29.1- איוב- פרק ראשון- יְהוָ֣ה נָתַ֔ן וַיהוָ֖ה לָקָ֑ח.

כל הספר.

ראשון.

שני.

שלישי.

רביעי.

חמישי.

שישי.

שביעי.

שמיני.

תשיעי.

עשירי.

עשתי עשר.

שנים עשר.

שלושה עשר.

ארבעה עשר.

חמישה עשר.

שישה עשר.

שבעה עשר.

שמונה עשר.

תשעה עשר.

עשרים.

אחד ועשרים.

שנים ועשרים.

שלושה ועשרים.

ארבעה ועשרים.

חמישה ועשרים.

שישה ועשרים.

 

איוב- פרק ראשוןיְהוָ֣ה נָתַ֔ן וַיהוָ֖ה לָקָ֑ח.

אִ֛ישׁ הָיָ֥ה בְאֶֽרֶץע֖וּץ אִיּ֣וֹב שְׁמ֑וֹ וְהָיָ֣ה | הָאִ֣ישׁ הַה֗וּא תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר וִירֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֥ר מֵרָֽע:  וַיִּוָּ֥לְדוּ ל֛וֹ שִׁבְעָ֥ה בָנִ֖ים וְשָׁל֥וֹשׁ בָּנֽוֹת:  וַיְהִ֣י מִ֠קְנֵהוּ שִֽׁבְעַ֨ת אַלְפֵיצֹ֜אן וּשְׁלֹ֧שֶׁת אַלְפֵ֣י גְמַלִּ֗ים וַחֲמֵ֨שׁ מֵא֤וֹת צֶֽמֶדבָּקָר֙ וַחֲמֵ֣שׁ מֵא֣וֹת אֲתוֹנ֔וֹת וַעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֣ה מְאֹ֑ד וַיְהִי֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא גָּד֖וֹל מִכָּלבְּנֵיקֶֽדֶם: וְהָלְכ֤וּ בָנָיו֙ וְעָשׂ֣וּ מִשְׁתֶּ֔ה בֵּ֖ית אִ֣ישׁ יוֹמ֑וֹ וְשָׁלְח֗וּ וְקָרְאוּ֙ לִשְׁלֹ֣שֶׁת (אחיתיהם) אַחְיֽוֹתֵיהֶ֔ם לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּ֖וֹת עִמָּהֶֽם: וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה וַיִּשְׁלַ֧ח אִיּ֣וֹב וַֽיְקַדְּשֵׁ֗ם וְהִשְׁכִּ֣ים בַּבֹּקֶר֮ וְהֶעֱלָ֣ה עֹלוֹת֮ מִסְפַּ֣ר כֻּלָּם֒ כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י וּבֵרֲכ֥וּ אֱלֹהִ֖ים בִּלְבָבָ֑ם כָּ֛כָה יַעֲשֶׂ֥ה אִיּ֖וֹב כָּלהַיָּמִֽים: וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיָּבֹ֙אוּ֙ בְּנֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים לְהִתְיַצֵּ֖ב עַליְהוָ֑ה וַיָּב֥וֹא גַֽםהַשָּׂטָ֖ן בְּתוֹכָֽם:  וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶלהַשָּׂטָ֖ן מֵאַ֣יִן תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֤ן אֶתיְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר מִשּׁ֣וּט בָּאָ֔רֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ:  וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶלהַשָּׂטָ֔ן הֲשַׂ֥מְתָּ לִבְּךָ֖ עַלעַבְדִּ֣י אִיּ֑וֹב כִּ֣י אֵ֤ין כָּמֹ֙הוּ֙ בָּאָ֔רֶץ אִ֣ישׁ תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֥ר מֵרָֽע:  וַיַּ֧עַן הַשָּׂטָ֛ן אֶתיְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר הַֽחִנָּ֔ם יָרֵ֥א אִיּ֖וֹב אֱלֹהִֽים: הֲלֹֽא-(את) אַ֠תָּה שַׂ֣כְתָּ בַעֲד֧וֹ וּבְעַדבֵּית֛וֹ וּבְעַ֥ד כָּלאֲשֶׁרל֖וֹ מִסָּבִ֑יב מַעֲשֵׂ֤ה יָדָיו֙ בֵּרַ֔כְתָּ וּמִקְנֵ֖הוּ פָּרַ֥ץ בָּאָֽרֶץ:  וְאוּלָם֙ שְֽׁלַֽחנָ֣א יָֽדְךָ֔ וְגַ֖ע בְּכָלאֲשֶׁרל֑וֹ אִםלֹ֥א עַלפָּנֶ֖יךָ יְבָרֲכֶֽךָּ:  וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶלהַשָּׂטָ֗ן הִנֵּ֤ה כָלאֲשֶׁרלוֹ֙ בְּיָדֶ֔ךָ רַ֣ק אֵלָ֔יו אַלתִּשְׁלַ֖ח יָדֶ֑ךָ וַיֵּצֵא֙ הַשָּׂטָ֔ן מֵעִ֖ם פְּנֵ֥י יְהוָֽה: וַיְהִ֖י הַיּ֑וֹם וּבָנָ֨יו וּבְנֹתָ֤יו אֹֽכְלִים֙ וְשֹׁתִ֣ים יַ֔יִן בְּבֵ֖ית אֲחִיהֶ֥ם הַבְּכֽוֹר: וּמַלְאָ֛ךְ בָּ֥א אֶלאִיּ֖וֹב וַיֹּאמַ֑ר הַבָּקָר֙ הָי֣וּ חֹֽרְשׁ֔וֹת וְהָאֲתֹנ֖וֹת רֹע֥וֹת עַליְדֵיהֶֽם: וַתִּפֹּ֤ל שְׁבָא֙ וַתִּקָּחֵ֔ם וְאֶתהַנְּעָרִ֖ים הִכּ֣וּ לְפִיחָ֑רֶב וָֽאִמָּ֨לְטָ֧ה רַקאֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ: ע֣וֹד | זֶ֣ה מְדַבֵּ֗ר וְזֶה֮ בָּ֣א וַיֹּאמַר֒ אֵ֣שׁ אֱלֹהִ֗ים נָֽפְלָה֙ מִןהַשָּׁמַ֔יִם וַתִּבְעַ֥ר בַּצֹּ֛אן וּבַנְּעָרִ֖ים וַתֹּאכְלֵ֑ם וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַקאֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ:  ע֣וֹד | זֶ֣ה מְדַבֵּ֗ר וְזֶה֮ בָּ֣א וַיֹּאמַר֒ כַּשְׂדִּ֞ים שָׂ֣מוּ | שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֗ים וַֽיִּפְשְׁט֤וּ עַלהַגְּמַלִּים֙ וַיִּקָּח֔וּם וְאֶתהַנְּעָרִ֖ים הִכּ֣וּ לְפִיחָ֑רֶב וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַקאֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ:  עַ֚ד זֶ֣ה מְדַבֵּ֔ר וְזֶ֖ה בָּ֣א וַיֹּאמַ֑ר בָּנֶ֨יךָ וּבְנוֹתֶ֤יךָ אֹֽכְלִים֙ וְשֹׁתִ֣ים יַ֔יִן בְּבֵ֖ית אֲחִיהֶ֥ם הַבְּכֽוֹר: וְהִנֵּה֩ ר֨וּחַ גְּדוֹלָ֜ה בָּ֣אָה | מֵעֵ֣בֶר הַמִּדְבָּ֗ר וַיִּגַּע֙ בְּאַרְבַּע֙ פִּנּ֣וֹת הַבַּ֔יִת וַיִּפֹּ֥ל עַלהַנְּעָרִ֖ים וַיָּמ֑וּתוּ וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַקאֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ:  וַיָּ֤קָם אִיּוֹב֙ וַיִּקְרַ֣ע אֶתמְעִל֔וֹ וַיָּ֖גָז אֶתרֹאשׁ֑וֹ וַיִּפֹּ֥ל אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ:  וַיֹּאמֶר֩ עָרֹ֨ם (יצתי) יָצָ֜אתִי מִבֶּ֣טֶן אִמִּ֗י וְעָרֹם֙ אָשׁ֣וּב שָׁ֔מָה יְהוָ֣ה נָתַ֔ן וַיהוָ֖ה לָקָ֑ח יְהִ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה מְבֹרָֽךְ: בְּכָלזֹ֖את לֹאחָטָ֣א אִיּ֑וֹב וְלֹאנָתַ֥ן תִּפְלָ֖ה לֵאלֹהִֽים

לא מנוקד:

א,א איש היה בארץ-עוץ, איוב שמו; והיה האיש ההוא, תם וישר וירא אלהים–וסר מרע.  א,ב ויולדו לו שבעה בנים, ושלוש בנות.  א,ג ויהי מקנהו שבעת אלפי-צאן ושלשת אלפי גמלים, וחמש מאות צמד-בקר וחמש מאות אתונות, ועבדה, רבה מאד; ויהי האיש ההוא, גדול מכל-בני-קדם.  א,ד והלכו בניו ועשו משתה, בית איש יומו; ושלחו, וקראו לשלשת אחיתיהם, לאכל ולשתות, עמהם.  א,ה ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם, והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם–כי אמר איוב, אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם:  ככה יעשה איוב, כל-הימים.  {פ}
א,ו ויהי היום–ויבאו בני האלהים, להתיצב על-יהוה; ויבוא גם-השטן, בתוכם.  א,ז ויאמר יהוה אל-השטן, מאין תבא; ויען השטן את-יהוה, ויאמר, משוט בארץ, ומהתהלך בה.  א,ח ויאמר יהוה אל-השטן, השמת לבך על-עבדי איוב:  כי אין כמהו בארץ, איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע.  א,ט ויען השטן את-יהוה, ויאמר:  החנם, ירא איוב אלהים.  א,י הלא-את (אתה) שכת בעדו ובעד-ביתו, ובעד כל-אשר-לו–מסביב:  מעשה ידיו ברכת, ומקנהו פרץ בארץ.  א,יא ואולם שלח-נא ידך, וגע בכל-אשר-לו–אם-לא על-פניך, יברכך.  א,יב ויאמר יהוה אל-השטן, הנה כל-אשר-לו בידך–רק אליו, אל-תשלח ידך; ויצא, השטן, מעם, פני יהוה.  א,יג ויהי, היום; ובניו ובנתיו אכלים ושתים יין, בבית אחיהם הבכור.  א,יד ומלאך בא אל-איוב, ויאמר:  הבקר היו חרשות, והאתנות רעות על-ידיהם.  א,טו ותפל שבא ותקחם, ואת-הנערים הכו לפי-חרב; ואמלטה רק-אני לבדי, להגיד לך.  א,טז עוד זה מדבר, וזה בא ויאמר, אש אלהים נפלה מן-השמים, ותבער בצאן ובנערים ותאכלם; ואמלטה רק-אני לבדי, להגיד לך.  א,יז עוד זה מדבר, וזה בא ויאמר, כשדים שמו שלשה ראשים ויפשטו על-הגמלים ויקחום, ואת-הנערים הכו לפי-חרב; ואמלטה רק-אני לבדי, להגיד לך.  א,יח עד זה מדבר, וזה בא ויאמר:  בניך ובנותיך אכלים ושתים יין, בבית אחיהם הבכור.  א,יט והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר, ויגע בארבע פנות הבית, ויפל על-הנערים, וימותו; ואמלטה רק-אני לבדי, להגיד לך.  א,כ ויקם איוב ויקרע את-מעלו, ויגז את-ראשו; ויפל ארצה, וישתחו.  א,כא ויאמר ערם יצתי מבטן אמי, וערם אשוב שמה–יהוה נתן, ויהוה לקח; יהי שם יהוה, מברך.  א,כב בכל-זאת, לא-חטא איוב; ולא-נתן תפלה, לאלהים.  {פ}