פרשת עזריה.

בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ עֲזַרְיָה בֶן אֲמַצְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה: בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְכָלְיָהוּ מִירוּשָׁלִָם: 

וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו: רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת:

וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחָפְשִׁית וְיוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ עַל הַבַּיִת שֹׁפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ:

וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֲזַרְיָהוּ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה: וַיִּשְׁכַּב עֲזַרְיָה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו:

בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לַעֲזַרְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ זְכַרְיָהוּ בֶן יָרָבְעָם עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים: וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל: וַיִּקְשֹׁר עָלָיו שַׁלֻּם בֶּן יָבֵשׁ וַיַּכֵּהוּ קָבָלְ עָם וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו: וְיֶתֶר דִּבְרֵי זְכַרְיָה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: הוּא דְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל יֵהוּא לֵאמֹר בְּנֵי רְבִיעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל וַיְהִי כֵן:

שַׁלּוּם בֶּן יָבֵישׁ מָלַךְ בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לְעֻזִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ יֶרַח יָמִים בְּשֹׁמְרוֹן: וַיַּעַל מְנַחֵם בֶּן גָּדִי מִתִּרְצָה וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ אֶת שַׁלּוּם בֶּן יָבֵישׁ בְּשֹׁמְרוֹן וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו: וְיֶתֶר דִּבְרֵי שַׁלּוּם וְקִשְׁרוֹ אֲשֶׁר קָשָׁר הִנָּם כְּתֻבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: אָז יַכֶּה מְנַחֵם אֶת תִּפְסַח וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִתִּרְצָה כִּי לֹא פָתַח וַיַּךְ אֵת כָּל הֶהָרוֹתֶיהָ בִּקֵּעַ:

בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ מְנַחֵם בֶּן גָּדִי עַל יִשְׂרָאֵל עֶשֶׂר שָׁנִים בְּשֹׁמְרוֹן: וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל כָּל יָמָיו: בָּא פוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן מְנַחֵם לְפוּל אֶלֶף כִּכַּר כָּסֶף לִהְיוֹת יָדָיו אִתּוֹ לְהַחֲזִיק הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ :וַיֹּצֵא מְנַחֵם אֶת הַכֶּסֶף עַל יִשְׂרָאֵל עַל כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל לָתֵת לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים כֶּסֶף לְאִישׁ אֶחָד וַיָּשָׁב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עָמַד שָׁם בָּאָרֶץ: וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַחֵם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּשְׁכַּב מְנַחֵם עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ פְּקַחְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו:

בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ פְּקַחְיָה בֶן מְנַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שְׁנָתָיִם: וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל: וַיִּקְשֹׁר עָלָיו פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ שָׁלִישׁוֹ וַיַּכֵּהוּ בְשֹׁמְרוֹן בְּאַרְמוֹן בֵּית (מלך) הַמֶּלֶךְ אֶת אַרְגֹּב וְאֶת הָאַרְיֵה וְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי גִלְעָדִים וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו: וְיֶתֶר דִּבְרֵי פְקַחְיָה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: 

בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן עֶשְׂרִים שָׁנָה: וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לֹא סָר מִן חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:

בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה:

וַיִּקְשָׁר קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה עַל פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיוֹתָם בֶּן עֻזִיָּה: וְיֶתֶר דִּבְרֵי פֶקַח וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: 

בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ יוֹתָם בֶּן עֻזִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה: בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְרוּשָׁא בַּת צָדוֹק: וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עֻזִיָּהוּ אָבִיו עָשָׂה: רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת הוּא בָּנָה אֶת שַׁעַר בֵּית יְהוָה הָעֶלְיוֹן: וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹתָם אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה: בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל יְהוָה לְהַשְׁלִיחַ בִּיהוּדָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וְאֵת פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ: וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו:

פרשת- עזריה- לא מנוקד.

ב טו,א בשנת עשרים ושבע שנה, לירבעם מלך ישראל, מלך עזריה בן-אמציה, מלך יהודה.  ב טו,ב בן-שש עשרה שנה, היה במלכו, וחמשים ושתים שנה, מלך בירושלם; ושם אמו, יכליהו מירושלם.  ב טו,ג ויעש הישר, בעיני יהוה, ככל אשר-עשה, אמציהו אביו.  ב טו,ד רק הבמות, לא-סרו:  עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות.  ב טו,ה וינגע יהוה את-המלך, ויהי מצרע עד-יום מתו, וישב, בבית החפשית; ויותם בן-המלך על-הבית, שפט את-עם הארץ.  ב טו,ו ויתר דברי עזריהו, וכל-אשר עשה:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים–למלכי יהודה.  ב טו,ז וישכב עזריה עם-אבתיו, ויקברו אתו עם-אבתיו בעיר דוד; וימלך יותם בנו, תחתיו.  {פ}

ב טו,ח בשנת שלשים ושמנה שנה, לעזריהו מלך יהודה:  מלך זכריהו בן-ירבעם על-ישראל, בשמרון–ששה חדשים.  ב טו,ט ויעש הרע בעיני יהוה, כאשר עשו אבתיו:  לא סר, מחטאות ירבעם בן-נבט, אשר החטיא, את-ישראל.  ב טו,י ויקשר עליו שלם בן-יבש, ויכהו קבל-עם וימיתהו; וימלך, תחתיו.  ב טו,יא ויתר, דברי זכריה:  הנם כתובים, על-ספר דברי הימים–למלכי ישראל.  ב טו,יב הוא דבר-יהוה, אשר דבר אל-יהוא לאמר, בני רביעים, ישבו לך על-כסא ישראל; ויהי-כן.  {פ}

ב טו,יג שלום בן-יביש, מלך, בשנת שלשים ותשע שנה, לעזיה מלך יהודה; וימלך ירח-ימים, בשמרון.  ב טו,יד ויעל מנחם בן-גדי מתרצה, ויבא שמרון, ויך את-שלום בן-יביש, בשמרון; וימיתהו, וימלך תחתיו.  ב טו,טו ויתר דברי שלום, וקשרו אשר קשר:  הנם כתובים, על-ספר דברי הימים–למלכי ישראל.  {ס}

ב טו,טז אז יכה-מנחם את-תפסח ואת-כל-אשר-בה ואת-גבוליה, מתרצה–כי לא פתח, ויך; את כל-ההרותיה, בקע.  {פ}

ב טו,יז בשנת שלשים ותשע שנה, לעזריה מלך יהודה:  מלך מנחם בן-גדי על-ישראל, עשר שנים–בשמרון.  ב טו,יח ויעש הרע, בעיני יהוה:  לא סר מעל חטאות ירבעם בן-נבט, אשר-החטיא את-ישראל–כל-ימיו.  ב טו,יט בא פול מלך-אשור, על-הארץ, ויתן מנחם לפול, אלף ככר-כסף–להיות ידיו אתו, להחזיק הממלכה בידו.  ב טו,כ ויצא מנחם את-הכסף על-ישראל, על כל-גבורי החיל, לתת למלך אשור, חמשים שקלים כסף לאיש אחד; וישב מלך אשור, ולא-עמד שם בארץ.  ב טו,כא ויתר דברי מנחם, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים–למלכי ישראל.  ב טו,כב וישכב מנחם, עם-אבתיו; וימלך פקחיה בנו, תחתיו.  {פ}

ב טו,כג בשנת חמשים שנה, לעזריה מלך יהודה:  מלך פקחיה בן-מנחם על-ישראל, בשמרון–שנתים.  ב טו,כד ויעש הרע, בעיני יהוה:  לא סר, מחטאות ירבעם בן-נבט, אשר החטיא, את-ישראל.  ב טו,כה ויקשר עליו פקח בן-רמליהו שלישו, ויכהו בשמרון בארמון בית-מלך (המלך) את-ארגב ואת-האריה, ועמו חמשים איש, מבני גלעדים; וימתהו, וימלך תחתיו.  ב טו,כו ויתר דברי פקחיה, וכל-אשר עשה:  הנם כתובים, על-ספר דברי הימים–למלכי ישראל.  {פ}

ב טו,כז בשנת חמשים ושתים שנה, לעזריה מלך יהודה:  מלך פקח בן-רמליהו על-ישראל, בשמרון–עשרים שנה.  ב טו,כח ויעש הרע, בעיני יהוה:  לא סר, מן-חטאות ירבעם בן-נבט, אשר החטיא, את-ישראל.  ב טו,כט בימי פקח מלך-ישראל, בא תגלת פלאסר מלך אשור, ויקח את-עיון ואת-אבל בית-מעכה ואת-ינוח ואת-קדש ואת-חצור ואת-הגלעד ואת-הגלילה, כל ארץ נפתלי; ויגלם, אשורה.  ב טו,ל ויקשר-קשר הושע בן-אלה, על-פקח בן-רמליהו, ויכהו וימיתהו, וימלך תחתיו–בשנת עשרים, ליותם בן-עזיה.  ב טו,לא ויתר דברי-פקח, וכל-אשר עשה:  הנם כתובים, על-ספר דברי הימים–למלכי ישראל.  {פ}

ב טו,לב בשנת שתים, לפקח בן-רמליהו מלך ישראל, מלך יותם בן-עזיהו, מלך יהודה.  ב טו,לג בן-עשרים וחמש שנה, היה במלכו, ושש-עשרה שנה, מלך בירושלם; ושם אמו, ירושא בת-צדוק.  ב טו,לד ויעש הישר, בעיני יהוה:  ככל אשר-עשה עזיהו אביו, עשה.  ב טו,לה רק הבמות, לא סרו–עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות; הוא, בנה את-שער בית-יהוה–העליון.  ב טו,לו ויתר דברי יותם, אשר עשה:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים–למלכי יהודה.  ב טו,לז בימים ההם–החל יהוה להשליח ביהודה, רצין מלך ארם; ואת, פקח בן-רמליהו.  ב טו,לח וישכב יותם, עם-אבתיו, ויקבר עם-אבתיו, בעיר דוד אביו; וימלך אחז בנו, תחתיו.  {פ}