לא מנוקד:
א ויען-יהוה את-איוב, מנהסערה (מן הסערה); ויאמר.
ב מי זה, מחשיך עצה במלין– בלי-דעת.
ג אזר-נא כגבר חלציך; ואשאלך, והודיעני.
ד איפה היית, ביסדי-ארץ; הגד, אם-ידעת בינה.
ה מי-שם ממדיה, כי תדע; או מי-נטה עליה קו.
ו על-מה, אדניה הטבעו; או מי-ירה, אבן פנתה.
ז ברן-יחד, כוכבי בקר; ויריעו, כל-בני אלהים.
ח ויסך בדלתים ים; בגיחו, מרחם יצא.
ט בשומי ענן לבשו; וערפל, חתלתו.
י ואשבר עליו חקי; ואשים, בריח ודלתים.
יא ואמר–עד-פה תבוא, ולא תסיף; ופא-ישית, בגאון גליך.
יב המימיך, צוית בקר; ידעתה שחר (ידעת השחר) מקמו.
יג לאחז, בכנפות הארץ; וינערו רשעים ממנה.
יד תתהפך, כחמר חותם; ויתיצבו, כמו לבוש.
טו וימנע מרשעים אורם; וזרוע רמה, תשבר.
טז הבאת, עד-נבכי-ים; ובחקר תהום, התהלכת.
יז הנגלו לך, שערי-מות; ושערי צלמות תראה.
יח התבננת, עד-רחבי-ארץ; הגד, אם-ידעת כלה.
יט אי-זה הדרך, ישכן-אור; וחשך, אי-זה מקמו.
כ כי תקחנו אל-גבולו; וכי-תבין, נתיבות ביתו.
כא ידעת, כי-אז תולד; ומספר ימיך רבים.
כב הבאת, אל-אצרות שלג; ואוצרות ברד תראה.
כג אשר-חשכתי לעת-צר; ליום קרב, ומלחמה.
כד אי-זה הדרך, יחלק אור; יפץ קדים עלי-ארץ.
כה מי-פלג לשטף תעלה; ודרך, לחזיז קלות.
כו להמטיר, על-ארץ לא-איש– מדבר, לא-אדם בו.
כז להשביע שאה, ומשאה; ולהצמיח, מצא דשא.
כח היש-למטר אב; או מי-הוליד, אגלי-טל.
כט מבטן מי, יצא הקרח; וכפר שמים, מי ילדו.
ל כאבן, מים יתחבאו; ופני תהום, יתלכדו.
לא התקשר, מעדנות כימה; או-משכות כסיל תפתח.
לב התציא מזרות בעתו; ועיש, על-בניה תנחם.
לג הידעת, חקות שמים; אם-תשים משטרו בארץ.
לד התרים לעב קולך; ושפעת-מים תכסך.
לה התשלח ברקים וילכו; ויאמרו לך הננו.
לו מי-שת, בטחות חכמה; או מי-נתן לשכוי בינה.
לז מי-יספר שחקים בחכמה; ונבלי שמים, מי ישכיב.
לח בצקת עפר, למוצק; ורגבים ידבקו.
לט התצוד ללביא טרף; וחית כפירים תמלא.
מ כי-ישחו במעונות; ישבו בסכה למו-ארב.
מא מי יכין לערב, צידו:
כי-ילדו, אל-אל ישועו; יתעו, לבלי-אכל.
א הידעת–עת, לדת יעלי-סלע; חלל אילות תשמר.
ב תספר ירחים תמלאנה; וידעת, עת לדתנה.
ג תכרענה, ילדיהן תפלחנה; חבליהם תשלחנה.
ד יחלמו בניהם, ירבו בבר; יצאו, ולא-שבו למו.
ה מי-שלח פרא חפשי; ומסרות ערוד, מי פתח.
ו אשר-שמתי ערבה ביתו; ומשכנותיו מלחה.
ז ישחק, להמון קריה; תשאות נגש, לא ישמע.
ח יתור הרים מרעהו; ואחר כל-ירוק ידרוש.
ט היאבה רים עבדך; אם-ילין, על-אבוסך.
י התקשר-רים, בתלם עבתו; אם-ישדד עמקים אחריך.
יא התבטח-בו, כי-רב כחו; ותעזב אליו יגיעך.
יב התאמין בו, כי-ישוב (ישיב) זרעך; וגרנך יאסף.
יג כנף-רננים נעלסה; אם-אברה, חסידה ונצה.
יד כי-תעזב לארץ בציה; ועל-עפר תחמם.
טו ותשכח, כי-רגל תזורה; וחית השדה תדושה.
טז הקשיח בניה ללא-לה; לריק יגיעה בלי-פחד.
יז כי-השה אלוה חכמה; ולא-חלק לה, בבינה.
יח כעת, במרום תמריא; תשחק לסוס, ולרכבו.
יט התתן לסוס גבורה; התלביש צוארו רעמה.
כ התרעישנו, כארבה; הוד נחרו אימה.
כא יחפרו בעמק, וישיש בכח; יצא, לקראת-נשק.
כב ישחק לפחד, ולא יחת; ולא-ישוב, מפני-חרב.
כג עליו, תרנה אשפה; להב חנית וכידון.
כד ברעש ורגז, יגמא-ארץ; ולא-יאמין, כי-קול שופר.
כה בדי שפר, יאמר האח– ומרחוק, יריח מלחמה;
רעם שרים, ותרועה.
כו המבינתך, יאבר-נץ; יפרש כנפו לתימן.
כז אם-על-פיך, יגביה נשר; וכי, ירים קנו.
כח סלע ישכן, ויתלנן– על שן-סלע, ומצודה.
כט משם חפר-אכל; למרחוק, עיניו יביטו.
ל ואפרחו יעלעו-דם; ובאשר חללים, שם הוא.
א ויען יהוה את-איוב; ויאמר.
ב הרב, עם-שדי יסור; מוכיח אלוה יעננה.
ג ויען איוב את-יהוה; ויאמר.
ד הן קלתי, מה אשיבך; ידי, שמתי למו-פי.
ה אחת דברתי, ולא אענה; ושתים, ולא אוסיף:
ו ויען-יהוה את-איוב, מנסערה (מן סערה); ויאמר.
ז אזר-נא כגבר חלציך; אשאלך, והודיעני.
ח האף, תפר משפטי; תרשיעני, למען תצדק.
ט ואם-זרוע כאל לך; ובקול, כמהו תרעם.
י עדה נא גאון וגבה; והוד והדר תלבש.
יא הפץ, עברות אפך; וראה כל-גאה, והשפילהו.
יב ראה כל-גאה, הכניעהו; והדך רשעים תחתם.
יג טמנם בעפר יחד; פניהם, חבש בטמון.
יד וגם-אני אודך: כי-תושע לך ימינך.
טו הנה-נא בהמות, אשר-עשיתי עמך; חציר, כבקר יאכל.
טז הנה-נא כחו במתניו; ואונו, בשרירי בטנו.
יז יחפץ זנבו כמו-ארז; גידי פחדו ישרגו.
יח עצמיו, אפיקי נחשה; גרמיו, כמטיל ברזל.
יט הוא, ראשית דרכי-אל; העשו, יגש חרבו.
כ כי-בול, הרים ישאו-לו; וכל-חית השדה, ישחקו-שם.
כא תחת-צאלים ישכב– בסתר קנה ובצה.
כב יסכהו צאלים צללו; יסבוהו, ערבי-נחל.
כג הן יעשק נהר, לא יחפוז; יבטח, כי-יגיח ירדן אל-פיהו.
כד בעיניו יקחנו; במוקשים, ינקב-אף.
כה תמשך לויתן בחכה; ובחבל, תשקיע לשנו.
כו התשים אגמן באפו; ובחוח, תקב לחיו.
כז הירבה אליך, תחנונים; אם-ידבר אליך רכות.
כח היכרת ברית עמך; תקחנו, לעבד עולם.
כט התשחק-בו, כצפור; ותקשרנו, לנערותיך.
ל יכרו עליו, חברים; יחצוהו, בין כנענים.
לא התמלא בשכות עורו; ובצלצל דגים ראשו.
לב שים-עליו כפך; זכר מלחמה, אל-תוסף.
א הן-תחלתו נכזבה; הגם אל-מראיו יטל.
ב לא-אכזר, כי יעורנו; ומי הוא, לפני יתיצב.
ג מי הקדימני, ואשלם; תחת כל-השמים לי-הוא.
ד לא- (לו-) אחריש בדיו; ודבר-גבורות, וחין ערכו.
ה מי-גלה, פני לבושו; בכפל רסנו, מי יבוא.
ו דלתי פניו, מי פתח; סביבות שניו אימה.
ז גאוה, אפיקי מגנים; סגור, חותם צר.
ח אחד באחד יגשו; ורוח, לא-יבא ביניהם.
ט איש-באחיהו ידבקו; יתלכדו, ולא יתפרדו.
י עטישתיו, תהל אור; ועיניו, כעפעפי-שחר.
יא מפיו, לפידים יהלכו; כידודי אש, יתמלטו.
יב מנחיריו, יצא עשן– כדוד נפוח ואגמן.
יג נפשו, גחלים תלהט; ולהב, מפיו יצא.
יד בצוארו, ילין עז; ולפניו, תדוץ דאבה.
טו מפלי בשרו דבקו; יצוק עליו, בל-ימוט.
טז לבו, יצוק כמו-אבן; ויצוק, כפלח תחתית.
יז משתו, יגורו אלים; משברים, יתחטאו.
יח משיגהו חרב, בלי תקום; חנית מסע ושריה.
יט יחשב לתבן ברזל; לעץ רקבון נחושה.
כ לא-יבריחנו בן-קשת; לקש, נהפכו-לו אבני-קלע.
כא כקש, נחשבו תותח; וישחק, לרעש כידון.
כב תחתיו, חדודי חרש; ירפד חרוץ עלי-טיט.
כג ירתיח כסיר מצולה; ים, ישים כמרקחה.
כד אחריו, יאיר נתיב; יחשב תהום לשיבה.
כה אין-על-עפר משלו; העשו, לבלי-חת.
כו את-כל-גבה יראה; הוא, מלך על-כל-בני-שחץ.
א ויען איוב את-יהוה; ויאמר.
ב ידעת (ידעתי), כי-כל תוכל; ולא-יבצר ממך מזמה.
ג מי זה, מעלים עצה– בלי-דעת:
לכן הגדתי, ולא אבין; נפלאות ממני, ולא אדע.
ד שמע-נא, ואנכי אדבר; אשאלך, והודיעני.
ה לשמע-אזן שמעתיך; ועתה, עיני ראתך.
ו על-כן, אמאס ונחמתי– על-עפר ואפר. |