פרשת קדשים- הבדלה בין שבתון לנופש לשבתון לעינוי נפש- לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת-נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֨דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב עַד-עֶ֔רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַֽׁבַּתְּכֶֽם:  פרשת קְדשִׁים.

השבתון של יום כיפור מתחיל בתשיעי לשביעי בערב ומסתיים בעשירי לשביעי בערב

.וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃- מעודכן בחודש השביעי בשנת השבעים לקוממיות העם היהודי בארצו.

השבתון הזה הוא לעינוי הנפש:

שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת-נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֨דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב עַד-עֶ֔רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַֽׁבַּתְּכֶֽם: פרשת קְדשִׁים.

שלא כמו זה שהוא לנופש למנוחה:

שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּֽעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ מִקְרָא-קֹ֔דֶשׁ כָּל-מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ שַׁבָּ֥ת הִוא֙ לַֽיהֹוָ֔ה בְּכֹ֖ל מֽוֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם: פרשת קְדשִׁים.

שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָֹה כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת:  וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם:  בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָֹה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ: שמות.

פרשת קדשים- אותו ואת שאינו בנו- תוכנית לימוד- לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות .

אפשר לראות הקבלה חוקתית של המשפט הזה:

וְשׁ֖וֹר אוֹ-שֶׂ֑ה אֹת֣וֹ וְאֶת-בְּנ֔וֹ לֹ֥א תִשְׁחֲט֖וּ בְּי֥וֹם אֶחָֽד: פרשת קְדשִׁים.

עם זה:

פרשת קדשים- ש.כ.ב – שכבת זרע- תוכנית לימוד- לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות .

וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע

ברור לכל שבדיני משכבים הכוונה לא למשכב על אותו מזרון בזולה ביום גיבוש מהעבודה.

משכב שכבת זרע.

מתוך המקום הזה ברור לנו שמשכב של שתי נשים לא יכול להיות משכב שכבת זרע. ומשכך אין טומאה בו.

פרשת קדשים- איש איש – המגלה ערווה- לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות- תוכנית לימוד .

אִ֥ישׁ אִישׁ֙ אֶל-כָּל-שְׁאֵ֣ר בְּשָׂר֔וֹ לֹ֥א תִקְרְב֖וּ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָ֑ה אֲנִ֖י יְהוָֹֽה:  עֶרְוַ֥ת אָבִ֛יךָ וְעֶרְוַ֥ת אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אִמְּךָ֣ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ:  עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת-אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָבִ֖יךָ הִֽוא:  עֶרְוַ֨ת אֲחֽוֹתְךָ֤ בַת-אָבִ֨יךָ֙ א֣וֹ בַת-אִמֶּ֔ךָ מוֹלֶ֣דֶת בַּ֔יִת א֖וֹ מוֹלֶ֣דֶת ח֑וּץ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽן:  עֶרְוַ֤ת בַּת-בִּנְךָ֙ א֣וֹ בַֽת-בִּתְּךָ֔ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָ֑ן כִּ֥י עֶרְוָֽתְךָ֖ הֵֽנָּה: עֶרְוַ֨ת בַּת-אֵשֶׁ֤ת אָבִ֨יךָ֙ מוֹלֶ֣דֶת אָבִ֔יךָ אֲחֽוֹתְךָ֖ הִ֑וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ:  עֶרְוַ֥ת אֲחוֹת-אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה שְׁאֵ֥ר אָבִ֖יךָ הִֽוא:  עֶרְוַ֥ת אֲחוֹת-אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּֽי-שְׁאֵ֥ר אִמְּךָ֖ הִֽוא:עֶרְוַ֥ת אֲחִֽי-אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֶל-אִשְׁתּוֹ֙ לֹ֣א תִקְרָ֔ב דֹּדָֽתְךָ֖ הִֽוא:עֶרְוַ֥ת כַּלָּֽתְךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֵ֤שֶׁת בִּנְךָ֙ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ:עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת-אָחִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָחִ֖יךָ הִֽוא: עֶרְוַ֥ת אִשָּׁ֛ה וּבִתָּ֖הּ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֶֽת-בַּת-בְּנָ֞הּ וְאֶת-בַּת-בִּתָּ֗הּ לֹ֤א תִקַּח֙ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָתָ֔הּ שַֽׁאֲרָ֥ה הֵ֖נָּה זִמָּ֥ה הִֽוא: פרשת קְדשִׁים.

אִ֥ישׁ אִישׁ֙

חוקיות גילוי ערווה בפרשה זאת מתיחסת לגברים בלבד, יש מקומות שגבר נחשב מגלה ערווה ואשה לא נחשבת כחוטאת בגילוי ערווה ביחס אליו. כמובן שהיא אינה נחשבת כחוטאת שמגלים ערוותה המגלה את ערוותה באם אסור לו, רק הוא נחשב חוטא.

וְאִשָּׁ֥ה אֶל-אֲחֹתָ֖הּ לֹ֣א תִקָּ֑ח לִצְרֹ֗ר לְגַלּ֧וֹת עֶרְוָתָ֛הּ עָלֶ֖יהָ בְּחַיֶּֽיהָ: פרשת קְדשִׁים.

אשה לא נחשבת כחוטאת שהיא מגלה את ערוות אחותה, היא חוטאת היא מגלה את ערוות אחותה לעין בני אדם זרים כחלק מצרירה נגד אחותה.

אֵ֣שֶׁת אִ֔ישׁ

אשת איש נחשבת לנואפת במקרה של משכב שלא עם בעלה, כי זאת הפרת ברית. אותו הדבר לגבי משכב עם אשת רעך שגם היא הפרת ברית חברים ולכן במקרה זב האיש ששכב עם אשת רעהו, נחשב נואף.

אם היא לא אישתו במובן שלא היתה בעילה היא לא נחשבת נואפת. היא לא נמסרה לאדם ומשכך מותרת לכל אדם כמו הגרושה שמותרת לכל אדם. גם לרעך לאחר שהתרת אותה בהתרת ברית.

ושוב על פי התורה, גבר לא נחשב נואף אם שוכב עם אשה שאינה אשתו ושאינה בעולת בעל.

למודי תורה- פרשת אין מלך בישראל- משפט פילגש אינו משפט בעולת בעל- שנת שבעים ושתים לקוממיות.

פרשת קדשים- לימודי שנת שבעים ושתים לקוממיות- ראיית ערווה.

אֶת-חֻקֹּתַי֘ תִּשְׁמֹרוּ֒ בְּהֶמְתְּךָ֙ לֹֽא-תַרְבִּ֣יעַ כִּלְאַ֔יִם שָֽׂדְךָ֖ לֹֽא-תִזְרַ֣ע כִּלְאָ֑יִם וּבֶ֤גֶד כִּלְאַ֨יִם֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז לֹ֥א יַֽעֲלֶ֖ה עָלֶֽיךָ: פרשת קְדשִׁים.

וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר לֹא נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי הַמִּצְרִי וְהָאֱמֹרִי: כִּי נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה: עזרא.

גם ריבעים של יהודי שהזריע בבנות עמים שאסור להזריע בהן הם סוג יצירי כִּלְאַ֨יִם֙ שעטנז…

וְעַתָּה בְּנוֹתֵיכֶם אַל תִּתְּנוּ לִבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם אַל תִּשְׂאוּ לִבְנֵיכֶם וְלֹא תִדְרְשׁוּ שְׁלֹמָם וְטוֹבָתָם עַד עוֹלָם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וַאֲכַלְתֶּם אֶת טוּב הָאָרֶץ וְהוֹרַשְׁתֶּם לִבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם:

שאתה קונה אוכל ביום שישי ואוכל אותו בשבת, אתה קונה אוכל ששכר העבודה עליו שולם לפי יום שישי ואוכל אותו בשבת.

מהבחינה הזאת אין הבדל שאתה קונה דלק ביום שישי ונוסע בו בשבת. השכר למתדלק כמו למוכר בחנות שולם על פי יום שישי.

שאתה משאיר את האור פתוח לפני השבת יש אדם שדואג שהחשמל ימשיך להיות מסופק לך וגם מתקן בעת תקלה ומקבל שכר בעבור כך.

ואם תגיד שעובדי חברת החשמל הוא גויים של שבת אסכים עמך.

עובדי חברת חשמל מקבלים הרבה כסף בשביל כך.

שבועות.

פרשת המנחה- בהעלתך- הקרבה בשבתון- לימודי שנת שבעים ושתים לקוממיות.

בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל:  אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, יַעֲשֶׂה. שופטים.

וַעֲשִׂיתֶם, בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת–הָעֹמֶר, כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן–שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, לַיהוָה. וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, אִשֶּׁה לַיהוָה–רֵיחַ נִיחֹחַ; וְנִסְכֹּה יַיִן, רְבִיעִת הַהִין. וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ, עַד–עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה–עַד הֲבִיאֲכֶם, אֶת–קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם. ויקרא.

משמע, אכילת החמץ מותרת לאחר הבאת הקורבן, ביום הנפת העומר.

 ספירת העומר מתחילה לאחר הנפת העומר– משמע– לאחר השבת השנית ולא אחרי השבת הראשונה.

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת–עֹמֶר הַתְּנוּפָה:  שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; ויקרא.