פרשת ויחי יעקב- לא מנוקד:
מז,כח ויחי יעקב בארץ מצרים, שבע עשרה שנה; ויהי ימי-יעקב, שני חייו–שבע שנים, וארבעים ומאת שנה. מז,כט ויקרבו ימי-ישראל, למות, ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם-נא מצאתי חן בעיניך, שים-נא ידך תחת ירכי; ועשית עמדי חסד ואמת, אל-נא תקברני במצרים. מז,ל ושכבתי, עם-אבתי, ונשאתני ממצרים, וקברתני בקברתם; ויאמר, אנכי אעשה כדברך. מז,לא ויאמר, השבעה לי–וישבע, לו; וישתחו ישראל, על-ראש המטה. {פ}
מח,א ויהי, אחרי הדברים האלה, ויאמר ליוסף, הנה אביך חלה; ויקח את-שני בניו, עמו–את-מנשה, ואת-אפרים. מח,ב ויגד ליעקב–ויאמר, הנה בנך יוסף בא אליך; ויתחזק, ישראל, וישב, על-המטה. מח,ג ויאמר יעקב אל-יוסף, אל שדי נראה-אלי בלוז בארץ כנען; ויברך, אתי. מח,ד ויאמר אלי, הנני מפרך והרביתך, ונתתיך, לקהל עמים; ונתתי את-הארץ הזאת, לזרעך אחריך–אחזת עולם. מח,ה ועתה שני-בניך הנולדים לך בארץ מצרים, עד-באי אליך מצרימה–לי-הם: אפרים, ומנשה–כראובן ושמעון, יהיו-לי. מח,ו ומולדתך אשר-הולדת אחריהם, לך יהיו; על שם אחיהם יקראו, בנחלתם. מח,ז ואני בבאי מפדן, מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך, בעוד כברת-ארץ, לבא אפרתה; ואקברה שם בדרך אפרת, הוא בית לחם. מח,ח וירא ישראל, את-בני יוסף; ויאמר, מי-אלה. מח,ט ויאמר יוסף, אל-אביו, בני הם, אשר-נתן-לי אלהים בזה; ויאמר, קחם-נא אלי ואברכם. מח,י ועיני ישראל כבדו מזקן, לא יוכל לראות; ויגש אתם אליו, וישק להם ויחבק להם. מח,יא ויאמר ישראל אל-יוסף, ראה פניך לא פללתי; והנה הראה אתי אלהים, גם את-זרעך. מח,יב ויוצא יוסף אתם, מעם ברכיו; וישתחו לאפיו, ארצה. מח,יג ויקח יוסף, את-שניהם–את-אפרים בימינו משמאל ישראל, ואת-מנשה בשמאלו מימין ישראל; ויגש, אליו. מח,יד וישלח ישראל את-ימינו וישת על-ראש אפרים, והוא הצעיר, ואת-שמאלו, על-ראש מנשה: שכל, את-ידיו, כי מנשה, הבכור. מח,טו ויברך את-יוסף, ויאמר: האלהים אשר התהלכו אבתי לפניו, אברהם ויצחק–האלהים הרעה אתי, מעודי עד-היום הזה. מח,טז המלאך הגאל אתי מכל-רע, יברך את-הנערים, ויקרא בהם שמי, ושם אבתי אברהם ויצחק; וידגו לרב, בקרב הארץ. מח,יז וירא יוסף, כי-ישית אביו יד-ימינו על-ראש אפרים–וירע בעיניו; ויתמך יד-אביו, להסיר אתה מעל ראש-אפרים–על-ראש מנשה. מח,יח ויאמר יוסף אל-אביו, לא-כן אבי: כי-זה הבכר, שים ימינך על-ראשו. מח,יט וימאן אביו, ויאמר ידעתי בני ידעתי–גם-הוא יהיה-לעם, וגם-הוא יגדל; ואולם, אחיו הקטן יגדל ממנו, וזרעו, יהיה מלא-הגוים. מח,כ ויברכם ביום ההוא, לאמור, בך יברך ישראל לאמר, ישמך אלהים כאפרים וכמנשה; וישם את-אפרים, לפני מנשה. מח,כא ויאמר ישראל אל-יוסף, הנה אנכי מת; והיה אלהים, עמכם, והשיב אתכם, אל-ארץ אבתיכם. מח,כב ואני נתתי לך, שכם אחד–על-אחיך: אשר לקחתי מיד האמרי, בחרבי ובקשתי. {פ}
מט,א ויקרא יעקב, אל-בניו; ויאמר, האספו ואגידה לכם, את אשר-יקרא אתכם, באחרית הימים. מט,ב הקבצו ושמעו, בני יעקב; ושמעו, אל-ישראל אביכם. מט,ג ראובן בכרי אתה, כחי וראשית אוני–יתר שאת, ויתר עז. מט,ד פחז כמים אל-תותר, כי עלית משכבי אביך; אז חללת, יצועי עלה. {פ}
מט,ה שמעון ולוי, אחים–כלי חמס, מכרתיהם. מט,ו בסדם אל-תבא נפשי, בקהלם אל-תחד כבדי: כי באפם הרגו איש, וברצנם עקרו-שור. מט,ז ארור אפם כי עז, ועברתם כי קשתה; אחלקם ביעקב, ואפיצם בישראל. {פ}
מט,ח יהודה, אתה יודוך אחיך–ידך, בערף איביך; ישתחוו לך, בני אביך. מט,ט גור אריה יהודה, מטרף בני עלית; כרע רבץ כאריה וכלביא, מי יקימנו. מט,י לא-יסור שבט מיהודה, ומחקק מבין רגליו, עד כי-יבא שילה, ולו יקהת עמים. מט,יא אסרי לגפן עירה, ולשרקה בני אתנו; כבס ביין לבשו, ובדם-ענבים סותה. מט,יב חכלילי עינים, מיין; ולבן-שנים, מחלב. {פ}
מט,יג זבולן, לחוף ימים ישכן; והוא לחוף אנית, וירכתו על-צידן. {פ}
מט,יד יששכר, חמר גרם–רבץ, בין המשפתים. מט,טו וירא מנחה כי טוב, ואת-הארץ כי נעמה; ויט שכמו לסבל, ויהי למס-עבד. {ס}
מט,טז דן, ידין עמו–כאחד, שבטי ישראל. מט,יז יהי-דן נחש עלי-דרך, שפיפן עלי-ארח–הנשך, עקבי-סוס, ויפל רכבו, אחור. מט,יח לישועתך, קויתי יהוה. {ס}
מט,יט גד, גדוד יגודנו; והוא, יגד עקב. {ס}
מט,כ מאשר, שמנה לחמו; והוא יתן, מעדני-מלך. {ס}
מט,כא נפתלי, אילה שלחה–הנתן, אמרי-שפר. {ס}
מט,כב בן פרת יוסף, בן פרת עלי-עין; בנות, צעדה עלי-שור. מט,כג וימררהו, ורבו; וישטמהו, בעלי חצים. מט,כד ותשב באיתן קשתו, ויפזו זרעי ידיו; מידי אביר יעקב, משם רעה אבן ישראל. מט,כה מאל אביך ויעזרך, ואת שדי ויברכך, ברכת שמים מעל, ברכת תהום רבצת תחת; ברכת שדים, ורחם. מט,כו ברכת אביך, גברו על-ברכת הורי, עד-תאות, גבעת עולם; תהיין לראש יוסף, ולקדקד נזיר אחיו. {פ}
מט,כז בנימין זאב יטרף, בבקר יאכל עד; ולערב, יחלק שלל. מט,כח כל-אלה שבטי ישראל, שנים עשר; וזאת אשר-דבר להם אביהם, ויברך אותם–איש אשר כברכתו, ברך אתם. מט,כט ויצו אותם, ויאמר אלהם אני נאסף אל-עמי–קברו אתי, אל-אבתי: אל-המערה–אשר בשדה, עפרון החתי. מט,ל במערה אשר בשדה המכפלה, אשר על-פני-ממרא–בארץ כנען: אשר קנה אברהם את-השדה, מאת עפרן החתי–לאחזת-קבר. מט,לא שמה קברו את-אברהם, ואת שרה אשתו, שמה קברו את-יצחק, ואת רבקה אשתו; ושמה קברתי, את-לאה. מט,לב מקנה השדה והמערה אשר-בו, מאת בני-חת. מט,לג ויכל יעקב לצות את-בניו, ויאסף רגליו אל-המטה; ויגוע, ויאסף אל-עמיו. נ,א ויפל יוסף, על-פני אביו; ויבך עליו, וישק-לו. נ,ב ויצו יוסף את-עבדיו את-הרפאים, לחנט את-אביו; ויחנטו הרפאים, את-ישראל. נ,ג וימלאו-לו ארבעים יום, כי כן ימלאו ימי החנטים; ויבכו אתו מצרים, שבעים יום. נ,ד ויעברו, ימי בכיתו, וידבר יוסף, אל-בית פרעה לאמר: אם-נא מצאתי חן, בעיניכם–דברו-נא, באזני פרעה לאמר. נ,ה אבי השביעני לאמר, הנה אנכי מת–בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען, שמה תקברני; ועתה, אעלה-נא ואקברה את-אבי–ואשובה. נ,ו ויאמר, פרעה: עלה וקבר את-אביך, כאשר השביעך. נ,ז ויעל יוסף, לקבר את-אביו; ויעלו אתו כל-עבדי פרעה, זקני ביתו, וכל, זקני ארץ-מצרים. נ,ח וכל בית יוסף, ואחיו ובית אביו: רק, טפם וצאנם ובקרם–עזבו, בארץ גשן. נ,ט ויעל עמו, גם-רכב גם-פרשים; ויהי המחנה, כבד מאד. נ,י ויבאו עד-גרן האטד, אשר בעבר הירדן, ויספדו-שם, מספד גדול וכבד מאד; ויעש לאביו אבל, שבעת ימים. נ,יא וירא יושב הארץ הכנעני את-האבל, בגרן האטד, ויאמרו, אבל-כבד זה למצרים; על-כן קרא שמה, אבל מצרים, אשר, בעבר הירדן. נ,יב ויעשו בניו, לו–כן, כאשר צום. נ,יג וישאו אתו בניו, ארצה כנען, ויקברו אתו, במערת שדה המכפלה: אשר קנה אברהם את-השדה לאחזת-קבר, מאת עפרן החתי–על-פני ממרא. נ,יד וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו, וכל-העלים אתו לקבר את-אביו, אחרי, קברו את-אביו. נ,טו ויראו אחי-יוסף, כי-מת אביהם, ויאמרו, לו ישטמנו יוסף; והשב ישיב, לנו, את כל-הרעה, אשר גמלנו אתו. נ,טז ויצוו, אל-יוסף לאמר: אביך צוה, לפני מותו לאמר. נ,יז כה-תאמרו ליוסף, אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי-רעה גמלוך, ועתה שא נא, לפשע עבדי אלהי אביך; ויבך יוסף, בדברם אליו. נ,יח וילכו, גם-אחיו, ויפלו, לפניו; ויאמרו, הננו לך לעבדים. נ,יט ויאמר אלהם יוסף, אל-תיראו: כי התחת אלהים, אני. נ,כ ואתם, חשבתם עלי רעה; אלהים, חשבה לטבה, למען עשה כיום הזה, להחית עם-רב. נ,כא ועתה, אל-תיראו–אנכי אכלכל אתכם, ואת-טפכם; וינחם אותם, וידבר על-לבם. נ,כב וישב יוסף במצרים, הוא ובית אביו; ויחי יוסף, מאה ועשר שנים. נ,כג וירא יוסף לאפרים, בני שלשים; גם, בני מכיר בן-מנשה–ילדו, על-ברכי יוסף. נ,כד ויאמר יוסף אל-אחיו, אנכי מת; ואלהים פקד יפקד אתכם, והעלה אתכם מן-הארץ הזאת, אל-הארץ, אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב. נ,כה וישבע יוסף, את-בני ישראל לאמר: פקד יפקד אלהים אתכם, והעלתם את-עצמתי מזה. נ,כו וימת יוסף, בן-מאה ועשר שנים; ויחנטו אתו, ויישם בארון במצרים. {ש} |