29.12- איוב-  פרק שנים עשר – טֹֽרֵ֥ף נַפְשׁ֗וֹ בְּאַ֫פּ֥וֹ הַ֭לְמַעַנְךָ תֵּעָ֣זַב אָ֑רֶץ וְיֶעְתַּק-צ֝֗וּר מִמְּקֹמֽוֹ:

כל הספר.

ראשון.

שני.

שלישי.

רביעי.

חמישי.

שישי.

שביעי.

שמיני.

תשיעי.

עשירי.

עשתי עשר.

שנים עשר.

שלושה עשר.

ארבעה עשר.

חמישה עשר.

שישה עשר.

שבעה עשר.

שמונה עשר.

תשעה עשר.

עשרים.

אחד ועשרים.

שנים ועשרים.

שלושה ועשרים.

ארבעה ועשרים.

חמישה ועשרים.

שישה ועשרים.

איוב-  פרק שנים עשר טֹֽרֵ֥ף נַפְשׁ֗וֹ בְּאַ֫פּ֥וֹ הַ֭לְמַעַנְךָ תֵּעָ֣זַב אָ֑רֶץ וְיֶעְתַּקצ֝֗וּר מִמְּקֹמֽוֹ:

וַ֭יַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשֻּׁחִ֗י וַיֹּאמַֽר:  עַדאָ֤נָה | תְּשִׂימ֣וּן קִנְצֵ֣י לְמִלִּ֑ין תָּ֝בִ֗ינוּ וְאַחַ֥ר נְדַבֵּֽר:  מַ֭דּוּעַ נֶחְשַׁ֣בְנוּ כַבְּהֵמָ֑ה נִ֝טְמִ֗ינוּ בְּעֵינֵיכֶֽם:  טֹֽרֵ֥ף נַפְשׁ֗וֹ בְּאַ֫פּ֥וֹ הַ֭לְמַעַנְךָ תֵּעָ֣זַב אָ֑רֶץ וְיֶעְתַּקצ֝֗וּר מִמְּקֹמֽוֹ:  גַּ֤ם א֣וֹר רְשָׁעִ֣ים יִדְעָ֑ךְ וְלֹֽאיִ֝גַּ֗הּ שְׁבִ֣יב אִשּֽׁוֹ:  א֖וֹר חָשַׁ֣ךְ בְּאָהֳל֑וֹ וְ֝נֵר֗וֹ עָלָ֥יו יִדְעָֽךְ:  יֵֽ֭צְרוּ צַעֲדֵ֣י אוֹנ֑וֹ וְֽתַשְׁלִיכֵ֥הוּ עֲצָתֽוֹ:  כִּֽישֻׁלַּ֣ח בְּרֶ֣שֶׁת בְּרַגְלָ֑יו וְעַלשְׂ֝בָכָ֗ה יִתְהַלָּֽךְ:  יֹאחֵ֣ז בְּעָקֵ֣ב פָּ֑ח יַחֲזֵ֖ק עָלָ֣יו צַמִּֽים: טָמ֣וּן בָּאָ֣רֶץ חַבְל֑וֹ וּ֝מַלְכֻּדְתּ֗וֹ עֲלֵ֣י נָתִֽיב:  סָ֭בִיב בִּֽעֲתֻ֣הוּ בַלָּה֑וֹת וֶהֱפִיצֻ֥הוּ לְרַגְלָֽיו:  יְהִירָעֵ֥ב אֹנ֑וֹ וְ֝אֵ֗יד נָכ֥וֹן לְצַלְעֽוֹ:  יֹ֭אכַל בַּדֵּ֣י עוֹר֑וֹ יֹאכַ֥ל בַּ֝דָּ֗יו בְּכ֣וֹר מָֽוֶת: יִנָּתֵ֣ק מֵ֭אָהֳלוֹ מִבְטַח֑וֹ וְ֝תַצְעִדֵ֗הוּ לְמֶ֣לֶךְ בַּלָּהֽוֹת: תִּשְׁכּ֣וֹן בְּ֭אָהֳלוֹ מִבְּלִיל֑וֹ יְזֹרֶ֖ה עַלנָוֵ֣הוּ גָפְרִֽית:  מִ֭תַּחַת שָֽׁרָשָׁ֣יו יִבָ֑שׁוּ וּ֝מִמַּ֗עַל יִמַּ֥ל קְצִירֽוֹ:  זִֽכְרוֹאָ֭בַד מִנִּיאָ֑רֶץ וְלֹאשֵׁ֥ם ל֝֗וֹ עַלפְּנֵיחֽוּץ:  יֶ֭הְדְּפֻהוּ מֵא֣וֹר אֶלחֹ֑שֶׁךְ וּֽמִתֵּבֵ֥ל יְנִדֻּֽהוּ:  לֹ֘א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹאנֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ וְאֵ֥ין שָׂ֝רִ֗יד בִּמְגוּרָֽיו:  עַלי֖וֹמוֹ נָשַׁ֣מּוּ אַחֲרֹנִ֑ים וְ֝קַדְמֹנִ֗ים אָ֣חֲזוּ שָֽׂעַר:  אַךְאֵ֭לֶּה מִשְׁכְּנ֣וֹת עַוָּ֑ל וְ֝זֶ֗ה מְק֣וֹם לֹאיָדַֽעאֵֽל:

לא מנוקד:

א  ויען, בלדד השחי; ויאמר.
ב  עד-אנה, תשימון קנצי למלין;    תבינו, ואחר נדבר.
ג  מדוע, נחשבנו כבהמה;    נטמינו, בעיניכם.
ד  טרף נפשו, באפו:    הלמענך, תעזב ארץ; ויעתק-צור, ממקמו.
ה  גם אור רשעים ידעך;    ולא-יגה, שביב אשו.
ו  אור, חשך באהלו;    ונרו, עליו ידעך.
ז  יצרו, צעדי אונו;    ותשליכהו עצתו.
ח  כי-שלח ברשת ברגליו;    ועל-שבכה, יתהלך.
ט  יאחז בעקב פח;    יחזק עליו צמים.
י  טמון בארץ חבלו;    ומלכדתו, עלי נתיב.
יא  סביב, בעתהו בלהות;    והפיצהו לרגליו.
יב  יהי-רעב אנו;    ואיד, נכון לצלעו.
יג  יאכל, בדי עורו;    יאכל בדיו, בכור מות.
יד  ינתק מאהלו, מבטחו;    ותצעדהו, למלך בלהות.
טו  תשכון באהלו, מבלילו;    יזרה על-נוהו גפרית.
טז  מתחת, שרשיו יבשו;    וממעל, ימל קצירו.
יז  זכרו-אבד, מני-ארץ;    ולא-שם לו, על-פני-חוץ.
יח  יהדפהו, מאור אל-חשך;    ומתבל ינדהו.
יט  לא נין לו ולא-נכד בעמו;    ואין שריד, במגוריו.
כ  על-יומו, נשמו אחרנים;    וקדמנים, אחזו שער.
כא  אך-אלה, משכנות עול;    וזה, מקום לא-ידע-אל.