פרשת שאול ויונתן- לא מנוקד.
א יג,א בן-שנה, שאול במלכו; ושתי שנים, מלך על-ישראל. א יג,ב ויבחר-לו שאול שלשת אלפים, מישראל, ויהיו עם-שאול אלפים במכמש ובהר בית-אל, ואלף היו עם-יונתן בגבעת בנימין; ויתר העם, שלח איש לאהליו. א יג,ג ויך יונתן, את נציב פלשתים אשר בגבע, וישמעו, פלשתים; ושאול תקע בשופר בכל-הארץ לאמר, ישמעו העברים. א יג,ד וכל-ישראל שמעו לאמר, הכה שאול את-נציב פלשתים, וגם-נבאש ישראל, בפלשתים; ויצעקו העם אחרי שאול, הגלגל. א יג,ה ופלשתים נאספו להלחם עם-ישראל, שלשים אלף רכב וששת אלפים פרשים, ועם, כחול אשר על-שפת-הים לרב; ויעלו ויחנו במכמש, קדמת בית און. א יג,ו ואיש ישראל ראו כי צר-לו, כי נגש העם; ויתחבאו העם, במערות ובחוחים ובסלעים, ובצרחים, ובברות. א יג,ז ועברים, עברו את-הירדן, ארץ גד, וגלעד; ושאול עודנו בגלגל, וכל-העם חרדו אחריו. א יג,ח וייחל (ויוחל) שבעת ימים, למועד אשר שמואל, ולא-בא שמואל, הגלגל; ויפץ העם, מעליו. א יג,ט ויאמר שאול–הגשו אלי, העלה והשלמים; ויעל, העלה. א יג,י ויהי, ככלתו להעלות העלה, והנה שמואל, בא; ויצא שאול לקראתו, לברכו. א יג,יא ויאמר שמואל, מה עשית; ויאמר שאול כי-ראיתי כי-נפץ העם מעלי, ואתה לא-באת למועד הימים, ופלשתים, נאספים מכמש. א יג,יב ואמר, עתה ירדו פלשתים אלי הגלגל, ופני יהוה, לא חליתי; ואתאפק, ואעלה העלה. {ס}
א יג,יג ויאמר שמואל אל-שאול, נסכלת: לא שמרת, את-מצות יהוה אלהיך אשר צוך, כי עתה הכין יהוה את-ממלכתך אל-ישראל, עד-עולם. א יג,יד ועתה, ממלכתך לא-תקום: בקש יהוה לו איש כלבבו, ויצוהו יהוה לנגיד על-עמו–כי לא שמרת, את אשר-צוך יהוה. {ס}
א יג,טו ויקם שמואל, ויעל מן-הגלגל–גבעת בנימן; ויפקד שאול, את-העם הנמצאים עמו, כשש מאות, איש. א יג,טז ושאול ויונתן בנו, והעם הנמצא עמם, ישבים, בגבע בנימן; ופלשתים, חנו במכמש. א יג,יז ויצא המשחית ממחנה פלשתים, שלשה ראשים: הראש אחד יפנה אל-דרך עפרה, אל-ארץ שועל. א יג,יח והראש אחד יפנה, דרך בית חרון; והראש אחד יפנה דרך הגבול, הנשקף על-גי הצבעים המדברה. {ס}
א יג,יט וחרש לא ימצא, בכל ארץ ישראל: כי-אמר (אמרו) פלשתים–פן יעשו העברים, חרב או חנית. א יג,כ וירדו כל-ישראל, הפלשתים–ללטוש איש את-מחרשתו ואת-אתו, ואת-קרדמו, ואת, מחרשתו. א יג,כא והיתה הפצירה פים, למחרשת ולאתים, ולשלש קלשון, ולהקרדמים; ולהציב, הדרבן. א יג,כב והיה, ביום מלחמת, ולא נמצא חרב וחנית ביד כל-העם, אשר את-שאול ואת-יונתן; ותמצא לשאול, וליונתן בנו. א יג,כג ויצא מצב פלשתים, אל-מעבר מכמש. {ס}
א יד,א ויהי היום, ויאמר יונתן בן-שאול אל-הנער נשא כליו, לכה ונעברה אל-מצב פלשתים, אשר מעבר הלז; ולאביו, לא הגיד. א יד,ב ושאול, יושב בקצה הגבעה, תחת הרמון, אשר במגרון; והעם אשר עמו, כשש מאות איש. א יד,ג ואחיה בן-אחטוב אחי איכבוד בן-פינחס בן-עלי כהן יהוה, בשלו–נשא אפוד; והעם לא ידע, כי הלך יונתן. א יד,ד ובין המעברות, אשר בקש יונתן לעבר על-מצב פלשתים–שן-הסלע מהעבר מזה, ושן-הסלע מהעבר מזה; ושם האחד בוצץ, ושם האחד סנה. א יד,ה השן האחד מצוק מצפון, מול מכמש; והאחד מנגב, מול גבע. {ס}
א יד,ו ויאמר יהונתן אל-הנער נשא כליו, לכה ונעברה אל-מצב הערלים האלה–אולי יעשה יהוה, לנו: כי אין ליהוה מעצור, להושיע ברב או במעט. א יד,ז ויאמר לו נשא כליו, עשה כל-אשר בלבבך; נטה לך, הנני עמך כלבבך. {ס}
א יד,ח ויאמר, יהונתן, הנה אנחנו עברים, אל-האנשים; ונגלינו, אליהם. א יד,ט אם-כה יאמרו, אלינו, דמו, עד-הגיענו אליכם–ועמדנו תחתינו, ולא נעלה אליהם. א יד,י ואם-כה יאמרו עלו עלינו, ועלינו–כי-נתנם יהוה, בידנו: וזה-לנו, האות. א יד,יא ויגלו שניהם, אל-מצב פלשתים; ויאמרו פלשתים–הנה עברים יצאים, מן-החרים אשר התחבאו-שם. א יד,יב ויענו אנשי המצבה את-יונתן ואת-נשא כליו, ויאמרו עלו אלינו, ונודיעה אתכם, דבר; {פ}
ויאמר יונתן אל-נשא כליו, עלה אחרי–כי-נתנם יהוה, ביד ישראל. א יד,יג ויעל יונתן, על-ידיו ועל-רגליו, ונשא כליו, אחריו; ויפלו לפני יונתן, ונשא כליו ממותת אחריו. א יד,יד ותהי המכה הראשנה, אשר הכה יונתן ונשא כליו–כעשרים איש: כבחצי מענה, צמד שדה. א יד,טו ותהי חרדה במחנה בשדה, ובכל-העם–המצב והמשחית, חרדו גם-המה; ותרגז הארץ, ותהי לחרדת אלהים. א יד,טז ויראו הצפים לשאול, בגבעת בנימן; והנה ההמון נמוג, וילך והלם. {פ}
א יד,יז ויאמר שאול, לעם אשר אתו, פקדו-נא וראו, מי הלך מעמנו; ויפקדו, והנה אין יונתן ונשא כליו. א יד,יח ויאמר שאול לאחיה, הגישה ארון האלהים: כי-היה ארון האלהים, ביום ההוא–ובני ישראל. א יד,יט ויהי, עד דבר שאול אל-הכהן, וההמון אשר במחנה פלשתים, וילך הלוך ורב; {פ}
ויאמר שאול אל-הכהן, אסף ידך. א יד,כ ויזעק שאול, וכל-העם אשר אתו, ויבאו, עד-המלחמה; והנה היתה חרב איש, ברעהו–מהומה, גדולה מאד. א יד,כא והעברים, היו לפלשתים כאתמול שלשום, אשר עלו עמם במחנה, סביב; וגם-המה, להיות עם-ישראל, אשר עם-שאול, ויונתן. א יד,כב וכל איש ישראל המתחבאים בהר-אפרים, שמעו, כי-נסו, פלשתים; וידבקו גם-המה אחריהם, במלחמה. א יד,כג ויושע יהוה ביום ההוא, את-ישראל; והמלחמה–עברה, את-בית און. א יד,כד ואיש-ישראל נגש, ביום ההוא; ויאל שאול את-העם לאמר, ארור האיש אשר-יאכל לחם עד-הערב ונקמתי מאיבי, ולא-טעם כל-העם, לחם. {ס}
א יד,כה וכל-הארץ, באו ביער; ויהי דבש, על-פני השדה. א יד,כו ויבא העם אל-היער, והנה הלך דבש; ואין-משיג ידו אל-פיו, כי-ירא העם את-השבעה. א יד,כז ויונתן לא-שמע, בהשביע אביו את-העם, וישלח את-קצה המטה אשר בידו, ויטבל אותה ביערת הדבש; וישב ידו אל-פיו, ותראנה (ותארנה) עיניו. א יד,כח ויען איש מהעם ויאמר, השבע השביע אביך את-העם לאמר, ארור האיש אשר-יאכל לחם, היום; ויעף, העם. א יד,כט ויאמר, יונתן, עכר אבי, את-הארץ: ראו-נא, כי-ארו עיני–כי טעמתי, מעט דבש הזה. א יד,ל אף, כי לוא אכל אכל היום העם, משלל איביו, אשר מצא: כי עתה לא-רבתה מכה, בפלשתים. א יד,לא ויכו ביום ההוא, בפלשתים, ממכמש, אילנה; ויעף העם, מאד. א יד,לב ויעש (ויעט) העם אל-שלל (השלל), ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו-ארצה; ויאכל העם, על-הדם. א יד,לג ויגידו לשאול לאמר, הנה העם חטאים ליהוה לאכל על-הדם; ויאמר בגדתם, גלו-אלי היום אבן גדולה. א יד,לד ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו, ושחטתם בזה ואכלתם, ולא-תחטאו ליהוה, לאכל אל-הדם; ויגשו כל-העם איש שורו בידו, הלילה–וישחטו-שם. א יד,לה ויבן שאול מזבח, ליהוה; אתו החל, לבנות מזבח ליהוה. {פ}
א יד,לו ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים לילה ונבזה בהם עד-אור הבקר, ולא-נשאר בהם איש, ויאמרו, כל-הטוב בעיניך עשה; {ס} ויאמר, הכהן, נקרבה הלם, אל-האלהים. א יד,לז וישאל שאול, באלהים, הארד אחרי פלשתים, התתנם ביד ישראל; ולא ענהו, ביום ההוא. א יד,לח ויאמר שאול–גשו הלם, כל פנות העם; ודעו וראו–במה היתה החטאת הזאת, היום. א יד,לט כי חי-יהוה, המושיע את-ישראל–כי אם-ישנו ביונתן בני, כי מות ימות; ואין ענהו, מכל-העם. א יד,מ ויאמר אל-כל-ישראל, אתם תהיו לעבר אחד, ואני ויונתן בני, נהיה לעבר אחד; ויאמרו העם אל-שאול, הטוב בעיניך עשה. {ס}
א יד,מא ויאמר שאול, אל-יהוה אלהי ישראל–הבה תמים; וילכד יונתן ושאול, והעם יצאו. א יד,מב ויאמר שאול–הפילו, ביני ובין יונתן בני; וילכד, יונתן. א יד,מג ויאמר שאול אל-יונתן, הגידה לי מה עשיתה; ויגד-לו יונתן, ויאמר טעם טעמתי בקצה המטה אשר-בידי מעט דבש–הנני אמות. {ס}
א יד,מד ויאמר שאול, כה-יעשה אלהים וכה יוסף: כי-מות תמות, יונתן. א יד,מה ויאמר העם אל-שאול, היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל–חלילה חי-יהוה אם-יפל משערת ראשו ארצה, כי-עם-אלהים עשה היום הזה; ויפדו העם את-יונתן, ולא-מת. {ס}
א יד,מו ויעל שאול, מאחרי פלשתים; ופלשתים, הלכו למקומם. א יד,מז ושאול לכד המלוכה, על-ישראל; וילחם סביב בכל-איביו במואב ובבני-עמון ובאדום ובמלכי צובה, ובפלשתים, ובכל אשר-יפנה, ירשיע. א יד,מח ויעש חיל, ויך את-עמלק; ויצל את-ישראל, מיד שסהו. {פ}
א יד,מט ויהיו בני שאול, יונתן וישוי ומלכישוע; ושם, שתי בנתיו–שם הבכירה מרב, ושם הקטנה מיכל. א יד,נ ושם אשת שאול, אחינעם בת-אחימעץ; ושם שר-צבאו אבינר, בן-נר דוד שאול. א יד,נא וקיש אבי-שאול ונר אבי-אבנר, בן-אביאל. {ס}
א יד,נב ותהי המלחמה חזקה על-פלשתים, כל ימי שאול; וראה שאול כל-איש גבור, וכל-בן-חיל, ויאספהו, אליו. {פ}
א טו,א ויאמר שמואל, אל-שאול, אתי שלח יהוה למשחך למלך, על-עמו על-ישראל; ועתה שמע, לקול דברי יהוה. {ס}
א טו,ב כה אמר, יהוה צבאות, פקדתי, את אשר-עשה עמלק לישראל–אשר-שם לו בדרך, בעלתו ממצרים. א טו,ג עתה לך והכיתה את-עמלק, והחרמתם את-כל-אשר-לו, ולא תחמל, עליו; והמתה מאיש עד-אשה, מעלל ועד-יונק, משור ועד-שה, מגמל ועד-חמור. {ס}
א טו,ד וישמע שאול, את-העם, ויפקדם בטלאים, מאתים אלף רגלי; ועשרת אלפים, את-איש יהודה. א טו,ה ויבא שאול, עד-עיר עמלק; וירב, בנחל. א טו,ו ויאמר שאול אל-הקיני לכו סרו רדו מתוך עמלקי, פן-אספך עמו, ואתה עשיתה חסד עם-כל-בני ישראל, בעלותם ממצרים; ויסר קיני, מתוך עמלק. א טו,ז ויך שאול, את-עמלק, מחוילה בואך שור, אשר על-פני מצרים. א טו,ח ויתפש את-אגג מלך-עמלק, חי; ואת-כל-העם, החרים לפי-חרב. א טו,ט ויחמל שאול והעם על-אגג, ועל-מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל-הכרים ועל-כל-הטוב, ולא אבו, החרימם; וכל-המלאכה נמבזה ונמס, אתה החרימו. {פ}
א טו,י ויהי, דבר-יהוה, אל-שמואל, לאמר. א טו,יא נחמתי, כי-המלכתי את-שאול למלך–כי-שב מאחרי, ואת-דברי לא הקים; ויחר, לשמואל, ויזעק אל-יהוה, כל-הלילה. א טו,יב וישכם שמואל לקראת שאול, בבקר; ויגד לשמואל לאמר, בא-שאול הכרמלה והנה מציב לו יד, ויסב ויעבר, וירד הגלגל. א טו,יג ויבא שמואל, אל-שאול; ויאמר לו שאול, ברוך אתה ליהוה–הקימתי, את-דבר יהוה. א טו,יד ויאמר שמואל, ומה קול-הצאן הזה באזני, וקול הבקר, אשר אנכי שמע. א טו,טו ויאמר שאול מעמלקי הביאום, אשר חמל העם על-מיטב הצאן והבקר, למען זבח, ליהוה אלהיך; ואת-היותר, החרמנו. {פ}
א טו,טז ויאמר שמואל, אל-שאול, הרף ואגידה לך, את אשר דבר יהוה אלי הלילה; ויאמרו (ויאמר) לו, דבר. {ס}
א טו,יז ויאמר שמואל–הלוא אם-קטן אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה; וימשחך יהוה למלך, על-ישראל. א טו,יח וישלחך יהוה, בדרך; ויאמר, לך והחרמתה את-החטאים את-עמלק, ונלחמת בו, עד כלותם אתם. א טו,יט ולמה לא-שמעת, בקול יהוה; ותעט, אל-השלל, ותעש הרע, בעיני יהוה. {ס}
א טו,כ ויאמר שאול אל-שמואל, אשר שמעתי בקול יהוה, ואלך, בדרך אשר-שלחני יהוה; ואביא, את-אגג מלך עמלק, ואת-עמלק, החרמתי. א טו,כא ויקח העם מהשלל צאן ובקר, ראשית החרם, לזבח ליהוה אלהיך, בגלגל. {ס}
א טו,כב ויאמר שמואל, החפץ ליהוה בעלות וזבחים, כשמע, בקול יהוה: הנה שמע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים. א טו,כג כי חטאת-קסם מרי, ואון ותרפים הפצר: יען, מאסת את-דבר יהוה, וימאסך, ממלך. {ס}
א טו,כד ויאמר שאול אל-שמואל חטאתי, כי-עברתי את-פי-יהוה ואת-דבריך: כי יראתי את-העם, ואשמע בקולם. א טו,כה ועתה, שא נא את-חטאתי; ושוב עמי, ואשתחוה ליהוה. א טו,כו ויאמר שמואל אל-שאול, לא אשוב עמך: כי מאסתה, את-דבר יהוה, וימאסך יהוה, מהיות מלך על-ישראל. {ס}
א טו,כז ויסב שמואל, ללכת; ויחזק בכנף-מעילו, ויקרע. {ס}
א טו,כח ויאמר אליו, שמואל, קרע יהוה את-ממלכות ישראל מעליך, היום; ונתנה, לרעך הטוב ממך. {ס}
א טו,כט וגם נצח ישראל, לא ישקר ולא ינחם: כי לא אדם הוא, להנחם. א טו,ל ויאמר חטאתי–עתה כבדני נא נגד זקני-עמי, ונגד ישראל; ושוב עמי, והשתחויתי ליהוה אלהיך. א טו,לא וישב שמואל, אחרי שאול; וישתחו שאול, ליהוה. {ס}
א טו,לב ויאמר שמואל, הגישו אלי את-אגג מלך עמלק, וילך אליו, אגג מעדנת; ויאמר אגג, אכן סר מר-המות. {ס}
א טו,לג ויאמר שמואל–כאשר שכלה נשים חרבך, כן-תשכל מנשים אמך; וישסף שמואל את-אגג לפני יהוה, בגלגל. {ס}
א טו,לד וילך שמואל, הרמתה; ושאול עלה אל-ביתו, גבעת שאול. א טו,לה ולא-יסף שמואל לראות את-שאול, עד-יום מותו, כי-התאבל שמואל, אל-שאול; ויהוה נחם, כי-המליך את-שאול על-ישראל. {פ}
|