א,א המשא אשר חזה, חבקוק הנביא. א,ב עד-אנה יהוה שועתי, ולא תשמע: אזעק אליך חמס, ולא תושיע. א,ג למה תראני און ועמל תביט, ושד וחמס לנגדי; ויהי ריב ומדון, ישא. א,ד על-כן תפוג תורה, ולא-יצא לנצח משפט: כי רשע מכתיר את-הצדיק, על-כן יצא משפט מעקל. א,ה ראו בגוים והביטו, והתמהו תמהו: כי-פעל פעל בימיכם, לא תאמינו כי יספר. א,ו כי-הנני מקים את-הכשדים, הגוי המר והנמהר; ההולך, למרחבי-ארץ, לרשת, משכנות לא-לו. א,ז אים ונורא, הוא; ממנו, משפטו ושאתו יצא. א,ח וקלו מנמרים סוסיו, וחדו מזאבי ערב, ופשו, פרשיו; ופרשיו, מרחוק יבאו–יעפו, כנשר חש לאכול. א,ט כלה לחמס יבוא, מגמת פניהם קדימה; ויאסף כחול, שבי. א,י והוא במלכים יתקלס, ורזנים משחק לו; הוא לכל-מבצר ישחק, ויצבר עפר וילכדה. א,יא אז חלף רוח ויעבר, ואשם: זו כחו, לאלהו. א,יב הלוא אתה מקדם, יהוה אלהי קדשי–לא נמות; יהוה למשפט שמתו, וצור להוכיח יסדתו. א,יג טהור עינים מראות רע, והביט אל-עמל לא תוכל: למה תביט, בוגדים–תחריש, בבלע רשע צדיק ממנו. א,יד ותעשה אדם, כדגי הים–כרמש, לא-משל בו. א,טו כלה, בחכה העלה–יגרהו בחרמו, ויאספהו במכמרתו; על-כן, ישמח ויגיל. א,טז על-כן יזבח לחרמו, ויקטר למכמרתו: כי בהמה שמן חלקו, ומאכלו בראה. א,יז העל כן, יריק חרמו; ותמיד להרג גוים, לא יחמול. {ס}
ב,א על-משמרתי אעמדה, ואתיצבה על-מצור; ואצפה, לראות מה-ידבר-בי, ומה אשיב, על-תוכחתי. ב,ב ויענני יהוה, ויאמר, כתב חזון, ובאר על-הלחות–למען ירוץ, קורא בו. ב,ג כי עוד חזון למועד, ויפח לקץ ולא יכזב; אם-יתמהמה, חכה-לו–כי-בא יבא, לא יאחר. ב,ד הנה עפלה, לא-ישרה נפשו בו; וצדיק, באמונתו יחיה. {ס}
ב,ה ואף כי-היין בגד, גבר יהיר ולא ינוה: אשר הרחיב כשאול נפשו, והוא כמות ולא ישבע, ויאסף אליו כל-הגוים, ויקבץ אליו כל-העמים. ב,ו הלוא-אלה כלם, עליו משל ישאו, ומליצה, חידות לו; ויאמר, הוי המרבה לא-לו–עד-מתי, ומכביד עליו עבטיט. ב,ז הלוא פתע, יקומו נשכיך, ויקצו, מזעזעיך; והיית למשסות, למו. ב,ח כי-אתה שלות גוים רבים, ישלוך כל-יתר עמים; מדמי אדם וחמס-ארץ, קריה וכל-ישבי בה. {פ}
ב,ט הוי, בצע בצע רע–לביתו: לשום במרום קנו, להנצל מכף-רע. ב,י יעצת בשת, לביתך; קצות-עמים רבים, וחוטא נפשך. ב,יא כי-אבן, מקיר תזעק; וכפיס, מעץ יעננה. {פ}
ב,יב הוי בנה עיר, בדמים; וכונן קריה, בעולה. ב,יג הלוא הנה, מאת יהוה צבאות; וייגעו עמים בדי-אש, ולאמים בדי-ריק יעפו. ב,יד כי תמלא הארץ, לדעת את-כבוד יהוה, כמים, יכסו על-ים. {פ}
ב,טו הוי משקה רעהו, מספח חמתך ואף שכר–למען הביט, על-מעוריהם. ב,טז שבעת קלון מכבוד, שתה גם-אתה והערל; תסוב עליך, כוס ימין יהוה, וקיקלון, על-כבודך. ב,יז כי חמס לבנון יכסך, ושד בהמות יחיתן, מדמי אדם וחמס-ארץ, קריה וכל-ישבי בה. ב,יח מה-הועיל פסל, כי פסלו יצרו–מסכה, ומורה שקר: כי בטח יצר יצרו, עליו, לעשות, אלילים אלמים. {ס}
ב,יט הוי אמר לעץ הקיצה, עורי לאבן דומם; הוא יורה–הנה-הוא תפוש זהב וכסף, וכל-רוח אין בקרבו. ב,כ ויהוה, בהיכל קדשו: הס מפניו, כל-הארץ. {ס}
ג,א תפלה, לחבקוק הנביא–על, שגינות. ג,ב יהוה, שמעתי שמעך יראתי–יהוה פעלך בקרב שנים חייהו, בקרב שנים תודיע; ברגז, רחם תזכור. ג,ג אלוה מתימן יבוא, וקדוש מהר-פארן סלה; כסה שמים הודו, ותהלתו מלאה הארץ. ג,ד ונגה כאור תהיה, קרנים מידו לו; ושם, חביון עזה. ג,ה לפניו, ילך דבר; ויצא רשף, לרגליו. ג,ו עמד וימדד ארץ, ראה ויתר גוים, ויתפצצו הררי-עד, שחו גבעות עולם; הליכות עולם, לו. ג,ז תחת און, ראיתי אהלי כושן; ירגזון, יריעות ארץ מדין. ג,ח הבנהרים, חרה יהוה–אם בנהרים אפך, אם-בים עברתך: כי תרכב על-סוסיך, מרכבתיך ישועה. ג,ט עריה תעור קשתך, שבעות מטות אמר סלה; נהרות, תבקע-ארץ. ג,י ראוך יחילו הרים, זרם מים עבר; נתן תהום קולו, רום ידיהו נשא. ג,יא שמש ירח, עמד זבלה; לאור חציך יהלכו, לנגה ברק חניתך. ג,יב בזעם, תצעד-ארץ; באף, תדוש גוים. ג,יג יצאת לישע עמך, לישע את-משיחך; מחצת ראש מבית רשע, ערות יסוד עד-צואר סלה. {פ}
ג,יד נקבת במטיו ראש פרזו, יסערו להפיצני; עליצתם, כמו-לאכל עני במסתר. ג,טו דרכת בים, סוסיך; חמר, מים רבים. ג,טז שמעתי ותרגז בטני, לקול צללו שפתי–יבוא רקב בעצמי, ותחתי ארגז: אשר אנוח ליום צרה, לעלות לעם יגודנו. ג,יז כי-תאנה לא-תפרח, ואין יבול בגפנים–כחש מעשה-זית, ושדמות לא-עשה אכל; גזר ממכלה צאן, ואין בקר ברפתים. ג,יח ואני, ביהוה אעלוזה: אגילה, באלהי ישעי. ג,יט יהוה אדני, חילי, וישם רגלי כאילות, ועל במותי ידרכני; למנצח, בנגינותי. {ש}
|