29.2- איוב פרק שני- לֹא-חָטָ֥א אִיּ֖וֹב בִּשְׂפָתָֽיו:

כל הספר.

ראשון.

שני.

שלישי.

רביעי.

חמישי.

שישי.

שביעי.

שמיני.

תשיעי.

עשירי.

עשתי עשר.

שנים עשר.

שלושה עשר.

ארבעה עשר.

חמישה עשר.

שישה עשר.

שבעה עשר.

שמונה עשר.

תשעה עשר.

עשרים.

אחד ועשרים.

שנים ועשרים.

שלושה ועשרים.

ארבעה ועשרים.

חמישה ועשרים.

שישה ועשרים.

איוב פרק שני לֹאחָטָ֥א אִיּ֖וֹב בִּשְׂפָתָֽיו:

וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיָּבֹ֙אוּ֙ בְּנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים לְהִתְיַצֵּ֖ב עַליְהוָ֑ה וַיָּב֤וֹא גַֽםהַשָּׂטָן֙ בְּתֹכָ֔ם לְהִתְיַצֵּ֖ב עַליְהוָֽה: וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶלהַשָּׂטָ֔ן אֵ֥י מִזֶּ֖ה תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֤ן אֶתיְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר מִשֻּׁ֣ט בָּאָ֔רֶץ וּמֵהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ: וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶלהַשָּׂטָ֗ן הֲשַׂ֣מְתָּ לִבְּךָ֮ אֶלעַבְדִּ֣י אִיּוֹב֒ כִּי֩ אֵ֨ין כָּמֹ֜הוּ בָּאָ֗רֶץ אִ֣ישׁ תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וְעֹדֶ֙נּוּ֙ מַחֲזִ֣יק בְּתֻמָּת֔וֹ וַתְּסִיתֵ֥נִי ב֖וֹ לְבַלְּע֥וֹ חִנָּֽם: וַיַּ֧עַן הַשָּׂטָ֛ן אֶתיְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר ע֣וֹר בְּעַדע֗וֹר וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר לָאִ֔ישׁ יִתֵּ֖ן בְּעַ֥ד נַפְשֽׁוֹ: אוּלָם֙ שְֽׁלַֽחנָ֣א יָֽדְךָ֔ וְגַ֥ע אֶלעַצְמ֖וֹ וְאֶלבְּשָׂר֑וֹ אִםלֹ֥א אֶלפָּנֶ֖יךָ יְבָרֲכֶֽךָּ: וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶלהַשָּׂטָ֖ן הִנּ֣וֹ בְיָדֶ֑ךָ אַ֖ךְ אֶתנַפְשׁ֥וֹ שְׁמֹֽר: וַיֵּצֵא֙ הַשָּׂטָ֔ן מֵאֵ֖ת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיַּ֤ךְ אֶתאִיּוֹב֙ בִּשְׁחִ֣ין רָ֔ע מִכַּ֥ף רַגְל֖וֹ (עד) וְעַ֥ד קָדְקֳדֽוֹ: וַיִּֽקַּֽחל֣וֹ חֶ֔רֶשׂ לְהִתְגָּרֵ֖ד בּ֑וֹ וְה֖וּא יֹשֵׁ֥ב בְּתוֹךְהָאֵֽפֶר: וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִשְׁתּ֔וֹ עֹדְךָ֖ מַחֲזִ֣יק בְּתֻמָּתֶ֑ךָ בָּרֵ֥ךְ אֱלֹהִ֖ים וָמֻֽת:  וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֗יהָ כְּדַבֵּ֞ר אַחַ֤ת הַנְּבָלוֹת֙ תְּדַבֵּ֔רִי גַּ֣ם אֶתהַטּ֗וֹב נְקַבֵּל֙ מֵאֵ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים וְאֶתהָרָ֖ע לֹ֣א נְקַבֵּ֑ל בְּכָלזֹ֛את לֹאחָטָ֥א אִיּ֖וֹב בִּשְׂפָתָֽיו: וַֽיִּשְׁמְע֞וּ שְׁלֹ֣שֶׁת | רֵעֵ֣י אִיּ֗וֹב אֵ֣ת כָּלהָרָעָ֣ה הַזֹּאת֮ הַבָּ֣אָה עָלָיו֒ וַיָּבֹ֙אוּ֙ אִ֣ישׁ מִמְּקֹמ֔וֹ אֱלִיפַ֤ז הַתֵּימָנִי֙ וּבִלְדַּ֣ד הַשּׁוּחִ֔י וְצוֹפַ֖ר הַנַּֽעֲמָתִ֑י וַיִּוָּעֲד֣וּ יַחְדָּ֔ו לָב֥וֹא לָנֽוּדל֖וֹ וּֽלְנַחֲמֽוֹ: וַיִּשְׂא֨וּ אֶתעֵינֵיהֶ֤ם מֵרָחוֹק֙ וְלֹ֣א הִכִּירֻ֔הוּ וַיִּשְׂא֥וּ קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּ֑וּ וַֽיִּקְרְעוּ֙ אִ֣ישׁ מְעִל֔וֹ וַיִּזְרְק֥וּ עָפָ֛ר עַלרָאשֵׁיהֶ֖ם הַשָּׁמָֽיְמָה: וַיֵּשְׁב֤וּ אִתּוֹ֙ לָאָ֔רֶץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים וְשִׁבְעַ֣ת לֵיל֑וֹת וְאֵיןדֹּבֵ֤ר אֵלָיו֙ דָּבָ֔ר כִּ֣י רָא֔וּ כִּֽיגָדַ֥ל הַכְּאֵ֖ב מְאֹֽד:

לא מנוקד:

א ויהי היום–ויבאו בני האלהים, להתיצב על-יהוה; ויבוא גם-השטן בתכם, להתיצב על-יהוה.  ב ויאמר יהוה אל-השטן, אי מזה תבא; ויען השטן את-יהוה, ויאמר, משט בארץ, ומהתהלך בה.  ג ויאמר יהוה אל-השטן, השמת לבך אל-עבדי איוב–כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים, וסר מרע; ועדנו מחזיק בתמתו, ותסיתני בו לבלעו חנם.  ד ויען השטן את-יהוה, ויאמר:  עור בעד-עור, וכל אשר לאיש–יתן, בעד נפשו.  ה אולם שלח-נא ידך, וגע אל-עצמו ואל-בשרו–אם-לא אל-פניך, יברכך.  ו ויאמר יהוה אל-השטן, הנו בידך:  אך, את-נפשו שמר.  ז ויצא, השטן, מאת, פני יהוה; ויך את-איוב בשחין רע, מכף רגלו עד (ועד) קדקדו.  ח ויקח-לו חרש, להתגרד בו; והוא, ישב בתוך-האפר.  ט ותאמר לו אשתו, עדך מחזיק בתמתך; ברך אלהים, ומת.  י ויאמר אליה, כדבר אחת הנבלות תדברי–גם את-הטוב נקבל מאת האלהים, ואת-הרע לא נקבל; בכל-זאת לא-חטא איוב, בשפתיו.  {פ}

יא וישמעו שלשת רעי איוב, את כל-הרעה הזאת הבאה עליו, ויבאו איש ממקמו, אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי; ויועדו יחדו, לבוא לנוד-לו ולנחמו.  יב וישאו את-עיניהם מרחוק ולא הכירהו, וישאו קולם ויבכו; ויקרעו איש מעלו, ויזרקו עפר על-ראשיהם השמימה.  יג וישבו אתו לארץ, שבעת ימים ושבעת לילות; ואין-דבר אליו, דבר–כי ראו, כי-גדל הכאב מאד.