לא מנוקד:
א ויען איוב, ויאמר.
ב עד-אנה, תוגיון נפשי; ותדכאונני במלים.
ג זה עשר פעמים, תכלימוני; לא-תבשו, תהכרו-לי.
ד ואף-אמנם שגיתי; אתי, תלין משוגתי.
ה אם-אמנם, עלי תגדילו; ותוכיחו עלי, חרפתי.
ו דעו-אפו, כי-אלוה עותני; ומצודו, עלי הקיף.
ז הן אצעק חמס, ולא אענה; אשוע, ואין משפט.
ח ארחי גדר, ולא אעבור; ועל נתיבותי, חשך ישים.
ט כבודי, מעלי הפשיט; ויסר, עטרת ראשי.
י יתצני סביב, ואלך; ויסע כעץ, תקותי.
יא ויחר עלי אפו; ויחשבני לו כצריו.
יב יחד, יבאו גדודיו–ויסלו עלי דרכם; ויחנו סביב לאהלי.
יג אחי, מעלי הרחיק; וידעי, אך-זרו ממני.
יד חדלו קרובי; ומידעי שכחוני.
טו גרי ביתי ואמהתי, לזר תחשבני; נכרי, הייתי בעיניהם.
טז לעבדי קראתי, ולא יענה; במו-פי, אתחנן-לו.
יז רוחי, זרה לאשתי; וחנתי, לבני בטני.
יח גם-עוילים, מאסו בי; אקומה, וידברו-בי.
יט תעבוני, כל-מתי סודי; וזה-אהבתי, נהפכו-בי.
כ בעורי ובבשרי, דבקה עצמי; ואתמלטה, בעור שני.
כא חנני חנני אתם רעי: כי יד-אלוה, נגעה בי.
כב למה, תרדפני כמו-אל; ומבשרי, לא תשבעו.
כג מי-יתן אפו, ויכתבון מלי: מי-יתן בספר ויחקו.
כד בעט-ברזל ועפרת– לעד, בצור יחצבון.
כה ואני ידעתי, גאלי חי; ואחרון, על-עפר יקום.
כו ואחר עורי, נקפו-זאת; ומבשרי, אחזה אלוה.
כז אשר אני, אחזה-לי–ועיני ראו ולא-זר: כלו כליתי בחקי.
כח כי תאמרו, מה-נרדף-לו; ושרש דבר, נמצא-בי.
כט גורו לכם, מפני-חרב–כי-חמה, עונות חרב: למען תדעון שדין (שדון). |