פרשת לוט ואברהם- לא מנוקד:
יג,א ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל-אשר-לו, ולוט עמו–הנגבה. יג,ב ואברם, כבד מאד, במקנה, בכסף ובזהב. יג,ג וילך, למסעיו, מנגב, ועד-בית-אל–עד-המקום, אשר-היה שם אהלה בתחלה, בין בית-אל, ובין העי. יג,ד אל-מקום, המזבח, אשר-עשה שם, בראשנה; ויקרא שם אברם, בשם יהוה. יג,ה וגם-ללוט–ההלך, את-אברם: היה צאן-ובקר, ואהלים. יג,ו ולא-נשא אתם הארץ, לשבת יחדו: כי-היה רכושם רב, ולא יכלו לשבת יחדו. יג,ז ויהי-ריב, בין רעי מקנה-אברם, ובין, רעי מקנה-לוט; והכנעני, והפרזי, אז, ישב בארץ. יג,ח ויאמר אברם אל-לוט, אל-נא תהי מריבה ביני ובינך, ובין רעי, ובין רעיך: כי-אנשים אחים, אנחנו. יג,ט הלא כל-הארץ לפניך, הפרד נא מעלי: אם-השמאל ואימנה, ואם-הימין ואשמאילה. יג,י וישא-לוט את-עיניו, וירא את-כל-ככר הירדן, כי כלה, משקה–לפני שחת יהוה, את-סדם ואת-עמרה, כגן-יהוה כארץ מצרים, באכה צער. יג,יא ויבחר-לו לוט, את כל-ככר הירדן, ויסע לוט, מקדם; ויפרדו, איש מעל אחיו. יג,יב אברם, ישב בארץ-כנען; ולוט, ישב בערי הככר, ויאהל, עד-סדם. יג,יג ואנשי סדם, רעים וחטאים, ליהוה, מאד. יג,יד ויהוה אמר אל-אברם, אחרי הפרד-לוט מעמו, שא נא עיניך וראה, מן-המקום אשר-אתה שם–צפנה ונגבה, וקדמה וימה. יג,טו כי את-כל-הארץ אשר-אתה ראה, לך אתננה, ולזרעך, עד-עולם. יג,טז ושמתי את-זרעך, כעפר הארץ: אשר אם-יוכל איש, למנות את-עפר הארץ–גם-זרעך, ימנה. יג,יז קום התהלך בארץ, לארכה ולרחבה: כי לך, אתננה. יג,יח ויאהל אברם, ויבא וישב באלני ממרא–אשר בחברון; ויבן-שם מזבח, ליהוה. {פ}
יד,א ויהי, בימי אמרפל מלך-שנער, אריוך, מלך אלסר; כדרלעמר מלך עילם, ותדעל מלך גוים. יד,ב עשו מלחמה, את-ברע מלך סדם, ואת-ברשע, מלך עמרה; שנאב מלך אדמה, ושמאבר מלך צביים, ומלך בלע, היא-צער. יד,ג כל-אלה, חברו, אל-עמק, השדים: הוא, ים המלח. יד,ד שתים עשרה שנה, עבדו את-כדרלעמר; ושלש-עשרה שנה, מרדו. יד,ה ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר, והמלכים אשר אתו, ויכו את-רפאים בעשתרת קרנים, ואת-הזוזים בהם; ואת, האימים, בשוה, קריתים. יד,ו ואת-החרי, בהררם שעיר, עד איל פארן, אשר על-המדבר. יד,ז וישבו ויבאו אל-עין משפט, הוא קדש, ויכו, את-כל-שדה העמלקי–וגם, את-האמרי, הישב, בחצצן תמר. יד,ח ויצא מלך-סדם ומלך עמרה, ומלך אדמה ומלך צביים, ומלך בלע, הוא-צער; ויערכו אתם מלחמה, בעמק השדים. יד,ט את כדרלעמר מלך עילם, ותדעל מלך גוים, ואמרפל מלך שנער, ואריוך מלך אלסר–ארבעה מלכים, את-החמשה. יד,י ועמק השדים, בארת בארת חמר, וינסו מלך-סדם ועמרה, ויפלו-שמה; והנשארים, הרה נסו. יד,יא ויקחו את-כל-רכש סדם ועמרה, ואת-כל-אכלם–וילכו. יד,יב ויקחו את-לוט ואת-רכשו בן-אחי אברם, וילכו; והוא ישב, בסדם. יד,יג ויבא, הפליט, ויגד, לאברם העברי; והוא שכן באלני ממרא האמרי, אחי אשכל ואחי ענר, והם, בעלי ברית-אברם. יד,יד וישמע אברם, כי נשבה אחיו; וירק את-חניכיו ילידי ביתו, שמנה עשר ושלש מאות, וירדף, עד-דן. יד,טו ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו, ויכם; וירדפם, עד-חובה, אשר משמאל, לדמשק. יד,טז וישב, את כל-הרכש; וגם את-לוט אחיו ורכשו השיב, וגם את-הנשים ואת-העם. יד,יז ויצא מלך-סדם, לקראתו, אחרי שובו מהכות את-כדרלעמר, ואת-המלכים אשר אתו–אל-עמק שוה, הוא עמק המלך. יד,יח ומלכי-צדק מלך שלם, הוציא לחם ויין; והוא כהן, לאל עליון. יד,יט ויברכהו, ויאמר: ברוך אברם לאל עליון, קנה שמים וארץ. יד,כ וברוך אל עליון, אשר-מגן צריך בידך; ויתן-לו מעשר, מכל. יד,כא ויאמר מלך-סדם, אל-אברם: תן-לי הנפש, והרכש קח-לך. יד,כב ויאמר אברם, אל-מלך סדם: הרמתי ידי אל-יהוה אל עליון, קנה שמים וארץ. יד,כג אם-מחוט ועד שרוך-נעל, ואם-אקח מכל-אשר-לך; ולא תאמר, אני העשרתי את-אברם. יד,כד בלעדי, רק אשר אכלו הנערים, וחלק האנשים, אשר הלכו אתי: ענר אשכל וממרא, הם יקחו חלקם. {ס}
טו,א אחר הדברים האלה, היה דבר-יהוה אל-אברם, במחזה, לאמר: אל-תירא אברם, אנכי מגן לך–שכרך, הרבה מאד. טו,ב ויאמר אברם, אדני יהוה מה-תתן-לי, ואנכי, הולך ערירי; ובן-משק ביתי, הוא דמשק אליעזר. טו,ג ויאמר אברם–הן לי, לא נתתה זרע; והנה בן-ביתי, יורש אתי. טו,ד והנה דבר-יהוה אליו לאמר, לא יירשך זה: כי-אם אשר יצא ממעיך, הוא יירשך. טו,ה ויוצא אתו החוצה, ויאמר הבט-נא השמימה וספר הכוכבים–אם-תוכל, לספר אתם; ויאמר לו, כה יהיה זרעך. טו,ו והאמן, ביהוה; ויחשבה לו, צדקה. טו,ז ויאמר, אליו: אני יהוה, אשר הוצאתיך מאור כשדים–לתת לך את-הארץ הזאת, לרשתה. טו,ח ויאמר: אדני יהוה, במה אדע כי אירשנה. טו,ט ויאמר אליו, קחה לי עגלה משלשת, ועז משלשת, ואיל משלש; ותר, וגוזל. טו,י ויקח-לו את-כל-אלה, ויבתר אתם בתוך, ויתן איש-בתרו, לקראת רעהו; ואת-הצפר, לא בתר. טו,יא וירד העיט, על-הפגרים; וישב אתם, אברם. טו,יב ויהי השמש לבוא, ותרדמה נפלה על-אברם; והנה אימה חשכה גדלה, נפלת עליו. טו,יג ויאמר לאברם, ידע תדע כי-גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום, וענו אתם–ארבע מאות, שנה. טו,יד וגם את-הגוי אשר יעבדו, דן אנכי; ואחרי-כן יצאו, ברכש גדול. טו,טו ואתה תבוא אל-אבתיך, בשלום: תקבר, בשיבה טובה. טו,טז ודור רביעי, ישובו הנה: כי לא-שלם עון האמרי, עד-הנה. טו,יז ויהי השמש באה, ועלטה היה; והנה תנור עשן, ולפיד אש, אשר עבר, בין הגזרים האלה. טו,יח ביום ההוא, כרת יהוה את-אברם–ברית לאמר: לזרעך, נתתי את-הארץ הזאת, מנהר מצרים, עד-הנהר הגדל נהר-פרת. טו,יט את-הקיני, ואת-הקנזי, ואת, הקדמני. טו,כ ואת-החתי ואת-הפרזי, ואת-הרפאים. טו,כא ואת-האמרי, ואת-הכנעני, ואת-הגרגשי, ואת-היבוסי. {ס}
טז,א ושרי אשת אברם, לא ילדה לו; ולה שפחה מצרית, ושמה הגר. טז,ב ותאמר שרי אל-אברם, הנה-נא עצרני יהוה מלדת–בא-נא אל-שפחתי, אולי אבנה ממנה; וישמע אברם, לקול שרי. טז,ג ותקח שרי אשת-אברם, את-הגר המצרית שפחתה, מקץ עשר שנים, לשבת אברם בארץ כנען; ותתן אתה לאברם אישה, לו לאשה. טז,ד ויבא אל-הגר, ותהר; ותרא כי הרתה, ותקל גברתה בעיניה. טז,ה ותאמר שרי אל-אברם, חמסי עליך–אנכי נתתי שפחתי בחיקך, ותרא כי הרתה ואקל בעיניה; ישפט יהוה, ביני וביניך. טז,ו ויאמר אברם אל-שרי, הנה שפחתך בידך–עשי-לה, הטוב בעיניך; ותענה שרי, ותברח מפניה. טז,ז וימצאה מלאך יהוה, על-עין המים–במדבר: על-העין, בדרך שור. טז,ח ויאמר, הגר שפחת שרי אי-מזה באת–ואנה תלכי; ותאמר–מפני שרי גברתי, אנכי ברחת. טז,ט ויאמר לה מלאך יהוה, שובי אל-גברתך, והתעני, תחת ידיה. טז,י ויאמר לה מלאך יהוה, הרבה ארבה את-זרעך, ולא יספר, מרב. טז,יא ויאמר לה מלאך יהוה, הנך הרה וילדת בן, וקראת שמו ישמעאל, כי-שמע יהוה אל-עניך. טז,יב והוא יהיה, פרא אדם–ידו בכל, ויד כל בו; ועל-פני כל-אחיו, ישכן. טז,יג ותקרא שם-יהוה הדבר אליה, אתה אל ראי: כי אמרה, הגם הלם ראיתי–אחרי ראי. טז,יד על-כן קרא לבאר, באר לחי ראי–הנה בין-קדש, ובין ברד. טז,טו ותלד הגר לאברם, בן; ויקרא אברם שם-בנו אשר-ילדה הגר, ישמעאל. טז,טז ואברם, בן-שמנים שנה ושש שנים, בלדת-הגר את-ישמעאל, לאברם. {ס}
יז,א ויהי אברם, בן-תשעים שנה ותשע שנים; וירא יהוה אל-אברם, ויאמר אליו אני-אל שדי–התהלך לפני, והיה תמים. יז,ב ואתנה בריתי, ביני ובינך; וארבה אותך, במאד מאד. יז,ג ויפל אברם, על-פניו; וידבר אתו אלהים, לאמר. יז,ד אני, הנה בריתי אתך; והיית, לאב המון גוים. יז,ה ולא-יקרא עוד את-שמך, אברם; והיה שמך אברהם, כי אב-המון גוים נתתיך. יז,ו והפרתי אתך במאד מאד, ונתתיך לגוים; ומלכים, ממך יצאו. יז,ז והקמתי את-בריתי ביני ובינך, ובין זרעך אחריך לדרתם–לברית עולם: להיות לך לאלהים, ולזרעך אחריך. יז,ח ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך, את כל-ארץ כנען, לאחזת, עולם; והייתי להם, לאלהים. יז,ט ויאמר אלהים אל-אברהם, ואתה את-בריתי תשמר–אתה וזרעך אחריך, לדרתם. יז,י זאת בריתי אשר תשמרו, ביני וביניכם, ובין זרעך, אחריך: המול לכם, כל-זכר. יז,יא ונמלתם, את בשר ערלתכם; והיה לאות ברית, ביני וביניכם. יז,יב ובן-שמנת ימים, ימול לכם כל-זכר–לדרתיכם: יליד בית–ומקנת-כסף מכל בן-נכר, אשר לא מזרעך הוא. יז,יג המול ימול יליד ביתך, ומקנת כספך; והיתה בריתי בבשרכם, לברית עולם. יז,יד וערל זכר, אשר לא-ימול את-בשר ערלתו–ונכרתה הנפש ההוא, מעמיה: את-בריתי, הפר. {ס}
יז,טו ויאמר אלהים, אל-אברהם, שרי אשתך, לא-תקרא את-שמה שרי: כי שרה, שמה. יז,טז וברכתי אתה, וגם נתתי ממנה לך בן; וברכתיה והיתה לגוים, מלכי עמים ממנה יהיו. יז,יז ויפל אברהם על-פניו, ויצחק; ויאמר בלבו, הלבן מאה-שנה יולד, ואם-שרה, הבת-תשעים שנה תלד. יז,יח ויאמר אברהם, אל-האלהים: לו ישמעאל, יחיה לפניך. יז,יט ויאמר אלהים, אבל שרה אשתך ילדת לך בן, וקראת את-שמו, יצחק; והקמתי את-בריתי אתו לברית עולם, לזרעו אחריו. יז,כ ולישמעאל, שמעתיך–הנה ברכתי אתו והפריתי אתו והרביתי אתו, במאד מאד: שנים-עשר נשיאם יוליד, ונתתיו לגוי גדול. יז,כא ואת-בריתי, אקים את-יצחק, אשר תלד לך שרה למועד הזה, בשנה האחרת. יז,כב ויכל, לדבר אתו; ויעל אלהים, מעל אברהם. יז,כג ויקח אברהם את-ישמעאל בנו, ואת כל-ילידי ביתו ואת כל-מקנת כספו–כל-זכר, באנשי בית אברהם; וימל את-בשר ערלתם, בעצם היום הזה, כאשר דבר אתו, אלהים. יז,כד ואברהם–בן-תשעים ותשע, שנה: בהמלו, בשר ערלתו. יז,כה וישמעאל בנו, בן-שלש עשרה שנה: בהמלו–את, בשר ערלתו. יז,כו בעצם היום הזה, נמול אברהם, וישמעאל, בנו. יז,כז וכל-אנשי ביתו יליד בית, ומקנת-כסף מאת בן-נכר–נמלו, אתו. {פ}
יח,א וירא אליו יהוה, באלני ממרא; והוא ישב פתח-האהל, כחם היום. יח,ב וישא עיניו, וירא, והנה שלשה אנשים, נצבים עליו; וירא, וירץ לקראתם מפתח האהל, וישתחו, ארצה. יח,ג ויאמר: אדני, אם-נא מצאתי חן בעיניך–אל-נא תעבר, מעל עבדך. יח,ד יקח-נא מעט-מים, ורחצו רגליכם; והשענו, תחת העץ. יח,ה ואקחה פת-לחם וסעדו לבכם, אחר תעברו–כי-על-כן עברתם, על-עבדכם; ויאמרו, כן תעשה כאשר דברת. יח,ו וימהר אברהם האהלה, אל-שרה; ויאמר, מהרי שלש סאים קמח סלת–לושי, ועשי עגות. יח,ז ואל-הבקר, רץ אברהם; ויקח בן-בקר רך וטוב, ויתן אל-הנער, וימהר, לעשות אתו. יח,ח ויקח חמאה וחלב, ובן-הבקר אשר עשה, ויתן, לפניהם; והוא-עמד עליהם תחת העץ, ויאכלו. יח,ט ויאמרו אליו, איה שרה אשתך; ויאמר, הנה באהל. יח,י ויאמר, שוב אשוב אליך כעת חיה, והנה-בן, לשרה אשתך; ושרה שמעת פתח האהל, והוא אחריו. יח,יא ואברהם ושרה זקנים, באים בימים; חדל להיות לשרה, ארח כנשים. יח,יב ותצחק שרה, בקרבה לאמר: אחרי בלתי היתה-לי עדנה, ואדני זקן. יח,יג ויאמר יהוה, אל-אברהם: למה זה צחקה שרה לאמר, האף אמנם אלד–ואני זקנתי. יח,יד היפלא מיהוה, דבר; למועד אשוב אליך, כעת חיה–ולשרה בן. יח,טו ותכחש שרה לאמר לא צחקתי, כי יראה; ויאמר לא, כי צחקת. יח,טז ויקמו משם האנשים, וישקפו על-פני סדם; ואברהם–הלך עמם, לשלחם. יח,יז ויהוה, אמר: המכסה אני מאברהם, אשר אני עשה. יח,יח ואברהם–היו יהיה לגוי גדול, ועצום; ונברכו-בו–כל, גויי הארץ. יח,יט כי ידעתיו, למען אשר יצוה את-בניו ואת-ביתו אחריו, ושמרו דרך יהוה, לעשות צדקה ומשפט–למען, הביא יהוה על-אברהם, את אשר-דבר, עליו. יח,כ ויאמר יהוה, זעקת סדם ועמרה כי-רבה; וחטאתם–כי כבדה, מאד. יח,כא ארדה-נא ואראה, הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה; ואם-לא, אדעה. יח,כב ויפנו משם האנשים, וילכו סדמה; ואברהם–עודנו עמד, לפני יהוה. יח,כג ויגש אברהם, ויאמר: האף תספה, צדיק עם-רשע. יח,כד אולי יש חמשים צדיקם, בתוך העיר; האף תספה ולא-תשא למקום, למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה. יח,כה חללה לך מעשת כדבר הזה, להמית צדיק עם-רשע, והיה כצדיק, כרשע; חללה לך–השפט כל-הארץ, לא יעשה משפט. יח,כו ויאמר יהוה, אם-אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר–ונשאתי לכל-המקום, בעבורם. יח,כז ויען אברהם, ויאמר: הנה-נא הואלתי לדבר אל-אדני, ואנכי עפר ואפר. יח,כח אולי יחסרון חמשים הצדיקם, חמשה–התשחית בחמשה, את-כל-העיר; ויאמר, לא אשחית, אם-אמצא שם, ארבעים וחמשה. יח,כט ויסף עוד לדבר אליו, ויאמר, אולי ימצאון שם, ארבעים; ויאמר לא אעשה, בעבור הארבעים. יח,ל ויאמר אל-נא יחר לאדני, ואדברה–אולי ימצאון שם, שלשים; ויאמר לא אעשה, אם-אמצא שם שלשים. יח,לא ויאמר, הנה-נא הואלתי לדבר אל-אדני–אולי ימצאון שם, עשרים; ויאמר לא אשחית, בעבור העשרים. יח,לב ויאמר אל-נא יחר לאדני, ואדברה אך-הפעם–אולי ימצאון שם, עשרה; ויאמר לא אשחית, בעבור העשרה. יח,לג וילך יהוה–כאשר כלה, לדבר אל-אברהם; ואברהם, שב למקמו. יט,א ויבאו שני המלאכים סדמה, בערב, ולוט, ישב בשער-סדם; וירא-לוט ויקם לקראתם, וישתחו אפים ארצה. יט,ב ויאמר הנה נא-אדני, סורו נא אל-בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם, והשכמתם, והלכתם לדרככם; ויאמרו לא, כי ברחוב נלין. יט,ג ויפצר-בם מאד–ויסרו אליו, ויבאו אל-ביתו; ויעש להם משתה, ומצות אפה ויאכלו. יט,ד טרם, ישכבו, ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על-הבית, מנער ועד-זקן: כל-העם, מקצה. יט,ה ויקראו אל-לוט ויאמרו לו, איה האנשים אשר-באו אליך הלילה; הוציאם אלינו, ונדעה אתם. יט,ו ויצא אלהם לוט, הפתחה; והדלת, סגר אחריו. יט,ז ויאמר: אל-נא אחי, תרעו. יט,ח הנה-נא לי שתי בנות, אשר לא-ידעו איש–אוציאה-נא אתהן אליכם, ועשו להן כטוב בעיניכם; רק לאנשים האל, אל-תעשו דבר, כי-על-כן באו, בצל קרתי. יט,ט ויאמרו גש-הלאה, ויאמרו האחד בא-לגור וישפט שפוט–עתה, נרע לך מהם; ויפצרו באיש בלוט מאד, ויגשו לשבר הדלת. יט,י וישלחו האנשים את-ידם, ויביאו את-לוט אליהם הביתה; ואת-הדלת, סגרו. יט,יא ואת-האנשים אשר-פתח הבית, הכו בסנורים, מקטן, ועד-גדול; וילאו, למצא הפתח. יט,יב ויאמרו האנשים אל-לוט, עד מי-לך פה–חתן ובניך ובנתיך, וכל אשר-לך בעיר: הוצא, מן-המקום. יט,יג כי-משחתים אנחנו, את-המקום הזה: כי-גדלה צעקתם את-פני יהוה, וישלחנו יהוה לשחתה. יט,יד ויצא לוט וידבר אל-חתניו לקחי בנתיו, ויאמר קומו צאו מן-המקום הזה, כי-משחית יהוה, את-העיר; ויהי כמצחק, בעיני חתניו. יט,טו וכמו השחר עלה, ויאיצו המלאכים בלוט לאמר: קום קח את-אשתך ואת-שתי בנתיך, הנמצאת–פן-תספה, בעון העיר. יט,טז ויתמהמה–ויחזיקו האנשים בידו וביד-אשתו וביד שתי בנתיו, בחמלת יהוה עליו; ויצאהו וינחהו, מחוץ לעיר. יט,יז ויהי כהוציאם אתם החוצה, ויאמר המלט על-נפשך–אל-תביט אחריך, ואל-תעמד בכל-הככר: ההרה המלט, פן-תספה. יט,יח ויאמר לוט, אלהם: אל-נא, אדני. יט,יט הנה-נא מצא עבדך חן, בעיניך, ותגדל חסדך אשר עשית עמדי, להחיות את-נפשי; ואנכי, לא אוכל להמלט ההרה–פן-תדבקני הרעה, ומתי. יט,כ הנה-נא העיר הזאת קרבה, לנוס שמה–והוא מצער; אמלטה נא שמה, הלא מצער הוא–ותחי נפשי. יט,כא ויאמר אליו–הנה נשאתי פניך, גם לדבר הזה: לבלתי הפכי את-העיר, אשר דברת. יט,כב מהר, המלט שמה, כי לא אוכל לעשות דבר, עד-באך שמה; על-כן קרא שם-העיר, צוער. יט,כג השמש, יצא על-הארץ; ולוט, בא צערה. יט,כד ויהוה, המטיר על-סדם ועל-עמרה–גפרית ואש: מאת יהוה, מן-השמים. יט,כה ויהפך את-הערים האל, ואת כל-הככר, ואת כל-ישבי הערים, וצמח האדמה. יט,כו ותבט אשתו, מאחריו; ותהי, נציב מלח. יט,כז וישכם אברהם, בבקר: אל-המקום–אשר-עמד שם, את-פני יהוה. יט,כח וישקף, על-פני סדם ועמרה, ועל-כל-פני, ארץ הככר; וירא, והנה עלה קיטר הארץ, כקיטר, הכבשן. יט,כט ויהי, בשחת אלהים את-ערי הככר, ויזכר אלהים, את-אברהם; וישלח את-לוט, מתוך ההפכה, בהפך את-הערים, אשר-ישב בהן לוט. יט,ל ויעל לוט מצוער וישב בהר, ושתי בנתיו עמו, כי ירא, לשבת בצוער; וישב, במערה–הוא, ושתי בנתיו. יט,לא ותאמר הבכירה אל-הצעירה, אבינו זקן; ואיש אין בארץ לבוא עלינו, כדרך כל-הארץ. יט,לב לכה נשקה את-אבינו יין, ונשכבה עמו; ונחיה מאבינו, זרע. יט,לג ותשקין את-אביהן יין, בלילה הוא; ותבא הבכירה ותשכב את-אביה, ולא-ידע בשכבה ובקומה. יט,לד ויהי, ממחרת, ותאמר הבכירה אל-הצעירה, הן-שכבתי אמש את-אבי; נשקנו יין גם-הלילה, ובאי שכבי עמו, ונחיה מאבינו, זרע. יט,לה ותשקין גם בלילה ההוא, את-אביהן–יין; ותקם הצעירה ותשכב עמו, ולא-ידע בשכבה ובקמה. יט,לו ותהרין שתי בנות-לוט, מאביהן. יט,לז ותלד הבכירה בן, ותקרא שמו מואב: הוא אבי-מואב, עד-היום. יט,לח והצעירה גם-הוא ילדה בן, ותקרא שמו בן-עמי: הוא אבי בני-עמון, עד-היום. {ס} |