פרשת מי מריבה- לא מנוקד:
כ,א ויבאו בני-ישראל כל-העדה מדבר-צן, בחדש הראשון, וישב העם, בקדש; ותמת שם מרים, ותקבר שם. כ,ב ולא-היה מים, לעדה; ויקהלו, על-משה ועל-אהרן. כ,ג וירב העם, עם-משה; ויאמרו לאמר, ולו גוענו בגוע אחינו לפני יהוה. כ,ד ולמה הבאתם את-קהל יהוה, אל-המדבר הזה, למות שם, אנחנו ובעירנו. כ,ה ולמה העליתנו, ממצרים, להביא אתנו, אל-המקום הרע הזה: לא מקום זרע, ותאנה וגפן ורמון, ומים אין, לשתות. כ,ו ויבא משה ואהרן מפני הקהל, אל-פתח אהל מועד, ויפלו, על-פניהם; וירא כבוד-יהוה, אליהם. {פ}
כ,ז וידבר יהוה, אל-משה לאמר. כ,ח קח את-המטה, והקהל את-העדה אתה ואהרן אחיך, ודברתם אל-הסלע לעיניהם, ונתן מימיו; והוצאת להם מים מן-הסלע, והשקית את-העדה ואת-בעירם. כ,ט ויקח משה את-המטה, מלפני יהוה, כאשר, צוהו. כ,י ויקהלו משה ואהרן, את-הקהל–אל-פני הסלע; ויאמר להם, שמעו-נא המרים–המן-הסלע הזה, נוציא לכם מים. כ,יא וירם משה את-ידו, ויך את-הסלע במטהו–פעמים; ויצאו מים רבים, ותשת העדה ובעירם. {ס}
כ,יב ויאמר יהוה, אל-משה ואל-אהרן, יען לא-האמנתם בי, להקדישני לעיני בני ישראל–לכן, לא תביאו את-הקהל הזה, אל-הארץ, אשר-נתתי להם. כ,יג המה מי מריבה, אשר-רבו בני-ישראל את-יהוה; ויקדש, בם. {ס}
כ,יד וישלח משה מלאכים מקדש, אל-מלך אדום: כה אמר, אחיך ישראל, אתה ידעת, את כל-התלאה אשר מצאתנו. כ,טו וירדו אבתינו מצרימה, ונשב במצרים ימים רבים; וירעו לנו מצרים, ולאבתינו. כ,טז ונצעק אל-יהוה, וישמע קלנו, וישלח מלאך, ויצאנו ממצרים; והנה אנחנו בקדש, עיר קצה גבולך. כ,יז נעברה-נא בארצך, לא נעבר בשדה ובכרם, ולא נשתה, מי באר: דרך המלך נלך, לא נטה ימין ושמאול, עד אשר-נעבר, גבלך. כ,יח ויאמר אליו אדום, לא תעבר בי–פן-בחרב, אצא לקראתך. כ,יט ויאמרו אליו בני-ישראל, במסלה נעלה, ואם-מימיך נשתה אני ומקני, ונתתי מכרם; רק אין-דבר, ברגלי אעברה. כ,כ ויאמר, לא תעבר; ויצא אדום לקראתו, בעם כבד וביד חזקה. כ,כא וימאן אדום, נתן את-ישראל, עבר, בגבלו; ויט ישראל, מעליו. {פ}
כ,כב ויסעו, מקדש; ויבאו בני-ישראל כל-העדה, הר ההר. כ,כג ויאמר יהוה אל-משה ואל-אהרן, בהר ההר, על-גבול ארץ-אדום, לאמר. כ,כד יאסף אהרן, אל-עמיו, כי לא יבא אל-הארץ, אשר נתתי לבני ישראל–על אשר-מריתם את-פי, למי מריבה. כ,כה קח, את-אהרן, ואת-אלעזר, בנו; והעל אתם, הר ההר. כ,כו והפשט את-אהרן את-בגדיו, והלבשתם את-אלעזר בנו; ואהרן יאסף, ומת שם. כ,כז ויעש משה, כאשר צוה יהוה; ויעלו אל-הר ההר, לעיני כל-העדה. כ,כח ויפשט משה את-אהרן את-בגדיו, וילבש אתם את-אלעזר בנו, וימת אהרן שם, בראש ההר; וירד משה ואלעזר, מן-ההר. כ,כט ויראו, כל-העדה, כי גוע, אהרן; ויבכו את-אהרן שלשים יום, כל בית ישראל. {ס}
כא,א וישמע הכנעני מלך-ערד, ישב הנגב, כי בא ישראל, דרך האתרים; וילחם, בישראל, וישב ממנו, שבי. כא,ב וידר ישראל נדר ליהוה, ויאמר: אם-נתן תתן את-העם הזה, בידי–והחרמתי, את-עריהם. כא,ג וישמע יהוה בקול ישראל, ויתן את-הכנעני, ויחרם אתהם, ואת-עריהם; ויקרא שם-המקום, חרמה. {פ}
כא,ד ויסעו מהר ההר, דרך ים-סוף, לסבב, את-ארץ אדום; ותקצר נפש-העם, בדרך. כא,ה וידבר העם, באלהים ובמשה, למה העליתנו ממצרים, למות במדבר: כי אין לחם, ואין מים, ונפשנו קצה, בלחם הקלקל. כא,ו וישלח יהוה בעם, את הנחשים השרפים, וינשכו, את-העם; וימת עם-רב, מישראל. כא,ז ויבא העם אל-משה ויאמרו חטאנו, כי-דברנו ביהוה ובך–התפלל אל-יהוה, ויסר מעלינו את-הנחש; ויתפלל משה, בעד העם. כא,ח ויאמר יהוה אל-משה, עשה לך שרף, ושים אתו, על-נס; והיה, כל-הנשוך, וראה אתו, וחי. כא,ט ויעש משה נחש נחשת, וישמהו על-הנס; והיה, אם-נשך הנחש את-איש–והביט אל-נחש הנחשת, וחי. כא,י ויסעו, בני ישראל; ויחנו, באבת. כא,יא ויסעו, מאבת; ויחנו בעיי העברים, במדבר אשר על-פני מואב, ממזרח, השמש. כא,יב משם, נסעו; ויחנו, בנחל זרד. כא,יג משם, נסעו, ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר, היצא מגבל האמרי: כי ארנון גבול מואב, בין מואב ובין האמרי. כא,יד על-כן, יאמר, בספר, מלחמת יהוה: את-והב בסופה, ואת-הנחלים ארנון. כא,טו ואשד, הנחלים, אשר נטה, לשבת ער; ונשען, לגבול מואב. כא,טז ומשם, בארה: הוא הבאר, אשר אמר יהוה למשה, אסף את-העם, ואתנה להם מים. {ס}
כא,יז אז ישיר ישראל, את-השירה הזאת: עלי באר, ענו-לה. כא,יח באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם, במחקק, במשענתם; וממדבר, מתנה. כא,יט וממתנה, נחליאל; ומנחליאל, במות. כא,כ ומבמות, הגיא אשר בשדה מואב–ראש, הפסגה; ונשקפה, על-פני הישימן. {פ}
כא,כא וישלח ישראל מלאכים, אל-סיחן מלך-האמרי לאמר. כא,כב אעברה בארצך, לא נטה בשדה ובכרם–לא נשתה, מי באר: בדרך המלך נלך, עד אשר-נעבר גבלך. כא,כג ולא-נתן סיחן את-ישראל, עבר בגבלו, ויאסף סיחן את-כל-עמו ויצא לקראת ישראל המדברה, ויבא יהצה; וילחם, בישראל. כא,כד ויכהו ישראל, לפי-חרב; ויירש את-ארצו מארנן, עד-יבק עד-בני עמון–כי עז, גבול בני עמון. כא,כה ויקח, ישראל, את כל-הערים, האלה; וישב ישראל בכל-ערי האמרי, בחשבון ובכל-בנתיה. כא,כו כי חשבון–עיר סיחן מלך האמרי, הוא; והוא נלחם, במלך מואב הראשון, ויקח את-כל-ארצו מידו, עד-ארנן. כא,כז על-כן יאמרו המשלים, באו חשבון; תבנה ותכונן, עיר סיחון. כא,כח כי-אש יצאה מחשבון, להבה מקרית סיחן: אכלה ער מואב, בעלי במות ארנן. כא,כט אוי-לך מואב, אבדת עם-כמוש; נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית, למלך אמרי סיחון. כא,ל ונירם אבד חשבון, עד-דיבן; ונשים עד-נפח, אשר עד-מידבא. כא,לא וישב, ישראל, בארץ, האמרי. כא,לב וישלח משה לרגל את-יעזר, וילכדו בנתיה; ויירש (ויורש), את-האמרי אשר-שם. כא,לג ויפנו, ויעלו, דרך, הבשן; ויצא עוג מלך-הבשן לקראתם הוא וכל-עמו, למלחמה–אדרעי. כא,לד ויאמר יהוה אל-משה, אל-תירא אתו–כי בידך נתתי אתו ואת-כל-עמו, ואת-ארצו; ועשית לו–כאשר עשית לסיחן מלך האמרי, אשר יושב בחשבון. כא,לה ויכו אתו ואת-בניו ואת-כל-עמו, עד-בלתי השאיר-לו שריד; ויירשו, את-ארצו. כב,א ויסעו, בני ישראל; ויחנו בערבות מואב, מעבר לירדן ירחו. {ס}
|