לא מנוקד:
א ויען, אליפז התימני; ויאמר.
ב החכם, יענה דעת-רוח; וימלא קדים בטנו.
ג הוכח בדבר, לא יסכון; ומלים, לא-יועיל בם.
ד אף-אתה, תפר יראה; ותגרע שיחה, לפני-אל.
ה כי יאלף עונך פיך; ותבחר, לשון ערומים.
ו ירשיעך פיך ולא-אני; ושפתיך, יענו-בך.
ז הראישון אדם, תולד; ולפני גבעות חוללת.
ח הבסוד אלוה תשמע; ותגרע אליך חכמה.
ט מה-ידעת, ולא נדע; תבין, ולא-עמנו הוא.
י גם-שב גם-ישיש בנו– כביר מאביך ימים.
יא המעט ממך, תנחומות אל; ודבר, לאט עמך.
יב מה-יקחך לבך; ומה-ירזמון עיניך.
יג כי-תשיב אל-אל רוחך; והצאת מפיך מלין.
יד מה-אנוש כי-יזכה; וכי-יצדק, ילוד אשה.
טו הן בקדשו, לא יאמין; ושמים, לא-זכו בעיניו.
טז אף, כי-נתעב ונאלח; איש-שתה כמים עולה.
יז אחוך שמע-לי; וזה-חזיתי, ואספרה.
יח אשר-חכמים יגידו; ולא כחדו, מאבותם.
יט להם לבדם, נתנה הארץ; ולא-עבר זר בתוכם.
כ כל-ימי רשע, הוא מתחולל; ומספר שנים, נצפנו לעריץ.
כא קול-פחדים באזניו; בשלום, שודד יבואנו.
כב לא-יאמין שוב, מני-חשך; וצפו (וצפוי) הוא אלי-חרב.
כג נדד הוא ללחם איה; ידע, כי-נכון בידו יום-חשך.
כד יבעתהו, צר ומצוקה; תתקפהו, כמלך עתיד לכידור.
כה כי-נטה אל-אל ידו; ואל-שדי, יתגבר.
כו ירוץ אליו בצואר; בעבי, גבי מגניו.
כז כי-כסה פניו בחלבו; ויעש פימה עלי-כסל.
כח וישכון, ערים נכחדות–בתים, לא-ישבו למו: אשר התעתדו לגלים.
כט לא-יעשר, ולא-יקום חילו; ולא-יטה לארץ מנלם.
ל לא-יסור, מני-חשך–ינקתו, תיבש שלהבת; ויסור, ברוח פיו.
לא אל-יאמן בשו נתעה: כי-שוא, תהיה תמורתו.
לב בלא-יומו, תמלא; וכפתו, לא רעננה.
לג יחמס כגפן בסרו; וישלך כזית, נצתו.
לד כי-עדת חנף גלמוד; ואש, אכלה אהלי-שחד.
לה הרה עמל, וילד און; ובטנם, תכין מרמה. |