לא מנוקד:
א ויהי היום–ויבאו בני האלהים, להתיצב על-יהוה; ויבוא גם-השטן בתכם, להתיצב על-יהוה. ב ויאמר יהוה אל-השטן, אי מזה תבא; ויען השטן את-יהוה, ויאמר, משט בארץ, ומהתהלך בה. ג ויאמר יהוה אל-השטן, השמת לבך אל-עבדי איוב–כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים, וסר מרע; ועדנו מחזיק בתמתו, ותסיתני בו לבלעו חנם. ד ויען השטן את-יהוה, ויאמר: עור בעד-עור, וכל אשר לאיש–יתן, בעד נפשו. ה אולם שלח-נא ידך, וגע אל-עצמו ואל-בשרו–אם-לא אל-פניך, יברכך. ו ויאמר יהוה אל-השטן, הנו בידך: אך, את-נפשו שמר. ז ויצא, השטן, מאת, פני יהוה; ויך את-איוב בשחין רע, מכף רגלו עד (ועד) קדקדו. ח ויקח-לו חרש, להתגרד בו; והוא, ישב בתוך-האפר. ט ותאמר לו אשתו, עדך מחזיק בתמתך; ברך אלהים, ומת. י ויאמר אליה, כדבר אחת הנבלות תדברי–גם את-הטוב נקבל מאת האלהים, ואת-הרע לא נקבל; בכל-זאת לא-חטא איוב, בשפתיו. {פ}
יא וישמעו שלשת רעי איוב, את כל-הרעה הזאת הבאה עליו, ויבאו איש ממקמו, אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי; ויועדו יחדו, לבוא לנוד-לו ולנחמו. יב וישאו את-עיניהם מרחוק ולא הכירהו, וישאו קולם ויבכו; ויקרעו איש מעלו, ויזרקו עפר על-ראשיהם השמימה. יג וישבו אתו לארץ, שבעת ימים ושבעת לילות; ואין-דבר אליו, דבר–כי ראו, כי-גדל הכאב מאד.
|