א,א דבר-יהוה אשר היה, אל-מיכה המרשתי, בימי יותם אחז יחזקיה, מלכי יהודה–אשר-חזה על-שמרון, וירושלם. א,ב שמעו עמים כלם, הקשיבי ארץ ומלאה; ויהי אדני יהוה בכם לעד, אדני מהיכל קדשו. א,ג כי-הנה יהוה, יצא ממקומו; וירד ודרך, על-במותי (במתי) ארץ. א,ד ונמסו ההרים תחתיו, והעמקים יתבקעו, כדונג מפני האש, כמים מגרים במורד. א,ה בפשע יעקב כל-זאת, ובחטאות בית ישראל; מי-פשע יעקב, הלוא שמרון, ומי במות יהודה, הלוא ירושלם. א,ו ושמתי שמרון לעי השדה, למטעי כרם; והגרתי לגי אבניה, ויסדיה אגלה. א,ז וכל-פסיליה יכתו, וכל-אתנניה ישרפו באש, וכל-עצביה, אשים שממה: כי מאתנן זונה, קבצה, ועד-אתנן זונה, ישובו. א,ח על-זאת אספדה ואילילה, אילכה שילל (שולל) וערום; אעשה מספד כתנים, ואבל כבנות יענה. א,ט כי אנושה, מכותיה: כי-באה, עד-יהודה–נגע עד-שער עמי, עד-ירושלם. א,י בגת, אל-תגידו–בכו, אל-תבכו; בבית לעפרה, עפר התפלשתי (התפלשי). א,יא עברי לכם יושבת שפיר, עריה-בשת; לא יצאה, יושבת צאנן–מספד בית האצל, יקח מכם עמדתו. א,יב כי-חלה לטוב, יושבת מרות: כי-ירד רע מאת יהוה, לשער ירושלם. א,יג רתם המרכבה לרכש, יושבת לכיש; ראשית חטאת היא לבת-ציון, כי-בך נמצאו פשעי ישראל. א,יד לכן תתני שלוחים, על מורשת גת; בתי אכזיב לאכזב, למלכי ישראל. א,טו עד, הירש אבי לך, יושבת, מרשה: עד-עדלם יבוא, כבוד ישראל. א,טז קרחי וגזי, על-בני תענוגיך; הרחבי קרחתך כנשר, כי גלו ממך. {ס}
ב,א הוי חשבי-און ופעלי רע, על-משכבותם; באור הבקר יעשוה, כי יש-לאל ידם. ב,ב וחמדו שדות וגזלו, ובתים ונשאו; ועשקו גבר וביתו, ואיש ונחלתו. {פ}
ב,ג לכן, כה אמר יהוה, הנני חשב על-המשפחה הזאת, רעה: אשר לא-תמישו משם צוארתיכם, ולא תלכו רומה–כי עת רעה, היא. ב,ד ביום ההוא ישא עליכם משל, ונהה נהי נהיה אמר שדוד נשדנו–חלק עמי, ימיר; איך ימיש לי, לשובב שדינו יחלק. ב,ה לכן לא-יהיה לך, משליך חבל בגורל, בקהל, יהוה. ב,ו אל-תטפו, יטיפון; לא-יטפו לאלה, לא יסג כלמות. ב,ז האמור בית-יעקב, הקצר רוח יהוה–אם-אלה, מעלליו; הלוא דברי ייטיבו, עם הישר הלך. ב,ח ואתמול, עמי לאויב יקומם, ממול שלמה, אדר תפשטון; מעברים בטח, שובי מלחמה. ב,ט נשי עמי תגרשון, מבית תענגיה; מעל, עלליה, תקחו הדרי, לעולם. ב,י קומו ולכו, כי לא-זאת המנוחה; בעבור טמאה תחבל, וחבל נמרץ. ב,יא לו-איש הלך רוח, ושקר כזב, אטף לך, ליין ולשכר; והיה מטיף, העם הזה. ב,יב אסף אאסף יעקב כלך, קבץ אקבץ שארית ישראל–יחד אשימנו, כצאן בצרה: כעדר בתוך הדברו, תהימנה מאדם. ב,יג עלה הפרץ, לפניהם–פרצו ויעברו, שער ויצאו בו; ויעבר מלכם לפניהם, ויהוה בראשם. {פ}
ג,א ואמר, שמעו-נא ראשי יעקב, וקציני, בית ישראל: הלוא לכם, לדעת את-המשפט. ג,ב שנאי טוב, ואהבי רעה (רע); גזלי עורם מעליהם, ושארם מעל עצמותם. ג,ג ואשר אכלו, שאר עמי, ועורם מעליהם הפשיטו, ואת-עצמתיהם פצחו; ופרשו כאשר בסיר, וכבשר בתוך קלחת. ג,ד אז יזעקו אל-יהוה, ולא יענה אותם; ויסתר פניו מהם בעת ההיא, כאשר הרעו מעלליהם. {פ}
ג,ה כה אמר יהוה, על-הנביאים המתעים את-עמי–הנשכים בשניהם, וקראו שלום, ואשר לא-יתן על-פיהם, וקדשו עליו מלחמה. ג,ו לכן לילה לכם, מחזון, וחשכה לכם, מקסם; ובאה השמש על-הנביאים, וקדר עליהם היום. ג,ז ובשו החזים, וחפרו הקסמים, ועטו על-שפם, כלם: כי אין מענה, אלהים. ג,ח ואולם, אנכי מלאתי כח את-רוח יהוה, ומשפט, וגבורה–להגיד ליעקב פשעו, ולישראל חטאתו. {ס}
ג,ט שמעו-נא זאת, ראשי בית יעקב, וקציני, בית ישראל–המתעבים משפט, ואת כל-הישרה יעקשו. ג,י בנה ציון, בדמים; וירושלם, בעולה. ג,יא ראשיה בשחד ישפטו, וכהניה במחיר יורו, ונביאיה, בכסף יקסמו; ועל-יהוה, ישענו לאמר, הלוא יהוה בקרבנו, לא-תבוא עלינו רעה. ג,יב לכן, בגללכם, ציון, שדה תחרש; וירושלם עיין תהיה, והר הבית לבמות יער. {פ}
ד,א והיה באחרית הימים, יהיה הר בית-יהוה נכון בראש ההרים, ונשא הוא, מגבעות; ונהרו עליו, עמים. ד,ב והלכו גוים רבים, ואמרו לכו ונעלה אל-הר-יהוה ואל-בית אלהי יעקב, ויורנו מדרכיו, ונלכה בארחתיו: כי מציון תצא תורה, ודבר-יהוה מירושלם. ד,ג ושפט, בין עמים רבים, והוכיח לגוים עצמים, עד-רחוק; וכתתו חרבתיהם לאתים, וחניתתיהם למזמרות–לא-ישאו גוי אל-גוי חרב, ולא-ילמדון עוד מלחמה. ד,ד וישבו, איש תחת גפנו ותחת תאנתו–ואין מחריד: כי-פי יהוה צבאות, דבר. ד,ה כי, כל-העמים, ילכו, איש בשם אלהיו; ואנחנו, נלך בשם-יהוה אלהינו–לעולם ועד. {פ}
ד,ו ביום ההוא נאם-יהוה, אספה הצלעה, והנדחה, אקבצה; ואשר, הרעתי. ד,ז ושמתי את-הצלעה לשארית, והנהלאה לגוי עצום; ומלך יהוה עליהם בהר ציון, מעתה ועד-עולם. {פ}
ד,ח ואתה מגדל-עדר, עפל בת-ציון–עדיך תאתה; ובאה, הממשלה הראשנה, ממלכת, לבת ירושלם. ד,ט עתה, למה תריעי רע; המלך אין-בך, אם-יועצך אבד–כי-החזיקך חיל, כיולדה. ד,י חולי וגחי בת-ציון, כיולדה: כי-עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה, ובאת עד-בבל שם תנצלי–שם יגאלך יהוה, מכף איביך. ד,יא ועתה נאספו עליך, גוים רבים–האמרים תחנף, ותחז בציון עינינו. ד,יב והמה, לא ידעו מחשבות יהוה, ולא הבינו, עצתו: כי קבצם, כעמיר גרנה. ד,יג קומי ודושי בת-ציון, כי-קרנך אשים ברזל ופרסתיך אשים נחושה, והדקות, עמים רבים; והחרמתי ליהוה בצעם, וחילם לאדון כל-הארץ. ד,יד עתה תתגדדי בת-גדוד, מצור שם עלינו; בשבט יכו על-הלחי, את שפט ישראל. {ס}
ה,א ואתה בית-לחם אפרתה, צעיר להיות באלפי יהודה–ממך לי יצא, להיות מושל בישראל; ומוצאתיו מקדם, מימי עולם. ה,ב לכן יתנם, עד-עת יולדה ילדה; ויתר אחיו, ישובון על-בני ישראל. ה,ג ועמד, ורעה בעז יהוה–בגאון, שם יהוה אלהיו; וישבו, כי-עתה יגדל עד-אפסי-ארץ. ה,ד והיה זה, שלום; אשור כי-יבוא בארצנו, וכי ידרך בארמנותינו, והקמנו עליו שבעה רעים, ושמנה נסיכי אדם. ה,ה ורעו את-ארץ אשור, בחרב, ואת-ארץ נמרד, בפתחיה; והציל, מאשור–כי-יבוא בארצנו, וכי ידרך בגבולנו. {פ}
ה,ו והיה שארית יעקב, בקרב עמים רבים, כטל מאת יהוה, כרביבים עלי-עשב–אשר לא-יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם. {פ}
ה,ז והיה שארית יעקב בגוים, בקרב עמים רבים, כאריה בבהמות יער, ככפיר בעדרי-צאן–אשר אם-עבר ורמס וטרף, ואין מציל. ה,ח תרם ידך, על-צריך; וכל-איביך, יכרתו. ה,ט והיה ביום-ההוא נאם-יהוה, והכרתי סוסיך מקרבך; והאבדתי, מרכבתיך. ה,י והכרתי, ערי ארצך; והרסתי, כל-מבצריך. ה,יא והכרתי כשפים, מידך; ומעוננים, לא יהיו-לך. ה,יב והכרתי פסיליך ומצבותיך, מקרבך; ולא-תשתחוה עוד, למעשה ידיך. ה,יג ונתשתי אשיריך, מקרבך; והשמדתי, עריך. ה,יד ועשיתי באף ובחמה, נקם–את-הגוים: אשר, לא שמעו. {פ}
ו,א שמעו-נא, את אשר-יהוה אמר: קום ריב את-ההרים, ותשמענה הגבעות קולך. ו,ב שמעו הרים את-ריב יהוה, והאתנים מוסדי ארץ: כי ריב ליהוה עם-עמו, ועם-ישראל יתוכח. ו,ג עמי מה-עשיתי לך, ומה הלאתיך: ענה בי. ו,ד כי העלתיך מארץ מצרים, ומבית עבדים פדיתיך; ואשלח לפניך, את-משה אהרן ומרים. ו,ה עמי, זכר-נא מה-יעץ בלק מלך מואב, ומה-ענה אתו, בלעם בן-בעור–מן-השטים, עד-הגלגל, למען, דעת צדקות יהוה. ו,ו במה אקדם יהוה, אכף לאלהי מרום; האקדמנו בעולות, בעגלים בני שנה. ו,ז הירצה יהוה באלפי אילים, ברבבות נחלי-שמן; האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי. ו,ח הגיד לך אדם, מה-טוב; ומה-יהוה דורש ממך, כי אם-עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת, עם-אלהיך. {ס}
ו,ט קול יהוה לעיר יקרא, ותושיה יראה שמך; שמעו מטה, ומי יעדה. ו,י עוד, האש בית רשע–אצרות, רשע; ואיפת רזון, זעומה. ו,יא האזכה, במאזני רשע; ובכיס, אבני מרמה. ו,יב אשר עשיריה מלאו חמס, וישביה דברו-שקר; ולשונם, רמיה בפיהם. ו,יג וגם-אני, החליתי הכותך–השמם, על-חטאתך. ו,יד אתה תאכל ולא תשבע, וישחך בקרבך; ותסג ולא תפליט, ואשר תפלט לחרב אתן. ו,טו אתה תזרע, ולא תקצור; אתה תדרך-זית ולא-תסוך שמן, ותירוש ולא תשתה-יין. ו,טז וישתמר חקות עמרי, וכל מעשה בית-אחאב, ותלכו, במעצותם–למען תתי אתך לשמה, וישביה לשרקה, וחרפת עמי, תשאו. {פ}
ז,א אללי לי, כי הייתי כאספי-קיץ, כעללת, בציר: אין-אשכול לאכול, בכורה אותה נפשי. ז,ב אבד חסיד מן-הארץ, וישר באדם אין: כלם לדמים יארבו, איש את-אחיהו יצודו חרם. ז,ג על-הרע כפים, להיטיב, השר שאל, והשפט בשלום; והגדול, דבר הות נפשו הוא–ויעבתוה. ז,ד טובם כחדק, ישר ממסוכה; יום מצפיך פקדתך באה, עתה תהיה מבוכתם. ז,ה אל-תאמינו ברע, אל-תבטחו באלוף; משכבת חיקך, שמר פתחי-פיך. ז,ו כי-בן, מנבל אב, בת קמה באמה, כלה בחמתה: איבי איש, אנשי ביתו. ז,ז ואני ביהוה אצפה, אוחילה לאלהי ישעי: ישמעני, אלהי. ז,ח אל-תשמחי איבתי לי, כי נפלתי קמתי: כי-אשב בחשך, יהוה אור לי. {פ}
ז,ט זעף יהוה אשא, כי חטאתי לו: עד אשר יריב ריבי, ועשה משפטי–יוציאני לאור, אראה בצדקתו. ז,י ותרא איבתי, ותכסה בושה–האמרה אלי, איו יהוה אלהיך; עיני תראינה בה, עתה תהיה למרמס כטיט חוצות. ז,יא יום, לבנות גדריך; יום ההוא, ירחק-חק. ז,יב יום הוא ועדיך יבוא, למני אשור וערי מצור; ולמני מצור ועד-נהר, וים מים והר ההר. ז,יג והיתה הארץ לשממה, על-ישביה, מפרי, מעלליהם. {פ}
ז,יד רעה עמך בשבטך, צאן נחלתך–שכני לבדד, יער בתוך כרמל; ירעו בשן וגלעד, כימי עולם. ז,טו כימי צאתך, מארץ מצרים, אראנו, נפלאות. ז,טז יראו גוים ויבשו, מכל גבורתם; ישימו יד על-פה, אזניהם תחרשנה. ז,יז ילחכו עפר, כנחש–כזחלי ארץ, ירגזו ממסגרתיהם; אל-יהוה אלהינו יפחדו, ויראו ממך. ז,יח מי-אל כמוך, נשא עון ועבר על-פשע, לשארית, נחלתו: לא-החזיק לעד אפו, כי-חפץ חסד הוא. ז,יט ישוב ירחמנו, יכבש עונתינו; ותשליך במצלות ים, כל-חטאותם. ז,כ תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם, אשר-נשבעת לאבתינו, מימי קדם. {ש}
|