לא מנוקד:
א ויען אליהוא, ויאמר.
ב שמעו חכמים מלי; וידעים, האזינו לי.
ג כי-אזן, מלין תבחן; וחך, יטעם לאכל.
ד משפט נבחרה-לנו; נדעה בינינו מה-טוב.
ה כי-אמר איוב צדקתי; ואל, הסיר משפטי.
ו על-משפטי אכזב; אנוש חצי בלי-פשע.
ז מי-גבר כאיוב; ישתה-לעג כמים.
ח וארח לחברה, עם-פעלי און; וללכת, עם-אנשי-רשע.
ט כי-אמר, לא יסכן-גבר– ברצתו, עם-אלהים.
י לכן, אנשי לבב– שמעו-לי:
חללה לאל מרשע; ושדי מעול.
יא כי פעל אדם, ישלם-לו; וכארח איש, ימצאנו.
יב אף-אמנם, אל לא-ירשיע; ושדי, לא-יעות משפט.
יג מי-פקד עליו ארצה; ומי שם, תבל כלה.
יד אם-ישים אליו לבו; רוחו ונשמתו, אליו יאסף.
טו יגוע כל-בשר יחד; ואדם, על-עפר ישוב.
טז ואם-בינה, שמעה-זאת; האזינה, לקול מלי.
יז האף שונא משפט יחבוש; ואם-צדיק כביר תרשיע.
יח האמר למלך בליעל– רשע, אל-נדיבים.
יט אשר לא-נשא, פני שרים, ולא נכר-שוע, לפני-דל:
כי-מעשה ידיו כלם.
כ רגע, ימתו– וחצות לילה:
יגעשו עם ויעברו; ויסירו אביר, לא ביד.
כא כי-עיניו, על-דרכי-איש; וכל-צעדיו יראה.
כב אין-חשך, ואין צלמות– להסתר שם, פעלי און.
כג כי לא על-איש, ישים עוד– להלך אל-אל, במשפט.
כד ירע כבירים לא-חקר; ויעמד אחרים תחתם.
כה לכן–יכיר, מעבדיהם; והפך לילה, וידכאו.
כו תחת-רשעים ספקם– במקום ראים.
כז אשר על-כן, סרו מאחריו; וכל-דרכיו, לא השכילו.
כח להביא עליו, צעקת-דל; וצעקת עניים ישמע.
כט והוא ישקט, ומי ירשע– ויסתר פנים, ומי ישורנו;
ועל-גוי ועל-אדם יחד.
ל ממלך, אדם חנף– ממקשי עם.
לא כי-אל-אל, האמר נשאתי– לא אחבל.
לב בלעדי אחזה, אתה הרני; אם-עול פעלתי, לא אסיף.
לג המעמך ישלמנה, כי-מאסת–כי-אתה תבחר ולא-אני; ומה-ידעת דבר.
לד אנשי לבב, יאמרו לי; וגבר חכם, שמע לי.
לה איוב, לא-בדעת ידבר; ודבריו, לא בהשכיל.
לו אבי–יבחן איוב עד-נצח: על-תשבת, באנשי-און.
לז כי יסיף על-חטאתו פשע, בינינו ישפוק; וירב אמריו לאל.
א ויען אליהו, ויאמר.
ב הזאת, חשבת למשפט; אמרת, צדקי מאל.
ג כי-תאמר, מה-יסכן-לך; מה-אעיל, מחטאתי.
ד אני, אשיבך מלין– ואת-רעיך עמך.
ה הבט שמים וראה; ושור שחקים, גבהו ממך.
ו אם-חטאת, מה-תפעל-בו; ורבו פשעיך, מה-תעשה-לו.
ז אם-צדקת, מה-תתן-לו; או מה-מידך יקח.
ח לאיש-כמוך רשעך; ולבן-אדם, צדקתך.
ט מרב, עשוקים יזעיקו; ישועו מזרוע רבים.
י ולא-אמר–איה, אלוה עשי: נתן זמרות בלילה.
יא מלפנו, מבהמות ארץ; ומעוף השמים יחכמנו.
יב שם יצעקו, ולא יענה– מפני, גאון רעים.
יג אך-שוא, לא-ישמע אל; ושדי, לא ישורנה.
יד אף כי-תאמר, לא תשורנו; דין לפניו, ותחולל לו.
טו ועתה–כי-אין, פקד אפו; ולא-ידע בפש מאד.
טז ואיוב, הבל יפצה-פיהו; בבלי-דעת, מלין יכבר. |