תהלים- מזמור שלושה וחמישים.

מזמור שלושה וחמישים.

לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל-מָחֲלַ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד:

אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽ֝שְׁחִ֗יתוּ וְהִֽתְעִ֥יבוּ עָ֝֗וֶל אֵ֣ין עֹֽשֵׂה-טֽוֹב:

אֱֽלֹהִ֗ים מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֪יף עַֽל-בְּנֵ֫י אָדָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת-אֱלֹהִֽים:

כֻּלּ֥וֹ סָג֮ יַחְדָּ֪ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה-ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם-אֶחָֽד:

הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ:

שָׁ֤ם | פָּֽחֲדוּ-פַחַד֮ לֹא-הָ֪יָה֫ פָ֥חַד כִּֽי-אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי-אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם:

מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשֻׁע֪וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל:

אֱֽלֹהִ֗ים מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֪יף עַֽל-בְּנֵ֫י אָדָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת-אֱלֹהִֽים: כֻּלּ֥וֹ סָג֮ יַחְדָּ֪ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה-ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם-אֶחָֽד: מזמור שלושה וחמישים.

הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת-אֱלֹהִֽים:

אֵ֤ין עֹֽשֵׂה-ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם-אֶחָֽד:

אֱלֹהִים, בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ–    טִמְּאוּ, אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ;
שָׂמוּ אֶת-יְרוּשָׁלִַם    לְעִיִּים.
נָתְנוּ, אֶת-נִבְלַת עֲבָדֶיךָ–    מַאֲכָל, לְעוֹף הַשָּׁמָיִם;
בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ,    לְחַיְתוֹ-אָרֶץ.
שָׁפְכוּ דָמָם, כַּמַּיִם–סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם;    וְאֵין קוֹבֵר.
הָיִינוּ חֶרְפָּה, לִשְׁכֵנֵינוּ;    לַעַג וָקֶלֶס, לִסְבִיבוֹתֵינוּ.
עַד-מָה יְהוָה, תֶּאֱנַף לָנֶצַח;    תִּבְעַר כְּמוֹ-אֵשׁ, קִנְאָתֶךָ.
שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ–    אֶל הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּךָ:
וְעַל מַמְלָכוֹת–    אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ, לֹא קָרָאוּ. תהלים.

הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת-אֱלֹהִֽים:

אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ, לֹא קָרָאוּ:

אֵ֤ין עֹֽשֵׂה-ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם-אֶחָֽד:

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ– אֶל הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּךָ:

לא ידעו  שבורא עולם עשה את זה:

מַצְמִיחַ חָצִיר, לַבְּהֵמָה, וְעֵשֶׂב, לַעֲבֹדַת הָאָדָם; לְהוֹצִיא לֶחֶם,  מִן-הָאָרֶץ: תהלים.

עבודתו של האדם היא להוציא לחם מן הארץ אשר בורא עולם ברא מהעשב שבורא עולם הצמיח על הארץ.

האדם העובד ולא משנה באיזו משרה, גם המנהל הוא אדם עובד, גם בעל עסק הוא אדם עובד. גם מלך זאת עבודה.

עבודת האדם היא להוציא לחם מן הארץ. האדם הולך לעבודה כדי להזין עצמו, אתה לא צריך לעבוד בשדה או במאפיה כדי להוציא לחם מן הארץ, אתה גם יכול לעבוד כשוטר ומהשכר אתה קונה לחם. זאת דרכך להוציא לחם מן הארץ.

חשוב לזכור, אתה רק מוציא את הלחם מן הארץ. ללא בריאת תבל ומלואה לא היית יכול להוציא לחם מן הארץ, גם אתה בעצמך לא היית פה.

יש גויים שלא יודעים זאת. יש עובדים ומעבידים שהולכים לעבודה בבוקר והם לא יודעים זאת.

ומתוך המקום הזה הולך העבד לעבודה ומתוך המקום הזה המעביד, בעל העסק, מעביד את האדם.

הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ: שָׁ֤ם | פָּֽחֲדוּ-פַחַד֮ לֹא-הָ֪יָה֫ פָ֥חַד כִּֽי-אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי-אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם: מזמור שלושה וחמישים.

שָׁ֤ם | פָּֽחֲדוּ-פַחַד֮

וגם לא ידעו את זה:

לֹא-הָ֪יָה֫ פָ֥חַד כִּֽי-אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ

ולא קראו ולא התפללו לזה:

מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשֻׁע֪וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל: מזמור שלושה וחמישים.

זה כמו שיש קורונה עכשיו ויותר קשה להוציא לחם מן הארץ ונראה סכנות עתידיות להוצאת לחם מן הארץ, מדרים על המשבר הנראה באופק ואני אומרת הכל בדברו של בורא עולם.

שמנהיג שיודע שבדברו של בורא עולם הדבר יבקש למצוא תרופה למגפה בכיוון הזה..

וַיֹּאמְרוּ, לֹא יִרְאֶה-יָּהּ;    וְלֹא-יָבִין, אֱלֹהֵי יַעֲקֹב.
בִּינוּ, בֹּעֲרִים בָּעָם;    וּכְסִילִים, מָתַי תַּשְׂכִּילוּ.
הֲנֹטַע אֹזֶן, הֲלֹא יִשְׁמָע;    אִם-יֹצֵר עַיִן, הֲלֹא יַבִּיט.
הֲיֹסֵר גּוֹיִם, הֲלֹא יוֹכִיחַ:    הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת.
יְהוָה–יֹדֵעַ, מַחְשְׁבוֹת אָדָם:    כִּי-הֵמָּה הָבֶל.
אַשְׁרֵי, הַגֶּבֶר אֲשֶׁר-תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ;    וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ: תהלים.

וַיֹּאמֶר, לָאָדָם–הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי, הִיא חָכְמָה; איוב.

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה. לַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלָאכָה. וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ, אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן, וּבְלֵב כָּל-חֲכַם-לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה; וְעָשׂוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ: שמות.

וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה. לַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת;

תהלים- מזמור שנים וחמישים. – לימודי תורה (peacetimeradio.info)

זאת גם סוג של תרופה מהסוג הזה שיודע..

וְכֹֽהאָמַ֥ר שִׁמְעִ֖י בְּקַֽלְל֑וֹ צֵ֥א צֵ֛א אִ֥ישׁ הַדָּמִ֖ים וְאִ֥ישׁ הַבְּלִיָּֽעַלהֵשִׁיב֩ עָלֶ֨יךָ יְהוָ֜ה כֹּ֣ל דְּמֵ֣י בֵיתשָׁא֗וּל אֲשֶׁ֤ר מָלַ֙כְתָּ֙ (תחתותַּחְתָּ֔יו וַיִּתֵּ֤ן יְהוָה֙ אֶתהַמְּלוּכָ֔ה בְּיַ֖ד אַבְשָׁל֣וֹם בְּנֶ֑ךָ וְהִנְּךָ֙ בְּרָ֣עָתֶ֔ךָ כִּ֛י אִ֥ישׁ דָּמִ֖ים אָֽתָּהפרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

במקרה המקלל ממשפחת שאול מאוד מעניינת החשיבה של דוד בעניינו ומשכך פקודתו לחיליו:

וַיֹּ֨אמֶר אֲבִישַׁ֤י בֶּןצְרוּיָה֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ לָ֣מָּה יְקַלֵּ֞ל הַכֶּ֤לֶב הַמֵּת֙ הַזֶּ֔ה אֶתאֲדֹנִ֖י הַמֶּ֑לֶךְ אֶעְבְּרָהנָּ֖א וְאָסִ֥ירָה אֶתרֹאשֽׁוֹ:  וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַהלִּ֥י וְלָכֶ֖ם בְּנֵ֣י צְרֻיָ֑ה כֹּ֣ה יְקַלֵּ֗ל כִּ֤י יְהוָה֙ אָ֤מַר לוֹ֙ קַלֵּ֣ל אֶתדָּוִ֔ד וּמִ֣י יֹאמַ֔ר מַדּ֖וּעַ עָשִׂ֥יתָה כֵּֽןוַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֤ד אֶלאֲבִישַׁי֙ וְאֶלכָּלעֲבָדָ֔יו הִנֵּ֥ה בְנִ֛י אֲשֶׁריָצָ֥א מִמֵּעַ֖י מְבַקֵּ֣שׁ אֶתנַפְשִׁ֑י וְאַ֨ף כִּֽיעַתָּ֜ה בֶּןהַיְמִינִ֗י הַנִּ֤חוּ לוֹ֙ וִֽיקַלֵּ֔ל כִּ֥י אָֽמַרל֖וֹ יְהוָֽהאוּלַ֛י יִרְאֶ֥ה יְהוָ֖ה (בעוניבְּעֵינִ֑י וְהֵשִׁ֨יב יְהוָ֥ה לִי֙ טוֹבָ֔ה תַּ֥חַת קִלְלָת֖וֹ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽהפרשת- אַבְשָׁל֧וֹם ואַמְנ֥וֹן.

הַנִּ֤חוּ לוֹ֙ וִֽיקַלֵּ֔ל כִּ֥י אָֽמַרל֖וֹ יְהוָֽהאוּלַ֛י יִרְאֶ֥ה יְהוָ֖ה (בעוניבְּעֵינִ֑י וְהֵשִׁ֨יב יְהוָ֥ה לִי֙ טוֹבָ֔ה תַּ֥חַת קִלְלָת֖וֹ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה

וְהֵשִׁ֨יב יְהוָ֥ה לִי֙ טוֹבָ֔ה תַּ֥חַת קִלְלָת֖וֹ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה

הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה

מה זה היום הזה, היום הקשה של דוד שבנו נלחם בו, הוא יום אידו של דוד ובמקום בא המקלל לשמוח ביומו של דוד וככתוב:

בִּנְפֹל אויביך (אוֹיִבְךָ), אַל-תִּשְׂמָח; וּבִכָּשְׁלוֹ, אַל-יָגֵל לִבֶּךָ. פֶּן-יִרְאֶה יְהוָה, וְרַע בְּעֵינָיו; וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ: משלי.

וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ:

אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽ֝שְׁחִ֗יתוּ וְהִֽתְעִ֥יבוּ עָ֝֗וֶל אֵ֣ין עֹֽשֵׂה-טֽוֹב: אֱֽלֹהִ֗ים מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֪יף עַֽל-בְּנֵ֫י אָדָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת-אֱלֹהִֽים:

כֻּלּ֥וֹ סָג֮ יַחְדָּ֪ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה-ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם-אֶחָֽד:

הנבל אומר בליבו כמקפיד על ישראל כמבקש להקפיד על ישראל, להרשיע את ישראל.

הנבל הזה:

הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ:

שָׁ֤ם | פָּֽחֲדוּ-פַחַד֮ לֹא-הָ֪יָה֫ פָ֥חַד כִּֽי-אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי-אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם:

פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ

ולכן אנו מתפללים:

מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשֻׁע֪וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל:

מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשֻׁע֪וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל: תהלים ל- פרשת וַיִּקְרָא- צַו- שְּׁמִינִי.

גם לישראל וגם לעמים כולם:

וְאָנֹכִי מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבֹתֵיהֶם בָּאָה לְקַבֵּץ אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהַלְּשֹׁנוֹת וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדִי: וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן הָאִיִּים הָרְחֹקִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם: וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַיהוָה בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלִַם אָמַר יְהוָה כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית יְהוָה: ישעיהו.

לעמים כולם כאשר..

כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית יְהוָה:

ירושלים לא טהורה בעת חזרתו של העם היהודי לירושלים.

אני טוענת שהעם צריך עוד זמן מדבר כדי להיות נכון למשול בירושלים.

משילות שיש בה תועבה בירושלים מסכנת את המעט שאושר לנו.

אני טוענת שזה הסיכון לעם,

ובכל זאת,

אני אומרת שלא ניתן לצפות מעם ישראל להיות נכון למשול בירושלים לאחר אלפיים שנות גלות ללא זמן מדבר לצורך טהרה מהגלות לפני הכניסה לארץ.

עדיף לסגת כרגע.

יציאת ישראל מירושלים תוציא את האישים השוכבים את זכר משכבי אשה מירושלים, יציאת ישראל מירושלים תוציא את הטומאה מירושלים.

הרועים אתכם שמו אתכם במקום של הגוים האלה:

מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים: תהלים.

הרועים אתכם שמו אתכם במקום הקללה, עשו עליכם פולסא די נורא.

זכותי לאמר את דברי בעולם הזה, אם יש למי מכם תלונה או האשמה כלפי,

תתלוננו..

.