פרשת ויצא יעקב- לא מנוקד.
כח,י ויצא יעקב, מבאר שבע; וילך, חרנה. כח,יא ויפגע במקום וילן שם, כי-בא השמש, ויקח מאבני המקום, וישם מראשתיו; וישכב, במקום ההוא. כח,יב ויחלם, והנה סלם מצב ארצה, וראשו, מגיע השמימה; והנה מלאכי אלהים, עלים וירדים בו. כח,יג והנה יהוה נצב עליו, ויאמר, אני יהוה אלהי אברהם אביך, ואלהי יצחק; הארץ, אשר אתה שכב עליה–לך אתננה, ולזרעך. כח,יד והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה; ונברכו בך כל-משפחת האדמה, ובזרעך. כח,טו והנה אנכי עמך, ושמרתיך בכל אשר-תלך, והשבתיך, אל-האדמה הזאת: כי, לא אעזבך, עד אשר אם-עשיתי, את אשר-דברתי לך. כח,טז וייקץ יעקב, משנתו, ויאמר, אכן יש יהוה במקום הזה; ואנכי, לא ידעתי. כח,יז ויירא, ויאמר, מה-נורא, המקום הזה: אין זה, כי אם-בית אלהים, וזה, שער השמים. כח,יח וישכם יעקב בבקר, ויקח את-האבן אשר-שם מראשתיו, וישם אתה, מצבה; ויצק שמן, על-ראשה. כח,יט ויקרא את-שם-המקום ההוא, בית-אל; ואולם לוז שם-העיר, לראשנה. כח,כ וידר יעקב, נדר לאמר: אם-יהיה אלהים עמדי, ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך, ונתן-לי לחם לאכל, ובגד ללבש. כח,כא ושבתי בשלום, אל-בית אבי; והיה יהוה לי, לאלהים. כח,כב והאבן הזאת, אשר-שמתי מצבה–יהיה, בית אלהים; וכל אשר תתן-לי, עשר אעשרנו לך. כט,א וישא יעקב, רגליו; וילך, ארצה בני-קדם. כט,ב וירא והנה באר בשדה, והנה-שם שלשה עדרי-צאן רבצים עליה–כי מן-הבאר ההוא, ישקו העדרים; והאבן גדלה, על-פי הבאר. כט,ג ונאספו-שמה כל-העדרים, וגללו את-האבן מעל פי הבאר, והשקו, את-הצאן; והשיבו את-האבן על-פי הבאר, למקמה. כט,ד ויאמר להם יעקב, אחי מאין אתם; ויאמרו, מחרן אנחנו. כט,ה ויאמר להם, הידעתם את-לבן בן-נחור; ויאמרו, ידענו. כט,ו ויאמר להם, השלום לו; ויאמרו שלום–והנה רחל בתו, באה עם-הצאן. כט,ז ויאמר, הן עוד היום גדול–לא-עת, האסף המקנה; השקו הצאן, ולכו רעו. כט,ח ויאמרו, לא נוכל, עד אשר יאספו כל-העדרים, וגללו את-האבן מעל פי הבאר; והשקינו, הצאן. כט,ט עודנו, מדבר עמם; ורחל באה, עם-הצאן אשר לאביה–כי רעה, הוא. כט,י ויהי כאשר ראה יעקב את-רחל, בת-לבן אחי אמו, ואת-צאן לבן, אחי אמו; ויגש יעקב, ויגל את-האבן מעל פי הבאר, וישק, את-צאן לבן אחי אמו. כט,יא וישק יעקב, לרחל; וישא את-קלו, ויבך. כט,יב ויגד יעקב לרחל, כי אחי אביה הוא, וכי בן-רבקה, הוא; ותרץ, ותגד לאביה. כט,יג ויהי כשמע לבן את-שמע יעקב בן-אחתו, וירץ לקראתו ויחבק-לו וינשק-לו, ויביאהו, אל-ביתו; ויספר ללבן, את כל-הדברים האלה. כט,יד ויאמר לו לבן, אך עצמי ובשרי אתה; וישב עמו, חדש ימים. כט,טו ויאמר לבן, ליעקב, הכי-אחי אתה, ועבדתני חנם; הגידה לי, מה-משכרתך. כט,טז וללבן, שתי בנות: שם הגדלה לאה, ושם הקטנה רחל. כט,יז ועיני לאה, רכות; ורחל, היתה, יפת-תאר, ויפת מראה. כט,יח ויאהב יעקב, את-רחל; ויאמר, אעבדך שבע שנים, ברחל בתך, הקטנה. כט,יט ויאמר לבן, טוב תתי אתה לך, מתתי אתה, לאיש אחר; שבה, עמדי. כט,כ ויעבד יעקב ברחל, שבע שנים; ויהיו בעיניו כימים אחדים, באהבתו אתה. כט,כא ויאמר יעקב אל-לבן הבה את-אשתי, כי מלאו ימי; ואבואה, אליה. כט,כב ויאסף לבן את-כל-אנשי המקום, ויעש משתה. כט,כג ויהי בערב–ויקח את-לאה בתו, ויבא אתה אליו; ויבא, אליה. כט,כד ויתן לבן לה, את-זלפה שפחתו–ללאה בתו, שפחה. כט,כה ויהי בבקר, והנה-הוא לאה; ויאמר אל-לבן, מה-זאת עשית לי–הלא ברחל עבדתי עמך, ולמה רמיתני. כט,כו ויאמר לבן, לא-יעשה כן במקומנו–לתת הצעירה, לפני הבכירה. כט,כז מלא, שבע זאת; ונתנה לך גם-את-זאת, בעבדה אשר תעבד עמדי, עוד, שבע-שנים אחרות. כט,כח ויעש יעקב כן, וימלא שבע זאת; ויתן-לו את-רחל בתו, לו לאשה. כט,כט ויתן לבן לרחל בתו, את-בלהה שפחתו–לה, לשפחה. כט,ל ויבא גם אל-רחל, ויאהב גם-את-רחל מלאה; ויעבד עמו, עוד שבע-שנים אחרות. כט,לא וירא יהוה כי-שנואה לאה, ויפתח את-רחמה; ורחל, עקרה. כט,לב ותהר לאה ותלד בן, ותקרא שמו ראובן: כי אמרה, כי-ראה יהוה בעניי–כי עתה, יאהבני אישי. כט,לג ותהר עוד, ותלד בן, ותאמר כי-שמע יהוה כי-שנואה אנכי, ויתן-לי גם-את-זה; ותקרא שמו, שמעון. כט,לד ותהר עוד, ותלד בן, ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי, כי-ילדתי לו שלשה בנים; על-כן קרא-שמו, לוי. כט,לה ותהר עוד ותלד בן, ותאמר הפעם אודה את-יהוה–על-כן קראה שמו, יהודה; ותעמד, מלדת. ל,א ותרא רחל, כי לא ילדה ליעקב, ותקנא רחל, באחתה; ותאמר אל-יעקב הבה-לי בנים, ואם-אין מתה אנכי. ל,ב ויחר-אף יעקב, ברחל; ויאמר, התחת אלהים אנכי, אשר-מנע ממך, פרי-בטן. ל,ג ותאמר, הנה אמתי בלהה בא אליה; ותלד, על-ברכי, ואבנה גם-אנכי, ממנה. ל,ד ותתן-לו את-בלהה שפחתה, לאשה; ויבא אליה, יעקב. ל,ה ותהר בלהה, ותלד ליעקב בן. ל,ו ותאמר רחל, דנני אלהים, וגם שמע בקלי, ויתן-לי בן; על-כן קראה שמו, דן. ל,ז ותהר עוד–ותלד, בלהה שפחת רחל: בן שני, ליעקב. ל,ח ותאמר רחל, נפתולי אלהים נפתלתי עם-אחתי–גם-יכלתי; ותקרא שמו, נפתלי. ל,ט ותרא לאה, כי עמדה מלדת; ותקח את-זלפה שפחתה, ותתן אתה ליעקב לאשה. ל,י ותלד, זלפה שפחת לאה–ליעקב בן. ל,יא ותאמר לאה, בגד (בא גד); ותקרא את-שמו, גד. ל,יב ותלד, זלפה שפחת לאה, בן שני, ליעקב. ל,יג ותאמר לאה–באשרי, כי אשרוני בנות; ותקרא את-שמו, אשר. ל,יד וילך ראובן בימי קציר-חטים, וימצא דודאים בשדה, ויבא אתם, אל-לאה אמו; ותאמר רחל, אל-לאה, תני-נא לי, מדודאי בנך. ל,טו ותאמר לה, המעט קחתך את-אישי, ולקחת, גם את-דודאי בני; ותאמר רחל, לכן ישכב עמך הלילה, תחת, דודאי בנך. ל,טז ויבא יעקב מן-השדה, בערב, ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא, כי שכר שכרתיך בדודאי בני; וישכב עמה, בלילה הוא. ל,יז וישמע אלהים, אל-לאה; ותהר ותלד ליעקב, בן חמישי. ל,יח ותאמר לאה, נתן אלהים שכרי, אשר-נתתי שפחתי, לאישי; ותקרא שמו, יששכר. ל,יט ותהר עוד לאה, ותלד בן-ששי ליעקב. ל,כ ותאמר לאה, זבדני אלהים אתי זבד טוב–הפעם יזבלני אישי, כי-ילדתי לו ששה בנים; ותקרא את-שמו, זבלון. ל,כא ואחר, ילדה בת; ותקרא את-שמה, דינה. ל,כב ויזכר אלהים, את-רחל; וישמע אליה אלהים, ויפתח את-רחמה. ל,כג ותהר, ותלד בן; ותאמר, אסף אלהים את-חרפתי. ל,כד ותקרא את-שמו יוסף, לאמר: יסף יהוה לי, בן אחר. ל,כה ויהי, כאשר ילדה רחל את-יוסף; ויאמר יעקב, אל-לבן, שלחני ואלכה, אל-מקומי ולארצי. ל,כו תנה את-נשי ואת-ילדי, אשר עבדתי אתך בהן–ואלכה: כי אתה ידעת, את-עבדתי אשר עבדתיך. ל,כז ויאמר אליו לבן, אם-נא מצאתי חן בעיניך; נחשתי, ויברכני יהוה בגללך. ל,כח ויאמר: נקבה שכרך עלי, ואתנה. ל,כט ויאמר אליו–אתה ידעת, את אשר עבדתיך; ואת אשר-היה מקנך, אתי. ל,ל כי מעט אשר-היה לך לפני, ויפרץ לרב, ויברך יהוה אתך, לרגלי; ועתה, מתי אעשה גם-אנכי–לביתי. ל,לא ויאמר, מה אתן-לך; ויאמר יעקב, לא-תתן-לי מאומה–אם-תעשה-לי הדבר הזה, אשובה ארעה צאנך אשמר. ל,לב אעבר בכל-צאנך היום, הסר משם כל-שה נקד וטלוא וכל-שה-חום בכשבים, וטלוא ונקד, בעזים; והיה, שכרי. ל,לג וענתה-בי צדקתי ביום מחר, כי-תבוא על-שכרי לפניך: כל אשר-איננו נקד וטלוא בעזים, וחום בכשבים–גנוב הוא, אתי. ל,לד ויאמר לבן, הן: לו, יהי כדברך. ל,לה ויסר ביום ההוא את-התישים העקדים והטלאים, ואת כל-העזים הנקדות והטלאת, כל אשר-לבן בו, וכל-חום בכשבים; ויתן, ביד-בניו. ל,לו וישם, דרך שלשת ימים, בינו, ובין יעקב; ויעקב, רעה את-צאן לבן–הנותרת. ל,לז ויקח-לו יעקב, מקל לבנה לח–ולוז וערמון; ויפצל בהן, פצלות לבנות–מחשף הלבן, אשר על-המקלות. ל,לח ויצג, את-המקלות אשר פצל, ברהטים, בשקתות המים–אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן, ויחמנה בבאן לשתות. ל,לט ויחמו הצאן, אל-המקלות; ותלדן הצאן, עקדים נקדים וטלאים. ל,מ והכשבים, הפריד יעקב, ויתן פני הצאן אל-עקד וכל-חום, בצאן לבן; וישת-לו עדרים לבדו, ולא שתם על-צאן לבן. ל,מא והיה, בכל-יחם הצאן המקשרות, ושם יעקב את-המקלות לעיני הצאן, ברהטים–ליחמנה, במקלות. ל,מב ובהעטיף הצאן, לא ישים; והיה העטפים ללבן, והקשרים ליעקב. ל,מג ויפרץ האיש, מאד מאד; ויהי-לו, צאן רבות, ושפחות ועבדים, וגמלים וחמרים. לא,א וישמע, את-דברי בני-לבן לאמר, לקח יעקב, את כל-אשר לאבינו; ומאשר לאבינו–עשה, את כל-הכבד הזה. לא,ב וירא יעקב, את-פני לבן; והנה איננו עמו, כתמול שלשום. לא,ג ויאמר יהוה אל-יעקב, שוב אל-ארץ אבותיך ולמולדתך; ואהיה, עמך. לא,ד וישלח יעקב, ויקרא לרחל וללאה, השדה, אל-צאנו. לא,ה ויאמר להן, ראה אנכי את-פני אביכן, כי-איננו אלי, כתמל שלשם; ואלהי אבי, היה עמדי. לא,ו ואתנה, ידעתן: כי, בכל-כחי, עבדתי, את-אביכן. לא,ז ואביכן התל בי, והחלף את-משכרתי עשרת מנים; ולא-נתנו אלהים, להרע עמדי. לא,ח אם-כה יאמר, נקדים יהיה שכרך–וילדו כל-הצאן, נקדים; ואם-כה יאמר, עקדים יהיה שכרך–וילדו כל-הצאן, עקדים. לא,ט ויצל אלהים את-מקנה אביכם, ויתן-לי. לא,י ויהי, בעת יחם הצאן, ואשא עיני וארא, בחלום; והנה העתדים העלים על-הצאן, עקדים נקדים וברדים. לא,יא ויאמר אלי מלאך האלהים, בחלום–יעקב; ואמר, הנני. לא,יב ויאמר, שא-נא עיניך וראה כל-העתדים העלים על-הצאן, עקדים נקדים, וברדים: כי ראיתי, את כל-אשר לבן עשה לך. לא,יג אנכי האל, בית-אל, אשר משחת שם מצבה, אשר נדרת לי שם נדר; עתה, קום צא מן-הארץ הזאת, ושוב, אל-ארץ מולדתך. לא,יד ותען רחל ולאה, ותאמרנה לו: העוד לנו חלק ונחלה, בבית אבינו. לא,טו הלוא נכריות נחשבנו לו, כי מכרנו; ויאכל גם-אכול, את-כספנו. לא,טז כי כל-העשר, אשר הציל אלהים מאבינו–לנו הוא, ולבנינו; ועתה, כל אשר אמר אלהים אליך–עשה. לא,יז ויקם, יעקב; וישא את-בניו ואת-נשיו, על-הגמלים. לא,יח וינהג את-כל-מקנהו, ואת-כל-רכשו אשר רכש–מקנה קנינו, אשר רכש בפדן ארם: לבוא אל-יצחק אביו, ארצה כנען. לא,יט ולבן הלך, לגזז את-צאנו; ותגנב רחל, את-התרפים אשר לאביה. לא,כ ויגנב יעקב, את-לב לבן הארמי–על-בלי הגיד לו, כי ברח הוא. לא,כא ויברח הוא וכל-אשר-לו, ויקם ויעבר את-הנהר; וישם את-פניו, הר הגלעד. לא,כב ויגד ללבן, ביום השלישי: כי ברח, יעקב. לא,כג ויקח את-אחיו, עמו, וירדף אחריו, דרך שבעת ימים; וידבק אתו, בהר הגלעד. לא,כד ויבא אלהים אל-לבן הארמי, בחלם הלילה; ויאמר לו, השמר לך פן-תדבר עם-יעקב–מטוב עד-רע. לא,כה וישג לבן, את-יעקב; ויעקב, תקע את-אהלו בהר, ולבן תקע את-אחיו, בהר הגלעד. לא,כו ויאמר לבן, ליעקב, מה עשית, ותגנב את-לבבי; ותנהג, את-בנתי, כשביות, חרב. לא,כז למה נחבאת לברח, ותגנב אתי; ולא-הגדת לי, ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור. לא,כח ולא נטשתני, לנשק לבני ולבנתי; עתה, הסכלת עשו. לא,כט יש-לאל ידי, לעשות עמכם רע; ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר, השמר לך מדבר עם-יעקב–מטוב עד-רע. לא,ל ועתה הלך הלכת, כי-נכסף נכספתה לבית אביך; למה גנבת, את-אלהי. לא,לא ויען יעקב, ויאמר ללבן: כי יראתי–כי אמרתי, פן-תגזל את-בנותיך מעמי. לא,לב עם אשר תמצא את-אלהיך, לא יחיה–נגד אחינו הכר-לך מה עמדי, וקח-לך; ולא-ידע יעקב, כי רחל גנבתם. לא,לג ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה, ובאהל שתי האמהת–ולא מצא; ויצא מאהל לאה, ויבא באהל רחל. לא,לד ורחל לקחה את-התרפים, ותשמם בכר הגמל–ותשב עליהם; וימשש לבן את-כל-האהל, ולא מצא. לא,לה ותאמר אל-אביה, אל-יחר בעיני אדני, כי לוא אוכל לקום מפניך, כי-דרך נשים לי; ויחפש, ולא מצא את-התרפים. לא,לו ויחר ליעקב, וירב בלבן; ויען יעקב, ויאמר ללבן, מה-פשעי מה חטאתי, כי דלקת אחרי. לא,לז כי-מששת את-כל-כלי, מה-מצאת מכל כלי-ביתך–שים כה, נגד אחי ואחיך; ויוכיחו, בין שנינו. לא,לח זה עשרים שנה אנכי עמך, רחליך ועזיך לא שכלו; ואילי צאנך, לא אכלתי. לא,לט טרפה, לא-הבאתי אליך–אנכי אחטנה, מידי תבקשנה; גנבתי יום, וגנבתי לילה. לא,מ הייתי ביום אכלני חרב, וקרח בלילה; ותדד שנתי, מעיני. לא,מא זה-לי עשרים שנה, בביתך, עבדתיך ארבע-עשרה שנה בשתי בנתיך, ושש שנים בצאנך; ותחלף את-משכרתי, עשרת מנים. לא,מב לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק, היה לי–כי עתה, ריקם שלחתני; את-עניי ואת-יגיע כפי, ראה אלהים–ויוכח אמש. לא,מג ויען לבן ויאמר אל-יעקב, הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני, וכל אשר-אתה ראה, לי-הוא; ולבנתי מה-אעשה לאלה, היום, או לבניהן, אשר ילדו. לא,מד ועתה, לכה נכרתה ברית–אני ואתה; והיה לעד, ביני ובינך. לא,מה ויקח יעקב, אבן; וירימה, מצבה. לא,מו ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים, ויקחו אבנים ויעשו-גל; ויאכלו שם, על-הגל. לא,מז ויקרא-לו לבן, יגר שהדותא; ויעקב, קרא לו גלעד. לא,מח ויאמר לבן, הגל הזה עד ביני ובינך היום; על-כן קרא-שמו, גלעד. לא,מט והמצפה אשר אמר, יצף יהוה ביני ובינך: כי נסתר, איש מרעהו. לא,נ אם-תענה את-בנתי, ואם-תקח נשים על-בנתי–אין איש, עמנו; ראה, אלהים עד ביני ובינך. לא,נא ויאמר לבן, ליעקב: הנה הגל הזה, והנה המצבה, אשר יריתי, ביני ובינך. לא,נב עד הגל הזה, ועדה המצבה: אם-אני, לא-אעבר אליך את-הגל הזה, ואם-אתה לא-תעבר אלי את-הגל הזה ואת-המצבה הזאת, לרעה. לא,נג אלהי אברהם ואלהי נחור, ישפטו בינינו–אלהי, אביהם; וישבע יעקב, בפחד אביו יצחק. לא,נד ויזבח יעקב זבח בהר, ויקרא לאחיו לאכל-לחם; ויאכלו לחם, וילינו בהר. לב,א וישכם לבן בבקר, וינשק לבניו ולבנותיו–ויברך אתהם; וילך וישב לבן, למקמו. |