לא מנוקד:
יב,א משא דבר-יהוה, על-ישראל: נאם-יהוה, נטה שמים ויסד ארץ, ויצר רוח-אדם, בקרבו. יב,ב הנה אנכי שם את-ירושלם סף-רעל, לכל-העמים–סביב; וגם על-יהודה יהיה במצור, על-ירושלם. יב,ג והיה ביום-ההוא אשים את-ירושלם אבן מעמסה, לכל-העמים–כל-עמסיה, שרוט ישרטו; ונאספו עליה, כל גויי הארץ. יב,ד ביום ההוא נאם-יהוה, אכה כל-סוס בתמהון, ורכבו, בשגעון; ועל-בית יהודה, אפקח את-עיני, וכל סוס העמים, אכה בעורון. יב,ה ואמרו אלפי יהודה, בלבם: אמצה לי ישבי ירושלם, ביהוה צבאות אלהיהם. יב,ו ביום ההוא אשים את-אלפי יהודה ככיור אש בעצים, וכלפיד אש בעמיר, ואכלו על-ימין ועל-שמאול את-כל-העמים, סביב; וישבה ירושלם עוד תחתיה, בירושלם. יב,ז והושע יהוה את-אהלי יהודה, בראשנה: למען לא-תגדל תפארת בית-דויד, ותפארת ישב ירושלם–על-יהודה. יב,ח ביום ההוא, יגן יהוה בעד יושב ירושלם, והיה הנכשל בהם ביום ההוא, כדויד; ובית דויד כאלהים, כמלאך יהוה לפניהם. יב,ט והיה, ביום ההוא; אבקש, להשמיד את-כל-הגוים, הבאים, על-ירושלם. יב,י ושפכתי על-בית דויד ועל יושב ירושלם, רוח חן ותחנונים, והביטו אלי, את אשר-דקרו; וספדו עליו, כמספד על-היחיד, והמר עליו, כהמר על-הבכור. יב,יא ביום ההוא, יגדל המספד בירושלם, כמספד הדדרמון, בבקעת מגדון. יב,יב וספדה הארץ, משפחות משפחות לבד: משפחת בית-דויד לבד, ונשיהם לבד–משפחת בית-נתן לבד, ונשיהם לבד. יב,יג משפחת בית-לוי לבד, ונשיהם לבד; משפחת השמעי לבד, ונשיהם לבד. יב,יד כל, המשפחות הנשארות–משפחת משפחת, לבד; ונשיהם, לבד. יג,א ביום ההוא, יהיה מקור נפתח, לבית דויד, ולישבי ירושלם–לחטאת, ולנדה. יג,ב והיה ביום ההוא נאם יהוה צבאות, אכרית את-שמות העצבים מן-הארץ, ולא יזכרו, עוד; וגם את-הנביאים ואת-רוח הטמאה, אעביר מן-הארץ. יג,ג והיה, כי-ינבא איש עוד, ואמרו אליו אביו ואמו ילדיו לא תחיה, כי שקר דברת בשם יהוה; ודקרהו אביהו ואמו ילדיו, בהנבאו. יג,ד והיה ביום ההוא, יבשו הנביאים איש מחזינו–בהנבאתו; ולא ילבשו אדרת שער, למען כחש. יג,ה ואמר, לא נביא אנכי: איש-עבד אדמה אנכי, כי אדם הקנני מנעורי. יג,ו ואמר אליו, מה המכות האלה בין ידיך; ואמר, אשר הכיתי בית מאהבי. {פ}
יג,ז חרב, עורי על-רעי ועל-גבר עמיתי–נאם, יהוה צבאות; הך את-הרעה ותפוצין הצאן, והשבתי ידי על-הצערים. יג,ח והיה בכל-הארץ, נאם-יהוה, פי-שנים בה, יכרתו יגועו; והשלשית, יותר בה. יג,ט והבאתי את-השלשית, באש, וצרפתים כצרף את-הכסף, ובחנתים כבחן את-הזהב; הוא יקרא בשמי, ואני אענה אתו–אמרתי עמי הוא, והוא יאמר יהוה אלהי. {פ}
יד,א הנה יום-בא, ליהוה; וחלק שללך, בקרבך. יד,ב ואספתי את-כל-הגוים אל-ירושלם, למלחמה, ונלכדה העיר ונשסו הבתים, והנשים תשגלנה (תשכבנה); ויצא חצי העיר, בגולה, ויתר העם, לא יכרת מן-העיר. יד,ג ויצא יהוה, ונלחם בגוים ההם, כיום הלחמו, ביום קרב. יד,ד ועמדו רגליו ביום-ההוא על-הר הזיתים אשר על-פני ירושלם, מקדם, ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה, גיא גדולה מאד; ומש חצי ההר צפונה, וחציו-נגבה. יד,ה ונסתם גיא-הרי, כי-יגיע גי-הרים אל-אצל, ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש, בימי עזיה מלך-יהודה; ובא יהוה אלהי, כל-קדשים עמך. יד,ו והיה, ביום ההוא; לא-יהיה אור, יקרות יקפאון (וקפאון). יד,ז והיה יום-אחד, הוא יודע ליהוה–לא-יום ולא-לילה; והיה לעת-ערב, יהיה-אור. יד,ח והיה ביום ההוא, יצאו מים-חיים מירושלם, חצים אל-הים הקדמוני, וחצים אל-הים האחרון: בקיץ ובחרף, יהיה. יד,ט והיה יהוה למלך, על-כל-הארץ; ביום ההוא, יהיה יהוה אחד–ושמו אחד. יד,י יסוב כל-הארץ כערבה מגבע לרמון, נגב ירושלם; וראמה וישבה תחתיה למשער בנימן, עד-מקום שער הראשון עד-שער הפנים, ומגדל חננאל, עד יקבי המלך. יד,יא וישבו בה, וחרם לא יהיה-עוד; וישבה ירושלם, לבטח. {ס}
יד,יב וזאת תהיה המגפה, אשר יגף יהוה את-כל-העמים, אשר צבאו, על-ירושלם; המק בשרו, והוא עמד על-רגליו, ועיניו תמקנה בחריהן, ולשונו תמק בפיהם. יד,יג והיה ביום ההוא, תהיה מהומת-יהוה רבה בהם; והחזיקו, איש יד רעהו, ועלתה ידו, על-יד רעהו. יד,יד וגם-יהודה–תלחם, בירושלם; ואסף חיל כל-הגוים סביב, זהב וכסף ובגדים–לרב מאד. יד,טו וכן תהיה מגפת הסוס, הפרד הגמל והחמור, וכל-הבהמה, אשר יהיה במחנות ההמה–כמגפה, הזאת. יד,טז והיה, כל-הנותר מכל-הגוים, הבאים, על-ירושלם; ועלו מדי שנה בשנה, להשתחות למלך יהוה צבאות, ולחג, את-חג הסכות. יד,יז והיה אשר לא-יעלה מאת משפחות הארץ, אל-ירושלם, להשתחות, למלך יהוה צבאות–ולא עליהם, יהיה הגשם. יד,יח ואם-משפחת מצרים לא-תעלה ולא באה, ולא עליהם; תהיה המגפה, אשר יגף יהוה את-הגוים, אשר לא יעלו, לחג את-חג הסכות. יד,יט זאת תהיה, חטאת מצרים; וחטאת, כל-הגוים, אשר לא יעלו, לחג את-חג הסכות. יד,כ ביום ההוא, יהיה על-מצלות הסוס, קדש, ליהוה; והיה הסירות בבית יהוה, כמזרקים לפני המזבח. יד,כא והיה כל-סיר בירושלם וביהודה, קדש ליהוה צבאות, ובאו כל-הזבחים, ולקחו מהם ובשלו בהם; ולא-יהיה כנעני עוד בבית-יהוה צבאות, ביום ההוא. {ש}
|