לט,א למנצח לידיתון (לידותון), מזמור לדוד.
לט,ב אמרתי– אשמרה דרכי, מחטוא בלשוני:
אשמרה לפי מחסום– בעד רשע לנגדי.
לט,ג נאלמתי דומיה, החשיתי מטוב; וכאבי נעכר.
לט,ד חם-לבי, בקרבי–בהגיגי תבער-אש; דברתי, בלשוני.
לט,ה הודיעני יהוה, קצי–ומדת ימי מה-היא; אדעה, מה-חדל אני.
לט,ו הנה טפחות, נתתה ימי– וחלדי כאין נגדך;
אך כל-הבל כל-אדם, נצב סלה.
לט,ז אך-בצלם, יתהלך-איש– אך-הבל יהמיון;
יצבר, ולא-ידע מי-אספם.
לט,ח ועתה מה-קויתי אדני– תוחלתי, לך היא.
לט,ט מכל-פשעי הצילני; חרפת נבל, אל-תשימני.
לט,י נאלמתי, לא אפתח-פי: כי אתה עשית.
לט,יא הסר מעלי נגעך; מתגרת ידך, אני כליתי.
לט,יב בתוכחות על-עון, יסרת איש– ותמס כעש חמודו;
אך הבל כל-אדם סלה.
לט,יג שמעה תפלתי יהוה, ושועתי האזינה–
אל-דמעתי, אל-תחרש:
כי גר אנכי עמך; תושב, ככל-אבותי.
לט,יד השע ממני ואבליגה– בטרם אלך ואינני.
מ,א למנצח, לדוד מזמור.
מ,ב קוה קויתי יהוה; ויט אלי, וישמע שועתי.
מ,ג ויעלני, מבור שאון– מטיט היון:
ויקם על-סלע רגלי; כונן אשרי.
מ,ד ויתן בפי, שיר חדש– תהלה לאלהינו:
יראו רבים וייראו; ויבטחו, ביהוה.
מ,ה אשרי הגבר– אשר-שם יהוה, מבטחו;
ולא-פנה אל-רהבים, ושטי כזב.
מ,ו רבות עשית, אתה יהוה אלהי–
נפלאתיך ומחשבתיך, אלינו:
אין, ערך אליך–אגידה ואדברה; עצמו, מספר.
מ,ז זבח ומנחה, לא-חפצת– אזנים, כרית לי;
עולה וחטאה, לא שאלת.
מ,ח אז אמרתי, הנה-באתי: במגלת-ספר, כתוב עלי.
מ,ט לעשות-רצונך אלהי חפצתי; ותורתך, בתוך מעי.
מ,י בשרתי צדק, בקהל רב– הנה שפתי, לא אכלא:
יהוה, אתה ידעת.
מ,יא צדקתך לא-כסיתי, בתוך לבי– אמונתך ותשועתך אמרתי;
לא-כחדתי חסדך ואמתך, לקהל רב.
מ,יב אתה יהוה– לא-תכלא רחמיך ממני;
חסדך ואמתך, תמיד יצרוני.
מ,יג כי אפפו-עלי רעות, עד-אין מספר–
השיגוני עונתי, ולא-יכלתי לראות;
עצמו משערות ראשי, ולבי עזבני.
מ,יד רצה יהוה, להצילני; יהוה, לעזרתי חושה.
מ,טו יבשו ויחפרו, יחד– מבקשי נפשי, לספותה:
יסגו אחור, ויכלמו– חפצי, רעתי.
מ,טז ישמו, על-עקב בשתם– האמרים לי, האח האח.
מ,יז ישישו וישמחו, בך– כל-מבקשיך:
יאמרו תמיד, יגדל יהוה– אהבי, תשועתך.
מ,יח ואני, עני ואביון– אדני יחשב-לי:
עזרתי ומפלטי אתה; אלהי, אל-תאחר.
מא,א למנצח, מזמור לדוד.
מא,ב אשרי, משכיל אל-דל; ביום רעה, ימלטהו יהוה.
מא,ג יהוה, ישמרהו ויחיהו–יאשר (ואשר) בארץ; ואל-תתנהו, בנפש איביו.
מא,ד יהוה–יסעדנו, על-ערש דוי; כל-משכבו, הפכת בחליו.
מא,ה אני-אמרתי, יהוה חנני; רפאה נפשי, כי-חטאתי לך.
מא,ו אויבי–יאמרו רע לי; מתי ימות, ואבד שמו.
מא,ז ואם-בא לראות, שוא ידבר–לבו, יקבץ-און לו; יצא לחוץ ידבר.
מא,ח יחד–עלי יתלחשו, כל-שנאי; עלי–יחשבו רעה לי.
מא,ט דבר-בליעל, יצוק בו; ואשר שכב, לא-יוסיף לקום.
מא,י גם-איש שלומי, אשר-בטחתי בו– אוכל לחמי;
הגדיל עלי עקב.
מא,יא ואתה יהוה, חנני והקימני; ואשלמה להם.
מא,יב בזאת ידעתי, כי-חפצת בי: כי לא-יריע איבי עלי.
מא,יג ואני–בתמי, תמכת בי; ותציבני לפניך לעולם.
מא,יד ברוך יהוה, אלהי ישראל–מהעולם, ועד העולם: אמן ואמן.
מב,א למנצח, משכיל לבני-קרח.
מב,ב כאיל, תערג על-אפיקי-מים– כן נפשי תערג אליך אלהים.
מב,ג צמאה נפשי, לאלהים– לאל חי:
מתי אבוא; ואראה, פני אלהים.
מב,ד היתה-לי דמעתי לחם, יומם ולילה;
באמר אלי כל-היום, איה אלהיך.
מב,ה אלה אזכרה, ואשפכה עלי נפשי–
כי אעבר בסך, אדדם עד-בית אלהים:
בקול-רנה ותודה; המון חוגג.
מב,ו מה-תשתוחחי, נפשי– ותהמי עלי:
הוחלי לאלהים, כי-עוד אודנו– ישועות פניו.
מב,ז אלהי– עלי, נפשי תשתוחח:
על-כן–אזכרך, מארץ ירדן; וחרמונים, מהר מצער.
מב,ח תהום-אל-תהום קורא, לקול צנוריך;
כל-משבריך וגליך, עלי עברו.
מב,ט יומם, יצוה יהוה חסדו, ובלילה, שירה עמי–
תפלה, לאל חיי.
מב,י אומרה, לאל סלעי– למה שכחתני:
למה-קדר אלך– בלחץ אויב.
מב,יא ברצח, בעצמותי– חרפוני צוררי;
באמרם אלי כל-היום, איה אלהיך.
מב,יב מה-תשתוחחי, נפשי– ומה-תהמי עלי:
הוחילי לאלהים, כי-עוד אודנו– ישועת פני, ואלהי.
מג,א שפטני אלהים, וריבה ריבי– מגוי לא-חסיד;
מאיש מרמה ועולה תפלטני.
מג,ב כי-אתה, אלהי מעוזי– למה זנחתני:
למה-קדר אתהלך, בלחץ אויב.
מג,ג שלח-אורך ואמתך, המה ינחוני;
יביאוני אל-הר-קדשך, ואל-משכנותיך.
מג,ד ואבואה, אל-מזבח אלהים– אל-אל, שמחת גילי:
ואודך בכנור– אלהים אלהי.
מג,ה מה-תשתוחחי, נפשי– ומה-תהמי עלי:
הוחילי לאלהים, כי-עוד אודנו– ישועת פני, ואלהי.
|