פרשת שופטים ושוטרים- לא מנוקד.
שופטים ושוטרים, תיתן-לך בכל-שעריך, אשר יהוה אלוהיך נותן לך, לשבטיך; ושפטו את-העם, משפט-צדק. טז,יט לא-תטה משפט, לא תכיר פנים; ולא-תיקח שוחד–כי השוחד יעוור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים. טז,כ צדק צדק, תרדוף–למען תחיה וירשת את-הארץ, אשר-יהוה אלוהיך נותן לך. {ס}
טז,כא לא-תיטע לך אשרה, כל-עץ: אצל, מזבח יהוה אלוהיך–אשר תעשה-לך. טז,כב ולא-תקים לך, מצבה, אשר שנא, יהוה אלוהיך. {ס}
יז,א לא-תזבח ליהוה אלוהיך שור ושה, אשר יהיה בו מום–כול, דבר רע: כי תועבת יהוה אלוהיך, הוא. {ס}
יז,ב כי-יימצא בקרבך באחד שעריך, אשר-יהוה אלוהיך נותן לך: איש או-אישה, אשר יעשה את-הרע בעיני יהוה-אלוהיך–לעבור בריתו. יז,ג וילך, ויעבוד אלוהים אחרים, וישתחו, להם; ולשמש או לירח, או לכל-צבא השמיים–אשר לא-ציוויתי. יז,ד והוגד-לך, ושמעת; ודרשת היטב–והנה אמת נכון הדבר, נעשתה התועבה הזאת בישראל. יז,ה והוצאת את-האיש ההוא או את-האישה ההיא אשר עשו את-הדבר הרע הזה, אל-שעריך–את-האיש, או את-האישה; וסקלתם באבנים, ומתו. יז,ו על-פי שניים עדים, או שלושה עדים–יומת המת: לא יומת, על-פי עד אחד. יז,ז יד העדים תהיה-בו בראשונה, להמיתו, ויד כל-העם, באחרונה; וביערת הרע, מקרבך. {פ}
יז,ח כי ייפלא ממך דבר למשפט, בין-דם לדם בין-דין לדין ובין נגע לנגע–דברי ריבות, בשעריך: וקמת ועלית–אל-המקום, אשר יבחר יהוה אלוהיך בו. יז,ט ובאת, אל-הכוהנים הלויים, ואל-השופט, אשר יהיה בימים ההם; ודרשת והגידו לך, את דבר המשפט. יז,י ועשית, על-פי הדבר אשר יגידו לך, מן-המקום ההוא, אשר יבחר יהוה; ושמרת לעשות, ככול אשר יורוך. יז,יא על-פי התורה אשר יורוך, ועל-המשפט אשר-יאמרו לך–תעשה: לא תסור, מן-הדבר אשר-יגידו לך–ימין ושמאל. יז,יב והאיש אשר-יעשה בזדון, לבלתי שמוע אל-הכוהן העומד לשרת שם את-יהוה אלוהיך, או, אל-השופט–ומת האיש ההוא, וביערת הרע מישראל. יז,יג וכל-העם, ישמעו וייראו; ולא יזידון, עוד. {ס}
יז,יד כי-תבוא אל-הארץ, אשר יהוה אלוהיך נותן לך, וירשתה, וישבת בה; ואמרת, אשימה עליי מלך, ככל-הגויים, אשר סביבותיי. יז,טו שום תשים עליך מלך, אשר יבחר יהוה אלוהיך בו: מקרב אחיך, תשים עליך מלך–לא תוכל לתת עליך איש נוכרי, אשר לא-אחיך הוא. יז,טז רק, לא-ירבה-לו סוסים, ולא-ישיב את-העם מצריימה, למען הרבות סוס; ויהוה, אמר לכם, לא תוסיפון לשוב בדרך הזה, עוד. יז,יז ולא ירבה-לו נשים, ולא יסור לבבו; וכסף וזהב, לא ירבה-לו מאוד. יז,יח והיה כשבתו, על כיסא ממלכתו–וכתב לו את-משנה התורה הזאת, על-ספר, מלפני, הכוהנים הלויים. יז,יט והייתה עימו, וקרא בו כל-ימי חייו–למען ילמד, ליראה את-יהוה אלוהיו, לשמור את-כל-דברי התורה הזאת ואת-החוקים האלה, לעשותם. יז,כ לבלתי רום-לבבו מאחיו, ולבלתי סור מן-המצוה ימין ושמאל–למען יאריך ימים על-ממלכתו הוא ובניו, בקרב ישראל. {ס}
יח,א לא-יהיה לכוהנים הלויים כל-שבט לוי, חלק ונחלה–עם-ישראל; אישי יהוה ונחלתו, יאכלון. יח,ב ונחלה לא-יהיה-לו, בקרב אחיו: יהוה הוא נחלתו, כאשר דיבר-לו. {ס}
יח,ג וזה יהיה משפט הכוהנים מאת העם, מאת זובחי הזבח–אם-שור אם-שה: ונתן, לכוהן, הזרוע והלחיים, והקיבה. יח,ד ראשית דגנך תירושך ויצהרך, וראשית גז צאנך–תיתן-לו. יח,ה כי בו, בחר יהוה אלוהיך–מכל-שבטיך: לעמוד לשרת בשם-יהוה הוא ובניו, כל-הימים. {ס}
יח,ו וכי-יבוא הלוי מאחד שעריך, מכל-ישראל, אשר-הוא, גר שם; ובא בכל-אוות נפשו, אל-המקום אשר-יבחר יהוה. יח,ז ושירת, בשם יהוה אלוהיו–ככל-אחיו, הלויים, העומדים שם, לפני יהוה. יח,ח חלק כחלק, יאכלו, לבד ממכריו, על-האבות. {ס}
יח,ט כי אתה בא אל-הארץ, אשר-יהוה אלוהיך נותן לך–לא-תלמד לעשות, כתועבות הגויים ההם. יח,י לא-יימצא בך, מעביר בנו-ובתו באש, קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף. יח,יא וחובר, חבר; ושואל אוב ויידעוני, ודורש אל-המתים. יח,יב כי-תועבת יהוה, כל-עושה אלה; ובגלל, התועבות האלה, יהוה אלוהיך, מוריש אותם מפניך. יח,יג תמים תהיה, עם יהוה אלוהיך. יח,יד כי הגויים האלה, אשר אתה יורש אותם–אל-מעוננים ואל-קוסמים, ישמעו; ואתה–לא כן, נתן לך יהוה אלוהיך. יח,טו נביא מקרבך מאחיך כמוני, יקים לך יהוה אלוהיך: אליו, תשמעון. יח,טז ככול אשר-שאלת מעם יהוה אלוהיך, בחורב, ביום הקהל, לאמור: לא אוסף, לשמוע את-קול יהוה אלוהיי, ואת-האש הגדולה הזאת לא-אראה עוד, ולא אמות. יח,יז ויאמר יהוה, אליי: היטיבו, אשר דיברו. יח,יח נביא אקים להם מקרב אחיהם, כמוך; ונתתי דבריי, בפיו, ודיבר אליהם, את כל-אשר אצוונו. יח,יט והיה, האיש אשר לא-ישמע אל-דבריי, אשר ידבר, בשמי–אנוכי, אדרוש מעימו. יח,כ אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי, את אשר לא-ציוויתיו לדבר, ואשר ידבר, בשם אלוהים אחרים–ומת, הנביא ההוא. יח,כא וכי תאמר, בלבבך: איכה נדע את-הדבר, אשר לא-דיברו יהוה. יח,כב אשר ידבר הנביא בשם יהוה, ולא-יהיה הדבר ולא יבוא–הוא הדבר, אשר לא-דיברו יהוה: בזדון דיברו הנביא, לא תגור ממנו. {ס}
יט,א כי-יכרית יהוה אלוהיך, את-הגויים, אשר יהוה אלוהיך, נותן לך את-ארצם; וירשתם, וישבת בעריהם ובבתיהם. יט,ב שלוש ערים, תבדיל לך: בתוך ארצך–אשר יהוה אלוהיך, נותן לך לרשתה. יט,ג תכין לך, הדרך, ושילשת את-גבול ארצך, אשר ינחילך יהוה אלוהיך; והיה, לנוס שמה כל-רוצח. יט,ד וזה דבר הרוצח, אשר-ינוס שמה וחי: אשר יכה את-ריעהו בבלי-דעת, והוא לא-שונא לו מתמול שלשום. יט,ה ואשר יבוא את-ריעהו ביער, לחטוב עצים, ונידחה ידו בגרזן לכרות העץ, ונשל הברזל מן-העץ ומצא את-ריעהו ומת: הוא, ינוס אל-אחת הערים-האלה–וחי. יט,ו פן-ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח, כי-ייחם לבבו, והשיגו כי-ירבה הדרך, והכהו נפש; ולו, אין משפט-מוות, כי לא שונא הוא לו, מתמול שלשום. יט,ז על-כן אנוכי מצווך, לאמור: שלוש ערים, תבדיל לך. יט,ח ואם-ירחיב יהוה אלוהיך, את-גבולך, כאשר נשבע, לאבותיך; ונתן לך את-כל-הארץ, אשר דיבר לתת לאבותיך. יט,ט כי-תשמור את-כל-המצוה הזאת לעשותה, אשר אנוכי מצווך היום, לאהבה את-יהוה אלוהיך וללכת בדרכיו, כל-הימים–ויספת לך עוד שלוש ערים, על השלוש האלה. יט,י ולא יישפך, דם נקי, בקרב ארצך, אשר יהוה אלוהיך נותן לך נחלה; והיה עליך, דמים. {פ}
יט,יא וכי-יהיה איש, שונא לריעהו, וארב לו וקם עליו, והכהו נפש ומת; ונס, אל-אחת הערים האל. יט,יב ושלחו זקני עירו, ולקחו אותו משם; ונתנו אותו, ביד גואל הדם–ומת. יט,יג לא-תחוס עינך, עליו; וביערת דם-הנקי מישראל, וטוב לך. {ס}
יט,יד לא תסיג גבול ריעך, אשר גבלו ראשונים–בנחלתך, אשר תנחל, בארץ, אשר יהוה אלוהיך נותן לך לרשתה. {ס}
יט,טו לא-יקום עד אחד באיש, לכל-עוון ולכל-חטאת, בכל-חטא, אשר יחטא: על-פי שני עדים, או על-פי שלושה-עדים–יקום דבר. יט,טז כי-יקום עד-חמס, באיש, לענות בו, סרה. יט,יז ועמדו שני-האנשים אשר-להם הריב, לפני יהוה, לפני הכוהנים והשופטים, אשר יהיו בימים ההם. יט,יח ודרשו השופטים, היטב; והנה עד-שקר העד, שקר ענה באחיו. יט,יט ועשיתם לו, כאשר זמם לעשות לאחיו; וביערת הרע, מקרבך. יט,כ והנשארים, ישמעו וייראו; ולא-יוסיפו לעשות עוד, כדבר הרע הזה–בקרבך. יט,כא ולא תחוס, עינך: נפש בנפש, עין בעין שן בשן, יד ביד, רגל ברגל. {ס}
כ,א כי-תצא למלחמה על-אויביך, וראית סוס ורכב עם רב ממך–לא תירא, מהם: כי-יהוה אלוהיך עימך, המעלך מארץ מצריים. כ,ב והיה, כקורבכם אל-המלחמה; וניגש הכוהן, ודיבר אל-העם. כ,ג ואמר אליהם שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על-אויביכם; אל-יירך לבבכם, אל-תיראו ואל-תחפזו ואל-תערצו–מפניהם. כ,ד כי יהוה אלוהיכם, ההולך עימכם–להילחם לכם עם-אויביכם, להושיע אתכם. כ,ה ודיברו השוטרים, אל-העם לאמור, מי-האיש אשר בנה בית-חדש ולא חנכו, ילך וישוב לביתו: פן-ימות, במלחמה, ואיש אחר, יחנכנו. כ,ו ומי-האיש אשר-נטע כרם, ולא חיללו–ילך, וישוב לביתו: פן-ימות, במלחמה, ואיש אחר, יחללנו. כ,ז ומי-האיש אשר-אירש אישה, ולא לקחה–ילך, וישוב לביתו: פן-ימות, במלחמה, ואיש אחר, ייקחנה. כ,ח ויספו השוטרים, לדבר אל-העם, ואמרו מי-האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו; ולא יימס את-לבב אחיו, כלבבו. כ,ט והיה ככלות השוטרים, לדבר אל-העם; ופקדו שרי צבאות, בראש העם. {ס}
כ,י כי-תקרב אל-עיר, להילחם עליה–וקראת אליה, לשלום. כ,יא והיה אם-שלום תענך, ופתחה לך: והיה כל-העם הנמצא-בה, יהיו לך למס–ועבדוך. כ,יב ואם-לא תשלים עימך, ועשתה עימך מלחמה–וצרת, עליה. כ,יג ונתנה יהוה אלוהיך, בידך; והכית את-כל-זכורה, לפי-חרב. כ,יד רק הנשים והטף והבהמה וכול אשר יהיה בעיר, כל-שללה–תבוז לך; ואכלת את-שלל אויביך, אשר נתן יהוה אלוהיך לך. כ,טו כן תעשה לכל-הערים, הרחוקות ממך מאוד, אשר לא-מערי הגויים-האלה, הנה. כ,טז רק, מערי העמים האלה, אשר יהוה אלוהיך, נותן לך נחלה–לא תחייה, כל-נשמה. כ,יז כי-החרם תחרימם, החיתי והאמורי הכנעני והפריזי, החיווי, והיבוסי–כאשר ציווך, יהוה אלוהיך. כ,יח למען, אשר לא-ילמדו אתכם לעשות, ככול תועבותם, אשר עשו לאלוהיהם; וחטאתם, ליהוה אלוהיכם. {ס}
כ,יט כי-תצור אל-עיר ימים רבים להילחם עליה לתופשה, לא-תשחית את-עצה לנדוח עליו גרזן–כי ממנו תאכל, ואותו לא תכרות: כי האדם עץ השדה, לבוא מפניך במצור. כ,כ רק עץ אשר-תדע, כי-לא-עץ מאכל הוא–אותו תשחית, וכרת; ובנית מצור, על-העיר אשר-היא עושה עימך מלחמה–עד רדתה. {פ}
כא,א כי-יימצא חלל, באדמה אשר יהוה אלוהיך נותן לך לרשתה, נופל, בשדה: לא נודע, מי הכהו. כא,ב ויצאו זקניך, ושופטיך; ומדדו, אל-הערים, אשר, סביבות החלל. כא,ג והיה העיר, הקרובה אל-החלל–ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר, אשר לא-עובד בה, אשר לא-משכה, בעול. כא,ד והורידו זקני העיר ההיא את-העגלה, אל-נחל איתן, אשר לא-ייעבד בו, ולא ייזרע; וערפו-שם את-העגלה, בנחל. כא,ה וניגשו הכוהנים, בני לוי–כי בם בחר יהוה אלוהיך לשרתו, ולברך בשם יהוה; ועל-פיהם יהיה, כל-ריב וכל-נגע. כא,ו וכול, זקני העיר ההיא, הקרובים, אל-החלל–ירחצו, את-ידיהם, על-העגלה, הערופה בנחל. כא,ז וענו, ואמרו: ידינו, לא שפכו את-הדם הזה, ועינינו, לא ראו. כא,ח כפר לעמך ישראל אשר-פדית, יהוה, ואל-תיתן דם נקי, בקרב עמך ישראל; וניכפר להם, הדם. כא,ט ואתה, תבער הדם הנקי–מקרבך: כי-תעשה הישר, בעיני יהוה. {ס}
כא,י כי-תצא למלחמה, על-אויבך; ונתנו יהוה אלוהיך, בידך–ושבית שבייו. כא,יא וראית, בשביה, אשת, יפת-תואר; וחשקת בה, ולקחת לך לאישה. כא,יב והבאתה, אל-תוך ביתך; וגילחה, את-ראשה, ועשתה, את-ציפורניה. כא,יג והסירה את-שמלת שבייה מעליה, וישבה בביתך, ובכתה את-אביה ואת-אימה, ירח ימים; ואחר כן תבוא אליה, ובעלתה, והייתה לך, לאישה. כא,יד והיה אם-לא חפצת בה, ושילחתה לנפשה, ומכור לא-תמכרנה, בכסף; לא-תתעמר בה, תחת אשר עיניתה. {ס}
כא,טו כי-תהיינה לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה, וילדו-לו בנים, האהובה והשנואה; והיה הבן הבכור, לשניאה. כא,טז והיה, ביום הנחילו את-בניו, את אשר-יהיה, לו–לא יוכל, לבכר את-בן-האהובה, על-פני בן-השנואה, הבכור. כא,יז כי את-הבכור בן-השנואה יכיר, לתת לו פי שניים, בכול אשר-יימצא, לו: כי-הוא ראשית אונו, לו משפט הבכורה. {ס}
כא,יח כי-יהיה לאיש, בן סורר ומורה–איננו שומע, בקול אביו ובקול אימו; וייסרו אותו, ולא ישמע אליהם. כא,יט ותפשו בו, אביו ואימו; והוציאו אותו אל-זקני עירו, ואל-שער מקומו. כא,כ ואמרו אל-זקני עירו, בננו זה סורר ומורה–איננו שומע, בקולנו; זולל, וסובא. כא,כא ורגמוהו כל-אנשי עירו באבנים, ומת, וביערת הרע, מקרבך; וכל-ישראל, ישמעו וייראו. {ס}
כא,כב וכי-יהיה באיש, חטא משפט-מוות–והומת: ותלית אותו, על-עץ. כא,כג לא-תלין נבלתו על-העץ, כי-קבור תקברנו ביום ההוא–כי-קללת אלוהים, תלוי; ולא תטמא, את-אדמתך, אשר יהוה אלוהיך, נותן לך נחלה. {ס}
כב,א לא-תראה את-שור אחיך או את-שייו, נידחים, והתעלמת, מהם: השב תשיבם, לאחיך. כב,ב ואם-לא קרוב אחיך אליך, ולא ידעתו–ואספתו, אל-תוך ביתך, והיה עימך עד דרוש אחיך אותו, והשבותו לו. כב,ג וכן תעשה לחמורו, וכן תעשה לשמלתו, וכן תעשה לכל-אבידת אחיך אשר-תאבד ממנו, ומצאתה: לא תוכל, להתעלם. {ס}
כב,ד לא-תראה את-חמור אחיך או שורו, נופלים בדרך, והתעלמת, מהם: הקם תקים, עימו. {ס}
כב,ה לא-יהיה כלי-גבר על-אישה, ולא-ילבש גבר שמלת אישה: כי תועבת יהוה אלוהיך, כל-עושה אלה. {פ}
כב,ו כי ייקרא קן-ציפור לפניך בדרך בכל-עץ או על-הארץ, אפרוחים או ביצים, והאם רובצת על-האפרוחים, או על-הביצים–לא-תיקח האם, על-הבנים. כב,ז שלח תשלח את-האם, ואת-הבנים תיקח-לך, למען ייטב לך, והארכת ימים. {ס}
כב,ח כי תבנה בית חדש, ועשית מעקה לגגך; ולא-תשים דמים בביתך, כי-ייפול הנופל ממנו. כב,ט לא-תזרע כרמך, כלאיים: פן-תקדש, המלאה הזרע אשר תזרע, ותבואת, הכרם. {ס}
כב,י לא-תחרוש בשור-ובחמור, יחדיו. כב,יא לא תלבש שעטנז, צמר ופשתים יחדיו. {ס}
כב,יב גדילים, תעשה-לך, על-ארבע כנפות כסותך, אשר תכסה-בה. {ס}
כב,יג כי-ייקח איש, אישה; ובא אליה, ושנאה. כב,יד ושם לה עלילות דברים, והוציא עליה שם רע; ואמר, את-האישה הזאת לקחתי, ואקרב אליה, ולא-מצאתי לה בתולים. כב,טו ולקח אבי הנערה, ואימה; והוציאו את-בתולי הנערה, אל-זקני העיר–השערה. כב,טז ואמר אבי הנערה, אל-הזקנים: את-בתי, נתתי לאיש הזה לאישה–וישנאהא. כב,יז והנה-הוא שם עלילות דברים לאמור, לא-מצאתי לבתך בתולים, ואלה, בתולי בתי; ופרשו, השמלה, לפני, זקני העיר. כב,יח ולקחו זקני העיר-ההיא, את-האיש; וייסרו, אותו. כב,יט וענשו אותו מאה כסף, ונתנו לאבי הנערה–כי הוציא שם רע, על בתולת ישראל; ולו-תהיה לאישה, לא-יוכל לשלחה כל-ימיו. {ס}
כב,כ ואם-אמת היה, הדבר הזה: לא-נמצאו בתולים, לנערה. כב,כא והוציאו את-הנערה אל-פתח בית-אביה, וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה–כי-עשתה נבלה בישראל, לזנות בית אביה; וביערת הרע, מקרבך. {ס}
כב,כב כי-יימצא איש שוכב עם-אישה בעולת-בעל, ומתו גם-שניהם–האיש השוכב עם-האישה, והאישה; וביערת הרע, מישראל. {ס}
כב,כג כי יהיה נערה בתולה, מאורשה לאיש; ומצאה איש בעיר, ושכב עימה. כב,כד והוצאתם את-שניהם אל-שער העיר ההיא, וסקלתם אותם באבנים ומתו–את-הנערה על-דבר אשר לא-צעקה בעיר, ואת-האיש על-דבר אשר-עינה את-אשת ריעהו; וביערת הרע, מקרבך. {ס}
כב,כה ואם-בשדה ימצא האיש, את-הנערה המאורשה, והחזיק-בה האיש, ושכב עימה: ומת, האיש אשר-שכב עימה–לבדו. כב,כו ולנערה לא-תעשה דבר, אין לנערה חטא מוות: כי כאשר יקום איש על-ריעהו, ורצחו נפש–כן, הדבר הזה. כב,כז כי בשדה, מצאה; צעקה, הנערה המאורשה, ואין מושיע, לה. {ס}
כב,כח כי-ימצא איש, נערה בתולה אשר לא-אורשה, ותפשה, ושכב עימה; ונמצאו. כב,כט ונתן האיש השוכב עימה, לאבי הנערה–חמישים כסף; ולו-תהיה לאישה, תחת אשר עינה–לא-יוכל שלחה, כל-ימיו. {ס}
כג,א לא-ייקח איש, את-אשת אביו; ולא יגלה, כנף אביו. {ס}
כג,ב לא-יבוא פצוע-דכא וכרות שופכה, בקהל יהוה. {ס}
כג,ג לא-יבוא ממזר, בקהל יהוה: גם דור עשירי, לא-יבוא לו בקהל יהוה. {ס}
כג,ד לא-יבוא עמוני ומואבי, בקהל יהוה: גם דור עשירי, לא-יבוא להם בקהל יהוה עד-עולם. כג,ה על-דבר אשר לא-קידמו אתכם, בלחם ובמים, בדרך, בצאתכם ממצריים; ואשר שכר עליך את-בלעם בן-בעור, מפתור ארם נהריים–לקללך. כג,ו ולא-אבה יהוה אלוהיך, לשמוע אל-בלעם, ויהפוך יהוה אלוהיך לך את-הקללה, לברכה: כי אהבך, יהוה אלוהיך. כג,ז לא-תדרוש שלומם, וטובתם, כל-ימיך, לעולם. {ס}
כג,ח לא-תתעב אדומי, כי אחיך הוא; לא-תתעב מצרי, כי-גר היית בארצו. כג,ט בנים אשר-ייוולדו להם, דור שלישי–יבוא להם, בקהל יהוה. {ס}
כג,י כי-תצא מחנה, על-אויביך: ונשמרת–מכול, דבר רע. כג,יא כי-יהיה בך איש, אשר לא-יהיה טהור מיקרה-לילה–ויצא אל-מחוץ למחנה, לא יבוא אל-תוך המחנה. כג,יב והיה לפנות-ערב, ירחץ במים; וכבוא השמש, יבוא אל-תוך המחנה. כג,יג ויד תהיה לך, מחוץ למחנה; ויצאת שמה, חוץ. כג,יד ויתד תהיה לך, על-אזנך; והיה, בשבתך חוץ, וחפרת בה, ושבת וכיסית את-ציאתך. כג,טו כי יהוה אלוהיך מתהלך בקרב מחנך, להצילך ולתת אויביך לפניך, והיה מחנך, קדוש: ולא-יראה בך ערוות דבר, ושב מאחריך. {ס}
כג,טז לא-תסגיר עבד, אל-אדוניו, אשר-יינצל אליך, מעם אדוניו. כג,יז עימך יישב בקרבך, במקום אשר-יבחר באחד שעריך–בטוב לו; לא, תוננו. {ס}
כג,יח לא-תהיה קדשה, מבנות ישראל; ולא-יהיה קדש, מבני ישראל. כג,יט לא-תביא אתנן זונה ומחיר כלב, בית יהוה אלוהיך–לכל-נדר: כי תועבת יהוה אלוהיך, גם-שניהם. {ס}
כג,כ לא-תשיך לאחיך, נשך כסף נשך אוכל: נשך, כל-דבר אשר יישך. כג,כא לנוכרי תשיך, ולאחיך לא תשיך–למען יברכך יהוה אלוהיך, בכול משלח ידך, על-הארץ, אשר-אתה בא-שמה לרשתה. {ס}
כג,כב כי-תידור נדר ליהוה אלוהיך, לא תאחר לשלמו: כי-דרוש ידרשנו יהוה אלוהיך, מעימך, והיה בך, חטא. כג,כג וכי תחדל, לנדור–לא-יהיה בך, חטא. כג,כד מוצא שפתיך, תשמור ועשית: כאשר נדרת ליהוה אלוהיך, נדבה, אשר דיברת, בפיך. {ס}
כג,כה כי תבוא בכרם ריעך, ואכלת ענבים כנפשך שובעך; ואל-כלייך, לא תיתן. {ס}
כג,כו כי תבוא בקמת ריעך, וקטפת מלילות בידך; וחרמש לא תניף, על קמת ריעך. {ס}
כד,א כי-ייקח איש אישה, ובעלה; והיה אם-לא תמצא-חן בעיניו, כי-מצא בה ערוות דבר–וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, ושילחה מביתו. כד,ב ויצאה, מביתו; והלכה, והייתה לאיש-אחר. כד,ג ושנאה, האיש האחרון, וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, ושילחה מביתו; או כי ימות האיש האחרון, אשר-לקחה לו לאישה. כד,ד לא-יוכל בעלה הראשון אשר-שילחה לשוב לקחתה להיות לו לאישה, אחרי אשר הוטמאה–כי-תועבה היא, לפני יהוה; ולא תחטיא, את-הארץ, אשר יהוה אלוהיך, נותן לך נחלה. {ס}
כד,ה כי-ייקח איש, אישה חדשה–לא ייצא בצבא, ולא-יעבור עליו לכל-דבר: נקי יהיה לביתו, שנה אחת, ושימח, את-אשתו אשר-לקח. כד,ו לא-יחבול ריחיים, ורכב: כי-נפש, הוא חובל. {ס}
כד,ז כי-יימצא איש, גונב נפש מאחיו מבני ישראל, והתעמר-בו, ומכרו–ומת הגנב ההוא, וביערת הרע מקרבך. {ס}
כד,ח הישמר בנגע-הצרעת לשמור מאוד, ולעשות: ככול אשר-יורו אתכם הכוהנים הלויים, כאשר ציוויתים–תשמרו לעשות. כד,ט זכור, את אשר-עשה יהוה אלוהיך למרים, בדרך, בצאתכם ממצריים. {ס}
כד,י כי-תשה בריעך, משאת מאומה–לא-תבוא אל-ביתו, לעבוט עבוטו. כד,יא בחוץ, תעמוד; והאיש, אשר אתה נושה בו, יוציא אליך את-העבוט, החוצה. כד,יב ואם-איש עני, הוא–לא תשכב, בעבוטו. כד,יג השב תשיב לו את-העבוט כבוא השמש, ושכב בשלמתו ובירכך; ולך תהיה צדקה, לפני יהוה אלוהיך. {ס}
כד,יד לא-תעשוק שכיר, עני ואביון, מאחיך, או מגרך אשר בארצך בשעריך. כד,טו ביומו תיתן שכרו ולא-תבוא עליו השמש, כי עני הוא, ואליו, הוא נושא את-נפשו; ולא-יקרא עליך אל-יהוה, והיה בך חטא. {ס}
כד,טז לא-יומתו אבות על-בנים, ובנים לא-יומתו על-אבות: איש בחטאו, יומתו. {ס}
כד,יז לא תטה, משפט גר יתום; ולא תחבול, בגד אלמנה. כד,יח וזכרת, כי עבד היית במצריים, ויפדך יהוה אלוהיך, משם; על-כן אנוכי מצווך, לעשות, את-הדבר, הזה. {ס}
כד,יט כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה, לא תשוב לקחתו–לגר ליתום ולאלמנה, יהיה: למען יברכך יהוה אלוהיך, בכול מעשה ידיך. {ס}
כד,כ כי תחבוט זיתך, לא תפאר אחריך: לגר ליתום ולאלמנה, יהיה. כד,כא כי תבצור כרמך, לא תעולל אחריך: לגר ליתום ולאלמנה, יהיה. כד,כב וזכרת, כי-עבד היית בארץ מצריים; על-כן אנוכי מצווך, לעשות, את-הדבר, הזה. {ס}
כה,א כי-יהיה ריב בין אנשים, וניגשו אל-המשפט ושפטום; והצדיקו, את-הצדיק, והרשיעו, את-הרשע. כה,ב והיה אם-בן הכות, הרשע–והפילו השופט והכהו לפניו, כדי רשעתו במספר. כה,ג ארבעים יכנו, לא יוסיף: פן-יוסיף להכותו על-אלה מכה רבה, ונקלה אחיך לעיניך. כה,ד לא-תחסום שור, בדישו. {ס}
כה,ה כי-יישבו אחים יחדיו, ומת אחד מהם ובן אין-לו–לא-תהיה אשת-המת החוצה, לאיש זר: יבמה יבוא עליה, ולקחה לו לאישה וייבמה. כה,ו והיה, הבכור אשר תלד–יקום, על-שם אחיו המת; ולא-יימחה שמו, מישראל. כה,ז ואם-לא יחפוץ האיש, לקחת את-יבמתו; ועלתה יבמתו השערה אל-הזקנים, ואמרה מיאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל–לא אבה, יבמי. כה,ח וקראו-לו זקני-עירו, ודיברו אליו; ועמד ואמר, לא חפצתי לקחתה. כה,ט וניגשה יבמתו אליו, לעיני הזקנים, וחלצה נעלו מעל רגלו, וירקה בפניו; וענתה, ואמרה, ככה ייעשה לאיש, אשר לא-יבנה את-בית אחיו. כה,י ונקרא שמו, בישראל: בית, חלוץ הנעל. {ס}
כה,יא כי-יינצו אנשים יחדיו, איש ואחיו, וקרבה אשת האחד, להציל את-אישה מיד מכהו; ושלחה ידה, והחזיקה במבושיו. כה,יב וקצותה, את-כפה: לא תחוס, עינך. {ס}
כה,יג לא-יהיה לך בכיסך, אבן ואבן: גדולה, וקטנה. כה,יד לא-יהיה לך בביתך, איפה ואיפה: גדולה, וקטנה. כה,טו אבן שלמה וצדק יהיה-לך, איפה שלמה וצדק יהיה-לך–למען, יאריכו ימיך, על האדמה, אשר-יהוה אלוהיך נותן לך. כה,טז כי תועבת יהוה אלוהיך, כל-עושה אלה: כול, עושה עוול. {פ}
כה,יז זכור, את אשר-עשה לך עמלק, בדרך, בצאתכם ממצריים. כה,יח אשר קרך בדרך, ויזנב בך כל-הנחשלים אחריך–ואתה, עייף ויגע; ולא ירא, אלוהים. כה,יט והיה בהניח יהוה אלוהיך לך מכל-אויביך מסביב, בארץ אשר יהוה-אלוהיך נותן לך נחלה לרשתה–תמחה את-זכר עמלק, מתחת השמיים; לא, תשכח. |