פרשת שאול- לא מנוקד.
א ט,א ויהי-איש מבן ימין (מבנימין), ושמו קיש בן-אביאל בן-צרור בן-בכורת בן-אפיח–בן-איש ימיני: גבור, חיל. א ט,ב ולו-היה בן ושמו שאול, בחור וטוב, ואין איש מבני ישראל, טוב ממנו; משכמו ומעלה, גבה מכל-העם. א ט,ג ותאבדנה, האתנות, לקיש, אבי שאול; ויאמר קיש אל-שאול בנו, קח-נא אתך את-אחד מהנערים, וקום לך, בקש את-האתנת. א ט,ד ויעבר בהר-אפרים ויעבר בארץ-שלשה, ולא מצאו; ויעברו בארץ-שעלים ואין, ויעבר בארץ-ימיני ולא מצאו. א ט,ה המה, באו בארץ צוף, ושאול אמר לנערו אשר-עמו, לכה ונשובה–פן-יחדל אבי מן-האתנות, ודאג לנו. א ט,ו ויאמר לו, הנה-נא איש-אלהים בעיר הזאת, והאיש נכבד, כל אשר-ידבר בוא יבוא; עתה, נלכה שם–אולי יגיד לנו, את-דרכנו אשר-הלכנו עליה. א ט,ז ויאמר שאול לנערו, והנה נלך ומה-נביא לאיש–כי הלחם אזל מכלינו, ותשורה אין-להביא לאיש האלהים: מה, אתנו. א ט,ח ויסף הנער, לענות את-שאול, ויאמר, הנה נמצא בידי רבע שקל כסף; ונתתי לאיש האלהים, והגיד לנו את-דרכנו. א ט,ט לפנים בישראל, כה-אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים, לכו ונלכה, עד-הראה: כי לנביא היום, יקרא לפנים הראה. א ט,י ויאמר שאול לנערו טוב דברך, לכה נלכה; וילכו, אל-העיר, אשר-שם, איש האלהים. א ט,יא המה, עלים במעלה העיר, והמה מצאו נערות, יצאות לשאב מים; ויאמרו להן, היש בזה הראה. א ט,יב ותענינה אותם ותאמרנה יש, הנה לפניך; מהר עתה, כי היום בא לעיר–כי זבח היום לעם, בבמה. א ט,יג כבאכם העיר כן תמצאון אתו בטרם יעלה הבמתה לאכל, כי לא-יאכל העם עד-באו–כי-הוא יברך הזבח, אחרי-כן יאכלו הקראים; ועתה עלו, כי-אתו כהיום תמצאון אתו. א ט,יד ויעלו, העיר; המה, באים בתוך העיר, והנה שמואל יצא לקראתם, לעלות הבמה. {ס}
א ט,טו ויהוה, גלה את-אזן שמואל, יום אחד, לפני בוא-שאול לאמר. א ט,טז כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן, ומשחתו לנגיד על-עמי ישראל, והושיע את-עמי, מיד פלשתים: כי ראיתי את-עמי, כי באה צעקתו אלי. א ט,יז ושמואל, ראה את-שאול; ויהוה ענהו–הנה האיש אשר אמרתי אליך, זה יעצר בעמי. א ט,יח ויגש שאול את-שמואל, בתוך השער; ויאמר הגידה-נא לי, אי-זה בית הראה. א ט,יט ויען שמואל את-שאול, ויאמר אנכי הראה–עלה לפני הבמה, ואכלתם עמי היום; ושלחתיך בבקר, וכל אשר בלבבך אגיד לך. א ט,כ ולאתנות האבדות לך, היום שלשת הימים–אל-תשם את-לבך להם, כי נמצאו; ולמי, כל-חמדת ישראל–הלוא לך, ולכל בית אביך. {ס}
א ט,כא ויען שאול ויאמר, הלוא בן-ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל, ומשפחתי הצערה, מכל-משפחות שבטי בנימן; ולמה דברת אלי, כדבר הזה. {ס}
א ט,כב ויקח שמואל את-שאול ואת-נערו, ויביאם לשכתה; ויתן להם מקום בראש הקרואים, והמה כשלשם איש. א ט,כג ויאמר שמואל, לטבח, תנה את-המנה, אשר נתתי לך–אשר אמרתי אליך, שים אתה עמך. א ט,כד וירם הטבח את-השוק והעליה וישם לפני שאול, ויאמר הנה הנשאר שים-לפניך אכל–כי למועד שמור-לך לאמר, העם קראתי; ויאכל שאול עם-שמואל, ביום ההוא. א ט,כה וירדו מהבמה, העיר; וידבר עם-שאול, על-הגג. א ט,כו וישכמו, ויהי כעלות השחר ויקרא שמואל אל-שאול הגג (הגגה) לאמר, קומה, ואשלחך; ויקם שאול, ויצאו שניהם הוא ושמואל–החוצה. א ט,כז המה, יורדים בקצה העיר, ושמואל אמר אל-שאול אמר לנער ויעבר לפנינו, ויעבר; ואתה עמד כיום, ואשמיעך את-דבר אלהים. {פ}
א י,א ויקח שמואל את-פך השמן, ויצק על-ראשו–וישקהו; ויאמר–הלוא כי-משחך יהוה על-נחלתו, לנגיד. א י,ב בלכתך היום, מעמדי, ומצאת שני אנשים עם-קברת רחל בגבול בנימן, בצלצח; ואמרו אליך, נמצאו האתנות אשר הלכת לבקש, והנה נטש אביך את-דברי האתנות, ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני. א י,ג וחלפת משם והלאה, ובאת עד-אלון תבור, ומצאוך שם שלשה אנשים, עלים אל-האלהים בית-אל; אחד נשא שלשה גדיים, ואחד נשא שלשת ככרות לחם, ואחד, נשא נבל-יין. א י,ד ושאלו לך, לשלום; ונתנו לך שתי-לחם, ולקחת מידם. א י,ה אחר כן, תבוא גבעת האלהים, אשר-שם, נצבי פלשתים; ויהי כבאך שם העיר, ופגעת חבל נבאים ירדים מהבמה, ולפניהם נבל ותף וחליל וכנור, והמה מתנבאים. א י,ו וצלחה עליך רוח יהוה, והתנבית עמם; ונהפכת, לאיש אחר. א י,ז והיה, כי תבאינה (תבאנה) האתות האלה–לך: עשה לך אשר תמצא ידך, כי האלהים עמך. א י,ח וירדת לפני, הגלגל, והנה אנכי ירד אליך, להעלות עלות לזבח זבחי שלמים; שבעת ימים תוחל, עד-בואי אליך, והודעתי לך, את אשר תעשה. א י,ט והיה, כהפנתו שכמו ללכת מעם שמואל, ויהפך-לו אלהים, לב אחר; ויבאו כל-האתות האלה, ביום ההוא. {ס}
א י,י ויבאו שם הגבעתה, והנה חבל-נבאים לקראתו; ותצלח עליו רוח אלהים, ויתנבא בתוכם. א י,יא ויהי, כל-יודעו מאתמול שלשם, ויראו, והנה עם-נבאים נבא: {ס} ויאמר העם איש אל-רעהו, מה-זה היה לבן-קיש–הגם שאול, בנביאים. א י,יב ויען איש משם ויאמר, ומי אביהם; על-כן היתה למשל, הגם שאול בנבאים. א י,יג ויכל, מהתנבות, ויבא, הבמה. א י,יד ויאמר דוד שאול אליו ואל-נערו, אן הלכתם; ויאמר, לבקש את-האתנות, ונראה כי-אין, ונבוא אל-שמואל. א י,טו ויאמר, דוד שאול: הגידה-נא לי, מה-אמר לכם שמואל. א י,טז ויאמר שאול, אל-דודו, הגד הגיד לנו, כי נמצאו האתנות; ואת-דבר המלוכה לא-הגיד לו, אשר אמר שמואל. {פ}
א י,יז ויצעק שמואל את-העם, אל-יהוה המצפה. א י,יח ויאמר אל-בני ישראל, {פ}
כה-אמר יהוה אלהי ישראל, אנכי העליתי את-ישראל, ממצרים; ואציל אתכם, מיד מצרים, ומיד כל-הממלכות, הלחצים אתכם. א י,יט ואתם היום מאסתם את-אלהיכם, אשר-הוא מושיע לכם מכל-רעותיכם וצרתיכם, ותאמרו לו, כי-מלך תשים עלינו; ועתה, התיצבו לפני יהוה, לשבטיכם, ולאלפיכם. א י,כ ויקרב שמואל, את כל-שבטי ישראל; וילכד, שבט בנימן. א י,כא ויקרב את-שבט בנימן, למשפחתו, ותלכד, משפחת המטרי; וילכד שאול בן-קיש, ויבקשהו ולא נמצא. א י,כב וישאלו-עוד, ביהוה, הבא עוד, הלם איש; {ס} ויאמר יהוה, הנה-הוא נחבא אל-הכלים. א י,כג וירצו ויקחהו משם, ויתיצב בתוך העם; ויגבה, מכל-העם, משכמו, ומעלה. א י,כד ויאמר שמואל אל-כל-העם, הראיתם אשר בחר-בו יהוה, כי אין כמהו, בכל-העם; וירעו כל-העם ויאמרו, יחי המלך. {ס}
א י,כה וידבר שמואל אל-העם, את משפט המלכה, ויכתב בספר, וינח לפני יהוה; וישלח שמואל את-כל-העם, איש לביתו. א י,כו וגם-שאול–הלך לביתו, גבעתה; וילכו עמו–החיל, אשר-נגע אלהים בלבם. א י,כז ובני בליעל אמרו, מה-ישענו זה, ויבזהו, ולא-הביאו לו מנחה; ויהי, כמחריש. {פ}
א יא,א ויעל, נחש העמוני, ויחן, על-יביש גלעד; ויאמרו כל-אנשי יביש, אל-נחש, כרת-לנו ברית, ונעבדך. א יא,ב ויאמר אליהם, נחש העמוני, בזאת אכרת לכם, בנקור לכם כל-עין ימין; ושמתיה חרפה, על-כל-ישראל. א יא,ג ויאמרו אליו זקני יביש, הרף לנו שבעת ימים, ונשלחה מלאכים, בכל גבול ישראל; ואם-אין מושיע אתנו, ויצאנו אליך. א יא,ד ויבאו המלאכים גבעת שאול, וידברו הדברים באזני העם; וישאו כל-העם את-קולם, ויבכו. א יא,ה והנה שאול, בא אחרי הבקר מן-השדה, ויאמר שאול, מה-לעם כי יבכו; ויספרו-לו–את-דברי, אנשי יביש. א יא,ו ותצלח רוח-אלהים על-שאול, בשמעו (כשמעו) את-הדברים האלה; ויחר אפו, מאד. א יא,ז ויקח צמד בקר וינתחהו, וישלח בכל-גבול ישראל ביד המלאכים לאמר, אשר איננו יצא אחרי שאול ואחר שמואל, כה יעשה לבקרו; ויפל פחד-יהוה על-העם, ויצאו כאיש אחד. א יא,ח ויפקדם, בבזק; ויהיו בני-ישראל שלש מאות אלף, ואיש יהודה שלשים אלף. א יא,ט ויאמרו למלאכים הבאים, כה תאמרון לאיש יביש גלעד, מחר תהיה-לכם תשועה, בחם (כחם) השמש; ויבאו המלאכים, ויגידו לאנשי יביש–וישמחו. א יא,י ויאמרו אנשי יביש, מחר נצא אליכם; ועשיתם לנו, ככל-הטוב בעיניכם. {ס}
א יא,יא ויהי ממחרת, וישם שאול את-העם שלשה ראשים, ויבאו בתוך-המחנה באשמרת הבקר, ויכו את-עמון עד-חם היום; ויהי הנשארים ויפצו, ולא נשארו-בם שנים יחד. א יא,יב ויאמר העם, אל-שמואל, מי האמר, שאול ימלך עלינו: תנו האנשים, ונמיתם. א יא,יג ויאמר שאול, לא-יומת איש ביום הזה: כי היום עשה-יהוה תשועה, בישראל. א יא,יד ויאמר שמואל אל-העם, לכו ונלכה הגלגל; ונחדש שם, המלוכה. א יא,טו וילכו כל-העם הגלגל, וימלכו שם את-שאול לפני יהוה בגלגל, ויזבחו-שם זבחים שלמים, לפני יהוה; וישמח שם שאול וכל-אנשי ישראל, עד-מאד. {פ}
א יב,א ויאמר שמואל, אל-כל-ישראל, הנה שמעתי בקלכם, לכל אשר-אמרתם לי; ואמליך עליכם, מלך. א יב,ב ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם, ואני זקנתי ושבתי, ובני, הנם אתכם; ואני התהלכתי לפניכם, מנערי עד-היום הזה. א יב,ג הנני ענו בי נגד יהוה ונגד משיחו, את-שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת-מי עשקתי את-מי רצותי, ומיד-מי לקחתי כפר, ואעלים עיני בו; ואשיב, לכם. א יב,ד ויאמרו, לא עשקתנו ולא רצותנו; ולא-לקחת מיד-איש, מאומה. א יב,ה ויאמר אליהם עד יהוה בכם, ועד משיחו היום הזה–כי לא מצאתם בידי, מאומה; ויאמר, עד. {פ}
א יב,ו ויאמר שמואל, אל-העם: יהוה, אשר עשה את-משה ואת-אהרן, ואשר העלה את-אבתיכם, מארץ מצרים. א יב,ז ועתה, התיצבו ואשפטה אתכם–לפני יהוה: את כל-צדקות יהוה, אשר-עשה אתכם ואת-אבותיכם. א יב,ח כאשר-בא יעקב, מצרים–ויזעקו אבותיכם, אל-יהוה, וישלח יהוה את-משה ואת-אהרן ויוציאו את-אבתיכם ממצרים, וישבום במקום הזה. א יב,ט וישכחו, את-יהוה אלהיהם; וימכר אתם ביד סיסרא שר-צבא חצור וביד-פלשתים, וביד מלך מואב, וילחמו, בם. א יב,י ויזעקו אל-יהוה, ויאמר (ויאמרו) חטאנו, כי עזבנו את-יהוה, ונעבד את-הבעלים ואת-העשתרות; ועתה, הצילנו מיד איבינו–ונעבדך. א יב,יא וישלח יהוה את-ירבעל ואת-בדן, ואת-יפתח ואת-שמואל; ויצל אתכם מיד איביכם, מסביב, ותשבו, בטח. א יב,יב ותראו, כי-נחש מלך בני-עמון בא עליכם, ותאמרו לי, לא כי-מלך ימלך עלינו: ויהוה אלהיכם, מלככם. א יב,יג ועתה, הנה המלך אשר בחרתם–אשר שאלתם; והנה נתן יהוה עליכם, מלך. א יב,יד אם-תיראו את-יהוה, ועבדתם אתו ושמעתם בקולו, ולא תמרו, את-פי יהוה–והיתם גם-אתם, וגם-המלך אשר מלך עליכם, אחר, יהוה אלהיכם. א יב,טו ואם-לא תשמעו בקול יהוה, ומריתם את-פי יהוה–והיתה יד-יהוה בכם, ובאבתיכם. א יב,טז גם-עתה התיצבו וראו, את-הדבר הגדול הזה, אשר יהוה, עשה לעיניכם. א יב,יז הלוא קציר-חטים, היום–אקרא אל-יהוה, ויתן קלות ומטר; ודעו וראו, כי-רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני יהוה, לשאול לכם, מלך. {ס}
א יב,יח ויקרא שמואל אל-יהוה, ויתן יהוה קלת ומטר ביום ההוא; ויירא כל-העם מאד את-יהוה, ואת-שמואל. א יב,יט ויאמרו כל-העם אל-שמואל, התפלל בעד-עבדיך אל-יהוה אלהיך–ואל-נמות: כי-יספנו על-כל-חטאתינו רעה, לשאל לנו מלך. א יב,כ ויאמר שמואל אל-העם, אל-תיראו–אתם עשיתם, את כל-הרעה הזאת; אך, אל-תסורו מאחרי יהוה, ועבדתם את-יהוה, בכל-לבבכם. א יב,כא ולא, תסורו: כי אחרי התהו, אשר לא-יועילו ולא יצילו–כי-תהו המה. א יב,כב כי לא-יטש יהוה, את-עמו–בעבור, שמו הגדול: כי הואיל יהוה, לעשות אתכם לו לעם. א יב,כג גם אנכי, חלילה לי מחטא ליהוה–מחדל, להתפלל בעדכם; והוריתי אתכם, בדרך הטובה והישרה. א יב,כד אך יראו את-יהוה, ועבדתם אתו באמת–בכל-לבבכם: כי ראו, את אשר-הגדל עמכם. א יב,כה ואם-הרע, תרעו–גם-אתם גם-מלככם, תספו. {פ}
|