ב יא,ב ויהי לעת הערב, ויקם דוד מעל משכבו ויתהלך על-גג בית-המלך, וירא אשה רחצת, מעל הגג; והאשה, טובת מראה מאד. ב יא,ג וישלח דוד, וידרש לאשה; ויאמר, הלוא-זאת בת-שבע בת-אליעם–אשת, אוריה החתי. ב יא,ד וישלח דוד מלאכים ויקחה, ותבוא אליו וישכב עמה, והיא מתקדשת, מטמאתה; ותשב, אל-ביתה. ב יא,ה ותהר, האשה; ותשלח ותגד לדוד, ותאמר הרה אנכי. ב יא,ו וישלח דוד, אל-יואב, שלח אלי, את-אוריה החתי; וישלח יואב את-אוריה, אל-דוד. ב יא,ז ויבא אוריה, אליו; וישאל דוד, לשלום יואב ולשלום העם, ולשלום, המלחמה. ב יא,ח ויאמר דוד לאוריה, רד לביתך ורחץ רגליך; ויצא אוריה מבית המלך, ותצא אחריו משאת המלך. ב יא,ט וישכב אוריה, פתח בית המלך, את, כל-עבדי אדניו; ולא ירד, אל-ביתו. ב יא,י ויגדו לדוד לאמר, לא-ירד אוריה אל-ביתו; ויאמר דוד אל-אוריה, הלוא מדרך אתה בא–מדוע, לא-ירדת אל-ביתך. ב יא,יא ויאמר אוריה אל-דוד, הארון וישראל ויהודה ישבים בסכות ואדני יואב ועבדי אדני על-פני השדה חנים, ואני אבוא אל-ביתי לאכל ולשתות, ולשכב עם-אשתי; חיך וחי נפשך, אם-אעשה את-הדבר הזה. ב יא,יב ויאמר דוד אל-אוריה, שב בזה גם-היום–ומחר אשלחך; וישב אוריה בירושלם ביום ההוא, וממחרת. ב יא,יג ויקרא-לו דוד, ויאכל לפניו וישת–וישכרהו; ויצא בערב, לשכב במשכבו עם-עבדי אדניו, ואל-ביתו, לא ירד. ב יא,יד ויהי בבקר, ויכתב דוד ספר אל-יואב; וישלח, ביד אוריה. ב יא,טו ויכתב בספר, לאמר: הבו את-אוריה, אל-מול פני המלחמה החזקה, ושבתם מאחריו, ונכה ומת. {ס}
ב יא,טז ויהי, בשמור יואב אל-העיר; ויתן, את-אוריה, אל-המקום אשר ידע, כי אנשי-חיל שם. ב יא,יז ויצאו אנשי העיר, וילחמו את-יואב, ויפל מן-העם, מעבדי דוד; וימת, גם אוריה החתי. ב יא,יח וישלח, יואב; ויגד לדוד, את-כל-דברי המלחמה. ב יא,יט ויצו את-המלאך, לאמר: ככלותך, את כל-דברי המלחמה–לדבר אל-המלך. ב יא,כ והיה, אם-תעלה חמת המלך, ואמר לך, מדוע נגשתם אל-העיר להלחם: הלוא ידעתם, את אשר-ירו מעל החומה. ב יא,כא מי-הכה את-אבימלך בן-ירבשת, הלוא-אשה השליכה עליו פלח רכב מעל החומה וימת בתבץ, למה נגשתם, אל-החומה; ואמרת–גם עבדך אוריה החתי, מת. ב יא,כב וילך, המלאך; ויבא ויגד לדוד, את כל-אשר שלחו יואב. ב יא,כג ויאמר המלאך, אל-דוד, כי-גברו עלינו האנשים, ויצאו אלינו השדה; ונהיה עליהם, עד-פתח השער. ב יא,כד ויראו המוראים אל-עבדיך מעל החומה, וימותו מעבדי המלך; וגם, עבדך אוריה החתי–מת. {ס}
ב יא,כה ויאמר דוד אל-המלאך, כה-תאמר אל-יואב אל-ירע בעיניך את-הדבר הזה–כי-כזה וכזה, תאכל החרב; החזק מלחמתך אל-העיר והרסה, וחזקהו. ב יא,כו ותשמע אשת אוריה, כי-מת אוריה אישה; ותספד, על-בעלה. ב יא,כז ויעבר האבל, וישלח דוד ויאספה אל-ביתו ותהי-לו לאשה, ותלד לו, בן; וירע הדבר אשר-עשה דוד, בעיני יהוה. {פ}
ב יב,א וישלח יהוה את-נתן, אל-דוד; ויבא אליו, ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת, אחד עשיר, ואחד ראש. ב יב,ב לעשיר, היה צאן ובקר–הרבה מאד. ב יב,ג ולרש אין-כל, כי אם-כבשה אחת קטנה אשר קנה, ויחיה, ותגדל עמו ועם-בניו יחדו; מפתו תאכל ומכסו תשתה, ובחיקו תשכב, ותהי-לו, כבת. ב יב,ד ויבא הלך, לאיש העשיר, ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו, לעשות לארח הבא-לו; ויקח, את-כבשת האיש הראש, ויעשה, לאיש הבא אליו. ב יב,ה ויחר-אף דוד באיש, מאד; ויאמר, אל-נתן, חי-יהוה, כי בן-מות האיש העשה זאת. ב יב,ו ואת-הכבשה, ישלם ארבעתים: עקב, אשר עשה את-הדבר הזה, ועל, אשר לא-חמל. {ס}
ב יב,ז ויאמר נתן אל-דוד, אתה האיש; {ס} כה-אמר יהוה אלהי ישראל, אנכי משחתיך למלך על-ישראל, ואנכי הצלתיך, מיד שאול. ב יב,ח ואתנה לך את-בית אדניך, ואת-נשי אדניך בחיקך, ואתנה לך, את-בית ישראל ויהודה; ואם-מעט–ואספה לך, כהנה וכהנה. ב יב,ט מדוע בזית את-דבר יהוה, לעשות הרע בעינו (בעיני), את אוריה החתי הכית בחרב, ואת-אשתו לקחת לך לאשה; ואתו הרגת, בחרב בני עמון. ב יב,י ועתה, לא-תסור חרב מביתך–עד-עולם: עקב, כי בזתני, ותקח את-אשת אוריה החתי, להיות לך לאשה. {ס}
ב יב,יא כה אמר יהוה, הנני מקים עליך רעה מביתך, ולקחתי את-נשיך לעיניך, ונתתי לרעיך; ושכב עם-נשיך, לעיני השמש הזאת. ב יב,יב כי אתה, עשית בסתר; ואני, אעשה את-הדבר הזה, נגד כל-ישראל, ונגד השמש. {ס}
ב יב,יג ויאמר דוד אל-נתן, חטאתי ליהוה; {ס} ויאמר נתן אל-דוד, גם-יהוה העביר חטאתך–לא תמות. ב יב,יד אפס, כי-נאץ נאצת את-איבי יהוה, בדבר, הזה; גם, הבן הילוד לך–מות ימות. ב יב,טו וילך נתן, אל-ביתו; ויגף יהוה, את-הילד אשר ילדה אשת-אוריה לדוד–ויאנש. ב יב,טז ויבקש דוד את-האלהים, בעד הנער; ויצם דוד צום, ובא ולן ושכב ארצה. ב יב,יז ויקמו זקני ביתו, עליו, להקימו, מן-הארץ; ולא אבה, ולא-ברא אתם לחם. ב יב,יח ויהי ביום השביעי, וימת הילד; ויראו עבדי דוד להגיד לו כי-מת הילד, כי אמרו הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא-שמע בקולנו, ואיך נאמר אליו מת הילד, ועשה רעה. ב יב,יט וירא דוד, כי עבדיו מתלחשים, ויבן דוד, כי מת הילד; ויאמר דוד אל-עבדיו המת הילד, ויאמרו מת. ב יב,כ ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך, ויחלף שמלתו, ויבא בית-יהוה, וישתחו; ויבא, אל-ביתו, וישאל, וישימו לו לחם ויאכל. ב יב,כא ויאמרו עבדיו אליו, מה-הדבר הזה אשר עשיתה; בעבור הילד חי, צמת ותבך, וכאשר מת הילד, קמת ותאכל לחם. ב יב,כב ויאמר–בעוד הילד חי, צמתי ואבכה: כי אמרתי מי יודע, יחנני (וחנני) יהוה וחי הילד. ב יב,כג ועתה מת, למה זה אני צם–האוכל להשיבו, עוד: אני הלך אליו, והוא לא-ישוב אלי. ב יב,כד וינחם דוד, את בת-שבע אשתו, ויבא אליה, וישכב עמה; ותלד בן, ויקרא (ותקרא) את-שמו שלמה, ויהוה, אהבו. ב יב,כה וישלח, ביד נתן הנביא, ויקרא את-שמו, ידידיה–בעבור, יהוה. {פ}
ב יב,כו וילחם יואב, ברבת בני עמון; וילכד, את-עיר המלוכה. ב יב,כז וישלח יואב מלאכים, אל-דוד; ויאמר נלחמתי ברבה, גם-לכדתי את-עיר המים. ב יב,כח ועתה, אסף את-יתר העם, וחנה על-העיר, ולכדה: פן-אלכד אני את-העיר, ונקרא שמי עליה. ב יב,כט ויאסף דוד את-כל-העם, וילך רבתה; וילחם בה, וילכדה. ב יב,ל ויקח את-עטרת-מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב, ואבן יקרה, ותהי, על-ראש דוד; ושלל העיר הוציא, הרבה מאד. ב יב,לא ואת-העם אשר-בה הוציא, וישם במגרה ובחרצי הברזל ובמגזרת הברזל והעביר אותם במלכן (במלבן), וכן יעשה, לכל ערי בני-עמון; וישב דוד וכל-העם, ירושלם. {פ}
|