פרשת דוד- לא מנוקד.
א טז,א ויאמר יהוה אל-שמואל, עד-מתי אתה מתאבל אל-שאול, ואני מאסתיו, ממלך על-ישראל; מלא קרנך שמן, ולך אשלחך אל-ישי בית-הלחמי–כי-ראיתי בבניו לי, מלך. א טז,ב ויאמר שמואל איך אלך, ושמע שאול והרגני; ויאמר יהוה, עגלת בקר תקח בידך, ואמרת, לזבח ליהוה באתי. א טז,ג וקראת לישי, בזבח; ואנכי, אודיעך את אשר-תעשה, ומשחת לי, את אשר-אמר אליך. א טז,ד ויעש שמואל, את אשר דבר יהוה, ויבא, בית לחם; ויחרדו זקני העיר, לקראתו, ויאמר, שלם בואך. א טז,ה ויאמר שלום, לזבח ליהוה באתי, התקדשו, ובאתם אתי בזבח; ויקדש את-ישי ואת-בניו, ויקרא להם לזבח. א טז,ו ויהי בבואם, וירא את-אליאב; ויאמר, אך נגד יהוה משיחו. {ס}
א טז,ז ויאמר יהוה אל-שמואל, אל-תבט אל-מראהו ואל-גבה קומתו–כי מאסתיהו: כי לא, אשר יראה האדם–כי האדם יראה לעינים, ויהוה יראה ללבב. א טז,ח ויקרא ישי אל-אבינדב, ויעברהו לפני שמואל; ויאמר, גם-בזה לא-בחר יהוה. א טז,ט ויעבר ישי, שמה; ויאמר, גם-בזה לא-בחר יהוה. א טז,י ויעבר ישי שבעת בניו, לפני שמואל; ויאמר שמואל אל-ישי, לא-בחר יהוה באלה. א טז,יא ויאמר שמואל אל-ישי, התמו הנערים, ויאמר עוד שאר הקטן, והנה רעה בצאן; ויאמר שמואל אל-ישי שלחה וקחנו, כי לא-נסב עד-באו פה. א טז,יב וישלח ויביאהו והוא אדמוני, עם-יפה עינים וטוב ראי; {פ}
ויאמר יהוה קום משחהו, כי-זה הוא. א טז,יג ויקח שמואל את-קרן השמן, וימשח אתו בקרב אחיו, ותצלח רוח-יהוה אל-דוד, מהיום ההוא ומעלה; ויקם שמואל, וילך הרמתה. א טז,יד ורוח יהוה סרה, מעם שאול; ובעתתו רוח-רעה, מאת יהוה. א טז,טו ויאמרו עבדי-שאול, אליו: הנה-נא רוח-אלהים רעה, מבעתך. א טז,טז יאמר-נא אדננו, עבדיך לפניך–יבקשו, איש ידע מנגן בכנור; והיה, בהיות עליך רוח-אלהים רעה–ונגן בידו, וטוב לך. {פ}
א טז,יז ויאמר שאול, אל-עבדיו: ראו-נא לי, איש מיטיב לנגן, והביאותם, אלי. א טז,יח ויען אחד מהנערים ויאמר, הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי, ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר, ואיש תאר; ויהוה, עמו. א טז,יט וישלח שאול מלאכים, אל-ישי; ויאמר, שלחה אלי את-דוד בנך אשר בצאן. א טז,כ ויקח ישי חמור לחם, ונאד יין, וגדי עזים, אחד; וישלח ביד-דוד בנו, אל-שאול. א טז,כא ויבא דוד אל-שאול, ויעמד לפניו; ויאהבהו מאד, ויהי-לו נשא כלים. א טז,כב וישלח שאול, אל-ישי לאמר: יעמד-נא דוד לפני, כי-מצא חן בעיני. א טז,כג והיה, בהיות רוח-אלהים אל-שאול, ולקח דוד את-הכנור, ונגן בידו; ורוח לשאול וטוב לו, וסרה מעליו רוח הרעה. {פ}
א יז,א ויאספו פלשתים את-מחניהם, למלחמה, ויאספו, שכה אשר ליהודה; ויחנו בין-שוכה ובין-עזקה, באפס דמים. א יז,ב ושאול ואיש-ישראל נאספו, ויחנו בעמק האלה; ויערכו מלחמה, לקראת פלשתים. א יז,ג ופלשתים עמדים אל-ההר, מזה, וישראל עמדים אל-ההר, מזה; והגיא, ביניהם. א יז,ד ויצא איש-הבנים ממחנות פלשתים, גלית שמו מגת: גבהו, שש אמות וזרת. א יז,ה וכובע נחשת על-ראשו, ושריון קשקשים הוא לבוש; ומשקל, השריון–חמשת-אלפים שקלים, נחשת. א יז,ו ומצחת נחשת, על-רגליו; וכידון נחשת, בין כתפיו. א יז,ז וחץ (ועץ) חניתו, כמנור ארגים, ולהבת חניתו, שש-מאות שקלים ברזל; ונשא הצנה, הלך לפניו. א יז,ח ויעמד, ויקרא אל-מערכת ישראל, ויאמר להם, למה תצאו לערך מלחמה: הלוא אנכי הפלשתי, ואתם עבדים לשאול–ברו-לכם איש, וירד אלי. א יז,ט אם-יוכל להלחם אתי, והכני–והיינו לכם, לעבדים; ואם-אני אוכל-לו, והכיתיו–והייתם לנו לעבדים, ועבדתם אתנו. א יז,י ויאמר, הפלשתי, אני חרפתי את-מערכות ישראל, היום הזה; תנו-לי איש, ונלחמה יחד. א יז,יא וישמע שאול וכל-ישראל, את-דברי הפלשתי האלה; ויחתו ויראו, מאד. {פ}
א יז,יב ודוד בן-איש אפרתי הזה, מבית לחם יהודה, ושמו ישי, ולו שמנה בנים; והאיש בימי שאול, זקן בא באנשים. א יז,יג וילכו שלשת בני-ישי, הגדלים–הלכו אחרי-שאול, למלחמה; ושם שלשת בניו, אשר הלכו במלחמה–אליאב הבכור ומשנהו אבינדב, והשלשי שמה. א יז,יד ודוד, הוא הקטן; ושלשה, הגדלים, הלכו, אחרי שאול. {ס}
א יז,טו ודוד הלך ושב, מעל שאול, לרעות את-צאן אביו, בית-לחם. א יז,טז ויגש הפלשתי, השכם והערב; ויתיצב, ארבעים יום. {פ}
א יז,יז ויאמר ישי לדוד בנו, קח-נא לאחיך איפת הקליא הזה, ועשרה לחם, הזה; והרץ המחנה, לאחיך. א יז,יח ואת עשרת חרצי החלב, האלה, תביא, לשר-האלף; ואת-אחיך תפקד לשלום, ואת-ערבתם תקח. א יז,יט ושאול והמה וכל-איש ישראל, בעמק האלה; נלחמים, עם-פלשתים. {ס}
א יז,כ וישכם דוד בבקר, ויטש את-הצאן על-שמר, וישא וילך, כאשר צוהו ישי; ויבא, המעגלה, והחיל היצא אל-המערכה, והרעו במלחמה. א יז,כא ותערך ישראל ופלשתים, מערכה לקראת מערכה. א יז,כב ויטש דוד את-הכלים מעליו, על-יד שומר הכלים, וירץ, המערכה; ויבא, וישאל לאחיו לשלום. א יז,כג והוא מדבר עמם, והנה איש הבנים עולה גלית הפלשתי שמו מגת ממערות (ממערכות) פלשתים, וידבר, כדברים האלה; וישמע, דוד. א יז,כד וכל איש ישראל, בראותם את-האיש; וינסו, מפניו, וייראו, מאד. א יז,כה ויאמר איש ישראל, הראיתם האיש העלה הזה–כי לחרף את-ישראל, עלה; והיה האיש אשר-יכנו יעשרנו המלך עשר גדול, ואת-בתו יתן-לו, ואת בית אביו, יעשה חפשי בישראל. {פ}
א יז,כו ויאמר דוד, אל-האנשים העמדים עמו לאמר, מה-יעשה לאיש אשר יכה את-הפלשתי הלז, והסיר חרפה מעל ישראל: כי מי, הפלשתי הערל הזה, כי חרף, מערכות אלהים חיים. א יז,כז ויאמר לו העם, כדבר הזה לאמר: כה יעשה, לאיש אשר יכנו. א יז,כח וישמע אליאב אחיו הגדול, בדברו אל-האנשים; ויחר-אף אליאב בדוד ויאמר למה-זה ירדת, ועל-מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר–אני ידעתי את-זדנך ואת רע לבבך, כי למען ראות המלחמה ירדת. א יז,כט ויאמר דוד, מה עשיתי עתה; הלוא, דבר הוא. א יז,ל ויסב מאצלו אל-מול אחר, ויאמר כדבר הזה; וישבהו העם דבר, כדבר הראשון. א יז,לא וישמעו, הדברים, אשר, דבר דוד; ויגדו לפני-שאול, ויקחהו. א יז,לב ויאמר דוד אל-שאול, אל-יפל לב-אדם עליו; עבדך ילך, ונלחם עם-הפלשתי הזה. א יז,לג ויאמר שאול אל-דוד, לא תוכל ללכת אל-הפלשתי הזה, להלחם, עמו: כי-נער אתה, והוא איש מלחמה מנעריו. {ס}
א יז,לד ויאמר דוד אל-שאול, רעה היה עבדך לאביו בצאן; ובא הארי ואת-הדוב, ונשא שה מהעדר. א יז,לה ויצאתי אחריו והכתיו, והצלתי מפיו; ויקם עלי–והחזקתי בזקנו, והכתיו והמיתיו. א יז,לו גם את-הארי גם-הדב, הכה עבדך; והיה הפלשתי הערל הזה, כאחד מהם, כי חרף, מערכת אלהים חיים. {ס}
א יז,לז ויאמר, דוד, יהוה אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב, הוא יצילני מיד הפלשתי הזה; {ס} ויאמר שאול אל-דוד לך, ויהוה יהיה עמך. א יז,לח וילבש שאול את-דוד מדיו, ונתן קובע נחשת על-ראשו; וילבש אתו, שריון. א יז,לט ויחגר דוד את-חרבו מעל למדיו ויאל ללכת, כי לא-נסה, ויאמר דוד אל-שאול לא אוכל ללכת באלה, כי לא נסיתי; ויסרם דוד, מעליו. א יז,מ ויקח מקלו בידו, ויבחר-לו חמשה חלקי-אבנים מן-הנחל וישם אתם בכלי הרעים אשר-לו ובילקוט–וקלעו בידו; ויגש, אל-הפלשתי. א יז,מא וילך, הפלשתי, הלך וקרב, אל-דוד; והאיש נשא הצנה, לפניו. א יז,מב ויבט הפלשתי ויראה את-דוד, ויבזהו: כי-היה נער, ואדמני עם-יפה מראה. א יז,מג ויאמר הפלשתי, אל-דוד, הכלב אנכי, כי-אתה בא-אלי במקלות; ויקלל הפלשתי את-דוד, באלהיו. א יז,מד ויאמר הפלשתי, אל-דוד: לכה אלי–ואתנה את-בשרך, לעוף השמים ולבהמת השדה. {ס}
א יז,מה ויאמר דוד, אל-הפלשתי, אתה בא אלי, בחרב ובחנית ובכידון; ואנכי בא-אליך, בשם יהוה צבאות, אלהי מערכות ישראל, אשר חרפת. א יז,מו היום הזה יסגרך יהוה בידי והכיתך, והסרתי את-ראשך מעליך, ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה, לעוף השמים ולחית הארץ; וידעו, כל-הארץ, כי יש אלהים, לישראל. א יז,מז וידעו כל-הקהל הזה, כי-לא בחרב ובחנית יהושיע יהוה: כי ליהוה המלחמה, ונתן אתכם בידנו. {ס}
א יז,מח והיה כי-קם הפלשתי, וילך ויקרב לקראת דוד; וימהר דוד, וירץ המערכה לקראת הפלשתי. א יז,מט וישלח דוד את-ידו אל-הכלי, ויקח משם אבן ויקלע, ויך את-הפלשתי, אל-מצחו; ותטבע האבן במצחו, ויפל על-פניו ארצה. א יז,נ ויחזק דוד מן-הפלשתי בקלע ובאבן, ויך את-הפלשתי וימתהו; וחרב, אין ביד-דוד. א יז,נא וירץ דוד ויעמד אל-הפלשתי ויקח את-חרבו וישלפה מתערה, וימתתהו, ויכרת-בה, את-ראשו; ויראו הפלשתים כי-מת גבורם, וינסו. א יז,נב ויקמו אנשי ישראל ויהודה וירעו, וירדפו את-הפלשתים, עד-בואך גיא, ועד שערי עקרון; ויפלו חללי פלשתים, בדרך שערים, ועד-גת, ועד-עקרון. א יז,נג וישבו בני ישראל, מדלק אחרי פלשתים; וישסו, את-מחניהם. א יז,נד ויקח דוד את-ראש הפלשתי, ויבאהו ירושלם; ואת-כליו, שם באהלו. {ס}
א יז,נה וכראות שאול את-דוד, יצא לקראת הפלשתי, אמר אל-אבנר שר הצבא, בן-מי-זה הנער אבנר; ויאמר אבנר, חי-נפשך המלך אם-ידעתי. א יז,נו ויאמר, המלך: שאל אתה, בן-מי-זה העלם. {ס}
א יז,נז וכשוב דוד, מהכות את-הפלשתי, ויקח אתו אבנר, ויבאהו לפני שאול; וראש הפלשתי, בידו. א יז,נח ויאמר אליו שאול, בן-מי אתה הנער; ויאמר דוד, בן-עבדך ישי בית הלחמי. א יח,א ויהי, ככלתו לדבר אל-שאול, ונפש יהונתן, נקשרה בנפש דוד; ויאהבו (ויאהבהו) יהונתן, כנפשו. א יח,ב ויקחהו שאול, ביום ההוא; ולא נתנו, לשוב בית אביו. א יח,ג ויכרת יהונתן ודוד, ברית, באהבתו אתו, כנפשו. א יח,ד ויתפשט יהונתן, את-המעיל אשר עליו, ויתנהו, לדוד; ומדיו, ועד-חרבו ועד-קשתו ועד-חגרו. א יח,ה ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול, ישכיל, וישמהו שאול, על אנשי המלחמה; וייטב, בעיני כל-העם, וגם, בעיני עבדי שאול. {פ}
א יח,ו ויהי בבואם, בשוב דוד מהכות את-הפלשתי, ותצאנה הנשים מכל-ערי ישראל לשור (לשיר) והמחלות, לקראת שאול המלך–בתפים בשמחה, ובשלשים. א יח,ז ותענינה הנשים המשחקות, ותאמרן: הכה שאול באלפו, ודוד ברבבתיו. א יח,ח ויחר לשאול מאד, וירע בעיניו הדבר הזה, ויאמר נתנו לדוד רבבות, ולי נתנו האלפים; ועוד לו, אך המלוכה. א יח,ט ויהי שאול, עון (עוין) את-דוד, מהיום ההוא, והלאה. {ס}
א יח,י ויהי ממחרת, ותצלח רוח אלהים רעה אל-שאול ויתנבא בתוך-הבית, ודוד מנגן בידו, כיום ביום; והחנית, ביד-שאול. א יח,יא ויטל שאול, את-החנית, ויאמר, אכה בדוד ובקיר; ויסב דוד מפניו, פעמים. א יח,יב וירא שאול, מלפני דוד: כי-היה יהוה עמו, ומעם שאול סר. א יח,יג ויסרהו שאול מעמו, וישמהו לו שר-אלף; ויצא ויבא, לפני העם. {ס}
א יח,יד ויהי דוד לכל-דרכו, משכיל; ויהוה, עמו. א יח,טו וירא שאול, אשר-הוא משכיל מאד; ויגר, מפניו. א יח,טז וכל-ישראל ויהודה, אהב את-דוד: כי-הוא יוצא ובא, לפניהם. {פ}
א יח,יז ויאמר שאול אל-דוד, הנה בתי הגדולה מרב אתה אתן-לך לאשה–אך היה-לי לבן-חיל, והלחם מלחמות יהוה; ושאול אמר, אל-תהי ידי בו, ותהי-בו, יד-פלשתים. {ס}
א יח,יח ויאמר דוד אל-שאול, מי אנכי ומי חיי, משפחת אבי, בישראל–כי-אהיה חתן, למלך. א יח,יט ויהי, בעת תת את-מרב בת-שאול–לדוד; והיא נתנה לעדריאל המחלתי, לאשה. א יח,כ ותאהב מיכל בת-שאול, את-דוד; ויגדו לשאול, וישר הדבר בעיניו. א יח,כא ויאמר שאול אתננה לו, ותהי-לו למוקש, ותהי-בו, יד-פלשתים; ויאמר שאול אל-דוד, בשתים תתחתן בי היום. א יח,כב ויצו שאול את-עבדו, דברו אל-דוד בלט לאמר, הנה חפץ בך המלך, וכל-עבדיו אהבוך; ועתה, התחתן במלך. א יח,כג וידברו עבדי שאול, באזני דוד, את-הדברים, האלה; ויאמר דוד, הנקלה בעיניכם התחתן במלך, ואנכי, איש-רש ונקלה. א יח,כד ויגדו עבדי שאול, לו–לאמר: כדברים האלה, דבר דוד. א יח,כה ויאמר שאול כה-תאמרו לדוד, אין-חפץ למלך במהר, כי במאה ערלות פלשתים, להנקם באיבי המלך; ושאול חשב, להפיל את-דוד ביד-פלשתים. א יח,כו ויגדו עבדיו לדוד, את-הדברים האלה, וישר הדבר בעיני דוד, להתחתן במלך; ולא מלאו, הימים. א יח,כז ויקם דוד וילך הוא ואנשיו, ויך בפלשתים מאתים איש, ויבא דוד את-ערלתיהם, וימלאום למלך להתחתן במלך; ויתן-לו שאול את-מיכל בתו, לאשה. {ס}
א יח,כח וירא שאול וידע, כי יהוה עם-דוד; ומיכל בת-שאול, אהבתהו. א יח,כט ויאסף שאול, לרא מפני דוד–עוד; ויהי שאול איב את-דוד, כל-הימים. {פ}
א יח,ל ויצאו, שרי פלשתים; ויהי מדי צאתם, שכל דוד מכל עבדי שאול, וייקר שמו, מאד. {ס}
|