פרשת ירושת הארץ- לא מנוקד.
א,א אלה הדברים, אשר דבר משה אל-כל-ישראל, בעבר, הירדן: במדבר בערבה מול סוף בין-פארן ובין-תפל, ולבן וחצרת–ודי זהב. א,ב אחד עשר יום מחרב, דרך הר-שעיר, עד, קדש ברנע. א,ג ויהי בארבעים שנה, בעשתי-עשר חדש באחד לחדש; דבר משה, אל-בני ישראל, ככל אשר צוה יהוה אתו, אלהם. א,ד אחרי הכתו, את סיחן מלך האמרי, אשר יושב, בחשבון–ואת, עוג מלך הבשן, אשר-יושב בעשתרת, באדרעי. א,ה בעבר הירדן, בארץ מואב, הואיל משה, באר את-התורה הזאת לאמר. א,ו יהוה אלהינו דבר אלינו, בחרב לאמר: רב-לכם שבת, בהר הזה. א,ז פנו וסעו לכם, ובאו הר האמרי ואל-כל-שכניו, בערבה בהר ובשפלה ובנגב, ובחוף הים–ארץ הכנעני והלבנון, עד-הנהר הגדל נהר-פרת. א,ח ראה נתתי לפניכם, את-הארץ; באו, ורשו את-הארץ, אשר נשבע יהוה לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם, ולזרעם אחריהם. א,ט ואמר אלכם, בעת ההוא לאמר: לא-אוכל לבדי, שאת אתכם. א,י יהוה אלהיכם, הרבה אתכם; והנכם היום, ככוכבי השמים לרב. א,יא יהוה אלהי אבותכם, יסף עליכם ככם–אלף פעמים; ויברך אתכם, כאשר דבר לכם. א,יב איכה אשא, לבדי, טרחכם ומשאכם, וריבכם. א,יג הבו לכם אנשים חכמים ונבנים, וידעים–לשבטיכם; ואשימם, בראשיכם. א,יד ותענו, אתי; ותאמרו, טוב-הדבר אשר-דברת לעשות. א,טו ואקח את-ראשי שבטיכם, אנשים חכמים וידעים, ואתן אותם ראשים, עליכם: שרי אלפים ושרי מאות, ושרי חמשים ושרי עשרת, ושטרים, לשבטיכם. א,טז ואצוה, את-שפטיכם, בעת ההוא, לאמר: שמע בין-אחיכם ושפטתם צדק, בין-איש ובין-אחיו ובין גרו. א,יז לא-תכירו פנים במשפט, כקטן כגדל תשמעון–לא תגורו מפני-איש, כי המשפט לאלהים הוא; והדבר אשר יקשה מכם, תקרבון אלי ושמעתיו. א,יח ואצוה אתכם, בעת ההוא, את כל-הדברים, אשר תעשון. א,יט ונסע מחרב, ונלך את כל-המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמרי, כאשר צוה יהוה אלהינו, אתנו; ונבא, עד קדש ברנע. א,כ ואמר, אלכם: באתם עד-הר האמרי, אשר-יהוה אלהינו נתן לנו. א,כא ראה נתן יהוה אלהיך, לפניך–את-הארץ: עלה רש, כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך–אל-תירא, ואל-תחת. א,כב ותקרבון אלי, כלכם, ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו, ויחפרו-לנו את-הארץ; וישבו אתנו, דבר–את-הדרך אשר נעלה-בה, ואת הערים אשר נבא אליהן. א,כג וייטב בעיני, הדבר; ואקח מכם שנים עשר אנשים, איש אחד לשבט. א,כד ויפנו ויעלו ההרה, ויבאו עד-נחל אשכל; וירגלו, אתה. א,כה ויקחו בידם מפרי הארץ, ויורדו אלינו; וישבו אתנו דבר, ויאמרו, טובה הארץ, אשר-יהוה אלהינו נתן לנו. א,כו ולא אביתם, לעלת; ותמרו, את-פי יהוה אלהיכם. א,כז ותרגנו באהליכם, ותאמרו, בשנאת יהוה אתנו, הוציאנו מארץ מצרים–לתת אתנו ביד האמרי, להשמידנו. א,כח אנה אנחנו עלים, אחינו המסו את-לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו, ערים גדלת ובצורת, בשמים; וגם-בני ענקים, ראינו שם. א,כט ואמר, אלכם: לא-תערצון ולא-תיראון, מהם. א,ל יהוה אלהיכם ההלך לפניכם, הוא ילחם לכם: ככל אשר עשה אתכם, במצרים–לעיניכם. א,לא ובמדבר, אשר ראית, אשר נשאך יהוה אלהיך, כאשר ישא-איש את-בנו–בכל-הדרך אשר הלכתם, עד-באכם עד-המקום הזה. א,לב ובדבר, הזה–אינכם, מאמינם, ביהוה, אלהיכם. א,לג ההלך לפניכם בדרך, לתור לכם מקום–לחנתכם: באש לילה, לראתכם בדרך אשר תלכו-בה, ובענן, יומם. א,לד וישמע יהוה, את-קול דבריכם; ויקצף, וישבע לאמר. א,לה אם-יראה איש באנשים האלה, הדור הרע הזה–את, הארץ הטובה, אשר נשבעתי, לתת לאבתיכם. א,לו זולתי כלב בן-יפנה, הוא יראנה, ולו-אתן את-הארץ אשר דרך-בה, ולבניו–יען, אשר מלא אחרי יהוה. א,לז גם-בי התאנף יהוה, בגללכם לאמר: גם-אתה, לא-תבא שם. א,לח יהושע בן-נון העמד לפניך, הוא יבא שמה; אתו חזק, כי-הוא ינחלנה את-ישראל. א,לט וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה, ובניכם אשר לא-ידעו היום טוב ורע–המה, יבאו שמה; ולהם אתננה, והם יירשוה. א,מ ואתם, פנו לכם; וסעו המדברה, דרך ים-סוף. א,מא ותענו ותאמרו אלי, חטאנו ליהוה–אנחנו נעלה ונלחמנו, ככל אשר-צונו יהוה אלהינו; ותחגרו, איש את-כלי מלחמתו, ותהינו, לעלת ההרה. א,מב ויאמר יהוה אלי, אמר להם לא תעלו ולא-תלחמו–כי אינני, בקרבכם; ולא, תנגפו, לפני, איביכם. א,מג ואדבר אליכם, ולא שמעתם; ותמרו את-פי יהוה, ותזדו ותעלו ההרה. א,מד ויצא האמרי הישב בהר ההוא, לקראתכם, וירדפו אתכם, כאשר תעשינה הדברים; ויכתו אתכם בשעיר, עד-חרמה. א,מה ותשבו ותבכו, לפני יהוה; ולא-שמע יהוה בקלכם, ולא האזין אליכם. א,מו ותשבו בקדש, ימים רבים, כימים, אשר ישבתם. ב,א ונפן ונסע המדברה, דרך ים-סוף, כאשר דבר יהוה, אלי; ונסב את-הר-שעיר, ימים רבים. {ס}
ב,ב ויאמר יהוה, אלי לאמר. ב,ג רב-לכם, סב את-ההר הזה; פנו לכם, צפנה. ב,ד ואת-העם, צו לאמר, אתם עברים בגבול אחיכם בני-עשו, הישבים בשעיר; וייראו מכם, ונשמרתם מאד. ב,ה אל-תתגרו בם–כי לא-אתן לכם מארצם, עד מדרך כף-רגל: כי-ירשה לעשו, נתתי את-הר שעיר. ב,ו אכל תשברו מאתם בכסף, ואכלתם; וגם-מים תכרו מאתם, בכסף–ושתיתם. ב,ז כי יהוה אלהיך ברכך, בכל מעשה ידך–ידע לכתך, את-המדבר הגדל הזה: זה ארבעים שנה, יהוה אלהיך עמך–לא חסרת, דבר. ב,ח ונעבר מאת אחינו בני-עשו, הישבים בשעיר, מדרך הערבה, מאילת ומעצין גבר; {ס} ונפן, ונעבר, דרך, מדבר מואב. ב,ט ויאמר יהוה אלי, אל-תצר את-מואב, ואל-תתגר בם, מלחמה: כי לא-אתן לך מארצו, ירשה–כי לבני-לוט, נתתי את-ער ירשה. ב,י האמים לפנים, ישבו בה–עם גדול ורב ורם, כענקים. ב,יא רפאים יחשבו אף-הם, כענקים; והמאבים, יקראו להם אמים. ב,יב ובשעיר ישבו החרים, לפנים, ובני עשו יירשום וישמידום מפניהם, וישבו תחתם: כאשר עשה ישראל, לארץ ירשתו, אשר-נתן יהוה, להם. ב,יג עתה, קמו ועברו לכם–את-נחל זרד; ונעבר, את-נחל זרד. ב,יד והימים אשר-הלכנו מקדש ברנע, עד אשר-עברנו את-נחל זרד, שלשים ושמנה, שנה–עד-תם כל-הדור אנשי המלחמה, מקרב המחנה, כאשר נשבע יהוה, להם. ב,טו וגם יד-יהוה היתה בם, להמם מקרב המחנה, עד, תמם. ב,טז ויהי כאשר-תמו כל-אנשי המלחמה, למות–מקרב העם. {ס}
ב,יז וידבר יהוה, אלי לאמר. ב,יח אתה עבר היום את-גבול מואב, את-ער. ב,יט וקרבת, מול בני עמון–אל-תצרם, ואל-תתגר בם: כי לא-אתן מארץ בני-עמון לך, ירשה–כי לבני-לוט, נתתיה ירשה. ב,כ ארץ-רפאים תחשב, אף-הוא: רפאים ישבו-בה, לפנים, והעמנים, יקראו להם זמזמים. ב,כא עם גדול ורב ורם, כענקים; וישמידם יהוה מפניהם, ויירשם וישבו תחתם. ב,כב כאשר עשה לבני עשו, הישבים בשעיר–אשר השמיד את-החרי, מפניהם, ויירשם וישבו תחתם, עד היום הזה. ב,כג והעוים הישבים בחצרים, עד-עזה–כפתרים היצאים מכפתר, השמידם וישבו תחתם. ב,כד קומו סעו, ועברו את-נחל ארנן–ראה נתתי בידך את-סיחן מלך-חשבון האמרי ואת-ארצו, החל רש; והתגר בו, מלחמה. ב,כה היום הזה, אחל תת פחדך ויראתך, על-פני העמים, תחת כל-השמים–אשר ישמעון שמעך, ורגזו וחלו מפניך. ב,כו ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, אל-סיחון מלך חשבון, דברי שלום, לאמר. ב,כז אעברה בארצך, בדרך בדרך אלך: לא אסור, ימין ושמאול. ב,כח אכל בכסף תשברני ואכלתי, ומים בכסף תתן-לי ושתיתי; רק, אעברה ברגלי. ב,כט כאשר עשו-לי בני עשו, הישבים בשעיר, והמואבים, הישבים בער–עד אשר-אעבר, את-הירדן, אל-הארץ, אשר-יהוה אלהינו נתן לנו. ב,ל ולא אבה, סיחן מלך חשבון, העברנו, בו: כי-הקשה יהוה אלהיך את-רוחו, ואמץ את-לבבו, למען תתו בידך, כיום הזה. {ס}
ב,לא ויאמר יהוה, אלי, ראה החלתי תת לפניך, את-סיחן ואת-ארצו; החל רש, לרשת את-ארצו. ב,לב ויצא סיחן לקראתנו הוא וכל-עמו, למלחמה–יהצה. ב,לג ויתנהו יהוה אלהינו, לפנינו; ונך אתו ואת-בנו, ואת-כל-עמו. ב,לד ונלכד את-כל-עריו, בעת ההוא, ונחרם את-כל-עיר מתם, והנשים והטף: לא השארנו, שריד. ב,לה רק הבהמה, בזזנו לנו, ושלל הערים, אשר לכדנו. ב,לו מערער אשר על-שפת-נחל ארנן והעיר אשר בנחל, ועד-הגלעד, לא היתה קריה, אשר שגבה ממנו: את-הכל, נתן יהוה אלהינו לפנינו. ב,לז רק אל-ארץ בני-עמון, לא קרבת: כל-יד נחל יבק, וערי ההר, וכל אשר-צוה, יהוה אלהינו. ג,א ונפן ונעל, דרך הבשן; ויצא עוג מלך-הבשן לקראתנו הוא וכל-עמו, למלחמה–אדרעי. ג,ב ויאמר יהוה אלי, אל-תירא אתו–כי בידך נתתי אתו ואת-כל-עמו, ואת-ארצו; ועשית לו–כאשר עשית לסיחן מלך האמרי, אשר יושב בחשבון. ג,ג ויתן יהוה אלהינו בידנו, גם את-עוג מלך-הבשן–ואת-כל-עמו; ונכהו, עד-בלתי השאיר-לו שריד. ג,ד ונלכד את-כל-עריו, בעת ההוא–לא היתה קריה, אשר לא-לקחנו מאתם: ששים עיר כל-חבל ארגב, ממלכת עוג בבשן. ג,ה כל-אלה ערים בצרת, חומה גבהה–דלתים ובריח: לבד מערי הפרזי, הרבה מאד. ג,ו ונחרם אותם–כאשר עשינו, לסיחן מלך חשבון: החרם כל-עיר מתם, הנשים והטף. ג,ז וכל-הבהמה ושלל הערים, בזונו לנו. ג,ח ונקח בעת ההוא, את-הארץ, מיד שני מלכי האמרי, אשר בעבר הירדן–מנחל ארנן, עד-הר חרמון. ג,ט צידנים יקראו לחרמון, שרין; והאמרי, יקראו-לו שניר. ג,י כל ערי המישר, וכל-הגלעד וכל-הבשן, עד-סלכה, ואדרעי–ערי ממלכת עוג, בבשן. ג,יא כי רק-עוג מלך הבשן, נשאר מיתר הרפאים–הנה ערשו ערש ברזל, הלה הוא ברבת בני עמון: תשע אמות ארכה, וארבע אמות רחבה–באמת-איש. ג,יב ואת-הארץ הזאת ירשנו, בעת ההוא; מערער אשר-על-נחל ארנן, וחצי הר-הגלעד ועריו–נתתי, לראובני ולגדי. ג,יג ויתר הגלעד וכל-הבשן, ממלכת עוג–נתתי, לחצי שבט המנשה: כל חבל הארגב לכל-הבשן, ההוא יקרא ארץ רפאים. ג,יד יאיר בן-מנשה, לקח את-כל-חבל ארגב, עד-גבול הגשורי, והמעכתי; ויקרא אתם על-שמו את-הבשן חות יאיר, עד היום הזה. ג,טו ולמכיר, נתתי את-הגלעד. ג,טז ולראובני ולגדי נתתי מן-הגלעד, ועד-נחל ארנן, תוך הנחל, וגבל–ועד יבק הנחל, גבול בני עמון. ג,יז והערבה, והירדן וגבל–מכנרת, ועד ים הערבה ים המלח, תחת אשדת הפסגה, מזרחה. ג,יח ואצו אתכם, בעת ההוא לאמר: יהוה אלהיכם, נתן לכם את-הארץ הזאת לרשתה–חלוצים תעברו לפני אחיכם בני-ישראל, כל-בני-חיל. ג,יט רק נשיכם וטפכם, ומקנכם, ידעתי, כי-מקנה רב לכם–ישבו, בעריכם, אשר נתתי, לכם. ג,כ עד אשר-יניח יהוה לאחיכם, ככם, וירשו גם-הם, את-הארץ אשר יהוה אלהיכם נתן להם בעבר הירדן; ושבתם, איש לירשתו, אשר נתתי, לכם. ג,כא ואת-יהושוע צויתי, בעת ההוא לאמר: עיניך הראת, את כל-אשר עשה יהוה אלהיכם לשני המלכים האלה–כן-יעשה יהוה לכל-הממלכות, אשר אתה עבר שמה. ג,כב לא, תיראום: כי יהוה אלהיכם, הוא הנלחם לכם. {ס}
ג,כג ואתחנן, אל-יהוה, בעת ההוא, לאמר. ג,כד אדני יהוה, אתה החלות להראות את-עבדך, את-גדלך, ואת-ידך החזקה–אשר מי-אל בשמים ובארץ, אשר-יעשה כמעשיך וכגבורתך. ג,כה אעברה-נא, ואראה את-הארץ הטובה, אשר, בעבר הירדן: ההר הטוב הזה, והלבנן. ג,כו ויתעבר יהוה בי למענכם, ולא שמע אלי; ויאמר יהוה אלי, רב-לך–אל-תוסף דבר אלי עוד, בדבר הזה. ג,כז עלה ראש הפסגה, ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה–וראה בעיניך: כי-לא תעבר, את-הירדן הזה. ג,כח וצו את-יהושע, וחזקהו ואמצהו: כי-הוא יעבר, לפני העם הזה, והוא ינחיל אותם, את-הארץ אשר תראה. ג,כט ונשב בגיא, מול בית פעור. {פ}
|