ֖ית אֶתדָּוִ֑ד וִיהֽוֹנָתָן֙ בֶּןשָׁא֔וּל חָפֵ֥ץ בְּדָוִ֖ד מְאֹֽד:

שאול מבקש להמית את דוד כפי שנלמד מהפרשה הקודמת, מקנאה. ההצלחות של דוד ואהבת העם אליו שמו את שאול במקום שהוא הרגיש שדוד נכנס למקום שלו גם העם וגם ילדיו יהונתן ומיכל גם הם אוהבים את דוד ומגנים עליו מפני אביהם:

וַיַּ֤רְא שָׁאוּל֙ וַיֵּ֔דַע כִּ֥י יְהוָ֖ה עִםדָּוִ֑ד וּמִיכַ֥ל בַּתשָׁא֖וּל אֲהֵבַֽתְהוּוַיֹּ֣אסֶף שָׁא֗וּל לֵרֹ֛א מִפְּנֵ֥י דָוִ֖ד ע֑וֹד וַיְהִ֥י שָׁא֛וּל אֹיֵ֥ב אֶתדָּוִ֖ד כָּלהַיָּמִֽים:  וַיֵּצְא֖וּ שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיְהִ֣י מִדֵּ֣י צֵאתָ֗ם שָׂכַ֤ל דָּוִד֙ מִכֹּל֙ עַבְדֵ֣י שָׁא֔וּל וַיִּיקַ֥ר שְׁמ֖וֹ מְאֹֽד: פרשת דוד.

וַיַּ֤רְא שָׁאוּל֙ וַיֵּ֔דַע כִּ֥י יְהוָ֖ה עִםדָּוִ֑ד וּמִיכַ֥ל בַּתשָׁא֖וּל אֲהֵבַֽתְהוּ:

וַיְהִ֥י שָׁא֛וּל אֹיֵ֥ב אֶתדָּוִ֖ד כָּלהַיָּמִֽים:

וגם נראה שבורא עולם עם דוד וכל שעשה הצליח בו ולכן:

וַיִּיקַ֥ר שְׁמ֖וֹ מְאֹֽד:

גם כפי שנלמד מספר מלכים גם בקרב השכנים המדינות השכנות:

וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ-צוֹר אֶת-עֲבָדָיו, אֶל-שְׁלֹמֹה, כִּי שָׁמַע, כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ:  כִּי אֹהֵב, הָיָה חִירָם לְדָוִד–כָּל-הַיָּמִים: מלכים.

צריך לחשוב על שאול כמלך במצב כזה שיש בחור כמו דוד בשכונה, שהוא כבר בהנהגה כאיש צבא ומנצח במלחמות והעם אוהב אותו ילדיו ועבדי שאול אוהבים אותו והצלחותיו הם הצלחות של מלך ומושיע שבורא עולם עימו:

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶלשְׁמוּאֵ֗ל עַדמָתַי֙ אַתָּה֙ מִתְאַבֵּ֣ל אֶלשָׁא֔וּל וַאֲנִ֣י מְאַסְתִּ֔יו מִמְּלֹ֖ךְ עַליִשְׂרָאֵ֑ל מַלֵּ֨א קַרְנְךָ֜ שֶׁ֗מֶן וְלֵ֤ךְ אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ אֶליִשַׁ֣י בֵּֽיתהַלַּחְמִ֔י כִּֽירָאִ֧יתִי בְּבָנָ֛יו לִ֖י מֶֽלֶךְ:פרשת דוד.

וַיִּשְׁלַ֤ח וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ וְה֣וּא אַדְמוֹנִ֔י עִם יְפֵ֥ה עֵינַ֖יִם וְט֣וֹב רֹ֑אִי וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה ק֥וּם מְשָׁחֵ֖הוּ כִּֽי זֶ֥ה הֽוּאוַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶתקֶ֣רֶן הַשֶּׁ֗מֶן וַיִּמְשַׁ֣ח אֹתוֹ֮ בְּקֶ֣רֶב אֶחָיו֒ וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַיְהוָה֙ אֶלדָּוִ֔ד מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָמָ֑עְלָה וַיָּ֣קָם שְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ הָרָמָֽתָה: וְר֧וּחַ יְהוָ֛ה סָ֖רָה מֵעִ֣ם שָׁא֑וּל וּבִֽעֲתַ֥תּוּ רֽוּחַרָעָ֖ה מֵאֵ֥ת יְהוָֽה: פרשת דוד.

וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַיְהוָה֙ אֶלדָּוִ֔ד

וְר֧וּחַ יְהוָ֛ה סָ֖רָה מֵעִ֣ם שָׁא֑וּל

וַיְדַבֵּ֨ר יְהוֹנָתָ֤ן בְּדָוִד֙ ט֔וֹב אֶלשָׁא֖וּל אָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר אֵ֠לָיו אַליֶחֱטָ֨א הַמֶּ֜לֶךְ בְּעַבְדּ֣וֹ בְדָוִ֗ד כִּ֣י ל֤וֹא חָטָא֙ לָ֔ךְ וְכִ֥י מַעֲשָׂ֖יו טוֹבלְךָ֥ מְאֹֽדוַיָּשֶׂם֩ אֶתנַפְשׁ֨וֹ בְכַפּ֜וֹ וַיַּ֣ךְ אֶתהַפְּלִשְׁתִּ֗י וַיַּ֨עַשׂ יְהוָ֜ה תְּשׁוּעָ֤ה גְדוֹלָה֙ לְכָליִשְׂרָאֵ֔ל רָאִ֖יתָ וַתִּשְׂמָ֑ח וְלָ֤מָּה תֶֽחֱטָא֙ בְּדָ֣ם נָקִ֔י לְהָמִ֥ית אֶתדָּוִ֖ד חִנָּֽםוַיִּשְׁמַ֥ע שָׁא֖וּל בְּק֣וֹל יְהוֹנָתָ֑ן וַיִּשָּׁבַ֣ע שָׁא֔וּל חַייְהוָ֖ה אִםיוּמָֽת: וַיִּקְרָ֤א יְהוֹנָתָן֙ לְדָוִ֔ד וַיַּגֶּדלוֹ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן אֵ֥ת כָּלהַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיָּבֵ֨א יְהוֹנָתָ֤ן אֶתדָּוִד֙ אֶלשָׁא֔וּל וַיְהִ֥י לְפָנָ֖יו כְּאֶתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם: דוד ויונתן.

וְלָ֤מָּה תֶֽחֱטָא֙ בְּדָ֣ם נָקִ֔י לְהָמִ֥ית אֶתדָּוִ֖ד חִנָּֽם:

ושאול מקבל את עצת בנו :

וַיִּשְׁמַ֥ע שָׁא֖וּל בְּק֣וֹל יְהוֹנָתָ֑ן וַיִּשָּׁבַ֣ע שָׁא֔וּל חַייְהוָ֖ה אִםיוּמָֽת:

והוסיפה המלחמה להיות והוסף על נצחונותיו של דוד ובמשוואה ישרה הוצתה קנאתו של שאול:

 וַתּ֥וֹסֶף הַמִּלְחָמָ֖ה לִֽהְי֑וֹת וַיֵּצֵ֨א דָוִ֜ד וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֗ים וַיַּ֤ךְ בָּהֶם֙ מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַיָּנֻ֖סוּ מִפָּנָֽיו:וַתְּהִי֩ ר֨וּחַ יְהוָ֤ה רָעָה֙ אֶלשָׁא֔וּל וְהוּא֙ בְּבֵית֣וֹ יוֹשֵׁ֔ב וַחֲנִית֖וֹ בְּיָד֑וֹ וְדָוִ֖ד מְנַגֵּ֥ן בְּיָֽדוַיְבַקֵּ֨שׁ שָׁא֜וּל לְהַכּ֤וֹת בַּֽחֲנִית֙ בְּדָוִ֣ד וּבַקִּ֔יר וַיִּפְטַר֙ מִפְּנֵ֣י שָׁא֔וּל וַיַּ֥ךְ אֶֽתהַחֲנִ֖ית בַּקִּ֑יר וְדָוִ֛ד נָ֥ס וַיִּמָּלֵ֖ט בַּלַּ֥יְלָה הֽוּאוַיִּשְׁלַח֩ שָׁא֨וּל מַלְאָכִ֜ים אֶלבֵּ֤ית דָּוִד֙ לְשָׁמְר֔וֹ וְלַהֲמִית֖וֹ בַּבֹּ֑קֶר וַתַּגֵּ֣ד לְדָוִ֗ד מִיכַ֤ל אִשְׁתּוֹ֙ לֵאמֹ֔ר אִםאֵ֨ינְךָ֜ מְמַלֵּ֤ט אֶֽתנַפְשְׁךָ֙ הַלַּ֔יְלָה מָחָ֖ר אַתָּ֥ה מוּמָֽת:  וַתֹּ֧רֶד מִיכַ֛ל אֶתדָּוִ֖ד בְּעַ֣ד הַחַלּ֑וֹן וַיֵּ֥לֶךְ וַיִּבְרַ֖ח וַיִּמָּלֵֽט: דוד ויונתן.

בסצנה הקודמת כמו שאומרים, יהונתן דיבר בעד דוד לפני אביו שלא ימית אותו, בסצנה הזאת מיכל בת שאול מחלצת את דוד:

וַיֵּ֥לֶךְ וַיִּבְרַ֖ח וַיִּמָּלֵֽט:

לשמואל:

וְדָוִ֨ד בָּרַ֜ח וַיִּמָּלֵ֗ט וַיָּבֹ֤א אֶלשְׁמוּאֵל֙ הָרָמָ֔תָה וַיַּ֨גֶּדל֔וֹ אֵ֛ת כָּלאֲשֶׁ֥ר עָֽשָׂהל֖וֹ שָׁא֑וּל וַיֵּ֤לֶךְ הוּא֙ וּשְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּשְׁב֖וּ (בנויתבְּנָֽיוֹת:  דוד ויונתן.

וַיֻּגַּ֥ד לְשָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד (בנויתבְּנָי֖וֹת בָּרָמָֽהוַיִּשְׁלַ֨ח שָׁא֣וּל מַלְאָכִים֮ לָקַ֣חַת אֶתדָּוִד֒ וַיַּ֗רְא אֶֽתלַהֲקַ֤ת הַנְּבִיאִים֙ נִבְּאִ֔ים וּשְׁמוּאֵ֕ל עֹמֵ֥ד נִצָּ֖ב עֲלֵיהֶ֑ם וַתְּהִ֞י עַֽלמַלְאֲכֵ֤י שָׁאוּל֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּםהֵֽמָּה:וַיַּגִּ֣דוּ לְשָׁא֗וּל וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּםהֵ֑מָּה וַיֹּ֣סֶף שָׁא֗וּל וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֣ים שְׁלִשִׁ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּםהֵֽמָּהוַיֵּ֨לֶךְ גַּםה֜וּא הָרָמָ֗תָה וַיָּבֹא֙ עַדבּ֤וֹר הַגָּדוֹל֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשֶּׂ֔כוּ וַיִּשְׁאַ֣ל וַיֹּ֔אמֶר אֵיפֹ֥ה שְׁמוּאֵ֖ל וְדָוִ֑ד וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֖ה (בנויתבְּנָי֥וֹת בָּרָמָֽהוַיֵּ֣לֶךְ שָׁ֔ם אֶל-(נויתנָי֖וֹת בָּרָמָ֑ה וַתְּהִי֩ עָלָ֨יו גַּםה֜וּא ר֣וּחַ אֱלֹהִ֗ים וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וַיִּתְנַבֵּ֔א עַדבֹּא֖וֹ (בנויתבְּנָי֥וֹת בָּרָמָֽהוַיִּפְשַׁ֨ט גַּםה֜וּא בְּגָדָ֗יו וַיִּתְנַבֵּ֤א גַםהוּא֙ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּפֹּ֣ל עָרֹ֔ם כָּלהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָלהַלָּ֑יְלָה עַלכֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽם: דוד ויונתן.

וַיִּשְׁלַ֨ח שָׁא֣וּל מַלְאָכִים֮ לָקַ֣חַת אֶתדָּוִד֒

וַתְּהִ֞י עַֽלמַלְאֲכֵ֤י שָׁאוּל֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּםהֵֽמָּה:

התנבאו ו..:

וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּםהֵ֑מָּה

התנבאו ו..:

וַיֹּ֣סֶף שָׁא֗וּל וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֣ים שְׁלִשִׁ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּםהֵֽמָּה:

התנבאו ו..:

וַיֵּ֨לֶךְ גַּםה֜וּא הָרָמָ֗תָה וַיָּבֹא֙ עַדבּ֤וֹר הַגָּדוֹל֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשֶּׂ֔כוּ וַיִּשְׁאַ֣ל וַיֹּ֔אמֶר אֵיפֹ֥ה שְׁמוּאֵ֖ל וְדָוִ֑ד וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֖ה (בנויתבְּנָי֥וֹת בָּרָמָֽהוַיֵּ֣לֶךְ שָׁ֔ם אֶל-(נויתנָי֖וֹת בָּרָמָ֑ה וַתְּהִי֩ עָלָ֨יו גַּםה֜וּא ר֣וּחַ אֱלֹהִ֗ים וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וַיִּתְנַבֵּ֔א עַדבֹּא֖וֹ (בנויתבְּנָי֥וֹת בָּרָמָֽהוַיִּפְשַׁ֨ט גַּםה֜וּא בְּגָדָ֗יו וַיִּתְנַבֵּ֤א גַםהוּא֙ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּפֹּ֣ל עָרֹ֔ם כָּלהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָלהַלָּ֑יְלָה עַלכֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽם:

וַיִּתְנַבֵּ֤א גַםהוּא֙

ו..:

וַיִּפֹּ֣ל עָרֹ֔ם כָּלהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָלהַלָּ֑יְלָה

צריך לחשוב על הדבר מה קרב פה שהשליח/המלאך שנשלח לקחת את דוד להמיתו בהגיעם אליו או קרוב אליו התחילו להתנבא וזאת במשמעות שהם לא יכלו לעשות כמבוקשו של שאול וזאת כנביאים ולא כמלאכים.

אותו הדבר עם שאול ששלח את עצמו אחרי שהמלאכים הפכו נביאים:

עַלכֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽם:

אולי נכון לקשר מבחינת המשל לבלק בן ציפור שכמו ששאול ביקש להרוג את דוד כך ביקש בלק להרוג את ישראל:

 וַיִּסְעוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ.  וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי.  וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד–כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל-סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא.  וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ–לִקְרֹא-לוֹ:  לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי.  וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי–אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ:  כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר.  וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק.  וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה, וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֵלָי; וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי-מוֹאָב, עִם-בִּלְעָם.  וַיָּבֹא אֱלֹהִים, אֶל-בִּלְעָם; וַיֹּאמֶר, מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ.  וַיֹּאמֶר בִּלְעָם, אֶל-הָאֱלֹהִים:  בָּלָק בֶּן-צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב, שָׁלַח אֵלָי.  הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם, וַיְכַס אֶת-עֵין הָאָרֶץ; עַתָּה, לְכָה קָבָה-לִּי אֹתוֹ–אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ, וְגֵרַשְׁתִּיו.  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא.  וַיָּקָם בִּלְעָם, בַּבֹּקֶר, וַיֹּאמֶר אֶל-שָׂרֵי בָלָק, לְכוּ אֶל-אַרְצְכֶם:  כִּי מֵאֵן יְהוָה, לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם.  וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב, וַיָּבֹאוּ אֶל-בָּלָק; וַיֹּאמְרוּ, מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ.   וַיֹּסֶף עוֹד, בָּלָק, שְׁלֹחַ שָׂרִים, רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה.  וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, כֹּה אָמַר בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר, אַל-נָא תִמָּנַע, מֵהֲלֹךְ אֵלָי. כִּי-כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד, וְכֹל אֲשֶׁר-תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה; וּלְכָה-נָּא, קָבָה-לִּי, אֵת, הָעָם הַזֶּה. וַיַּעַן בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-עַבְדֵי בָלָק, אִם-יִתֶּן-לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ, כֶּסֶף וְזָהָב–לֹא אוּכַל, לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה אֱלֹהָי, לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה, אוֹ גְדוֹלָה: במדבר.

וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי.  וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד–כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ–לִקְרֹא-לוֹ:  לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי. וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי–אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ:  כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא.

וַיָּקָם בִּלְעָם, בַּבֹּקֶר, וַיֹּאמֶר אֶל-שָׂרֵי בָלָק, לְכוּ אֶל-אַרְצְכֶם:  כִּי מֵאֵן יְהוָה, לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם.

בורא עולם אמר לבלעם לא לעשות כמבוקשו של בלק ובלעם עשה כדבר בורא עולם.

גם בלעם כמו מלאכי שאול התנבא במקרה הזה ויעץ לא לעשות כרצון בלק בדיוק כמו שהמלאכים ששלח שאול שהחלו להתנבא, לא עשו כרצון שאול. . 

וַיִּבְרַ֣ח דָּוִ֔ד (מנוותמִנָּי֖וֹת בָּרָמָ֑ה וַיָּבֹ֞א וַיֹּ֣אמֶר לִפְנֵ֣י יְהוֹנָתָ֗ן מֶ֤ה עָשִׂ֙יתִי֙ מֶֽהעֲוֹנִ֤י וּמֶֽהחַטָּאתִי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כִּ֥י מְבַקֵּ֖שׁ אֶתנַפְשִֽׁיוַיֹּ֨אמֶר ל֣וֹ חָלִילָה֮ לֹ֣א תָמוּת֒ הִנֵּ֡ה (לו)-(עשהלֹֽאיַעֲשֶׂ֨ה אָבִ֜י דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל א֚וֹ דָּבָ֣ר קָטֹ֔ן וְלֹ֥א יִגְלֶ֖ה אֶתאָזְנִ֑י וּמַדּוּעַ֩ יַסְתִּ֨יר אָבִ֥י מִמֶּ֛נִּי אֶתהַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה אֵ֥ין זֹֽאתוַיִּשָּׁבַ֨ע ע֜וֹד דָּוִ֗ד וַיֹּ֙אמֶר֙ יָדֹ֨עַ יָדַ֜ע אָבִ֗יךָ כִּֽימָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וַיֹּ֛אמֶר אַליֵֽדַעזֹ֥את יְהוֹנָתָ֖ן פֶּןיֵֽעָצֵ֑ב וְאוּלָ֗ם חַייְהוָה֙ וְחֵ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ כִּ֣י כְפֶ֔שַׂע בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הַמָּֽוֶת: דוד ויונתן.

וַיָּבֹ֞א וַיֹּ֣אמֶר לִפְנֵ֣י יְהוֹנָתָ֗ן מֶ֤ה עָשִׂ֙יתִי֙ מֶֽהעֲוֹנִ֤י וּמֶֽהחַטָּאתִי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כִּ֥י מְבַקֵּ֖שׁ אֶתנַפְשִֽׁי:

דוד שנרדף על ידי שאול שביקש להמיתו, בא לשוחח עם בנו של שאול כדי לברר ענין ויהונתן אומר לו ככה:

 לֹֽאיַעֲשֶׂ֨ה אָבִ֜י דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל א֚וֹ דָּבָ֣ר קָטֹ֔ן וְלֹ֥א יִגְלֶ֖ה אֶתאָזְנִ֑י וּמַדּוּעַ֩ יַסְתִּ֨יר אָבִ֥י מִמֶּ֛נִּי אֶתהַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה אֵ֥ין זֹֽאת:

ויהונתן בנו של שאול לא ידע על הדבר וכבן של אביו הוא אומר לדוד שאבא שלו מספר לו הכל, גם כעתוד של שאול יהונתן לוקח חלק בניהול מלכות שאול כבן ממשיך וכבוגר ועתוד להמשיך את אביו, ברור שאב מספר לבנו הכל.

לשאלתו של יהונתן :

וּמַדּוּעַ֩ יַסְתִּ֨יר אָבִ֥י מִמֶּ֛נִּי אֶתהַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה אֵ֥ין זֹֽאת:

מטיל ספק דוד יען כי:

יָדֹ֨עַ יָדַ֜ע אָבִ֗יךָ כִּֽימָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וַיֹּ֛אמֶר אַליֵֽדַעזֹ֥את יְהוֹנָתָ֖ן

זאת אומרת שבגלל ששאול ידע שיהונתן בנו אוהב את דוד יש התכנות שהוא מסתיר ממנו את רצונו כדי שלא יזהיר את דוד כמו שעשתה מיכל.

וזאת משפחת מלוכה, יהונתן בעוזרו לדוד הוא פונה נגד אביו, זה כמו שבן סלמאן יקח חלק בלהוריד את אביו לטובת אדם שאינו הוא וגם לא ממשפחת סלמאן.

זאת מהות עזרתו של יהונתן לדוד.

ולא רק,

יהונתן בלכתו עם דוד, הסכים לוותר על כס המלוכה, הוא לא מנע את היות דוד למלך לאחר מות שאול. יהונתן קיבל את רצון הבורא.בדבר.

מיכל היתה אשתו של דוד כך שברור הדבר, לא כך עם יהונתן.

ליהונתן זה היה כמו מבחן, זה מאוד קשה ממקום יהונתן לקבל את דוד כמשיח בורא עולם במשמעות שדוד ולא יהונתן, ישב על כס המלוכה לאחר מות שאול.

וַיִּֽחַראַ֤ף שָׁאוּל֙ בִּיה֣וֹנָתָ֔ן וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בֶּֽןנַעֲוַ֖ת הַמַּרְדּ֑וּת הֲל֣וֹא יָדַ֗עְתִּי כִּֽיבֹחֵ֤ר אַתָּה֙ לְבֶןיִשַׁ֔י לְבָ֨שְׁתְּךָ֔ וּלְבֹ֖שֶׁת עֶרְוַ֥ת אִמֶּֽךָכִּ֣י כָלהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר בֶּןיִשַׁי֙ חַ֣י עַלהָאֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִכּ֖וֹן אַתָּ֣ה וּמַלְכוּתֶ֑ךָ וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֨ח וְקַ֤ח אֹתוֹ֙ אֵלַ֔י כִּ֥י בֶןמָ֖וֶת הֽוּא: דוד ויונתן.

כִּ֣י כָלהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר בֶּןיִשַׁי֙ חַ֣י עַלהָאֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִכּ֖וֹן אַתָּ֣ה וּמַלְכוּתֶ֑ךָ

לא פלא שהשנים האלה היו חברים בנפש, הם חברים ממקום האמונה באל וקבלת דבר האל. זאת תכונה משותפת לשניהם.

גם דוד לא הרג את שאול למרות שהיה יכול לעשות ולנוכח רצון שאול להמיתו, דוד בחר לא להרוג את שאול, כי גם שאול היה משיח בורא עולם.

אַל-תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי; וְלִנְבִיאַי, אַל-תָּרֵעוּ: תהלים.

וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶליְהוֹנָתָ֗ן הִֽנֵּהחֹ֙דֶשׁ֙ מָחָ֔ר וְאָנֹכִ֛י יָשֹׁבאֵשֵׁ֥ב עִםהַמֶּ֖לֶךְ לֶאֱכ֑וֹל וְשִׁלַּחְתַּ֙נִי֙ וְנִסְתַּרְתִּ֣י בַשָּׂדֶ֔ה עַ֖ד הָעֶ֥רֶב הַשְּׁלִשִֽׁית:  אִםפָּקֹ֥ד יִפְקְדֵ֖נִי אָבִ֑יךָ וְאָמַרְתָּ֗ נִשְׁאֹל֩ נִשְׁאַ֨ל מִמֶּ֤נִּי דָוִד֙ לָרוּץ֙ בֵּֽיתלֶ֣חֶם עִיר֔וֹ כִּ֣י זֶ֧בַח הַיָּמִ֛ים שָׁ֖ם לְכָלהַמִּשְׁפָּחָֽה: דוד ויונתן.

הִֽנֵּהחֹ֙דֶשׁ֙ מָחָ֔ר וְאָנֹכִ֛י יָשֹׁבאֵשֵׁ֥ב עִםהַמֶּ֖לֶךְ לֶאֱכ֑וֹל

וַיְהִ֣י הַחֹ֔דֶשׁ וַיֵּ֧שֶׁב הַמֶּ֛לֶךְ (על)-אֶלהַלֶּ֖חֶם לֶאֱכֽוֹלוַיֵּ֣שֶׁב הַ֠מֶּלֶךְ עַלמ֨וֹשָׁב֜וֹ כְּפַ֣עַם בְּפַ֗עַם אֶלמוֹשַׁב֙ הַקִּ֔יר וַיָּ֙קָם֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן וַיֵּ֥שֶׁב אַבְנֵ֖ר מִצַּ֣ד שָׁא֑וּל וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֥וֹם דָּוִֽד:  וְלֹֽאדִבֶּ֥ר שָׁא֛וּל מְא֖וּמָה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֤י אָמַר֙ מִקְרֶ֣ה ה֔וּא בִּלְתִּ֥י טָה֛וֹר ה֖וּא כִּֽילֹ֥א טָהֽוֹרוַיְהִ֗י מִֽמָּחֳרַ֤ת הַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֣וֹם דָּוִ֑ד וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מַדּ֜וּעַ לֹא בָ֧א בֶן יִשַׁ֛י גַּם תְּמ֥וֹל גַּם הַיּ֖וֹם אֶל הַלָּֽחֶםוַיַּ֥עַן יְהוֹנָתָ֖ן אֶתשָׁא֑וּל נִשְׁאֹ֨ל נִשְׁאַ֥ל דָּוִ֛ד מֵעִמָּדִ֖י עַדבֵּ֥ית לָֽחֶם

וַיְהִ֣י הַחֹ֔דֶשׁ וַיֵּ֧שֶׁב הַמֶּ֛לֶךְ (על)-אֶלהַלֶּ֖חֶם לֶאֱכֽוֹל:

וַיְהִ֣י הַחֹ֔דֶשׁ

כשנהיה חודש- בסוף החודש. ביום האחרון של החודש

וַיְהִ֗י מִֽמָּחֳרַ֤ת הַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֣וֹם דָּוִ֑ד וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מַדּ֜וּעַ לֹא בָ֧א בֶן יִשַׁ֛י גַּם תְּמ֥וֹל גַּם הַיּ֖וֹם אֶל הַלָּֽחֶם

וַיְהִ֗י מִֽמָּחֳרַ֤ת הַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י

מִֽמָּחֳרַ֤ת הַחֹ֙דֶשׁ֙ 

היום השני שבאים אל הלחם

גַּם תְּמ֥וֹל גַּם הַיּ֖וֹם אֶל הַלָּֽחֶם

תְּמ֥וֹל= מחרת החודש הראשון.

הַיּ֖וֹם= מִֽמָּחֳרַ֤ת הַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י.

ראשון לחודש ושני לחודש הם ימים שיש מנהג בהם לאכול לחם.

גם שאול היה נוהג כך ודוד היה מקרואיו בשולחנו בימים אלה.

וַיִּקְרָ֤א יְהֽוֹנָתָן֙ אַחֲרֵ֣י הַנַּ֔עַר מְהֵרָ֥ה ח֖וּשָׁה אַֽלתַּעֲמֹ֑ד וַיְלַקֵּ֞ט נַ֤עַר יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת-(החציהַ֣חִצִּ֔ים וַיָּבֹ֖א אֶלאֲדֹנָֽיווְהַנַּ֖עַר לֹֽאיָדַ֣ע מְא֑וּמָה אַ֤ךְ יְהֽוֹנָתָן֙ וְדָוִ֔ד יָדְע֖וּ אֶתהַדָּבָֽר: דוד ויונתן.

וְהַנַּ֖עַר לֹֽאיָדַ֣ע מְא֑וּמָה אַ֤ךְ יְהֽוֹנָתָן֙ וְדָוִ֔ד יָדְע֖וּ אֶתהַדָּבָֽר:

הנער שנשלח כשליח למסור מסר לדוד מסר מסר מוצפן, הוא לא ידע את הצופן של החיצים, זאת היתה הצפנה של מידע לדוד כדי להציל את נפשו של דוד משאול שביקש להמיתו. דוד רצה לדעת אם הוא יכול להשאר בבית שאול או לברוח.

היה צורך לברר עם שאול, אם מבקש הוא או לא מבקש הוא להמית את דוד ואת המידע הזה יהונתן שלח לדוד לאחר שבירר הדבר עם אביו. והיה נדרש גם להצפין את המידע כדי שיגיע לדוד ודוד ידע לברוח להציל נפשו. הדבר גם הבטיח שהנער אם ידבר לא יהיה תועלת מדיבוריו. גם אם היה נחקר בענויים אי אפשר היה להוציא ממנו מידע שאין לו.

וַיִּבְרַ֣ח דָּוִ֔ד (מנוותמִנָּי֖וֹת בָּרָמָ֑ה וַיָּבֹ֞א וַיֹּ֣אמֶר לִפְנֵ֣י יְהוֹנָתָ֗ן מֶ֤ה עָשִׂ֙יתִי֙ מֶֽהעֲוֹנִ֤י וּמֶֽהחַטָּאתִי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כִּ֥י מְבַקֵּ֖שׁ אֶתנַפְשִֽׁיוַיֹּ֨אמֶר ל֣וֹ חָלִילָה֮ לֹ֣א תָמוּת֒ הִנֵּ֡ה (לו)-(עשהלֹֽאיַעֲשֶׂ֨ה אָבִ֜י דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל א֚וֹ דָּבָ֣ר קָטֹ֔ן וְלֹ֥א יִגְלֶ֖ה אֶתאָזְנִ֑י וּמַדּוּעַ֩ יַסְתִּ֨יר אָבִ֥י מִמֶּ֛נִּי אֶתהַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה אֵ֥ין זֹֽאתוַיִּשָּׁבַ֨ע ע֜וֹד דָּוִ֗ד וַיֹּ֙אמֶר֙ יָדֹ֨עַ יָדַ֜ע אָבִ֗יךָ כִּֽימָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וַיֹּ֛אמֶר אַליֵֽדַעזֹ֥את יְהוֹנָתָ֖ן פֶּןיֵֽעָצֵ֑ב וְאוּלָ֗ם חַייְהוָה֙ וְחֵ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ כִּ֣י כְפֶ֔שַׂע בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הַמָּֽוֶתוַיֹּ֥אמֶר יְהוֹנָתָ֖ן אֶלדָּוִ֑ד מַהתֹּאמַ֥ר נַפְשְׁךָ֖ וְאֶֽעֱשֶׂהלָּֽךְ: דוד ויונתן.

וַיִּבְרַ֣ח דָּוִ֔ד (מנוותמִנָּי֖וֹת בָּרָמָ֑ה וַיָּבֹ֞א וַיֹּ֣אמֶר לִפְנֵ֣י יְהוֹנָתָ֗ן מֶ֤ה עָשִׂ֙יתִי֙ מֶֽהעֲוֹנִ֤י וּמֶֽהחַטָּאתִי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כִּ֥י מְבַקֵּ֖שׁ אֶתנַפְשִֽׁי:

לֹֽאיַעֲשֶׂ֨ה אָבִ֜י דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל א֚וֹ דָּבָ֣ר קָטֹ֔ן וְלֹ֥א יִגְלֶ֖ה אֶתאָזְנִ֑י

וַיֹּ֙אמֶר֙ יָדֹ֨עַ יָדַ֜ע אָבִ֗יךָ כִּֽימָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וַיֹּ֛אמֶר אַליֵֽדַעזֹ֥את יְהוֹנָתָ֖ן פֶּןיֵֽעָצֵ֑ב

וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹנָתָ֖ן אֶלדָּוִ֑ד מַהתֹּאמַ֥ר נַפְשְׁךָ֖ וְאֶֽעֱשֶׂהלָּֽךְ:

וַיֹּ֤אמֶר יְהֽוֹנָתָן֙ אֶלדָּוִ֔ד לְכָ֖ה וְנֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֑ה וַיֵּצְא֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם הַשָּׂדֶֽה:וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹנָתָ֜ן אֶלדָּוִ֗ד יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽיאֶחְקֹ֣ר אֶתאָבִ֗י כָּעֵ֤ת | מָחָר֙ הַשְּׁלִשִׁ֔ית וְהִנֵּהט֖וֹב אֶלדָּוִ֑ד וְלֹֽאאָז֙ אֶשְׁלַ֣ח אֵלֶ֔יךָ וְגָלִ֖יתִי אֶתאָזְנֶֽךָכֹּֽהיַעֲשֶׂה֩ יְהוָ֨ה לִֽיהוֹנָתָ֜ן וְכֹ֣ה יֹסִ֗יף כִּֽייֵיטִ֨ב אֶלאָבִ֤י אֶתהָֽרָעָה֙ עָלֶ֔יךָ וְגָלִ֙יתִי֙ אֶתאָזְנֶ֔ךָ וְשִׁלַּחְתִּ֖יךָ וְהָלַכְתָּ֣ לְשָׁל֑וֹם וִיהִ֤י יְהוָה֙ עִמָּ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִםאָבִֽיוְלֹ֖א אִםעוֹדֶ֣נִּי חָ֑י וְלֹֽאתַעֲשֶׂ֧ה עִמָּדִ֛י חֶ֥סֶד יְהוָ֖ה וְלֹ֥א אָמֽוּת: דוד ויונתן.

תַעֲשֶׂ֧ה עִמָּדִ֛י חֶ֥סֶד יְהוָ֖ה וְלֹ֥א אָמֽוּת:

 וַיֹּֽאמֶרל֥וֹ יְהוֹנָתָ֖ן מָחָ֣ר חֹ֑דֶשׁ וְנִפְקַ֕דְתָּ כִּ֥י יִפָּקֵ֖ד מוֹשָׁבֶֽךָוְשִׁלַּשְׁתָּ֙ תֵּרֵ֣ד מְאֹ֔ד וּבָאתָ֙ אֶלהַמָּק֔וֹם אֲשֶׁרנִסְתַּ֥רְתָּ שָּׁ֖ם בְּי֣וֹם הַֽמַּעֲשֶׂ֑ה וְיָ֣שַׁבְתָּ֔ אֵ֖צֶל הָאֶ֥בֶן הָאָֽזֶלוַאֲנִ֕י שְׁלֹ֥שֶׁת הַחִצִּ֖ים צִדָּ֣ה אוֹרֶ֑ה לְשַֽׁלַּֽחלִ֖י לְמַטָּרָֽהוְהִנֵּה֙ אֶשְׁלַ֣ח אֶתהַנַּ֔עַר לֵ֖ךְ מְצָ֣א אֶתהַחִצִּ֑ים אִםאָמֹר֩ אֹמַ֨ר לַנַּ֜עַר הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֣ים מִמְּךָ֣ וָהֵ֗נָּה קָחֶ֧נּוּ וָבֹ֛אָה כִּֽישָׁל֥וֹם לְךָ֛ וְאֵ֥ין דָּבָ֖ר חַייְהוָֽה:: דוד ויונתן.

וַאֲנִ֕י שְׁלֹ֥שֶׁת הַחִצִּ֖ים צִדָּ֣ה אוֹרֶ֑ה לְשַֽׁלַּֽחלִ֖י לְמַטָּרָֽה

 וְהִנֵּה֙ אֶשְׁלַ֣ח אֶתהַנַּ֔עַר לֵ֖ךְ מְצָ֣א אֶתהַחִצִּ֑ים אִםאָמֹר֩ אֹמַ֨ר לַנַּ֜עַר הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֣ים מִמְּךָ֣ וָהֵ֗נָּה קָחֶ֧נּוּ

 וָבֹ֛אָה כִּֽישָׁל֥וֹם לְךָ֛ וְאֵ֥ין דָּבָ֖ר חַייְהוָֽה:

וְאִםכֹּ֤ה אֹמַר֙ לָעֶ֔לֶם הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֖ים מִמְּךָ֣ וָהָ֑לְאָה לֵ֕ךְ כִּ֥י שִֽׁלַּחֲךָ֖ יְהוָֽה:וְהַ֨דָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְנוּ אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה הִנֵּ֧ה יְהוָ֛ה בֵּינִ֥י וּבֵינְךָ֖ עַדעוֹלָֽם: דוד ויונתן.

הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֖ים מִמְּךָ֣ וָהָ֑לְאָה

לֵ֕ךְ כִּ֥י שִֽׁלַּחֲךָ֖ יְהוָֽה:

 וַיִּסָּתֵ֥ר דָּוִ֖ד בַּשָּׂדֶ֑ה וַיְהִ֣י הַחֹ֔דֶשׁ וַיֵּ֧שֶׁב הַמֶּ֛לֶךְ (על)-אֶלהַלֶּ֖חֶם לֶאֱכֽוֹלוַיֵּ֣שֶׁב הַ֠מֶּלֶךְ עַלמ֨וֹשָׁב֜וֹ כְּפַ֣עַם בְּפַ֗עַם אֶלמוֹשַׁב֙ הַקִּ֔יר וַיָּ֙קָם֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן וַיֵּ֥שֶׁב אַבְנֵ֖ר מִצַּ֣ד שָׁא֑וּל וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֥וֹם דָּוִֽד:  וְלֹֽאדִבֶּ֥ר שָׁא֛וּל מְא֖וּמָה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֤י אָמַר֙ מִקְרֶ֣ה ה֔וּא בִּלְתִּ֥י טָה֛וֹר ה֖וּא כִּֽילֹ֥א טָהֽוֹרוַיְהִ֗י מִֽמָּחֳרַ֤ת הַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֣וֹם דָּוִ֑ד וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מַדּ֜וּעַ לֹא בָ֧א בֶן יִשַׁ֛י גַּם תְּמ֥וֹל גַּם הַיּ֖וֹם אֶל הַלָּֽחֶםוַיַּ֥עַן יְהוֹנָתָ֖ן אֶתשָׁא֑וּל נִשְׁאֹ֨ל נִשְׁאַ֥ל דָּוִ֛ד מֵעִמָּדִ֖י עַדבֵּ֥ית לָֽחֶםוַיֹּ֡אמֶר שַׁלְּחֵ֣נִי נָ֡א כִּ֣י זֶבַח֩ מִשְׁפָּחָ֨ה לָ֜נוּ בָּעִ֗יר וְה֤וּא צִוָּֽהלִי֙ אָחִ֔י וְעַתָּ֗ה אִםמָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אִמָּ֥לְטָה נָּ֖א וְאֶרְאֶ֣ה אֶתאֶחָ֑י עַלכֵּ֣ן לֹאבָ֔א אֶלשֻׁלְחַ֖ן הַמֶּֽלֶךְוַיִּֽחַראַ֤ף שָׁאוּל֙ בִּיה֣וֹנָתָ֔ן וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בֶּֽןנַעֲוַ֖ת הַמַּרְדּ֑וּת הֲל֣וֹא יָדַ֗עְתִּי כִּֽיבֹחֵ֤ר אַתָּה֙ לְבֶןיִשַׁ֔י לְבָ֨שְׁתְּךָ֔ וּלְבֹ֖שֶׁת עֶרְוַ֥ת אִמֶּֽךָכִּ֣י כָלהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר בֶּןיִשַׁי֙ חַ֣י עַלהָאֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִכּ֖וֹן אַתָּ֣ה וּמַלְכוּתֶ֑ךָ וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֨ח וְקַ֤ח אֹתוֹ֙ אֵלַ֔י כִּ֥י בֶןמָ֖וֶת הֽוּא:  וַיַּ֙עַן֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן אֶתשָׁא֖וּל אָבִ֑יו וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו לָ֥מָּה יוּמַ֖ת מֶ֥ה עָשָֽׂהוַיָּ֨טֶל שָׁא֧וּל אֶֽתהַחֲנִ֛ית עָלָ֖יו לְהַכֹּת֑וֹ וַיֵּ֙דַע֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן כִּֽיכָ֥לָה הִ֛יא מֵעִ֥ם אָבִ֖יו לְהָמִ֥ית אֶתדָּוִֽדוַיָּ֧קָם יְהוֹנָתָ֛ן מֵעִ֥ם הַשֻּׁלְחָ֖ן בָּחֳרִיאָ֑ף וְלֹאאָכַ֞ל בְּיוֹםהַחֹ֤דֶשׁ הַשֵּׁנִי֙ לֶ֔חֶם כִּ֤י נֶעְצַב֙ אֶלדָּוִ֔ד כִּ֥י הִכְלִמ֖וֹ אָבִֽיו: דוד ויונתן.

 וַיִּסָּתֵ֥ר דָּוִ֖ד בַּשָּׂדֶ֑ה וַיְהִ֣י הַחֹ֔דֶשׁ וַיֵּ֧שֶׁב הַמֶּ֛לֶךְ (על)-אֶלהַלֶּ֖חֶם לֶאֱכֽוֹל:

וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מַדּ֜וּעַ לֹא בָ֧א בֶן יִשַׁ֛י גַּם תְּמ֥וֹל גַּם הַיּ֖וֹם אֶל הַלָּֽחֶם:

וַיַּ֥עַן יְהוֹנָתָ֖ן אֶתשָׁא֑וּל נִשְׁאֹ֨ל נִשְׁאַ֥ל דָּוִ֛ד מֵעִמָּדִ֖י עַדבֵּ֥ית לָֽחֶםוַיֹּ֡אמֶר שַׁלְּחֵ֣נִי נָ֡א כִּ֣י זֶבַח֩ מִשְׁפָּחָ֨ה לָ֜נוּ בָּעִ֗יר וְה֤וּא צִוָּֽהלִי֙ אָחִ֔י וְעַתָּ֗ה אִםמָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אִמָּ֥לְטָה נָּ֖א וְאֶרְאֶ֣ה אֶתאֶחָ֑י עַלכֵּ֣ן לֹאבָ֔א אֶלשֻׁלְחַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ

 וַיִּֽחַראַ֤ף שָׁאוּל֙ בִּיה֣וֹנָתָ֔ן וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בֶּֽןנַעֲוַ֖ת הַמַּרְדּ֑וּת הֲל֣וֹא יָדַ֗עְתִּי כִּֽיבֹחֵ֤ר אַתָּה֙ לְבֶןיִשַׁ֔י לְבָ֨שְׁתְּךָ֔ וּלְבֹ֖שֶׁת עֶרְוַ֥ת אִמֶּֽךָכִּ֣י כָלהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר בֶּןיִשַׁי֙ חַ֣י עַלהָאֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִכּ֖וֹן אַתָּ֣ה וּמַלְכוּתֶ֑ךָ וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֨ח וְקַ֤ח אֹתוֹ֙ אֵלַ֔י כִּ֥י בֶןמָ֖וֶת הֽוּא:

וַיֵּ֙דַע֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן כִּֽיכָ֥לָה הִ֛יא מֵעִ֥ם אָבִ֖יו לְהָמִ֥ית אֶתדָּוִֽד:

וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיֵּצֵ֧א יְהוֹנָתָ֛ן הַשָּׂדֶ֖ה לְמוֹעֵ֣ד דָּוִ֑ד וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן עִמּֽוֹוַיֹּ֣אמֶר לְנַעֲר֔וֹ רֻ֗ץ מְצָ֥א נָא֙ אֶתהַ֣חִצִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מוֹרֶ֑ה הַנַּ֣עַר רָ֔ץ וְהֽוּאיָרָ֥ה הַחֵ֖צִי לְהַעֲבִרֽוֹוַיָּבֹ֤א הַנַּ֙עַר֙ עַדמְק֣וֹם הַחֵ֔צִי אֲשֶׁ֥ר יָרָ֖ה יְהוֹנָתָ֑ן וַיִּקְרָ֨א יְהוֹנָתָ֜ן אַחֲרֵ֤י הַנַּ֙עַר֙ וַיֹּ֔אמֶר הֲל֥וֹא הַחֵ֖צִי מִמְּךָ֥ וָהָֽלְאָה:וַיִּקְרָ֤א יְהֽוֹנָתָן֙ אַחֲרֵ֣י הַנַּ֔עַר מְהֵרָ֥ה ח֖וּשָׁה אַֽלתַּעֲמֹ֑ד וַיְלַקֵּ֞ט נַ֤עַר יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת-(החציהַ֣חִצִּ֔ים וַיָּבֹ֖א אֶלאֲדֹנָֽיווְהַנַּ֖עַר לֹֽאיָדַ֣ע מְא֑וּמָה אַ֤ךְ יְהֽוֹנָתָן֙ וְדָוִ֔ד יָדְע֖וּ אֶתהַדָּבָֽרוַיִּתֵּ֤ן יְהֽוֹנָתָן֙ אֶתכֵּלָ֔יו אֶלהַנַּ֖עַר אֲשֶׁרל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֵ֖ךְ הָבֵ֥יא הָעִֽירהַנַּעַר֮ בָּא֒ וְדָוִ֗ד קָ֚ם מֵאֵ֣צֶל הַנֶּ֔גֶב וַיִּפֹּ֨ל לְאַפָּ֥יו אַ֛רְצָה וַיִּשְׁתַּ֖חוּ שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֑ים וַֽיִּשְּׁק֣וּ אִ֣ישׁ אֶתרֵעֵ֗הוּ וַיִּבְכּוּ֙ אִ֣ישׁ אֶתרֵעֵ֔הוּ עַדדָּוִ֖ד הִגְדִּֽיל: דוד ויונתן.

וַיֹּ֔אמֶר הֲל֥וֹא הַחֵ֖צִי מִמְּךָ֥ וָהָֽלְאָה

וְהַנַּ֖עַר לֹֽאיָדַ֣ע מְא֑וּמָה אַ֤ךְ יְהֽוֹנָתָן֙ וְדָוִ֔ד יָדְע֖וּ אֶתהַדָּבָֽר

והברית בין דוד ליהונתן, היא ברית שיש בה הבטחה מדוד ליהונתן שיזכור לו לטובה שהוא עזר לו, הוא חילץ אותו מאביו:

וַיֹּ֧אמֶר יְהוֹנָתָ֛ן לְדָוִ֖ד לֵ֣ךְ לְשָׁל֑וֹם אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨עְנוּ שְׁנֵ֜ינוּ אֲנַ֗חְנוּ בְּשֵׁ֤ם יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָ֞ה יִֽהְיֶ֣ה בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֥ין זַרְעִ֛י וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ עַדעוֹלָֽםוַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וִיהוֹנָתָ֖ן בָּ֥א הָעִֽיר: דוד ויונתן.

וַיֹּ֧אמֶר יְהוֹנָתָ֛ן לְדָוִ֖ד לֵ֣ךְ לְשָׁל֑וֹם אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨עְנוּ שְׁנֵ֜ינוּ אֲנַ֗חְנוּ בְּשֵׁ֤ם יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָ֞ה יִֽהְיֶ֣ה בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֥ין זַרְעִ֛י וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ עַדעוֹלָֽם:

וַיֹּ֤אמֶר יְהֽוֹנָתָן֙ אֶלדָּוִ֔ד לְכָ֖ה וְנֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֑ה וַיֵּצְא֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם הַשָּׂדֶֽה:וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹנָתָ֜ן אֶלדָּוִ֗ד יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽיאֶחְקֹ֣ר אֶתאָבִ֗י כָּעֵ֤ת מָחָר֙ הַשְּׁלִשִׁ֔ית וְהִנֵּהט֖וֹב אֶלדָּוִ֑ד וְלֹֽאאָז֙ אֶשְׁלַ֣ח אֵלֶ֔יךָ וְגָלִ֖יתִי אֶתאָזְנֶֽךָכֹּֽהיַעֲשֶׂה֩ יְהוָ֨ה לִֽיהוֹנָתָ֜ן וְכֹ֣ה יֹסִ֗יף כִּֽייֵיטִ֨ב אֶלאָבִ֤י אֶתהָֽרָעָה֙ עָלֶ֔יךָ וְגָלִ֙יתִי֙ אֶתאָזְנֶ֔ךָ וְשִׁלַּחְתִּ֖יךָ וְהָלַכְתָּ֣ לְשָׁל֑וֹם וִיהִ֤י יְהוָה֙ עִמָּ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִםאָבִֽיוְלֹ֖א אִםעוֹדֶ֣נִּי חָ֑י וְלֹֽאתַעֲשֶׂ֧ה עִמָּדִ֛י חֶ֥סֶד יְהוָ֖ה וְלֹ֥א אָמֽוּתוְלֹֽאתַכְרִ֧ת אֶֽתחַסְדְּךָ֛ מֵעִ֥ם בֵּיתִ֖י עַדעוֹלָ֑ם וְלֹ֗א בְּהַכְרִ֤ת יְהוָה֙ אֶתאֹיְבֵ֣י דָוִ֔ד אִ֕ישׁ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽהוַיִּכְרֹ֥ת יְהוֹנָתָ֖ן עִםבֵּ֣ית דָּוִ֑ד וּבִקֵּ֣שׁ יְהוָ֔ה מִיַּ֖ד אֹיְבֵ֥י דָוִֽדוַיּ֤וֹסֶף יְהֽוֹנָתָן֙ לְהַשְׁבִּ֣יעַ אֶתדָּוִ֔ד בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹת֑וֹ כִּֽיאַהֲבַ֥ת נַפְשׁ֖וֹ אֲהֵבֽוֹ: דוד ויונתן.

וְהָלַכְתָּ֣ לְשָׁל֑וֹם וִיהִ֤י יְהוָה֙ עִמָּ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִםאָבִֽיוְלֹ֖א אִםעוֹדֶ֣נִּי חָ֑י וְלֹֽאתַעֲשֶׂ֧ה עִמָּדִ֛י חֶ֥סֶד יְהוָ֖ה וְלֹ֥א אָמֽוּתוְלֹֽאתַכְרִ֧ת אֶֽתחַסְדְּךָ֛ מֵעִ֥ם בֵּיתִ֖י עַדעוֹלָ֑ם וְלֹ֗א בְּהַכְרִ֤ת יְהוָה֙ אֶתאֹיְבֵ֣י דָוִ֔ד אִ֕ישׁ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה

זאת אומרת שבעת עליית המלך, אויבי המלך יוצאים מהסרט כמו שאומרים, שלא יהיו הפרעות או המרדה נגד המלך:

בְּהַכְרִ֤ת יְהוָה֙ אֶתאֹיְבֵ֣י דָוִ֔ד אִ֕ישׁ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה

יהונתן כבנו של שאול יכול היה להיות מסומן כאויב דוד ויהונתן שקיבל את דוד כמשיח מבורא עולם, כמקבל את דבר בורא עולם יהונתן עמד במבחן האמונה וכרת ברית עם דוד , שלמעשה ברית זאת היא יציאת יהונתן נגד אביו.

וַיִּכְרֹ֥ת יְהוֹנָתָ֖ן עִםבֵּ֣ית דָּוִ֑ד וּבִקֵּ֣שׁ יְהוָ֔ה מִיַּ֖ד אֹיְבֵ֥י דָוִֽד:

זה מבחן אמונה קשה, שבן יוצא נגד אביו ומוכן לוותר על ירושתו מאביו, על כס המלכות מתוך המקום שהיה ברור ליהונתן שזה רצון הבורא.

צריך לזכור ששאול זה אבא של יהונתן. ואבא שרצה שבנו ישב על כס המלוכה אחריו.  זה לא קל לבחור את הבחירה הזאת שבחר יהונתן.

זה מזכיר קצת את מקרה אברהם והמבחן שהוא נבחן בבנו.. זה לא קל.. זה מבחן קשה.

.