פרשת שופטים ושוטרים- לא מנוקד.
טז,כא לא-תטע לך אשרה, כל-עץ: אצל, מזבח יהוה אלהיך–אשר תעשה-לך. טז,כב ולא-תקים לך, מצבה, אשר שנא, יהוה אלהיך. {ס}
יז,א לא-תזבח ליהוה אלהיך שור ושה, אשר יהיה בו מום–כל, דבר רע: כי תועבת יהוה אלהיך, הוא. {ס}
יז,ב כי-ימצא בקרבך באחד שעריך, אשר-יהוה אלהיך נתן לך: איש או-אשה, אשר יעשה את-הרע בעיני יהוה-אלהיך–לעבר בריתו. יז,ג וילך, ויעבד אלהים אחרים, וישתחו, להם; ולשמש או לירח, או לכל-צבא השמים–אשר לא-צויתי. יז,ד והגד-לך, ושמעת; ודרשת היטב–והנה אמת נכון הדבר, נעשתה התועבה הזאת בישראל. יז,ה והוצאת את-האיש ההוא או את-האשה ההוא אשר עשו את-הדבר הרע הזה, אל-שעריך–את-האיש, או את-האשה; וסקלתם באבנים, ומתו. יז,ו על-פי שנים עדים, או שלשה עדים–יומת המת: לא יומת, על-פי עד אחד. יז,ז יד העדים תהיה-בו בראשנה, להמיתו, ויד כל-העם, באחרנה; ובערת הרע, מקרבך. {פ}
יז,ח כי יפלא ממך דבר למשפט, בין-דם לדם בין-דין לדין ובין נגע לנגע–דברי ריבת, בשעריך: וקמת ועלית–אל-המקום, אשר יבחר יהוה אלהיך בו. יז,ט ובאת, אל-הכהנים הלוים, ואל-השפט, אשר יהיה בימים ההם; ודרשת והגידו לך, את דבר המשפט. יז,י ועשית, על-פי הדבר אשר יגידו לך, מן-המקום ההוא, אשר יבחר יהוה; ושמרת לעשות, ככל אשר יורוך. יז,יא על-פי התורה אשר יורוך, ועל-המשפט אשר-יאמרו לך–תעשה: לא תסור, מן-הדבר אשר-יגידו לך–ימין ושמאל. יז,יב והאיש אשר-יעשה בזדון, לבלתי שמע אל-הכהן העמד לשרת שם את-יהוה אלהיך, או, אל-השפט–ומת האיש ההוא, ובערת הרע מישראל. יז,יג וכל-העם, ישמעו ויראו; ולא יזידון, עוד. {ס}
יז,יד כי-תבא אל-הארץ, אשר יהוה אלהיך נתן לך, וירשתה, וישבתה בה; ואמרת, אשימה עלי מלך, ככל-הגוים, אשר סביבתי. יז,טו שום תשים עליך מלך, אשר יבחר יהוה אלהיך בו: מקרב אחיך, תשים עליך מלך–לא תוכל לתת עליך איש נכרי, אשר לא-אחיך הוא. יז,טז רק, לא-ירבה-לו סוסים, ולא-ישיב את-העם מצרימה, למען הרבות סוס; ויהוה, אמר לכם, לא תספון לשוב בדרך הזה, עוד. יז,יז ולא ירבה-לו נשים, ולא יסור לבבו; וכסף וזהב, לא ירבה-לו מאד. יז,יח והיה כשבתו, על כסא ממלכתו–וכתב לו את-משנה התורה הזאת, על-ספר, מלפני, הכהנים הלוים. יז,יט והיתה עמו, וקרא בו כל-ימי חייו–למען ילמד, ליראה את-יהוה אלהיו, לשמר את-כל-דברי התורה הזאת ואת-החקים האלה, לעשתם. יז,כ לבלתי רום-לבבו מאחיו, ולבלתי סור מן-המצוה ימין ושמאול–למען יאריך ימים על-ממלכתו הוא ובניו, בקרב ישראל. {ס}
יח,א לא-יהיה לכהנים הלוים כל-שבט לוי, חלק ונחלה–עם-ישראל; אשי יהוה ונחלתו, יאכלון. יח,ב ונחלה לא-יהיה-לו, בקרב אחיו: יהוה הוא נחלתו, כאשר דבר-לו. {ס}
יח,ג וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם, מאת זבחי הזבח–אם-שור אם-שה: ונתן, לכהן, הזרע והלחיים, והקבה. יח,ד ראשית דגנך תירשך ויצהרך, וראשית גז צאנך–תתן-לו. יח,ה כי בו, בחר יהוה אלהיך–מכל-שבטיך: לעמד לשרת בשם-יהוה הוא ובניו, כל-הימים. {ס}
יח,ו וכי-יבא הלוי מאחד שעריך, מכל-ישראל, אשר-הוא, גר שם; ובא בכל-אות נפשו, אל-המקום אשר-יבחר יהוה. יח,ז ושרת, בשם יהוה אלהיו–ככל-אחיו, הלוים, העמדים שם, לפני יהוה. יח,ח חלק כחלק, יאכלו, לבד ממכריו, על-האבות. {ס}
יח,ט כי אתה בא אל-הארץ, אשר-יהוה אלהיך נתן לך–לא-תלמד לעשות, כתועבת הגוים ההם. יח,י לא-ימצא בך, מעביר בנו-ובתו באש, קסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף. יח,יא וחבר, חבר; ושאל אוב וידעני, ודרש אל-המתים. יח,יב כי-תועבת יהוה, כל-עשה אלה; ובגלל, התועבת האלה, יהוה אלהיך, מוריש אותם מפניך. יח,יג תמים תהיה, עם יהוה אלהיך. יח,יד כי הגוים האלה, אשר אתה יורש אותם–אל-מעננים ואל-קסמים, ישמעו; ואתה–לא כן, נתן לך יהוה אלהיך. יח,טו נביא מקרבך מאחיך כמני, יקים לך יהוה אלהיך: אליו, תשמעון. יח,טז ככל אשר-שאלת מעם יהוה אלהיך, בחרב, ביום הקהל, לאמר: לא אסף, לשמע את-קול יהוה אלהי, ואת-האש הגדלה הזאת לא-אראה עוד, ולא אמות. יח,יז ויאמר יהוה, אלי: היטיבו, אשר דברו. יח,יח נביא אקים להם מקרב אחיהם, כמוך; ונתתי דברי, בפיו, ודבר אליהם, את כל-אשר אצונו. יח,יט והיה, האיש אשר לא-ישמע אל-דברי, אשר ידבר, בשמי–אנכי, אדרש מעמו. יח,כ אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי, את אשר לא-צויתיו לדבר, ואשר ידבר, בשם אלהים אחרים–ומת, הנביא ההוא. יח,כא וכי תאמר, בלבבך: איכה נדע את-הדבר, אשר לא-דברו יהוה. יח,כב אשר ידבר הנביא בשם יהוה, ולא-יהיה הדבר ולא יבא–הוא הדבר, אשר לא-דברו יהוה: בזדון דברו הנביא, לא תגור ממנו. {ס}
יט,א כי-יכרית יהוה אלהיך, את-הגוים, אשר יהוה אלהיך, נתן לך את-ארצם; וירשתם, וישבת בעריהם ובבתיהם. יט,ב שלוש ערים, תבדיל לך: בתוך ארצך–אשר יהוה אלהיך, נתן לך לרשתה. יט,ג תכין לך, הדרך, ושלשת את-גבול ארצך, אשר ינחילך יהוה אלהיך; והיה, לנוס שמה כל-רצח. יט,ד וזה דבר הרצח, אשר-ינוס שמה וחי: אשר יכה את-רעהו בבלי-דעת, והוא לא-שנא לו מתמל שלשם. יט,ה ואשר יבא את-רעהו ביער, לחטב עצים, ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ, ונשל הברזל מן-העץ ומצא את-רעהו ומת: הוא, ינוס אל-אחת הערים-האלה–וחי. יט,ו פן-ירדף גאל הדם אחרי הרצח, כי-יחם לבבו, והשיגו כי-ירבה הדרך, והכהו נפש; ולו, אין משפט-מות, כי לא שנא הוא לו, מתמול שלשום. יט,ז על-כן אנכי מצוך, לאמר: שלש ערים, תבדיל לך. יט,ח ואם-ירחיב יהוה אלהיך, את-גבלך, כאשר נשבע, לאבתיך; ונתן לך את-כל-הארץ, אשר דבר לתת לאבתיך. יט,ט כי-תשמר את-כל-המצוה הזאת לעשתה, אשר אנכי מצוך היום, לאהבה את-יהוה אלהיך וללכת בדרכיו, כל-הימים–ויספת לך עוד שלש ערים, על השלש האלה. יט,י ולא ישפך, דם נקי, בקרב ארצך, אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה; והיה עליך, דמים. {פ}
יט,יא וכי-יהיה איש, שנא לרעהו, וארב לו וקם עליו, והכהו נפש ומת; ונס, אל-אחת הערים האל. יט,יב ושלחו זקני עירו, ולקחו אתו משם; ונתנו אתו, ביד גאל הדם–ומת. יט,יג לא-תחוס עינך, עליו; ובערת דם-הנקי מישראל, וטוב לך. {ס}
יט,יד לא תסיג גבול רעך, אשר גבלו ראשנים–בנחלתך, אשר תנחל, בארץ, אשר יהוה אלהיך נתן לך לרשתה. {ס}
יט,טו לא-יקום עד אחד באיש, לכל-עון ולכל-חטאת, בכל-חטא, אשר יחטא: על-פי שני עדים, או על-פי שלשה-עדים–יקום דבר. יט,טז כי-יקום עד-חמס, באיש, לענות בו, סרה. יט,יז ועמדו שני-האנשים אשר-להם הריב, לפני יהוה, לפני הכהנים והשפטים, אשר יהיו בימים ההם. יט,יח ודרשו השפטים, היטב; והנה עד-שקר העד, שקר ענה באחיו. יט,יט ועשיתם לו, כאשר זמם לעשות לאחיו; ובערת הרע, מקרבך. יט,כ והנשארים, ישמעו ויראו; ולא-יספו לעשות עוד, כדבר הרע הזה–בקרבך. יט,כא ולא תחוס, עינך: נפש בנפש, עין בעין שן בשן, יד ביד, רגל ברגל. {ס}
כ,א כי-תצא למלחמה על-איבך, וראית סוס ורכב עם רב ממך–לא תירא, מהם: כי-יהוה אלהיך עמך, המעלך מארץ מצרים. כ,ב והיה, כקרבכם אל-המלחמה; ונגש הכהן, ודבר אל-העם. כ,ג ואמר אלהם שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על-איביכם; אל-ירך לבבכם, אל-תיראו ואל-תחפזו ואל-תערצו–מפניהם. כ,ד כי יהוה אלהיכם, ההלך עמכם–להלחם לכם עם-איביכם, להושיע אתכם. כ,ה ודברו השטרים, אל-העם לאמר, מי-האיש אשר בנה בית-חדש ולא חנכו, ילך וישב לביתו: פן-ימות, במלחמה, ואיש אחר, יחנכנו. כ,ו ומי-האיש אשר-נטע כרם, ולא חללו–ילך, וישב לביתו: פן-ימות, במלחמה, ואיש אחר, יחללנו. כ,ז ומי-האיש אשר-ארש אשה, ולא לקחה–ילך, וישב לביתו: פן-ימות, במלחמה, ואיש אחר, יקחנה. כ,ח ויספו השטרים, לדבר אל-העם, ואמרו מי-האיש הירא ורך הלבב, ילך וישב לביתו; ולא ימס את-לבב אחיו, כלבבו. כ,ט והיה ככלת השטרים, לדבר אל-העם; ופקדו שרי צבאות, בראש העם. {ס}
כ,י כי-תקרב אל-עיר, להלחם עליה–וקראת אליה, לשלום. כ,יא והיה אם-שלום תענך, ופתחה לך: והיה כל-העם הנמצא-בה, יהיו לך למס–ועבדוך. כ,יב ואם-לא תשלים עמך, ועשתה עמך מלחמה–וצרת, עליה. כ,יג ונתנה יהוה אלהיך, בידך; והכית את-כל-זכורה, לפי-חרב. כ,יד רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר, כל-שללה–תבז לך; ואכלת את-שלל איביך, אשר נתן יהוה אלהיך לך. כ,טו כן תעשה לכל-הערים, הרחקת ממך מאד, אשר לא-מערי הגוים-האלה, הנה. כ,טז רק, מערי העמים האלה, אשר יהוה אלהיך, נתן לך נחלה–לא תחיה, כל-נשמה. כ,יז כי-החרם תחרימם, החתי והאמרי הכנעני והפרזי, החוי, והיבוסי–כאשר צוך, יהוה אלהיך. כ,יח למען, אשר לא-ילמדו אתכם לעשות, ככל תועבתם, אשר עשו לאלהיהם; וחטאתם, ליהוה אלהיכם. {ס}
כ,יט כי-תצור אל-עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה, לא-תשחית את-עצה לנדח עליו גרזן–כי ממנו תאכל, ואתו לא תכרת: כי האדם עץ השדה, לבא מפניך במצור. כ,כ רק עץ אשר-תדע, כי-לא-עץ מאכל הוא–אתו תשחית, וכרת; ובנית מצור, על-העיר אשר-הוא עשה עמך מלחמה–עד רדתה. {פ}
כא,א כי-ימצא חלל, באדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך לרשתה, נפל, בשדה: לא נודע, מי הכהו. כא,ב ויצאו זקניך, ושפטיך; ומדדו, אל-הערים, אשר, סביבת החלל. כא,ג והיה העיר, הקרבה אל-החלל–ולקחו זקני העיר ההוא עגלת בקר, אשר לא-עבד בה, אשר לא-משכה, בעל. כא,ד והורדו זקני העיר ההוא את-העגלה, אל-נחל איתן, אשר לא-יעבד בו, ולא יזרע; וערפו-שם את-העגלה, בנחל. כא,ה ונגשו הכהנים, בני לוי–כי בם בחר יהוה אלהיך לשרתו, ולברך בשם יהוה; ועל-פיהם יהיה, כל-ריב וכל-נגע. כא,ו וכל, זקני העיר ההוא, הקרבים, אל-החלל–ירחצו, את-ידיהם, על-העגלה, הערופה בנחל. כא,ז וענו, ואמרו: ידינו, לא שפכה (שפכו) את-הדם הזה, ועינינו, לא ראו. כא,ח כפר לעמך ישראל אשר-פדית, יהוה, ואל-תתן דם נקי, בקרב עמך ישראל; ונכפר להם, הדם. כא,ט ואתה, תבער הדם הנקי–מקרבך: כי-תעשה הישר, בעיני יהוה. {ס}
כא,י כי-תצא למלחמה, על-איביך; ונתנו יהוה אלהיך, בידך–ושבית שביו. כא,יא וראית, בשביה, אשת, יפת-תאר; וחשקת בה, ולקחת לך לאשה. כא,יב והבאתה, אל-תוך ביתך; וגלחה, את-ראשה, ועשתה, את-צפרניה. כא,יג והסירה את-שמלת שביה מעליה, וישבה בביתך, ובכתה את-אביה ואת-אמה, ירח ימים; ואחר כן תבוא אליה, ובעלתה, והיתה לך, לאשה. כא,יד והיה אם-לא חפצת בה, ושלחתה לנפשה, ומכר לא-תמכרנה, בכסף; לא-תתעמר בה, תחת אשר עניתה. {ס}
כא,טו כי-תהיין לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה, וילדו-לו בנים, האהובה והשנואה; והיה הבן הבכר, לשניאה. כא,טז והיה, ביום הנחילו את-בניו, את אשר-יהיה, לו–לא יוכל, לבכר את-בן-האהובה, על-פני בן-השנואה, הבכר. כא,יז כי את-הבכר בן-השנואה יכיר, לתת לו פי שנים, בכל אשר-ימצא, לו: כי-הוא ראשית אנו, לו משפט הבכרה. {ס}
כא,יח כי-יהיה לאיש, בן סורר ומורה–איננו שמע, בקול אביו ובקול אמו; ויסרו אתו, ולא ישמע אליהם. כא,יט ותפשו בו, אביו ואמו; והוציאו אתו אל-זקני עירו, ואל-שער מקמו. כא,כ ואמרו אל-זקני עירו, בננו זה סורר ומרה–איננו שמע, בקלנו; זולל, וסבא. כא,כא ורגמהו כל-אנשי עירו באבנים, ומת, ובערת הרע, מקרבך; וכל-ישראל, ישמעו ויראו. {ס}
כא,כב וכי-יהיה באיש, חטא משפט-מות–והומת: ותלית אתו, על-עץ. כא,כג לא-תלין נבלתו על-העץ, כי-קבור תקברנו ביום ההוא–כי-קללת אלהים, תלוי; ולא תטמא, את-אדמתך, אשר יהוה אלהיך, נתן לך נחלה. {ס}
כב,א לא-תראה את-שור אחיך או את-שיו, נדחים, והתעלמת, מהם: השב תשיבם, לאחיך. כב,ב ואם-לא קרוב אחיך אליך, ולא ידעתו–ואספתו, אל-תוך ביתך, והיה עמך עד דרש אחיך אתו, והשבתו לו. כב,ג וכן תעשה לחמרו, וכן תעשה לשמלתו, וכן תעשה לכל-אבדת אחיך אשר-תאבד ממנו, ומצאתה: לא תוכל, להתעלם. {ס}
כב,ד לא-תראה את-חמור אחיך או שורו, נפלים בדרך, והתעלמת, מהם: הקם תקים, עמו. {ס}
כב,ה לא-יהיה כלי-גבר על-אשה, ולא-ילבש גבר שמלת אשה: כי תועבת יהוה אלהיך, כל-עשה אלה. {פ}
כב,ו כי יקרא קן-צפור לפניך בדרך בכל-עץ או על-הארץ, אפרחים או ביצים, והאם רבצת על-האפרחים, או על-הביצים–לא-תקח האם, על-הבנים. כב,ז שלח תשלח את-האם, ואת-הבנים תקח-לך, למען ייטב לך, והארכת ימים. {ס}
כב,ח כי תבנה בית חדש, ועשית מעקה לגגך; ולא-תשים דמים בביתך, כי-יפל הנפל ממנו. כב,ט לא-תזרע כרמך, כלאים: פן-תקדש, המלאה הזרע אשר תזרע, ותבואת, הכרם. {ס}
כב,י לא-תחרש בשור-ובחמר, יחדו. כב,יא לא תלבש שעטנז, צמר ופשתים יחדו. {ס}
כב,יב גדלים, תעשה-לך, על-ארבע כנפות כסותך, אשר תכסה-בה. {ס}
כב,יג כי-יקח איש, אשה; ובא אליה, ושנאה. כב,יד ושם לה עלילת דברים, והוצא עליה שם רע; ואמר, את-האשה הזאת לקחתי, ואקרב אליה, ולא-מצאתי לה בתולים. כב,טו ולקח אבי הנער, ואמה; והוציאו את-בתולי הנער, אל-זקני העיר–השערה. כב,טז ואמר אבי הנער, אל-הזקנים: את-בתי, נתתי לאיש הזה לאשה–וישנאה. כב,יז והנה-הוא שם עלילת דברים לאמר, לא-מצאתי לבתך בתולים, ואלה, בתולי בתי; ופרשו, השמלה, לפני, זקני העיר. כב,יח ולקחו זקני העיר-ההוא, את-האיש; ויסרו, אתו. כב,יט וענשו אתו מאה כסף, ונתנו לאבי הנערה–כי הוציא שם רע, על בתולת ישראל; ולו-תהיה לאשה, לא-יוכל לשלחה כל-ימיו. {ס}
כב,כ ואם-אמת היה, הדבר הזה: לא-נמצאו בתולים, לנער. כב,כא והוציאו את-הנער אל-פתח בית-אביה, וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה–כי-עשתה נבלה בישראל, לזנות בית אביה; ובערת הרע, מקרבך. {ס}
כב,כב כי-ימצא איש שכב עם-אשה בעלת-בעל, ומתו גם-שניהם–האיש השכב עם-האשה, והאשה; ובערת הרע, מישראל. {ס}
כב,כג כי יהיה נער בתולה, מארשה לאיש; ומצאה איש בעיר, ושכב עמה. כב,כד והוצאתם את-שניהם אל-שער העיר ההוא, וסקלתם אתם באבנים ומתו–את-הנער על-דבר אשר לא-צעקה בעיר, ואת-האיש על-דבר אשר-ענה את-אשת רעהו; ובערת הרע, מקרבך. {ס}
כב,כה ואם-בשדה ימצא האיש, את-הנער המארשה, והחזיק-בה האיש, ושכב עמה: ומת, האיש אשר-שכב עמה–לבדו. כב,כו ולנער לא-תעשה דבר, אין לנער חטא מות: כי כאשר יקום איש על-רעהו, ורצחו נפש–כן, הדבר הזה. כב,כז כי בשדה, מצאה; צעקה, הנער המארשה, ואין מושיע, לה. {ס}
כב,כח כי-ימצא איש, נער בתולה אשר לא-ארשה, ותפשה, ושכב עמה; ונמצאו. כב,כט ונתן האיש השכב עמה, לאבי הנער–חמשים כסף; ולו-תהיה לאשה, תחת אשר ענה–לא-יוכל שלחה, כל-ימיו. {ס}
כג,א לא-יקח איש, את-אשת אביו; ולא יגלה, כנף אביו. {ס}
כג,ב לא-יבא פצוע-דכא וכרות שפכה, בקהל יהוה. {ס}
כג,ג לא-יבא ממזר, בקהל יהוה: גם דור עשירי, לא-יבא לו בקהל יהוה. {ס}
כג,ד לא-יבא עמוני ומואבי, בקהל יהוה: גם דור עשירי, לא-יבא להם בקהל יהוה עד-עולם. כג,ה על-דבר אשר לא-קדמו אתכם, בלחם ובמים, בדרך, בצאתכם ממצרים; ואשר שכר עליך את-בלעם בן-בעור, מפתור ארם נהרים–לקללך. כג,ו ולא-אבה יהוה אלהיך, לשמע אל-בלעם, ויהפך יהוה אלהיך לך את-הקללה, לברכה: כי אהבך, יהוה אלהיך. כג,ז לא-תדרש שלמם, וטבתם, כל-ימיך, לעולם. {ס}
כג,ח לא-תתעב אדמי, כי אחיך הוא; לא-תתעב מצרי, כי-גר היית בארצו. כג,ט בנים אשר-יולדו להם, דור שלישי–יבא להם, בקהל יהוה. {ס}
כג,י כי-תצא מחנה, על-איביך: ונשמרת–מכל, דבר רע. כג,יא כי-יהיה בך איש, אשר לא-יהיה טהור מקרה-לילה–ויצא אל-מחוץ למחנה, לא יבא אל-תוך המחנה. כג,יב והיה לפנות-ערב, ירחץ במים; וכבא השמש, יבא אל-תוך המחנה. כג,יג ויד תהיה לך, מחוץ למחנה; ויצאת שמה, חוץ. כג,יד ויתד תהיה לך, על-אזנך; והיה, בשבתך חוץ, וחפרתה בה, ושבת וכסית את-צאתך. כג,טו כי יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך, להצילך ולתת איביך לפניך, והיה מחניך, קדוש: ולא-יראה בך ערות דבר, ושב מאחריך. {ס}
כג,טז לא-תסגיר עבד, אל-אדניו, אשר-ינצל אליך, מעם אדניו. כג,יז עמך ישב בקרבך, במקום אשר-יבחר באחד שעריך–בטוב לו; לא, תוננו. {ס}
כג,יח לא-תהיה קדשה, מבנות ישראל; ולא-יהיה קדש, מבני ישראל. כג,יט לא-תביא אתנן זונה ומחיר כלב, בית יהוה אלהיך–לכל-נדר: כי תועבת יהוה אלהיך, גם-שניהם. {ס}
כג,כ לא-תשיך לאחיך, נשך כסף נשך אכל: נשך, כל-דבר אשר ישך. כג,כא לנכרי תשיך, ולאחיך לא תשיך–למען יברכך יהוה אלהיך, בכל משלח ידך, על-הארץ, אשר-אתה בא-שמה לרשתה. {ס}
כג,כב כי-תדר נדר ליהוה אלהיך, לא תאחר לשלמו: כי-דרש ידרשנו יהוה אלהיך, מעמך, והיה בך, חטא. כג,כג וכי תחדל, לנדר–לא-יהיה בך, חטא. כג,כד מוצא שפתיך, תשמר ועשית: כאשר נדרת ליהוה אלהיך, נדבה, אשר דברת, בפיך. {ס}
כג,כה כי תבא בכרם רעך, ואכלת ענבים כנפשך שבעך; ואל-כליך, לא תתן. {ס}
כג,כו כי תבא בקמת רעך, וקטפת מלילת בידך; וחרמש לא תניף, על קמת רעך. {ס}
כד,א כי-יקח איש אשה, ובעלה; והיה אם-לא תמצא-חן בעיניו, כי-מצא בה ערות דבר–וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה, ושלחה מביתו. כד,ב ויצאה, מביתו; והלכה, והיתה לאיש-אחר. כד,ג ושנאה, האיש האחרון, וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה, ושלחה מביתו; או כי ימות האיש האחרון, אשר-לקחה לו לאשה. כד,ד לא-יוכל בעלה הראשון אשר-שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה, אחרי אשר הטמאה–כי-תועבה הוא, לפני יהוה; ולא תחטיא, את-הארץ, אשר יהוה אלהיך, נתן לך נחלה. {ס}
כד,ה כי-יקח איש, אשה חדשה–לא יצא בצבא, ולא-יעבר עליו לכל-דבר: נקי יהיה לביתו, שנה אחת, ושמח, את-אשתו אשר-לקח. כד,ו לא-יחבל רחים, ורכב: כי-נפש, הוא חבל. {ס}
כד,ז כי-ימצא איש, גנב נפש מאחיו מבני ישראל, והתעמר-בו, ומכרו–ומת הגנב ההוא, ובערת הרע מקרבך. {ס}
כד,ח השמר בנגע-הצרעת לשמר מאד, ולעשות: ככל אשר-יורו אתכם הכהנים הלוים, כאשר צויתם–תשמרו לעשות. כד,ט זכור, את אשר-עשה יהוה אלהיך למרים, בדרך, בצאתכם ממצרים. {ס}
כד,י כי-תשה ברעך, משאת מאומה–לא-תבא אל-ביתו, לעבט עבטו. כד,יא בחוץ, תעמד; והאיש, אשר אתה נשה בו, יוציא אליך את-העבוט, החוצה. כד,יב ואם-איש עני, הוא–לא תשכב, בעבטו. כד,יג השב תשיב לו את-העבוט כבוא השמש, ושכב בשלמתו וברכך; ולך תהיה צדקה, לפני יהוה אלהיך. {ס}
כד,יד לא-תעשק שכיר, עני ואביון, מאחיך, או מגרך אשר בארצך בשעריך. כד,טו ביומו תתן שכרו ולא-תבוא עליו השמש, כי עני הוא, ואליו, הוא נשא את-נפשו; ולא-יקרא עליך אל-יהוה, והיה בך חטא. {ס}
כד,טז לא-יומתו אבות על-בנים, ובנים לא-יומתו על-אבות: איש בחטאו, יומתו. {ס}
כד,יז לא תטה, משפט גר יתום; ולא תחבל, בגד אלמנה. כד,יח וזכרת, כי עבד היית במצרים, ויפדך יהוה אלהיך, משם; על-כן אנכי מצוך, לעשות, את-הדבר, הזה. {ס}
כד,יט כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה, לא תשוב לקחתו–לגר ליתום ולאלמנה, יהיה: למען יברכך יהוה אלהיך, בכל מעשה ידיך. {ס}
כד,כ כי תחבט זיתך, לא תפאר אחריך: לגר ליתום ולאלמנה, יהיה. כד,כא כי תבצר כרמך, לא תעולל אחריך: לגר ליתום ולאלמנה, יהיה. כד,כב וזכרת, כי-עבד היית בארץ מצרים; על-כן אנכי מצוך, לעשות, את-הדבר, הזה. {ס}
כה,א כי-יהיה ריב בין אנשים, ונגשו אל-המשפט ושפטום; והצדיקו, את-הצדיק, והרשיעו, את-הרשע. כה,ב והיה אם-בן הכות, הרשע–והפילו השפט והכהו לפניו, כדי רשעתו במספר. כה,ג ארבעים יכנו, לא יסיף: פן-יסיף להכתו על-אלה מכה רבה, ונקלה אחיך לעיניך. כה,ד לא-תחסם שור, בדישו. {ס}
כה,ה כי-ישבו אחים יחדו, ומת אחד מהם ובן אין-לו–לא-תהיה אשת-המת החוצה, לאיש זר: יבמה יבא עליה, ולקחה לו לאשה ויבמה. כה,ו והיה, הבכור אשר תלד–יקום, על-שם אחיו המת; ולא-ימחה שמו, מישראל. כה,ז ואם-לא יחפץ האיש, לקחת את-יבמתו; ועלתה יבמתו השערה אל-הזקנים, ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל–לא אבה, יבמי. כה,ח וקראו-לו זקני-עירו, ודברו אליו; ועמד ואמר, לא חפצתי לקחתה. כה,ט ונגשה יבמתו אליו, לעיני הזקנים, וחלצה נעלו מעל רגלו, וירקה בפניו; וענתה, ואמרה, ככה יעשה לאיש, אשר לא-יבנה את-בית אחיו. כה,י ונקרא שמו, בישראל: בית, חלוץ הנעל. {ס}
כה,יא כי-ינצו אנשים יחדו, איש ואחיו, וקרבה אשת האחד, להציל את-אישה מיד מכהו; ושלחה ידה, והחזיקה במבשיו. כה,יב וקצתה, את-כפה: לא תחוס, עינך. {ס}
כה,יג לא-יהיה לך בכיסך, אבן ואבן: גדולה, וקטנה. כה,יד לא-יהיה לך בביתך, איפה ואיפה: גדולה, וקטנה. כה,טו אבן שלמה וצדק יהיה-לך, איפה שלמה וצדק יהיה-לך–למען, יאריכו ימיך, על האדמה, אשר-יהוה אלהיך נתן לך. כה,טז כי תועבת יהוה אלהיך, כל-עשה אלה: כל, עשה עול. {פ}
כה,יז זכור, את אשר-עשה לך עמלק, בדרך, בצאתכם ממצרים. כה,יח אשר קרך בדרך, ויזנב בך כל-הנחשלים אחריך–ואתה, עיף ויגע; ולא ירא, אלהים. כה,יט והיה בהניח יהוה אלהיך לך מכל-איביך מסביב, בארץ אשר יהוה-אלהיך נתן לך נחלה לרשתה–תמחה את-זכר עמלק, מתחת השמים; לא, תשכח. {פ} |