פרשת סלע המחלוקת- לא מנוקד.
א כג,א ויגדו לדוד, לאמר: הנה פלשתים נלחמים בקעילה, והמה שסים את-הגרנות. א כג,ב וישאל דוד ביהוה, לאמר, האלך והכיתי, בפלשתים האלה; {ס} ויאמר יהוה אל-דוד, לך והכית בפלשתים, והושעת, את-קעילה. א כג,ג ויאמרו אנשי דוד, אליו, הנה אנחנו פה ביהודה, יראים; ואף כי-נלך קעלה, אל-מערכות פלשתים. {ס}
א כג,ד ויוסף עוד דוד לשאול ביהוה, ויענהו יהוה; ויאמר, קום רד קעילה–כי-אני נתן את-פלשתים, בידך. א כג,ה וילך דוד ואנשו קעילה וילחם בפלשתים, וינהג את-מקניהם, ויך בהם, מכה גדולה; וישע דוד, את ישבי קעילה. {ס}
א כג,ו ויהי, בברח אביתר בן-אחימלך אל-דוד–קעילה; אפוד, ירד בידו. א כג,ז ויגד לשאול, כי-בא דוד קעילה; ויאמר שאול, נכר אתו אלהים בידי–כי נסגר לבוא, בעיר דלתים ובריח. א כג,ח וישמע שאול את-כל-העם, למלחמה, לרדת קעילה, לצור אל-דוד ואל-אנשיו. א כג,ט וידע דוד–כי עליו, שאול מחריש הרעה; ויאמר אל-אביתר הכהן, הגישה האפוד. {ס}
א כג,י ויאמר, דוד, יהוה אלהי ישראל, שמע שמע עבדך כי-מבקש שאול לבוא אל-קעילה–לשחת לעיר, בעבורי. א כג,יא היסגרני בעלי קעילה בידו הירד שאול, כאשר שמע עבדך–יהוה אלהי ישראל, הגד-נא לעבדך; {ס} ויאמר יהוה, ירד. {ס}
א כג,יב ויאמר דוד–היסגרו בעלי קעילה אתי ואת-אנשי, ביד-שאול; ויאמר יהוה, יסגירו. {ס}
א כג,יג ויקם דוד ואנשיו כשש-מאות איש, ויצאו מקעלה, ויתהלכו, באשר יתהלכו; ולשאול הגד, כי-נמלט דוד מקעילה, ויחדל, לצאת. א כג,יד וישב דוד במדבר במצדות, וישב בהר במדבר-זיף; ויבקשהו שאול כל-הימים, ולא-נתנו אלהים בידו. א כג,טו וירא דוד, כי-יצא שאול לבקש את-נפשו; ודוד במדבר-זיף, בחרשה. {ס}
א כג,טז ויקם יהונתן בן-שאול, וילך אל-דוד חרשה; ויחזק את-ידו, באלהים. א כג,יז ויאמר אליו אל-תירא, כי לא תמצאך יד שאול אבי, ואתה תמלך על-ישראל, ואנכי אהיה-לך למשנה; וגם-שאול אבי, ידע כן. א כג,יח ויכרתו שניהם ברית, לפני יהוה; וישב דוד בחרשה, ויהונתן הלך לביתו. {ס}
א כג,יט ויעלו זפים אל-שאול, הגבעתה לאמר: הלוא דוד מסתתר עמנו במצדות, בחרשה–בגבעת החכילה, אשר מימין הישימון. א כג,כ ועתה לכל-אות נפשך המלך, לרדת–רד; ולנו הסגירו, ביד המלך. א כג,כא ויאמר שאול, ברוכים אתם ליהוה: כי חמלתם, עלי. א כג,כב לכו-נא הכינו עוד, ודעו וראו את-מקומו אשר תהיה רגלו–מי ראהו, שם: כי אמר אלי, ערום יערם הוא. א כג,כג וראו ודעו, מכל המחבאים אשר יתחבא שם, ושבתם אלי אל-נכון, והלכתי אתכם; והיה, אם-ישנו בארץ–וחפשתי אתו, בכל אלפי יהודה. א כג,כד ויקומו וילכו זיפה, לפני שאול; ודוד ואנשיו במדבר מעון, בערבה–אל, ימין הישימון. א כג,כה וילך שאול ואנשיו, לבקש, ויגדו לדוד, וירד הסלע וישב במדבר מעון; וישמע שאול, וירדף אחרי-דוד מדבר מעון. א כג,כו וילך שאול מצד ההר, מזה, ודוד ואנשיו מצד ההר, מזה; ויהי דוד נחפז ללכת, מפני שאול, ושאול ואנשיו עטרים אל-דוד ואל-אנשיו, לתפשם. א כג,כז ומלאך בא, אל-שאול לאמר: מהרה ולכה, כי-פשטו פלשתים על-הארץ. א כג,כח וישב שאול, מרדף אחרי דוד, וילך, לקראת פלשתים; על-כן, קראו למקום ההוא, סלע, המחלקות. א כג,כט ויעל דוד, משם; וישב, במצדות עין-גדי. {ס}
א כד,א ויהי, כאשר שב שאול, מאחרי, פלשתים; ויגדו לו, לאמר, הנה דוד, במדבר עין גדי. {ס}
א כד,ב ויקח שאול, שלשת אלפים איש בחור–מכל-ישראל; וילך, לבקש את-דוד ואנשיו, על-פני, צורי היעלים. א כד,ג ויבא אל-גדרות הצאן על-הדרך, ושם מערה, ויבא שאול, להסך את-רגליו; ודוד, ואנשיו, בירכתי המערה, ישבים. א כד,ד ויאמרו אנשי דוד אליו, הנה היום אשר-אמר יהוה אליך הנה אנכי נתן את-איביך (איבך) בידך, ועשית לו, כאשר יטב בעיניך; ויקם דוד, ויכרת את-כנף-המעיל אשר-לשאול–בלט. א כד,ה ויהי, אחרי-כן, ויך לב-דוד, אתו–על אשר כרת, את-כנף אשר לשאול. א כד,ו ויאמר לאנשיו חלילה לי מיהוה, אם-אעשה את-הדבר הזה לאדני למשיח יהוה–לשלח ידי, בו: כי-משיח יהוה, הוא. א כד,ז וישסע דוד את-אנשיו בדברים, ולא נתנם לקום אל-שאול; ושאול קם מהמערה, וילך בדרך. {ס}
א כד,ח ויקם דוד אחרי-כן, ויצא מן המערה (מהמערה), ויקרא אחרי-שאול לאמר, אדני המלך; ויבט שאול אחריו, ויקד דוד אפים ארצה וישתחו. {ס}
א כד,ט ויאמר דוד לשאול, למה תשמע את-דברי אדם לאמר: הנה דוד, מבקש רעתך. א כד,י הנה היום הזה ראו עיניך, את אשר-נתנך יהוה היום בידי במערה, ואמר להרגך, ותחס עליך; ואמר, לא-אשלח ידי באדני–כי-משיח יהוה, הוא. א כד,יא ואבי ראה–גם ראה את-כנף מעילך, בידי: כי בכרתי את-כנף מעילך ולא הרגתיך, דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא-חטאתי לך–ואתה צדה את-נפשי, לקחתה. א כד,יב ישפט יהוה ביני ובינך, ונקמני יהוה ממך; וידי, לא תהיה-בך. א כד,יג כאשר יאמר, משל הקדמני, מרשעים, יצא רשע; וידי, לא תהיה-בך. א כד,יד אחרי מי יצא מלך ישראל, אחרי מי אתה רדף: אחרי כלב מת, אחרי פרעש אחד. א כד,טו והיה יהוה לדין, ושפט ביני ובינך; וירא וירב את-ריבי, וישפטני מידך. {פ}
א כד,טז ויהי ככלות דוד, לדבר את-הדברים האלה אל-שאול, ויאמר שאול, הקלך זה בני דוד; וישא שאול קלו, ויבך. א כד,יז ויאמר, אל-דוד, צדיק אתה, ממני: כי אתה גמלתני הטובה, ואני גמלתיך הרעה. א כד,יח ואת (ואתה) הגדת היום, את אשר-עשיתה אתי טובה–את אשר סגרני יהוה בידך, ולא הרגתני. א כד,יט וכי-ימצא איש את-איבו, ושלחו בדרך טובה; ויהוה, ישלמך טובה, תחת היום הזה, אשר עשיתה לי. א כד,כ ועתה הנה ידעתי, כי מלך תמלוך; וקמה, בידך, ממלכת, ישראל. א כד,כא ועתה, השבעה לי ביהוה, אם-תכרית את-זרעי, אחרי; ואם-תשמיד את-שמי, מבית אבי. א כד,כב וישבע דוד, לשאול; וילך שאול, אל-ביתו, ודוד ואנשיו, עלו על-המצודה. {ס}
|