פרשת שמע ישראל- לא מנוקד.
ט,א שמע ישראל, אתה עבר היום את-הירדן, לבא לרשת גוים, גדלים ועצמים ממך–ערים גדלת ובצרת, בשמים. ט,ב עם-גדול ורם, בני ענקים: אשר אתה ידעת, ואתה שמעת–מי יתיצב, לפני בני ענק. ט,ג וידעת היום, כי יהוה אלהיך הוא-העבר לפניך אש אכלה–הוא ישמידם והוא יכניעם, לפניך; והורשתם והאבדתם מהר, כאשר דבר יהוה לך. ט,ד אל-תאמר בלבבך, בהדף יהוה אלהיך אתם מלפניך לאמר, בצדקתי הביאני יהוה, לרשת את-הארץ הזאת: וברשעת הגוים האלה, יהוה מורישם מפניך. ט,ה לא בצדקתך, ובישר לבבך, אתה בא, לרשת את-ארצם: כי ברשעת הגוים האלה, יהוה אלהיך מורישם מפניך, ולמען הקים את-הדבר אשר נשבע יהוה לאבתיך, לאברהם ליצחק וליעקב. ט,ו וידעת, כי לא בצדקתך יהוה אלהיך נתן לך את-הארץ הטובה הזאת–לרשתה: כי עם-קשה-ערף, אתה. ט,ז זכר, אל-תשכח, את אשר-הקצפת את-יהוה אלהיך, במדבר: למן-היום אשר-יצאת מארץ מצרים, עד-באכם עד-המקום הזה, ממרים הייתם, עם-יהוה. ט,ח ובחרב הקצפתם, את-יהוה; ויתאנף יהוה בכם, להשמיד אתכם. ט,ט בעלתי ההרה, לקחת לוחת האבנים לוחת הברית, אשר-כרת יהוה, עמכם; ואשב בהר, ארבעים יום וארבעים לילה–לחם לא אכלתי, ומים לא שתיתי. ט,י ויתן יהוה אלי, את-שני לוחת האבנים–כתבים, באצבע אלהים; ועליהם, ככל-הדברים אשר דבר יהוה עמכם בהר מתוך האש–ביום הקהל. ט,יא ויהי, מקץ ארבעים יום, וארבעים, לילה; נתן יהוה אלי, את-שני לחת האבנים–לחות הברית. ט,יב ויאמר יהוה אלי, קום רד מהר מזה–כי שחת עמך, אשר הוצאת ממצרים: סרו מהר, מן-הדרך אשר צויתם–עשו להם, מסכה. ט,יג ויאמר יהוה, אלי לאמר: ראיתי את-העם הזה, והנה עם-קשה-ערף הוא. ט,יד הרף ממני, ואשמידם, ואמחה את-שמם, מתחת השמים; ואעשה, אותך, לגוי-עצום ורב, ממנו. ט,טו ואפן, וארד מן-ההר, וההר, בער באש; ושני לוחת הברית, על שתי ידי. ט,טז וארא, והנה חטאתם ליהוה אלהיכם–עשיתם לכם, עגל מסכה: סרתם מהר–מן-הדרך, אשר-צוה יהוה אתכם. ט,יז ואתפש, בשני הלחת, ואשלכם, מעל שתי ידי; ואשברם, לעיניכם. ט,יח ואתנפל לפני יהוה כראשנה, ארבעים יום וארבעים לילה–לחם לא אכלתי, ומים לא שתיתי: על כל-חטאתכם אשר חטאתם, לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו. ט,יט כי יגרתי, מפני האף והחמה, אשר קצף יהוה עליכם, להשמיד אתכם; וישמע יהוה אלי, גם בפעם ההוא. ט,כ ובאהרן, התאנף יהוה מאד–להשמידו; ואתפלל גם-בעד אהרן, בעת ההוא. ט,כא ואת-חטאתכם אשר-עשיתם את-העגל, לקחתי ואשרף אתו באש, ואכת אתו טחון היטב, עד אשר-דק לעפר; ואשלך, את-עפרו, אל-הנחל, הירד מן-ההר. ט,כב ובתבערה, ובמסה, ובקברת, התאוה–מקצפים הייתם, את-יהוה. ט,כג ובשלח יהוה אתכם, מקדש ברנע לאמר, עלו ורשו את-הארץ, אשר נתתי לכם; ותמרו, את-פי יהוה אלהיכם, ולא האמנתם לו, ולא שמעתם בקלו. ט,כד ממרים הייתם, עם-יהוה, מיום, דעתי אתכם. ט,כה ואתנפל לפני יהוה, את ארבעים היום ואת-ארבעים הלילה–אשר התנפלתי: כי-אמר יהוה, להשמיד אתכם. ט,כו ואתפלל אל-יהוה, ואמר, אדני יהוה אל-תשחת עמך ונחלתך, אשר פדית בגדלך–אשר-הוצאת ממצרים, ביד חזקה. ט,כז זכר, לעבדיך–לאברהם ליצחק, וליעקב: אל-תפן, אל-קשי העם הזה, ואל-רשעו, ואל-חטאתו. ט,כח פן-יאמרו, הארץ אשר הוצאתנו משם, מבלי יכלת יהוה, להביאם אל-הארץ אשר-דבר להם; ומשנאתו אותם, הוציאם להמתם במדבר. ט,כט והם עמך, ונחלתך, אשר הוצאת בכחך הגדל, ובזרעך הנטויה. {פ}
י,א בעת ההוא אמר יהוה אלי, פסל-לך שני-לוחת אבנים כראשנים, ועלה אלי, ההרה; ועשית לך, ארון עץ. י,ב ואכתב, על-הלחת, את-הדברים, אשר היו על-הלחת הראשנים אשר שברת; ושמתם, בארון. י,ג ואעש ארון עצי שטים, ואפסל שני-לחת אבנים כראשנים; ואעל ההרה, ושני הלחת בידי. י,ד ויכתב על-הלחת כמכתב הראשון, את עשרת הדברים, אשר דבר יהוה אליכם בהר מתוך האש, ביום הקהל; ויתנם יהוה, אלי. י,ה ואפן, וארד מן-ההר, ואשם את-הלחת, בארון אשר עשיתי; ויהיו שם, כאשר צוני יהוה. י,ו ובני ישראל, נסעו מבארת בני-יעקן–מוסרה; שם מת אהרן ויקבר שם, ויכהן אלעזר בנו תחתיו. י,ז משם נסעו, הגדגדה; ומן-הגדגדה יטבתה, ארץ נחלי מים. י,ח בעת ההוא, הבדיל יהוה את-שבט הלוי, לשאת, את-ארון ברית-יהוה–לעמד לפני יהוה לשרתו ולברך בשמו, עד היום הזה. י,ט על-כן לא-היה ללוי, חלק ונחלה–עם-אחיו: יהוה הוא נחלתו, כאשר דבר יהוה אלהיך לו. י,י ואנכי עמדתי בהר, כימים הראשנים–ארבעים יום, וארבעים לילה; וישמע יהוה אלי, גם בפעם ההוא–לא-אבה יהוה, השחיתך. י,יא ויאמר יהוה אלי, קום לך למסע לפני העם; ויבאו ויירשו את-הארץ, אשר-נשבעתי לאבתם לתת להם. {פ}
י,יב ועתה, ישראל–מה יהוה אלהיך, שאל מעמך: כי אם-ליראה את-יהוה אלהיך ללכת בכל-דרכיו, ולאהבה אתו, ולעבד את-יהוה אלהיך, בכל-לבבך ובכל-נפשך. י,יג לשמר את-מצות יהוה, ואת-חקתיו, אשר אנכי מצוך, היום–לטוב, לך. י,יד הן ליהוה אלהיך, השמים ושמי השמים, הארץ, וכל-אשר-בה. י,טו רק באבתיך חשק יהוה, לאהבה אותם; ויבחר בזרעם אחריהם, בכם מכל-העמים–כיום הזה. י,טז ומלתם, את ערלת לבבכם; וערפכם–לא תקשו, עוד. י,יז כי, יהוה אלהיכם–הוא אלהי האלהים, ואדני האדנים: האל הגדל הגבר, והנורא, אשר לא-ישא פנים, ולא יקח שחד. י,יח עשה משפט יתום, ואלמנה; ואהב גר, לתת לו לחם ושמלה. י,יט ואהבתם, את-הגר: כי-גרים הייתם, בארץ מצרים. י,כ את-יהוה אלהיך תירא, אתו תעבד; ובו תדבק, ובשמו תשבע. י,כא הוא תהלתך, והוא אלהיך–אשר-עשה אתך, את-הגדלת ואת-הנוראת האלה, אשר ראו, עיניך. י,כב בשבעים נפש, ירדו אבתיך מצרימה; ועתה, שמך יהוה אלהיך, ככוכבי השמים, לרב. יא,א ואהבת, את יהוה אלהיך; ושמרת משמרתו, וחקתיו ומשפטיו ומצותיו–כל-הימים. יא,ב וידעתם, היום, כי לא את-בניכם אשר לא-ידעו ואשר לא-ראו, את-מוסר יהוה אלהיכם: את-גדלו–את-ידו החזקה, וזרעו הנטויה. יא,ג ואת-אתתיו, ואת-מעשיו, אשר עשה, בתוך מצרים–לפרעה מלך-מצרים, ולכל-ארצו. יא,ד ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו, אשר הציף את-מי ים-סוף על-פניהם, ברדפם, אחריכם; ויאבדם יהוה, עד היום הזה. יא,ה ואשר עשה לכם, במדבר, עד-באכם, עד-המקום הזה. יא,ו ואשר עשה לדתן ולאבירם, בני אליאב בן-ראובן, אשר פצתה הארץ את-פיה, ותבלעם ואת-בתיהם ואת-אהליהם–ואת כל-היקום אשר ברגליהם, בקרב כל-ישראל. יא,ז כי עיניכם הראת, את-כל-מעשה יהוה הגדל, אשר, עשה. יא,ח ושמרתם, את-כל-המצוה, אשר אנכי מצוך, היום–למען תחזקו, ובאתם וירשתם את-הארץ, אשר אתם עברים שמה, לרשתה. יא,ט ולמען תאריכו ימים על-האדמה, אשר נשבע יהוה לאבתיכם לתת להם ולזרעם–ארץ זבת חלב, ודבש. {ס}
יא,י כי הארץ, אשר אתה בא-שמה לרשתה–לא כארץ מצרים הוא, אשר יצאתם משם: אשר תזרע את-זרעך, והשקית ברגלך כגן הירק. יא,יא והארץ, אשר אתם עברים שמה לרשתה–ארץ הרים, ובקעת; למטר השמים, תשתה-מים. יא,יב ארץ, אשר-יהוה אלהיך דרש אתה: תמיד, עיני יהוה אלהיך בה–מרשית השנה, ועד אחרית שנה. {ס}
יא,יג והיה, אם-שמע תשמעו אל-מצותי, אשר אנכי מצוה אתכם, היום–לאהבה את-יהוה אלהיכם, ולעבדו, בכל-לבבכם, ובכל-נפשכם. יא,יד ונתתי מטר-ארצכם בעתו, יורה ומלקוש; ואספת דגנך, ותירשך ויצהרך. יא,טו ונתתי עשב בשדך, לבהמתך; ואכלת, ושבעת. יא,טז השמרו לכם, פן יפתה לבבכם; וסרתם, ועבדתם אלהים אחרים, והשתחויתם, להם. יא,יז וחרה אף-יהוה בכם, ועצר את-השמים ולא-יהיה מטר, והאדמה, לא תתן את-יבולה; ואבדתם מהרה, מעל הארץ הטבה, אשר יהוה, נתן לכם. יא,יח ושמתם את-דברי אלה, על-לבבכם ועל-נפשכם; וקשרתם אתם לאות על-ידכם, והיו לטוטפת בין עיניכם. יא,יט ולמדתם אתם את-בניכם, לדבר בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך. יא,כ וכתבתם על-מזוזות ביתך, ובשעריך. יא,כא למען ירבו ימיכם, וימי בניכם, על האדמה, אשר נשבע יהוה לאבתיכם לתת להם–כימי השמים, על-הארץ. {ס}
יא,כב כי אם-שמר תשמרון את-כל-המצוה הזאת, אשר אנכי מצוה אתכם–לעשתה: לאהבה את-יהוה אלהיכם, ללכת בכל-דרכיו–ולדבקה-בו. יא,כג והוריש יהוה את-כל-הגוים האלה, מלפניכם; וירשתם גוים, גדלים ועצמים מכם. יא,כד כל-המקום, אשר תדרך כף-רגלכם בו–לכם יהיה: מן-המדבר והלבנון מן-הנהר נהר-פרת, ועד הים האחרון–יהיה, גבלכם. יא,כה לא-יתיצב איש, בפניכם: פחדכם ומוראכם יתן יהוה אלהיכם, על-פני כל-הארץ אשר תדרכו-בה, כאשר, דבר לכם. {ס} |