ב כא,א ויהי רעב בימי דוד שלש שנים, שנה אחרי שנה, ויבקש דוד, את-פני יהוה; {ס} ויאמר יהוה, אל-שאול ואל-בית הדמים, על אשר-המית, את-הגבענים. ב כא,ב ויקרא המלך לגבענים, ויאמר אליהם: והגבענים לא מבני ישראל המה, כי אם-מיתר האמרי, ובני ישראל נשבעו להם, ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני-ישראל ויהודה. ב כא,ג ויאמר דוד אל-הגבענים, מה אעשה לכם; ובמה אכפר, וברכו את-נחלת יהוה. ב כא,ד ויאמרו לו הגבענים, אין-לי (לנו) כסף וזהב עם-שאול ועם-ביתו, ואין-לנו איש, להמית בישראל; ויאמר מה-אתם אמרים, אעשה לכם. ב כא,ה ויאמרו, אל-המלך, האיש אשר כלנו, ואשר דמה-לנו; נשמדנו, מהתיצב בכל-גבל ישראל. ב כא,ו ינתן- (יותן-) לנו שבעה אנשים, מבניו, והוקענום ליהוה, בגבעת שאול בחיר יהוה; {פ}
ויאמר המלך, אני אתן. ב כא,ז ויחמל המלך, על-מפיבשת בן-יהונתן בן-שאול; על-שבעת יהוה, אשר בינתם–בין דוד, ובין יהונתן בן-שאול. ב כא,ח ויקח המלך את-שני בני רצפה בת-איה, אשר ילדה לשאול, את-ארמני, ואת-מפבשת; ואת-חמשת, בני מיכל בת-שאול, אשר ילדה לעדריאל בן-ברזלי, המחלתי. ב כא,ט ויתנם ביד הגבענים, ויקיעם בהר לפני יהוה, ויפלו שבעתים (שבעתם), יחד; והם (והמה) המתו בימי קציר, בראשנים, תחלת (בתחלת), קציר שערים. ב כא,י ותקח רצפה בת-איה את-השק ותטהו לה אל-הצור, מתחלת קציר, עד נתך-מים עליהם, מן-השמים; ולא-נתנה עוף השמים לנוח עליהם, יומם, ואת-חית השדה, לילה. ב כא,יא ויגד, לדוד, את אשר-עשתה רצפה בת-איה, פלגש שאול. ב כא,יב וילך דוד, ויקח את-עצמות שאול ואת-עצמות יהונתן בנו, מאת, בעלי יביש גלעד–אשר גנבו אתם מרחב בית-שן, אשר תלום (תלאום) שם הפלשתים (שמה פלשתים), ביום הכות פלשתים את-שאול, בגלבע. ב כא,יג ויעל משם את-עצמות שאול, ואת-עצמות יהונתן בנו; ויאספו, את-עצמות המוקעים. ב כא,יד ויקברו את-עצמות-שאול ויהונתן-בנו בארץ בנימן בצלע, בקבר קיש אביו, ויעשו, כל אשר-צוה המלך; ויעתר אלהים לארץ, אחרי-כן. {פ}
ב כא,טו ותהי-עוד מלחמה לפלשתים, את-ישראל; וירד דוד ועבדיו עמו, וילחמו את-פלשתים–ויעף דוד. ב כא,טז וישבו (וישבי) בנב אשר בילידי הרפה, ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת, והוא, חגור חדשה; ויאמר, להכות את-דוד. ב כא,יז ויעזר-לו אבישי בן-צרויה, ויך את-הפלשתי וימתהו; אז נשבעו אנשי-דוד לו לאמר, לא-תצא עוד אתנו למלחמה, ולא תכבה, את-נר ישראל. {פ}
ב כא,יח ויהי, אחרי-כן, ותהי-עוד המלחמה בגוב, עם-פלשתים; אז הכה, סבכי החשתי, את-סף, אשר בילדי הרפה. {ס}
ב כא,יט ותהי-עוד המלחמה בגוב, עם-פלשתים; ויך אלחנן בן-יערי ארגים בית הלחמי, את גלית הגתי, ועץ חניתו, כמנור ארגים. {ס}
ב כא,כ ותהי-עוד מלחמה, בגת; ויהי איש מדין (מדון), ואצבעת ידיו ואצבעת רגליו שש ושש עשרים וארבע מספר, וגם-הוא, ילד להרפה. ב כא,כא ויחרף, את-ישראל; ויכהו, יהונתן, בן-שמעי (שמעה), אחי דוד. ב כא,כב את-ארבעת אלה ילדו להרפה, בגת; ויפלו ביד-דוד, וביד עבדיו. {ש}
ב כב,א וידבר דוד ליהוה, את-דברי השירה הזאת, {ס} ביום הציל יהוה אתו {ר}
מכף כל-איביו, ומכף שאול. {ס} ב כב,ב ויאמר: יהוה סלעי ומצדתי, {ר}
ומפלטי-לי. ב כב,ג אלהי צורי, אחסה-בו; {ס} מגני וקרן ישעי, {ר}
משגבי ומנוסי, {ס} משעי, מחמס תשעני. {ר}
ב כב,ד מהלל, אקרא יהוה; {ס} ומאיבי, אושע. {ר}
ב כב,ה כי אפפני, משברי-מות; {ס} נחלי בליעל, יבעתני. {ר}
ב כב,ו חבלי שאול, סבני; {ס} קדמני, מקשי-מות. {ר}
ב כב,ז בצר-לי אקרא יהוה, ואל-אלהי אקרא; {ס} וישמע מהיכלו קולי, ושועתי באזניו. {ר}
ב כב,ח ותגעש (ויתגעש) ותרעש הארץ, {ס} מוסדות השמים ירגזו; ויתגעשו, כי-חרה לו. {ר}
ב כב,ט עלה עשן באפו, ואש מפיו תאכל; {ס} גחלים, בערו ממנו. {ר}
ב כב,י ויט שמים, וירד; {ס} וערפל, תחת רגליו. {ר}
ב כב,יא וירכב על-כרוב, ויעף; {ס} וירא, על-כנפי-רוח. {ר}
ב כב,יב וישת חשך סביבתיו, סכות; {ס} חשרת-מים, עבי שחקים. {ר}
ב כב,יג מנגה, נגדו; בערו, גחלי-אש. {ס} ב כב,יד ירעם מן-שמים, יהוה; {ר}
ועליון, יתן קולו. {ס} ב כב,טו וישלח חצים, ויפיצם; ברק, ויהמם (ויהם). {ר}
ב כב,טז ויראו אפקי ים, יגלו מסדות תבל; {ס} בגערת יהוה, מנשמת רוח אפו. {ר}
ב כב,יז ישלח ממרום, יקחני; {ס} ימשני, ממים רבים. {ר}
ב כב,יח יצילני, מאיבי עז; {ס} משנאי, כי אמצו ממני. {ר}
ב כב,יט יקדמני, ביום אידי; ויהי יהוה משען, לי. {ס} ב כב,כ ויצא למרחב, אתי; {ר}
יחלצני, כי-חפץ בי. {ס} ב כב,כא יגמלני יהוה, כצדקתי; {ר}
כבר ידי, ישיב לי. {ס} ב כב,כב כי שמרתי, דרכי יהוה; {ר}
ולא רשעתי, מאלהי. {ס} ב כב,כג כי כל-משפטו, לנגדי; וחקתיו, לא-אסור ממנה. {ר}
ב כב,כד ואהיה תמים, לו; {ס} ואשתמרה, מעוני. {ר}
ב כב,כה וישב יהוה לי, כצדקתי; {ס} כברי, לנגד עיניו. {ר}
ב כב,כו עם-חסיד, תתחסד; {ס} עם-גבור תמים, תתמם. {ר}
ב כב,כז עם-נבר, תתבר; {ס} ועם-עקש, תתפל. {ר}
ב כב,כח ואת-עם עני, תושיע; {ס} ועיניך על-רמים, תשפיל. {ר}
ב כב,כט כי-אתה נירי, יהוה; {ס} ויהוה, יגיה חשכי. {ר}
ב כב,ל כי בכה, ארוץ גדוד; {ס} באלהי, אדלג-שור. {ר}
ב כב,לא האל, תמים דרכו; אמרת יהוה, צרופה– {ס} מגן הוא, לכל החסים בו. {ר}
ב כב,לב כי מי-אל, מבלעדי יהוה; {ס} ומי צור, מבלעדי אלהינו. {ר}
ב כב,לג האל מעוזי, חיל; {ס} ויתר תמים, דרכו (דרכי). {ר}
ב כב,לד משוה רגליו (רגלי), כאילות; {ס} ועל במתי, יעמדני. {ר}
ב כב,לה מלמד ידי, למלחמה; {ס} ונחת קשת-נחושה, זרעתי. {ר}
ב כב,לו ותתן-לי, מגן ישעך; וענתך, תרבני. {ס} ב כב,לז תרחיב צעדי, תחתני; ולא מעדו, קרסלי. {ר}
ב כב,לח ארדפה איבי, ואשמידם; {ס} ולא אשוב, עד-כלותם. {ר}
ב כב,לט ואכלם ואמחצם, ולא יקומון; {ס} ויפלו, תחת רגלי. {ר}
ב כב,מ ותזרני חיל, למלחמה; {ס} תכריע קמי, תחתני. {ר}
ב כב,מא ואיבי, תתה לי ערף; משנאי, ואצמיתם. {ס} ב כב,מב ישעו, ואין משיע; אל-יהוה, ולא ענם. {ר}
ב כב,מג ואשחקם, כעפר-ארץ; {ס} כטיט-חוצות אדקם, ארקעם. {ר}
ב כב,מד ותפלטני, מריבי עמי; תשמרני לראש גוים, {ס} עם לא-ידעתי יעבדני. {ר}
ב כב,מה בני נכר, יתכחשו-לי; לשמוע אזן, ישמעו לי. {ס} ב כב,מו בני נכר, יבלו; ויחגרו, ממסגרותם. {ר}
ב כב,מז חי-יהוה, וברוך צורי; {ס} וירם, אלהי צור ישעי. {ר}
ב כב,מח האל, הנתן נקמת לי; {ס} ומריד עמים, תחתני. {ר}
ב כב,מט ומוציאי, מאיבי; ומקמי, תרוממני, {ס} מאיש חמסים, תצילני. {ר}
ב כב,נ על-כן אודך יהוה, בגוים; {ס} ולשמך, אזמר. {ר}
ב כב,נא מגדיל (מגדול), ישועות מלכו; ועשה-חסד למשיחו {ס} לדוד ולזרעו, עד-עולם. {ר}
{ש}
ב כג,א ואלה דברי דוד, האחרנים: נאם דוד בן-ישי, ונאם הגבר הקם על–משיח אלהי יעקב, ונעים זמרות ישראל. ב כג,ב רוח יהוה, דבר-בי; ומלתו, על-לשוני. ב כג,ג אמר אלהי ישראל, לי דבר צור ישראל: מושל, באדם–צדיק, מושל יראת אלהים. ב כג,ד וכאור בקר, יזרח-שמש; בקר לא עבות, מנגה ממטר דשא מארץ. ב כג,ה כי-לא-כן ביתי, עם-אל: כי ברית עולם שם לי, ערוכה בכל ושמרה–כי-כל-ישעי וכל-חפץ, כי-לא יצמיח. ב כג,ו ובליעל, כקוץ מנד כלהם: כי-לא ביד, יקחו. ב כג,ז ואיש יגע בהם, ימלא ברזל ועץ חנית; ובאש, שרוף ישרפו בשבת. {פ}
ב כג,ח אלה שמות הגברים, אשר לדוד: ישב בשבת תחכמני ראש השלשי, הוא עדינו העצנו (העצני)–על-שמנה מאות חלל, בפעם אחד (אחת). {ס}
ב כג,ט ואחרו אלעזר בן-דדי (דדו), בן-אחחי; בשלשה גברים (הגברים) עם-דוד, בחרפם בפלשתים נאספו-שם למלחמה, ויעלו, איש ישראל. ב כג,י הוא קם ויך בפלשתים עד כי-יגעה ידו, ותדבק ידו אל-החרב, ויעש יהוה תשועה גדולה, ביום ההוא; והעם ישבו אחריו, אך-לפשט. {ס}
ב כג,יא ואחריו שמה בן-אגא, הררי; ויאספו פלשתים לחיה, ותהי-שם חלקת השדה מלאה עדשים, והעם נס, מפני פלשתים. ב כג,יב ויתיצב בתוך-החלקה ויצילה, ויך את-פלשתים; ויעש יהוה, תשועה גדולה. {ס}
ב כג,יג וירדו שלשים (שלשה) מהשלשים ראש, ויבאו אל-קציר אל-דוד–אל-מערת, עדלם; וחית פלשתים, חנה בעמק רפאים. ב כג,יד ודוד, אז במצודה; ומצב פלשתים, אז בית לחם. ב כג,טו ויתאוה דוד, ויאמר: מי ישקני מים, מבאר בית-לחם אשר בשער. {ס}
ב כג,טז ויבקעו שלשת הגברים במחנה פלשתים, וישאבו-מים מבאר בית-לחם אשר בשער, וישאו, ויבאו אל-דוד; ולא אבה לשתותם, ויסך אתם ליהוה. ב כג,יז ויאמר חלילה לי יהוה מעשתי זאת, הדם האנשים ההלכים בנפשותם, ולא אבה, לשתותם; אלה עשו, שלשת הגברים. {ס}
ב כג,יח ואבישי אחי יואב בן-צרויה, הוא ראש השלשי (השלשה), והוא עורר את-חניתו, על-שלש מאות חלל; ולו-שם, בשלשה. ב כג,יט מן-השלשה הכי נכבד, ויהי להם לשר; ועד-השלשה, לא-בא. {ס}
ב כג,כ ובניהו בן-יהוידע בן-איש-חי (חיל) רב-פעלים, מקבצאל; הוא הכה, את שני אראל מואב, והוא ירד והכה את-האריה (הארי) בתוך הבאר, ביום השלג. ב כג,כא והוא-הכה את-איש מצרי אשר (איש) מראה, וביד המצרי חנית, וירד אליו, בשבט; ויגזל את-החנית מיד המצרי, ויהרגהו בחניתו. ב כג,כב אלה עשה, בניהו בן-יהוידע; ולו-שם, בשלשה הגברים. ב כג,כג מן-השלשים נכבד, ואל-השלשה לא-בא; וישמהו דוד, {ר}
אל-משמעתו. {ס} ב כג,כד עשהאל אחי-יואב, בשלשים; אלחנן בן-דדו, {ר}
בית לחם. {ס} ב כג,כה שמה, החרדי, {ס} אליקא, {ר}
החרדי. {ס} ב כג,כו חלץ, הפלטי, {ס} עירא {ר}
בן-עקש, {ס} התקועי. {ס} ב כג,כז אביעזר, {ר}
הענתתי, {ס} מבני, החשתי. {ס} ב כג,כח צלמון, {ר}
האחחי, {ס} מהרי, הנטפתי. {ס} ב כג,כט חלב בן-בענה, {ר}
הנטפתי; {ס} אתי, בן-ריבי, מגבעת, בני בנימן. {ס} ב כג,ל בניהו, {ר}
פרעתני, {ס} הדי, מנחלי געש. {ס} ב כג,לא אבי-עלבון, {ר}
הערבתי, {ס} עזמות, הברחמי. {ס} ב כג,לב אליחבא, {ר}
השעלבני, {ס} בני ישן, יהונתן. {ס} ב כג,לג שמה, {ר}
ההררי, {ס} אחיאם בן-שרר, האררי. {ס} ב כג,לד אליפלט {ר}
בן-אחסבי, בן-המעכתי; {ס} אליעם בן-אחיתפל, {ר}
הגלני. {ס} ב כג,לה חצרו (חצרי), הכרמלי, {ס} פערי, {ר}
הארבי. {ס} ב כג,לו יגאל בן-נתן מצבה, {ס} בני {ר}
הגדי. {ס} ב כג,לז צלק, העמני; {ס} נחרי, {ר}
הבארתי–נשאי (נשא), כלי יואב בן-צריה. {ס} ב כג,לח עירא, {ר}
היתרי, {ס} גרב, היתרי. {ס} ב כג,לט אוריה, {ר}
החתי–כל, שלשים ושבעה. {פ}
ב כד,א ויסף, אף-יהוה, לחרות, בישראל; ויסת את-דוד בהם לאמר, לך מנה את-ישראל ואת-יהודה. ב כד,ב ויאמר המלך אל-יואב שר-החיל אשר-אתו, שוט-נא בכל-שבטי ישראל מדן ועד-באר שבע, ופקדו, את-העם; וידעתי, את מספר העם. {ס}
ב כד,ג ויאמר יואב אל-המלך, ויוסף יהוה אלהיך אל-העם כהם וכהם מאה פעמים, ועיני אדני-המלך, ראות; ואדני המלך, למה חפץ בדבר הזה. ב כד,ד ויחזק דבר-המלך אל-יואב, ועל שרי החיל; ויצא יואב ושרי החיל, לפני המלך, לפקד את-העם, את-ישראל. ב כד,ה ויעברו, את-הירדן; ויחנו בערוער, ימין העיר אשר בתוך-הנחל הגד–ואל-יעזר. ב כד,ו ויבאו, הגלעדה, ואל-ארץ תחתים, חדשי; ויבאו דנה יען, וסביב אל-צידון. ב כד,ז ויבאו, מבצר-צר, וכל-ערי החוי, והכנעני; ויצאו אל-נגב יהודה, באר שבע. ב כד,ח וישטו, בכל-הארץ; ויבאו מקצה תשעה חדשים, ועשרים יום–ירושלם. ב כד,ט ויתן יואב את-מספר מפקד-העם, אל-המלך; ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש-חיל, שלף חרב, ואיש יהודה, חמש-מאות אלף איש. ב כד,י ויך לב-דוד אתו, אחרי-כן ספר את-העם; {פ}
ויאמר דוד אל-יהוה, חטאתי מאד אשר עשיתי, ועתה יהוה העבר-נא את-עון עבדך, כי נסכלתי מאד. ב כד,יא ויקם דוד, בבקר; {פ}
ודבר-יהוה, היה אל-גד הנביא, חזה דוד, לאמר. ב כד,יב הלוך ודברת אל-דוד, כה אמר יהוה–שלש, אנכי נוטל עליך: בחר-לך אחת-מהם, ואעשה-לך. ב כד,יג ויבא-גד אל-דוד, ויגד-לו; ויאמר לו התבוא לך שבע-שנים רעב בארצך אם-שלשה חדשים נסך לפני-צריך והוא רדפך, ואם-היות שלשת ימים דבר בארצך–עתה דע וראה, מה-אשיב שלחי דבר. {ס}
ב כד,יד ויאמר דוד אל-גד, צר-לי מאד; נפלה-נא ביד-יהוה כי-רבים רחמו, וביד-אדם אל-אפלה. ב כד,טו ויתן יהוה דבר בישראל, מהבקר ועד-עת מועד; וימת מן-העם, מדן ועד-באר שבע, שבעים אלף, איש. ב כד,טז וישלח ידו המלאך ירושלם, לשחתה, וינחם יהוה אל-הרעה, ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך; ומלאך יהוה היה, עם-גרן האורנה (הארונה) היבסי. {ס}
ב כד,יז ויאמר דוד אל-יהוה בראתו את-המלאך המכה בעם, ויאמר הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי, ואלה הצאן, מה עשו: תהי נא ידך בי, ובבית אבי. {פ}
ב כד,יח ויבא-גד אל-דוד, ביום ההוא; ויאמר לו, עלה הקם ליהוה מזבח, בגרן, ארניה (ארונה) היבסי. ב כד,יט ויעל דוד כדבר-גד, כאשר צוה יהוה. ב כד,כ וישקף ארונה, וירא את-המלך ואת-עבדיו, עברים, עליו; ויצא ארונה, וישתחו למלך אפיו ארצה. ב כד,כא ויאמר ארונה, מדוע בא אדני-המלך אל-עבדו; ויאמר דוד לקנות מעמך את-הגרן, לבנות מזבח ליהוה, ותעצר המגפה, מעל העם. ב כד,כב ויאמר ארונה אל-דוד, יקח ויעל אדני המלך הטוב בעינו; ראה הבקר לעלה, והמרגים וכלי הבקר לעצים. ב כד,כג הכל, נתן ארונה המלך–למלך; {ס} ויאמר ארונה אל-המלך, יהוה אלהיך ירצך. ב כד,כד ויאמר המלך אל-ארונה, לא כי-קנו אקנה מאותך במחיר, ולא אעלה ליהוה אלהי, עלות חנם; ויקן דוד את-הגרן ואת-הבקר, בכסף שקלים חמשים. ב כד,כה ויבן שם דוד מזבח ליהוה, ויעל עלות ושלמים; ויעתר יהוה לארץ, ותעצר המגפה מעל ישראל. {ש}
|