פרשת תרומה- לא מנוקד:
כה,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כה,ב דבר אל-בני ישראל, ויקחו-לי תרומה: מאת כל-איש אשר ידבנו לבו, תקחו את-תרומתי. כה,ג וזאת, התרומה, אשר תקחו, מאתם: זהב וכסף, ונחשת. כה,ד ותכלת וארגמן ותולעת שני, ושש ועזים. כה,ה וערת אילם מאדמים וערת תחשים, ועצי שטים. כה,ו שמן, למאר; בשמים לשמן המשחה, ולקטרת הסמים. כה,ז אבני-שהם, ואבני מלאים, לאפד, ולחשן. כה,ח ועשו לי, מקדש; ושכנתי, בתוכם. כה,ט ככל, אשר אני מראה אותך, את תבנית המשכן, ואת תבנית כל-כליו; וכן, תעשו. {ס}
כה,י ועשו ארון, עצי שטים: אמתים וחצי ארכו, ואמה וחצי רחבו, ואמה וחצי, קמתו. כה,יא וצפית אתו זהב טהור, מבית ומחוץ תצפנו; ועשית עליו זר זהב, סביב. כה,יב ויצקת לו, ארבע טבעת זהב, ונתתה, על ארבע פעמתיו; ושתי טבעת, על-צלעו האחת, ושתי טבעת, על-צלעו השנית. כה,יג ועשית בדי, עצי שטים; וצפית אתם, זהב. כה,יד והבאת את-הבדים בטבעת, על צלעת הארן, לשאת את-הארן, בהם. כה,טו בטבעת, הארן, יהיו, הבדים: לא יסרו, ממנו. כה,טז ונתת, אל-הארן–את, העדת, אשר אתן, אליך. כה,יז ועשית כפרת, זהב טהור: אמתים וחצי ארכה, ואמה וחצי רחבה. כה,יח ועשית שנים כרבים, זהב; מקשה תעשה אתם, משני קצות הכפרת. כה,יט ועשה כרוב אחד מקצה, מזה, וכרוב-אחד מקצה, מזה; מן-הכפרת תעשו את-הכרבים, על-שני קצותיו. כה,כ והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה, סככים בכנפיהם על-הכפרת, ופניהם, איש אל-אחיו; אל-הכפרת–יהיו, פני הכרבים. כה,כא ונתת את-הכפרת על-הארן, מלמעלה; ואל-הארן–תתן את-העדת, אשר אתן אליך. כה,כב ונועדתי לך, שם, ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים, אשר על-ארון העדת–את כל-אשר אצוה אותך, אל-בני ישראל. {פ}
כה,כג ועשית שלחן, עצי שטים: אמתים ארכו ואמה רחבו, ואמה וחצי קמתו. כה,כד וצפית אתו, זהב טהור; ועשית לו זר זהב, סביב. כה,כה ועשית לו מסגרת טפח, סביב; ועשית זר-זהב למסגרתו, סביב. כה,כו ועשית לו, ארבע טבעת זהב; ונתת, את-הטבעת, על ארבע הפאת, אשר לארבע רגליו. כה,כז לעמת, המסגרת, תהיין, הטבעת–לבתים לבדים, לשאת את-השלחן. כה,כח ועשית את-הבדים עצי שטים, וצפית אתם זהב; ונשא-בם, את-השלחן. כה,כט ועשית קערתיו וכפתיו, וקשותיו ומנקיתיו, אשר יסך, בהן; זהב טהור, תעשה אתם. כה,ל ונתת על-השלחן לחם פנים, לפני תמיד. {פ}
כה,לא ועשית מנרת, זהב טהור; מקשה תעשה המנורה, ירכה וקנה, גביעיה כפתריה ופרחיה, ממנה יהיו. כה,לב וששה קנים, יצאים מצדיה: שלשה קני מנרה, מצדה האחד, ושלשה קני מנרה, מצדה השני. כה,לג שלשה גבעים משקדים בקנה האחד, כפתר ופרח, ושלשה גבעים משקדים בקנה האחד, כפתר ופרח; כן לששת הקנים, היצאים מן-המנרה. כה,לד ובמנרה, ארבעה גבעים: משקדים–כפתריה, ופרחיה. כה,לה וכפתר תחת שני הקנים ממנה, וכפתר תחת שני הקנים ממנה, וכפתר, תחת-שני הקנים ממנה–לששת, הקנים, היצאים, מן-המנרה. כה,לו כפתריהם וקנתם, ממנה יהיו; כלה מקשה אחת, זהב טהור. כה,לז ועשית את-נרתיה, שבעה; והעלה, את-נרתיה, והאיר, על-עבר פניה. כה,לח ומלקחיה ומחתתיה, זהב טהור. כה,לט ככר זהב טהור, יעשה אתה–את כל-הכלים, האלה. כה,מ וראה, ועשה: בתבניתם–אשר-אתה מראה, בהר. {ס}
כו,א ואת-המשכן תעשה, עשר יריעת: שש משזר, ותכלת וארגמן ותלעת שני–כרבים מעשה חשב, תעשה אתם. כו,ב ארך היריעה האחת, שמנה ועשרים באמה, ורחב ארבע באמה, היריעה האחת; מדה אחת, לכל-היריעת. כו,ג חמש היריעת, תהיין חברת, אשה, אל-אחתה; וחמש יריעת חברת, אשה אל-אחתה. כו,ד ועשית ללאת תכלת, על שפת היריעה האחת, מקצה, בחברת; וכן תעשה, בשפת היריעה, הקיצונה, במחברת השנית. כו,ה חמשים ללאת, תעשה ביריעה האחת, וחמשים ללאת תעשה בקצה היריעה, אשר במחברת השנית: מקבילת, הללאת, אשה, אל-אחתה. כו,ו ועשית, חמשים קרסי זהב; וחברת את-היריעת אשה אל-אחתה, בקרסים, והיה המשכן, אחד. כו,ז ועשית יריעת עזים, לאהל על-המשכן; עשתי-עשרה יריעת, תעשה אתם. כו,ח ארך היריעה האחת, שלשים באמה, ורחב ארבע באמה, היריעה האחת; מדה אחת, לעשתי עשרה יריעת. כו,ט וחברת את-חמש היריעת, לבד, ואת-שש היריעת, לבד; וכפלת את-היריעה הששית, אל-מול פני האהל. כו,י ועשית חמשים ללאת, על שפת היריעה האחת, הקיצנה, בחברת; וחמשים ללאת, על שפת היריעה, החברת, השנית. כו,יא ועשית קרסי נחשת, חמשים; והבאת את-הקרסים בללאת, וחברת את-האהל והיה אחד. כו,יב וסרח, העדף, ביריעת, האהל–חצי היריעה, העדפת, תסרח, על אחרי המשכן. כו,יג והאמה מזה והאמה מזה, בעדף, בארך, יריעת האהל: יהיה סרוח על-צדי המשכן, מזה ומזה–לכסתו. כו,יד ועשית מכסה לאהל, ערת אילם מאדמים, ומכסה ערת תחשים, מלמעלה. {פ}
כו,טו ועשית את-הקרשים, למשכן, עצי שטים, עמדים. כו,טז עשר אמות, ארך הקרש; ואמה וחצי האמה, רחב הקרש האחד. כו,יז שתי ידות, לקרש האחד–משלבת, אשה אל-אחתה; כן תעשה, לכל קרשי המשכן. כו,יח ועשית את-הקרשים, למשכן, עשרים קרש, לפאת נגבה תימנה. כו,יט וארבעים, אדני-כסף, תעשה, תחת עשרים הקרש: שני אדנים תחת-הקרש האחד, לשתי ידתיו, ושני אדנים תחת-הקרש האחד, לשתי ידתיו. כו,כ ולצלע המשכן השנית, לפאת צפון, עשרים, קרש. כו,כא וארבעים אדניהם, כסף: שני אדנים, תחת הקרש האחד, ושני אדנים, תחת הקרש האחד. כו,כב ולירכתי המשכן, ימה, תעשה, ששה קרשים. כו,כג ושני קרשים תעשה, למקצעת המשכן–בירכתים. כו,כד ויהיו תאמם, מלמטה, ויחדו יהיו תמים על-ראשו, אל-הטבעת האחת; כן יהיה לשניהם, לשני המקצעת יהיו. כו,כה והיו, שמנה קרשים, ואדניהם כסף, ששה עשר אדנים: שני אדנים, תחת הקרש האחד, ושני אדנים, תחת הקרש האחד. כו,כו ועשית בריחם, עצי שטים, חמשה, לקרשי צלע-המשכן האחד. כו,כז וחמשה בריחם, לקרשי צלע-המשכן השנית; וחמשה בריחם, לקרשי צלע המשכן, לירכתים, ימה. כו,כח והבריח התיכן, בתוך הקרשים, מברח, מן-הקצה אל-הקצה. כו,כט ואת-הקרשים תצפה זהב, ואת-טבעתיהם תעשה זהב–בתים, לבריחם; וצפית את-הבריחם, זהב. כו,ל והקמת, את-המשכן: כמשפטו–אשר הראית, בהר. {ס}
כו,לא ועשית פרכת, תכלת וארגמן ותולעת שני–ושש משזר; מעשה חשב יעשה אתה, כרבים. כו,לב ונתתה אתה, על-ארבעה עמודי שטים, מצפים זהב, וויהם זהב–על-ארבעה, אדני-כסף. כו,לג ונתתה את-הפרכת, תחת הקרסים, והבאת שמה מבית לפרכת, את ארון העדות; והבדילה הפרכת, לכם, בין הקדש, ובין קדש הקדשים. כו,לד ונתת, את-הכפרת, על, ארון העדת–בקדש, הקדשים. כו,לה ושמת את-השלחן, מחוץ לפרכת, ואת-המנרה נכח השלחן, על צלע המשכן תימנה; והשלחן–תתן, על-צלע צפון. כו,לו ועשית מסך לפתח האהל, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, מעשה, רקם. כו,לז ועשית למסך, חמשה עמודי שטים, וצפית אתם זהב, וויהם זהב; ויצקת להם, חמשה אדני נחשת. {ס}
כז,א ועשית את-המזבח, עצי שטים: חמש אמות ארך וחמש אמות רחב, רבוע יהיה המזבח, ושלש אמות, קמתו. כז,ב ועשית קרנתיו, על ארבע פנתיו–ממנו, תהיין קרנתיו; וצפית אתו, נחשת. כז,ג ועשית סירתיו, לדשנו, ויעיו ומזרקתיו, ומזלגתיו ומחתתיו; לכל-כליו, תעשה נחשת. כז,ד ועשית לו מכבר, מעשה רשת נחשת; ועשית על-הרשת, ארבע טבעת נחשת, על, ארבע קצותיו. כז,ה ונתתה אתה, תחת כרכב המזבח–מלמטה; והיתה הרשת, עד חצי המזבח. כז,ו ועשית בדים למזבח, בדי עצי שטים; וצפית אתם, נחשת. כז,ז והובא את-בדיו, בטבעת; והיו הבדים, על-שתי צלעת המזבח–בשאת אתו. כז,ח נבוב לחת, תעשה אתו: כאשר הראה אתך בהר, כן יעשו. {ס}
כז,ט ועשית, את חצר המשכן–לפאת נגב-תימנה קלעים לחצר שש משזר, מאה באמה ארך, לפאה, האחת. כז,י ועמדיו עשרים, ואדניהם עשרים נחשת; ווי העמדים וחשקיהם, כסף. כז,יא וכן לפאת צפון בארך, קלעים מאה ארך; ועמדו עשרים, ואדניהם עשרים נחשת, ווי העמדים וחשקיהם, כסף. כז,יב ורחב החצר לפאת-ים, קלעים חמשים אמה; עמדיהם עשרה, ואדניהם עשרה. כז,יג ורחב החצר, לפאת קדמה מזרחה–חמשים אמה. כז,יד וחמש עשרה אמה קלעים, לכתף; עמדיהם שלשה, ואדניהם שלשה. כז,טו ולכתף, השנית–חמש עשרה, קלעים; עמדיהם שלשה, ואדניהם שלשה. כז,טז ולשער החצר מסך עשרים אמה, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר–מעשה רקם; עמדיהם, ארבעה, ואדניהם, ארבעה. כז,יז כל-עמודי החצר סביב מחשקים כסף, וויהם כסף; ואדניהם, נחשת. כז,יח ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים, וקמה חמש אמות–שש משזר; ואדניהם, נחשת. כז,יט לכל כלי המשכן, בכל עבדתו, וכל-יתדתיו וכל-יתדת החצר, נחשת. {ס}
כז,כ ואתה תצוה את-בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית–למאור: להעלת נר, תמיד. כז,כא באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על-העדת, יערך אתו אהרן ובניו מערב עד-בקר–לפני יהוה: חקת עולם לדרתם, מאת בני ישראל. {ס}
כח,א ואתה הקרב אליך את-אהרן אחיך ואת-בניו אתו, מתוך בני ישראל–לכהנו-לי: אהרן–נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר, בני אהרן. כח,ב ועשית בגדי-קדש, לאהרן אחיך, לכבוד, ולתפארת. כח,ג ואתה, תדבר אל-כל-חכמי-לב, אשר מלאתיו, רוח חכמה; ועשו את-בגדי אהרן, לקדשו–לכהנו-לי. כח,ד ואלה הבגדים אשר יעשו, חשן ואפוד ומעיל, וכתנת תשבץ, מצנפת ואבנט; ועשו בגדי-קדש לאהרן אחיך, ולבניו–לכהנו-לי. כח,ה והם יקחו את-הזהב, ואת-התכלת ואת-הארגמן, ואת-תולעת השני, ואת-השש. {פ}
כח,ו ועשו, את-האפד: זהב תכלת וארגמן תולעת שני, ושש משזר–מעשה חשב. כח,ז שתי כתפת חברת, יהיה-לו אל-שני קצותיו–וחבר. כח,ח וחשב אפדתו אשר עליו, כמעשהו ממנו יהיה: זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני–ושש משזר. כח,ט ולקחת, את-שתי אבני-שהם; ופתחת עליהם, שמות בני ישראל. כח,י ששה, משמתם, על, האבן האחת; ואת-שמות הששה הנותרים, על-האבן השנית–כתולדתם. כח,יא מעשה חרש, אבן–פתוחי חתם תפתח את-שתי האבנים, על-שמת בני ישראל; מסבת משבצות זהב, תעשה אתם. כח,יב ושמת את-שתי האבנים, על כתפת האפד, אבני זכרן, לבני ישראל; ונשא אהרן את-שמותם לפני יהוה, על-שתי כתפיו–לזכרן. {ס}
כח,יג ועשית משבצת, זהב. כח,יד ושתי שרשרת זהב טהור, מגבלת תעשה אתם מעשה עבת; ונתתה את-שרשרת העבתת, על-המשבצת. {ס}
כח,טו ועשית חשן משפט, מעשה חשב–כמעשה אפד, תעשנו; זהב תכלת וארגמן ותולעת שני, ושש משזר–תעשה אתו. כח,טז רבוע יהיה, כפול; זרת ארכו, וזרת רחבו. כח,יז ומלאת בו מלאת אבן, ארבעה טורים אבן: טור, אדם פטדה וברקת–הטור, האחד. כח,יח והטור, השני–נפך ספיר, ויהלם. כח,יט והטור, השלישי–לשם שבו, ואחלמה. כח,כ והטור, הרביעי–תרשיש ושהם, וישפה; משבצים זהב יהיו, במלואתם. כח,כא והאבנים תהיין על-שמת בני-ישראל, שתים עשרה–על-שמתם; פתוחי חותם, איש על-שמו, תהיין, לשני עשר שבט. כח,כב ועשית על-החשן שרשת גבלת, מעשה עבת, זהב, טהור. כח,כג ועשית, על-החשן, שתי, טבעות זהב; ונתת, את-שתי הטבעות, על-שני, קצות החשן. כח,כד ונתתה, את-שתי עבתת הזהב, על-שתי, הטבעת–אל-קצות, החשן. כח,כה ואת שתי קצות שתי העבתת, תתן על-שתי המשבצות; ונתתה על-כתפות האפד, אל-מול פניו. כח,כו ועשית, שתי טבעות זהב, ושמת אתם, על-שני קצות החשן–על-שפתו, אשר אל-עבר האפד ביתה. כח,כז ועשית, שתי טבעות זהב, ונתתה אתם על-שתי כתפות האפוד מלמטה ממול פניו, לעמת מחברתו–ממעל, לחשב האפוד. כח,כח וירכסו את-החשן מטבעתו אל-טבעת האפוד, בפתיל תכלת, להיות, על-חשב האפוד; ולא-יזח החשן, מעל האפוד. כח,כט ונשא אהרן את-שמות בני-ישראל בחשן המשפט, על-לבו–בבאו אל-הקדש: לזכרן לפני-יהוה, תמיד. כח,ל ונתת אל-חשן המשפט, את-האורים ואת-התמים, והיו על-לב אהרן, בבאו לפני יהוה; ונשא אהרן את-משפט בני-ישראל על-לבו, לפני יהוה–תמיד. {ס}
כח,לא ועשית את-מעיל האפוד, כליל תכלת. כח,לב והיה פי-ראשו, בתוכו; שפה יהיה לפיו סביב מעשה ארג, כפי תחרא יהיה-לו–לא יקרע. כח,לג ועשית על-שוליו, רמני תכלת וארגמן ותולעת שני–על-שוליו, סביב; ופעמני זהב בתוכם, סביב. כח,לד פעמן זהב ורמון, פעמן זהב ורמון, על-שולי המעיל, סביב. כח,לה והיה על-אהרן, לשרת; ונשמע קולו בבאו אל-הקדש לפני יהוה, ובצאתו–ולא ימות. {ס}
כח,לו ועשית ציץ, זהב טהור; ופתחת עליו פתוחי חתם, קדש ליהוה. כח,לז ושמת אתו על-פתיל תכלת, והיה על-המצנפת; אל-מול פני-המצנפת, יהיה. כח,לח והיה, על-מצח אהרן, ונשא אהרן את-עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל, לכל-מתנת קדשיהם; והיה על-מצחו תמיד, לרצון להם לפני יהוה. כח,לט ושבצת הכתנת שש, ועשית מצנפת שש; ואבנט תעשה, מעשה רקם. כח,מ ולבני אהרן תעשה כתנת, ועשית להם אבנטים; ומגבעות תעשה להם, לכבוד ולתפארת. כח,מא והלבשת אתם את-אהרן אחיך, ואת-בניו אתו; ומשחת אתם ומלאת את-ידם, וקדשת אתם–וכהנו לי. כח,מב ועשה להם מכנסי-בד, לכסות בשר ערוה; ממתנים ועד-ירכים, יהיו. כח,מג והיו על-אהרן ועל-בניו בבאם אל-אהל מועד, או בגשתם אל-המזבח לשרת בקדש, ולא-ישאו עון, ומתו: חקת עולם לו, ולזרעו אחריו. {ס}
כט,א וזה הדבר אשר-תעשה להם, לקדש אתם–לכהן לי: לקח פר אחד בן-בקר, ואילם שנים–תמימם. כט,ב ולחם מצות, וחלת מצת בלולת בשמן, ורקיקי מצות, משחים בשמן; סלת חטים, תעשה אתם. כט,ג ונתת אותם על-סל אחד, והקרבת אתם בסל; ואת-הפר–ואת, שני האילם. כט,ד ואת-אהרן ואת-בניו תקריב, אל-פתח אהל מועד; ורחצת אתם, במים. כט,ה ולקחת את-הבגדים, והלבשת את-אהרן את-הכתנת, ואת מעיל האפד, ואת-האפד ואת-החשן; ואפדת לו, בחשב האפד. כט,ו ושמת המצנפת, על-ראשו; ונתת את-נזר הקדש, על-המצנפת. כט,ז ולקחת את-שמן המשחה, ויצקת על-ראשו; ומשחת, אתו. כט,ח ואת-בניו, תקריב; והלבשתם, כתנת. כט,ט וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו, וחבשת להם מגבעת, והיתה להם כהנה, לחקת עולם; ומלאת יד-אהרן, ויד-בניו. כט,י והקרבת, את-הפר, לפני, אהל מועד; וסמך אהרן ובניו את-ידיהם, על-ראש הפר. כט,יא ושחטת את-הפר, לפני יהוה, פתח, אהל מועד. כט,יב ולקחת מדם הפר, ונתתה על-קרנת המזבח באצבעך; ואת-כל-הדם תשפך, אל-יסוד המזבח. כט,יג ולקחת, את-כל-החלב המכסה את-הקרב, ואת היתרת על-הכבד, ואת שתי הכלית ואת-החלב אשר עליהן; והקטרת, המזבחה. כט,יד ואת-בשר הפר, ואת-ערו ואת-פרשו, תשרף באש, מחוץ למחנה: חטאת, הוא. כט,טו ואת-האיל האחד, תקח; וסמכו אהרן ובניו, את-ידיהם–על-ראש האיל. כט,טז ושחטת, את-האיל; ולקחת, את-דמו, וזרקת על-המזבח, סביב. כט,יז ואת-האיל–תנתח, לנתחיו; ורחצת קרבו וכרעיו, ונתת על-נתחיו ועל-ראשו. כט,יח והקטרת את-כל-האיל המזבחה, עלה הוא ליהוה; ריח ניחוח, אשה ליהוה הוא. כט,יט ולקחת, את האיל השני; וסמך אהרן ובניו את-ידיהם, על-ראש האיל. כט,כ ושחטת את-האיל, ולקחת מדמו ונתתה על-תנוך אזן אהרן ועל-תנוך אזן בניו הימנית, ועל-בהן ידם הימנית, ועל-בהן רגלם הימנית; וזרקת את-הדם על-המזבח, סביב. כט,כא ולקחת מן-הדם אשר על-המזבח, ומשמן המשחה, והזית על-אהרן ועל-בגדיו, ועל-בניו ועל-בגדי בניו אתו; וקדש הוא ובגדיו, ובניו ובגדי בניו אתו. כט,כב ולקחת מן-האיל החלב והאליה ואת-החלב המכסה את-הקרב, ואת יתרת הכבד ואת שתי הכלית ואת-החלב אשר עליהן, ואת, שוק הימין: כי איל מלאים, הוא. כט,כג וככר לחם אחת, וחלת לחם שמן אחת–ורקיק אחד: מסל, המצות, אשר, לפני יהוה. כט,כד ושמת הכל–על כפי אהרן, ועל כפי בניו; והנפת אתם תנופה, לפני יהוה. כט,כה ולקחת אתם מידם, והקטרת המזבחה על-העלה; לריח ניחוח לפני יהוה, אשה הוא ליהוה. כט,כו ולקחת את-החזה, מאיל המלאים אשר לאהרן, והנפת אתו תנופה, לפני יהוה; והיה לך, למנה. כט,כז וקדשת את חזה התנופה, ואת שוק התרומה, אשר הונף, ואשר הורם: מאיל, המלאים–מאשר לאהרן, ומאשר לבניו. כט,כח והיה לאהרן ולבניו לחק-עולם, מאת בני ישראל, כי תרומה, הוא; ותרומה יהיה מאת בני-ישראל, מזבחי שלמיהם–תרומתם, ליהוה. כט,כט ובגדי הקדש אשר לאהרן, יהיו לבניו אחריו, למשחה בהם, ולמלא-בם את-ידם. כט,ל שבעת ימים, ילבשם הכהן תחתיו–מבניו: אשר יבא אל-אהל מועד, לשרת בקדש. כט,לא ואת איל המלאים, תקח; ובשלת את-בשרו, במקם קדש. כט,לב ואכל אהרן ובניו את-בשר האיל, ואת-הלחם אשר בסל, פתח, אהל מועד. כט,לג ואכלו אתם אשר כפר בהם, למלא את-ידם לקדש אתם; וזר לא-יאכל, כי-קדש הם. כט,לד ואם-יותר מבשר המלאים, ומן-הלחם–עד-הבקר: ושרפת את-הנותר באש, לא יאכל כי-קדש הוא. כט,לה ועשית לאהרן ולבניו, ככה, ככל אשר-צויתי, אתכה; שבעת ימים, תמלא ידם. כט,לו ופר חטאת תעשה ליום, על-הכפרים, וחטאת על-המזבח, בכפרך עליו; ומשחת אתו, לקדשו. כט,לז שבעת ימים, תכפר על-המזבח, וקדשת, אתו; והיה המזבח קדש קדשים, כל-הנגע במזבח יקדש. {ס}
כט,לח וזה, אשר תעשה על-המזבח: כבשים בני-שנה שנים ליום, תמיד. כט,לט את-הכבש האחד, תעשה בבקר; ואת הכבש השני, תעשה בין הערבים. כט,מ ועשרן סלת בלול בשמן כתית, רבע ההין, ונסך, רביעת ההין יין–לכבש, האחד. כט,מא ואת הכבש השני, תעשה בין הערבים: כמנחת הבקר וכנסכה, תעשה-לה, לריח ניחח, אשה ליהוה. כט,מב עלת תמיד לדרתיכם, פתח אהל-מועד לפני יהוה, אשר אועד לכם שמה, לדבר אליך שם. כט,מג ונעדתי שמה, לבני ישראל; ונקדש, בכבדי. כט,מד וקדשתי את-אהל מועד, ואת-המזבח; ואת-אהרן ואת-בניו אקדש, לכהן לי. כט,מה ושכנתי, בתוך בני ישראל; והייתי להם, לאלהים. כט,מו וידעו, כי אני יהוה אלהיהם, אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים, לשכני בתוכם: אני, יהוה אלהיהם. {פ}
ל,א ועשית מזבח, מקטר קטרת; עצי שטים, תעשה אתו. ל,ב אמה ארכו ואמה רחבו, רבוע יהיה, ואמתים, קמתו; ממנו, קרנתיו. ל,ג וצפית אתו זהב טהור, את-גגו ואת-קירתיו סביב–ואת-קרנתיו; ועשית לו זר זהב, סביב. ל,ד ושתי טבעת זהב תעשה-לו מתחת לזרו, על שתי צלעתיו–תעשה, על-שני צדיו; והיה לבתים לבדים, לשאת אתו בהמה. ל,ה ועשית את-הבדים, עצי שטים; וצפית אתם, זהב. ל,ו ונתתה אתו לפני הפרכת, אשר על-ארן העדת–לפני הכפרת, אשר על-העדת, אשר אועד לך, שמה. ל,ז והקטיר עליו אהרן, קטרת סמים; בבקר בבקר, בהיטיבו את-הנרת–יקטירנה. ל,ח ובהעלת אהרן את-הנרת בין הערבים, יקטירנה–קטרת תמיד לפני יהוה, לדרתיכם. ל,ט לא-תעלו עליו קטרת זרה, ועלה ומנחה; ונסך, לא תסכו עליו. ל,י וכפר אהרן על-קרנתיו, אחת בשנה: מדם חטאת הכפרים, אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם–קדש-קדשים הוא, ליהוה. {פ}
ל,יא וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ל,יב כי תשא את-ראש בני-ישראל, לפקדיהם, ונתנו איש כפר נפשו ליהוה, בפקד אתם; ולא-יהיה בהם נגף, בפקד אתם. ל,יג זה יתנו, כל-העבר על-הפקדים–מחצית השקל, בשקל הקדש: עשרים גרה, השקל–מחצית השקל, תרומה ליהוה. ל,יד כל, העבר על-הפקדים, מבן עשרים שנה, ומעלה–יתן, תרומת יהוה. ל,טו העשיר לא-ירבה, והדל לא ימעיט, ממחצית, השקל–לתת את-תרומת יהוה, לכפר על-נפשתיכם. ל,טז ולקחת את-כסף הכפרים, מאת בני ישראל, ונתת אתו, על-עבדת אהל מועד; והיה לבני ישראל לזכרון לפני יהוה, לכפר על-נפשתיכם. {פ}
ל,יז וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ל,יח ועשית כיור נחשת, וכנו נחשת–לרחצה; ונתת אתו, בין-אהל מועד ובין המזבח, ונתת שמה, מים. ל,יט ורחצו אהרן ובניו, ממנו, את-ידיהם, ואת-רגליהם. ל,כ בבאם אל-אהל מועד, ירחצו-מים–ולא ימתו; או בגשתם אל-המזבח לשרת, להקטיר אשה ליהוה. ל,כא ורחצו ידיהם ורגליהם, ולא ימתו; והיתה להם חק-עולם לו ולזרעו, לדרתם. {פ}
ל,כב וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ל,כג ואתה קח-לך, בשמים ראש, מר-דרור חמש מאות, וקנמן-בשם מחציתו חמשים ומאתים; וקנה-בשם, חמשים ומאתים. ל,כד וקדה, חמש מאות בשקל הקדש; ושמן זית, הין. ל,כה ועשית אתו, שמן משחת-קדש–רקח מרקחת, מעשה רקח; שמן משחת-קדש, יהיה. ל,כו ומשחת בו, את-אהל מועד, ואת, ארון העדת. ל,כז ואת-השלחן, ואת-כל-כליו, ואת-המנרה, ואת-כליה; ואת, מזבח הקטרת. ל,כח ואת-מזבח העלה, ואת-כל-כליו; ואת-הכיר, ואת-כנו. ל,כט וקדשת אתם, והיו קדש קדשים; כל-הנגע בהם, יקדש. ל,ל ואת-אהרן ואת-בניו, תמשח; וקדשת אתם, לכהן לי. ל,לא ואל-בני ישראל, תדבר לאמר: שמן משחת-קדש יהיה זה, לי–לדרתיכם. ל,לב על-בשר אדם, לא ייסך, ובמתכנתו, לא תעשו כמהו; קדש הוא, קדש יהיה לכם. ל,לג איש אשר ירקח כמהו, ואשר יתן ממנו על-זר–ונכרת, מעמיו. {ס}
ל,לד ויאמר יהוה אל-משה קח-לך סמים, נטף ושחלת וחלבנה, סמים, ולבנה זכה: בד בבד, יהיה. ל,לה ועשית אתה קטרת, רקח מעשה רוקח, ממלח, טהור קדש. ל,לו ושחקת ממנה, הדק, ונתתה ממנה לפני העדת באהל מועד, אשר אועד לך שמה; קדש קדשים, תהיה לכם. ל,לז והקטרת, אשר תעשה–במתכנתה, לא תעשו לכם; קדש תהיה לך, ליהוה. ל,לח איש אשר-יעשה כמוה, להריח בה–ונכרת, מעמיו. {ס}
לא,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. לא,ב ראה, קראתי בשם, בצלאל בן-אורי בן-חור, למטה יהודה. לא,ג ואמלא אתו, רוח אלהים, בחכמה ובתבונה ובדעת, ובכל-מלאכה. לא,ד לחשב, מחשבת; לעשות בזהב ובכסף, ובנחשת. לא,ה ובחרשת אבן למלאת, ובחרשת עץ; לעשות, בכל-מלאכה. לא,ו ואני הנה נתתי אתו, את אהליאב בן-אחיסמך למטה-דן, ובלב כל-חכם-לב, נתתי חכמה; ועשו, את כל-אשר צויתך. לא,ז את אהל מועד, ואת-הארן לעדת, ואת-הכפרת, אשר עליו; ואת, כל-כלי האהל. לא,ח ואת-השלחן, ואת-כליו, ואת-המנרה הטהרה, ואת-כל-כליה; ואת, מזבח הקטרת. לא,ט ואת-מזבח העלה, ואת-כל-כליו; ואת-הכיור, ואת-כנו. לא,י ואת, בגדי השרד; ואת-בגדי הקדש לאהרן הכהן, ואת-בגדי בניו לכהן. לא,יא ואת שמן המשחה ואת-קטרת הסמים, לקדש: ככל אשר-צויתך, יעשו. {פ}
לא,יב ויאמר יהוה, אל-משה לאמר. לא,יג ואתה דבר אל-בני ישראל, לאמר, אך את-שבתתי, תשמרו: כי אות הוא ביני וביניכם, לדרתיכם–לדעת, כי אני יהוה מקדשכם. לא,יד ושמרתם, את-השבת, כי קדש הוא, לכם; מחלליה, מות יומת–כי כל-העשה בה מלאכה, ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה. לא,טו ששת ימים, יעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון קדש, ליהוה; כל-העשה מלאכה ביום השבת, מות יומת. לא,טז ושמרו בני-ישראל, את-השבת, לעשות את-השבת לדרתם, ברית עולם. לא,יז ביני, ובין בני ישראל–אות הוא, לעלם: כי-ששת ימים, עשה יהוה את-השמים ואת-הארץ, וביום השביעי, שבת וינפש. {ס}
לא,יח ויתן אל-משה, ככלתו לדבר אתו בהר סיני, שני, לחת העדת–לחת אבן, כתבים באצבע אלהים. |