פרשת קרח-חקת- לא מנוקד:
טז,א ויקח קרח, בן-יצהר בן-קהת בן-לוי; ודתן ואבירם בני אליאב, ואון בן-פלת–בני ראובן. טז,ב ויקמו לפני משה, ואנשים מבני-ישראל חמשים ומאתים, נשיאי עדה קראי מועד, אנשי-שם. טז,ג ויקהלו על-משה ועל-אהרן, ויאמרו אלהם רב-לכם–כי כל-העדה כלם קדשים, ובתוכם יהוה; ומדוע תתנשאו, על-קהל יהוה. טז,ד וישמע משה, ויפל על-פניו. טז,ה וידבר אל-קרח ואל-כל-עדתו, לאמר, בקר וידע יהוה את-אשר-לו ואת-הקדוש, והקריב אליו; ואת אשר יבחר-בו, יקריב אליו. טז,ו זאת, עשו: קחו-לכם מחתות, קרח וכל-עדתו. טז,ז ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני יהוה, מחר, והיה האיש אשר-יבחר יהוה, הוא הקדוש; רב-לכם, בני לוי. טז,ח ויאמר משה, אל-קרח: שמעו-נא, בני לוי. טז,ט המעט מכם, כי-הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל, להקריב אתכם, אליו–לעבד, את-עבדת משכן יהוה, ולעמד לפני העדה, לשרתם. טז,י ויקרב, אתך, ואת-כל-אחיך בני-לוי, אתך; ובקשתם, גם-כהנה. טז,יא לכן, אתה וכל-עדתך–הנעדים, על-יהוה; ואהרן מה-הוא, כי תלונו (תלינו) עליו. טז,יב וישלח משה, לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב; ויאמרו, לא נעלה. טז,יג המעט, כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש, להמיתנו, במדבר: כי-תשתרר עלינו, גם-השתרר. טז,יד אף לא אל-ארץ זבת חלב ודבש, הביאתנו, ותתן-לנו, נחלת שדה וכרם; העיני האנשים ההם, תנקר–לא נעלה. טז,טו ויחר למשה, מאד, ויאמר אל-יהוה, אל-תפן אל-מנחתם; לא חמור אחד מהם, נשאתי, ולא הרעתי, את-אחד מהם. טז,טז ויאמר משה, אל-קרח, אתה וכל-עדתך, היו לפני יהוה: אתה והם ואהרן, מחר. טז,יז וקחו איש מחתתו, ונתתם עליהם קטרת, והקרבתם לפני יהוה איש מחתתו, חמשים ומאתים מחתת; ואתה ואהרן, איש מחתתו. טז,יח ויקחו איש מחתתו, ויתנו עליהם אש, וישימו עליהם, קטרת; ויעמדו, פתח אהל מועד–ומשה ואהרן. טז,יט ויקהל עליהם קרח את-כל-העדה, אל-פתח אהל מועד; וירא כבוד-יהוה, אל-כל-העדה. {ס}
טז,כ וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר. טז,כא הבדלו, מתוך העדה הזאת; ואכלה אתם, כרגע. טז,כב ויפלו על-פניהם, ויאמרו, אל, אלהי הרוחת לכל-בשר: האיש אחד יחטא, ועל כל-העדה תקצף. {ס}
טז,כג וידבר יהוה, אל-משה לאמר. טז,כד דבר אל-העדה, לאמר: העלו, מסביב, למשכן-קרח, דתן ואבירם. טז,כה ויקם משה, וילך אל-דתן ואבירם; וילכו אחריו, זקני ישראל. טז,כו וידבר אל-העדה לאמר, סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה, ואל-תגעו, בכל-אשר להם: פן-תספו, בכל-חטאתם. טז,כז ויעלו, מעל משכן-קרח דתן ואבירם–מסביב; ודתן ואבירם יצאו נצבים, פתח אהליהם, ונשיהם ובניהם, וטפם. טז,כח ויאמר, משה, בזאת תדעון, כי-יהוה שלחני לעשות את כל-המעשים האלה: כי-לא, מלבי. טז,כט אם-כמות כל-האדם, ימתון אלה, ופקדת כל-האדם, יפקד עליהם–לא יהוה, שלחני. טז,ל ואם-בריאה יברא יהוה, ופצתה האדמה את-פיה ובלעה אתם ואת-כל-אשר להם, וירדו חיים, שאלה–וידעתם, כי נאצו האנשים האלה את-יהוה. טז,לא ויהי, ככלתו, לדבר, את כל-הדברים האלה; ותבקע האדמה, אשר תחתיהם. טז,לב ותפתח הארץ את-פיה, ותבלע אתם ואת-בתיהם, ואת כל-האדם אשר לקרח, ואת כל-הרכוש. טז,לג וירדו הם וכל-אשר להם, חיים–שאלה; ותכס עליהם הארץ, ויאבדו מתוך הקהל. טז,לד וכל-ישראל, אשר סביבתיהם–נסו לקלם: כי אמרו, פן-תבלענו הארץ. טז,לה ואש יצאה, מאת יהוה; ותאכל, את החמשים ומאתים איש, מקריבי, הקטרת. {ס}
יז,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יז,ב אמר אל-אלעזר בן-אהרן הכהן, וירם את-המחתת מבין השרפה, ואת-האש, זרה-הלאה: כי, קדשו. יז,ג את מחתות החטאים האלה בנפשתם, ועשו אתם רקעי פחים צפוי למזבח–כי-הקריבם לפני-יהוה, ויקדשו; ויהיו לאות, לבני ישראל. יז,ד ויקח אלעזר הכהן, את מחתות הנחשת, אשר הקריבו, השרפים; וירקעום, צפוי למזבח. יז,ה זכרון לבני ישראל, למען אשר לא-יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא, להקטיר קטרת, לפני יהוה; ולא-יהיה כקרח וכעדתו, כאשר דבר יהוה ביד-משה לו. {פ}
יז,ו וילנו כל-עדת בני-ישראל, ממחרת, על-משה ועל-אהרן, לאמר: אתם המתם, את-עם יהוה. יז,ז ויהי, בהקהל העדה על-משה ועל-אהרן, ויפנו אל-אהל מועד, והנה כסהו הענן; וירא, כבוד יהוה. יז,ח ויבא משה ואהרן, אל-פני אהל מועד. {ס}
יז,ט וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יז,י הרמו, מתוך העדה הזאת, ואכלה אתם, כרגע; ויפלו, על-פניהם. יז,יא ויאמר משה אל-אהרן, קח את-המחתה ותן-עליה אש מעל המזבח ושים קטרת, והולך מהרה אל-העדה, וכפר עליהם: כי-יצא הקצף מלפני יהוה, החל הנגף. יז,יב ויקח אהרן כאשר דבר משה, וירץ אל-תוך הקהל, והנה החל הנגף, בעם; ויתן, את-הקטרת, ויכפר, על-העם. יז,יג ויעמד בין-המתים, ובין החיים; ותעצר, המגפה. יז,יד ויהיו, המתים במגפה, ארבעה עשר אלף, ושבע מאות–מלבד המתים, על-דבר-קרח. יז,טו וישב אהרן אל-משה, אל-פתח אהל מועד; והמגפה, נעצרה. {פ}
יז,טז וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יז,יז דבר אל-בני ישראל, וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל-נשיאהם לבית אבתם–שנים עשר, מטות: איש את-שמו, תכתב על-מטהו. יז,יח ואת שם אהרן, תכתב על-מטה לוי: כי מטה אחד, לראש בית אבותם. יז,יט והנחתם, באהל מועד–לפני, העדות, אשר אועד לכם, שמה. יז,כ והיה, האיש אשר אבחר-בו–מטהו יפרח; והשכתי מעלי, את-תלנות בני ישראל, אשר הם מלינם, עליכם. יז,כא וידבר משה אל-בני ישראל, ויתנו אליו כל-נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד לבית אבתם–שנים עשר, מטות; ומטה אהרן, בתוך מטותם. יז,כב וינח משה את-המטת, לפני יהוה, באהל, העדת. יז,כג ויהי ממחרת, ויבא משה אל-אהל העדות, והנה פרח מטה-אהרן, לבית לוי; ויצא פרח ויצץ ציץ, ויגמל שקדים. יז,כד ויצא משה את-כל-המטת מלפני יהוה, אל-כל-בני ישראל; ויראו ויקחו, איש מטהו. {פ}
יז,כה ויאמר יהוה אל-משה, השב את-מטה אהרן לפני העדות, למשמרת לאות, לבני-מרי; ותכל תלונתם מעלי, ולא ימתו. יז,כו ויעש, משה: כאשר צוה יהוה אתו, כן עשה. {פ}
יז,כז ויאמרו בני ישראל, אל-משה לאמר: הן גוענו אבדנו, כלנו אבדנו. יז,כח כל הקרב הקרב אל-משכן יהוה, ימות; האם תמנו, לגוע. {ס}
יח,א ויאמר יהוה, אל-אהרן, אתה ובניך ובית-אביך אתך, תשאו את-עון המקדש; ואתה ובניך אתך, תשאו את-עון כהנתכם. יח,ב וגם את-אחיך מטה לוי שבט אביך, הקרב אתך, וילוו עליך, וישרתוך; ואתה ובניך אתך, לפני אהל העדת. יח,ג ושמרו, משמרתך, ומשמרת, כל-האהל: אך אל-כלי הקדש ואל-המזבח לא יקרבו, ולא-ימתו גם-הם גם-אתם. יח,ד ונלוו עליך–ושמרו את-משמרת אהל מועד, לכל עבדת האהל; וזר, לא-יקרב אליכם. יח,ה ושמרתם, את משמרת הקדש, ואת, משמרת המזבח; ולא-יהיה עוד קצף, על-בני ישראל. יח,ו ואני, הנה לקחתי את-אחיכם הלוים, מתוך, בני ישראל–לכם מתנה נתנים, ליהוה, לעבד, את-עבדת אהל מועד. יח,ז ואתה ובניך אתך תשמרו את-כהנתכם לכל-דבר המזבח, ולמבית לפרכת–ועבדתם; עבדת מתנה, אתן את-כהנתכם, והזר הקרב, יומת. {פ}
יח,ח וידבר יהוה, אל-אהרן, ואני הנה נתתי לך, את-משמרת תרומתי: לכל-קדשי בני-ישראל לך נתתים למשחה, ולבניך–לחק-עולם. יח,ט זה-יהיה לך מקדש הקדשים, מן-האש: כל-קרבנם לכל-מנחתם ולכל-חטאתם, ולכל-אשמם אשר ישיבו לי–קדש קדשים לך הוא, ולבניך. יח,י בקדש הקדשים, תאכלנו; כל-זכר יאכל אתו, קדש יהיה-לך. יח,יא וזה-לך תרומת מתנם, לכל-תנופת בני ישראל–לך נתתים ולבניך ולבנתיך אתך, לחק-עולם: כל-טהור בביתך, יאכל אתו. יח,יב כל חלב יצהר, וכל-חלב תירוש ודגן–ראשיתם אשר-יתנו ליהוה, לך נתתים. יח,יג בכורי כל-אשר בארצם, אשר-יביאו ליהוה–לך יהיה: כל-טהור בביתך, יאכלנו. יח,יד כל-חרם בישראל, לך יהיה. יח,טו כל-פטר רחם לכל-בשר אשר-יקריבו ליהוה, באדם ובבהמה–יהיה-לך: אך פדה תפדה, את בכור האדם, ואת בכור-הבהמה הטמאה, תפדה. יח,טז ופדויו, מבן-חדש תפדה, בערכך, כסף חמשת שקלים בשקל הקדש: עשרים גרה, הוא. יח,יז אך בכור-שור או-בכור כשב או-בכור עז, לא תפדה–קדש הם: את-דמם תזרק על-המזבח, ואת-חלבם תקטיר–אשה לריח ניחח, ליהוה. יח,יח ובשרם, יהיה-לך: כחזה התנופה וכשוק הימין, לך יהיה. יח,יט כל תרומת הקדשים, אשר ירימו בני-ישראל ליהוה–נתתי לך ולבניך ולבנתיך אתך, לחק-עולם: ברית מלח עולם הוא לפני יהוה, לך ולזרעך אתך. יח,כ ויאמר יהוה אל-אהרן, בארצם לא תנחל, וחלק, לא-יהיה לך בתוכם: אני חלקך ונחלתך, בתוך בני ישראל. {ס}
יח,כא ולבני לוי, הנה נתתי כל-מעשר בישראל לנחלה, חלף עבדתם אשר-הם עבדים, את-עבדת אהל מועד. יח,כב ולא-יקרבו עוד בני ישראל, אל-אהל מועד, לשאת חטא, למות. יח,כג ועבד הלוי הוא, את-עבדת אהל מועד, והם, ישאו עונם: חקת עולם, לדרתיכם, ובתוך בני ישראל, לא ינחלו נחלה. יח,כד כי את-מעשר בני-ישראל, אשר ירימו ליהוה תרומה, נתתי ללוים, לנחלה; על-כן, אמרתי להם, בתוך בני ישראל, לא ינחלו נחלה. {פ}
יח,כה וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יח,כו ואל-הלוים תדבר, ואמרת אלהם, כי-תקחו מאת בני-ישראל את-המעשר אשר נתתי לכם מאתם, בנחלתכם–והרמתם ממנו תרומת יהוה, מעשר מן-המעשר. יח,כז ונחשב לכם, תרומתכם–כדגן, מן-הגרן, וכמלאה, מן-היקב. יח,כח כן תרימו גם-אתם, תרומת יהוה, מכל מעשרתיכם, אשר תקחו מאת בני ישראל; ונתתם ממנו את-תרומת יהוה, לאהרן הכהן. יח,כט מכל, מתנתיכם, תרימו, את כל-תרומת יהוה: מכל-חלבו–את-מקדשו, ממנו. יח,ל ואמרת, אלהם: בהרימכם את-חלבו, ממנו, ונחשב ללוים, כתבואת גרן וכתבואת יקב. יח,לא ואכלתם אתו בכל-מקום, אתם וביתכם: כי-שכר הוא לכם, חלף עבדתכם באהל מועד. יח,לב ולא-תשאו עליו חטא, בהרימכם את-חלבו ממנו; ואת-קדשי בני-ישראל לא תחללו, ולא תמותו. {פ}
יט,א וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר. יט,ב זאת חקת התורה, אשר-צוה יהוה לאמר: דבר אל-בני ישראל, ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין-בה מום, אשר לא-עלה עליה, על. יט,ג ונתתם אתה, אל-אלעזר הכהן; והוציא אתה אל-מחוץ למחנה, ושחט אתה לפניו. יט,ד ולקח אלעזר הכהן, מדמה–באצבעו; והזה אל-נכח פני אהל-מועד, מדמה–שבע פעמים. יט,ה ושרף את-הפרה, לעיניו: את-ערה ואת-בשרה ואת-דמה, על-פרשה ישרף. יט,ו ולקח הכהן, עץ ארז ואזוב–ושני תולעת; והשליך, אל-תוך שרפת הפרה. יט,ז וכבס בגדיו הכהן, ורחץ בשרו במים, ואחר, יבא אל-המחנה; וטמא הכהן, עד-הערב. יט,ח והשרף אתה–יכבס בגדיו במים, ורחץ בשרו במים; וטמא, עד-הערב. יט,ט ואסף איש טהור, את אפר הפרה, והניח מחוץ למחנה, במקום טהור; והיתה לעדת בני-ישראל למשמרת, למי נדה–חטאת הוא. יט,י וכבס האסף את-אפר הפרה, את-בגדיו, וטמא, עד-הערב; והיתה לבני ישראל, ולגר הגר בתוכם–לחקת עולם. יט,יא הנגע במת, לכל-נפש אדם–וטמא, שבעת ימים. יט,יב הוא יתחטא-בו ביום השלישי, וביום השביעי–יטהר; ואם-לא יתחטא ביום השלישי, וביום השביעי–לא יטהר. יט,יג כל-הנגע במת בנפש האדם אשר-ימות ולא יתחטא, את-משכן יהוה טמא–ונכרתה הנפש ההוא, מישראל: כי מי נדה לא-זרק עליו, טמא יהיה–עוד, טמאתו בו. יט,יד זאת, התורה, אדם, כי-ימות באהל: כל-הבא אל-האהל וכל-אשר באהל, יטמא שבעת ימים. יט,טו וכל כלי פתוח, אשר אין-צמיד פתיל עליו–טמא, הוא. יט,טז וכל אשר-יגע על-פני השדה, בחלל-חרב או במת, או-בעצם אדם, או בקבר–יטמא, שבעת ימים. יט,יז ולקחו, לטמא, מעפר, שרפת החטאת; ונתן עליו מים חיים, אל-כלי. יט,יח ולקח אזוב וטבל במים, איש טהור, והזה על-האהל ועל-כל-הכלים, ועל-הנפשות אשר היו-שם; ועל-הנגע, בעצם או בחלל, או במת, או בקבר. יט,יט והזה הטהר על-הטמא, ביום השלישי וביום השביעי; וחטאו ביום השביעי, וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב. יט,כ ואיש אשר-יטמא ולא יתחטא, ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל: כי את-מקדש יהוה טמא, מי נדה לא-זרק עליו–טמא הוא. יט,כא והיתה להם, לחקת עולם; ומזה מי-הנדה, יכבס בגדיו, והנגע במי הנדה, יטמא עד-הערב. יט,כב וכל אשר-יגע-בו הטמא, יטמא; והנפש הנגעת, תטמא עד-הערב. {פ} |