8.13- שמואל- מלכות שאול- אביגיל.

הפרשות:

חנה.

בית נאמן.

דבר בישראל.

אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה.

שָׁבִים֙ אֶל-יְהוָ֔ה.

מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ.

שָׁאוּל֙.

שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

דוד.

דוד ויונתן.

אֶבְיָתָ֑ר.

סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת.

אביגיל.

משיח יְהוָ֔ה.

מות שאול.

וַיָּ֣מָת שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּקָּבְצ֤וּ כָליִשְׂרָאֵל֙ וַיִּסְפְּדוּל֔וֹ וַיִּקְבְּרֻ֥הוּ בְּבֵית֖וֹ בָּרָמָ֑ה וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶלמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן: וְאִ֨ישׁ בְּמָע֜וֹן וּמַעֲשֵׂ֣הוּ בַכַּרְמֶ֗ל וְהָאִישׁ֙ גָּד֣וֹל מְאֹ֔ד וְל֛וֹ צֹ֥אן שְׁלֹֽשֶׁתאֲלָפִ֖ים וְאֶ֣לֶף עִזִּ֑ים וַיְהִ֛י בִּגְזֹ֥ז אֶתצֹאנ֖וֹ בַּכַּרְמֶֽל: וְשֵׁ֤ם הָאִישׁ֙ נָבָ֔ל וְשֵׁ֥ם אִשְׁתּ֖וֹ אֲבִגָ֑יִל וְהָאִשָּׁ֤ה טֽוֹבַתשֶׂ֙כֶל֙ וִ֣יפַת תֹּ֔אַר וְהָאִ֥ישׁ קָשֶׁ֛ה וְרַ֥ע מַעֲלָלִ֖ים וְה֥וּא (כלבו) כָלִבִּֽי: וַיִּשְׁמַ֥ע דָּוִ֖ד בַּמִּדְבָּ֑ר כִּֽיגֹזֵ֥ז נָבָ֖ל אֶתצֹאנֽוֹ: וַיִּשְׁלַ֥ח דָּוִ֖ד עֲשָׂרָ֣ה נְעָרִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לַנְּעָרִ֗ים עֲל֤וּ כַרְמֶ֙לָה֙ וּבָאתֶ֣ם אֶלנָבָ֔ל וּשְׁאֶלְתֶּםל֥וֹ בִשְׁמִ֖י לְשָׁלֽוֹם: וַאֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁרלְךָ֖ שָׁלֽוֹם: וְעַתָּ֣ה שָׁמַ֔עְתִּי כִּ֥י גֹזְזִ֖ים לָ֑ךְ עַתָּ֗ה הָרֹעִ֤ים אֲשֶׁרלְךָ֙ הָי֣וּ עִמָּ֔נוּ לֹ֣א הֶכְלַמְנ֗וּם וְלֹֽאנִפְקַ֤ד לָהֶם֙ מְא֔וּמָה כָּליְמֵ֖י הֱיוֹתָ֥ם בַּכַּרְמֶֽלשְׁאַ֨ל אֶתנְעָרֶ֜יךָ וְיַגִּ֣ידוּ לָ֗ךְ וְיִמְצְא֨וּ הַנְּעָרִ֥ים חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ כִּֽיעַלי֥וֹם ט֖וֹב בָּ֑נוּ תְּנָהנָּ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֤א יָֽדְךָ֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ וּלְבִנְךָ֖ לְדָוִֽד: וַיָּבֹ֙אוּ֙ נַעֲרֵ֣י דָוִ֔ד וַיְדַבְּר֧וּ אֶלנָבָ֛ל כְּכָלהַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּשֵׁ֣ם דָּוִ֑ד וַיָּנֽוּחוּ:וַיַּ֨עַן נָבָ֜ל אֶתעַבְדֵ֤י דָוִד֙ וַיֹּ֔אמֶר מִ֥י דָוִ֖ד וּמִ֣י בֶןיִשָׁ֑י הַיּוֹם֙ רַבּ֣וּ עֲבָדִ֔ים הַמִּתְפָּ֣רְצִ֔ים אִ֖ישׁ מִפְּנֵ֥י אֲדֹנָֽיו: וְלָקַחְתִּ֤י אֶתלַחְמִי֙ וְאֶתמֵימַ֔י וְאֵת֙ טִבְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר טָבַ֖חְתִּי לְגֹֽזְזָ֑י וְנָֽתַתִּי֙ לַֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי אֵ֥י מִזֶּ֖ה הֵֽמָּה: וַיַּהַפְכ֥וּ נַעֲרֵֽידָוִ֖ד לְדַרְכָּ֑ם וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ וַיָּבֹ֔אוּ וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ כְּכֹ֖ל הַדְּבָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה: וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד לַאֲנָשָׁ֜יו חִגְר֣וּ | אִ֣ישׁ אֶתחַרְבּ֗וֹ וַֽיַּחְגְּרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶתחַרְבּ֔וֹ וַיַּחְגֹּ֥ר גַּםדָּוִ֖ד אֶתחַרְבּ֑וֹ וַֽיַּעֲל֣וּ | אַחֲרֵ֣י דָוִ֗ד כְּאַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ אִ֔ישׁ וּמָאתַ֖יִם יָשְׁב֥וּ עַלהַכֵּלִֽים: וְלַאֲבִיגַ֙יִל֙ אֵ֣שֶׁת נָבָ֔ל הִגִּ֧יד נַֽעַראֶחָ֛ד מֵהַנְּעָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה שָׁלַח֩ דָּוִ֨ד מַלְאָכִ֧ים | מֵֽהַמִּדְבָּ֛ר לְבָרֵ֥ךְ אֶתאֲדֹנֵ֖ינוּ וַיָּ֥עַט בָּהֶֽם: וְהָ֣אֲנָשִׁ֔ים טֹבִ֥ים לָ֖נוּ מְאֹ֑ד וְלֹ֤א הָכְלַ֙מְנוּ֙ וְלֹֽאפָקַ֣דְנוּ מְא֔וּמָה כָּליְמֵי֙ הִתְהַלַּ֣כְנוּ אִתָּ֔ם בִּֽהְיוֹתֵ֖נוּ בַּשָּׂדֶֽה: חוֹמָה֙ הָי֣וּ עָלֵ֔ינוּ גַּםלַ֖יְלָה גַּםיוֹמָ֑ם כָּליְמֵ֛י הֱיוֹתֵ֥נוּ עִמָּ֖ם רֹעִ֥ים הַצֹּֽאן: וְעַתָּ֗ה דְּעִ֤י וּרְאִי֙ מַֽהתַּעֲשִׂ֔י כִּֽיכָלְתָ֧ה הָרָעָ֛ה אֶלאֲדֹנֵ֖ינוּ וְעַ֣ל כָּלבֵּית֑וֹ וְהוּא֙ בֶּןבְּלִיַּ֔עַל מִדַּבֵּ֖ר אֵלָֽיו: וַתְּמַהֵ֣ר (אבוגיל) אֲבִיגַ֡יִל וַתִּקַּח֩ מָאתַ֨יִם לֶ֜חֶם וּשְׁנַ֣יִם נִבְלֵייַ֗יִן וְחָמֵ֨שׁ צֹ֤אן (עשוות) עֲשׂוּיֹת֙ וְחָמֵ֤שׁ סְאִים֙ קָלִ֔י וּמֵאָ֥ה צִמֻּקִ֖ים וּמָאתַ֣יִם דְּבֵלִ֑ים וַתָּ֖שֶׂם עַלהַחֲמֹרִֽים: וַתֹּ֤אמֶר לִנְעָרֶ֙יהָ֙ עִבְר֣וּ לְפָנַ֔י הִנְנִ֖י אַחֲרֵיכֶ֣ם בָּאָ֑ה וּלְאִישָׁ֥הּ נָבָ֖ל לֹ֥א הִגִּֽידָה: וְהָיָ֞ה הִ֣יא | רֹכֶ֣בֶת עַֽלהַחֲמ֗וֹר וְיֹרֶ֙דֶת֙ בְּסֵ֣תֶר הָהָ֔ר וְהִנֵּ֤ה דָוִד֙ וַאֲנָשָׁ֔יו יֹרְדִ֖ים לִקְרָאתָ֑הּ וַתִּפְגֹּ֖שׁ אֹתָֽם: וְדָוִ֣ד אָמַ֗ר אַךְ֩ לַשֶּׁ֨קֶר שָׁמַ֜רְתִּי אֶֽתכָּלאֲשֶׁ֤ר לָזֶה֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְלֹאנִפְקַ֥ד מִכָּלאֲשֶׁרל֖וֹ מְא֑וּמָה וַיָּֽשֶׁבלִ֥י רָעָ֖ה תַּ֥חַת טוֹבָֽה: כֹּהיַעֲשֶׂ֧ה אֱלֹהִ֛ים לְאֹיְבֵ֥י דָוִ֖ד וְכֹ֣ה יֹסִ֑יף אִםאַשְׁאִ֧יר מִכָּלאֲשֶׁרל֛וֹ עַדהַבֹּ֖קֶר מַשְׁתִּ֥ין בְּקִֽיר: וַתֵּ֤רֶא אֲבִיגַ֙יִל֙ אֶתדָּוִ֔ד וַתְּמַהֵ֕ר וַתֵּ֖רֶד מֵעַ֣ל הַחֲמ֑וֹר וַתִּפֹּ֞ל לְאַפֵּ֤י דָוִד֙ עַלפָּנֶ֔יהָ וַתִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרֶץ: וַתִּפֹּל֙ עַלרַגְלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר בִּיאֲנִ֥י אֲדֹנִ֖י הֶֽעָוֹ֑ן וּֽתְדַבֶּרנָ֤א אֲמָֽתְךָ֙ בְּאָזְנֶ֔יךָ וּשְׁמַ֕ע אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֲמָתֶֽךָ: אַלנָ֣א יָשִׂ֣ים אֲדֹנִ֣י | אֶתלִבּ֡וֹ אֶלאִישׁ֩ הַבְּלִיַּ֨עַל הַזֶּ֜ה עַלנָבָ֗ל כִּ֤י כִשְׁמוֹ֙ כֶּןה֔וּא נָבָ֣ל שְׁמ֔וֹ וּנְבָלָ֖ה עִמּ֑וֹ וַֽאֲנִי֙ אֲמָ֣תְךָ֔ לֹ֥א רָאִ֛יתִי אֶתנַעֲרֵ֥י אֲדֹנִ֖י אֲשֶׁ֥ר שָׁלָֽחְתָּ: וְעַתָּ֣ה אֲדֹנִ֗י חַייְהוָ֤ה וְחֵֽינַפְשְׁךָ֙ אֲשֶׁ֨ר מְנָעֲךָ֤ יְהוָה֙ מִבּ֣וֹא בְדָמִ֔ים וְהוֹשֵׁ֥עַ יָדְךָ֖ לָ֑ךְ וְעַתָּ֗ה יִֽהְי֤וּ כְנָבָל֙ אֹיְבֶ֔יךָ וְהַֽמְבַקְשִׁ֥ים אֶלאֲדֹנִ֖י רָעָֽה: וְעַתָּה֙ הַבְּרָכָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁרהֵבִ֥יא שִׁפְחָתְךָ֖ לַֽאדֹנִ֑י וְנִתְּנָה֙ לַנְּעָרִ֔ים הַמִּֽתְהַלְּכִ֖ים בְּרַגְלֵ֥י אֲדֹנִֽי: שָׂ֥א נָ֖א לְפֶ֣שַׁע אֲמָתֶ֑ךָ כִּ֣י עָשֹֽׂהיַעֲשֶׂה֩ יְהוָ֨ה לַֽאדֹנִ֜י בַּ֣יִת נֶאֱמָ֗ן כִּימִלְחֲמ֤וֹת יְהוָה֙ אֲדֹנִ֣י נִלְחָ֔ם וְרָעָ֛ה לֹאתִמָּצֵ֥א בְךָ֖ מִיָּמֶֽיךָ:  וַיָּ֤קָם אָדָם֙ לִרְדָפְךָ֔ וּלְבַקֵּ֖שׁ אֶתנַפְשֶׁ֑ךָ וְֽהָיְתָה֩ נֶ֨פֶשׁ אֲדֹנִ֜י צְרוּרָ֣ה | בִּצְר֣וֹר הַחַיִּ֗ים אֵ֚ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְאֵ֨ת נֶ֤פֶשׁ אֹיְבֶ֙יךָ֙ יְקַלְּעֶ֔נָּה בְּת֖וֹךְ כַּ֥ף הַקָּֽלַע: וְהָיָ֗ה כִּֽייַעֲשֶׂ֤ה יְהוָה֙ לַֽאדֹנִ֔י כְּכֹ֛ל אֲשֶׁרדִּבֶּ֥ר אֶתהַטּוֹבָ֖ה עָלֶ֑יךָ וְצִוְּךָ֥ לְנָגִ֖יד עַליִשְׂרָאֵֽל: וְלֹ֣א תִהְיֶ֣ה זֹ֣את | לְךָ֡ לְפוּקָה֩ וּלְמִכְשׁ֨וֹל לֵ֜ב לַאדֹנִ֗י וְלִשְׁפָּךְדָּם֙ חִנָּ֔ם וּלְהוֹשִׁ֥יעַ אֲדֹנִ֖י ל֑וֹ וְהֵיטִ֤ב יְהוָה֙ לַֽאדֹנִ֔י וְזָכַרְתָּ֖ אֶתאֲמָתֶֽךָ: וַיֹּ֥אמֶר דָּוִ֖ד לַאֲבִיגַ֑ל בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֧ר שְׁלָחֵ֛ךְ הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לִקְרָאתִֽי: וּבָר֥וּךְ טַעְמֵ֖ךְ וּבְרוּכָ֣ה אָ֑תְּ אֲשֶׁ֨ר כְּלִתִ֜נִי הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ מִבּ֣וֹא בְדָמִ֔ים וְהֹשֵׁ֥עַ יָדִ֖י לִֽי:  וְאוּלָ֗ם חַייְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר מְנָעַ֔נִי מֵהָרַ֖ע אֹתָ֑ךְ כִּ֣י | לוּלֵ֣י מִהַ֗רְתְּ (ותבאתי) וַתָּבֹאת֙ לִקְרָאתִ֔י כִּ֣י אִםנוֹתַ֧ר לְנָבָ֛ל עַדא֥וֹר הַבֹּ֖קֶר מַשְׁתִּ֥ין בְּקִֽיר:  וַיִּקַּ֤ח דָּוִד֙ מִיָּדָ֔הּ אֵ֥ת אֲשֶׁרהֵבִ֖יאָה ל֑וֹ וְלָ֣הּ אָמַ֗ר עֲלִ֤י לְשָׁלוֹם֙ לְבֵיתֵ֔ךְ רְאִי֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקוֹלֵ֔ךְ וָאֶשָּׂ֖א פָּנָֽיִךְ: וַתָּבֹ֣א אֲבִיגַ֣יִל | אֶלנָבָ֡ל וְהִנֵּהלוֹ֩ מִשְׁתֶּ֨ה בְּבֵית֜וֹ כְּמִשְׁתֵּ֣ה הַמֶּ֗לֶךְ וְלֵ֤ב נָבָל֙ ט֣וֹב עָלָ֔יו וְה֥וּא שִׁכֹּ֖ר עַדמְאֹ֑ד וְלֹֽאהִגִּ֣ידָה לּ֗וֹ דָּבָ֥ר קָטֹ֛ן וְגָד֖וֹל עַדא֥וֹר הַבֹּֽקֶר: וַיְהִ֣י בַבֹּ֗קֶר בְּצֵ֤את הַיַּ֙יִן֙ מִנָּבָ֔ל וַתַּגֶּדל֣וֹ אִשְׁתּ֔וֹ אֶתהַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיָּ֤מָת לִבּוֹ֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וְה֖וּא הָיָ֥ה לְאָֽבֶן: וַיְהִ֖י כַּעֲשֶׂ֣רֶת הַיָּמִ֑ים וַיִּגֹּ֧ף יְהוָ֛ה אֶתנָבָ֖ל וַיָּמֹֽת: וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִד֮ כִּ֣י מֵ֣ת נָבָל֒ וַיֹּ֡אמֶר בָּר֣וּךְ יְהוָ֡ה אֲשֶׁ֣ר רָב֩ אֶתרִ֨יב חֶרְפָּתִ֜י מִיַּ֣ד נָבָ֗ל וְאֶתעַבְדּוֹ֙ חָשַׂ֣ךְ מֵֽרָעָ֔ה וְאֵת֙ רָעַ֣ת נָבָ֔ל הֵשִׁ֥יב יְהוָ֖ה בְּרֹאשׁ֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ וַיְדַבֵּ֣ר בַּאֲבִיגַ֔יִל לְקַחְתָּ֥הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה: וַיָּבֹ֜אוּ עַבְדֵ֥י דָוִ֛ד אֶלאֲבִיגַ֖יִל הַכַּרְמֶ֑לָה וַיְדַבְּר֤וּ אֵלֶ֙יהָ֙ לֵאמֹ֔ר דָּוִד֙ שְׁלָחָ֣נוּ אֵלַ֔יִךְ לְקַחְתֵּ֥ךְ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה: וַתָּ֕קָם וַתִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָ֑רְצָה וַתֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה אֲמָֽתְךָ֙ לְשִׁפְחָ֔ה לִרְחֹ֕ץ רַגְלֵ֖י עַבְדֵ֥י אֲדֹנִֽי: וַתְּמַהֵ֞ר וַתָּ֣קָם אֲבִיגַ֗יִל וַתִּרְכַּב֙ עַֽלהַחֲמ֔וֹר וְחָמֵשׁ֙ נַעֲרֹתֶ֔יהָ הַהֹלְכ֖וֹת לְרַגְלָ֑הּ וַתֵּ֗לֶךְ אַֽחֲרֵי֙ מַלְאֲכֵ֣י דָוִ֔ד וַתְּהִיל֖וֹ לְאִשָּֽׁה: וְאֶתאֲחִינֹ֛עַם לָקַ֥ח דָּוִ֖ד מִֽיִּזְרְעֶ֑אל וַתִּהְיֶ֛יןָ גַּֽםשְׁתֵּיהֶ֥ן ל֖וֹ לְנָשִֽׁים: וְשָׁא֗וּל נָתַ֛ן אֶתמִיכַ֥ל בִּתּ֖וֹ אֵ֣שֶׁת דָּוִ֑ד לְפַלְטִ֥י בֶןלַ֖יִשׁ אֲשֶׁ֥ר מִגַּלִּֽים:

פרשת אביגיל- לא מנוקד.

א כה,א וימת שמואל–ויקבצו כל-ישראל ויספדו-לו, ויקברהו בביתו ברמה; ויקם דוד, וירד אל-מדבר פארן.  {פ}

א כה,ב ואיש במעון ומעשהו בכרמל, והאיש גדול מאד, ולו צאן שלשת-אלפים, ואלף עזים; ויהי בגזז את-צאנו, בכרמל.  א כה,ג ושם האיש נבל, ושם אשתו אבגיל; והאשה טובת-שכל ויפת תאר, והאיש קשה ורע מעללים והוא כלבו (כלבי).  א כה,ד וישמע דוד, במדבר:  כי-גזז נבל, את-צאנו.  א כה,ה וישלח דוד, עשרה נערים; ויאמר דוד לנערים, עלו כרמלה ובאתם אל-נבל, ושאלתם-לו בשמי, לשלום.  א כה,ו ואמרתם כה, לחי; ואתה שלום וביתך שלום, וכל אשר-לך שלום.  א כה,ז ועתה שמעתי, כי גזזים לך; עתה, הרעים אשר-לך היו עמנו–לא הכלמנום ולא-נפקד להם מאומה, כל-ימי היותם בכרמל.  א כה,ח שאל את-נעריך ויגידו לך, וימצאו הנערים חן בעיניך–כי-על-יום טוב, בנו; תנה-נא, את אשר תמצא ידך לעבדיך, ולבנך, לדוד.  א כה,ט ויבאו נערי דוד, וידברו אל-נבל ככל-הדברים האלה בשם דוד; וינוחו.  א כה,י ויען נבל את-עבדי דוד, ויאמר, מי דוד, ומי בן-ישי; היום, רבו עבדים, המתפרצים, איש מפני אדניו.  א כה,יא ולקחתי את-לחמי, ואת-מימי, ואת טבחתי, אשר טבחתי לגזזי; ונתתי, לאנשים, אשר לא ידעתי, אי מזה המה.  א כה,יב ויהפכו נערי-דוד, לדרכם; וישבו, ויבאו, ויגדו לו, ככל הדברים האלה.  א כה,יג ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש את-חרבו, ויחגרו איש את-חרבו, ויחגר גם-דוד, את-חרבו; ויעלו אחרי דוד, כארבע מאות איש, ומאתים, ישבו על-הכלים.  א כה,יד ולאביגיל אשת נבל, הגיד נער-אחד מהנערים לאמר:  הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את-אדנינו, ויעט בהם.  א כה,טו והאנשים, טבים לנו מאד; ולא הכלמנו, ולא-פקדנו מאומה, כל-ימי התהלכנו אתם, בהיותנו בשדה.  א כה,טז חומה היו עלינו, גם-לילה גם-יומם, כל-ימי היותנו עמם, רעים הצאן.  א כה,יז ועתה, דעי וראי מה-תעשי–כי-כלתה הרעה אל-אדנינו, ועל כל-ביתו; והוא, בן-בליעל, מדבר, אליו.  א כה,יח ותמהר אבוגיל (אביגיל) ותקח מאתים לחם ושנים נבלי-יין, וחמש צאן עשוות (עשויות) וחמש סאים קלי, ומאה צמקים, ומאתים דבלים; ותשם, על-החמרים.  א כה,יט ותאמר לנעריה עברו לפני, הנני אחריכם באה; ולאישה נבל, לא הגידה.  א כה,כ והיה היא רכבת על-החמור, וירדת בסתר ההר, והנה דוד ואנשיו, ירדים לקראתה; ותפגש, אתם.  א כה,כא ודוד אמר, אך לשקר שמרתי את-כל-אשר לזה במדבר, ולא-נפקד מכל-אשר-לו, מאומה; וישב-לי רעה, תחת טובה.  א כה,כב כה-יעשה אלהים לאיבי דוד, וכה יסיף:  אם-אשאיר מכל-אשר-לו עד-הבקר, משתין בקיר.  א כה,כג ותרא אביגיל, את-דוד, ותמהר, ותרד מעל החמור; ותפל לאפי דוד, על-פניה, ותשתחו, ארץ.  א כה,כד ותפל, על-רגליו, ותאמר, בי-אני אדני העון; ותדבר-נא אמתך, באזניך, ושמע, את דברי אמתך.  א כה,כה אל-נא ישים אדני את-לבו אל-איש הבליעל הזה על-נבל, כי כשמו כן-הוא–נבל שמו, ונבלה עמו; ואני, אמתך–לא ראיתי את-נערי אדני, אשר שלחת.  א כה,כו ועתה אדני, חי-יהוה וחי-נפשך אשר מנעך יהוה מבוא בדמים, והושע ידך, לך; ועתה, יהיו כנבל איביך, והמבקשים אל-אדני, רעה.  א כה,כז ועתה הברכה הזאת, אשר-הביא שפחתך לאדני; ונתנה, לנערים, המתהלכים, ברגלי אדני.  א כה,כח שא נא, לפשע אמתך:  כי עשה-יעשה יהוה לאדני בית נאמן, כי-מלחמות יהוה אדני נלחם, ורעה לא-תמצא בך, מימיך.  א כה,כט ויקם אדם לרדפך, ולבקש את-נפשך; והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים, את יהוה אלהיך, ואת נפש איביך יקלענה, בתוך כף הקלע.  א כה,ל והיה, כי-יעשה יהוה לאדני, ככל אשר-דבר את-הטובה, עליך–וצוך לנגיד, על-ישראל.  א כה,לא ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדני, ולשפך-דם חנם, ולהושיע אדני, לו; והיטב יהוה לאדני, וזכרת את-אמתך.  {ס}

א כה,לב ויאמר דוד, לאביגל:  ברוך יהוה אלהי ישראל, אשר שלחך היום הזה לקראתי.  א כה,לג וברוך טעמך, וברוכה את:  אשר כלתני היום הזה, מבוא בדמים, והשע ידי, לי.  א כה,לד ואולם, חי-יהוה אלהי ישראל, אשר מנעני, מהרע אתך:  כי לולי מהרת, ותבאתי (ותבאת) לקראתי–כי אם-נותר לנבל עד-אור הבקר, משתין בקיר.  א כה,לה ויקח דוד מידה, את אשר-הביאה לו; ולה אמר, עלי לשלום לביתך–ראי שמעתי בקולך, ואשא פניך.  א כה,לו ותבא אביגיל אל-נבל והנה-לו משתה בביתו כמשתה המלך, ולב נבל טוב עליו, והוא שכר, עד-מאד; ולא-הגידה לו, דבר קטן וגדול–עד-אור הבקר.  א כה,לז ויהי בבקר, בצאת היין מנבל, ותגד-לו אשתו, את-הדברים האלה; וימת לבו בקרבו, והוא היה לאבן.  א כה,לח ויהי, כעשרת הימים; ויגף יהוה את-נבל, וימת.  א כה,לט וישמע דוד, כי מת נבל, ויאמר ברוך יהוה אשר רב את-ריב חרפתי מיד נבל ואת-עבדו חשך מרעה, ואת רעת נבל השיב יהוה בראשו; וישלח דוד וידבר באביגיל, לקחתה לו לאשה.  א כה,מ ויבאו עבדי דוד, אל-אביגיל–הכרמלה; וידברו אליה, לאמר, דוד שלחנו אליך, לקחתך לו לאשה.  א כה,מא ותקם, ותשתחו אפים ארצה; ותאמר, הנה אמתך לשפחה, לרחץ, רגלי עבדי אדני.  א כה,מב ותמהר ותקם אביגיל, ותרכב על-החמור, וחמש נערתיה, ההלכות לרגלה; ותלך, אחרי מלאכי דוד, ותהי-לו, לאשה.  א כה,מג ואת-אחינעם לקח דוד, מיזרעאל; ותהיין גם-שתיהן לו, לנשים.  {ס}

א כה,מד ושאול, נתן את-מיכל בתו–אשת דוד:  לפלטי בן-ליש, אשר מגלים.

כפי שהקוראים באתר יודעים, האתר בבניה, יתכנו טעויות. עד שאחתום את העריכה, יש לקרוא מתוך הידיעה שיתכנו טעויות.

.