29.6- איוב- פרק שישי – עַד-יְמַלֵּ֣ה שְׂח֣וֹק פִּ֑יךָ וּשְׂפָתֶ֥יךָ תְרוּעָֽה:

כל הספר.

ראשון.

שני.

שלישי.

רביעי.

חמישי.

שישי.

שביעי.

שמיני.

תשיעי.

עשירי.

עשתי עשר.

שנים עשר.

שלושה עשר.

ארבעה עשר.

חמישה עשר.

שישה עשר.

שבעה עשר.

שמונה עשר.

תשעה עשר.

עשרים.

אחד ועשרים.

שנים ועשרים.

שלושה ועשרים.

ארבעה ועשרים.

חמישה ועשרים.

שישה ועשרים.

איוב- פרק שישי – עַדיְמַלֵּ֣ה שְׂח֣וֹק פִּ֑יךָ וּשְׂפָתֶ֥יךָ תְרוּעָֽה:

וַ֭יַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשּׁוּחִ֗י וַיֹאמַֽר: עַדאָ֥ן תְּמַלֶּלאֵ֑לֶּה וְר֥וּחַ כַּ֝בִּיר אִמְרֵיפִֽיךָ:  הַ֭אֵל יְעַוֵּ֣ת מִשְׁפָּ֑ט וְאִםשַׁ֝דַּ֗י יְעַוֵּֽתצֶֽדֶק:  אִםבָּנֶ֥יךָ חָֽטְאוּל֑וֹ וַֽ֝יְשַׁלְּחֵ֗ם בְּיַדפִּשְׁעָֽם:  אִםאַ֭תָּה תְּשַׁחֵ֣ר אֶלאֵ֑ל וְאֶלשַׁ֝דַּ֗י תִּתְחַנָּֽן: אִםזַ֥ךְ וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה כִּיעַ֭תָּה יָעִ֣יר עָלֶ֑יךָ וְ֝שִׁלַּ֗ם נְוַ֣ת צִדְקֶֽךָ:  וְהָיָ֣ה רֵאשִׁיתְךָ֣ מִצְעָ֑ר וְ֝אַחֲרִיתְךָ֗ יִשְׂגֶּ֥ה מְאֹֽד: כִּֽישְׁאַלנָ֭א לְדֹ֣ר רִישׁ֑וֹן וְ֝כוֹנֵ֗ן לְחֵ֣קֶר אֲבוֹתָֽם:  כִּֽיתְמ֣וֹל אֲ֭נַחְנוּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע כִּ֤י צֵ֖ל יָמֵ֣ינוּ עֲלֵיאָֽרֶץ: הֲלֹאהֵ֣ם י֭וֹרוּךָ יֹ֣אמְרוּ לָ֑ךְ וּ֝מִלִּבָּ֗ם יוֹצִ֥אוּ מִלִּֽים: הֲיִֽגְאֶהגֹּ֭מֶא בְּלֹ֣א בִצָּ֑ה יִשְׂגֶּהאָ֥חוּ בְלִימָֽיִם:  עֹדֶ֣נּוּ בְ֭אִבּוֹ לֹ֣א יִקָּטֵ֑ף וְלִפְנֵ֖י כָלחָצִ֣יר יִיבָֽשׁ:  כֵּ֗ן אָ֭רְחוֹת כָּלשֹׁ֣כְחֵי אֵ֑ל וְתִקְוַ֖ת חָנֵ֣ף תֹּאבֵֽד:  אֲשֶׁריָק֥וֹט כִּסְל֑וֹ וּבֵ֥ית עַ֝כָּבִ֗ישׁ מִבְטַחֽוֹ: יִשָּׁעֵ֣ן עַלבֵּ֭יתוֹ וְלֹ֣א יַעֲמֹ֑ד יַחֲזִ֥יק בּ֝֗וֹ וְלֹ֣א יָקֽוּם:  רָטֹ֣ב ה֖וּא לִפְנֵישָׁ֑מֶשׁ וְעַ֥ל גַּ֝נָּת֗וֹ יֹֽנַקְתּ֥וֹ תֵצֵֽא:  עַלגַּ֭ל שָֽׁרָשָׁ֣יו יְסֻבָּ֑כוּ בֵּ֖ית אֲבָנִ֣ים יֶחֱזֶֽה:  אִםיְבַלְּעֶ֥נּוּ מִמְּקוֹמ֑וֹ וְכִ֥חֶשׁ בּ֝֗וֹ לֹ֣א רְאִיתִֽיךָ:  הֶןה֭וּא מְשׂ֣וֹשׂ דַּרְכּ֑וֹ וּ֝מֵעָפָ֗ר אַחֵ֥ר יִצְמָֽחוּ:  הֶןאֵ֭ל לֹ֣א יִמְאַסתָּ֑ם וְלֹֽאיַ֝חֲזִ֗יק בְּיַדמְרֵעִֽים:  עַדיְמַלֵּ֣ה שְׂח֣וֹק פִּ֑יךָ וּשְׂפָתֶ֥יךָ תְרוּעָֽה:  שֹׂנְאֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּבֹ֑שֶׁת וְאֹ֖הֶל רְשָׁעִ֣ים אֵינֶֽנּוּ:

לא מנוקד:

א ויען, בלדד השוחי; ויאמר.
ב  עד-אן, תמלל-אלה;    ורוח כביר, אמרי-פיך.
ג  האל, יעות משפט;    ואם-שדי, יעות-צדק.
ד  אם-בניך חטאו-לו;    וישלחם, ביד-פשעם.
ה  אם-אתה, תשחר אל-אל;    ואל-שדי, תתחנן.
ו  אם-זך וישר, אתה:    כי-עתה, יעיר עליך; ושלם, נות צדקך.
ז  והיה ראשיתך מצער;    ואחריתך, ישגה מאד.
ח  כי-שאל-נא, לדר רישון;    וכונן, לחקר אבותם.
ט  כי-תמול אנחנו, ולא נדע:    כי צל ימינו עלי-ארץ.
י  הלא-הם יורוך, יאמרו לך;    ומלבם, יוצאו מלים.
יא  היגאה-גמא, בלא בצה;    ישגה-אחו בלי-מים.
יב  עדנו באבו, לא יקטף;    ולפני כל-חציר ייבש.
יג  כן–ארחות, כל-שכחי אל;    ותקות חנף תאבד.
יד  אשר-יקוט כסלו;    ובית עכביש, מבטחו.
טו  ישען על-ביתו, ולא יעמד;    יחזיק בו, ולא יקום.
טז  רטב הוא, לפני-שמש;    ועל גנתו, ינקתו תצא.
יז  על-גל, שרשיו יסבכו;    בית אבנים יחזה.
יח  אם-יבלענו ממקמו;    וכחש בו, לא ראיתיך.
יט  הן-הוא, משוש דרכו;    ומעפר, אחר יצמחו.
כ  הן-אל, לא ימאס-תם;    ולא-יחזיק, ביד-מרעים.
כא  עד-ימלה שחוק פיך;    ושפתיך תרועה.
כב  שנאיך ילבשו-בשת;    ואהל רשעים איננו.