פרשת מופת- לא מנוקד.
ז,ח ויאמר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר. ז,ט כי ידבר אלכם פרעה לאמר, תנו לכם מופת; ואמרת אל-אהרן, קח את-מטך והשלך לפני-פרעה–יהי לתנין. ז,י ויבא משה ואהרן, אל-פרעה, ויעשו כן, כאשר צוה יהוה; וישלך אהרן את-מטהו, לפני פרעה ולפני עבדיו–ויהי לתנין. ז,יא ויקרא, גם-פרעה, לחכמים, ולמכשפים; ויעשו גם-הם חרטמי מצרים, בלהטיהם–כן. ז,יב וישליכו איש מטהו, ויהיו לתנינם; ויבלע מטה-אהרן, את-מטתם. ז,יג ויחזק לב פרעה, ולא שמע אלהם: כאשר, דבר יהוה. {ס}
ז,יד ויאמר יהוה אל-משה, כבד לב פרעה; מאן, לשלח העם. ז,טו לך אל-פרעה בבקר, הנה יצא המימה, ונצבת לקראתו, על-שפת היאר; והמטה אשר-נהפך לנחש, תקח בידך. ז,טז ואמרת אליו, יהוה אלהי העברים שלחני אליך לאמר, שלח את-עמי, ויעבדני במדבר; והנה לא-שמעת, עד-כה. ז,יז כה, אמר יהוה, בזאת תדע, כי אני יהוה: הנה אנכי מכה במטה אשר-בידי, על-המים אשר ביאר–ונהפכו לדם. ז,יח והדגה אשר-ביאר תמות, ובאש היאר; ונלאו מצרים, לשתות מים מן-היאר. {ס}
ז,יט ויאמר יהוה אל-משה, אמר אל-אהרן קח מטך ונטה-ידך על-מימי מצרים על-נהרתם על-יאריהם ועל-אגמיהם ועל כל-מקוה מימיהם–ויהיו-דם; והיה דם בכל-ארץ מצרים, ובעצים ובאבנים. ז,כ ויעשו-כן משה ואהרן כאשר צוה יהוה, וירם במטה ויך את-המים אשר ביאר, לעיני פרעה, ולעיני עבדיו; ויהפכו כל-המים אשר-ביאר, לדם. ז,כא והדגה אשר-ביאר מתה, ויבאש היאר, ולא-יכלו מצרים, לשתות מים מן-היאר; ויהי הדם, בכל-ארץ מצרים. ז,כב ויעשו-כן חרטמי מצרים, בלטיהם; ויחזק לב-פרעה ולא-שמע אלהם, כאשר דבר יהוה. ז,כג ויפן פרעה, ויבא אל-ביתו; ולא-שת לבו, גם-לזאת. ז,כד ויחפרו כל-מצרים סביבת היאר, מים לשתות: כי לא יכלו לשתת, ממימי היאר. ז,כה וימלא, שבעת ימים, אחרי הכות-יהוה, את-היאר. {פ}
ז,כו ויאמר יהוה אל-משה, בא אל-פרעה; ואמרת אליו, כה אמר יהוה, שלח את-עמי, ויעבדני. ז,כז ואם-מאן אתה, לשלח: הנה אנכי, נגף את-כל-גבולך–בצפרדעים. ז,כח ושרץ היאר, צפרדעים, ועלו ובאו בביתך, ובחדר משכבך ועל-מטתך; ובבית עבדיך ובעמך, ובתנוריך ובמשארותיך. ז,כט ובכה ובעמך, ובכל-עבדיך–יעלו, הצפרדעים. ח,א ויאמר יהוה, אל-משה, אמר אל-אהרן נטה את-ידך במטך, על-הנהרת על-היארים ועל-האגמים; והעל את-הצפרדעים, על-ארץ מצרים. ח,ב ויט אהרן את-ידו, על מימי מצרים; ותעל, הצפרדע, ותכס, את-ארץ מצרים. ח,ג ויעשו-כן החרטמים, בלטיהם; ויעלו את-הצפרדעים, על-ארץ מצרים. ח,ד ויקרא פרעה למשה ולאהרן, ויאמר העתירו אל-יהוה, ויסר הצפרדעים, ממני ומעמי; ואשלחה, את-העם, ויזבחו, ליהוה. ח,ה ויאמר משה לפרעה, התפאר עלי, למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך, להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך: רק ביאר, תשארנה. ח,ו ויאמר, למחר; ויאמר, כדברך–למען תדע, כי-אין כיהוה אלהינו. ח,ז וסרו הצפרדעים, ממך ומבתיך, ומעבדיך, ומעמך: רק ביאר, תשארנה. ח,ח ויצא משה ואהרן, מעם פרעה; ויצעק משה אל-יהוה, על-דבר הצפרדעים אשר-שם לפרעה. ח,ט ויעש יהוה, כדבר משה; וימתו, הצפרדעים, מן-הבתים מן-החצרת, ומן-השדת. ח,י ויצברו אתם, חמרם חמרם; ותבאש, הארץ. ח,יא וירא פרעה, כי היתה הרוחה, והכבד את-לבו, ולא שמע אלהם: כאשר, דבר יהוה. {ס}
ח,יב ויאמר יהוה, אל-משה, אמר אל-אהרן, נטה את-מטך והך את-עפר הארץ; והיה לכנם, בכל-ארץ מצרים. ח,יג ויעשו-כן, ויט אהרן את-ידו במטהו ויך את-עפר הארץ, ותהי הכנם, באדם ובבהמה: כל-עפר הארץ היה כנים, בכל-ארץ מצרים. ח,יד ויעשו-כן החרטמים בלטיהם להוציא את-הכנים, ולא יכלו; ותהי, הכנם, באדם, ובבהמה. ח,טו ויאמרו החרטמם אל-פרעה, אצבע אלהים הוא; ויחזק לב-פרעה ולא-שמע אלהם, כאשר דבר יהוה. {ס}
ח,טז ויאמר יהוה אל-משה, השכם בבקר והתיצב לפני פרעה–הנה, יוצא המימה; ואמרת אליו, כה אמר יהוה, שלח עמי, ויעבדני. ח,יז כי אם-אינך, משלח את-עמי–הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך, את-הערב; ומלאו בתי מצרים, את-הערב, וגם האדמה, אשר-הם עליה. ח,יח והפליתי ביום ההוא את-ארץ גשן, אשר עמי עמד עליה, לבלתי היות-שם, ערב–למען תדע, כי אני יהוה בקרב הארץ. ח,יט ושמתי פדת, בין עמי ובין עמך; למחר יהיה, האת הזה. ח,כ ויעש יהוה, כן, ויבא ערב כבד, ביתה פרעה ובית עבדיו; ובכל-ארץ מצרים תשחת הארץ, מפני הערב. ח,כא ויקרא פרעה, אל-משה ולאהרן; ויאמר, לכו זבחו לאלהיכם–בארץ. ח,כב ויאמר משה, לא נכון לעשות כן, כי תועבת מצרים, נזבח ליהוה אלהינו: הן נזבח את-תועבת מצרים, לעיניהם–ולא יסקלנו. ח,כג דרך שלשת ימים, נלך במדבר; וזבחנו ליהוה אלהינו, כאשר יאמר אלינו. ח,כד ויאמר פרעה, אנכי אשלח אתכם וזבחתם ליהוה אלהיכם במדבר–רק הרחק לא-תרחיקו, ללכת; העתירו, בעדי. ח,כה ויאמר משה, הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל-יהוה, וסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו, מחר: רק, אל-יסף פרעה התל, לבלתי שלח את-העם, לזבח ליהוה. ח,כו ויצא משה, מעם פרעה; ויעתר, אל-יהוה. ח,כז ויעש יהוה, כדבר משה, ויסר הערב, מפרעה מעבדיו ומעמו: לא נשאר, אחד. ח,כח ויכבד פרעה את-לבו, גם בפעם הזאת; ולא שלח, את-העם. {פ}
ט,א ויאמר יהוה אל-משה, בא אל-פרעה; ודברת אליו, כה-אמר יהוה אלהי העברים, שלח את-עמי, ויעבדני. ט,ב כי אם-מאן אתה, לשלח, ועודך, מחזיק בם. ט,ג הנה יד-יהוה הויה, במקנך אשר בשדה, בסוסים בחמרים בגמלים, בבקר ובצאן–דבר, כבד מאד. ט,ד והפלה יהוה–בין מקנה ישראל, ובין מקנה מצרים; ולא ימות מכל-לבני ישראל, דבר. ט,ה וישם יהוה, מועד לאמר: מחר, יעשה יהוה הדבר הזה–בארץ. ט,ו ויעש יהוה את-הדבר הזה, ממחרת, וימת, כל מקנה מצרים; וממקנה בני-ישראל, לא-מת אחד. ט,ז וישלח פרעה–והנה לא-מת ממקנה ישראל, עד-אחד; ויכבד לב פרעה, ולא שלח את-העם. {פ}
ט,ח ויאמר יהוה, אל-משה ואל-אהרן, קחו לכם מלא חפניכם, פיח כבשן; וזרקו משה השמימה, לעיני פרעה. ט,ט והיה לאבק, על כל-ארץ מצרים; והיה על-האדם ועל-הבהמה, לשחין פרח אבעבעת–בכל-ארץ מצרים. ט,י ויקחו את-פיח הכבשן, ויעמדו לפני פרעה, ויזרק אתו משה, השמימה; ויהי, שחין אבעבעת, פרח, באדם ובבהמה. ט,יא ולא-יכלו החרטמים, לעמד לפני משה–מפני השחין: כי-היה השחין, בחרטמם ובכל-מצרים. ט,יב ויחזק יהוה את-לב פרעה, ולא שמע אלהם: כאשר דבר יהוה, אל-משה. {ס}
ט,יג ויאמר יהוה, אל-משה, השכם בבקר, והתיצב לפני פרעה; ואמרת אליו, כה-אמר יהוה אלהי העברים, שלח את-עמי, ויעבדני. ט,יד כי בפעם הזאת, אני שלח את-כל-מגפתי אל-לבך, ובעבדיך, ובעמך–בעבור תדע, כי אין כמני בכל-הארץ. ט,טו כי עתה שלחתי את-ידי, ואך אותך ואת-עמך בדבר; ותכחד, מן-הארץ. ט,טז ואולם, בעבור זאת העמדתיך, בעבור, הראתך את-כחי; ולמען ספר שמי, בכל-הארץ. ט,יז עודך, מסתולל בעמי, לבלתי, שלחם. ט,יח הנני ממטיר כעת מחר, ברד כבד מאד, אשר לא-היה כמהו במצרים, למן-היום הוסדה ועד-עתה. ט,יט ועתה, שלח העז את-מקנך, ואת כל-אשר לך, בשדה: כל-האדם והבהמה אשר-ימצא בשדה, ולא יאסף הביתה–וירד עלהם הברד, ומתו. ט,כ הירא את-דבר יהוה, מעבדי פרעה–הניס את-עבדיו ואת-מקנהו, אל-הבתים. ט,כא ואשר לא-שם לבו, אל-דבר יהוה–ויעזב את-עבדיו ואת-מקנהו, בשדה. {פ}
ט,כב ויאמר יהוה אל-משה, נטה את-ידך על-השמים, ויהי ברד, בכל-ארץ מצרים: על-האדם ועל-הבהמה, ועל כל-עשב השדה–בארץ מצרים. ט,כג ויט משה את-מטהו, על-השמים, ויהוה נתן קלת וברד, ותהלך אש ארצה; וימטר יהוה ברד, על-ארץ מצרים. ט,כד ויהי ברד–ואש, מתלקחת בתוך הברד: כבד מאד–אשר לא-היה כמהו בכל-ארץ מצרים, מאז היתה לגוי. ט,כה ויך הברד בכל-ארץ מצרים, את כל-אשר בשדה, מאדם, ועד-בהמה; ואת כל-עשב השדה הכה הברד, ואת-כל-עץ השדה שבר. ט,כו רק בארץ גשן, אשר-שם בני ישראל–לא היה, ברד. ט,כז וישלח פרעה, ויקרא למשה ולאהרן, ויאמר אלהם, חטאתי הפעם: יהוה, הצדיק, ואני ועמי, הרשעים. ט,כח העתירו, אל-יהוה, ורב, מהית קלת אלהים וברד; ואשלחה אתכם, ולא תספון לעמד. ט,כט ויאמר אליו, משה, כצאתי את-העיר, אפרש את-כפי אל-יהוה; הקלות יחדלון, והברד לא יהיה-עוד, למען תדע, כי ליהוה הארץ. ט,ל ואתה, ועבדיך: ידעתי–כי טרם תיראון, מפני יהוה אלהים. ט,לא והפשתה והשערה, נכתה: כי השערה אביב, והפשתה גבעל. ט,לב והחטה והכסמת, לא נכו: כי אפילת, הנה. ט,לג ויצא משה מעם פרעה, את-העיר, ויפרש כפיו, אל-יהוה; ויחדלו הקלות והברד, ומטר לא-נתך ארצה. ט,לד וירא פרעה, כי-חדל המטר והברד והקלת–ויסף לחטא; ויכבד לבו, הוא ועבדיו. ט,לה ויחזק לב פרעה, ולא שלח את-בני ישראל: כאשר דבר יהוה, ביד-משה. {פ}
י,א ויאמר יהוה אל-משה, בא אל-פרעה: כי-אני הכבדתי את-לבו, ואת-לב עבדיו, למען שתי אתתי אלה, בקרבו. י,ב ולמען תספר באזני בנך ובן-בנך, את אשר התעללתי במצרים, ואת-אתתי, אשר-שמתי בם; וידעתם, כי-אני יהוה. י,ג ויבא משה ואהרן, אל-פרעה, ויאמרו אליו כה-אמר יהוה אלהי העברים, עד-מתי מאנת לענת מפני; שלח עמי, ויעבדני. י,ד כי אם-מאן אתה, לשלח את-עמי–הנני מביא מחר ארבה, בגבלך. י,ה וכסה את-עין הארץ, ולא יוכל לראת את-הארץ; ואכל את-יתר הפלטה, הנשארת לכם מן-הברד, ואכל את-כל-העץ, הצמח לכם מן-השדה. י,ו ומלאו בתיך ובתי כל-עבדיך, ובתי כל-מצרים, אשר לא-ראו אבתיך ואבות אבתיך, מיום היותם על-האדמה עד היום הזה; ויפן ויצא, מעם פרעה. י,ז ויאמרו עבדי פרעה אליו, עד-מתי יהיה זה לנו למוקש–שלח את-האנשים, ויעבדו את-יהוה אלהיהם; הטרם תדע, כי אבדה מצרים. י,ח ויושב את-משה ואת-אהרן, אל-פרעה, ויאמר אלהם, לכו עבדו את-יהוה אלהיכם; מי ומי, ההלכים. י,ט ויאמר משה, בנערינו ובזקנינו נלך; בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו, נלך–כי חג-יהוה, לנו. י,י ויאמר אלהם, יהי כן יהוה עמכם, כאשר אשלח אתכם, ואת-טפכם; ראו, כי רעה נגד פניכם. י,יא לא כן, לכו-נא הגברים ועבדו את-יהוה–כי אתה, אתם מבקשים; ויגרש אתם, מאת פני פרעה. {ס}
י,יב ויאמר יהוה אל-משה, נטה ידך על-ארץ מצרים בארבה, ויעל, על-ארץ מצרים; ויאכל את-כל-עשב הארץ, את כל-אשר השאיר הברד. י,יג ויט משה את-מטהו, על-ארץ מצרים, ויהוה נהג רוח-קדים בארץ, כל-היום ההוא וכל-הלילה; הבקר היה–ורוח הקדים, נשא את-הארבה. י,יד ויעל הארבה, על כל-ארץ מצרים, וינח, בכל גבול מצרים: כבד מאד–לפניו לא-היה כן ארבה כמהו, ואחריו לא יהיה-כן. י,טו ויכס את-עין כל-הארץ, ותחשך הארץ, ויאכל את-כל-עשב הארץ ואת כל-פרי העץ, אשר הותיר הברד; ולא-נותר כל-ירק בעץ ובעשב השדה, בכל-ארץ מצרים. י,טז וימהר פרעה, לקרא למשה ולאהרן; ויאמר, חטאתי ליהוה אלהיכם–ולכם. י,יז ועתה, שא נא חטאתי אך הפעם, והעתירו, ליהוה אלהיכם; ויסר, מעלי, רק, את-המות הזה. י,יח ויצא, מעם פרעה; ויעתר, אל-יהוה. י,יט ויהפך יהוה רוח-ים, חזק מאד, וישא את-הארבה, ויתקעהו ימה סוף: לא נשאר ארבה אחד, בכל גבול מצרים. י,כ ויחזק יהוה, את-לב פרעה; ולא שלח, את-בני ישראל. {פ}
י,כא ויאמר יהוה אל-משה, נטה ידך על-השמים, ויהי חשך, על-ארץ מצרים; וימש, חשך. י,כב ויט משה את-ידו, על-השמים; ויהי חשך-אפלה בכל-ארץ מצרים, שלשת ימים. י,כג לא-ראו איש את-אחיו, ולא-קמו איש מתחתיו–שלשת ימים; ולכל-בני ישראל היה אור, במושבתם. י,כד ויקרא פרעה אל-משה, ויאמר לכו עבדו את-יהוה–רק צאנכם ובקרכם, יצג: גם-טפכם, ילך עמכם. י,כה ויאמר משה, גם-אתה תתן בידנו זבחים ועלת; ועשינו, ליהוה אלהינו. י,כו וגם-מקננו ילך עמנו, לא תשאר פרסה–כי ממנו נקח, לעבד את-יהוה אלהינו; ואנחנו לא-נדע, מה-נעבד את-יהוה, עד-באנו, שמה. י,כז ויחזק יהוה, את-לב פרעה; ולא אבה, לשלחם. י,כח ויאמר-לו פרעה, לך מעלי; השמר לך, אל-תסף ראות פני–כי ביום ראתך פני, תמות. י,כט ויאמר משה, כן דברת: לא-אסף עוד, ראות פניך. {פ}
יא,א ויאמר יהוה אל-משה, עוד נגע אחד אביא על-פרעה ועל-מצרים–אחרי-כן, ישלח אתכם מזה: כשלחו–כלה, גרש יגרש אתכם מזה. יא,ב דבר-נא, באזני העם; וישאלו איש מאת רעהו, ואשה מאת רעותה, כלי-כסף, וכלי זהב. יא,ג ויתן יהוה את-חן העם, בעיני מצרים; גם האיש משה, גדול מאד בארץ מצרים, בעיני עבדי-פרעה, ובעיני העם. {ס}
יא,ד ויאמר משה, כה אמר יהוה: כחצת הלילה, אני יוצא בתוך מצרים. יא,ה ומת כל-בכור, בארץ מצרים–מבכור פרעה הישב על-כסאו, עד בכור השפחה אשר אחר הרחים; וכל, בכור בהמה. יא,ו והיתה צעקה גדלה, בכל-ארץ מצרים, אשר כמהו לא נהיתה, וכמהו לא תסף. יא,ז ולכל בני ישראל, לא יחרץ-כלב לשנו, למאיש, ועד-בהמה–למען, תדעון, אשר יפלה יהוה, בין מצרים ובין ישראל. יא,ח וירדו כל-עבדיך אלה אלי והשתחוו-לי לאמר, צא אתה וכל-העם אשר-ברגליך, ואחרי-כן, אצא; ויצא מעם-פרעה, בחרי-אף. {ס}
יא,ט ויאמר יהוה אל-משה, לא-ישמע אליכם פרעה–למען רבות מופתי, בארץ מצרים. יא,י ומשה ואהרן, עשו את-כל-המפתים האלה–לפני פרעה; ויחזק יהוה את-לב פרעה, ולא-שלח את-בני-ישראל מארצו. {ס}
יב,א ויאמר יהוה אל-משה ואל-אהרן, בארץ מצרים לאמר. יב,ב החדש הזה לכם, ראש חדשים: ראשון הוא לכם, לחדשי השנה. יב,ג דברו, אל-כל-עדת ישראל לאמר, בעשר, לחדש הזה: ויקחו להם, איש שה לבית-אבת–שה לבית. יב,ד ואם-ימעט הבית, מהיות משה–ולקח הוא ושכנו הקרב אל-ביתו, במכסת נפשת: איש לפי אכלו, תכסו על-השה. יב,ה שה תמים זכר בן-שנה, יהיה לכם; מן-הכבשים ומן-העזים, תקחו. יב,ו והיה לכם למשמרת, עד ארבעה עשר יום לחדש הזה; ושחטו אתו, כל קהל עדת-ישראל–בין הערבים. יב,ז ולקחו, מן-הדם, ונתנו על-שתי המזוזת, ועל-המשקוף–על, הבתים, אשר-יאכלו אתו, בהם. יב,ח ואכלו את-הבשר, בלילה הזה: צלי-אש ומצות, על-מררים יאכלהו. יב,ט אל-תאכלו ממנו נא, ובשל מבשל במים: כי אם-צלי-אש, ראשו על-כרעיו ועל-קרבו. יב,י ולא-תותירו ממנו, עד-בקר; והנתר ממנו עד-בקר, באש תשרפו. יב,יא וככה, תאכלו אתו–מתניכם חגרים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם; ואכלתם אתו בחפזון, פסח הוא ליהוה. יב,יב ועברתי בארץ-מצרים, בלילה הזה, והכיתי כל-בכור בארץ מצרים, מאדם ועד-בהמה; ובכל-אלהי מצרים אעשה שפטים, אני יהוה. יב,יג והיה הדם לכם לאת, על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את-הדם, ופסחתי עלכם; ולא-יהיה בכם נגף למשחית, בהכתי בארץ מצרים. יב,יד והיה היום הזה לכם לזכרון, וחגתם אתו חג ליהוה: לדרתיכם, חקת עולם תחגהו. יב,טו שבעת ימים, מצות תאכלו–אך ביום הראשון, תשביתו שאר מבתיכם: כי כל-אכל חמץ, ונכרתה הנפש ההוא מישראל–מיום הראשן, עד-יום השבעי. יב,טז וביום הראשון, מקרא-קדש, וביום השביעי, מקרא-קדש יהיה לכם: כל-מלאכה, לא-יעשה בהם–אך אשר יאכל לכל-נפש, הוא לבדו יעשה לכם. יב,יז ושמרתם, את-המצות, כי בעצם היום הזה, הוצאתי את-צבאותיכם מארץ מצרים; ושמרתם את-היום הזה, לדרתיכם–חקת עולם. יב,יח בראשן בארבעה עשר יום לחדש, בערב, תאכלו, מצת: עד יום האחד ועשרים, לחדש–בערב. יב,יט שבעת ימים–שאר, לא ימצא בבתיכם: כי כל-אכל מחמצת, ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל–בגר, ובאזרח הארץ. יב,כ כל-מחמצת, לא תאכלו; בכל, מושבתיכם, תאכלו, מצות. {פ}
יב,כא ויקרא משה לכל-זקני ישראל, ויאמר אלהם: משכו, וקחו לכם צאן למשפחתיכם–ושחטו הפסח. יב,כב ולקחתם אגדת אזוב, וטבלתם בדם אשר-בסף, והגעתם אל-המשקוף ואל-שתי המזוזת, מן-הדם אשר בסף; ואתם, לא תצאו איש מפתח-ביתו–עד-בקר. יב,כג ועבר יהוה, לנגף את-מצרים, וראה את-הדם על-המשקוף, ועל שתי המזוזת; ופסח יהוה, על-הפתח, ולא יתן המשחית, לבא אל-בתיכם לנגף. יב,כד ושמרתם, את-הדבר הזה, לחק-לך ולבניך, עד-עולם. יב,כה והיה כי-תבאו אל-הארץ, אשר יתן יהוה לכם–כאשר דבר; ושמרתם, את-העבדה הזאת. יב,כו והיה, כי-יאמרו אליכם בניכם: מה העבדה הזאת, לכם. יב,כז ואמרתם זבח-פסח הוא ליהוה, אשר פסח על-בתי בני-ישראל במצרים, בנגפו את-מצרים, ואת-בתינו הציל; ויקד העם, וישתחוו. יב,כח וילכו ויעשו, בני ישראל: כאשר צוה יהוה את-משה ואהרן, כן עשו. {ס}
יב,כט ויהי בחצי הלילה, ויהוה הכה כל-בכור בארץ מצרים, מבכר פרעה הישב על-כסאו, עד בכור השבי אשר בבית הבור; וכל, בכור בהמה. יב,ל ויקם פרעה לילה, הוא וכל-עבדיו וכל-מצרים, ותהי צעקה גדלה, במצרים: כי-אין בית, אשר אין-שם מת. יב,לא ויקרא למשה ולאהרן לילה, ויאמר קומו צאו מתוך עמי–גם-אתם, גם-בני ישראל; ולכו עבדו את-יהוה, כדברכם. יב,לב גם-צאנכם גם-בקרכם קחו כאשר דברתם, ולכו; וברכתם, גם-אתי. יב,לג ותחזק מצרים על-העם, למהר לשלחם מן-הארץ: כי אמרו, כלנו מתים. יב,לד וישא העם את-בצקו, טרם יחמץ; משארתם צררת בשמלתם, על-שכמם. יב,לה ובני-ישראל עשו, כדבר משה; וישאלו, ממצרים, כלי-כסף וכלי זהב, ושמלת. יב,לו ויהוה נתן את-חן העם, בעיני מצרים–וישאלום; וינצלו, את-מצרים. {פ}
יב,לז ויסעו בני-ישראל מרעמסס, סכתה, כשש-מאות אלף רגלי הגברים, לבד מטף. יב,לח וגם-ערב רב, עלה אתם, וצאן ובקר, מקנה כבד מאד. יב,לט ויאפו את-הבצק אשר הוציאו ממצרים, עגת מצות–כי לא חמץ: כי-גרשו ממצרים, ולא יכלו להתמהמה, וגם-צדה, לא-עשו להם. יב,מ ומושב בני ישראל, אשר ישבו במצרים–שלשים שנה, וארבע מאות שנה. יב,מא ויהי, מקץ שלשים שנה, וארבע מאות, שנה; ויהי, בעצם היום הזה, יצאו כל-צבאות יהוה, מארץ מצרים. יב,מב ליל שמרים הוא ליהוה, להוציאם מארץ מצרים: הוא-הלילה הזה ליהוה, שמרים לכל-בני ישראל לדרתם. {פ}
יב,מג ויאמר יהוה אל-משה ואהרן, זאת חקת הפסח: כל-בן-נכר, לא-יאכל בו. יב,מד וכל-עבד איש, מקנת-כסף–ומלתה אתו, אז יאכל בו. יב,מה תושב ושכיר, לא-יאכל בו. יב,מו בבית אחד יאכל, לא-תוציא מן-הבית מן-הבשר חוצה; ועצם, לא תשברו-בו. יב,מז כל-עדת ישראל, יעשו אתו. יב,מח וכי-יגור אתך גר, ועשה פסח ליהוה–המול לו כל-זכר ואז יקרב לעשתו, והיה כאזרח הארץ; וכל-ערל, לא-יאכל בו. יב,מט תורה אחת, יהיה לאזרח, ולגר, הגר בתוככם. יב,נ ויעשו, כל-בני ישראל: כאשר צוה יהוה את-משה ואת-אהרן, כן עשו. {ס}
יב,נא ויהי, בעצם היום הזה: הוציא יהוה את-בני ישראל, מארץ מצרים–על-צבאתם. {פ}
יג,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יג,ב קדש-לי כל-בכור פטר כל-רחם, בבני ישראל–באדם, ובבהמה: לי, הוא. יג,ג ויאמר משה אל-העם, זכור את-היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים, כי בחזק יד, הוציא יהוה אתכם מזה; ולא יאכל, חמץ. יג,ד היום, אתם יצאים, בחדש, האביב. יג,ה והיה כי-יביאך יהוה אל-ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי, אשר נשבע לאבתיך לתת לך, ארץ זבת חלב, ודבש; ועבדת את-העבדה הזאת, בחדש הזה. יג,ו שבעת ימים, תאכל מצת; וביום, השביעי, חג, ליהוה. יג,ז מצות, יאכל, את, שבעת הימים; ולא-יראה לך חמץ, ולא-יראה לך שאר–בכל-גבלך. יג,ח והגדת לבנך, ביום ההוא לאמר: בעבור זה, עשה יהוה לי, בצאתי, ממצרים. יג,ט והיה לך לאות על-ידך, ולזכרון בין עיניך, למען תהיה תורת יהוה, בפיך: כי ביד חזקה, הוצאך יהוה ממצרים. יג,י ושמרת את-החקה הזאת, למועדה, מימים, ימימה. {פ}
יג,יא והיה כי-יבאך יהוה, אל-ארץ הכנעני, כאשר נשבע לך, ולאבתיך; ונתנה, לך. יג,יב והעברת כל-פטר-רחם, ליהוה; וכל-פטר שגר בהמה, אשר יהיה לך הזכרים–ליהוה. יג,יג וכל-פטר חמר תפדה בשה, ואם-לא תפדה וערפתו; וכל בכור אדם בבניך, תפדה. יג,יד והיה כי-ישאלך בנך, מחר–לאמר מה-זאת: ואמרת אליו–בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים, מבית עבדים. יג,טו ויהי, כי-הקשה פרעה לשלחנו, ויהרג יהוה כל-בכור בארץ מצרים, מבכר אדם ועד-בכור בהמה; על-כן אני זבח ליהוה, כל-פטר רחם הזכרים, וכל-בכור בני, אפדה. יג,טז והיה לאות על-ידכה, ולטוטפת בין עיניך: כי בחזק יד, הוציאנו יהוה ממצרים. {ס}
יג,יז ויהי, בשלח פרעה את-העם, ולא-נחם אלהים דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא: כי אמר אלהים, פן-ינחם העם בראתם מלחמה–ושבו מצרימה. יג,יח ויסב אלהים את-העם דרך המדבר, ים-סוף; וחמשים עלו בני-ישראל, מארץ מצרים. יג,יט ויקח משה את-עצמות יוסף, עמו: כי השבע השביע את-בני ישראל, לאמר, פקד יפקד אלהים אתכם, והעליתם את-עצמתי מזה אתכם. יג,כ ויסעו, מסכת; ויחנו באתם, בקצה המדבר. יג,כא ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן, לנחתם הדרך, ולילה בעמוד אש, להאיר להם–ללכת, יומם ולילה. יג,כב לא-ימיש עמוד הענן, יומם, ועמוד האש, לילה–לפני, העם. {פ}
יד,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יד,ב דבר, אל-בני ישראל, וישבו ויחנו לפני פי החירת, בין מגדל ובין הים: לפני בעל צפן, נכחו תחנו על-הים. יד,ג ואמר פרעה לבני ישראל, נבכים הם בארץ; סגר עליהם, המדבר. יד,ד וחזקתי את-לב-פרעה, ורדף אחריהם, ואכבדה בפרעה ובכל-חילו, וידעו מצרים כי-אני יהוה; ויעשו-כן. יד,ה ויגד למלך מצרים, כי ברח העם; ויהפך לבב פרעה ועבדיו, אל-העם, ויאמרו מה-זאת עשינו, כי-שלחנו את-ישראל מעבדנו. יד,ו ויאסר, את-רכבו; ואת-עמו, לקח עמו. יד,ז ויקח, שש-מאות רכב בחור, וכל, רכב מצרים; ושלשם, על-כלו. יד,ח ויחזק יהוה, את-לב פרעה מלך מצרים, וירדף, אחרי בני ישראל; ובני ישראל, יצאים ביד רמה. יד,ט וירדפו מצרים אחריהם, וישיגו אותם חנים על-הים, כל-סוס רכב פרעה, ופרשיו וחילו–על-פי, החירת, לפני, בעל צפן. יד,י ופרעה, הקריב; וישאו בני-ישראל את-עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם, וייראו מאד, ויצעקו בני-ישראל, אל-יהוה. יד,יא ויאמרו, אל-משה, המבלי אין-קברים במצרים, לקחתנו למות במדבר: מה-זאת עשית לנו, להוציאנו ממצרים. יד,יב הלא-זה הדבר, אשר דברנו אליך במצרים לאמר, חדל ממנו, ונעבדה את-מצרים: כי טוב לנו עבד את-מצרים, ממתנו במדבר. יד,יג ויאמר משה אל-העם, אל-תיראו–התיצבו וראו את-ישועת יהוה, אשר-יעשה לכם היום: כי, אשר ראיתם את-מצרים היום–לא תספו לראתם עוד, עד-עולם. יד,יד יהוה, ילחם לכם; ואתם, תחרשון. {פ}
יד,טו ויאמר יהוה אל-משה, מה-תצעק אלי; דבר אל-בני-ישראל, ויסעו. יד,טז ואתה הרם את-מטך, ונטה את-ידך על-הים–ובקעהו; ויבאו בני-ישראל בתוך הים, ביבשה. יד,יז ואני, הנני מחזק את-לב מצרים, ויבאו, אחריהם; ואכבדה בפרעה ובכל-חילו, ברכבו ובפרשיו. יד,יח וידעו מצרים, כי-אני יהוה, בהכבדי בפרעה, ברכבו ובפרשיו. יד,יט ויסע מלאך האלהים, ההלך לפני מחנה ישראל, וילך, מאחריהם; ויסע עמוד הענן, מפניהם, ויעמד, מאחריהם. יד,כ ויבא בין מחנה מצרים, ובין מחנה ישראל, ויהי הענן והחשך, ויאר את-הלילה; ולא-קרב זה אל-זה, כל-הלילה. יד,כא ויט משה את-ידו, על-הים, ויולך יהוה את-הים ברוח קדים עזה כל-הלילה, וישם את-הים לחרבה; ויבקעו, המים. יד,כב ויבאו בני-ישראל בתוך הים, ביבשה; והמים להם חומה, מימינם ומשמאלם. יד,כג וירדפו מצרים, ויבאו אחריהם–כל סוס פרעה, רכבו ופרשיו: אל-תוך, הים. יד,כד ויהי, באשמרת הבקר, וישקף יהוה אל-מחנה מצרים, בעמוד אש וענן; ויהם, את מחנה מצרים. יד,כה ויסר, את אפן מרכבתיו, וינהגהו, בכבדת; ויאמר מצרים, אנוסה מפני ישראל–כי יהוה, נלחם להם במצרים. {פ}
יד,כו ויאמר יהוה אל-משה, נטה את-ידך על-הים; וישבו המים על-מצרים, על-רכבו ועל-פרשיו. יד,כז ויט משה את-ידו על-הים, וישב הים לפנות בקר לאיתנו, ומצרים, נסים לקראתו; וינער יהוה את-מצרים, בתוך הים. יד,כח וישבו המים, ויכסו את-הרכב ואת-הפרשים, לכל חיל פרעה, הבאים אחריהם בים: לא-נשאר בהם, עד-אחד. יד,כט ובני ישראל הלכו ביבשה, בתוך הים; והמים להם חמה, מימינם ומשמאלם. יד,ל ויושע יהוה ביום ההוא, את-ישראל–מיד מצרים; וירא ישראל את-מצרים, מת על-שפת הים. יד,לא וירא ישראל את-היד הגדלה, אשר עשה יהוה במצרים, וייראו העם, את-יהוה; ויאמינו, ביהוה, ובמשה, עבדו. {ר}
{ש}
טו,א אז ישיר-משה ובני ישראל את-השירה הזאת, ליהוה, ויאמרו, {ר}
לאמר: {ס} אשירה ליהוה כי-גאה גאה, {ס} סוס {ר}
ורכבו רמה בים. {ס} טו,ב עזי וזמרת יה, ויהי-לי {ר}
לישועה; {ס} זה אלי ואנוהו, {ס} אלהי {ר}
אבי וארממנהו. {ס} טו,ג יהוה, איש מלחמה; יהוה, {ר}
שמו. {ס} טו,ד מרכבת פרעה וחילו, ירה בים; {ס} ומבחר {ר}
שלשיו, טבעו בים-סוף. {ס} טו,ה תהמת, יכסימו; ירדו במצולת, כמו- {ר}
אבן. {ס} טו,ו ימינך יהוה, נאדרי בכח; {ס} ימינך {ר}
יהוה, תרעץ אויב. {ס} טו,ז וברב גאונך, תהרס {ר}
קמיך; {ס} תשלח, חרנך–יאכלמו, כקש. {ס} טו,ח וברוח {ר}
אפיך נערמו מים, {ס} נצבו כמו-נד {ר}
נזלים; {ס} קפאו תהמת, בלב-ים. {ס} טו,ט אמר {ר}
אויב ארדף אשיג, {ס} אחלק שלל; תמלאמו {ר}
נפשי– {ס} אריק חרבי, תורישמו ידי. {ס} טו,י נשפת {ר}
ברוחך, כסמו ים; {ס} צללו, כעופרת, במים, {ר}
אדירים. {ס} טו,יא מי-כמכה באלם יהוה, {ס} מי {ר}
כמכה נאדר בקדש; {ס} נורא תהלת, עשה {ר}
פלא. {ס} טו,יב נטית, ימינך–תבלעמו, ארץ. {ס} טו,יג נחית {ר}
בחסדך, עם-זו גאלת; {ס} נהלת בעזך, אל-נוה {ר}
קדשך. {ס} טו,יד שמעו עמים, ירגזון; {ס} חיל {ר}
אחז, ישבי פלשת. {ס} טו,טו אז נבהלו, אלופי {ר}
אדום– {ס} אילי מואב, יאחזמו רעד; {ס} נמגו, {ר}
כל ישבי כנען. {ס} טו,טז תפל עליהם אימתה {ר}
ופחד, {ס} בגדל זרועך ידמו כאבן: {ס} עד- {ר}
יעבר עמך יהוה, {ס} עד-יעבר עם-זו {ר}
קנית. {ס} טו,יז תבאמו, ותטעמו בהר נחלתך– {ס} מכון {ר}
לשבתך פעלת, יהוה; {ס} מקדש, אדני כוננו {ר}
ידיך. {ס} טו,יח יהוה ימלך, לעלם ועד. {ס} טו,יט כי {ר}
בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו, בים, {ס} וישב יהוה עלהם, {ר}
את-מי הים; {ס} ובני ישראל הלכו ביבשה, בתוך הים. {ר}
{ש}
טו,כ ותקח מרים הנביאה אחות אהרן, את-התף–בידה; ותצאן כל-הנשים אחריה, בתפים ובמחלת. טו,כא ותען להם, מרים: שירו ליהוה כי-גאה גאה, סוס ורכבו רמה בים. {ס}
טו,כב ויסע משה את-ישראל מים-סוף, ויצאו אל-מדבר-שור; וילכו שלשת-ימים במדבר, ולא-מצאו מים. טו,כג ויבאו מרתה–ולא יכלו לשתת מים ממרה, כי מרים הם; על-כן קרא-שמה, מרה. טו,כד וילנו העם על-משה לאמר, מה-נשתה. טו,כה ויצעק אל-יהוה, ויורהו יהוה עץ, וישלך אל-המים, וימתקו המים; שם שם לו חק ומשפט, ושם נסהו. טו,כו ויאמר אם-שמוע תשמע לקול יהוה אלהיך, והישר בעיניו תעשה, והאזנת למצותיו, ושמרת כל-חקיו–כל-המחלה אשר-שמתי במצרים, לא-אשים עליך, כי אני יהוה, רפאך. {ס}
טו,כז ויבאו אילמה–ושם שתים עשרה עינת מים, ושבעים תמרים; ויחנו-שם, על-המים. טז,א ויסעו, מאילם, ויבאו כל-עדת בני-ישראל אל-מדבר-סין, אשר בין-אילם ובין סיני–בחמשה עשר יום לחדש השני, לצאתם מארץ מצרים. טז,ב וילינו (וילונו) כל-עדת בני-ישראל, על-משה ועל-אהרן–במדבר. טז,ג ויאמרו אלהם בני ישראל, מי-יתן מותנו ביד-יהוה בארץ מצרים, בשבתנו על-סיר הבשר, באכלנו לחם לשבע: כי-הוצאתם אתנו אל-המדבר הזה, להמית את-כל-הקהל הזה ברעב. {ס}
טז,ד ויאמר יהוה אל-משה, הנני ממטיר לכם לחם מן-השמים; ויצא העם ולקטו דבר-יום ביומו, למען אנסנו הילך בתורתי אם-לא. טז,ה והיה ביום הששי, והכינו את אשר-יביאו; והיה משנה, על אשר-ילקטו יום יום. טז,ו ויאמר משה ואהרן, אל-כל-בני ישראל: ערב–וידעתם, כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים. טז,ז ובקר, וראיתם את-כבוד יהוה, בשמעו את-תלנתיכם, על-יהוה; ונחנו מה, כי תלונו (תלינו) עלינו. טז,ח ויאמר משה, בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע, בשמע יהוה את-תלנתיכם, אשר-אתם מלינם עליו; ונחנו מה, לא-עלינו תלנתיכם כי על-יהוה. טז,ט ויאמר משה, אל-אהרן, אמר אל-כל-עדת בני ישראל, קרבו לפני יהוה: כי שמע, את תלנתיכם. טז,י ויהי, כדבר אהרן אל-כל-עדת בני-ישראל, ויפנו, אל-המדבר; והנה כבוד יהוה, נראה בענן. {פ}
טז,יא וידבר יהוה, אל-משה לאמר. טז,יב שמעתי, את-תלונת בני ישראל–דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר, ובבקר תשבעו-לחם; וידעתם, כי אני יהוה אלהיכם. טז,יג ויהי בערב–ותעל השלו, ותכס את-המחנה; ובבקר, היתה שכבת הטל, סביב, למחנה. טז,יד ותעל, שכבת הטל; והנה על-פני המדבר, דק מחספס–דק ככפר, על-הארץ. טז,טו ויראו בני-ישראל, ויאמרו איש אל-אחיו מן הוא–כי לא ידעו, מה-הוא; ויאמר משה, אלהם, הוא הלחם, אשר נתן יהוה לכם לאכלה. טז,טז זה הדבר, אשר צוה יהוה, לקטו ממנו, איש לפי אכלו: עמר לגלגלת, מספר נפשתיכם–איש לאשר באהלו, תקחו. טז,יז ויעשו-כן, בני ישראל; וילקטו, המרבה והממעיט. טז,יח וימדו בעמר–ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר: איש לפי-אכלו, לקטו. טז,יט ויאמר משה, אלהם: איש, אל-יותר ממנו עד-בקר. טז,כ ולא-שמעו אל-משה, ויותרו אנשים ממנו עד-בקר, וירם תולעים, ויבאש; ויקצף עלהם, משה. טז,כא וילקטו אתו בבקר בבקר, איש כפי אכלו; וחם השמש, ונמס. טז,כב ויהי ביום הששי, לקטו לחם משנה–שני העמר, לאחד; ויבאו כל-נשיאי העדה, ויגידו למשה. טז,כג ויאמר אלהם, הוא אשר דבר יהוה–שבתון שבת-קדש ליהוה, מחר: את אשר-תאפו אפו, ואת אשר-תבשלו בשלו, ואת כל-העדף, הניחו לכם למשמרת עד-הבקר. טז,כד ויניחו אתו עד-הבקר, כאשר צוה משה; ולא הבאיש, ורמה לא-היתה בו. טז,כה ויאמר משה אכלהו היום, כי-שבת היום ליהוה: היום, לא תמצאהו בשדה. טז,כו ששת ימים, תלקטהו; וביום השביעי שבת, לא יהיה-בו. טז,כז ויהי ביום השביעי, יצאו מן-העם ללקט; ולא, מצאו. {ס}
טז,כח ויאמר יהוה, אל-משה: עד-אנה, מאנתם, לשמר מצותי, ותורתי. טז,כט ראו, כי-יהוה נתן לכם השבת–על-כן הוא נתן לכם ביום הששי, לחם יומים; שבו איש תחתיו, אל-יצא איש ממקמו–ביום השביעי. טז,ל וישבתו העם, ביום השבעי. טז,לא ויקראו בית-ישראל את-שמו, מן; והוא, כזרע גד לבן, וטעמו, כצפיחת בדבש. טז,לב ויאמר משה, זה הדבר אשר צוה יהוה–מלא העמר ממנו, למשמרת לדרתיכם: למען יראו את-הלחם, אשר האכלתי אתכם במדבר, בהוציאי אתכם, מארץ מצרים. טז,לג ויאמר משה אל-אהרן, קח צנצנת אחת, ותן-שמה מלא-העמר, מן; והנח אתו לפני יהוה, למשמרת לדרתיכם. טז,לד כאשר צוה יהוה, אל-משה; ויניחהו אהרן לפני העדת, למשמרת. טז,לה ובני ישראל, אכלו את-המן ארבעים שנה–עד-באם, אל-ארץ נושבת: את-המן, אכלו–עד-באם, אל-קצה ארץ כנען. טז,לו והעמר, עשרית האיפה הוא. {פ}
יז,א ויסעו כל-עדת בני-ישראל ממדבר-סין, למסעיהם–על-פי יהוה; ויחנו, ברפידים, ואין מים, לשתת העם. יז,ב וירב העם, עם-משה, ויאמרו, תנו-לנו מים ונשתה; ויאמר להם, משה, מה-תריבון עמדי, מה-תנסון את-יהוה. יז,ג ויצמא שם העם למים, וילן העם על-משה; ויאמר, למה זה העליתנו ממצרים, להמית אתי ואת-בני ואת-מקני, בצמא. יז,ד ויצעק משה אל-יהוה לאמר, מה אעשה לעם הזה; עוד מעט, וסקלני. יז,ה ויאמר יהוה אל-משה, עבר לפני העם, וקח אתך, מזקני ישראל; ומטך, אשר הכית בו את-היאר–קח בידך, והלכת. יז,ו הנני עמד לפניך שם על-הצור, בחרב, והכית בצור ויצאו ממנו מים, ושתה העם; ויעש כן משה, לעיני זקני ישראל. יז,ז ויקרא שם המקום, מסה ומריבה: על-ריב בני ישראל, ועל נסתם את-יהוה לאמר, היש יהוה בקרבנו, אם-אין. {פ}
יז,ח ויבא, עמלק; וילחם עם-ישראל, ברפידם. יז,ט ויאמר משה אל-יהושע בחר-לנו אנשים, וצא הלחם בעמלק; מחר, אנכי נצב על-ראש הגבעה, ומטה האלהים, בידי. יז,י ויעש יהושע, כאשר אמר-לו משה–להלחם, בעמלק; ומשה אהרן וחור, עלו ראש הגבעה. יז,יא והיה, כאשר ירים משה ידו–וגבר ישראל; וכאשר יניח ידו, וגבר עמלק. יז,יב וידי משה כבדים, ויקחו-אבן וישימו תחתיו וישב עליה; ואהרן וחור תמכו בידיו, מזה אחד ומזה אחד, ויהי ידיו אמונה, עד-בא השמש. יז,יג ויחלש יהושע את-עמלק ואת-עמו, לפי-חרב. {פ}
יז,יד ויאמר יהוה אל-משה, כתב זאת זכרון בספר, ושים, באזני יהושע: כי-מחה אמחה את-זכר עמלק, מתחת השמים. יז,טו ויבן משה, מזבח; ויקרא שמו, יהוה נסי. יז,טז ויאמר, כי-יד על-כס יה, מלחמה ליהוה, בעמלק–מדר, דר. {פ} |