לא מנוקד:
א כי יש לכסף מוצא; ומקום, לזהב יזקו.
ב ברזל, מעפר יקח; ואבן, יצוק נחושה.
ג קץ, שם לחשך, ולכל-תכלית, הוא חוקר: אבן אפל וצלמות.
ד פרץ נחל, מעם-גר–הנשכחים מני-רגל; דלו מאנוש נעו.
ה ארץ–ממנה יצא-לחם; ותחתיה, נהפך כמו-אש.
ו מקום-ספיר אבניה; ועפרת זהב לו.
ז נתיב, לא-ידעו עיט; ולא שזפתו, עין איה.
ח לא-הדריכוהו בני-שחץ; לא-עדה עליו שחל.
ט בחלמיש, שלח ידו; הפך משרש הרים.
י בצורות, יארים בקע; וכל-יקר, ראתה עינו.
יא מבכי, נהרות חבש; ותעלמה, יצא אור.
יב והחכמה, מאין תמצא; ואי זה, מקום בינה.
יג לא-ידע אנוש ערכה; ולא תמצא, בארץ החיים.
יד תהום אמר, לא בי-היא; וים אמר, אין עמדי.
טו לא-יתן סגור תחתיה; ולא ישקל, כסף מחירה.
טז לא-תסלה, בכתם אופיר; בשהם יקר וספיר.
יז לא-יערכנה זהב, וזכוכית; ותמורתה כלי-פז.
יח ראמות וגביש, לא יזכר; ומשך חכמה, מפנינים.
יט לא-יערכנה, פטדת-כוש; בכתם טהור, לא תסלה.
כ והחכמה, מאין תבוא; ואי זה, מקום בינה.
כא ונעלמה, מעיני כל-חי; ומעוף השמים נסתרה.
כב אבדון ומות, אמרו; באזנינו, שמענו שמעה.
כג אלהים, הבין דרכה; והוא, ידע את-מקומה.
כד כי-הוא, לקצות-הארץ יביט; תחת כל-השמים יראה.
כה לעשות לרוח משקל; ומים, תכן במדה.
כו בעשתו למטר חק; ודרך, לחזיז קלות.
כז אז ראה, ויספרה; הכינה, וגם-חקרה.
כח ויאמר, לאדם–הן יראת אדני, היא חכמה; וסור מרע בינה.
|