יְהוֹשֻׁ֣עַ מנוקד עם טעמי המקרא– כל הספר. |
חלוקה לפרשות: |
|
כל הפרשות. |
וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל–יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר: דַּבֵּ֛ר אֶל–בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר תְּנ֤וּ לָכֶם֙ אֶת–עָרֵ֣י הַמִּקְלָ֔ט אֲשֶׁר–דִּבַּ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם בְּיַד–מֹשֶֽׁה: לָנ֥וּס שָׁ֙מָּה֙ רוֹצֵ֔חַ מַכֵּה–נֶ֥פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֖ה בִּבְלִי–דָ֑עַת וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְמִקְלָ֔ט מִגֹּאֵ֖ל הַדָּֽם: וְנָ֞ס אֶל–אַחַ֣ת | מֵהֶעָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְעָמַד֙ פֶּ֚תַח שַׁ֣עַר הָעִ֔יר וְדִבֶּ֛ר בְּאָזְנֵ֛י זִקְנֵ֥י–הָעִֽיר הַהִ֖יא אֶת–דְּבָרָ֑יו וְאָסְפ֨וּ אֹת֤וֹ הָעִ֙ירָה֙ אֲלֵיהֶ֔ם וְנָתְנוּ–ל֥וֹ מָק֖וֹם וְיָשַׁ֥ב עִמָּֽם: וְכִ֨י יִרְדֹּ֜ף גֹּאֵ֤ל הַדָּם֙ אַֽחֲרָ֔יו וְלֹֽא–יַסְגִּ֥רוּ אֶת–הָרֹצֵ֖חַ בְּיָד֑וֹ כִּ֤י בִבְלִי–דַ֙עַת֙ הִכָּ֣ה אֶת–רֵעֵ֔הוּ וְלֹֽא–שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם:וְיָשַׁ֣ב | בָּעִ֣יר הַהִ֗יא עַד–עָמְד֞וֹ לִפְנֵ֤י הָֽעֵדָה֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט עַד–מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם אָ֣ז | יָשׁ֣וּב הָרוֹצֵ֗חַ וּבָ֤א אֶל–עִירוֹ֙ וְאֶל–בֵּית֔וֹ אֶל–הָעִ֖יר אֲשֶׁר–נָ֥ס מִשָּֽׁם: וַיַּקְדִּ֜שׁוּ אֶת–קֶ֤דֶשׁ בַּגָּלִיל֙ בְּהַ֣ר נַפְתָּלִ֔י וְאֶת–שְׁכֶ֖ם בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וְאֶת–קִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥יא חֶבְר֖וֹן בְּהַ֥ר יְהוּדָֽה: וּמֵעֵ֜בֶר לְיַרְדֵּ֤ן יְרִיחוֹ֙ מִזְרָ֔חָה נָתְנ֞וּ אֶת–בֶּ֧צֶר בַּמִּדְבָּ֛ר בַּמִּישֹׁ֖ר מִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן וְאֶת–רָאמֹ֤ת בַּגִּלְעָד֙ מִמַּטֵּה–גָ֔ד וְאֶת-(גלון) גּוֹלָ֥ן בַּבָּשָׁ֖ן מִמַּטֵּ֥ה מְנַשֶּֽׁה: אֵ֣לֶּה הָיוּ֩ עָרֵ֨י הַמּֽוּעָדָ֜ה לְכֹ֣ל| בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם לָנ֣וּס שָׁ֔מָּה כָּל–מַכֵּה–נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה וְלֹ֣א יָמ֗וּת בְּיַד֙ גֹּאֵ֣ל הַדָּ֔ם עַד–עָמְד֖וֹ לִפְנֵ֥י הָעֵדָֽה:
|
פרשת ערים לשבת בהן..- לא מנוקד.כ,א וידבר יהוה, אל-יהושע לאמר. כ,ב דבר אל-בני ישראל, לאמר: תנו לכם את-ערי המקלט, אשר-דברתי אליכם ביד-משה. כ,ג לנוס שמה רוצח, מכה-נפש בשגגה בבלי-דעת; והיו לכם למקלט, מגאל הדם. כ,ד ונס אל-אחת מהערים האלה, ועמד פתח שער העיר, ודבר באזני זקני העיר-ההיא, את-דבריו; ואספו אתו העירה אליהם, ונתנו-לו מקום וישב עמם. כ,ה וכי ירדף גאל הדם, אחריו, ולא-יסגרו את-הרצח, בידו: כי בבלי-דעת הכה את-רעהו, ולא-שנא הוא לו מתמול שלשום. כ,ו וישב בעיר ההיא, עד-עמדו לפני העדה למשפט, עד-מות הכהן הגדול, אשר יהיה בימים ההם; אז ישוב הרוצח, ובא אל-עירו ואל-ביתו–אל-העיר, אשר-נס משם. כ,ז ויקדשו את-קדש בגליל, בהר נפתלי, ואת-שכם, בהר אפרים; ואת-קרית ארבע היא חברון, בהר יהודה. כ,ח ומעבר לירדן יריחו, מזרחה, נתנו את-בצר במדבר במישר, ממטה ראובן; ואת-ראמת בגלעד ממטה-גד, ואת-גלון (גולן) בבשן ממטה מנשה. כ,ט אלה היו ערי המועדה לכל בני ישראל, ולגר הגר בתוכם, לנוס שמה, כל-מכה-נפש בשגגה; ולא ימות, ביד גאל הדם, עד-עמדו, לפני העדה. {פ} כא,א ויגשו, ראשי אבות הלוים, אל-אלעזר הכהן, ואל-יהושע בן-נון; ואל-ראשי אבות המטות, לבני ישראל. כא,ב וידברו אליהם בשלה, בארץ כנען לאמר, יהוה צוה ביד-משה, לתת-לנו ערים לשבת; ומגרשיהן, לבהמתנו. {פ} כא,ג ויתנו בני-ישראל ללוים מנחלתם, אל-פי יהוה, את-הערים האלה, ואת-מגרשיהן. כא,ד ויצא הגורל, למשפחת הקהתי; ויהי לבני אהרן הכהן מן-הלוים, ממטה יהודה וממטה השמעני וממטה בנימן בגורל–ערים, שלש עשרה. {ס} כא,ה ולבני קהת הנותרים, ממשפחת מטה-אפרים וממטה-דן ומחצי מטה מנשה בגורל–ערים עשר. {ס} כא,ו ולבני גרשון, ממשפחות מטה-יששכר וממטה-אשר וממטה נפתלי ומחצי מטה מנשה בבשן בגורל–ערים, שלש עשרה. {ס} כא,ז לבני מררי למשפחתם, ממטה ראובן וממטה-גד וממטה זבולן–ערים, שתים עשרה. {ס} כא,ח ויתנו בני-ישראל ללוים, את-הערים האלה ואת-מגרשיהן, כאשר צוה יהוה ביד-משה, בגורל. {פ} כא,ט ויתנו, ממטה בני יהודה, וממטה, בני שמעון–את הערים האלה, אשר-יקרא אתהן בשם. כא,י ויהי לבני אהרן, ממשפחות הקהתי מבני לוי: כי להם היה הגורל, ראישנה. כא,יא ויתנו להם את-קרית ארבע אבי הענוק, היא חברון–בהר יהודה; ואת-מגרשה, סביבתיה. כא,יב ואת-שדה העיר, ואת-חצריה, נתנו לכלב בן-יפנה, באחזתו. {ס} כא,יג ולבני אהרן הכהן, נתנו את-עיר מקלט הרצח–את-חברון, ואת-מגרשה; ואת-לבנה, ואת-מגרשה. כא,יד ואת-יתר, ואת-מגרשה, ואת-אשתמע, ואת-מגרשה. כא,טו ואת-חלן, ואת-מגרשה, ואת-דבר, ואת-מגרשה. כא,טז ואת-עין ואת-מגרשה, ואת-יטה ואת-מגרשה, את-בית שמש, ואת-מגרשה: ערים תשע–מאת, שני השבטים האלה. {ס} כא,יז וממטה בנימין, את-גבעון ואת-מגרשה, את-גבע, ואת-מגרשה. כא,יח את-ענתות, ואת-מגרשה, ואת-עלמון, ואת-מגרשה: ערים, ארבע. כא,יט כל-ערי בני-אהרן, הכהנים–שלש-עשרה ערים, ומגרשיהן. {ס} כא,כ ולמשפחות בני-קהת הלוים, הנותרים מבני קהת; ויהי ערי גורלם, ממטה אפרים. כא,כא ויתנו להם את-עיר מקלט הרצח, את-שכם ואת-מגרשה–בהר אפרים; ואת-גזר, ואת-מגרשה. כא,כב ואת-קבצים, ואת-מגרשה, ואת-בית חורן, ואת-מגרשה: ערים, ארבע. {ס} כא,כג וממטה-דן–את-אלתקא, ואת-מגרשה; את-גבתון, ואת-מגרשה. כא,כד את-אילון, ואת-מגרשה, את-גת-רמון, ואת-מגרשה: ערים, ארבע. כא,כה וממחצית, מטה מנשה–את-תענך ואת-מגרשה, ואת-גת רמון ואת-מגרשה: ערים, שתים. כא,כו כל-ערים עשר, ומגרשיהן, למשפחות בני-קהת, הנותרים. {ס} כא,כז ולבני גרשון, ממשפחת הלוים–מחצי מטה מנשה את-עיר מקלט הרצח, את-גלון (גולן) בבשן ואת-מגרשה ואת-בעשתרה ואת-מגרשה: ערים, שתים. {ס} כא,כח וממטה יששכר, את-קשיון ואת-מגרשה; את-דברת, ואת-מגרשה. כא,כט את-ירמות, ואת-מגרשה, את-עין גנים, ואת-מגרשה: ערים, ארבע. {ס} כא,ל וממטה אשר, את-משאל ואת-מגרשה; את-עבדון, ואת-מגרשה. כא,לא את-חלקת, ואת-מגרשה, ואת-רחב, ואת-מגרשה: ערים, ארבע. {ס} כא,לב וממטה נפתלי את-עיר מקלט הרצח, את-קדש בגליל ואת-מגרשה ואת-חמת דאר ואת-מגרשה, ואת-קרתן, ואת-מגרשה: ערים, שלש. כא,לג כל-ערי הגרשני, למשפחתם–שלש-עשרה עיר, ומגרשיהן. {ס} כא,לד ולמשפחות בני-מררי, הלוים הנותרים–מאת מטה זבולן, את-יקנעם ואת-מגרשה; את-קרתה, ואת-מגרשה. כא,לה את-דמנה, ואת-מגרשה, את-נהלל, ואת-מגרשה: ערים, ארבע. {ס} כא,לו וממטה-גד, את-עיר מקלט הרצח, את-רמת בגלעד, ואת-מגרשה; ואת-מחנים, ואת-מגרשה. כא,לז את-חשבון, ואת-מגרשה, את-יעזר, ואת-מגרשה: כל-ערים, ארבע. כא,לח כל-הערים לבני מררי, למשפחתם, הנותרים, ממשפחות הלוים; ויהי, גורלם–ערים, שתים עשרה. כא,לט כל ערי הלוים, בתוך אחזת בני-ישראל–ערים ארבעים ושמנה, ומגרשיהן. כא,מ תהיינה, הערים האלה–עיר עיר, ומגרשיה סביבתיה: כן, לכל-הערים האלה. {ס} כא,מא ויתן יהוה, לישראל, את-כל-הארץ, אשר נשבע לתת לאבותם; וירשוה, וישבו בה. כא,מב וינח יהוה להם מסביב, ככל אשר-נשבע לאבותם; ולא-עמד איש בפניהם, מכל-איביהם–את כל-איביהם, נתן יהוה בידם. כא,מג לא-נפל דבר–מכל הדבר הטוב, אשר-דבר יהוה אל-בית ישראל: הכל, בא. {פ} כב,א אז יקרא יהושע, לראובני ולגדי, ולחצי, מטה מנשה. כב,ב ויאמר אליהם–אתם שמרתם, את כל-אשר צוה אתכם משה עבד יהוה; ותשמעו בקולי, לכל אשר-צויתי אתכם. כב,ג לא-עזבתם את-אחיכם, זה ימים רבים, עד, היום הזה; ושמרתם–את-משמרת, מצות יהוה אלהיכם. כב,ד ועתה, הניח יהוה אלהיכם לאחיכם, כאשר, דבר להם; ועתה פנו ולכו לכם לאהליכם, אל-ארץ אחזתכם, אשר נתן לכם משה עבד יהוה, בעבר הירדן. כב,ה רק שמרו מאד, לעשות את-המצוה ואת-התורה אשר צוה אתכם משה עבד-יהוה, לאהבה את-יהוה אלהיכם וללכת בכל-דרכיו ולשמר מצותיו, ולדבקה-בו; ולעבדו, בכל-לבבכם ובכל-נפשכם. כב,ו ויברכם, יהושע; וישלחם, וילכו אל-אהליהם. {פ} כב,ז ולחצי שבט המנשה, נתן משה בבשן, ולחציו נתן יהושע עם-אחיהם, מעבר (בעבר) הירדן ימה; וגם כי שלחם יהושע, אל-אהליהם–ויברכם. כב,ח ויאמר אליהם לאמר, בנכסים רבים שובו אל-אהליכם ובמקנה רב-מאד, בכסף ובזהב ובנחשת ובברזל ובשלמות, הרבה מאד; חלקו שלל-איביכם, עם-אחיכם. {פ} כב,ט וישבו וילכו בני-ראובן ובני-גד וחצי שבט המנשה, מאת בני ישראל, משלה, אשר בארץ-כנען–ללכת אל-ארץ הגלעד, אל-ארץ אחזתם אשר נאחזו-בה, על-פי יהוה, ביד-משה. כב,י ויבאו אל-גלילות הירדן, אשר בארץ כנען; ויבנו בני-ראובן ובני-גד וחצי שבט המנשה שם מזבח, על-הירדן–מזבח גדול, למראה. כב,יא וישמעו בני-ישראל, לאמר: הנה בנו בני-ראובן ובני-גד וחצי שבט המנשה את-המזבח, אל-מול ארץ כנען–אל-גלילות הירדן, אל-עבר בני ישראל. כב,יב וישמעו, בני ישראל; ויקהלו כל-עדת בני-ישראל, שלה, לעלות עליהם, לצבא. {פ} כב,יג וישלחו בני-ישראל אל-בני-ראובן ואל-בני-גד, ואל-חצי שבט-מנשה–אל-ארץ הגלעד: את-פינחס, בן-אלעזר הכהן. כב,יד ועשרה נשאים, עמו–נשיא אחד נשיא אחד לבית אב, לכל מטות ישראל; ואיש ראש בית-אבותם המה, לאלפי ישראל. כב,טו ויבאו אל-בני-ראובן ואל-בני-גד, ואל-חצי שבט-מנשה–אל-ארץ הגלעד; וידברו אתם, לאמר. כב,טז כה אמרו כל עדת יהוה, מה-המעל הזה אשר מעלתם באלהי ישראל, לשוב היום, מאחרי יהוה–בבנותכם לכם מזבח, למרדכם היום ביהוה. כב,יז המעט-לנו, את-עון פעור, אשר לא-הטהרנו ממנו, עד היום הזה; ויהי הנגף, בעדת יהוה. כב,יח ואתם תשבו היום, מאחרי יהוה; והיה, אתם תמרדו היום ביהוה, ומחר, אל-כל-עדת ישראל יקצף. כב,יט ואך אם-טמאה ארץ אחזתכם, עברו לכם אל-ארץ אחזת יהוה אשר שכן-שם משכן יהוה, והאחזו, בתוכנו; וביהוה אל-תמרדו, ואתנו אל-תמרדו, בבנתכם לכם מזבח, מבלעדי מזבח יהוה אלהינו. כב,כ הלוא עכן בן-זרח, מעל מעל בחרם, ועל-כל-עדת ישראל, היה קצף: והוא איש אחד, לא גוע בעונו. {ס} כב,כא ויענו בני-ראובן ובני-גד, וחצי שבט המנשה; וידברו, את-ראשי אלפי ישראל. כב,כב אל אלהים יהוה אל אלהים יהוה, הוא ידע, וישראל, הוא ידע: אם-במרד ואם-במעל ביהוה, אל-תושיענו היום הזה. כב,כג לבנות לנו מזבח, לשוב מאחרי יהוה; ואם-להעלות עליו עולה ומנחה, ואם-לעשות עליו זבחי שלמים–יהוה, הוא יבקש. כב,כד ואם-לא מדאגה מדבר, עשינו את-זאת לאמר: מחר, יאמרו בניכם לבנינו לאמר, מה-לכם, וליהוה אלהי ישראל. כב,כה וגבול נתן-יהוה ביננו וביניכם בני-ראובן ובני-גד, את-הירדן–אין-לכם חלק, ביהוה; והשביתו בניכם את-בנינו, לבלתי ירא את-יהוה. כב,כו ונאמר–נעשה-נא לנו, לבנות את-המזבח: לא לעולה, ולא לזבח. כב,כז כי עד הוא בינינו וביניכם, ובין דרותינו אחרינו, לעבד את-עבדת יהוה לפניו, בעלותינו ובזבחינו ובשלמינו: ולא-יאמרו בניכם מחר לבנינו, אין-לכם חלק ביהוה. כב,כח ונאמר–והיה כי-יאמרו אלינו ואל-דרתינו, מחר; ואמרנו ראו את-תבנית מזבח יהוה אשר-עשו אבותינו, לא לעולה ולא לזבח–כי-עד הוא, בינינו וביניכם. כב,כט חלילה לנו ממנו למרד ביהוה, ולשוב היום מאחרי יהוה, לבנות מזבח, לעלה למנחה ולזבח–מלבד, מזבח יהוה אלהינו, אשר, לפני משכנו. {פ} כב,ל וישמע פינחס הכהן, ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל אשר אתו, את-הדברים, אשר דברו בני-ראובן ובני-גד ובני מנשה; וייטב, בעיניהם. כב,לא ויאמר פינחס בן-אלעזר הכהן אל-בני-ראובן ואל-בני-גד ואל-בני מנשה, היום ידענו כי-בתוכנו יהוה, אשר לא-מעלתם ביהוה, המעל הזה; אז, הצלתם את-בני ישראל–מיד יהוה. כב,לב וישב פינחס בן-אלעזר הכהן והנשיאים מאת בני-ראובן ומאת בני-גד מארץ הגלעד, אל-ארץ כנען–אל-בני ישראל; וישבו אותם, דבר. כב,לג וייטב הדבר, בעיני בני ישראל, ויברכו אלהים, בני ישראל; ולא אמרו, לעלות עליהם לצבא, לשחת את-הארץ, אשר בני-ראובן ובני-גד ישבים בה. כב,לד ויקראו בני-ראובן ובני-גד, למזבח: כי עד הוא בינתינו, כי יהוה האלהים. {פ} |