לא מנוקד:
א ויען, אליפז התמני; ויאמר.
ב הלאל יסכן-גבר– כי-יסכן עלימו משכיל.
ג החפץ לשדי, כי תצדק; ואם-בצע, כי-תתם דרכיך.
ד המיראתך יכיחך; יבוא עמך, במשפט.
ה הלא רעתך רבה; ואין-קץ, לעונתיך.
ו כי-תחבל אחיך חנם; ובגדי ערומים תפשיט.
ז לא-מים, עיף תשקה; ומרעב, תמנע-לחם.
ח ואיש זרוע, לו הארץ; ונשוא פנים, ישב בה.
ט אלמנות, שלחת ריקם; וזרעות יתמים ידכא.
י על-כן, סביבותיך פחים; ויבהלך, פחד פתאם.
יא או-חשך לא-תראה; ושפעת-מים תכסך.
יב הלא-אלוה, גבה שמים; וראה ראש כוכבים כי-רמו.
יג ואמרת, מה-ידע אל; הבעד ערפל ישפוט.
יד עבים סתר-לו, ולא יראה; וחוג שמים, יתהלך.
טו הארח עולם תשמור– אשר דרכו מתי-און.
טז אשר-קמטו ולא-עת; נהר, יוצק יסודם.
יז האמרים לאל, סור ממנו; ומה-יפעל שדי למו.
יח והוא מלא בתיהם טוב; ועצת רשעים, רחקה מני.
יט יראו צדיקים וישמחו; ונקי, ילעג-למו.
כ אם-לא נכחד קימנו; ויתרם, אכלה אש.
כא הסכן-נא עמו ושלם; בהם, תבואתך טובה.
כב קח-נא מפיו תורה; ושים אמריו, בלבבך.
כג אם-תשוב עד-שדי, תבנה; תרחיק עולה, מאהלך.
כד ושית-על-עפר בצר; וכצור נחלים אופיר.
כה והיה שדי בצריך; וכסף תועפות לך.
כו כי-אז, על-שדי תתענג; ותשא אל-אלוה פניך.
כז תעתיר אליו, וישמעך; ונדריך תשלם.
כח ותגזר-אמר, ויקם לך; ועל-דרכיך, נגה אור.
כט כי-השפילו, ותאמר גוה; ושח עינים יושע.
ל ימלט אי-נקי; ונמלט, בבר כפיך. |