פרשת משיח יהוה- לא מנוקד.
א כו,א ויבאו הזפים אל-שאול, הגבעתה לאמר: הלוא דוד מסתתר בגבעת החכילה, על פני הישימן. א כו,ב ויקם שאול, וירד אל-מדבר-זיף, ואתו שלשת-אלפים איש, בחורי ישראל–לבקש את-דוד, במדבר-זיף. א כו,ג ויחן שאול בגבעת החכילה, אשר על-פני הישימן–על-הדרך; ודוד, ישב במדבר, וירא, כי בא שאול אחריו המדברה. א כו,ד וישלח דוד, מרגלים; וידע, כי-בא שאול אל-נכון. א כו,ה ויקם דוד, ויבא אל-המקום אשר חנה-שם שאול, וירא דוד את-המקום אשר שכב-שם שאול, ואבנר בן-נר שר-צבאו; ושאול שכב במעגל, והעם חנים סביבתו. א כו,ו ויען דוד ויאמר אל-אחימלך החתי, ואל-אבישי בן-צרויה אחי יואב לאמר, מי-ירד אתי אל-שאול, אל-המחנה; ויאמר אבישי, אני ארד עמך. א כו,ז ויבא דוד ואבישי אל-העם, לילה, והנה שאול שכב ישן במעגל, וחניתו מעוכה-בארץ מראשתו; ואבנר והעם, שכבים סביבתו. {ס}
א כו,ח ויאמר אבישי אל-דוד, סגר אלהים היום את-אויבך בידך; ועתה אכנו נא בחנית ובארץ, פעם אחת, ולא אשנה, לו. א כו,ט ויאמר דוד אל-אבישי, אל-תשחיתהו: כי מי שלח ידו, במשיח יהוה–ונקה. {פ}
א כו,י ויאמר דוד חי-יהוה, כי אם-יהוה יגפנו; או-יומו יבוא ומת, או במלחמה ירד ונספה. א כו,יא חלילה לי מיהוה, משלח ידי במשיח יהוה; ועתה קח-נא את-החנית אשר מראשתו, ואת-צפחת המים–ונלכה-לנו. א כו,יב ויקח דוד את-החנית ואת-צפחת המים, מראשתי שאול, וילכו, להם; ואין ראה ואין יודע ואין מקיץ, כי כלם ישנים–כי תרדמת יהוה, נפלה עליהם. א כו,יג ויעבר דוד העבר, ויעמד על-ראש-ההר מרחק: רב המקום, ביניהם. א כו,יד ויקרא דוד אל-העם, ואל-אבנר בן-נר לאמר, הלוא תענה, אבנר; ויען אבנר ויאמר, מי אתה קראת אל-המלך. {פ}
א כו,טו ויאמר דוד אל-אבנר הלוא-איש אתה, ומי כמוך בישראל, ולמה לא שמרת, אל-אדניך המלך: כי-בא אחד העם, להשחית את-המלך אדניך. א כו,טז לא-טוב הדבר הזה, אשר עשית–חי-יהוה כי בני-מות אתם, אשר לא-שמרתם על-אדניכם על-משיח יהוה; ועתה ראה, אי-חנית המלך ואת-צפחת המים–אשר מראשתו. א כו,יז ויכר שאול, את-קול דוד, ויאמר, הקולך זה בני דוד; ויאמר דוד, קולי אדני המלך. א כו,יח ויאמר, למה זה אדני רדף אחרי עבדו: כי מה עשיתי, ומה-בידי רעה. א כו,יט ועתה, ישמע-נא אדני המלך, את, דברי עבדו: אם-יהוה הסיתך בי, ירח מנחה, ואם בני האדם ארורים הם לפני יהוה, כי-גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבד אלהים אחרים. א כו,כ ועתה, אל-יפל דמי ארצה, מנגד, פני יהוה: כי-יצא מלך ישראל, לבקש את-פרעש אחד, כאשר ירדף הקרא, בהרים. א כו,כא ויאמר שאול חטאתי שוב בני-דוד, כי לא-ארע לך עוד, תחת אשר יקרה נפשי בעיניך, היום הזה: הנה הסכלתי ואשגה, הרבה מאד. א כו,כב ויען דוד ויאמר, הנה החנית (חנית) המלך; ויעבר אחד מהנערים, ויקחה. א כו,כג ויהוה ישיב לאיש, את-צדקתו ואת-אמנתו–אשר נתנך יהוה היום, ביד, ולא אביתי, לשלח ידי במשיח יהוה. א כו,כד והנה, כאשר גדלה נפשך היום הזה–בעיני: כן תגדל נפשי בעיני יהוה, ויצלני מכל-צרה. {פ}
א כו,כה ויאמר שאול אל-דוד, ברוך אתה בני דוד–גם עשה תעשה, וגם יכל תוכל; וילך דוד לדרכו, ושאול שב למקומו. {פ}
א כז,א ויאמר דוד אל-לבו, עתה אספה יום-אחד ביד-שאול; אין-לי טוב כי המלט אמלט אל-ארץ פלשתים, ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל-גבול ישראל, ונמלטתי, מידו. א כז,ב ויקם דוד–ויעבר הוא, ושש-מאות איש אשר עמו: אל-אכיש בן-מעוך, מלך גת. א כז,ג וישב דוד עם-אכיש בגת הוא ואנשיו, איש וביתו: דוד, ושתי נשיו, אחינעם היזרעאלת, ואביגיל אשת-נבל הכרמלית. א כז,ד ויגד לשאול, כי-ברח דוד גת; ולא-יוסף (יסף) עוד, לבקשו. {ס}
א כז,ה ויאמר דוד אל-אכיש, אם-נא מצאתי חן בעיניך יתנו-לי מקום באחת ערי השדה–ואשבה שם; ולמה ישב עבדך בעיר הממלכה, עמך. א כז,ו ויתן-לו אכיש ביום ההוא, את-צקלג; לכן היתה צקלג למלכי יהודה, עד היום הזה. {פ}
א כז,ז ויהי מספר הימים, אשר-ישב דוד בשדה פלשתים–ימים, וארבעה חדשים. א כז,ח ויעל דוד ואנשיו, ויפשטו אל-הגשורי והגרזי (והגזרי) והעמלקי: כי הנה ישבות הארץ, אשר מעולם, בואך שורה, ועד-ארץ מצרים. א כז,ט והכה דוד את-הארץ, ולא יחיה איש ואשה; ולקח צאן ובקר וחמרים וגמלים, ובגדים, וישב, ויבא אל-אכיש. א כז,י ויאמר אכיש, אל-פשטתם היום; ויאמר דוד, על-נגב יהודה ועל-נגב הירחמאלי, ואל-נגב, הקיני. א כז,יא ואיש ואשה לא-יחיה דוד, להביא גת לאמר–פן-יגדו עלינו, לאמר: כה-עשה דוד, וכה משפטו, כל-הימים, אשר ישב בשדה פלשתים. א כז,יב ויאמן אכיש, בדוד לאמר: הבאש הבאיש בעמו בישראל, והיה לי לעבד עולם. {פ}
|