פרשת אחרי המגפה- לא מנוקד:
כו,א ויהי, אחרי המגפה; {פ}
ויאמר יהוה אל-משה, ואל אלעזר בן-אהרן הכהן לאמר. כו,ב שאו את-ראש כל-עדת בני-ישראל, מבן עשרים שנה ומעלה–לבית אבתם: כל-יצא צבא, בישראל. כו,ג וידבר משה ואלעזר הכהן, אתם–בערבת מואב: על-ירדן ירחו, לאמר. כו,ד מבן עשרים שנה, ומעלה, כאשר צוה יהוה את-משה ובני ישראל, היצאים מארץ מצרים. כו,ה ראובן, בכור ישראל; בני ראובן, חנוך משפחת החנכי, לפלוא, משפחת הפלאי. כו,ו לחצרן, משפחת החצרוני; לכרמי, משפחת הכרמי. כו,ז אלה, משפחת הראובני; ויהיו פקדיהם, שלשה וארבעים אלף, ושבע מאות, ושלשים. כו,ח ובני פלוא, אליאב. כו,ט ובני אליאב, נמואל ודתן ואבירם: הוא-דתן ואבירם קרואי (קריאי) העדה, אשר הצו על-משה ועל-אהרן בעדת-קרח, בהצתם, על-יהוה. כו,י ותפתח הארץ את-פיה, ותבלע אתם ואת-קרח–במות העדה: באכל האש, את חמשים ומאתים איש, ויהיו, לנס. כו,יא ובני-קרח, לא-מתו. {ס}
כו,יב בני שמעון, למשפחתם–לנמואל משפחת הנמואלי, לימין משפחת הימיני; ליכין, משפחת היכיני. כו,יג לזרח, משפחת הזרחי; לשאול, משפחת השאולי. כו,יד אלה, משפחת השמעני–שנים ועשרים אלף, ומאתים. {ס}
כו,טו בני גד, למשפחתם–לצפון משפחת הצפוני, לחגי משפחת החגי; לשוני, משפחת השוני. כו,טז לאזני, משפחת האזני; לערי, משפחת הערי. כו,יז לארוד, משפחת הארודי; לאראלי–משפחת, האראלי. כו,יח אלה משפחת בני-גד, לפקדיהם–ארבעים אלף, וחמש מאות. {ס}
כו,יט בני יהודה, ער ואונן; וימת ער ואונן, בארץ כנען. כו,כ ויהיו בני-יהודה, למשפחתם–לשלה משפחת השלני, לפרץ משפחת הפרצי; לזרח, משפחת הזרחי. כו,כא ויהיו בני-פרץ–לחצרן, משפחת החצרני; לחמול, משפחת החמולי. כו,כב אלה משפחת יהודה, לפקדיהם–ששה ושבעים אלף, וחמש מאות. {ס}
כו,כג בני יששכר, למשפחתם–תולע, משפחת התולעי; לפוה, משפחת הפוני. כו,כד לישוב, משפחת הישבי; לשמרן, משפחת השמרני. כו,כה אלה משפחת יששכר, לפקדיהם–ארבעה וששים אלף, ושלש מאות. {ס}
כו,כו בני זבולן, למשפחתם–לסרד משפחת הסרדי, לאלון משפחת האלני; ליחלאל–משפחת, היחלאלי. כו,כז אלה משפחת הזבולני, לפקדיהם–ששים אלף, וחמש מאות. {ס}
כו,כח בני יוסף, למשפחתם–מנשה, ואפרים. כו,כט בני מנשה, למכיר משפחת המכירי, ומכיר, הוליד את-גלעד; לגלעד, משפחת הגלעדי. כו,ל אלה, בני גלעד–איעזר, משפחת האיעזרי; לחלק, משפחת החלקי. כו,לא ואשריאל–משפחת, האשראלי; ושכם, משפחת השכמי. כו,לב ושמידע, משפחת השמידעי; וחפר, משפחת החפרי. כו,לג וצלפחד בן-חפר, לא-היו לו בנים–כי אם-בנות: ושם, בנות צלפחד–מחלה ונעה, חגלה מלכה ותרצה. כו,לד אלה, משפחת מנשה; ופקדיהם, שנים וחמשים אלף ושבע מאות. {ס}
כו,לה אלה בני-אפרים, למשפחתם–לשותלח משפחת השתלחי, לבכר משפחת הבכרי; לתחן, משפחת התחני. כו,לו ואלה, בני שותלח–לערן, משפחת הערני. כו,לז אלה משפחת בני-אפרים לפקדיהם, שנים ושלשים אלף וחמש מאות; אלה בני-יוסף, למשפחתם. {ס}
כו,לח בני בנימן, למשפחתם–לבלע משפחת הבלעי, לאשבל משפחת האשבלי; לאחירם, משפחת האחירמי. כו,לט לשפופם, משפחת השופמי; לחופם, משפחת החופמי. כו,מ ויהיו בני-בלע, ארד ונעמן–משפחת, הארדי, לנעמן, משפחת הנעמי. כו,מא אלה בני-בנימן, למשפחתם; ופקדיהם, חמשה וארבעים אלף ושש מאות. {ס}
כו,מב אלה בני-דן, למשפחתם–לשוחם, משפחת השוחמי; אלה משפחת דן, למשפחתם. כו,מג כל-משפחת השוחמי, לפקדיהם–ארבעה וששים אלף, וארבע מאות. {ס}
כו,מד בני אשר, למשפחתם–לימנה משפחת הימנה, לישוי משפחת הישוי; לבריעה, משפחת הבריעי. כו,מה לבני בריעה–לחבר, משפחת החברי; למלכיאל–משפחת, המלכיאלי. כו,מו ושם בת-אשר, שרח. כו,מז אלה משפחת בני-אשר, לפקדיהם–שלשה וחמשים אלף, וארבע מאות. {ס}
כו,מח בני נפתלי, למשפחתם–ליחצאל, משפחת היחצאלי; לגוני, משפחת הגוני. כו,מט ליצר, משפחת היצרי; לשלם, משפחת השלמי. כו,נ אלה משפחת נפתלי, למשפחתם; ופקדיהם, חמשה וארבעים אלף וארבע מאות. כו,נא אלה, פקודי בני ישראל–שש-מאות אלף, ואלף; שבע מאות, ושלשים. {פ}
כו,נב וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כו,נג לאלה, תחלק הארץ בנחלה–במספר שמות. כו,נד לרב, תרבה נחלתו, ולמעט, תמעיט נחלתו: איש לפי פקדיו, יתן נחלתו. כו,נה אך-בגורל, יחלק את-הארץ: לשמות מטות-אבתם, ינחלו. כו,נו על-פי, הגורל, תחלק, נחלתו–בין רב, למעט. {ס}
כו,נז ואלה פקודי הלוי, למשפחתם–לגרשון משפחת הגרשני, לקהת משפחת הקהתי; למררי, משפחת המררי. כו,נח אלה משפחת לוי, משפחת הלבני משפחת החברני משפחת המחלי משפחת המושי, משפחת, הקרחי; וקהת, הולד את-עמרם. כו,נט ושם אשת עמרם, יוכבד בת-לוי, אשר ילדה אתה ללוי, במצרים; ותלד לעמרם, את-אהרן ואת-משה, ואת, מרים אחתם. כו,ס ויולד לאהרן, את-נדב ואת-אביהוא, את-אלעזר, ואת-איתמר. כו,סא וימת נדב, ואביהוא, בהקריבם אש-זרה, לפני יהוה. כו,סב ויהיו פקדיהם, שלשה ועשרים אלף–כל-זכר, מבן-חדש ומעלה: כי לא התפקדו, בתוך בני ישראל, כי לא-נתן להם נחלה, בתוך בני ישראל. כו,סג אלה פקודי משה, ואלעזר הכהן–אשר פקדו את-בני ישראל, בערבת מואב, על, ירדן ירחו. כו,סד ובאלה, לא-היה איש, מפקודי משה, ואהרן הכהן–אשר פקדו את-בני ישראל, במדבר סיני. כו,סה כי-אמר יהוה להם, מות ימתו במדבר; ולא-נותר מהם, איש–כי אם-כלב בן-יפנה, ויהושע בן-נון. {ס}
כז,א ותקרבנה בנות צלפחד, בן-חפר בן-גלעד בן-מכיר בן-מנשה, למשפחת, מנשה בן-יוסף; ואלה, שמות בנתיו–מחלה נעה, וחגלה ומלכה ותרצה. כז,ב ותעמדנה לפני משה, ולפני אלעזר הכהן, ולפני הנשיאם, וכל-העדה–פתח אהל-מועד, לאמר. כז,ג אבינו, מת במדבר, והוא לא-היה בתוך העדה הנועדים על-יהוה, בעדת-קרח: כי-בחטאו מת, ובנים לא-היו לו. כז,ד למה יגרע שם-אבינו מתוך משפחתו, כי אין לו בן; תנה-לנו אחזה, בתוך אחי אבינו. כז,ה ויקרב משה את-משפטן, לפני יהוה. {פ}
כז,ו ויאמר יהוה, אל-משה לאמר. כז,ז כן, בנות צלפחד דברת–נתן תתן להם אחזת נחלה, בתוך אחי אביהם; והעברת את-נחלת אביהן, להן. כז,ח ואל-בני ישראל, תדבר לאמר: איש כי-ימות, ובן אין לו–והעברתם את-נחלתו, לבתו. כז,ט ואם-אין לו, בת–ונתתם את-נחלתו, לאחיו. כז,י ואם-אין לו, אחים–ונתתם את-נחלתו, לאחי אביו. כז,יא ואם-אין אחים, לאביו–ונתתם את-נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו, וירש אתה; והיתה לבני ישראל, לחקת משפט, כאשר צוה יהוה, את-משה. {פ}
כז,יב ויאמר יהוה אל-משה, עלה אל-הר העברים הזה; וראה, את-הארץ, אשר נתתי, לבני ישראל. כז,יג וראיתה אתה, ונאספת אל-עמיך גם-אתה, כאשר נאסף, אהרן אחיך. כז,יד כאשר מריתם פי במדבר-צן, במריבת העדה, להקדישני במים, לעיניהם: הם מי-מריבת קדש, מדבר-צן. {ס}
כז,טו וידבר משה, אל-יהוה לאמר. כז,טז יפקד יהוה, אלהי הרוחת לכל-בשר, איש, על-העדה. כז,יז אשר-יצא לפניהם, ואשר יבא לפניהם, ואשר יוציאם, ואשר יביאם; ולא תהיה, עדת יהוה, כצאן, אשר אין-להם רעה. כז,יח ויאמר יהוה אל-משה, קח-לך את-יהושע בן-נון–איש, אשר-רוח בו; וסמכת את-ידך, עליו. כז,יט והעמדת אתו, לפני אלעזר הכהן, ולפני, כל-העדה; וצויתה אתו, לעיניהם. כז,כ ונתתה מהודך, עליו–למען ישמעו, כל-עדת בני ישראל. כז,כא ולפני אלעזר הכהן יעמד, ושאל לו במשפט האורים לפני יהוה: על-פיו יצאו ועל-פיו יבאו, הוא וכל-בני-ישראל אתו–וכל-העדה. כז,כב ויעש משה, כאשר צוה יהוה אתו; ויקח את-יהושע, ויעמדהו לפני אלעזר הכהן, ולפני, כל-העדה. כז,כג ויסמך את-ידיו עליו, ויצוהו, כאשר דבר יהוה, ביד-משה. {פ}
כח,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כח,ב צו את-בני ישראל, ואמרת אלהם: את-קרבני לחמי לאשי, ריח ניחחי, תשמרו, להקריב לי במועדו. כח,ג ואמרת להם–זה האשה, אשר תקריבו ליהוה: כבשים בני-שנה תמימם שנים ליום, עלה תמיד. כח,ד את-הכבש אחד, תעשה בבקר; ואת הכבש השני, תעשה בין הערבים. כח,ה ועשירית האיפה סלת, למנחה, בלולה בשמן כתית, רביעת ההין. כח,ו עלת, תמיד–העשיה, בהר סיני, לריח ניחח, אשה ליהוה. כח,ז ונסכו רביעת ההין, לכבש האחד; בקדש, הסך נסך שכר–ליהוה. כח,ח ואת הכבש השני, תעשה בין הערבים: כמנחת הבקר וכנסכו תעשה, אשה ריח ניחח ליהוה. {פ}
כח,ט וביום, השבת–שני-כבשים בני-שנה, תמימם; ושני עשרנים, סלת מנחה בלולה בשמן–ונסכו. כח,י עלת שבת, בשבתו, על-עלת התמיד, ונסכה. {פ}
כח,יא ובראשי, חדשיכם–תקריבו עלה, ליהוה: פרים בני-בקר שנים ואיל אחד, כבשים בני-שנה שבעה תמימם. כח,יב ושלשה עשרנים, סלת מנחה בלולה בשמן, לפר, האחד; ושני עשרנים, סלת מנחה בלולה בשמן, לאיל, האחד. כח,יג ועשרן עשרון, סלת מנחה בלולה בשמן, לכבש, האחד; עלה ריח ניחח, אשה ליהוה. כח,יד ונסכיהם, חצי ההין יהיה לפר ושלישת ההין לאיל ורביעת ההין לכבש–יין: זאת עלת חדש בחדשו, לחדשי השנה. כח,טו ושעיר עזים אחד לחטאת, ליהוה, על-עלת התמיד יעשה, ונסכו. {ס}
כח,טז ובחדש הראשון, בארבעה עשר יום–לחדש: פסח, ליהוה. כח,יז ובחמשה עשר יום לחדש הזה, חג: שבעת ימים, מצות יאכל. כח,יח ביום הראשון, מקרא-קדש: כל-מלאכת עבדה, לא תעשו. כח,יט והקרבתם אשה עלה ליהוה, פרים בני-בקר שנים ואיל אחד; ושבעה כבשים בני שנה, תמימם יהיו לכם. כח,כ ומנחתם–סלת, בלולה בשמן: שלשה עשרנים לפר, ושני עשרנים לאיל–תעשו. כח,כא עשרון עשרון, תעשה, לכבש, האחד–לשבעת, הכבשים. כח,כב ושעיר חטאת, אחד, לכפר, עליכם. כח,כג מלבד עלת הבקר, אשר לעלת התמיד–תעשו, את-אלה. כח,כד כאלה תעשו ליום, שבעת ימים–לחם אשה ריח-ניחח, ליהוה; על-עולת התמיד יעשה, ונסכו. כח,כה וביום, השביעי–מקרא-קדש, יהיה לכם: כל-מלאכת עבדה, לא תעשו. {ס}
כח,כו וביום הבכורים, בהקריבכם מנחה חדשה ליהוה–בשבעתיכם: מקרא-קדש יהיה לכם, כל-מלאכת עבדה לא תעשו. כח,כז והקרבתם עולה לריח ניחח, ליהוה–פרים בני-בקר שנים, איל אחד; שבעה כבשים, בני שנה. כח,כח ומנחתם–סלת, בלולה בשמן: שלשה עשרנים, לפר האחד, שני עשרנים, לאיל האחד. כח,כט עשרון, עשרון, לכבש, האחד–לשבעת, הכבשים. כח,ל שעיר עזים, אחד, לכפר, עליכם. כח,לא מלבד עלת התמיד, ומנחתו–תעשו; תמימם יהיו-לכם, ונסכיהם. {פ}
כט,א ובחדש השביעי באחד לחדש, מקרא-קדש יהיה לכם–כל-מלאכת עבדה, לא תעשו: יום תרועה, יהיה לכם. כט,ב ועשיתם עלה לריח ניחח, ליהוה–פר בן-בקר אחד, איל אחד; כבשים בני-שנה שבעה, תמימם. כט,ג ומנחתם–סלת, בלולה בשמן: שלשה עשרנים לפר, שני עשרנים לאיל. כט,ד ועשרון אחד, לכבש האחד, לשבעת, הכבשים. כט,ה ושעיר-עזים אחד, חטאת, לכפר, עליכם. כט,ו מלבד עלת החדש ומנחתה, ועלת התמיד ומנחתה, ונסכיהם, כמשפטם: לריח ניחח, אשה ליהוה. {ס}
כט,ז ובעשור לחדש השביעי הזה, מקרא-קדש יהיה לכם, ועניתם, את-נפשתיכם; כל-מלאכה, לא תעשו. כט,ח והקרבתם עלה ליהוה ריח ניחח, פר בן-בקר אחד איל אחד; כבשים בני-שנה שבעה, תמימם יהיו לכם. כט,ט ומנחתם–סלת, בלולה בשמן: שלשה עשרנים, לפר, שני עשרנים, לאיל האחד. כט,י עשרון, עשרון, לכבש, האחד–לשבעת, הכבשים. כט,יא שעיר-עזים אחד, חטאת; מלבד חטאת הכפרים, ועלת התמיד, ומנחתה, ונסכיהם. {ס}
כט,יב ובחמשה עשר יום לחדש השביעי, מקרא-קדש יהיה לכם–כל-מלאכת עבדה, לא תעשו; וחגתם חג ליהוה, שבעת ימים. כט,יג והקרבתם עלה אשה ריח ניחח, ליהוה–פרים בני-בקר שלשה עשר, אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם יהיו. כט,יד ומנחתם–סלת, בלולה בשמן: שלשה עשרנים לפר האחד, לשלשה עשר פרים, שני עשרנים לאיל האחד, לשני האילם. כט,טו ועשרון, עשרון, לכבש, האחד–לארבעה עשר, כבשים. כט,טז ושעיר-עזים אחד, חטאת; מלבד עלת התמיד, מנחתה ונסכה. {ס}
כט,יז וביום השני, פרים בני-בקר שנים עשר–אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם. כט,יח ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים, במספרם–כמשפט. כט,יט ושעיר-עזים אחד, חטאת; מלבד עלת התמיד, ומנחתה ונסכיהם. {ס}
כט,כ וביום השלישי פרים עשתי-עשר, אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם. כט,כא ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים, במספרם–כמשפט. כט,כב ושעיר חטאת, אחד; מלבד עלת התמיד, ומנחתה ונסכה. {ס}
כט,כג וביום הרביעי פרים עשרה, אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם. כט,כד מנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים, במספרם–כמשפט. כט,כה ושעיר-עזים אחד, חטאת; מלבד עלת התמיד, מנחתה ונסכה. {ס}
כט,כו וביום החמישי פרים תשעה, אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם. כט,כז ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים, במספרם–כמשפט. כט,כח ושעיר חטאת, אחד; מלבד עלת התמיד, ומנחתה ונסכה. {ס}
כט,כט וביום הששי פרים שמנה, אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם. כט,ל ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים, במספרם–כמשפט. כט,לא ושעיר חטאת, אחד; מלבד עלת התמיד, מנחתה ונסכיה. {ס}
כט,לב וביום השביעי פרים שבעה, אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם. כט,לג ומנחתם ונסכהם לפרים לאילם ולכבשים, במספרם–כמשפטם. כט,לד ושעיר חטאת, אחד; מלבד עלת התמיד, מנחתה ונסכה. {ס}
כט,לה ביום, השמיני–עצרת, תהיה לכם: כל-מלאכת עבדה, לא תעשו. כט,לו והקרבתם עלה אשה ריח ניחח, ליהוה–פר אחד, איל אחד; כבשים בני-שנה שבעה, תמימם. כט,לז מנחתם ונסכיהם, לפר לאיל ולכבשים במספרם–כמשפט. כט,לח ושעיר חטאת, אחד; מלבד עלת התמיד, ומנחתה ונסכה. כט,לט אלה תעשו ליהוה, במועדיכם–לבד מנדריכם ונדבתיכם, לעלתיכם ולמנחתיכם, ולנסכיכם, ולשלמיכם. ל,א ויאמר משה, אל-בני ישראל, ככל אשר-צוה יהוה, את-משה. {פ}
|