ב טו,א ויהי, מאחרי כן, ויעש לו אבשלום, מרכבה וססים; וחמשים איש, רצים לפניו. ב טו,ב והשכים, אבשלום, ועמד, על-יד דרך השער; ויהי כל-האיש אשר-יהיה-לו-ריב לבוא אל-המלך למשפט, ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי-מזה עיר אתה, ויאמר, מאחד שבטי-ישראל עבדך. ב טו,ג ויאמר אליו אבשלום, ראה דבריך טובים ונכחים; ושמע אין-לך, מאת המלך. ב טו,ד ויאמר, אבשלום, מי-ישמני שפט, בארץ; ועלי, יבוא כל-איש אשר-יהיה-לו-ריב ומשפט–והצדקתיו. ב טו,ה והיה, בקרב-איש, להשתחות, לו; ושלח את-ידו והחזיק לו, ונשק לו. ב טו,ו ויעש אבשלום כדבר הזה, לכל-ישראל, אשר-יבאו למשפט, אל-המלך; ויגנב, אבשלום, את-לב, אנשי ישראל. {פ}
ב טו,ז ויהי, מקץ ארבעים שנה; ויאמר אבשלום, אל-המלך, אלכה נא ואשלם את-נדרי אשר-נדרתי ליהוה, בחברון. ב טו,ח כי-נדר נדר עבדך, בשבתי בגשור בארם לאמר: אם-ישיב (ישוב) ישיבני יהוה ירושלם, ועבדתי את-יהוה. ב טו,ט ויאמר-לו המלך, לך בשלום; ויקם, וילך חברונה. {פ}
ב טו,י וישלח אבשלום מרגלים, בכל-שבטי ישראל לאמר: כשמעכם, את-קול השפר, ואמרתם, מלך אבשלום בחברון. ב טו,יא ואת-אבשלום, הלכו מאתים איש מירושלם, קראים, והלכים לתמם; ולא ידעו, כל-דבר. ב טו,יב וישלח אבשלום את-אחיתפל הגילני יועץ דוד, מעירו מגלה, בזבחו, את-הזבחים; ויהי הקשר אמץ, והעם הולך ורב את-אבשלום. ב טו,יג ויבא, המגיד, אל-דוד, לאמר: היה לב-איש ישראל, אחרי אבשלום. ב טו,יד ויאמר דוד לכל-עבדיו אשר-אתו בירושלם, קומו ונברחה–כי לא-תהיה-לנו פליטה, מפני אבשלם; מהרו ללכת, פן-ימהר והשגנו והדיח עלינו את-הרעה, והכה העיר, לפי-חרב. ב טו,טו ויאמרו עבדי-המלך, אל-המלך: ככל אשר-יבחר אדני המלך, הנה עבדיך. ב טו,טז ויצא המלך וכל-ביתו, ברגליו; ויעזב המלך, את עשר נשים פלגשים–לשמר הבית. ב טו,יז ויצא המלך וכל-העם, ברגליו; ויעמדו, בית המרחק. ב טו,יח וכל-עבדיו עברים על-ידו, וכל-הכרתי וכל-הפלתי; וכל-הגתים שש-מאות איש, אשר-באו ברגלו מגת, עברים, על-פני המלך. {ס}
ב טו,יט ויאמר המלך אל-אתי הגתי, למה תלך גם-אתה אתנו; שוב ושב עם-המלך כי-נכרי אתה, וגם-גלה אתה למקומך. ב טו,כ תמול בואך, והיום אנועך (אניעך) עמנו ללכת, ואני הולך, על אשר-אני הולך; שוב והשב את-אחיך עמך, חסד ואמת. ב טו,כא ויען אתי את-המלך, ויאמר: חי-יהוה, וחי אדני המלך, כי אם ( ) במקום אשר יהיה-שם אדני המלך אם-למות אם-לחיים, כי-שם יהיה עבדך. ב טו,כב ויאמר דוד אל-אתי, לך ועבר; ויעבר אתי הגתי, וכל-אנשיו, וכל-הטף, אשר אתו. ב טו,כג וכל-הארץ, בוכים קול גדול, וכל-העם, עברים; והמלך, עבר בנחל קדרון, וכל-העם עברים, על-פני-דרך את-המדבר. ב טו,כד והנה גם-צדוק וכל-הלוים אתו, נשאים את-ארון ברית האלהים, ויצקו את-ארון האלהים, ויעל אביתר–עד-תם כל-העם, לעבור מן-העיר. {ס}
ב טו,כה ויאמר המלך לצדוק, השב את-ארון האלהים העיר: אם-אמצא חן, בעיני יהוה–והשבני, והראני אתו ואת-נוהו. ב טו,כו ואם כה יאמר, לא חפצתי בך: הנני–יעשה-לי, כאשר טוב בעיניו. {ס}
ב טו,כז ויאמר המלך, אל-צדוק הכהן, הרואה אתה, שבה העיר בשלום; ואחימעץ בנך ויהונתן בן-אביתר, שני בניכם–אתכם. ב טו,כח ראו אנכי מתמהמה, בעברות (בערבות) המדבר–עד בוא דבר מעמכם, להגיד לי. ב טו,כט וישב צדוק ואביתר את-ארון האלהים, ירושלם; וישבו, שם. ב טו,ל ודוד עלה במעלה הזיתים עלה ובוכה, וראש לו חפוי, והוא, הלך יחף; וכל-העם אשר-אתו, חפו איש ראשו, ועלו עלה, ובכה. ב טו,לא ודוד הגיד לאמר, אחיתפל בקשרים עם-אבשלום; ויאמר דוד, סכל-נא את-עצת אחיתפל יהוה. ב טו,לב ויהי דוד בא עד-הראש, אשר-ישתחוה שם לאלהים; והנה לקראתו, חושי הארכי, קרוע כתנתו, ואדמה על-ראשו. ב טו,לג ויאמר לו, דוד: אם עברת אתי, והית עלי למשא. ב טו,לד ואם-העיר תשוב, ואמרת לאבשלום עבדך אני המלך אהיה–עבד אביך ואני מאז, ועתה ואני עבדך; והפרתה לי, את עצת אחיתפל. ב טו,לה והלוא עמך שם, צדוק ואביתר הכהנים; והיה, כל-הדבר אשר תשמע מבית המלך–תגיד, לצדוק ולאביתר הכהנים. ב טו,לו הנה-שם עמם, שני בניהם–אחימעץ לצדוק, ויהונתן לאביתר; ושלחתם בידם אלי, כל-דבר אשר תשמעו. ב טו,לז ויבא חושי רעה דוד, העיר; ואבשלום, יבוא ירושלם. {ס}
ב טז,א ודוד, עבר מעט מהראש, והנה ציבא נער מפיבשת, לקראתו; וצמד חמרים חבשים, ועליהם מאתים לחם ומאה צמוקים ומאה קיץ–ונבל יין. ב טז,ב ויאמר המלך אל-ציבא, מה-אלה לך; ויאמר ציבא החמורים לבית-המלך לרכב, ולהלחם (והלחם) והקיץ לאכול הנערים, והיין, לשתות היעף במדבר. ב טז,ג ויאמר המלך, ואיה בן-אדניך; ויאמר ציבא אל-המלך, הנה יושב בירושלם–כי אמר, היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי. ב טז,ד ויאמר המלך, לצבא, הנה לך, כל אשר למפיבשת; ויאמר ציבא השתחויתי, אמצא-חן בעיניך אדני המלך. ב טז,ה ובא המלך דוד, עד-בחורים; והנה משם איש יוצא ממשפחת בית-שאול, ושמו שמעי בן-גרא, יצא יצוא, ומקלל. ב טז,ו ויסקל באבנים את-דוד, ואת-כל-עבדי המלך דוד; וכל-העם, וכל-הגברים, מימינו, ומשמאלו. ב טז,ז וכה-אמר שמעי, בקללו; צא צא איש הדמים, ואיש הבליעל. ב טז,ח השיב עליך יהוה כל דמי בית-שאול, אשר מלכת תחתו, ויתן יהוה את-המלוכה, ביד אבשלום בנך; והנך, ברעתך, כי איש דמים, אתה. ב טז,ט ויאמר אבישי בן-צרויה, אל-המלך, למה יקלל הכלב המת הזה, את-אדני המלך; אעברה-נא, ואסירה את-ראשו. {ס}
ב טז,י ויאמר המלך, מה-לי ולכם בני צריה; כי (כה) יקלל, וכי (כי) יהוה אמר לו קלל את-דוד, ומי יאמר, מדוע עשיתה כן. {ס}
ב טז,יא ויאמר דוד אל-אבישי ואל-כל-עבדיו, הנה בני אשר-יצא ממעי מבקש את-נפשי; ואף כי-עתה בן-הימיני, הנחו לו ויקלל–כי אמר-לו, יהוה. ב טז,יב אולי יראה יהוה, בעוני (בעיני); והשיב יהוה לי טובה, תחת קללתו היום הזה. ב טז,יג וילך דוד ואנשיו, בדרך; {ס} ושמעי הלך בצלע ההר לעמתו, הלוך ויקלל, ויסקל באבנים לעמתו, ועפר בעפר. {פ}
ב טז,יד ויבא המלך וכל-העם אשר-אתו, עיפים; וינפש, שם. ב טז,טו ואבשלום, וכל-העם איש ישראל, באו, ירושלם; ואחיתפל, אתו. ב טז,טז ויהי, כאשר-בא חושי הארכי רעה דוד–אל-אבשלום; ויאמר חושי אל-אבשלום, יחי המלך יחי המלך. ב טז,יז ויאמר אבשלום אל-חושי, זה חסדך את-רעך; למה לא-הלכת, את-רעך. ב טז,יח ויאמר חושי, אל-אבשלם, לא, כי אשר בחר יהוה והעם הזה וכל-איש ישראל–לא (לו) אהיה, ואתו אשב. ב טז,יט והשנית, למי אני אעבד–הלוא, לפני בנו: כאשר עבדתי לפני אביך, כן אהיה לפניך. {פ}
ב טז,כ ויאמר אבשלום, אל-אחיתפל: הבו לכם עצה, מה-נעשה. ב טז,כא ויאמר אחיתפל, אל-אבשלם, בוא אל-פלגשי אביך, אשר הניח לשמור הבית; ושמע כל-ישראל, כי-נבאשת את-אביך, וחזקו, ידי כל-אשר אתך. ב טז,כב ויטו לאבשלום האהל, על-הגג; ויבא אבשלום אל-פלגשי אביו, לעיני כל-ישראל. ב טז,כג ועצת אחיתפל, אשר יעץ בימים ההם, כאשר ישאל- (איש), בדבר האלהים; כן כל-עצת אחיתפל, גם-לדוד גם לאבשלם. {ס}
ב יז,א ויאמר אחיתפל, אל-אבשלום: אבחרה נא, שנים-עשר אלף איש, ואקומה וארדפה אחרי-דוד, הלילה. ב יז,ב ואבוא עליו, והוא יגע ורפה ידים, והחרדתי אתו, ונס כל-העם אשר-אתו; והכיתי את-המלך, לבדו. ב יז,ג ואשיבה כל-העם, אליך: כשוב הכל–האיש אשר אתה מבקש, כל-העם יהיה שלום. ב יז,ד ויישר הדבר, בעיני אבשלם, ובעיני, כל-זקני ישראל. {ס}
ב יז,ה ויאמר, אבשלום, קרא נא, גם לחושי הארכי; ונשמעה מה-בפיו, גם-הוא. ב יז,ו ויבא חושי, אל-אבשלום, ויאמר אבשלום אליו לאמר כדבר הזה דבר אחיתפל, הנעשה את-דברו; אם-אין, אתה דבר. {ס}
ב יז,ז ויאמר חושי, אל-אבשלום: לא-טובה העצה אשר-יעץ אחיתפל, בפעם הזאת. ב יז,ח ויאמר חושי, אתה ידעת את-אביך ואת-אנשיו כי גברים המה ומרי נפש המה, כדב שכול, בשדה; ואביך איש מלחמה, ולא ילין את-העם. ב יז,ט הנה עתה הוא-נחבא באחת הפחתים, או באחד המקומת; והיה, כנפל בהם בתחלה, ושמע השמע ואמר, היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלם. ב יז,י והוא גם-בן-חיל, אשר לבו כלב האריה–המס ימס: כי-ידע כל-ישראל כי-גבור אביך, ובני-חיל אשר אתו. ב יז,יא כי יעצתי, האסף יאסף עליך כל-ישראל מדן ועד-באר שבע, כחול אשר-על-הים, לרב; ופניך הלכים, בקרב. ב יז,יב ובאנו אליו, באחת (באחד) המקומת אשר נמצא שם, ונחנו עליו, כאשר יפל הטל על-האדמה; ולא-נותר בו ובכל-האנשים אשר-אתו, גם-אחד. ב יז,יג ואם-אל-עיר, יאסף–והשיאו כל-ישראל אל-העיר ההיא, חבלים; וסחבנו אתו עד-הנחל, עד אשר-לא-נמצא שם גם-צרור. {פ}
ב יז,יד ויאמר אבשלום, וכל-איש ישראל, טובה עצת חושי הארכי, מעצת אחיתפל; {ס} ויהוה צוה, להפר את-עצת אחיתפל הטובה, לבעבור הביא יהוה אל-אבשלום, את-הרעה. {ס}
ב יז,טו ויאמר חושי, אל-צדוק ואל-אביתר הכהנים, כזאת וכזאת יעץ אחיתפל את-אבשלם, ואת זקני ישראל; וכזאת וכזאת, יעצתי אני. ב יז,טז ועתה שלחו מהרה והגידו לדוד לאמר, אל-תלן הלילה בערבות המדבר, וגם, עבור תעבור–פן יבלע למלך, ולכל-העם אשר אתו. ב יז,יז ויהונתן ואחימעץ עמדים בעין-רגל, והלכה השפחה והגידה להם, והם ילכו, והגידו למלך דוד: כי לא יוכלו להראות, לבוא העירה. ב יז,יח וירא אתם נער, ויגד לאבשלם; וילכו שניהם מהרה ויבאו אל-בית-איש בבחורים, ולו באר בחצרו–וירדו שם. ב יז,יט ותקח האשה, ותפרש את-המסך על-פני הבאר, ותשטח עליו, הרפות; ולא נודע, דבר. ב יז,כ ויבאו עבדי אבשלום אל-האשה הביתה, ויאמרו איה אחימעץ ויהונתן, ותאמר להם האשה, עברו מיכל המים; ויבקשו ולא מצאו, וישבו ירושלם. {ס}
ב יז,כא ויהי אחרי לכתם, ויעלו מהבאר, וילכו, ויגדו למלך דוד; ויאמרו אל-דוד, קומו ועברו מהרה את-המים–כי-ככה יעץ עליכם, אחיתפל. ב יז,כב ויקם דוד, וכל-העם אשר אתו, ויעברו, את-הירדן: עד-אור הבקר, עד-אחד לא נעדר, אשר לא-עבר, את-הירדן. ב יז,כג ואחיתפל ראה, כי לא נעשתה עצתו, ויחבש את-החמור ויקם וילך אל-ביתו אל-עירו, ויצו אל-ביתו ויחנק; וימת, ויקבר בקבר אביו. {ס}
ב יז,כד ודוד, בא מחנימה; ואבשלם, עבר את-הירדן–הוא, וכל-איש ישראל עמו. ב יז,כה ואת-עמשא, שם אבשלם תחת יואב–על-הצבא; ועמשא בן-איש, ושמו יתרא הישראלי, אשר-בא אל-אביגל בת-נחש, אחות צרויה אם יואב. ב יז,כו ויחן ישראל ואבשלם, ארץ הגלעד. {ס}
ב יז,כז ויהי, כבוא דוד מחנימה; ושבי בן-נחש מרבת בני-עמון, ומכיר בן-עמיאל מלא דבר, וברזלי הגלעדי, מרגלים. ב יז,כח משכב וספות וכלי יוצר, וחטים ושערים וקמח וקלי, ופול ועדשים, וקלי. ב יז,כט ודבש וחמאה, וצאן ושפות בקר, הגישו לדוד ולעם אשר-אתו, לאכול: כי אמרו–העם רעב ועיף וצמא, במדבר. {ס}
ב יח,א ויפקד דוד, את-העם אשר אתו; וישם עליהם, שרי אלפים ושרי מאות. ב יח,ב וישלח דוד את-העם, השלשית ביד-יואב והשלשית ביד אבישי בן-צרויה אחי יואב, והשלשת, ביד אתי הגתי; {ס} ויאמר המלך אל-העם, יצא אצא גם-אני עמכם. ב יח,ג ויאמר העם לא תצא, כי אם-נס ננוס לא-ישימו אלינו לב ואם-ימתו חצינו לא-ישימו אלינו לב–כי-עתה כמנו, עשרה אלפים; ועתה טוב, כי-תהיה-לנו מעיר לעזיר (לעזור). {ס}
ב יח,ד ויאמר אליהם המלך, אשר-ייטב בעיניכם אעשה; ויעמד המלך, אל-יד השער, וכל-העם יצאו, למאות ולאלפים. ב יח,ה ויצו המלך את-יואב ואת-אבישי ואת-אתי, לאמר, לאט-לי, לנער לאבשלום; וכל-העם שמעו, בצות המלך את-כל-השרים–על-דבר אבשלום. ב יח,ו ויצא העם השדה, לקראת ישראל; ותהי המלחמה, ביער אפרים. ב יח,ז וינגפו שם עם ישראל, לפני עבדי דוד; ותהי-שם המגפה גדולה, ביום ההוא–עשרים אלף. ב יח,ח ותהי-שם המלחמה נפצות (נפוצת), על-פני כל-הארץ; וירב היער לאכל בעם, מאשר אכלה החרב ביום ההוא. ב יח,ט ויקרא, אבשלום, לפני, עבדי דוד; ואבשלום רכב על-הפרד, ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויתן בין השמים ובין הארץ, והפרד אשר-תחתיו, עבר. ב יח,י וירא איש אחד, ויגד ליואב; ויאמר, הנה ראיתי את-אבשלם, תלוי, באלה. ב יח,יא ויאמר יואב, לאיש המגיד לו, והנה ראית, ומדוע לא-הכיתו שם ארצה; ועלי, לתת לך עשרה כסף, וחגרה, אחת. ב יח,יב ויאמר האיש, אל-יואב, ולא (ולוא) אנכי שקל על-כפי אלף כסף, לא-אשלח ידי אל-בן-המלך: כי באזנינו צוה המלך, אתך ואת-אבישי ואת-אתי לאמר, שמרו-מי, בנער באבשלום. ב יח,יג או-עשיתי בנפשו (בנפשי) שקר, וכל-דבר לא-יכחד מן-המלך; ואתה, תתיצב מנגד. ב יח,יד ויאמר יואב, לא-כן אחילה לפניך; ויקח שלשה שבטים בכפו, ויתקעם בלב אבשלום–עודנו חי, בלב האלה. ב יח,טו ויסבו עשרה נערים, נשאי כלי יואב; ויכו את-אבשלום, וימתהו. ב יח,טז ויתקע יואב, בשפר, וישב העם, מרדף אחרי ישראל: כי-חשך יואב, את-העם. ב יח,יז ויקחו את-אבשלום, וישלכו אתו ביער אל-הפחת הגדול, ויצבו עליו גל-אבנים, גדול מאד; וכל-ישראל–נסו, איש לאהלו. ב יח,יח ואבשלם לקח, ויצב-לו בחיו את-מצבת אשר בעמק-המלך–כי אמר אין-לי בן, בעבור הזכיר שמי; ויקרא למצבת, על-שמו, ויקרא לה יד אבשלום, עד היום הזה. {ס}
ב יח,יט ואחימעץ בן-צדוק, אמר, ארוצה נא, ואבשרה את-המלך: כי-שפטו יהוה, מיד איביו. ב יח,כ ויאמר לו יואב, לא איש בשרה אתה היום הזה, ובשרת, ביום אחר; והיום הזה לא תבשר, כי-על- (כן) בן-המלך מת. ב יח,כא ויאמר יואב לכושי, לך הגד למלך אשר ראיתה; וישתחו כושי ליואב, וירץ. ב יח,כב ויסף עוד אחימעץ בן-צדוק, ויאמר אל-יואב, ויהי מה, ארצה-נא גם-אני אחרי הכושי; ויאמר יואב, למה-זה אתה רץ בני, ולכה, אין-בשורה מצאת. ב יח,כג ויהי-מה ארוץ, ויאמר לו רוץ; וירץ אחימעץ דרך הככר, ויעבר את-הכושי. ב יח,כד ודוד יושב, בין-שני השערים; וילך הצפה אל-גג השער, אל-החומה, וישא את-עיניו וירא, והנה-איש רץ לבדו. ב יח,כה ויקרא הצפה, ויגד למלך, ויאמר המלך, אם-לבדו בשורה בפיו; וילך הלוך, וקרב. ב יח,כו וירא הצפה, איש-אחר רץ, ויקרא הצפה אל-השער, ויאמר הנה-איש רץ לבדו; ויאמר המלך, גם-זה מבשר. ב יח,כז ויאמר, הצפה, אני ראה את-מרוצת הראשון, כמרצת אחימעץ בן-צדוק; ויאמר המלך איש-טוב זה, ואל-בשורה טובה יבוא. ב יח,כח ויקרא אחימעץ, ויאמר אל-המלך שלום, וישתחו למלך לאפיו, ארצה; {ס} ויאמר, ברוך יהוה אלהיך, אשר סגר את-האנשים, אשר-נשאו את-ידם באדני המלך. {ס}
ב יח,כט ויאמר המלך, שלום לנער לאבשלום; ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון הגדול לשלח את-עבד המלך יואב, ואת-עבדך, ולא ידעתי, מה. ב יח,ל ויאמר המלך, סב התיצב כה; ויסב, ויעמד. ב יח,לא והנה הכושי, בא; ויאמר הכושי, יתבשר אדני המלך–כי-שפטך יהוה היום, מיד כל-הקמים עליך. {ס}
ב יח,לב ויאמר המלך אל-הכושי, השלום לנער לאבשלום; ויאמר הכושי, יהיו כנער איבי אדני המלך, וכל אשר-קמו עליך, לרעה. {ס}
ב יט,א וירגז המלך, ויעל על-עלית השער–ויבך; וכה אמר בלכתו, בני אבשלום בני בני אבשלום, מי-יתן מותי אני תחתיך, אבשלום בני בני. ב יט,ב ויגד, ליואב: הנה המלך בכה ויתאבל, על-אבשלום. ב יט,ג ותהי התשעה ביום ההוא, לאבל–לכל-העם: כי-שמע העם, ביום ההוא לאמר, נעצב המלך, על-בנו. ב יט,ד ויתגנב העם ביום ההוא, לבוא העיר: כאשר יתגנב, העם הנכלמים–בנוסם, במלחמה. ב יט,ה והמלך לאט את-פניו, ויזעק המלך קול גדול: בני, אבשלום, אבשלום, בני בני. {ס}
ב יט,ו ויבא יואב אל-המלך, הבית; ויאמר הבשת היום את-פני כל-עבדיך, הממלטים את-נפשך היום, ואת נפש בניך ובנתיך, ונפש נשיך ונפש פלגשיך. ב יט,ז לאהבה, את-שנאיך, ולשנא, את-אהביך: כי הגדת היום, כי אין לך שרים ועבדים–כי ידעתי היום כי לא (לוא) אבשלום חי וכלנו היום מתים, כי-אז ישר בעיניך. ב יט,ח ועתה קום צא, ודבר על-לב עבדיך: {ס} כי ביהוה נשבעתי כי-אינך יוצא, אם-ילין איש אתך הלילה, ורעה לך זאת מכל-הרעה אשר-באה עליך, מנעריך עד-עתה. {ס}
ב יט,ט ויקם המלך, וישב בשער; ולכל-העם הגידו לאמר, הנה המלך יושב בשער, ויבא כל-העם לפני המלך, וישראל נס איש לאהליו. {ס}
|