8.11- שמואל- מלכות שאול- אֶבְיָתָ֑ר.

הפרשות:

חנה.

בית נאמן.

דבר בישראל.

אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה.

שָׁבִים֙ אֶל-יְהוָ֔ה.

מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ.

שָׁאוּל֙.

שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

דוד.

דוד ויונתן.

אֶבְיָתָ֑ר.

סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת.

אביגיל.

משיח יְהוָ֔ה.

מות שאול.

וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה אֶל–אֲחִימֶ֖לֶךְ הַכֹּהֵ֑ן וַיֶּחֱרַ֨ד אֲחִימֶ֜לֶךְ לִקְרַ֣את דָּוִ֗ד וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מַדּ֤וּעַ אַתָּה֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְאִ֖ישׁ אֵ֥ין אִתָּֽךְ: וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לַאֲחִימֶ֣לֶךְ הַכֹּהֵ֗ן הַמֶּלֶךְ֮ צִוַּ֣נִי דָבָר֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י אִ֣ישׁ אַל–יֵ֧דַע מְא֛וּמָה אֶת–הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר–אָנֹכִ֥י שֹׁלֵֽחֲךָ֖ וַאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֑ךָ וְאֶת–הַנְּעָרִ֣ים יוֹדַ֔עְתִּי אֶל–מְק֥וֹם פְּלֹנִ֖י אַלְמוֹנִֽי: וְעַתָּ֗ה מַה–יֵּ֧שׁ תַּֽחַת–יָדְךָ֛ חֲמִשָּׁה–לֶ֖חֶם תְּנָ֣ה בְיָדִ֑י א֖וֹ הַנִּמְצָֽא: וַיַּ֨עַן הַכֹּהֵ֤ן אֶת–דָּוִד֙ וַיֹּ֔אמֶר אֵֽין–לֶ֥חֶם חֹ֖ל אֶל–תַּ֣חַת יָדִ֑י כִּֽי–אִם–לֶ֤חֶם קֹ֙דֶשׁ֙ יֵ֔שׁ אִם–נִשְׁמְר֥וּ הַנְּעָרִ֖ים אַ֥ךְ מֵאִשָּֽׁה: וַיַּעַן֩ דָּוִ֨ד אֶת–הַכֹּהֵ֜ן וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ כִּ֣י אִם–אִשָּׁ֤ה עֲצֻֽרָה–לָ֙נוּ֙ כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם בְּצֵאתִ֕י וַיִּהְי֥וּ כְלֵֽי–הַנְּעָרִ֖ים קֹ֑דֶשׁ וְהוּא֙ דֶּ֣רֶךְ חֹ֔ל וְאַ֕ף כִּ֥י הַיּ֖וֹם יִקְדַּ֥שׁ בַּכֶּֽלִי: וַיִּתֶּן–ל֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן קֹ֑דֶשׁ כִּי֩ לֹא–הָ֨יָה שָׁ֜ם לֶ֗חֶם כִּֽי–אִם–לֶ֤חֶם הַפָּנִים֙ הַמּֽוּסָרִים֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לָשׂוּם֙ לֶ֣חֶם חֹ֔ם בְּי֖וֹם הִלָּקְחֽוֹ: וְשָׁ֡ם אִישׁ֩ מֵעַבְדֵ֨י שָׁא֜וּל בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נֶעְצָר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּשְׁמ֖וֹ דֹּאֵ֣ג הָאֲדֹמִ֑י אַבִּ֥יר הָרֹעִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְשָׁאֽוּל: וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לַאֲחִימֶ֔לֶךְ וְאִ֛ין יֶשׁ–פֹּ֥ה תַֽחַת–יָדְךָ֖ חֲנִ֣ית אוֹ–חָ֑רֶב כִּ֣י גַם–חַרְבִּ֤י וְגַם–כֵּלַי֙ לֹֽא–לָקַ֣חְתִּי בְיָדִ֔י כִּֽי–הָיָ֥ה דְבַר–הַמֶּ֖לֶךְ נָחֽוּץ: וַיֹּ֣אמֶר הַכֹּהֵ֗ן חֶרֶב֩ גָּלְיָ֨ת הַפְּלִשְׁתִּ֜י אֲשֶׁר–הִכִּ֣יתָ | בְּעֵ֣מֶק הָאֵלָ֗ה הִנֵּה–הִ֞יא לוּטָ֣ה בַשִּׂמְלָה֮ אַחֲרֵ֣י הָאֵפוֹד֒ אִם–אֹתָ֤הּ תִּֽקַּח–לְךָ֙ קָ֔ח כִּ֣י אֵ֥ין אַחֶ֛רֶת זוּלָתָ֖הּ בָּזֶ֑ה וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֵ֥ין כָּמ֖וֹהָ תְּנֶ֥נָּה לִּֽי: וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד וַיִּבְרַ֥ח בַּיּוֹם–הַה֖וּא מִפְּנֵ֣י שָׁא֑וּל וַיָּבֹ֕א אֶל–אָכִ֖ישׁ מֶ֥לֶךְ גַּֽת: וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֤י אָכִישׁ֙ אֵלָ֔יו הֲלוֹא–זֶ֥ה דָוִ֖ד מֶ֣לֶךְ הָאָ֑רֶץ הֲל֣וֹא לָזֶ֗ה יַעֲנ֤וּ בַמְּחֹלוֹת֙ לֵאמֹ֔ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ (באלפו) בַּאֲלָפָ֔יו וְדָוִ֖ד (ברבבתו) בְּרִבְבֹתָֽיו:וַיָּ֧שֶׂם דָּוִ֛ד אֶת–הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בִּלְבָב֑וֹ וַיִּרָ֣א מְאֹ֔ד מִפְּנֵ֖י אָכִ֥ישׁ מֶֽלֶךְ–גַּֽת: וַיְשַׁנּ֤וֹ אֶת–טַעְמוֹ֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּתְהֹלֵ֖ל בְּיָדָ֑ם (ויתו) וַיְתָיו֙ עַל–דַּלְת֣וֹת הַשַּׁ֔עַר וַיּ֥וֹרֶד רִיר֖וֹ אֶל–זְקָנֽוֹ: וַיֹּ֥אמֶר אָכִ֖ישׁ אֶל–עֲבָדָ֑יו הִנֵּ֤ה תִרְאוּ֙ אִ֣ישׁ מִשְׁתַּגֵּ֔עַ לָ֛מָּה תָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹ אֵלָֽי: חֲסַ֤ר מְשֻׁגָּעִים֙ אָ֔נִי כִּי–הֲבֵאתֶ֣ם אֶת–זֶ֔ה לְהִשְׁתַּגֵּ֖עַ עָלָ֑י הֲזֶ֖ה יָב֥וֹא אֶל–בֵּיתִֽי:

וַיֵּ֤לֶךְ דָּוִד֙ מִשָּׁ֔ם וַיִּמָּלֵ֖ט אֶל–מְעָרַ֣ת עֲדֻלָּ֑ם וַיִּשְׁמְע֤וּ אֶחָיו֙ וְכָל–בֵּ֣ית אָבִ֔יו וַיֵּרְד֥וּ אֵלָ֖יו שָֽׁמָּה: וַיִּֽתְקַבְּצ֣וּ אֵ֠לָיו כָּל–אִ֨ישׁ מָצ֜וֹק וְכָל–אִ֨ישׁ אֲשֶׁר–ל֤וֹ נֹשֶׁא֙ וְכָל–אִ֣ישׁ מַר–נֶ֔פֶשׁ וַיְהִ֥י עֲלֵיהֶ֖ם לְשָׂ֑ר וַיִּהְי֣וּ עִמּ֔וֹ כְּאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אִֽישׁ: וַיֵּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד מִשָּׁ֖ם מִצְפֵּ֣ה מוֹאָ֑ב וַיֹּ֣אמֶר | אֶל–מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֗ב יֵֽצֵא–נָ֞א אָבִ֤י וְאִמִּי֙ אִתְּכֶ֔ם עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אֵדַ֔ע מַה–יַּֽעֲשֶׂה–לִּ֖י אֱלֹהִֽים: וַיַּנְחֵ֕ם אֶת–פְּנֵ֖י מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב וַיֵּשְׁב֣וּ עִמּ֔וֹ כָּל–יְמֵ֥י הֱיוֹת–דָּוִ֖ד בַּמְּצוּדָֽה: וַיֹּאמֶר֩ גָּ֨ד הַנָּבִ֜יא אֶל–דָּוִ֗ד לֹ֤א תֵשֵׁב֙ בַּמְּצוּדָ֔ה לֵ֥ךְ וּבָֽאתָ–לְּךָ֖ אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד וַיָּבֹ֖א יַ֥עַר חָֽרֶת: וַיִּשְׁמַ֣ע שָׁא֔וּל כִּ֚י נוֹדַ֣ע דָּוִ֔ד וַאֲנָשִׁ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ וְשָׁאוּל֩ יוֹשֵׁ֨ב בַּגִּבְעָ֜ה תַּֽחַת–הָאֶ֤שֶׁל בָּֽרָמָה֙ וַחֲנִית֣וֹ בְיָד֔וֹ וְכָל–עֲבָדָ֖יו נִצָּבִ֥ים עָלָֽיו: וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֗וּל לַֽעֲבָדָיו֙ הַנִּצָּבִ֣ים עָלָ֔יו שִׁמְעוּ–נָ֖א בְּנֵ֣י יְמִינִ֑י גַּם–לְכֻלְּכֶ֗ם יִתֵּ֤ן בֶּן–יִשַׁי֙ שָׂד֣וֹת וּכְרָמִ֔ים לְכֻלְּכֶ֣ם יָשִׂ֔ים שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֥י מֵאֽוֹת: כִּי֩ קְשַׁרְתֶּ֨ם כֻּלְּכֶ֜ם עָלַ֗י וְאֵין–גֹּלֶ֤ה אֶת–אָזְנִי֙ בִּכְרָת–בְּנִ֣י עִם–בֶּן–יִשַׁ֔י וְאֵין–חֹלֶ֥ה מִכֶּ֛ם עָלַ֖י וְגֹלֶ֣ה אֶת–אָזְנִ֑י כִּ֣י הֵקִים֩ בְּנִ֨י אֶת–עַבְדִּ֥י עָלַ֛י לְאֹרֵ֖ב כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה:  וַיַּ֜עַן דֹּאֵ֣ג הָאֲדֹמִ֗י וְה֛וּא נִצָּ֥ב עַל–עַבְדֵֽי–שָׁא֖וּל וַיֹּאמַ֑ר רָאִ֙יתִי֙ אֶת–בֶּן–יִשַׁ֔י בָּ֣א נֹ֔בֶה אֶל–אֲחִימֶ֖לֶךְ בֶּן–אֲחִטֽוּב: וַיִּשְׁאַל–לוֹ֙ בַּֽיהוָ֔ה וְצֵידָ֖ה נָ֣תַן ל֑וֹ וְאֵ֗ת חֶ֛רֶב גָּלְיָ֥ת הַפְּלִשְׁתִּ֖י נָ֥תַן לֽוֹ: וַיִּשְׁלַ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ לִקְרֹא֩ אֶת–אֲחִימֶ֨לֶךְ בֶּן–אֲחִיט֜וּב הַכֹּהֵ֗ן וְאֵ֨ת כָּל–בֵּ֥ית אָבִ֛יו הַכֹּהֲנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּנֹ֑ב וַיָּבֹ֥אוּ כֻלָּ֖ם אֶל–הַמֶּֽלֶךְ: וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל שְֽׁמַֽע–נָ֖א בֶּן–אֲחִיט֑וּב וַיֹּ֖אמֶר הִנְנִ֥י אֲדֹנִֽי: וַיֹּ֤אמֶר (אלו) אֵלָיו֙ שָׁא֔וּל לָ֚מָּה קְשַׁרְתֶּ֣ם עָלַ֔י אַתָּ֖ה וּבֶן–יִשָׁ֑י בְּתִתְּךָ֙ ל֜וֹ לֶ֣חֶם וְחֶ֗רֶב וְשָׁא֥וֹל לוֹ֙ בֵּֽאלֹהִ֔ים לָק֥וּם אֵלַ֛י לְאֹרֵ֖ב כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וַיַּ֧עַן אֲחִימֶ֛לֶךְ אֶת–הַמֶּ֖לֶךְ וַיֹּאמַ֑ר וּמִ֤י בְכָל–עֲבָדֶ֙יךָ֙ כְּדָוִ֣ד נֶאֱמָ֔ן וַחֲתַ֥ן הַמֶּ֛לֶךְ וְסָ֥ר אֶל–מִשְׁמַעְתֶּ֖ךָ וְנִכְבָּ֥ד בְּבֵיתֶֽךָ: הַיּ֧וֹם הַחִלֹּ֛תִי (לשאול)-לִשְׁאָל–ל֥וֹ בֵאלֹהִ֖ים חָלִ֣ילָה לִּ֑י אַל–יָשֵׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ בְּעַבְדּ֤וֹ דָבָר֙ בְּכָל–בֵּ֣ית אָבִ֔י כִּ֠י לֹֽא–יָדַ֤ע עַבְדְּךָ֙ בְּכָל–זֹ֔את דָּבָ֥ר קָטֹ֖ן א֥וֹ גָדֽוֹל: וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מ֥וֹת תָּמ֖וּת אֲחִימֶ֑לֶךְ אַתָּ֖ה וְכָל–בֵּ֥ית אָבִֽיךָ: וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֡לֶךְ לָרָצִים֩ הַנִּצָּבִ֨ים עָלָ֜יו סֹ֥בּוּ וְהָמִ֣יתוּ | כֹּהֲנֵ֣י יְהוָ֗ה כִּ֤י גַם–יָדָם֙ עִם–דָּוִ֔ד וְכִ֤י יָֽדְעוּ֙ כִּֽי–בֹרֵ֣חַ ה֔וּא וְלֹ֥א גָל֖וּ אֶת-(אזנו) אָזְנִ֑י וְלֹֽא–אָב֞וּ עַבְדֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ לִשְׁלֹ֣חַ אֶת–יָדָ֔ם לִפְגֹ֖עַ בְּכֹהֲנֵ֥י יְהוָֽה: וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ (לדויג) לְדוֹאֵ֔ג סֹ֣ב אַתָּ֔ה וּפְגַ֖ע בַּכֹּהֲנִ֑ים וַיִּסֹּ֞ב (דויג) דּוֹאֵ֣ג הָאֲדֹמִ֗י וַיִּפְגַּע–הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא שְׁמֹנִ֤ים וַחֲמִשָּׁה֙ אִ֔ישׁ נֹשֵׂ֖א אֵפ֥וֹד בָּֽד: וְאֵ֨ת נֹ֤ב עִיר–הַכֹּֽהֲנִים֙ הִכָּ֣ה לְפִי–חֶ֔רֶב מֵאִישׁ֙ וְעַד–אִשָּׁ֔ה מֵעוֹלֵ֖ל וְעַד–יוֹנֵ֑ק וְשׁ֧וֹר וַחֲמ֛וֹר וָשֶׂ֖ה לְפִי–חָֽרֶב: וַיִּמָּלֵ֣ט בֵּן–אֶחָ֗ד לַאֲחִימֶ֙לֶךְ֙ בֶּן–אֲחִט֔וּב וּשְׁמ֖וֹ אֶבְיָתָ֑ר וַיִּבְרַ֖ח אַחֲרֵ֥י דָוִֽד: וַיַּגֵּ֥ד אֶבְיָתָ֖ר לְדָוִ֑ד כִּ֚י הָרַ֣ג שָׁא֔וּל אֵ֖ת כֹּהֲנֵ֥י יְהוָֽה: וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לְאֶבְיָתָ֗ר יָדַ֜עְתִּי בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ כִּֽי–שָׁם֙ (דויג) דּוֹאֵ֣ג הָאֲדֹמִ֔י כִּֽי–הַגֵּ֥ד יַגִּ֖יד לְשָׁא֑וּל אָנֹכִ֣י סַבֹּ֔תִי בְּכָל–נֶ֖פֶשׁ בֵּ֥ית אָבִֽיךָ: שְׁבָ֤ה אִתִּי֙ אַל–תִּירָ֔א כִּ֛י אֲשֶׁר–יְבַקֵּ֥שׁ אֶת–נַפְשִׁ֖י יְבַקֵּ֣שׁ אֶת–נַפְשֶׁ֑ךָ כִּֽי–מִשְׁמֶ֥רֶת אַתָּ֖ה עִמָּדִֽי:

פרשת אביתר- לא מנוקד.

א כא,ב ויבא דוד נבה, אל-אחימלך הכהן; ויחרד אחימלך לקראת דוד, ויאמר לו מדוע אתה לבדך, ואיש, אין אתך.  א כא,ג ויאמר דוד לאחימלך הכהן, המלך צוני דבר, ויאמר אלי איש אל-ידע מאומה את-הדבר אשר-אנכי שלחך, ואשר צויתך; ואת-הנערים יודעתי, אל-מקום פלני אלמוני.  א כא,ד ועתה, מה-יש תחת-ידך חמשה-לחם–תנה בידי; או, הנמצא.  א כא,ה ויען הכהן את-דוד ויאמר, אין-לחם חל אל-תחת ידי:  כי-אם-לחם קדש יש, אם-נשמרו הנערים אך מאשה.  {פ}

א כא,ו ויען דוד את-הכהן ויאמר לו, כי אם-אשה עצרה-לנו כתמול שלשם, בצאתי, ויהיו כלי-הנערים קדש:  והוא, דרך חל–ואף, כי היום יקדש בכלי.  א כא,ז ויתן-לו הכהן, קדש:  כי לא-היה שם לחם, כי-אם-לחם הפנים המוסרים מלפני יהוה, לשום לחם חם, ביום הלקחו.  א כא,ח ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא, נעצר לפני יהוה, ושמו, דאג האדמי–אביר הרעים, אשר לשאול.  א כא,ט ויאמר דוד לאחימלך, ואין יש-פה תחת-ידך חנית או-חרב:  כי גם-חרבי וגם-כלי לא-לקחתי בידי, כי-היה דבר-המלך נחוץ.  {ס}

א כא,י ויאמר הכהן, חרב גלית הפלשתי אשר-הכית בעמק האלה הנה-היא לוטה בשמלה אחרי האפוד–אם-אתה תקח-לך קח, כי אין אחרת זולתה בזה;  {ס}  ויאמר דוד אין כמוה, תננה לי.  א כא,יא ויקם דוד, ויברח ביום-ההוא מפני שאול; ויבא, אל-אכיש מלך גת.  א כא,יב ויאמרו עבדי אכיש, אליו, הלוא-זה דוד, מלך הארץ; הלוא לזה, יענו במחלות לאמר, הכה שאול באלפו, ודוד ברבבתו.  א כא,יג וישם דוד את-הדברים האלה, בלבבו; וירא מאד, מפני אכיש מלך-גת.  א כא,יד וישנו את-טעמו בעיניהם, ויתהלל בידם; ויתו על-דלתות השער, ויורד רירו אל-זקנו.  {ס}

א כא,טו ויאמר אכיש, אל-עבדיו:  הנה תראו איש משתגע, למה תביאו אתו אלי.  א כא,טז חסר משגעים, אני, כי-הבאתם את-זה, להשתגע עלי; הזה, יבוא אל-ביתי.  {פ}

א כב,א וילך דוד משם, וימלט אל-מערת עדלם; וישמעו אחיו וכל-בית אביו, וירדו אליו שמה.  א כב,ב ויתקבצו אליו כל-איש מצוק וכל-איש אשר-לו נשא, וכל-איש מר-נפש, ויהי עליהם, לשר; ויהיו עמו, כארבע מאות איש.  א כב,ג וילך דוד משם, מצפה מואב; ויאמר אל-מלך מואב, יצא-נא אבי ואמי אתכם, עד אשר אדע, מה-יעשה-לי אלהים.  א כב,ד וינחם, את-פני מלך מואב; וישבו עמו, כל-ימי היות-דוד במצודה.  {ס}

א כב,ה ויאמר גד הנביא אל-דוד, לא תשב במצודה–לך ובאת-לך, ארץ יהודה; וילך דוד, ויבא יער חרת.  {ס}

א כב,ו וישמע שאול–כי נודע דוד, ואנשים אשר אתו; ושאול יושב בגבעה תחת-האשל ברמה, וחניתו בידו, וכל-עבדיו, נצבים עליו.  א כב,ז ויאמר שאול, לעבדיו הנצבים עליו, שמעו-נא, בני ימיני:  גם-לכלכם, יתן בן-ישי שדות וכרמים–לכלכם ישים, שרי אלפים ושרי מאות.  א כב,ח כי קשרתם כלכם עלי, ואין-גלה את-אזני בכרת-בני עם-בן-ישי, ואין-חלה מכם עלי, וגלה את-אזני:  כי הקים בני את-עבדי עלי לארב, כיום הזה.  {ס}

א כב,ט ויען דאג האדמי, והוא נצב על-עבדי-שאול–ויאמר:  ראיתי, את-בן-ישי, בא נבה, אל-אחימלך בן-אחטוב.  א כב,י וישאל-לו, ביהוה, וצידה, נתן לו; ואת, חרב גלית הפלשתי–נתן לו.  א כב,יא וישלח המלך לקרא את-אחימלך בן-אחיטוב הכהן, ואת כל-בית אביו הכהנים–אשר בנב; ויבאו כלם, אל-המלך.  {ס}

א כב,יב ויאמר שאול, שמע-נא בן-אחיטוב; ויאמר, הנני אדני.  א כב,יג ויאמר אלו, שאול, למה קשרתם עלי, אתה ובן-ישי–בתתך לו לחם וחרב, ושאול לו באלהים, לקום אלי לארב, כיום הזה.  {ס}

א כב,יד ויען אחימלך את-המלך, ויאמר:  ומי בכל-עבדיך כדוד נאמן, וחתן המלך וסר אל-משמעתך ונכבד בביתך.  א כב,טו היום החלתי לשאול- (לשאל-) לו באלהים, חלילה לי:  אל-ישם המלך בעבדו דבר, בכל-בית אבי–כי לא-ידע עבדך בכל-זאת, דבר קטן או גדול.  א כב,טז ויאמר המלך, מות תמות אחימלך:  אתה, וכל-בית אביך.  א כב,יז ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני יהוה, כי גם-ידם עם-דוד, וכי ידעו כי-ברח הוא, ולא גלו את-אזנו (אזני); ולא-אבו עבדי המלך, לשלח את-ידם, לפגע, בכהני יהוה.  {ס}

א כב,יח ויאמר המלך, לדויג (לדואג), סב אתה, ופגע בכהנים; ויסב דויג (דואג) האדמי, ויפגע-הוא בכהנים, וימת ביום ההוא שמנים וחמשה איש, נשא אפוד בד.  א כב,יט ואת נב עיר-הכהנים, הכה לפי-חרב, מאיש ועד-אשה, מעולל ועד-יונק; ושור וחמור ושה, לפי-חרב.  א כב,כ וימלט בן-אחד, לאחימלך בן-אחטוב, ושמו, אביתר; ויברח, אחרי דוד.  א כב,כא ויגד אביתר, לדוד:  כי הרג שאול, את כהני יהוה.  א כב,כב ויאמר דוד לאביתר, ידעתי ביום ההוא כי-שם דויג (דואג) האדמי, כי-הגד יגיד, לשאול:  אנכי סבתי, בכל-נפש בית אביך.  א כב,כג שבה אתי אל-תירא, כי אשר-יבקש את-נפשי יבקש את-נפשך:  כי-משמרת אתה, עמדי.  {ס}