פרשת שאול- לימודים מספר שמואל- מלכות שאול.

פרשת שאול.

וַֽיְהִיאִ֣ישׁ (מבן)-(ימיןמִבִּנְיָמִ֗ין וּ֠שְׁמוֹ קִ֣ישׁ בֶּןאֲבִיאֵ֞ל בֶּןצְר֧וֹר בֶּןבְּכוֹרַ֛ת בֶּןאֲפִ֖יחַ בֶּןאִ֣ישׁ יְמִינִ֑י גִּבּ֖וֹר חָֽיִל:  וְלוֹהָיָ֨ה בֵ֜ן וּשְׁמ֤וֹ שָׁאוּל֙ בָּח֣וּר וָט֔וֹב וְאֵ֥ין אִ֛ישׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ מִשִּׁכְמ֣וֹ וָמַ֔עְלָה גָּבֹ֖הַּ מִכָּלהָעָֽם: פרשת שָׁאוּל֙.

שושלת שאול:

וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת אִ֣ישׁ יְמִינִ֑י גִּבּ֖וֹר חָֽיִל , אִ֣ישׁ יְמִינִ֑י גִּבּ֖וֹר חָֽיִל הולעד את אֲפִ֖יחַ ואֲפִ֖יחַ הוליד את בְּכוֹרַ֛ת ובְּכוֹרַ֛ת הוליד את צְר֧וֹר וצְר֧וֹר הוליד את אֲבִיאֵ֞ל ואֲבִיאֵ֞ל הוליד את קִ֣ישׁ וקִ֣ישׁ הוליד את שָׁאוּל֙.

שושלת דוד:

וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן.  וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב.  וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה.  וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד.  וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד: רות.

וַתֹּאבַ֙דְנָה֙ הָאֲתֹנ֔וֹת לְקִ֖ישׁ אֲבִ֣י שָׁא֑וּל וַיֹּ֨אמֶר קִ֜ישׁ אֶלשָׁא֣וּל בְּנ֗וֹ קַחנָ֤א אִתְּךָ֙ אֶתאַחַ֣ד מֵֽהַנְּעָרִ֔ים וְק֣וּם לֵ֔ךְ בַּקֵּ֖שׁ אֶתהָאֲתֹנֹֽת: וַיַּעֲבֹ֧ר בְּהַראֶפְרַ֛יִם וַיַּעֲבֹ֥ר בְּאֶֽרֶץשָׁלִ֖שָׁה וְלֹ֣א מָצָ֑אוּ וַיַּעַבְר֤וּ בְאֶֽרֶץשַׁעֲלִים֙ וָאַ֔יִן וַיַּעֲבֹ֥ר בְּאֶֽרֶץיְמִינִ֖י וְלֹ֥א מָצָֽאוּהֵ֗מָּה בָּ֚אוּ בְּאֶ֣רֶץ צ֔וּף וְשָׁא֥וּל אָמַ֛ר לְנַעֲר֥וֹ אֲשֶׁרעִמּ֖וֹ לְכָ֣ה וְנָשׁ֑וּבָה פֶּןיֶחְדַּ֥ל אָבִ֛י מִןהָאֲתֹנ֖וֹת וְדָ֥אַג לָֽנוּ: פרשת שָׁאוּל֙.

פֶּןיֶחְדַּ֥ל אָבִ֛י מִןהָאֲתֹנ֖וֹת וְדָ֥אַג לָֽנוּ:

יפה לראות את בינת הלב של שאול שהתארך הזמן למצוא את האתונות והידיעה של שאול שאבא שלו מדאגה לאתונות ידאג להם כי אחרו לשוב, אפשר לראות פה את אהבתו של שאול לאביו שלא רצה להדאיג את אביו, שאבא לא יהיה מהמצוקה מהדאגה לו.. אפשר לראות שלשאול הית בינת לב וזה יפה.

אני חושבת שיותר נכון לאמר בינת הלב מלאמר אינטליגנציא ריגשית.

במחשבה שנית יש  הבדל בין בינת הלב לאינטליגנציא ריגשית, אינטליגנציא ריגשית היא יותר ממקום מושכל.

באינטליגנציא ריגשית יש משהו כמו במצווה של ואהבת לרעך כמוך, לאהוב את  רעך כמוך זה לבחון את מערכת רגשותיך שלך כלפי עצמך ומתוך המקום שיודע מה לא טוב לך לקיים את המצווה הזאת שחברך כמוך לדבר כזה או אחר במערכת הרגשות שלך עצמך.

ופה יש יותר שימוש של שכלתנות לעשות כדבר הלב לאדם ושמתאים את מערכת הרגשות שלך עצמך ופועל יוצא מכך על רעך, על אדם שאינו אתה.

לשאול היה לב שומע לאביו, הוא דאג שאביו ידאג והאדם הזה עם הלב השומע לאביו נבחא על פי בורא עולם להיות מלך בישראל.

מזכיר גם את שלמה בתחילת ימיו כמלך, שביקש לב שומע מבורא עולם לשפוט את העם.

 הֵ֗מָּה בָּ֚אוּ בְּאֶ֣רֶץ צ֔וּף וְשָׁא֥וּל אָמַ֛ר לְנַעֲר֥וֹ אֲשֶׁרעִמּ֖וֹ לְכָ֣ה וְנָשׁ֑וּבָה פֶּןיֶחְדַּ֥ל אָבִ֛י מִןהָאֲתֹנ֖וֹת וְדָ֥אַג לָֽנוּוַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנֵּהנָ֤א אִישׁאֱלֹהִים֙ בָּעִ֣יר הַזֹּ֔את וְהָאִ֣ישׁ נִכְבָּ֔ד כֹּ֥ל אֲשֶׁריְדַבֵּ֖ר בּ֣וֹא יָב֑וֹא עַתָּה֙ נֵ֣לֲכָה שָּׁ֔ם אוּלַי֙ יַגִּ֣יד לָ֔נוּ אֶתדַּרְכֵּ֖נוּ אֲשֶׁרהָלַ֥כְנוּ עָלֶֽיהָוַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל לְנַעֲר֗וֹ וְהִנֵּ֣ה נֵלֵךְ֮ וּמַהנָּבִ֣יא לָאִישׁ֒ כִּ֤י הַלֶּ֙חֶם֙ אָזַ֣ל מִכֵּלֵ֔ינוּ וּתְשׁוּרָ֥ה אֵיןלְהָבִ֖יא לְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים מָ֖ה אִתָּֽנוּ: פרשת שָׁאוּל֙.

שהולכים לאיש האלהים צריכים להביא תשורה, להביא שכר:

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  וְאֶל-הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם, בְּנַחֲלַתְכֶם–וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְהוָה, מַעֲשֵׂר מִן-הַמַּעֲשֵׂר. וְנֶחְשַׁב לָכֶם, תְּרוּמַתְכֶם–כַּדָּגָן, מִן-הַגֹּרֶן, וְכַמְלֵאָה, מִן-הַיָּקֶב.  כֵּן תָּרִימוּ גַם-אַתֶּם, תְּרוּמַת יְהוָה, מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה, לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן.  מִכֹּל, מַתְּנֹתֵיכֶם, תָּרִימוּ, אֵת כָּל-תְּרוּמַת יְהוָה:  מִכָּל-חֶלְבּוֹ–אֶת-מִקְדְּשׁוֹ, מִמֶּנּוּ.  וְאָמַרְתָּ, אֲלֵהֶם:  בַּהֲרִימְכֶם אֶת-חֶלְבּוֹ, מִמֶּנּוּ, וְנֶחְשַׁב לַלְוִיִּם, כִּתְבוּאַת גֹּרֶן וְכִתְבוּאַת יָקֶב.  וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל-מָקוֹם, אַתֶּם וּבֵיתְכֶם:  כִּי-שָׂכָר הוּא לָכֶם, חֵלֶף עֲבֹדַתְכֶם בְּאֹהֶל מוֹעֵד: במדבר.

כִּי-שָׂכָר הוּא לָכֶם, חֵלֶף עֲבֹדַתְכֶם בְּאֹהֶל מוֹעֵד:

זאת לא מתנת חינם. זה שכר. זאת עבודה ככל העבודות שמשיחים, נביאים כהנים ולויים בנויים,נעשו לעשות את המלאכה:

וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶלכָּליִשְׂרָאֵ֔ל הִנֵּה֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקֹֽלְכֶ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁראֲמַרְתֶּ֖ם לִ֑י וָאַמְלִ֥יךְ עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְוְעַתָּ֞ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֣לֶךְ מִתְהַלֵּ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֗ם וַאֲנִי֙ זָקַ֣נְתִּי וָשַׂ֔בְתִּי וּבָנַ֖י הִנָּ֣ם אִתְּכֶ֑ם וַאֲנִי֙ הִתְהַלַּ֣כְתִּי לִפְנֵיכֶ֔ם מִנְּעֻרַ֖י עַדהַיּ֥וֹם הַזֶּֽההִנְנִ֣י עֲנ֣וּ בִי֩ נֶ֨גֶד יְהוָ֜ה וְנֶ֣גֶד מְשִׁיח֗וֹ אֶתשׁוֹר֩ מִ֨י לָקַ֜חְתִּי וַחֲמ֧וֹר מִ֣י לָקַ֗חְתִּי וְאֶתמִ֤י עָשַׁ֙קְתִּי֙ אֶתמִ֣י רַצּ֔וֹתִי וּמִיַּדמִי֙ לָקַ֣חְתִּי כֹ֔פֶר וְאַעְלִ֥ים עֵינַ֖י בּ֑וֹ וְאָשִׁ֖יב לָכֶֽםוַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹ֥א עֲשַׁקְתָּ֖נוּ וְלֹ֣א רַצּוֹתָ֑נוּ וְלֹֽאלָקַ֥חְתָּ מִיַּדאִ֖ישׁ מְאֽוּמָהוַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם עֵ֧ד יְהוָ֣ה בָּכֶ֗ם וְעֵ֤ד מְשִׁיחוֹ֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֧א מְצָאתֶ֛ם בְּיָדִ֖י מְא֑וּמָה וַיֹּ֖אמֶר עֵֽדוַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל אֶלהָעָ֑ם יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶתמֹשֶׁ֣ה וְאֶֽתאַהֲרֹ֔ן וַאֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶתאֲבֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִםוְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּב֛וּ וְאִשָּׁפְטָ֥ה אִתְּכֶ֖ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה אֵ֚ת כָּלצִדְק֣וֹת יְהוָ֔ה אֲשֶׁרעָשָׂ֥ה אִתְּכֶ֖ם וְאֶתאֲבוֹתֵיכֶֽםכַּֽאֲשֶׁרבָּ֥א יַעֲקֹ֖ב מִצְרָ֑יִם וַיִּזְעֲק֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אֶליְהוָ֔ה וַיִּשְׁלַ֨ח יְהוָ֜ה אֶתמֹשֶׁ֣ה וְאֶֽתאַהֲרֹ֗ן וַיּוֹצִ֤יאוּ אֶתאֲבֹֽתֵיכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וַיֹּשִׁב֖וּם בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה: פרשת שָׁאוּל֙.

 וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל אֶלהָעָ֑ם יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶתמֹשֶׁ֣ה וְאֶֽתאַהֲרֹ֔ן וַאֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶתאֲבֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶתמֹשֶׁ֣ה וְאֶֽתאַהֲרֹ֔ן

כדי לעשות את זה במקרה הזה:

וַאֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶתאֲבֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

כה-אמר יהוה קדוש ישראלויוצרו: ישעיהו.

וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם-לֵב, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה, לָדַעַת לַעֲשֹׂת, אֶת-כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ–לְכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה, יְהוָה. וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-בְּצַלְאֵל וְאֶל-אָהֳלִיאָב, וְאֶל כָּל-אִישׁ חֲכַם-לֵב, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה בְּלִבּוֹ–כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ, לְקָרְבָה אֶל-הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ.  וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה, אֵת כָּל-הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ–לַעֲשֹׂת אֹתָהּ; וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד, נְדָבָה–בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר.  וַיָּבֹאוּ, כָּל-הַחֲכָמִים, הָעֹשִׂים, אֵת כָּל-מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ–אִישׁ-אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-הֵמָּה עֹשִׂים. וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא, מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ:

וְאֶל כָּל-אִישׁ חֲכַם-לֵב, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה בְּלִבּוֹ–כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ, לְקָרְבָה אֶל-הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ.

וַיָּבֹאוּ, כָּל-הַחֲכָמִים, הָעֹשִׂים, אֵת כָּל-מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ–אִישׁ-אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-הֵמָּה עֹשִׂים.

מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא, מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ:

מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה,

העם מביא מהעבודה, למלאכה:

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאֶל-הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם, בְּנַחֲלַתְכֶם–וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְהוָה, מַעֲשֵׂר מִן-הַמַּעֲשֵׂר: במדבר.

גם הלווים נותנים מעשר מן המעשר, כי המעשר הוא השכר שלהם, ומשכך גם הלוי נותן מעשר משכרו.

וַֽיַּעֲל֖וּ הָעִ֑יר הֵ֗מָּה בָּאִים֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וְהִנֵּ֤ה שְׁמוּאֵל֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתָ֔ם לַעֲל֖וֹת הַבָּמָֽהוַֽיהוָ֔ה גָּלָ֖ה אֶתאֹ֣זֶן שְׁמוּאֵ֑ל י֣וֹם אֶחָ֔ד לִפְנֵ֥י בֽוֹאשָׁא֖וּל לֵאמֹֽרכָּעֵ֣ת מָחָ֡ר אֶשְׁלַח֩ אֵלֶ֨יךָ אִ֜ישׁ מֵאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ן וּמְשַׁחְתּ֤וֹ לְנָגִיד֙ עַלעַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהוֹשִׁ֥יעַ אֶתעַמִּ֖י מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֑ים כִּ֤י רָאִ֙יתִי֙ אֶתעַמִּ֔י כִּ֛י בָּ֥אָה צַעֲקָת֖וֹ אֵלָֽי: וּשְׁמוּאֵ֖ל רָאָ֣ה אֶתשָׁא֑וּל וַיהוָ֣ה עָנָ֔הוּ הִנֵּ֤ה הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ זֶ֖ה יַעְצֹ֥ר בְּעַמִּֽי:

שאול יצא מבית אביו כדי למצוא את האתונות שברחו ולא מצא את האתונות והלך לדרוש עזרה מאיש האלהים, משמואל , יום לפני הפגישה עם שמואל בורא עולם אמר לשמואל שיבוא האיש המיועד למשוח אותו לנגיד, העם ביקש מלך ובורא עולם הביא לשמואל את המיועד למלוכה בדרך הזאת שברחו האתונות ושאול יצא למצוא את האתונות עד שהגיע לשמואל..

וַֽיהוָ֔ה גָּלָ֖ה אֶתאֹ֣זֶן שְׁמוּאֵ֑ל י֣וֹם אֶחָ֔ד לִפְנֵ֥י בֽוֹאשָׁא֖וּל לֵאמֹֽרכָּעֵ֣ת מָחָ֡ר אֶשְׁלַח֩ אֵלֶ֨יךָ אִ֜ישׁ מֵאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ן וּמְשַׁחְתּ֤וֹ לְנָגִיד֙

זה מזכיר את סיפור יוסף, שהלך למצוא את אחיו ולאחר שמכרו אותו אחיו הגיע למצרים וכשהיה רעב בארץ אביו ואחיו הגיעו לשבר מזון במצרים ויוסף היה שם לעזור להם.

כביאור תהלים:

וַיִּקְרָא רָעָב, עַל-הָאָרֶץ;    כָּל-מַטֵּה-לֶחֶם שָׁבָר.
שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ;    לְעֶבֶד, נִמְכַּר יוֹסֵף.
עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו (רַגְלוֹ);    בַּרְזֶל, בָּאָה נַפְשׁוֹ.
עַד-עֵת בֹּא-דְבָרוֹ–    אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ.
שָׁלַח מֶלֶךְ, וַיַתִּירֵהוּ;    מֹשֵׁל עַמִּים, וַיְפַתְּחֵהוּ.
שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ;    וּמֹשֵׁל, בְּכָל-קִנְיָנוֹ.
לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ;    וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם.
וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם;    וְיַעֲקֹב, גָּר בְּאֶרֶץ-חָם.

 וַיִּגַּ֥שׁ שָׁא֛וּל אֶתשְׁמוּאֵ֖ל בְּת֣וֹךְ הַשָּׁ֑עַר וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָהנָּ֣א לִ֔י אֵיזֶ֖ה בֵּ֥ית הָרֹאֶֽהוַיַּ֨עַן שְׁמוּאֵ֜ל אֶתשָׁא֗וּל וַיֹּ֙אמֶר֙ אָנֹכִ֣י הָרֹאֶ֔ה עֲלֵ֤ה לְפָנַי֙ הַבָּמָ֔ה וַאֲכַלְתֶּ֥ם עִמִּ֖י הַיּ֑וֹם וְשִׁלַּחְתִּ֣יךָ בַבֹּ֔קֶר וְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ אַגִּ֥יד לָֽךְוְלָאֲתֹנ֞וֹת הָאֹבְד֣וֹת לְךָ֗ הַיּוֹם֙ שְׁלֹ֣שֶׁת הַיָּמִ֔ים אַלתָּ֧שֶׂם אֶֽתלִבְּךָ֛ לָהֶ֖ם כִּ֣י נִמְצָ֑אוּ וּלְמִי֙ כָּלחֶמְדַּ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל הֲל֣וֹא לְךָ֔ וּלְכֹ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽיךָוַיַּ֨עַן שָׁא֜וּל וַיֹּ֗אמֶר הֲל֨וֹא בֶןיְמִינִ֤י אָ֙נֹכִי֙ מִקַּטַנֵּי֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִשְׁפַּחְתִּי֙ הַצְּעִרָ֔ה מִכָּֽלמִשְׁפְּח֖וֹת שִׁבְטֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וְלָ֙מָּה֙ דִּבַּ֣רְתָּ אֵלַ֔י כַּדָּבָ֖ר הַזֶּֽה: פרשת שָׁאוּל֙.

וּלְמִי֙ כָּלחֶמְדַּ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל הֲל֣וֹא לְךָ֔ וּלְכֹ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽיךָ

וַיַּ֨עַן שָׁא֜וּל וַיֹּ֗אמֶר הֲל֨וֹא בֶןיְמִינִ֤י אָ֙נֹכִי֙ מִקַּטַנֵּי֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִשְׁפַּחְתִּי֙ הַצְּעִרָ֔ה מִכָּֽלמִשְׁפְּח֖וֹת שִׁבְטֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וְלָ֙מָּה֙ דִּבַּ֣רְתָּ אֵלַ֔י כַּדָּבָ֖ר הַזֶּֽה

וַיִּקַּ֤ח שְׁמוּאֵל֙ אֶתשָׁא֣וּל וְאֶֽתנַעֲר֔וֹ וַיְבִיאֵ֖ם לִשְׁכָּ֑תָה וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם מָקוֹם֙ בְּרֹ֣אשׁ הַקְּרוּאִ֔ים וְהֵ֖מָּה כִּשְׁלֹשִׁ֥ים אִֽישׁוַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ לַטַּבָּ֔ח תְּנָה֙ אֶתהַמָּנָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָ֑ךְ אֲשֶׁר֙ אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ שִׂ֥ים אֹתָ֖הּ עִמָּֽךְוַיָּ֣רֶם הַ֠טַּבָּח אֶתהַשּׁ֨וֹק וְהֶעָלֶ֜יהָ וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵ֣י שָׁא֗וּל וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנֵּ֤ה הַנִּשְׁאָר֙ שִׂיםלְפָנֶ֣יךָ אֱכֹ֔ל כִּ֧י לַמּוֹעֵ֛ד שָֽׁמוּרלְךָ֥ לֵאמֹ֖ר הָעָ֣ם קָרָ֑אתִי וַיֹּ֧אכַל שָׁא֛וּל עִםשְׁמוּאֵ֖ל בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא: פרשת שָׁאוּל֙.

אֱכֹ֔ל כִּ֧י לַמּוֹעֵ֛ד שָֽׁמוּרלְךָ֥

המקום הזה לשאול בשולחן שמואל בראש הקרואים שמור לו מראש, בורא עולם הודיע לשמואל יום לפני ששאול הגיע שיגיע הנבחר לנגיד.

הֵ֗מָּה יֽוֹרְדִים֙ בִּקְצֵ֣ה הָעִ֔יר וּשְׁמוּאֵ֞ל אָמַ֣ר אֶלשָׁא֗וּל אֱמֹ֥ר לַנַּ֛עַר וְיַעֲבֹ֥ר לְפָנֵ֖ינוּ וַֽיַּעֲבֹ֑ר וְאַתָּה֙ עֲמֹ֣ד כַּיּ֔וֹם וְאַשְׁמִיעֲךָ֖ אֶתדְּבַ֥ר אֱלֹהִֽים: וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶתפַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶן וַיִּצֹ֥ק עַלרֹאשׁ֖וֹ וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיֹּ֕אמֶר הֲל֗וֹא כִּֽימְשָׁחֲךָ֧ יְהוָ֛ה עַלנַחֲלָת֖וֹ לְנָגִֽידבְּלֶכְתְּךָ֤ הַיּוֹם֙ מֵעִמָּדִ֔י וּמָצָאתָ֩ שְׁנֵ֨י אֲנָשִׁ֜ים עִםקְבֻרַ֥ת רָחֵ֛ל בִּגְב֥וּל בִּנְיָמִ֖ן בְּצֶלְצַ֑ח וְאָמְר֣וּ אֵלֶ֗יךָ נִמְצְא֤וּ הָאֲתֹנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְתָּ לְבַקֵּ֔שׁ וְהִנֵּ֨ה נָטַ֤שׁ אָבִ֙יךָ֙ אֶתדִּבְרֵ֣י הָאֲתֹנ֔וֹת וְדָאַ֤ג לָכֶם֙ לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לִבְנִֽי:וְחָלַפְתָּ֨ מִשָּׁ֜ם וָהָ֗לְאָה: פרשת שָׁאוּל֙.

נִמְצְא֤וּ הָאֲתֹנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְתָּ לְבַקֵּ֔שׁ וְהִנֵּ֨ה נָטַ֤שׁ אָבִ֙יךָ֙ אֶתדִּבְרֵ֣י הָאֲתֹנ֔וֹת וְדָאַ֤ג לָכֶם֙

לאחר משיחת שאול בשמן שמואל הדריך אותו לתחילת דרכו קודם כל לפני הכל הוא ביקש משאול ללכת בדרך דרך בית אביו תחילה כדי שאביו לא ידאג לו לאחר מציאת האתונות לפני שיבת שאול לביתו, קודם כל להסיר דאגה מאביו של שאול ואז הלאה..

וּבָ֙אתָ֙ עַדאֵל֣וֹן תָּב֔וֹר וּמְצָא֤וּךָ שָּׁם֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים עֹלִ֥ים אֶלהָאֱלֹהִ֖ים בֵּֽיתאֵ֑ל אֶחָ֞ד נֹשֵׂ֣א שְׁלֹשָׁ֣ה גְדָיִ֗ים וְאֶחָד֙ נֹשֵׂ֗א שְׁלֹ֙שֶׁת֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם וְאֶחָ֥ד נֹשֵׂ֖א נֵֽבֶליָֽיִןוְשָׁאֲל֥וּ לְךָ֖ לְשָׁל֑וֹם וְנָתְנ֤וּ לְךָ֙ שְׁתֵּילֶ֔חֶם וְלָקַחְתָּ֖ מִיָּדָֽם:אַ֣חַר כֵּ֗ן תָּבוֹא֙ גִּבְעַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁרשָׁ֖ם נְצִבֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וִיהִי֩ כְבֹאֲךָ֨ שָׁ֜ם הָעִ֗יר וּפָגַעְתָּ֞ חֶ֤בֶל נְבִיאִים֙ יֹרְדִ֣ים מֵֽהַבָּמָ֔ה וְלִפְנֵיהֶ֞ם נֵ֤בֶל וְתֹף֙ וְחָלִ֣יל וְכִנּ֔וֹר וְהֵ֖מָּה מִֽתְנַבְּאִֽיםוְצָלְחָ֤ה עָלֶ֙יךָ֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וְהִתְנַבִּ֖יתָ עִמָּ֑ם וְנֶהְפַּכְתָּ֖ לְאִ֥ישׁ אַחֵֽר:וְהָיָ֗ה כִּ֥י (תבאינהתָבֹ֛אנָה הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה לָ֑ךְ עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּמְצָ֣א יָדֶ֔ךָ כִּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים עִמָּֽךְוְיָרַדְתָּ֣ לְפָנַי֮ הַגִּלְגָּל֒ וְהִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ יֹרֵ֣ד אֵלֶ֔יךָ לְהַעֲל֣וֹת עֹל֔וֹת לִזְבֹּ֖חַ זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֑ים שִׁבְעַ֨ת יָמִ֤ים תּוֹחֵל֙ עַדבּוֹאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהוֹדַעְתִּ֣י לְךָ֔ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂהוְהָיָ֗ה כְּהַפְנֹת֤וֹ שִׁכְמוֹ֙ לָלֶ֙כֶת֙ מֵעִ֣ם שְׁמוּאֵ֔ל וַיַּהֲפָךְל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵ֣ב אַחֵ֑ר וַיָּבֹ֛אוּ כָּלהָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה בַּיּ֥וֹם הַהֽוּאוַיָּבֹ֤אוּ שָׁם֙ הַגִּבְעָ֔תָה וְהִנֵּ֥ה חֶֽבֶלנְבִאִ֖ים לִקְרָאת֑וֹ וַתִּצְלַ֤ח עָלָיו֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים וַיִּתְנַבֵּ֖א בְּתוֹכָֽםוַיְהִ֗י כָּליֽוֹדְעוֹ֙ מֵאִתְּמ֣וֹל שִׁלְשׁ֔וֹם וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֥ה עִםנְבִאִ֖ים נִבָּ֑א וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם אִ֣ישׁ אֶלרֵעֵ֗הוּ מַהזֶּה֙ הָיָ֣ה לְבֶןקִ֔ישׁ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽים: פרשת שָׁאוּל֙.

וְצָלְחָ֤ה עָלֶ֙יךָ֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וְהִתְנַבִּ֖יתָ עִמָּ֑ם וְנֶהְפַּכְתָּ֖ לְאִ֥ישׁ אַחֵֽר:

וְהָיָ֗ה כְּהַפְנֹת֤וֹ שִׁכְמוֹ֙ לָלֶ֙כֶת֙ מֵעִ֣ם שְׁמוּאֵ֔ל וַיַּהֲפָךְל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵ֣ב אַחֵ֑ר וַיָּבֹ֛אוּ כָּלהָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא:

ושוב כמו במקרה שלמה:

וְעַתָּה, יְהוָה אֱלֹהָי, אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת-עַבְדְּךָ, תַּחַת דָּוִד אָבִי; וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן, לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא. וְעַבְדְּךָ–בְּתוֹךְ עַמְּךָ, אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ:  עַם-רָב, אֲשֶׁר לֹא-יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע:  כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט, אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה. וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי אֲדֹנָי:  כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה: מלכים.

יען כי גם במקרה זה:

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא.  לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ: דברים.

והצגת שאול , בדרך שמוכיחה לעם שהוא הנבחר, שאול הוצג לאב באותות, שאול התנבא לעיני העם כדי לתת הוכחה לעם וגם לשאול עצמו שאמר קטונתי.. משבט בנימין האח הקטן של יוסף.

וַיְהִ֗י כָּליֽוֹדְעוֹ֙ מֵאִתְּמ֣וֹל שִׁלְשׁ֔וֹם וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֥ה עִםנְבִאִ֖ים נִבָּ֑א וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם אִ֣ישׁ אֶלרֵעֵ֗הוּ מַהזֶּה֙ הָיָ֣ה לְבֶןקִ֔ישׁ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽים:

והמלכתו של שאול תוך ששמואל מזכיר את בקשת העם למלך,

וַיַּצְעֵ֤ק שְׁמוּאֵל֙ אֶתהָעָ֔ם אֶליְהוָ֖ה הַמִּצְפָּֽהוַיֹּ֣אמֶר אֶל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּֽה אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָנֹכִ֛י הֶעֱלֵ֥יתִי אֶת יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם וָאַצִּ֤יל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּד֙ כָּל הַמַּמְלָכ֔וֹת הַלֹּחֲצִ֖ים אֶתְכֶֽםוְאַתֶּ֨ם הַיּ֜וֹם מְאַסְתֶּ֣ם אֶתאֱלֹהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁרה֣וּא מוֹשִׁ֣יעַ לָכֶם֮ מִכָּלרָעוֹתֵיכֶ֣ם וְצָרֹֽתֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ כִּימֶ֖לֶךְ תָּשִׂ֣ים עָלֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּבוּ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְשִׁבְטֵיכֶ֖ם וּלְאַלְפֵיכֶֽםוַיַּקְרֵ֣ב שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּלשִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלָּכֵ֖ד שֵׁ֥בֶט בִּנְיָמִֽןוַיַּקְרֵ֞ב אֶתשֵׁ֤בֶט בִּנְיָמִן֙ (למשפחתולְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו וַתִּלָּכֵ֖ד מִשְׁפַּ֣חַת הַמַּטְרִ֑י וַיִּלָּכֵד֙ שָׁא֣וּל בֶּןקִ֔ישׁ וַיְבַקְשֻׁ֖הוּ וְלֹ֥א נִמְצָֽאוַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד֙ בַּֽיהוָ֔ה הֲבָ֥א ע֖וֹד הֲלֹ֣ם אִ֑ישׁ וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הִנֵּה ה֥וּא נֶחְבָּ֖א אֶל הַכֵּלִֽיםוַיָּרֻ֙צוּ֙ וַיִּקָּחֻ֣הוּ מִשָּׁ֔ם וַיִּתְיַצֵּ֖ב בְּת֣וֹךְ הָעָ֑ם וַיִּגְבַּהּ֙ מִכָּלהָעָ֔ם מִשִּׁכְמ֖וֹ וָמָֽעְלָהוַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֜ל אֶלכָּלהָעָ֗ם הַרְּאִיתֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בָּֽחַרבּ֣וֹ יְהוָ֔ה כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖הוּ בְּכָלהָעָ֑ם וַיָּרִ֧עוּ כָלהָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְוַיְדַבֵּ֨ר שְׁמוּאֵ֜ל אֶלהָעָ֗ם אֵ֚ת מִשְׁפַּ֣ט הַמְּלֻכָ֔ה וַיִּכְתֹּ֣ב בַּסֵּ֔פֶר וַיַּנַּ֖ח לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְשַׁלַּ֧ח שְׁמוּאֵ֛ל אֶתכָּלהָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹוְגַ֨םשָׁא֔וּל הָלַ֥ךְ לְבֵית֖וֹ גִּבְעָ֑תָה וַיֵּלְכ֣וּ עִמּ֔וֹ הַחַ֕יִל אֲשֶׁרנָגַ֥ע אֱלֹהִ֖ים בְּלִבָּֽם: פרשת שָׁאוּל֙.

ובקשה זאת גם ביום המלכת שאול שהיה בחור ראוי ובחור טוב משכמו ומעלה שבורא עולם בחר בו, נזכרת כחובה לעם ולא לזכות:

וְאַתֶּ֨ם הַיּ֜וֹם מְאַסְתֶּ֣ם אֶתאֱלֹהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁרה֣וּא מוֹשִׁ֣יעַ לָכֶם֮ מִכָּלרָעוֹתֵיכֶ֣ם וְצָרֹֽתֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ כִּימֶ֖לֶךְ תָּשִׂ֣ים עָלֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּבוּ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְשִׁבְטֵיכֶ֖ם וּלְאַלְפֵיכֶֽם

ושאול שעד אותו יום היה בחור מהעם משבט קטן בשפת ימינו אנו, לא ידע מאיפה בא לו הדבר והוא הלך למצוא את האתונות של אביו וברחו ועל הדרך הודיע לו שמואל שהוא המלך הנבחר ושאול התחבא … ובורא עולם אמר איפה למצוא אותו..

וַיִּלָּכֵד֙ שָׁא֣וּל בֶּןקִ֔ישׁ וַיְבַקְשֻׁ֖הוּ וְלֹ֥א נִמְצָֽא

וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד֙ בַּֽיהוָ֔ה הֲבָ֥א ע֖וֹד הֲלֹ֣ם אִ֑ישׁ

וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הִנֵּה ה֥וּא נֶחְבָּ֖א אֶל הַכֵּלִֽים:

וַיָּרֻ֙צוּ֙ וַיִּקָּחֻ֣הוּ מִשָּׁ֔ם וַיִּתְיַצֵּ֖ב בְּת֣וֹךְ הָעָ֑ם וַיִּגְבַּהּ֙ מִכָּלהָעָ֔ם מִשִּׁכְמ֖וֹ וָמָֽעְלָהוַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֜ל אֶלכָּלהָעָ֗ם הַרְּאִיתֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בָּֽחַרבּ֣וֹ יְהוָ֔ה כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖הוּ בְּכָלהָעָ֑ם וַיָּרִ֧עוּ כָלהָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְוַיְדַבֵּ֨ר שְׁמוּאֵ֜ל אֶלהָעָ֗ם אֵ֚ת מִשְׁפַּ֣ט הַמְּלֻכָ֔ה וַיִּכְתֹּ֣ב בַּסֵּ֔פֶר וַיַּנַּ֖ח לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְשַׁלַּ֧ח שְׁמוּאֵ֛ל אֶתכָּלהָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹוְגַ֨םשָׁא֔וּל הָלַ֥ךְ לְבֵית֖וֹ גִּבְעָ֑תָה וַיֵּלְכ֣וּ עִמּ֔וֹ הַחַ֕יִל אֲשֶׁרנָגַ֥ע אֱלֹהִ֖ים בְּלִבָּֽם: פרשת שָׁאוּל֙.

וַיָּרִ֧עוּ כָלהָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ

וַיְשַׁלַּ֧ח שְׁמוּאֵ֛ל אֶתכָּלהָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ:

גַ֨םשָׁא֔וּל הָלַ֥ךְ לְבֵית֖וֹ גִּבְעָ֑תָה וַיֵּלְכ֣וּ עִמּ֔וֹ הַחַ֕יִל אֲשֶׁרנָגַ֥ע אֱלֹהִ֖ים בְּלִבָּֽם:

וַיֵּלְכ֣וּ עִמּ֔וֹ הַחַ֕יִל אֲשֶׁרנָגַ֥ע אֱלֹהִ֖ים בְּלִבָּֽם:

וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֜ל אֶלכָּלהָעָ֗ם הַרְּאִיתֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בָּֽחַרבּ֣וֹ יְהוָ֔ה כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖הוּ בְּכָלהָעָ֑ם וַיָּרִ֧עוּ כָלהָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְוַיְדַבֵּ֨ר שְׁמוּאֵ֜ל אֶלהָעָ֗ם אֵ֚ת מִשְׁפַּ֣ט הַמְּלֻכָ֔ה וַיִּכְתֹּ֣ב בַּסֵּ֔פֶר וַיַּנַּ֖ח לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְשַׁלַּ֧ח שְׁמוּאֵ֛ל אֶתכָּלהָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹוְגַ֨םשָׁא֔וּל הָלַ֥ךְ לְבֵית֖וֹ גִּבְעָ֑תָה וַיֵּלְכ֣וּ עִמּ֔וֹ הַחַ֕יִל אֲשֶׁרנָגַ֥ע אֱלֹהִ֖ים בְּלִבָּֽםוּבְנֵ֧י בְלִיַּ֣עַל אָמְר֗וּ מַהיֹּשִׁעֵ֙נוּ֙ זֶ֔ה וַיִּבְזֻ֕הוּ וְלֹֽאהֵבִ֥יאוּ ל֖וֹ מִנְחָ֑ה וַיְהִ֖י כְּמַחֲרִֽישׁ: וַיַּ֗עַל נָחָשׁ֙ הָֽעַמּוֹנִ֔י וַיִּ֖חַן עַליָבֵ֣שׁ גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּלאַנְשֵׁ֤י יָבֵישׁ֙ אֶלנָחָ֔שׁ כְּרָתלָ֥נוּ בְרִ֖ית וְנַעַבְדֶֽךָּוַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם נָחָשׁ֙ הָעַמּוֹנִ֔י בְּזֹאת֙ אֶכְרֹ֣ת לָכֶ֔ם בִּנְק֥וֹר לָכֶ֖ם כָּלעֵ֣ין יָמִ֑ין וְשַׂמְתִּ֥יהָ חֶרְפָּ֖ה עַלכָּליִשְׂרָאֵֽלוַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו זִקְנֵ֣י יָבֵ֗ישׁ הֶ֤רֶף לָ֙נוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וְנִשְׁלְחָה֙ מַלְאָכִ֔ים בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וְאִםאֵ֥ין מוֹשִׁ֛יעַ אֹתָ֖נוּ וְיָצָ֥אנוּ אֵלֶֽיךָ:   פרשת שָׁאוּל֙.

וַיָּרִ֧עוּ כָלהָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ

היו מישראל שלא קיבלו את שאול כמלך ובעת שהעם אישר ואמר יחי המלך הם לא אמרו:

 וּבְנֵ֧י בְלִיַּ֣עַל אָמְר֗וּ מַהיֹּשִׁעֵ֙נוּ֙ זֶ֔ה וַיִּבְזֻ֕הוּ וְלֹֽאהֵבִ֥יאוּ ל֖וֹ מִנְחָ֑ה וַיְהִ֖י כְּמַחֲרִֽישׁ:

ובקשו לפרוש מישראל:

וַיַּ֗עַל נָחָשׁ֙ הָֽעַמּוֹנִ֔י וַיִּ֖חַן עַליָבֵ֣שׁ גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּלאַנְשֵׁ֤י יָבֵישׁ֙ אֶלנָחָ֔שׁ כְּרָתלָ֥נוּ בְרִ֖ית וְנַעַבְדֶֽךָּ:

נחש העמוני שהיה שונא לישראל הסכים לקבל אותם בתנאי שהברית איתם תהיה הנכונות לעקור את העין הימנית שלהם, והוא רצה את ההסכמה הזאת כדי לשים חרפה על ישראל שי המוכנים לפרוש מישראל כמבזים אותם עד כדי כך שהם מוכנים לעקור עין בשביל מלך עמון ולא לאשר את מלך ישראל.

הבקשה הזאת היתה קיצונית גם לשמע אוזן הלא מקבלים את שאול והם ניסו לבדוק אם יש דרך חזרה:

וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו זִקְנֵ֣י יָבֵ֗ישׁ הֶ֤רֶף לָ֙נוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וְנִשְׁלְחָה֙ מַלְאָכִ֔ים בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וְאִםאֵ֥ין מוֹשִׁ֛יעַ אֹתָ֖נוּ וְיָצָ֥אנוּ אֵלֶֽיךָ

זאת אומרת שאם יקבלו אותם חזרה, אז הם יעקרו את עינם הימנית כדי להתקבל ואם לא אז הם יחזרו לעם נגיד ושאול לא היה מקבל אותם ואז מחוסר ברירה הם היו עושים את שביקש מהם נחש העמוני, לנוכח אי קבלתם חזרה, ברור שהדבר לא היה מבייש את ישראל.

וַיֹּאמְר֞וּ לַמַּלְאָכִ֣ים הַבָּאִ֗ים כֹּ֤ה תֹֽאמְרוּן֙ לְאִישׁ֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד מָחָ֛ר תִּהְיֶֽהלָכֶ֥ם תְּשׁוּעָ֖ה (בחםכְּחֹ֣ם הַשָּׁ֑מֶשׁ וַיָּבֹ֣אוּ הַמַּלְאָכִ֗ים וַיַּגִּ֛ידוּ לְאַנְשֵׁ֥י יָבֵ֖ישׁ וַיִּשְׂמָֽחוּ: וַֽיֹּאמְרוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יָבֵ֔ישׁ מָחָ֖ר נֵצֵ֣א אֲלֵיכֶ֑ם וַעֲשִׂיתֶ֣ם לָּ֔נוּ כְּכָלהַטּ֖וֹב בְּעֵינֵיכֶֽםוַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַיָּ֨שֶׂם שָׁא֣וּל אֶתהָעָם֮ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁים֒ וַיָּבֹ֤אוּ בְתוֹךְהַֽמַּחֲנֶה֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּכּ֥וּ אֶתעַמּ֖וֹן עַדחֹ֣ם הַיּ֑וֹם וַיְהִ֤י הַנִּשְׁאָרִים֙ וַיָּפֻ֔צוּ וְלֹ֥א נִשְׁאֲרוּבָ֖ם שְׁנַ֥יִם יָֽחַדוַיֹּ֤אמֶר הָעָם֙ אֶלשְׁמוּאֵ֔ל מִ֣י הָאֹמֵ֔ר שָׁא֖וּל יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ תְּנ֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים וּנְמִיתֵֽםוַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל לֹֽאיוּמַ֥ת אִ֖ישׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֥י הַיּ֛וֹם עָשָֽׂהיְהוָ֥ה תְּשׁוּעָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽלוַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶלהָעָ֔ם לְכ֖וּ וְנֵלְכָ֣ה הַגִּלְגָּ֑ל וּנְחַדֵּ֥שׁ שָׁ֖ם הַמְּלוּכָֽהוַיֵּלְכ֨וּ כָלהָעָ֜ם הַגִּלְגָּ֗ל וַיַּמְלִכוּ֩ שָׁ֨ם אֶתשָׁא֜וּל לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ בַּגִּלְגָּ֔ל וַיִּזְבְּחוּשָׁ֛ם זְבָחִ֥ים שְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּשְׂמַ֨ח שָׁ֥ם שָׁא֛וּל וְכָלאַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עַדמְאֹֽד: פרשת שָׁאוּל֙.

וַיֹּאמְר֞וּ לַמַּלְאָכִ֣ים הַבָּאִ֗ים כֹּ֤ה תֹֽאמְרוּן֙ לְאִישׁ֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד מָחָ֛ר תִּהְיֶֽהלָכֶ֥ם תְּשׁוּעָ֖ה (בחםכְּחֹ֣ם הַשָּׁ֑מֶשׁ וַיָּבֹ֣אוּ הַמַּלְאָכִ֗ים וַיַּגִּ֛ידוּ לְאַנְשֵׁ֥י יָבֵ֖ישׁ וַיִּשְׂמָֽחוּ:

צריך לחשוב על מקרה הסירוב לקבל את שאול כמלך בהקבלה לעם ישראל שביקש מלך מתוך מקום שהוא בבורא עולם ובכל זאת בורא עולם שלך להם את שאול כמושיע, הבחירה במלך במקום בורא עולם היא חטא יותר גדול מלא לקבל את המלך, אז כמו ששאול נשלח להושיע את העם לאחר שבחר במלך, כך שאול היה נכון להושיע את אנשי יביש למרות שלא קיבלו אותו בתחילה כי גם המלוכה של שאול נולדה בחטא.

וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל לֹֽאיוּמַ֥ת אִ֖ישׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֥י הַיּ֛וֹם עָשָֽׂהיְהוָ֥ה תְּשׁוּעָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽלוַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶלהָעָ֔ם לְכ֖וּ וְנֵלְכָ֣ה הַגִּלְגָּ֑ל וּנְחַדֵּ֥שׁ שָׁ֖ם הַמְּלוּכָֽהוַיֵּלְכ֨וּ כָלהָעָ֜ם הַגִּלְגָּ֗ל וַיַּמְלִכוּ֩ שָׁ֨ם אֶתשָׁא֜וּל לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ בַּגִּלְגָּ֔ל וַיִּזְבְּחוּשָׁ֛ם זְבָחִ֥ים שְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּשְׂמַ֨ח שָׁ֥ם שָׁא֛וּל וְכָלאַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עַדמְאֹֽד: פרשת שָׁאוּל֙.

ולאחר ששאול עשה מה שעשה הוא למעשה יצר תמיכת המתנגדים לו מרצונם ובתמיכה מלאה של העם שוב פעם טקס המלכה, המלכה שנית של המלך באישור כולם ושמחה בישראל,כל ישראל התלכדו להסכמה אחת.

וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶלכָּליִשְׂרָאֵ֔ל הִנֵּה֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקֹֽלְכֶ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁראֲמַרְתֶּ֖ם לִ֑י וָאַמְלִ֥יךְ עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְוְעַתָּ֞ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֣לֶךְ מִתְהַלֵּ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֗ם וַאֲנִי֙ זָקַ֣נְתִּי וָשַׂ֔בְתִּי וּבָנַ֖י הִנָּ֣ם אִתְּכֶ֑ם וַאֲנִי֙ הִתְהַלַּ֣כְתִּי לִפְנֵיכֶ֔ם מִנְּעֻרַ֖י עַדהַיּ֥וֹם הַזֶּֽההִנְנִ֣י עֲנ֣וּ בִי֩ נֶ֨גֶד יְהוָ֜ה וְנֶ֣גֶד מְשִׁיח֗וֹ אֶתשׁוֹר֩ מִ֨י לָקַ֜חְתִּי וַחֲמ֧וֹר מִ֣י לָקַ֗חְתִּי וְאֶתמִ֤י עָשַׁ֙קְתִּי֙ אֶתמִ֣י רַצּ֔וֹתִי וּמִיַּדמִי֙ לָקַ֣חְתִּי כֹ֔פֶר וְאַעְלִ֥ים עֵינַ֖י בּ֑וֹ וְאָשִׁ֖יב לָכֶֽםוַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹ֥א עֲשַׁקְתָּ֖נוּ וְלֹ֣א רַצּוֹתָ֑נוּ וְלֹֽאלָקַ֥חְתָּ מִיַּדאִ֖ישׁ מְאֽוּמָהוַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם עֵ֧ד יְהוָ֣ה בָּכֶ֗ם וְעֵ֤ד מְשִׁיחוֹ֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֧א מְצָאתֶ֛ם בְּיָדִ֖י מְא֑וּמָה וַיֹּ֖אמֶר עֵֽד: פרשת שָׁאוּל֙.

שמואל בסוף ימיו העמיד עצמו למשפט העם , כשליח בורא עולם לשרת את העם נאמנה. והעם העיד ששמואל שירת את העם נאמנה מנעוריו ועד שיבתו.

וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹ֥א עֲשַׁקְתָּ֖נוּ וְלֹ֣א רַצּוֹתָ֑נוּ וְלֹֽאלָקַ֥חְתָּ מִיַּדאִ֖ישׁ מְאֽוּמָהוַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם עֵ֧ד יְהוָ֣ה בָּכֶ֗ם וְעֵ֤ד מְשִׁיחוֹ֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֧א מְצָאתֶ֛ם בְּיָדִ֖י מְא֑וּמָה וַיֹּ֖אמֶר עֵֽד:

ושמואל מבקש מהעם לראות את כל הטובה שעשה בורא עולם למען ישראל וליצור ולהעריך נכונה את הדבר הגדול שעשה בורא עולם למען ישראל עמו ששחרר אותם מבית עבדים:

 וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם אֲשֶׁ֣ר שְׁאֶלְתֶּ֑ם וְהִנֵּ֨ה נָתַ֧ן יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְאִםתִּֽירְא֣וּ אֶתיְהוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ וּשְׁמַעְתֶּ֣ם בְּקֹל֔וֹ וְלֹ֥א תַמְר֖וּ אֶתפִּ֣י יְהוָ֑ה וִהְיִתֶ֣ם גַּםאַתֶּ֗ם וְגַםהַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר מָלַ֣ךְ עֲלֵיכֶ֔ם אַחַ֖ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽםוְאִםלֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה וּמְרִיתֶ֖ם אֶתפִּ֣י יְהוָ֑ה וְהָיְתָ֧ה יַדיְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם וּבַאֲבֹתֵיכֶֽםגַּםעַתָּה֙ הִתְיַצְּב֣וּ וּרְא֔וּ אֶתהַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֣ר יְהוָ֔ה עֹשֶׂ֖ה לְעֵינֵיכֶֽםהֲל֤וֹא קְצִירחִטִּים֙ הַיּ֔וֹם אֶקְרָא֙ אֶליְהוָ֔ה וְיִתֵּ֥ן קֹל֖וֹת וּמָטָ֑ר וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽירָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙ אֲשֶׁ֤ר עֲשִׂיתֶם֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה לִשְׁא֥וֹל לָכֶ֖ם מֶֽלֶךְ: פרשת שָׁאוּל֙.

ולמרות שהעם שאל לו מלך שהדבר רע בעיני יהוה :

כִּ֠י לֹֽאיִטֹּ֤שׁ יְהוָה֙ אֶתעַמּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר שְׁמ֣וֹ הַגָּד֑וֹל כִּ֚י הוֹאִ֣יל יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת אֶתְכֶ֛ם ל֖וֹ לְעָֽם:

וגם:

הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ–לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה: ירמיהו.

יפה מאוד שמואל המנהיג שרואה עצמו כחוטא לבורא אם לא יבקש את טובת העם, העם שבורא עולם עשה אותו לו-לעם, אם לא יתפלל לזכות העם:

גַּ֣ם אָנֹכִ֗י חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵחֲטֹ֣א לַֽיהוָ֔ה מֵחֲדֹ֖ל לְהִתְפַּלֵּ֣ל בַּעַדְכֶ֑ם וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם בְּדֶ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה וְהַיְשָׁרָֽה: פרשת שָׁאוּל֙.

ועיצה ואזהרה לפני המשך הדרך מיום המלכת מלך והלאה, מסוף והתחלה והלאה:

אַ֣ךְ יְר֣אוּ אֶתיְהוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֹת֛וֹ בֶּאֱמֶ֖ת בְּכָללְבַבְכֶ֑ם כִּ֣י רְא֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁרהִגְדִּ֖ל עִמָּכֶֽםוְאִםהָרֵ֖עַ תָּרֵ֑עוּ גַּםאַתֶּ֥ם גַּֽםמַלְכְּכֶ֖ם תִּסָּפֽוּ: פרשת שָׁאוּל֙.

גם משה היה מנהיג שדרש והתפלל והתחנן לבורא עולם בעד העם. כדבר שמואל הדבר נדרש ממנהיג משיח בישראל שיהיה נכון להתפלל ולעמוד בפרץ בעד העם כביאור תהלים:

שָׁכְחוּ, אֵל מוֹשִׁיעָם–    עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם.
נִפְלָאוֹת, בְּאֶרֶץ חָם;    נוֹרָאוֹת, עַל-יַם-סוּף.
וַיֹּאמֶר,    לְהַשְׁמִידָם:
לוּלֵי, מֹשֶׁה בְחִירוֹ–    עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו;
לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ,    מֵהַשְׁחִית.

וגם זה חשוב לזכור:

וַיַּרְא, בַּצַּר לָהֶם–    בְּשָׁמְעוֹ, אֶת-רִנָּתָם.
וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ;    וַיִּנָּחֵם, כְּרֹב חֲסָדָו.
וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים–    לִפְנֵי, כָּל-שׁוֹבֵיהֶם.
הוֹשִׁיעֵנוּ, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ,    וְקַבְּצֵנוּ, מִן-הַגּוֹיִם:
לְהֹדוֹת, לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ;    לְהִשְׁתַּבֵּחַ, בִּתְהִלָּתֶךָ.
בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,    מִן-הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם–
וְאָמַר כָּל-הָעָם    אָמֵן:
הַלְלוּ-יָהּ.

והרינה הזאת באה מפה:

וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם:  לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד–בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  כִּי-אֲבִיאֶנּוּ אֶל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל וְשָׂבַע, וְדָשֵׁן; וּפָנָה אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי.  וְהָיָה כִּי-תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ:  כִּי יָדַעְתִּי אֶת-יִצְרוֹ, אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם, בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי.  וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיְלַמְּדָהּ, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: דברים.

.