פרשת מקרא העדה- לא מנוקד:
י,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. י,ב עשה לך, שתי חצוצרת כסף–מקשה, תעשה אתם; והיו לך למקרא העדה, ולמסע את-המחנות. י,ג ותקעו, בהן–ונועדו אליך כל-העדה, אל-פתח אהל מועד. י,ד ואם-באחת, יתקעו–ונועדו אליך הנשיאים, ראשי אלפי ישראל. י,ה ותקעתם, תרועה–ונסעו, המחנות, החנים, קדמה. י,ו ותקעתם תרועה, שנית–ונסעו המחנות, החנים תימנה; תרועה יתקעו, למסעיהם. י,ז ובהקהיל, את-הקהל–תתקעו, ולא תריעו. י,ח ובני אהרן הכהנים, יתקעו בחצצרות; והיו לכם לחקת עולם, לדרתיכם. י,ט וכי-תבאו מלחמה בארצכם, על-הצר הצרר אתכם–והרעתם, בחצצרת; ונזכרתם, לפני יהוה אלהיכם, ונושעתם, מאיביכם. י,י וביום שמחתכם ובמועדיכם, ובראשי חדשיכם–ותקעתם בחצצרת על עלתיכם, ועל זבחי שלמיכם; והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם, אני יהוה אלהיכם. {פ}
י,יא ויהי בשנה השנית, בחדש השני–בעשרים בחדש; נעלה, הענן, מעל, משכן העדת. י,יב ויסעו בני-ישראל למסעיהם, ממדבר סיני; וישכן הענן, במדבר פארן. י,יג ויסעו, בראשנה, על-פי יהוה, ביד-משה. י,יד ויסע דגל מחנה בני-יהודה, בראשנה–לצבאתם; ועל-צבאו–נחשון, בן-עמינדב. י,טו ועל-צבא–מטה, בני יששכר: נתנאל, בן-צוער. י,טז ועל-צבא–מטה, בני זבולן: אליאב, בן-חלן. י,יז והורד, המשכן; ונסעו בני-גרשון ובני מררי, נשאי המשכן. י,יח ונסע, דגל מחנה ראובן–לצבאתם; ועל-צבאו–אליצור, בן-שדיאור. י,יט ועל-צבא–מטה, בני שמעון: שלמיאל, בן-צורישדי. י,כ ועל-צבא, מטה בני-גד: אליסף, בן-דעואל. י,כא ונסעו, הקהתים, נשאי, המקדש; והקימו את-המשכן, עד-באם. י,כב ונסע, דגל מחנה בני-אפרים–לצבאתם; ועל-צבאו–אלישמע, בן-עמיהוד. י,כג ועל-צבא–מטה, בני מנשה: גמליאל, בן-פדהצור. י,כד ועל-צבא–מטה, בני בנימן: אבידן, בן-גדעוני. י,כה ונסע, דגל מחנה בני-דן–מאסף לכל-המחנת, לצבאתם; ועל-צבאו–אחיעזר, בן-עמישדי. י,כו ועל-צבא–מטה, בני אשר: פגעיאל, בן-עכרן. י,כז ועל-צבא–מטה, בני נפתלי: אחירע, בן-עינן. י,כח אלה מסעי בני-ישראל, לצבאתם; ויסעו. {ס}
י,כט ויאמר משה, לחבב בן-רעואל המדיני חתן משה, נסעים אנחנו אל-המקום אשר אמר יהוה, אתו אתן לכם; לכה אתנו והטבנו לך, כי-יהוה דבר-טוב על-ישראל. י,ל ויאמר אליו, לא אלך: כי אם-אל-ארצי ואל-מולדתי, אלך. י,לא ויאמר, אל-נא תעזב אתנו: כי על-כן ידעת, חנתנו במדבר, והיית לנו, לעינים. י,לב והיה, כי-תלך עמנו: והיה הטוב ההוא, אשר ייטיב יהוה עמנו–והטבנו לך. י,לג ויסעו מהר יהוה, דרך שלשת ימים; וארון ברית-יהוה נסע לפניהם, דרך שלשת ימים, לתור להם, מנוחה. י,לד וענן יהוה עליהם, יומם, בנסעם, מן-המחנה. {ס} ] {ס}
י,לה ויהי בנסע הארן, ויאמר משה: קומה יהוה, ויפצו איביך, וינסו משנאיך, מפניך. י,לו ובנחה, יאמר: שובה יהוה, רבבות אלפי ישראל. {ס} ] {פ}
יא,א ויהי העם כמתאננים, רע באזני יהוה; וישמע יהוה, ויחר אפו, ותבער-בם אש יהוה, ותאכל בקצה המחנה. יא,ב ויצעק העם, אל-משה; ויתפלל משה אל-יהוה, ותשקע האש. יא,ג ויקרא שם-המקום ההוא, תבערה: כי-בערה בם, אש יהוה. יא,ד והאספסף אשר בקרבו, התאוו תאוה; וישבו ויבכו, גם בני ישראל, ויאמרו, מי יאכלנו בשר. יא,ה זכרנו, את-הדגה, אשר-נאכל במצרים, חנם; את הקשאים, ואת האבטחים, ואת-החציר ואת-הבצלים, ואת-השומים. יא,ו ועתה נפשנו יבשה, אין כל–בלתי, אל-המן עינינו. יא,ז והמן, כזרע-גד הוא; ועינו, כעין הבדלח. יא,ח שטו העם ולקטו וטחנו ברחים, או דכו במדכה, ובשלו בפרור, ועשו אתו עגות; והיה טעמו, כטעם לשד השמן. יא,ט וברדת הטל על-המחנה, לילה, ירד המן, עליו. יא,י וישמע משה את-העם, בכה למשפחתיו–איש, לפתח אהלו; ויחר-אף יהוה מאד, ובעיני משה רע. יא,יא ויאמר משה אל-יהוה, למה הרעת לעבדך, ולמה לא-מצתי חן, בעיניך: לשום, את-משא כל-העם הזה–עלי. יא,יב האנכי הריתי, את כל-העם הזה–אם-אנכי, ילדתיהו: כי-תאמר אלי שאהו בחיקך, כאשר ישא האמן את-הינק, על האדמה, אשר נשבעת לאבתיו. יא,יג מאין לי בשר, לתת לכל-העם הזה: כי-יבכו עלי לאמר, תנה-לנו בשר ונאכלה. יא,יד לא-אוכל אנכי לבדי, לשאת את-כל-העם הזה: כי כבד, ממני. יא,טו ואם-ככה את-עשה לי, הרגני נא הרג–אם-מצאתי חן, בעיניך; ואל-אראה, ברעתי. {פ}
יא,טז ויאמר יהוה אל-משה, אספה-לי שבעים איש מזקני ישראל, אשר ידעת, כי-הם זקני העם ושטריו; ולקחת אתם אל-אהל מועד, והתיצבו שם עמך. יא,יז וירדתי, ודברתי עמך שם, ואצלתי מן-הרוח אשר עליך, ושמתי עליהם; ונשאו אתך במשא העם, ולא-תשא אתה לבדך. יא,יח ואל-העם תאמר התקדשו למחר, ואכלתם בשר–כי בכיתם באזני יהוה לאמר מי יאכלנו בשר, כי-טוב לנו במצרים; ונתן יהוה לכם בשר, ואכלתם. יא,יט לא יום אחד תאכלון, ולא יומים; ולא חמשה ימים, ולא עשרה ימים, ולא, עשרים יום. יא,כ עד חדש ימים, עד אשר-יצא מאפכם, והיה לכם, לזרא: יען, כי-מאסתם את-יהוה אשר בקרבכם, ותבכו לפניו לאמר, למה זה יצאנו ממצרים. יא,כא ויאמר, משה, שש-מאות אלף רגלי, העם אשר אנכי בקרבו; ואתה אמרת, בשר אתן להם, ואכלו, חדש ימים. יא,כב הצאן ובקר ישחט להם, ומצא להם; אם את-כל-דגי הים יאסף להם, ומצא להם. {פ}
יא,כג ויאמר יהוה אל-משה, היד יהוה תקצר; עתה תראה היקרך דברי, אם-לא. יא,כד ויצא משה–וידבר אל-העם, את דברי יהוה; ויאסף שבעים איש, מזקני העם, ויעמד אתם, סביבת האהל. יא,כה וירד יהוה בענן, וידבר אליו, ויאצל מן-הרוח אשר עליו, ויתן על-שבעים איש הזקנים; ויהי, כנוח עליהם הרוח, ויתנבאו, ולא יספו. יא,כו וישארו שני-אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עלהם הרוח, והמה בכתבים, ולא יצאו, האהלה; ויתנבאו, במחנה. יא,כז וירץ הנער, ויגד למשה ויאמר: אלדד ומידד, מתנבאים במחנה. יא,כח ויען יהושע בן-נון, משרת משה מבחריו–ויאמר: אדני משה, כלאם. יא,כט ויאמר לו משה, המקנא אתה לי; ומי יתן כל-עם יהוה, נביאים–כי-יתן יהוה את-רוחו, עליהם. יא,ל ויאסף משה, אל-המחנה–הוא, וזקני ישראל. יא,לא ורוח נסע מאת יהוה, ויגז שלוים מן-הים, ויטש על-המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה, סביבות המחנה–וכאמתים, על-פני הארץ. יא,לב ויקם העם כל-היום ההוא וכל-הלילה וכל יום המחרת, ויאספו את-השלו–הממעיט, אסף עשרה חמרים; וישטחו להם שטוח, סביבות המחנה. יא,לג הבשר, עודנו בין שניהם–טרם, יכרת; ואף יהוה, חרה בעם, ויך יהוה בעם, מכה רבה מאד. יא,לד ויקרא את-שם-המקום ההוא, קברות התאוה: כי-שם, קברו, את-העם, המתאוים. יא,לה מקברות התאוה נסעו העם, חצרות; ויהיו, בחצרות. {פ}
יב,א ותדבר מרים ואהרן במשה, על-אדות האשה הכשית אשר לקח: כי-אשה כשית, לקח. יב,ב ויאמרו, הרק אך-במשה דבר יהוה–הלא, גם-בנו דבר; וישמע, יהוה. יב,ג והאיש משה, ענו מאד–מכל, האדם, אשר, על-פני האדמה. {ס}
יב,ד ויאמר יהוה פתאם, אל-משה ואל-אהרן ואל-מרים, צאו שלשתכם, אל-אהל מועד; ויצאו, שלשתם. יב,ה וירד יהוה בעמוד ענן, ויעמד פתח האהל; ויקרא אהרן ומרים, ויצאו שניהם. יב,ו ויאמר, שמעו-נא דברי; אם-יהיה, נביאכם–יהוה במראה אליו אתודע, בחלום אדבר-בו. יב,ז לא-כן, עבדי משה: בכל-ביתי, נאמן הוא. יב,ח פה אל-פה אדבר-בו, ומראה ולא בחידת, ותמנת יהוה, יביט; ומדוע לא יראתם, לדבר בעבדי במשה. יב,ט ויחר-אף יהוה בם, וילך. יב,י והענן, סר מעל האהל, והנה מרים, מצרעת כשלג; ויפן אהרן אל-מרים, והנה מצרעת. יב,יא ויאמר אהרן, אל-משה: בי אדני–אל-נא תשת עלינו חטאת, אשר נואלנו ואשר חטאנו. יב,יב אל-נא תהי, כמת, אשר בצאתו מרחם אמו, ויאכל חצי בשרו. יב,יג ויצעק משה, אל-יהוה לאמר: אל, נא רפא נא לה. {פ}
יב,יד ויאמר יהוה אל-משה, ואביה ירק ירק בפניה–הלא תכלם, שבעת ימים; תסגר שבעת ימים, מחוץ למחנה, ואחר, תאסף. יב,טו ותסגר מרים מחוץ למחנה, שבעת ימים; והעם לא נסע, עד-האסף מרים. יב,טז ואחר נסעו העם, מחצרות; ויחנו, במדבר פארן. {פ}
יג,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יג,ב שלח-לך אנשים, ויתרו את-ארץ כנען, אשר-אני נתן, לבני ישראל: איש אחד איש אחד למטה אבתיו, תשלחו–כל, נשיא בהם. יג,ג וישלח אתם משה ממדבר פארן, על-פי יהוה: כלם אנשים, ראשי בני-ישראל המה. יג,ד ואלה, שמותם: למטה ראובן, שמוע בן-זכור. יג,ה למטה שמעון, שפט בן-חורי. יג,ו למטה יהודה, כלב בן-יפנה. יג,ז למטה יששכר, יגאל בן-יוסף. יג,ח למטה אפרים, הושע בן-נון. יג,ט למטה בנימן, פלטי בן-רפוא. יג,י למטה זבולן, גדיאל בן-סודי. יג,יא למטה יוסף, למטה מנשה–גדי, בן-סוסי. יג,יב למטה דן, עמיאל בן-גמלי. יג,יג למטה אשר, סתור בן-מיכאל. יג,יד למטה נפתלי, נחבי בן-ופסי. יג,טו למטה גד, גאואל בן-מכי. יג,טז אלה שמות האנשים, אשר-שלח משה לתור את-הארץ; ויקרא משה להושע בן-נון, יהושע. יג,יז וישלח אתם משה, לתור את-ארץ כנען; ויאמר אלהם, עלו זה בנגב, ועליתם, את-ההר. יג,יח וראיתם את-הארץ, מה-הוא; ואת-העם, הישב עליה–החזק הוא הרפה, המעט הוא אם-רב. יג,יט ומה הארץ, אשר-הוא ישב בה–הטובה הוא, אם-רעה; ומה הערים, אשר-הוא יושב בהנה–הבמחנים, אם במבצרים. יג,כ ומה הארץ השמנה הוא אם-רזה, היש-בה עץ אם-אין, והתחזקתם, ולקחתם מפרי הארץ; והימים–ימי, בכורי ענבים. יג,כא ויעלו, ויתרו את-הארץ, ממדבר-צן עד-רחב, לבא חמת. יג,כב ויעלו בנגב, ויבא עד-חברון, ושם אחימן ששי ותלמי, ילידי הענק; וחברון, שבע שנים נבנתה, לפני, צען מצרים. יג,כג ויבאו עד-נחל אשכל, ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד, וישאהו במוט, בשנים; ומן-הרמנים, ומן-התאנים. יג,כד למקום ההוא, קרא נחל אשכול, על אדות האשכול, אשר-כרתו משם בני ישראל. יג,כה וישבו, מתור הארץ, מקץ, ארבעים יום. יג,כו וילכו ויבאו אל-משה ואל-אהרן ואל-כל-עדת בני-ישראל, אל-מדבר פארן–קדשה; וישיבו אתם דבר ואת-כל-העדה, ויראום את-פרי הארץ. יג,כז ויספרו-לו, ויאמרו, באנו, אל-הארץ אשר שלחתנו; וגם זבת חלב ודבש, הוא–וזה-פריה. יג,כח אפס כי-עז העם, הישב בארץ; והערים, בצרות גדלת מאד, וגם-ילדי הענק, ראינו שם. יג,כט עמלק יושב, בארץ הנגב; והחתי והיבוסי והאמרי, יושב בהר, והכנעני יושב על-הים, ועל יד הירדן. יג,ל ויהס כלב את-העם, אל-משה; ויאמר, עלה נעלה וירשנו אתה–כי-יכול נוכל, לה. יג,לא והאנשים אשר-עלו עמו, אמרו, לא נוכל, לעלות אל-העם: כי-חזק הוא, ממנו. יג,לב ויציאו דבת הארץ, אשר תרו אתה, אל-בני ישראל, לאמר: הארץ אשר עברנו בה לתור אתה, ארץ אכלת יושביה הוא, וכל-העם אשר-ראינו בתוכה, אנשי מדות. יג,לג ושם ראינו, את-הנפילים בני ענק–מן-הנפלים; ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם. יד,א ותשא, כל-העדה, ויתנו, את-קולם; ויבכו העם, בלילה ההוא. יד,ב וילנו על-משה ועל-אהרן, כל בני ישראל; ויאמרו אלהם כל-העדה, לו-מתנו בארץ מצרים, או במדבר הזה, לו-מתנו. יד,ג ולמה יהוה מביא אתנו אל-הארץ הזאת, לנפל בחרב–נשינו וטפנו, יהיו לבז; הלוא טוב לנו, שוב מצרימה. יד,ד ויאמרו, איש אל-אחיו: נתנה ראש, ונשובה מצרימה. יד,ה ויפל משה ואהרן, על-פניהם, לפני, כל-קהל עדת בני ישראל. יד,ו ויהושע בן-נון, וכלב בן-יפנה, מן-התרים, את-הארץ–קרעו, בגדיהם. יד,ז ויאמרו, אל-כל-עדת בני-ישראל לאמר: הארץ, אשר עברנו בה לתור אתה–טובה הארץ, מאד מאד. יד,ח אם-חפץ בנו, יהוה–והביא אתנו אל-הארץ הזאת, ונתנה לנו: ארץ, אשר-הוא זבת חלב ודבש. יד,ט אך ביהוה, אל-תמרדו, ואתם אל-תיראו את-עם הארץ, כי לחמנו הם; סר צלם מעליהם ויהוה אתנו, אל-תיראם. יד,י ויאמרו, כל-העדה, לרגום אתם, באבנים; וכבוד יהוה, נראה באהל מועד, אל-כל-בני, ישראל. {פ}
יד,יא ויאמר יהוה אל-משה, עד-אנה ינאצני העם הזה; ועד-אנה, לא-יאמינו בי, בכל האתות, אשר עשיתי בקרבו. יד,יב אכנו בדבר, ואורשנו; ואעשה, אתך, לגוי-גדול ועצום, ממנו. יד,יג ויאמר משה, אל-יהוה: ושמעו מצרים, כי-העלית בכחך את-העם הזה מקרבו. יד,יד ואמרו, אל-יושב הארץ הזאת, שמעו כי-אתה יהוה, בקרב העם הזה: אשר-עין בעין נראה אתה יהוה, ועננך עמד עלהם, ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם, ובעמוד אש לילה. יד,טו והמתה את-העם הזה, כאיש אחד; ואמרו, הגוים, אשר-שמעו את-שמעך, לאמר. יד,טז מבלתי יכלת יהוה, להביא את-העם הזה, אל-הארץ, אשר-נשבע להם; וישחטם, במדבר. יד,יז ועתה, יגדל-נא כח אדני, כאשר דברת, לאמר. יד,יח יהוה, ארך אפים ורב-חסד, נשא עון, ופשע; ונקה, לא ינקה–פקד עון אבות על-בנים, על-שלשים ועל-רבעים. יד,יט סלח-נא, לעון העם הזה–כגדל חסדך; וכאשר נשאתה לעם הזה, ממצרים ועד-הנה. יד,כ ויאמר יהוה, סלחתי כדברך. יד,כא ואולם, חי-אני: וימלא כבוד-יהוה, את-כל-הארץ. יד,כב כי כל-האנשים, הראים את-כבדי ואת-אתתי, אשר-עשיתי במצרים, ובמדבר; וינסו אתי, זה עשר פעמים, ולא שמעו, בקולי. יד,כג אם-יראו, את-הארץ, אשר נשבעתי, לאבתם; וכל-מנאצי, לא יראוה. יד,כד ועבדי כלב, עקב היתה רוח אחרת עמו, וימלא, אחרי–והביאתיו, אל-הארץ אשר-בא שמה, וזרעו, יורשנה. יד,כה והעמלקי והכנעני, יושב בעמק; מחר, פנו וסעו לכם המדבר–דרך ים-סוף. {פ}
יד,כו וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר. יד,כז עד-מתי, לעדה הרעה הזאת, אשר המה מלינים, עלי; את-תלנות בני ישראל, אשר המה מלינים עלי–שמעתי. יד,כח אמר אלהם, חי-אני נאם-יהוה, אם-לא, כאשר דברתם באזני: כן, אעשה לכם. יד,כט במדבר הזה יפלו פגריכם וכל-פקדיכם, לכל-מספרכם, מבן עשרים שנה, ומעלה: אשר הלינתם, עלי. יד,ל אם-אתם, תבאו אל-הארץ, אשר נשאתי את-ידי, לשכן אתכם בה–כי אם-כלב בן-יפנה, ויהושע בן-נון. יד,לא וטפכם–אשר אמרתם, לבז יהיה: והביאתי אתם–וידעו את-הארץ, אשר מאסתם בה. יד,לב ופגריכם, אתם–יפלו, במדבר הזה. יד,לג ובניכם יהיו רעים במדבר, ארבעים שנה, ונשאו, את-זנותיכם–עד-תם פגריכם, במדבר. יד,לד במספר הימים אשר-תרתם את-הארץ, ארבעים יום–יום לשנה יום לשנה תשאו את-עונתיכם, ארבעים שנה; וידעתם, את-תנואתי. יד,לה אני יהוה, דברתי, אם-לא זאת אעשה לכל-העדה הרעה הזאת, הנועדים עלי; במדבר הזה יתמו, ושם ימתו. יד,לו והאנשים, אשר-שלח משה לתור את-הארץ; וישבו, וילונו (וילינו) עליו את-כל-העדה, להוציא דבה, על-הארץ. יד,לז וימתו, האנשים, מוצאי דבת-הארץ, רעה–במגפה, לפני יהוה. יד,לח ויהושע בן-נון, וכלב בן-יפנה, חיו מן-האנשים ההם, ההלכים לתור את-הארץ. יד,לט וידבר משה את-הדברים האלה, אל-כל-בני ישראל; ויתאבלו העם, מאד. יד,מ וישכמו בבקר, ויעלו אל-ראש-ההר לאמר: הננו, ועלינו אל-המקום אשר-אמר יהוה–כי חטאנו. יד,מא ויאמר משה, למה זה אתם עברים את-פי יהוה; והוא, לא תצלח. יד,מב אל-תעלו, כי אין יהוה בקרבכם; ולא, תנגפו, לפני, איביכם. יד,מג כי העמלקי והכנעני שם לפניכם, ונפלתם בחרב: כי-על-כן שבתם מאחרי יהוה, ולא-יהיה יהוה עמכם. יד,מד ויעפלו, לעלות אל-ראש ההר; וארון ברית-יהוה ומשה, לא-משו מקרב המחנה. יד,מה וירד העמלקי והכנעני, הישב בהר ההוא; ויכום ויכתום, עד-החרמה. {פ}
טו,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. טו,ב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם: כי תבאו, אל-ארץ מושבתיכם, אשר אני, נתן לכם. טו,ג ועשיתם אשה ליהוה, עלה או-זבח, לפלא-נדר או בנדבה, או במעדיכם–לעשות ריח ניחח, ליהוה, מן-הבקר, או מן-הצאן. טו,ד והקריב המקריב קרבנו, ליהוה–מנחה, סלת עשרון, בלול, ברבעית ההין שמן. טו,ה ויין לנסך רביעית ההין, תעשה על-העלה או לזבח–לכבש, האחד. טו,ו או לאיל תעשה מנחה, סלת שני עשרנים, בלולה בשמן, שלשית ההין. טו,ז ויין לנסך, שלשית ההין–תקריב ריח-ניחח, ליהוה. טו,ח וכי-תעשה בן-בקר, עלה או-זבח, לפלא-נדר או-שלמים, ליהוה. טו,ט והקריב על-בן-הבקר מנחה, סלת שלשה עשרנים, בלול בשמן, חצי ההין. טו,י ויין תקריב לנסך, חצי ההין–אשה ריח-ניחח, ליהוה. טו,יא ככה יעשה, לשור האחד, או, לאיל האחד; או-לשה בכבשים, או בעזים. טו,יב כמספר, אשר תעשו–ככה תעשו לאחד, כמספרם. טו,יג כל-האזרח יעשה-ככה, את-אלה, להקריב אשה ריח-ניחח, ליהוה. טו,יד וכי-יגור אתכם גר או אשר-בתוככם, לדרתיכם, ועשה אשה ריח-ניחח, ליהוה–כאשר תעשו, כן יעשה. טו,טו הקהל, חקה אחת לכם ולגר הגר: חקת עולם לדרתיכם, ככם כגר יהיה לפני יהוה. טו,טז תורה אחת ומשפט אחד, יהיה לכם, ולגר, הגר אתכם. {פ}
טו,יז וידבר יהוה, אל-משה לאמר. טו,יח דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם: בבאכם, אל-הארץ, אשר אני מביא אתכם, שמה. טו,יט והיה, באכלכם מלחם הארץ–תרימו תרומה, ליהוה. טו,כ ראשית, ערסתכם–חלה, תרימו תרומה: כתרומת גרן, כן תרימו אתה. טו,כא מראשית, ערסתיכם, תתנו ליהוה, תרומה–לדרתיכם. {ס}
טו,כב וכי תשגו–ולא תעשו, את כל-המצות האלה: אשר-דבר יהוה, אל-משה. טו,כג את כל-אשר צוה יהוה אליכם, ביד-משה: מן-היום אשר צוה יהוה, והלאה–לדרתיכם. טו,כד והיה, אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, ועשו כל-העדה פר בן-בקר אחד לעלה לריח ניחח ליהוה, ומנחתו ונסכו כמשפט; ושעיר-עזים אחד, לחטת. טו,כה וכפר הכהן, על-כל-עדת בני ישראל–ונסלח להם: כי-שגגה הוא–והם הביאו את-קרבנם אשה ליהוה וחטאתם לפני יהוה, על-שגגתם. טו,כו ונסלח, לכל-עדת בני ישראל, ולגר, הגר בתוכם: כי לכל-העם, בשגגה. {ס}
טו,כז ואם-נפש אחת, תחטא בשגגה–והקריבה עז בת-שנתה, לחטאת. טו,כח וכפר הכהן, על-הנפש השגגת בחטאה בשגגה–לפני יהוה: לכפר עליו, ונסלח לו. טו,כט האזרח בבני ישראל, ולגר הגר בתוכם–תורה אחת יהיה לכם, לעשה בשגגה. טו,ל והנפש אשר-תעשה ביד רמה, מן-האזרח ומן-הגר–את-יהוה, הוא מגדף; ונכרתה הנפש ההוא, מקרב עמה. טו,לא כי דבר-יהוה בזה, ואת-מצותו הפר; הכרת תכרת הנפש ההוא, עונה בה. {פ}
טו,לב ויהיו בני-ישראל, במדבר; וימצאו, איש מקשש עצים–ביום השבת. טו,לג ויקריבו אתו, המצאים אתו מקשש עצים–אל-משה, ואל-אהרן, ואל, כל-העדה. טו,לד ויניחו אתו, במשמר: כי לא פרש, מה-יעשה לו. {ס}
טו,לה ויאמר יהוה אל-משה, מות יומת האיש; רגום אתו באבנים כל-העדה, מחוץ למחנה. טו,לו ויציאו אתו כל-העדה, אל-מחוץ למחנה, וירגמו אתו באבנים, וימת: כאשר צוה יהוה, את-משה. {פ}
טו,לז ויאמר יהוה, אל-משה לאמר. טו,לח דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם, ועשו להם ציצת על-כנפי בגדיהם, לדרתם; ונתנו על-ציצת הכנף, פתיל תכלת. טו,לט והיה לכם, לציצת, וראיתם אתו וזכרתם את-כל-מצות יהוה, ועשיתם אתם; ולא-תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר-אתם זנים, אחריהם. טו,מ למען תזכרו, ועשיתם את-כל-מצותי; והייתם קדשים, לאלהיכם. טו,מא אני יהוה אלהיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם, לאלהים: אני, יהוה אלהיכם. {פ}
|