8.2- שמואל- מלכות שאול- בית נאמן.

הפרשות:

חנה.

בית נאמן.

דבר בישראל.

אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה.

שָׁבִים֙ אֶל-יְהוָ֔ה.

מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ.

שָׁאוּל֙.

שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

דוד.

דוד ויונתן.

אֶבְיָתָ֑ר.

סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת.

אביגיל.

משיח יְהוָ֔ה.

מות שאול.

וּבְנֵ֥י עֵלִ֖י בְּנֵ֣י בְלִיָּ֑עַל לֹ֥א יָדְע֖וּ אֶת–יְהוָֽה: וּמִשְׁפַּ֥ט הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת–הָעָ֑ם כָּל–אִ֞ישׁ זֹבֵ֣חַ זֶ֗בַח וּבָ֨א נַ֤עַר הַכֹּהֵן֙ כְּבַשֵּׁ֣ל הַבָּשָׂ֔ר וְהַמַּזְלֵ֛ג שְׁלֹ֥שׁ–הַשִּׁנַּ֖יִם בְּיָדֽוֹ: וְהִכָּ֨ה בַכִּיּ֜וֹר א֣וֹ בַדּ֗וּד א֤וֹ בַקַּלַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַפָּר֔וּר כֹּ֚ל אֲשֶׁ֣ר יַעֲלֶ֣ה הַמַּזְלֵ֔ג יִקַּ֥ח הַכֹּהֵ֖ן בּ֑וֹ כָּ֚כָה יַעֲשׂ֣וּ לְכָל–יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֥ים שָׁ֖ם בְּשִׁלֹֽה: גַּם֮ בְּטֶרֶם֮ יַקְטִר֣וּן אֶת–הַחֵלֶב֒ וּבָ֣א | נַ֣עַר הַכֹּהֵ֗ן וְאָמַר֙ לָאִ֣ישׁ הַזֹּבֵ֔חַ תְּנָ֣ה בָשָׂ֔ר לִצְל֖וֹת לַכֹּהֵ֑ן וְלֹֽא–יִקַּ֧ח מִמְּךָ֛ בָּשָׂ֥ר מְבֻשָּׁ֖ל כִּ֥י אִם–חָֽי: וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הָאִ֗ישׁ קַטֵּ֨ר יַקְטִיר֤וּן כַּיּוֹם֙ הַחֵ֔לֶב וְקַ֨ח–לְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וְאָמַ֥ר | לֹא֙ כִּ֚י עַתָּ֣ה תִתֵּ֔ן וְאִם–לֹ֖א לָקַ֥חְתִּי בְחָזְקָֽה:וַתְּהִ֨י חַטַּ֧את הַנְּעָרִ֛ים גְּדוֹלָ֥ה מְאֹ֖ד אֶת–פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֤י נִֽאֲצוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֵ֖ת מִנְחַ֥ת יְהוָֽה:

וּשְׁמוּאֵ֕ל מְשָׁרֵ֖ת אֶת–פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה נַ֕עַר חָג֖וּר אֵפ֥וֹד בָּֽד: וּמְעִ֤יל קָטֹן֙ תַּעֲשֶׂה–לּ֣וֹ אִמּ֔וֹ וְהַעַלְתָ֥ה ל֖וֹ מִיָּמִ֣ים | יָמִ֑ימָה בַּֽעֲלוֹתָהּ֙ אֶת–אִישָׁ֔הּ לִזְבֹּ֖חַ אֶת–זֶ֥בַח הַיָּמִֽים: וּבֵרַ֨ךְ עֵלִ֜י אֶת–אֶלְקָנָ֣ה וְאֶת–אִשְׁתּ֗וֹ וְאָמַר֙ יָשֵׂם֩ יְהוָ֨ה לְךָ֥ זֶ֙רַע֙ מִן–הָאִשָּׁ֣ה הַזֹּ֔את תַּ֚חַת הַשְּׁאֵלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖ל לַֽיהוָ֑ה וְהָלְכ֖וּ לִמְקֹמֽוֹ: כִּֽי–פָקַ֤ד יְהוָה֙ אֶת–חַנָּ֔ה וַתַּ֛הַר וַתֵּ֥לֶד שְׁלֹשָֽׁה–בָנִ֖ים וּשְׁתֵּ֣י בָנ֑וֹת וַיִּגְדַּ֛ל הַנַּ֥עַר שְׁמוּאֵ֖ל עִם–יְהוָֽה:

וְעֵלִ֖י זָקֵ֣ן מְאֹ֑ד וְשָׁמַ֗ע אֵת֩ כָּל–אֲשֶׁ֨ר יַעֲשׂ֤וּן בָּנָיו֙ לְכָל–יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר–יִשְׁכְּבוּן֙ אֶת–הַנָּשִׁ֔ים הַצֹּ֣בְא֔וֹת פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם לָ֥מָּה תַעֲשׂ֖וּן כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֤י שֹׁמֵ֙עַ֙ אֶת–דִּבְרֵיכֶ֣ם רָעִ֔ים מֵאֵ֖ת כָּל–הָעָ֥ם אֵֽלֶּה: אַ֖ל בָּנָ֑י כִּ֠י לֽוֹא–טוֹבָ֤ה הַשְּׁמֻעָה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י שֹׁמֵ֔עַ מַעֲבִרִ֖ים עַם–יְהוָֽה: אִם–יֶחֱטָ֨א אִ֤ישׁ לְאִישׁ֙ וּפִֽלְל֣וֹ אֱלֹהִ֔ים וְאִ֤ם לַֽיהוָה֙ יֶֽחֱטָא–אִ֔ישׁ מִ֖י יִתְפַּלֶּל–ל֑וֹ וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּ֙ לְק֣וֹל אֲבִיהֶ֔ם כִּֽי–חָפֵ֥ץ יְהוָ֖ה לַהֲמִיתָֽם:

וְהַנַּ֣עַר שְׁמוּאֵ֔ל הֹלֵ֥ךְ וְגָדֵ֖ל וָט֑וֹב גַּ֚ם עִם–יְהוָ֔ה וְגַ֖ם עִם–אֲנָשִֽׁים:

וַיָּבֹ֥א אִישׁ–אֱלֹהִ֖ים אֶל–עֵלִ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הֲנִגְלֹ֤ה נִגְלֵ֙יתִי֙ אֶל–בֵּ֣ית אָבִ֔יךָ בִּֽהְיוֹתָ֥ם בְּמִצְרַ֖יִם לְבֵ֥ית פַּרְעֹֽה: וּבָחֹ֣ר אֹ֠תוֹ מִכָּל–שִׁבְטֵ֨י יִשְׂרָאֵ֥ל לִי֙ לְכֹהֵ֔ן לַעֲל֣וֹת עַֽל–מִזְבְּחִ֗י לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֛רֶת לָשֵׂ֥את אֵפ֖וֹד לְפָנָ֑י וָֽאֶתְּנָה֙ לְבֵ֣ית אָבִ֔יךָ אֶת–כָּל–אִשֵּׁ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת–בָּנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִֽיאֲכֶ֗ם מֵרֵאשִׁ֛ית כָּל–מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי:

לָכֵ֗ן נְאֻם–יְהוָה֮ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אָמ֣וֹר אָמַ֔רְתִּי בֵּֽיתְךָ֙ וּבֵ֣ית אָבִ֔יךָ יִתְהַלְּכ֥וּ לְפָנַ֖י עַד–עוֹלָ֑ם וְעַתָּ֤ה נְאֻם–יְהוָה֙ חָלִ֣ילָה לִּ֔י כִּֽי–מְכַבְּדַ֥י אֲכַבֵּ֖ד וּבֹזַ֥י יֵקָֽלּוּ:

הִנֵּה֙ יָמִ֣ים בָּאִ֔ים וְגָֽדַעְתִּי֙ אֶת–זְרֹ֣עֲךָ֔ וְאֶת–זְרֹ֖עַ בֵּ֣ית אָבִ֑יךָ מִֽהְי֥וֹת זָקֵ֖ן בְּבֵיתֶֽךָ: וְהִבַּטְתָּ֙ צַ֣ר מָע֔וֹן בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר–יֵיטִ֖יב אֶת–יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹֽא–יִהְיֶ֥ה זָקֵ֛ן בְּבֵיתְךָ֖ כָּל–הַיָּמִֽים: וְאִ֗ישׁ לֹֽא–אַכְרִ֤ית לְךָ֙ מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י לְכַלּ֥וֹת אֶת–עֵינֶ֖יךָ וְלַאֲדִ֣יב אֶת–נַפְשֶׁ֑ךָ וְכָל–מַרְבִּ֥ית בֵּיתְךָ֖ יָמ֥וּתוּ אֲנָשִֽׁים: וְזֶה–לְּךָ֣ הָא֗וֹת אֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ אֶל–שְׁנֵ֣י בָנֶ֔יךָ אֶל–חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָ֑ס בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד יָמ֥וּתוּ שְׁנֵיהֶֽם:

וַהֲקִימֹתִ֥י לִי֙ כֹּהֵ֣ן נֶאֱמָ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר בִּלְבָבִ֥י וּבְנַפְשִׁ֖י יַעֲשֶׂ֑ה וּבָנִ֤יתִי לוֹ֙ בַּ֣יִת נֶאֱמָ֔ן וְהתְהַלֵּ֥ךְ לִפְנֵֽי–מְשִׁיחִ֖י כָּל–הַיָּמִֽים: וְהָיָ֗ה כָּל–הַנּוֹתָר֙ בְּבֵ֣יתְךָ֔ יָבוֹא֙ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֣ת ל֔וֹ לַאֲג֥וֹרַת כֶּ֖סֶף וְכִכַּר–לָ֑חֶם וְאָמַ֗ר סְפָחֵ֥נִי נָ֛א אֶל–אַחַ֥ת הַכְּהֻנּ֖וֹת לֶאֱכֹ֥ל פַּת–לָֽחֶם:

פרשת בית נאמן- לא מנוקד.

א ב,יב ובני עלי, בני בליעל:  לא ידעו, את-יהוה.  א ב,יג ומשפט הכהנים, את-העם–כל-איש זבח זבח, ובא נער הכהן כבשל הבשר, והמזלג שלש השנים, בידו.  א ב,יד והכה בכיור או בדוד, או בקלחת או בפרור–כל אשר יעלה המזלג, יקח הכהן בו; ככה יעשו לכל-ישראל, הבאים שם בשלה.  א ב,טו גם, בטרם יקטרון את-החלב, ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח, תנה בשר לצלות לכהן; ולא-יקח ממך בשר מבשל, כי אם-חי.  א ב,טז ויאמר אליו האיש, קטר יקטירון כיום החלב, וקח-לך, כאשר תאוה נפשך; ואמר לו (לא), כי עתה תתן–ואם-לא, לקחתי בחזקה.  א ב,יז ותהי חטאת הנערים גדולה מאד, את-פני יהוה:  כי נאצו האנשים, את מנחת יהוה.  א ב,יח ושמואל, משרת את-פני יהוה:  נער, חגור אפוד בד.  א ב,יט ומעיל קטן תעשה-לו אמו, והעלתה לו מימים ימימה–בעלותה, את-אישה, לזבח, את-זבח הימים.  א ב,כ וברך עלי את-אלקנה ואת-אשתו, ואמר ישם יהוה לך זרע מן-האשה הזאת, תחת השאלה, אשר שאל ליהוה; והלכו, למקומו.  א ב,כא כי-פקד יהוה את-חנה, ותהר ותלד שלשה-בנים ושתי בנות; ויגדל הנער שמואל, עם-יהוה.  {ס}

א ב,כב ועלי, זקן מאד; ושמע, את כל-אשר יעשון בניו לכל-ישראל, ואת אשר-ישכבון את-הנשים, הצבאות פתח אהל מועד.  א ב,כג ויאמר להם, למה תעשון כדברים האלה, אשר אנכי שמע את-דבריכם רעים, מאת כל-העם אלה.  א ב,כד אל, בני:  כי לוא-טובה השמעה אשר אנכי שמע, מעברים עם-יהוה.  א ב,כה אם-יחטא איש לאיש, ופללו אלהים, ואם ליהוה יחטא-איש, מי יתפלל-לו; ולא ישמעו לקול אביהם, כי-חפץ יהוה להמיתם.  א ב,כו והנער שמואל, הלך וגדל וטוב:  גם, עם-יהוה, וגם, עם-אנשים.  {פ}

א ב,כז ויבא איש-אלהים, אל-עלי; ויאמר אליו, כה אמר יהוה, הנגלה נגליתי אל-בית אביך, בהיותם במצרים לבית פרעה.  א ב,כח ובחר אתו מכל-שבטי ישראל לי, לכהן, לעלות על-מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד, לפני; ואתנה לבית אביך, את-כל-אשי בני ישראל.  א ב,כט למה תבעטו, בזבחי ובמנחתי, אשר צויתי, מעון; ותכבד את-בניך, ממני, להבריאכם מראשית כל-מנחת ישראל, לעמי.  א ב,ל לכן, נאם-יהוה אלהי ישראל, אמור אמרתי, ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד-עולם; ועתה נאם-יהוה חלילה לי, כי-מכבדי אכבד ובזי יקלו.  א ב,לא הנה, ימים באים, וגדעתי את-זרעך, ואת-זרע בית אביך–מהיות זקן, בביתך.  א ב,לב והבטת צר מעון, בכל אשר-ייטיב את-ישראל; ולא-יהיה זקן בביתך, כל-הימים.  א ב,לג ואיש, לא-אכרית לך מעם מזבחי, לכלות את-עיניך, ולאדיב את-נפשך; וכל-מרבית ביתך, ימותו אנשים.  א ב,לד וזה-לך האות, אשר יבא אל-שני בניך–אל-חפני, ופינחס:  ביום אחד, ימותו שניהם.  א ב,לה והקימתי לי כהן נאמן, כאשר בלבבי ובנפשי יעשה; ובניתי לו בית נאמן, והתהלך לפני-משיחי כל-הימים.  א ב,לו והיה, כל-הנותר בביתך, יבוא להשתחות לו, לאגורת כסף וככר-לחם; ואמר, ספחני נא אל-אחת הכהנות–לאכל פת-לחם.  {פ}